תועפות ראם/כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תועפות ראם כז

(א) באומות. ט"ס וצ"ל אומות.

(ב) בנדפס סימן ר"א.

(ג) צ"ל בהיפך הגרגשי והאמורי.

(ד) לבנך. כצ"ל.

(ה) נמי כו' רבינו הרא"ם מפרש דאף למסקנת רבא קאי הלאו דלא תתחתן בגיותן כמש"כ כאן ובסמוך דרבא לא מפיק קרא מגיות שעל גיותן נמי הזהירה תורה כו' אבל נתגיירו מרבה ולפי"ז צ"ל דהפי' ולא תתחתן בם הוא בתרי גווני דלענין גיותן מתפרש ולא תתחתן בם שאין תורת חיתון נוהג בהם דלא תפסי בהו קדושין אבל אם קידש אינו עובר בלאו דלא עביד ולא מידי מאחר שאין קדושין תופסין בהם עד שיבעול. ולענין גירותן בז' אומות מתפרש ולא תתחתן בם לאיסור קדושין אבל אם קידש הקדושין תופסין ונסתייע רבינו בפי' ממ"ש בעבודה זרה ל"ו ב' והתוס' שם ד"ה דכתיב כ' דאסיפא דקרא סמיך כו' ולרבינו מתפרש כפשוטו כנ"ל דאתרווייהו קאי וז"ש רבא יבמות שם בהיותן עובדי כוכבים ל"ל חתנות פי' וא"כ לא א"ש לשון לכתחילה כדמשמע לשון הפסוק. נתגיירו אית להו חתנות ועז"א הפסוק לכתחילה דוקא. והיה קשה לרבינו מאי קשה ליה לרבא דילמא אתי קרא לגיותן ואף שם לכתחילה דוקא ועז"א רבינו דגויה ל"ל קדושין כו' בשלהי האומר והיינו דילפינן שם מדא"ק ואח"כ תבוא אליה ובעלתה והיתה וגו' מכלל דמעיקרא לא תפסי בה קדושין ועיין בסמוך.

(ו) מדאפקי. צ"ל כדמפקינן וכ"ה בנדפס.

(ז) עד שיבעול. עיין בב"ש אהע"ז ריש סט"ז שכתב ולשאר פוסקים חייב בז' אומות בביאה בלא חיתון משום לא תקח ובגירותן חייב משום לא תתחתן מיד בעת הקדושין אפילו לא בעל עכ"ל ועיין אבני מלואים שם סק"ב שכתב והדרישה והב"ח וב"ש שכתבו בפשיטות דלא לקי בגירותן כ"א דרך קדושין וגם דלוקה על קדושין גרידא לא היה לפניהם דברי הריטב"א בחי' לקדושין דף ע"ח בשם הרמב"ן עיי"ש אמנם מצאתי כדבריהם בספר יראים סי' ר"א כו' עכ"ל. וראיתי בספר מעין החכמה שכתב לדעת הטור לאו דלא תתחתן קאי בגירותן ורק על ז' אומות אבל בגיותן אינו לוקה עד שיבעול ואז לוקה משום לא תקח ובסמ"ג לאוין קי"ב נראה שדעתו כדעת הטור וא"כ יש לחשוב לאו דאת בתו לא תקח לבנך ללאו מיוחד דשני עניינים הם לאו דלא תתחתן קאי על ז' אומות ובגירותן ולאו דלא תקח קאי להזהיר על הבעילה ובכל האומות וצ"ע עכ"ל וכבר קדמו בזה מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג שם לתמוה על הסמ"ג למה אינו מונה ב' לאוין לאו דלא תתחתן על הקדושין בנתגיירו ולאו דלא תקח בבעילה בגיותן והניח ג"כ בצ"ע ולענ"ד דבריהם צ"ע איך אפשר להיות דאם בעל בגיותן ילקה על לאו דאת בתו לא תקח לבנך שהוא אזהרה על האב דאין שייך בו ביאה כ"א ייחוד בעלמא שמייחד בת העובד כוכבים לבנו והוא לאו שאין בו מעשה ועל כן הנראה לי דגה דברי הסמ"ג יתפרשו כלשון רבינו הרא"ם והוא דלא תתחתן בם מיירי בגיותן ובגירותן. בגירותן הוא בקדושין לבד כמשמעות לשון חיתון. משא"כ בגיותן דלא שייך חתון בקדושין לבד אינו לוקה עד שיבעול מיהו כשבועל דרך אישות מיקרי חיתון אף בגיותן ולקי משום לא תתחתן בם. ומזה מצינו ביהושע סימן כ"ג פי"ב שאמר „והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם” הרי דאף בגיותן הוי לשון חיתון בביאה ומה שאמרו בגמרא בגיותן ל"ל חתנות פי' בקדושין לבד שאין תופסין בהם אבל בבעל דרך אישות בודאי הוי חיתון ולקי משום לא תתחתן בהם. ומש"כ הסמ"ג שם וז"ל אבל בגיותן א"ע בלאו עד שיבעול וכשבעל עובר בלאו דכתיב לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי עכ"ל ר"ל במש"כ דכתיב כו' להביא ראיה מנ"ל דהפסוק מיירי כלל בגיותן דילמא לא מיירי אלא בגירותן כמשמעות לשון לא תתחתן כדאמר רבא בגירותן אית להו חתנות עז"א דכתיב לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי דמשמע מזה דאיירי בגיותן דבני הסרה נינהו וכמו שאמר רבינו ראיה זו אך הסמ"ג צירף לכי יסיר וגו' סוף פסוק הקודם. דכי יסיר הוא נתינת טעם למש"כ ובתו לא תקח לבנך מש"ה כתבן כאחד וחשבו מהרש"ל והמעין החכמה דכוונת הסמ"ג כשיבעול לקי על לא תקח ולי נראה שאינו כן אלא כשיבעול בגיותן לקי על ולא תתחתן בם להסמ"ג והרא"ם. ובספר בנין שלמה למסכת ע"ז ל"ו ב' כ' לפענ"ד אף רבא גופי' מודה דקאי נמי אגיותן ולשון לא תתחתן בגיותן הוא לאפוקי דרך זנות דאין כאן איסור לאו ורבא במסקנתו לא ניחא לפרש הקרא כן מש"ה הוסיף בגירותן נמי עיי"ש וכיון להרא"ם כאן.

(ח) תורה דהא כתיב כו' כן הגיה המעתיק וכ"ה בנדפס.

(ט) וה"נ כו' עד מרבה חסר בנדפס והסופר דלג שם מן תיבת מרבה הא' להב' וחיסר מה שביניהם.

(י) וכרבנן קיי"ל. דלא כהרמב"ם רפי"ב מא"ב שפסק כר"ש עיי"ש בכ"מ. ומש"כ רבינו וטעמא כו' בנדפס איתא בזה"ל וטעמא דלא תתחתן כתיב בקרא כי יסיר את בנך מאחרי עכ"ל ופי' דבריו שם הוא פשוט דאילו לר"ש כי יסיר וגו' אינו טעם לולא תתחתן בם דלר"ש לא אצטריך קרא לפרושי טעמא ואייתר ליה כי יסיר לרבות שאר אומות ומש"ה אחר שכתב רבינו וכרבנן קימ"ל סיים וכתב וטעמא דלא תתחתן כו' אבל לפמש"כ כאן נראה שכתב רבינו וטעמא דקימ"ל כרבנן דלא תתחתן וכי יסיר את בנך כו' בז' אומות כתיב. אבל איני יודע דעדיין אין אנו יודעין מ"ט לא פסק כר"ש דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין וכי ר"ש לא ראה דהפסוקים מיירו בז' אומות ואפ"ה מרבה שאר עממין וצ"ע.

(יא) יש לשאול כו' עד תולדות חסר בנדפס. והנה רבינו לשיטתו שפי' בעבודה זרה ל"ו ב' כפשטא עיין לעיל אות ה' ומש"ה פירש נמי מה שאמרו בקדושין ס"ח ב' נכרית מנלן א"ק לא תתחתן בם דלא כפירוש ר"ת שם בתוס' ד"ה אמר דר"ל וגו' ואסיפא דקרא סמיך ושפיר קשיא ליה לרבינו כקושיית התוס' שם מיהו התוס' שם כתבו בסוף דבריהם ואע"ג דאמר לא תתחתן איירי בגירות כו' עיי"ש ולא ניחא לרבינו כתירוצם וז"ש דאין לתרץ דכרבנן סבירא ליה [דהיינו מסקנא שכתבו התוס' דילפינן דלא תפסי בה קדושין מקרא אחרינא] דהא לא אשכחן כו' והוצרכו לרבות ז' אומות והוא ט"ס וצ"ל והוצרכו לרבות שאר אומות ופי' דבריו דהא גם לרבנן הוה ניחא למילף מולא תתחתן בם דאין קדושין תופסין בנכרית כמו לר"ש אלא דקשה לרבנן שאר אומות מנלן דכיון דלא דרשי טעמא דקרא אא"ל כי יסיר לרבות כל המסירים ועיין כ"מ ריש פי"ב מהל' א"ב דזהו טעם הרמב"ם שפסק כס"ד דרבא דיבמות ע"ו א'.

(יב) בגירותן. ט"ס וצ"ל בגיותן.

(יג) ר' יצחק כצ"ל. המעתיק.

(יד) אקראי בעלמא. כן היה גירסת רבינו בע"ז ל"ו ב' אחר משום נשג"ז התם [משום נשג"ז] דמייחד לה אבל הכא אקראי בעלמא. ואב"א כי גזרו ב"ד של חשמונאי ביאה כו' ועיי"ש בספר ת"ח שהביא גירסא זו בשם ספרים אחרים ועיין מ"מ פי"ב מהל' א"ב ה"ב.

(טו) נשכ"ז. עיין לעיל סי' י"ח אות כ"ב מש"ש.

(טז) בנדפס איתא בשעת מעשה והוא מפורש בסנהדרין פ"ב א'.

(יז) אדא. בנדפס אבא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.