https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94%2F%D7%A9%D7%91%D7%AA%2F%D7%9C%D7%97%2F%D7%90 2026-07-04T14:37:39Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.6 https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94/%D7%A9%D7%91%D7%AA/%D7%9C%D7%97/%D7%90&diff=420620&oldid=prev 2023-03-20T21:20:34Z

<p>גרסה ראשונית</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>&lt;noinclude&gt;{{ניווט כללי עליון}}&lt;/noinclude&gt;<br /> {{מרכז|&#039;&#039;&#039;דף ל&quot;ח ע&quot;א&#039;&#039;&#039;}}<br /> <br /> ד&quot;ה עבר ושהא מאי, הנה רש&quot;י ז&quot;ל שפי&#039; בהדיא דקאי אמזיד. צריך יישוב. ועיין ברא&quot;ש ז&quot;ל שהביא כמה פירושים על בעיא זו. ולעד&quot;נ שאין גם אחד שנוכל לומר עליו כי הוא זה כוונת רש&quot;י ע&quot;ש וכן פי&#039; של בעל המאור ז&quot;ל שכתב דמספקא ליה אי ר&#039; יודא דקאמר מותר או אסור אם הוא לכתחילה או דיעבד. ע&quot;ש. הנה רש&quot;י פי&#039; בהדיא דר&quot;י אדיעבד קאי ד&quot;ה אסור לאוכלן כו&#039;. לכך נראה דרש&quot;י ז&quot;ל ס&quot;ל דקמבעיא ליה הלכתא מאי וקאי אמצטמק ויפה לו למאן דאסר דבעיא ראשונה קאי לפי&#039; רש&quot;י אמאכל ב&quot;ד למאן דאסר כדפי&#039; רש&quot;י לעיל בהדיא והשתא קמבעיא ליה למאן דאסר מוי&quot;ל אי ר&quot;ל לכתחילה אסור ובדיעבד מותר או אפי&#039; דיעבד דאע&quot;ג דר&quot;י אסר אפי&#039; בדיעבד מ&quot;מ מבעיא ליה אי הלכתא כוותיה דהא כמה אמוראים פסקי דאפילו לכתחילה שרי א&quot;כ דילמא אינך אמוראים כגון רב ושמואל דאסרי היינו לכתחילה דגם ר&quot;מ אוסר לכתחילה אפילו בגרופה ונהי דלא ס&quot;ל כוותיה בגרופה בשאינה גרופה פסקי כוותיה. או דילמא אפי&#039; בדיעבד אסור כר&quot;י ופשיט מר&#039; יוסי דעבד עובדא ומעשה רב ועוד דר&quot;י נימוקו עמו:<br /> <br /> ועוד דקאי עם ר&quot;י בחדא שיטתיה ואע&quot;ג דכמה אמוראי פסקי דאפי&#039; לכתחילה שרי היינו דפסקי כחנניא אבל אמוראי דאסרי ולא ס&quot;ל כחנניא מסתמא לא שבקי ר&#039; יוסי ור&#039; יודא ופסקי כר&#039; מאיר. ואל תתמה דלא קאמר בקיצור איבעיא להו הילכתא מאי. דכיוצא בזה מצינו בגיטין דף פ&quot;ה איבעיא להו מי בעינן ודן או לא בעינן ודן ופי&#039; רש&quot;י כלומר הלכה כר&#039; יודא או כרבנן ואע&quot;ג דמסתמא הלכה כרבנן מ&quot;מ אפשר דמסתבר טעמיה דר&quot;י. וכ&quot;ש הכא דכמה אמוראי פסקו דשרי אפי&#039; לכתחילה כמ&quot;ש וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתי:<br /> <br /> ועי&quot;ל דרש&quot;י אפשר דס&quot;ל דמצטמק ויפה לו גרע ממאכל ב&quot;ד כדס&quot;ל לכמה פוסקים וכן כתבו מהרש&quot;ל ומורי מהר&quot;ם ז&quot;ל לעיל אדברי התו&#039; ז&quot;ל ד&quot;ה אא&quot;ב להחזיר וא&quot;כ ס&quot;ל לרש&quot;י דלעיל קמבעיא לן למאן דאסר והשתא קמיבעי&#039; לן לדידן דס&quot;ל כחנניא וגם חנניא מודה במצטמק ויפה לו לכמה אמוראים ואפשר דהלכתא הכי דאסור א&quot;כ אם עבר ושהא מאי דאע&quot;ג דר&quot;י אסר היינו דלא ס&quot;ל כחנני&#039; דהא אסר להשהות אפי&#039; כמאכל ב&quot;ד אבל לדידן דס&quot;ל כחנני&#039; ומ&quot;מ אסרינן מוי&quot;ל מבעי&#039; לן לכתחילה או דיעבד ופשיט מר&#039; יוסי ואע&quot;ג דאיכא למדחי דילמא ר&quot;י לא ס&quot;ל כחנני&#039;. י&quot;ל דלא נ&quot;ל לתלמודא לאוקמה לר&quot;י דלא כהלכתא כיון דר&quot;י לא גילה דעתו במאכל ב&quot;ד דאסור מסתמא כהלכתא ס&quot;ל כסתם מתני&#039;:<br /> <br /> ועוד דה&quot;ל לר&#039; חנינא לאשמעינן דס&quot;ל לר&quot;י אפי&#039; מאכל ב&quot;ד אסור וכ&quot;ש מצטמק ויפה לו דדוחק לומר דר&#039; חנינא עובדא קמ&quot;ל היכן היה דודאי ר&quot;ח לפסוק הלכה בא:<br /> <br /> ועוד מה לו לר&quot;ח להזכיר מעשה זה ה&quot;ל לפסוק בקיצור כר&#039; יודא אלא ר&quot;ח קמ&quot;ל דלכ&quot;ע מוי&quot;ל אסור ש&quot;מ דאפי&#039; דיעבד אסור ומשני דלשבת זה אסר להן וכחנניא ואפ&quot;ה לכתחילה אסור ובהא א&quot;ש. ואחרי כתבי זה מצאתי שהביא הרמב&quot;ן ז&quot;ל בס&#039; המלחמות פי&#039; זה בשם הרב ר&#039; אברהם ז&quot;ל. וסתר הר&quot;א פי&#039; זה דהיכן פשוט ליה לתלמודא דחנניא אסר מוי&quot;ל וה&quot;ל לפרש בתחילה מה לי אמר חנניא בזה ע&quot;ש:<br /> <br /> ולי נראה דרש&quot;י ס&quot;ל דפשוט ליה לתלמודא דהנך אמוראי דאסרי מוי&quot;ל ס&quot;ל כחנני&#039; דודאי לא פליגי אסתם מתני&#039; כדאמר רבא תרווייהו תנינא והיותר קשה דתלמודא בעי לתרוצי לרב ששת דמאי קמ&quot;ל והא תרווייהו תנינא משמע דפשוט הוא דשרי עד שצריך ר&quot;ש לתרץ מאי קמ&quot;ל. ותימא דטפי הוי להקשות לכמה אמוראי דאסרי במצטמק ויפה לו ואע&quot;ג דלשיטת הרא&quot;ש י&quot;ל יישב גם קושיא היינו לדידיה דלא ס&quot;ל כחנניא אבל רש&quot;י דס&quot;ל כחנני&#039; לא ס&quot;ל כפירושו כמו שמפרש בהדיא דקושית רבא היא דלמה ליה לאשמעינן ולא פי&#039; דהקושיא דה&quot;ל לפסוק כמתני&#039; דלעיל וא&quot;כ קמבעי&#039; להו אי אסרי משום שמא יחתה כיון שהצימוק יפה לו החיתוי מועיל לו כל פעם ולא דמי למאכל ב&quot;ד שיתבשל אפי&#039; בלא חיתוי והצמוק רע לו משא&quot;כ הכא יותר שיחתה יצטמק יותר וא&quot;כ אסור אפי&#039; בדיעבד או דלמא לשמא יחתה לא חייש חנניא ואינו אסור כ&quot;א לכתחילה כיון דאפשר ונגמר היטב בלאו הכי וא&quot;כ הוא משהא שלא לצורך ולא דמי למאכל ב&quot;ד דשרי לצורך שבת אפי&#039; לכתחילה משום כבוד שבת כיון שאינו נגמר כ&quot;כ ובהא מיושב נמי מה שהקשה הר&quot;א ז&quot;ל דלמה פשיט מר&#039; יוסי דלא ידעינן אם לאותה שבת או לשבת הבאה ולא פשיט מר&quot;מ ור&#039; יודא דמדבריהם נשמע כי היכי דמאי דאסר לדידהו אסור אפי&#039; בדיעבד ה&quot;ה מאי דאסר לחנניא ובזה א&quot;ש דאינהו חיישי לשמא יחתה ולכן קנסוהו אבל חנני&#039; י&quot;ל דלא חייש לעולם לשמא יחתה אלא דלא רצה להקל באיסור שבת כ&quot;כ כיון שהמאכל נגמר וראוי לאכילה היטב בלא צמוק והוי כמו שלא לצורך כלל. ולא יכולתי לירד לסוף דעת זה הרב ז&quot;ל מאי דהזכיר דנשמע מדר&quot;מ. נהי דר&quot;מ אסר בדיעבד תבשיל שלא בישל כ&quot;צ אבל במצטמק ויפה לו לא אסר כ&quot;א לכתחילה וא&quot;כ מבעיא לן הנך אמוראים דס&quot;ל כחנניא כמ&quot;ש ואסרי. מ&quot;מ מוי&quot;ל גם לחנניא היאך ס&quot;ל לחנניא לדידהו אי אסור לכתחילה כר&quot;מ או דיעבד כר&quot;י:<br /> <br /> ונ&quot;ל דטעמו של ר&quot;מ משום מאי דכתבתי דלא אסור מוי&quot;ל משום שמא יחתה כ&quot;א משום שהיה שלא לצורך כלל אבל במאכל ב&quot;ד חייש ר&quot;מ לחיתוי או אפשר דס&quot;ל דלא חיישינן כ&quot;כ שמא יחתה משום צימוק דלא שכיח שיחתה משום הכי כיון שראוי לאכילה היטב בלאו הכי אלא דלכתחילה אסר גם בזה שמא יקרה ויחתה וכן נוכל לומר לחנניא דבמאכל ב&quot;ד לא חייש כלל לחיתוי ובמוי&quot;ל לכתחילה חייש ובדיעבד שרי כיון דלא יחתה משום זה וא&quot;כ קמבעיא הנך אמוראי דאסרי גם לחנניא דס&quot;ל פשוט דחנניא מודה איך ס&quot;ל דמודה אי כר&quot;מ או כר&quot;י וא&quot;כ לא שייך להקשות מאי דקשה קצת לפי&#039; הראשון שלי מאי קמבעיא ליה פשיטא דהלכה כר&quot;י נגד ר&quot;מ אע&quot;ג דכבר ישבתי גם ללישנא קמא אבל ללשון זה מיושב שפיר דוודאי אין הלכה כר&quot;י אלא כחנני&#039; ומוי&quot;ל דמודה חנניא למאן מודה לר&quot;מ או לר&quot;י דלא מבעיא אם הנך אמוראי ידעי שום ברייתא דמודה חנני&#039; במוי&quot;ל פשיטא דאיכא למבעי איך ס&quot;ל &quot;ל לחנניא בברייתא אלא אפי&#039; אם נאמר דהנך אמוראי ס&quot;ל מסברא דלא פליג חנניא במוי&quot;ל איכא למבעיא אם אין סברא בעיניהם שיתיר חנני&#039; אפילו לכתחילה או דוקא דיעבד ובהא לא שייך למימר דהלכה כר&quot;י דחנניא אפשר דס&quot;ל כסברת ר&quot;מ דבתנאים לא שייך למימר הכי דחנניא הוא תנא כמו ר&quot;י וק&quot;ל:<br /> <br /> &lt;noinclude&gt;{{דיקטה}}<br /> {{ניווט כללי תחתון}}&lt;/noinclude&gt;</div>

מהדורה קמא