אור שמח/חובל ומזיק/ה: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}


== ו ==


{{ניווט כללי עליון}}
'''אבל אם לא היו שם עדים כלל כו' פטור מן הנזק ו[מן] הצער וחייב בשבת כו':'''
 
== ו ==


'''אבל אם לא היו שם עדים כלל כו' פטור מן הנזק ו[מן] הצער וחייב בשבת כו':''' <br>'''  סברת ''' רבינו הוא לחלק בין נזק וצער דחבלה לפגם וצער דמאנס בתולה, דבחבל בבן חורין הלא כיון שאינו משלם עפ"י עצמו נזק א"כ כי נותן לו שבת נותן לו מה שבטלו ממלאכתו כל יום כיון דאינו נותן לו דמי ידו, ורק תשלומי נזק שפחות בדמיו ממה ששוה למכור בשוק זה לא עומד למכירה, וכן תשלומי צער הלא הוא ענין שכבר עבר שצערו, אבל אין דרך אדם בר דעת לצער עצמו בחסרון אבר בעד כל דמים שיתנו וכמו דאמר הגמרא ה"נ לא שקיל ומצער נפשו לכן בזה אינו משלם עפ"י עצמו, אבל בתולה שעומדת להתקדש ויטול אביה דמיה מהמקדש וכשהיא בעולה היא נפגמה הרבה, וכן הצער הלא ביד אביה לצערה במסרו אותה למנוול ולמוכה שחין ולכן צערה לאביה, וכיון שעומדת היא לכך לזה משלם המאנס פגם וצער ע"פ עצמו דממונא מעליא הוי, והגמרא דפריך והא בושת ופגם בדוקא נקיט דפגם ממונא הוי ופוק חזי דברי רבינו בפרק ה' מהלכות סנהדרין הלכה י"ד ולא כל המשלם ע"פ עצמו כו' שהרי הפגם והבושת והכופר כו' משלם אדם עפ"י עצמו ואין דנין אותו דייני חו"ל, הרי דהשוה הפגם בבתולה לבושת בחבלה, ונקיט לשון הגמרא בהחובל דפריך מבושת ופגם והוה"ד צער דאונס אין דנין בחו"ל אע"ג דמשלם עפ"י עצמו וכמו שנתבאר ופשוט:
''' סברת ''' רבינו הוא לחלק בין נזק וצער דחבלה לפגם וצער דמאנס בתולה, דבחבל בבן חורין הלא כיון שאינו משלם עפ"י עצמו נזק א"כ כי נותן לו שבת נותן לו מה שבטלו ממלאכתו כל יום כיון דאינו נותן לו דמי ידו, ורק תשלומי נזק שפחות בדמיו ממה ששוה למכור בשוק זה לא עומד למכירה, וכן תשלומי צער הלא הוא ענין שכבר עבר שצערו, אבל אין דרך אדם בר דעת לצער עצמו בחסרון אבר בעד כל דמים שיתנו וכמו דאמר הגמרא ה"נ לא שקיל ומצער נפשו לכן בזה אינו משלם עפ"י עצמו, אבל בתולה שעומדת להתקדש ויטול אביה דמיה מהמקדש וכשהיא בעולה היא נפגמה הרבה, וכן הצער הלא ביד אביה לצערה במסרו אותה למנוול ולמוכה שחין ולכן צערה לאביה, וכיון שעומדת היא לכך לזה משלם המאנס פגם וצער ע"פ עצמו דממונא מעליא הוי, והגמרא דפריך והא בושת ופגם בדוקא נקיט דפגם ממונא הוי ופוק חזי דברי רבינו בפרק ה' מהלכות סנהדרין הלכה י"ד ולא כל המשלם ע"פ עצמו כו' שהרי הפגם והבושת והכופר כו' משלם אדם עפ"י עצמו ואין דנין אותו דייני חו"ל, הרי דהשוה הפגם בבתולה לבושת בחבלה, ונקיט לשון הגמרא בהחובל דפריך מבושת ופגם והוה"ד צער דאונס אין דנין בחו"ל אע"ג דמשלם עפ"י עצמו וכמו שנתבאר ופשוט:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}