מהדורה קמא: יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר

2020-03-22T20:35:46Z

יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר

דף חדש

{{הועלה אוטומטית}}

{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|א}} '''משיביא שתי שערות''' אחר שיהיה בן י"ג שנה ויום א':

{{עוגןמ|ב}} '''ועד שיקיף זקן''' נראה לי דבלשון זה קבל מאבותיו, זקן סתם והשתא מפרש רבי דהיינו התחתון וכו':

{{עוגןמ|ג}} '''התחתון''' הן השערות שסביב לערוה, דכשיקיף הזקן התחתון אף שהוא תוך שלשה חדשים מהבאת שתי שערות, פטור. והוא הדין בשהה שלשה חדשים אחר שהביא שתי שערות ולא הקיף עדיין הזקן, עכ"פ מדראויה אשה להתעבר ממנו אחר שהביא שתי שערות, ואחר שלשה חדשים כבר יוכר עוברה, להכי פטור, דכתיב בן ולא אב:

{{עוגןמ|ד}} '''ולא העליון''' הזקן שבפניו בקצה הלחיים, דתחתון ממהר לבוא [נדה מ"ח ב']:

{{עוגןמ|ה}} '''אלא שדברו חכמים בלשון נקיה''' ואמרו להכי ברוב פעמים זקן סתם, או רצה לומר דלשערות הערוה לא היה ראוי לקרותו זקן, וחכמים משום בלשון נקייה, קראו גם לזה זקן [ולפי דברינו הנ"ל סי' ב'. בל"ז ניחא]:

{{עוגןמ|ו}} '''בן ולא איש''' ומשהקיף זקן, איש הוא:

{{עוגןמ|ז}} '''הקטן פטור''' אף שהוא בכלל בן:

{{עוגןמ|ח}} '''משיאכל טרטימר''' והוא משקל חמשים דינרין, שמשקלן ארבעת אלפים ות"ת שעורות בינונית [ולפי מה שכתבתי בשם המעדני יו"ט [ברכות פ"ג סי' ל'] דקווינט הוא צ"ו שעורות, וא"כ דינר משקלו קווינט, נמצא נ' דינרים הם י"ב לאעה וחצי]:

{{עוגןמ|ט}} '''בשר''' בשל ולא בשל כדרך שהליסטין הרעבתנין אוכלין:

{{עוגןמ|י}} '''וישתה חצי לוג''' הוא ב' רביעיות, שהן כשיעור שלשה ביצים:

{{עוגןמ|יא}} '''יין האיטלקי''' יין משובח הבא מאיטאליען. [ונ"ל דרבותא נקט איטאלקי, דכ"ש בשתה יין משובח שבמדינתו, דמצוי לו, ואיכא טפי למיחש דאתי למסרך], ודוקא בשתאו מזוג ולא מזוג כדרך שהליסטין שותין, וגם דוקא שגנב משל אביו מעות [כמ"ג], וקנה בשר ויין במדה זו, ואכל ושתה:

{{עוגןמ|יב}} '''רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין''' היינו הכפל משיעור הנ"ל:

{{עוגןמ|יג}} '''אכל בחבורת מצוה''' בסעודת מצוה כחתונה ומילה וכדומה:

{{עוגןמ|יד}} '''אכל בעבור החדש''' דזה נמי סעודת מצוה, וקא משמע לן דאף שלא נהגו לאכל בסעודתה רק פת וקטנית, והוא נתן המעות שגנב ואכל שם בעד המעות בשר. אפילו הכי פטור:

{{עוגןמ|טו}} '''אכל מעשר שני בירושלם''' קא משמע לן אף שאין באכילתו גופה מצוה, רק מצותו שהמעשר או דמיו יאכלו בירושלים, ואפילו על ידי אחרים, אפילו הכי מדאיכא עכ"פ סרך מצוה, לא אתא למסרך:

{{עוגןמ|טז}} '''שקצים ורמשים''' דכתיב איננו שומע בקולינו, ולא זה דאפילו בקולו של הקב"ה אינו שומע, ולא אתא למסרך:

{{עוגןמ|יז}} נראה לי דר"ל שתה יין טבל, וכ"כ אילך ביין מיירי, ושתייה בכלל אכילה [כשבועות דף כ"ב ב']:

{{עוגןמ|יח}} '''ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו''' עיין ברכות פ"ז:

{{עוגןמ|יט}} '''אכל דבר שהוא מצוה''' אפילו מצוה דרבנן, כבתנחומי אבלים, דאי מרישא סד"א דוקא אכילת פסח או קדשים, דמצות אכילתן מדאורייתא, ואף דסעודת עיבור חודש נמי מדרבנן, על כל פנים המצוה גופא דאורייתא, קא משמע לן תנחומי אבלים דהמצוה גופה דרבנן:

{{עוגןמ|כ}} '''ודבר שהוא עבירה''' לאתויי תענית צבור:

{{עוגןמ|כא}} '''אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו''' וגם שלא יהיה איסור, מוכח משם, דמסתמא שלמה רק מהיתר הזהיר דאל"כ בלי זולל אסור, וגם שלא יהיה מצוה מוכח משם דמצוה לא נקרא זולל, ואינו ראיה גמורה, דדלמא בכל מאכל נקרא זולל, ושלמה מהממשיך טפי הזהיר:

{{עוגןמ|כב}} '''גנב משל אביו ואבל ברשות אביו''' דאז מתפחד שלא יראנו אביו ולא ממשיך:

{{עוגןמ|כג}} '''משל אחרים ואכל ברשות אחרים''' דשל אחרים לא שכיח ליה, ולא ממשיך [ולעיל דאצטריך למתני חבורת מצוה ועיבור חודש, ע"כ מיירי שעשה אביו הסעודה, וגנב משם ואפל, או שנתן שם המעות שגנב, ואכל שם]:

{{עוגןמ|כד}} '''עד שיגנוב משל אביו''' דשכיח ליה:

{{עוגןמ|כה}} '''ויאכל ברשות אחרים''' שאינו מתבהל:

{{עוגןמ|כו}} '''רבי יוסי בר רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו''' רצה לומר מנכסים שנתן אחד לאמו על מנת שאין לאביו רשות בהן:

{{עוגןמ|כז}} '''אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים''' שנאמר ותפסו בו אביו ואמו:

{{עוגןמ|כח}} '''רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו''' שאינה שוה לו בקול ומראה וקומה. [ונ"ל דלא שיהיו שוין ממש בקול, דאם כן איילונית היא, [כיבמות דף פ' ע"ב]. אלא לאפוקי א' קולו חלש ואחד חזק, וכ"כ בשאר הג' דברים, מיירי שיש להם דמיון מה]:

{{עוגןמ|כט}} '''היה אחד מהם גידם''' ידו קטועה:

{{עוגןמ|ל}} '''בננו זה''' משמע שמראין אותו באצבען:

{{עוגןמ|לא}} '''איננו שומע בקולנו''' דמשמע בשעת הקול יודעים שאינו שומע בקולם:

{{עוגןמ|לב}} '''ולא חרשין''' דאם אמר להם אז איני רוצה, לא שמעו כן מפיו:

{{עוגןמ|לג}} '''מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו''' ה"ק מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל כן, ואם אחר כך אף על פי כן עבר, ילקוהו בפני שלשה:

{{עוגןמ|לד}} '''נדון בעשרים ושלשה''' בסקילה:

{{עוגןמ|לה}} '''ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים''' שהלקוהו:

{{עוגןמ|לו}} '''זהו שלקה בפניכם''' לעיל דממעט סומין, דריש מדלא כתיב בנינו סורר, והכא דריש מדלא כתיב בנינו הוא סורר:

{{עוגןמ|לז}} '''ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור''' דאשתני גופיה, והרי אי עביד השתא פטור היה:

{{עוגןמ|לח}} '''ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב''' דכבר גברא קטילא הוא:

{{עוגןמ|לט}} '''בן סורר ומורה נדון על שם סופו''' דכשיכלה הון אביו ילסטם הבריות:

{{עוגןמ|מ}} '''הנאה להן''' שימנעו מלחטוא:

{{עוגןמ|מא}} '''והנאה לעולם''' שתשקוט הארץ מהצער שיצערו לבריות, וממה שיענשו עבורם:

{{עוגןמ|מב}} '''ולצדיקים רע להן''' שנמנעו מלהרבות זכיות:

{{עוגןמ|מג}} '''ורע לעולם''' שמטיבין לדורם בגופם ובממונם ובחכמתן, אבל גם מגינים עליה מענשי שמים בצדקתם:

{{עוגןמ|מד}} '''יין ושינה לרשעים הנאה להם''' דכששותים ישנים, ונמנעו מלחטוא:

{{עוגןמ|מה}} '''והנאה לעולם''' דכשישתו ויישנו ינוח העולם:

{{עוגןמ|מו}} '''והנאה לעולם''' דעל ידי שנתפזרו נתפרפר כחם מלהרע יחד:

{{עוגןמ|מז}} '''והנאה לעולם''' שעל ידי זה יהיה להם פנאי להרבות בעסק התורה ובמצות ולהיטיב לבריות:

{{עוגןמ|מח}} '''הבא במחתרת''' שאמרה תורה שיהרג אותו כל מי שירצה, ואפילו בשבת, ובכל מיתה שיכול:

{{עוגןמ|מט}} '''נדון על שם סופו''' שיש לחשוב שכשיעמוד בעל הבית כנגדו, סופו שיהרגו, ולרמב"ם [פ"ט מגניבה] מחתרת לאו דוקא, רק כל הבא לרשות חבירו לגנוב, בכל מקום שהבעל הבית מצוי שם, מותר להרגו, ולרש"י דוקא מחתרת, מדטרח לחתור, וודאי להרוג בא לכל מי שיעמוד כנגדו:

{{עוגןמ|נ}} '''אם יש לו דמים''' ר"ל כל שכשהרגו בעל הבית יש לו דמים וחייב מיתה עליו, דהיינו שידוע לו שלא יהרגנו הגנב, כגון שהוא אוהבו כנפשו [ודלא כר"ב דדוקא אב ובן, ולראב"ד אין מקרא יוצא מידי פשוטו, דגם בבא ביום שזרחה השמש עליו, ויצא אדם לפעלו ואין הבעל הבית מצוי בביתו, וגם אין הגנב אז בא לשהות זמן מרובה, אלא לחטוף ולנוס. זה לא להרוג בא, וההורגו חייב מיתה]:

{{עוגןמ|נא}} '''חייב''' לשלם הכלים ששיבר:

{{עוגןמ|נב}} '''אם אין לו דמים''' שאין ברור שלא יהרגנו, דאז אם הרגו בעה"ב פטור:

{{עוגןמ|נג}} '''פטור''' דמדחייב מיתה באותה שעה, פטור מתשלומין, ואף שניצל אחר כך, עכ"פ הרי גם חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין אף דפטורים ממיתה, משום דעכ"פ המעשה בת מיתה היא, אם כן הכי נמי הכא, ורק בחייבי כריתות או בחייבי מלקית יש חילוק, דכשהתרו בו, לוקה ואינו משלם, וכשלא התרו בו, משלם ואינו לוקה [רמב"ם רפ"ג מגניבה]:

{{עוגןמ|נד}} '''ואלו הן שמצילין אותן''' מהעבירה:

{{עוגןמ|נה}} '''בנפשן''' ר"ל שמותר לכל להרגן כדי שינצלו מלחטוא, אבל צריך התראה, רק דאף על גב דבכל חייבי מיתות אין התראה מועלת עד שיאמר בפירוש על מנת כן, על כל פנים בהנך סגי בשישתוק או שיאמר יודע אני, ואם אף על פי כן עושה מותר להרגו, ואפילו החוטא הוא קטן. מיהו ביכול להצילו באחד מאבריו והרגו, חייב הרוצח מיתה בידי שמים [רמב"ם פ"א מרוצח]. ונראה לי דה"ה בעשה כן לבא במחתרת:

{{עוגןמ|נו}} '''ואחר הנערה המאורסה''' שרוצה לבעלה ואפילו מתרצת לכך, והוא הדין כל העריות שהן חייבי כריתות או מיתת בית דין, אבל עריות חייבי לאוין אין מצילין אותן בנפשן, רק נקט נערה מאורסה משום דמנה ילפינן לכולה מדכתיב גבה ואין מושיע לה, הא ביש, מושיעה בכל מה שיכול [ש"ס]:

{{עוגןמ|נז}} '''אבל הרודף אחר בהמה''' לרבעה דעכ"פ אין קלון להנרדף:

{{עוגןמ|נח}} '''והעובד ע"ז''' הוא הדין כל חייבי כרותות ומיתות ב"ד שאינן מעריות:

{{עוגןמ|נט}} '''אין מצילין אותן בנפשן''' דמעטינהו קרא:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

תפארת ישראל - יכין/סנהדרין/ח - היסטוריית גרסאות

מהדורה קמא: יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר