https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%91%2F%D7%91%2F%D7%93%2F%D7%9E%D7%90 2026-07-17T17:37:53Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.6 https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%91/%D7%91/%D7%93/%D7%9E%D7%90&diff=364489&oldid=prev 2021-09-30T23:21:08Z

<p>יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>&lt;noinclude&gt;{{ניווט כללי עליון}}<br /> {{הועלה אוטומטית}}&lt;/noinclude&gt;<br /> יום הששי פ&#039; חיי שנת רל&quot;א באור ליום למדתי משניות והגעתי לפרק החמישי משנה ב&#039; ממסכת ע&quot;ז שם כתב הרע&quot;ב ויש משביח ולבסוף פוגם כגון שומן הבשר עם החמאה או טעם בלוע בכלי שאינו ב&quot;י שבתחלה הי&#039; משובח ואח&quot;כ נפגם ואלו השנים אסורים מספק והתוס&#039; יו&quot;ט תמה על זה דאינו ב&quot;י אינו ספק רק ודאי ולא אסור רק מדרבנן גזירה אטו בן יומו כדאמרו בסוף ע&quot;ז ובאמת שהיא תמוה נשגבה ובכל עת שהגעתי לזה הייתי משתומם על הרע&quot;ב דמה ראה על ככה. וכעת אמרתי דיש ליישב דבריו וטרם יהי&#039; כל שיח אמרתי דלכאורה הדבר מפורש בע&quot;ז דף מ&quot;ז ע&quot;ב אמר ר&quot;כ מדברי כולם נלמד נותן טעם לפגם מותר ופירש רש&quot;י ר&#039; יהודה ורבה בב&quot;ח ור&quot;ל ור&#039; אבוהו והדבר תימה דמה ענין ללמוד מהשביח ולבסוף פוגם דמיירי ר&quot;י ורבה בב&quot;ח ורב דימי להך דאב&quot;י דשם בודאי מותר ובשלמא לר&quot;ל ור&#039; אבהו שפיר דמדמה למה שנתן טעם פגום לאינו בן יומו אבל רבב&quot;ח ור&quot;ד ור&quot;י כל דמיירי בהשביח ולבסוף פוגם ומה ענינו לאינו ב&quot;י וע&quot;כ דהם שווים לדינא וא&quot;ל דמכח כ&quot;ש הוא דהשתא בהשביח ולבסוף פוגם אסור מכ&quot;ש באב&quot;י דאם כן למה תלה מדברי כולן דהרי אף אם נימא דהשביח ולבסוף פוגם אינו אסור רק מספק אבל אב&quot;י ודאי מותר ואח&quot;כ שאלו מכלל דאיכא למ&quot;ד נותן טעם לפגם אסור ומשני אין והביא דברי ר&quot;מ אלמא דחד דינא אית להו ואין לומר דמכח כ&quot;ש אמר דהשתא באב&quot;י אוסר ר&quot;מ מכ&quot;ש בהשביח ולבסוף פוגם דזה אינו במשמעות הלשון וע&quot;כ כשיטת הרע&quot;ב. אמנם מקום הספק בזה היא דבאינו ב&quot;י נחלקו ר&quot;מ ור&quot;ש והרי בעירובין דף מ&quot;ו הניחו בתיקו ר&quot;מ ור&quot;ש היכא קי&quot;ל ואם כן זה הספק גם בזה דמקור הפלוגתא היא בין ר&quot;מ ור&quot;ש ולכך הוה ספק כמאן הלכתא. ובזה יש לי לתת טעם למה אמרו הכלי והמאכל שבתוכו נאסר והתוס&#039; סוף ע&quot;ז ד&quot;ה מכאן ואילך נתקשו בזה ולפמ&quot;ש יש ליישב דלדידן דהוא ספק אם אינו ב&quot;י אסור כר&quot;מ או כר&quot;ש אם כן הכלי אוקי בחזקת אסור דבעת שנתבשל בתוכו הי&#039; הכלי באיסור אבל המאכל שיתבשלו בתוכו זה בחזקת היתר עומד ולכך מותר. ובזה י&quot;ל מה שכתב רש&quot;י בע&quot;ז דף ע&quot;ו ד&quot;ה גבי קדשים דנותר איסור כרת הוא ותמהו כולם לאיזה צורך כתב כן. ולפמ&quot;ש אתי שפיר דכבר נודע דאף לשיטת הרמב&quot;ם דספק מוהר מה&quot;ת אבל בכרת אסור ועיין שו&quot;ת פנים מאירות ח&quot;א סי&#039; ט&quot;ו ובפרי מגדים ריש הלכות טריפות בפתיחה וגם אני הארכתי בזה ולפ&quot;ז שם דמשני הכא היתירא בלע התם איסורא בלע והרי גם באיסורא בלע הא לא הוה רק ספק וע&quot;ז כתב רש&quot;י דתרתי הוא ועכ&quot;פ דברי הרע&quot;ב יש לו פנים בהלכה ועיין תוס&#039; פסחים דף מ&quot;ד ע&quot;ב ד&quot;ה ורבנן דאף דר&quot;ע ס&quot;ל כר&quot;ש מכל מקום לא ס&quot;ל כיותיה לגמרי דשלשה מחלוקות בדבר ועיין מהרש&quot;א שם ולפ&quot;ז לא נשאר רק ר&quot;מ ור&quot;ש ויש ספק כמאן קי&quot;ל לכך כתב הרע&quot;ב דהוא ספק והרמב&quot;ם פסק דנותן טעם לפגם מותר מן התורה ובפגום ולבסוף השביח ובהשביח ולבסוף פגום אוסר ע&quot;ש בפרק ט&quot;ו מהלכות מאכלות אסורות ולכאורה תימה דהרי רב כהנא אמר מדברי כולן נלמד דנותן טעם לפגם מותר וכיון שפסק דנו&quot;ט לפגם מותר למה פסק בהשביח ולבסוף פגום דאסור וראיתי בלח&quot;מ שם דכתב גם כן דר&quot;מ ור&quot;ש הוה ספק ע&quot;ש שהאריך ור&quot;מ ור&quot;ש לא פליגי בקראי ע&quot;ש שהאריך ועכ&quot;פ דברי הרע&quot;ב יש להם מקום כמ&quot;ש ודו&quot;ק:<br /> <br /> &lt;noinclude&gt;{{פורסם בנחלת הכלל}}<br /> {{ניווט כללי תחתון}}&lt;/noinclude&gt;</div>

מהדורה קמא