עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/לד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''סימן לד'''}}}}

'''בני מקרא. הם הקראים. אם דינם כישראל מומר או כעכו"ם.''' ארשום בסיעתא דשמיא איזה מקומות שראיתי שדברו הפוסקים אם דינם כישראל וכו' ובכל פרט שארשום יוכל המעיין למצוא דברי חפץ על אחד כמה וכמה ספרי דבי רב שדברו באותו ענין אף אני לא אמרתי אלא להזכיר ולפתוח פתח כחודה של מחט להקל על המעיין ומי שיצטרך לו לעיין באיזה דין מהרשום בכתב יעיין באותו ענין בספרי הפוסקים ויהיו ספרי הפוסקים נפתחים לפניו כפתחו של אולם ולמודעי אני צריך כי אין כונתי להשפיל כבוד הבני מקרא הללו החיים אתנו בימים האלה ובזמן הזה באהבה ואחוה כלום וריעות ואינם מזלזלים בכבוד חכמי ישראל רק בנימוסייהו אזלי ואוחזים מעשי אבותיהם בידיהם ולא לקנתר את ישראל עושים אך אין משוא פנים בדין ועלינו לבאר בעזרת הבורא יתברך דינם ומשפטם בכל דבר ודבר (בדברים שמותר לנו לעשות ככה עפ"י חוקי הממשלה יר"ה) לדעת מה יעשה ישראל אנחנו המאמינים בתורה שבעל פה והיא חיינו ואורך ימינו ואם הם נטו בזה מדרך האמת לפי קבלתינו האמתית והנצחית יהי להם אשר להם ואנחנו בני ישראל מכת הרבנים בשם תורתינו שבכתב ושבעל פה נדגול לא נטה ימין ושמאל אנחנו וזרעינו וזרע זרעינו מעתה ועד עולם ובכן עמוד ונעשה מלאכתינו מלאכת שמים ובא לציון ספרי דבי רב המדברים בכל פרט ובכל דת ודין וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

==א==

א) '''לצרפם לזימון ולכל דבר שבקדושה.''' נשאל על זה הרמב"ם בשו"ת פאר הדור סי' ע"א והשיב וז"ל מהיכא תיתי שישלימו בהם מנין מאחר שהם אינם מודים בדברי חז"ל וא"כ ודאי כי אינם משלימין המנין וראיה לזה ממה שאמרו בעירוב או ביד מי שאינו מודה בעירוב וכו' אינו עירוב וכל שכן אלו שאינם מודים בחוקים אלו כלל בודאי שאינם מצטרפים לא למנין לקדיש לתפלה ולא לזימון ולא לשום דבר ואפילו יהיה מאה כלא חשיבי דהם אינם משגיחין בדברי רז"ל כלל כי אם מה שיראה להם מהכתובים ואין משימין לב על כל החקים והמשפטים אשר צוו רבותינו ז"ל ומי שאינו מודה בדבריהם איככה נוכל להצטרף עמהם בדבר אשר הם תיקנו ואלו אינם מודים ובודאי אסור הוא עכ"ל והביא תורף דבריו בקצרה הרב בית עובד בדינים השייכים לאמירת קדיש אות י"ט גם הרב פתח הדביר בח"ב בסי' קצ"ב אות ד' (בד"ה באופן דדעת הראב"ד) הביא דברי הרמב"ם הנ"ל ללמוד מדבריו שסובר דעיקר מצות זימון היא תקנתא דרבנן ושקיל וטרי לצדד להסכים דעת הרמב"ם לדעת הגדולים שהביא שם דסוברים שזימון הוא מדאורייתא:

'''גם''' בסי' קצ"ט אות ג' על מה שפסק מרן כותי בזמן הזה הרי הוא כה כעכו"ם הביא שם בשם נימוקי הרב הקדוש מוהר"ש ויטל בספר חיים שנים ישלם שכתב נראה לי שגם הקראים בזמן הזה הואיל ואינם מברכים בינם לבין עצמם רק בפני ישראל מפני הבושה ודרכי שלום אין מזמנין עליהם בזמן הזה עכ"ל ואחר שנשא ונתן (הרב פתח הדביר) בעניינים אלו הביא בדף ט"ז ע"ד תשובה כתיבת יד הנקראת באר מים חיים להרב מוהר"ש ויטל בסי' ל"ו שכתב שמתוך תשובת הרמב"ם באיגרותיו ורבינו האיי גאון והרא"ם והרב מוהריק"ש נלמוד שבזמן הזה שאין מתנהגים עמנו כשורה ואין נשמעים אלינו ואדרבא מחרפים ומגדפים בפני האומות וביום טוב שלנו עושים מלאכה בפרהסיא אין להקל למול את בניהם בשבת וכו' ובדף י"ז ע"א דקדק על דברי הרב שבספר חיים שנים הנ"ל דממה שכתב שקראים בזמן הזה הואיל ואינם מברכים בינם לבין עצמם וכו' אין מזמנין עליהם משמע דדוקא על הקראים שבזמנו שהיו מחרפים ומגדפים הוא דאמר שאין מזמנין עליהם אבל הקראים שבזמן הרמב"ם שלא היו מחרפים ומגדפים כמו שהעיד עליהם הרמב"ם היה מותר לצרפם לזימון וקשה דמדברי הרמב"ם בס' פאר הדור הנ"ל מתבאר דאף בזמן שאין מדברים תועה על הרבנים שבדור עד שראויים הם לחלוק להם כבוד וכו' כמו שחלק להם כבוד הרמב"ם באיגרותיו בכל זאת אינם מצטרפים לזימון מטעם שהם אין מודין בזה וכיון שאין מאמינים שצריך עשרה לקדושה או שלשה לזימון אין מצטרפים עמנו ואיך קאמר הרב הקראים בזמן הזה וכו' דמשמע שהקראים הקדמונים היו מצטרפים לזימון ואחר שנשא ונתן הסכים לומר דמה שכתב הקראים שבזמן הזה לאו דוקא הוא:

'''שוב''' הביא מה שכתב הגאון מוהרש"ז בש"ע שלו (על דין זה דכותי בזמן הזה אין מזמנין עליו) אבל צדוקי מזמנין עליו אם חבר הוא ותמה עליו שדבריו הם היפך תשובת הרמב"ם הנ"ל ומאי דמשמע שדן את הצדוקי ככותי שבזמן התלמוד דאמרינן דמזמנין עליו ואוקי לה אביי בד' מ"ז ע"ב בכותי חבר קשה דבשלמא כותי בזמן שהיו מחזיקים אותו כגר אם היה חבר היה כשר לזימון כיון שהיה כישראל גמור שמאמין בכל דרשות חז"ל אבל צדוקי מה יושיענו מה שהוא חבר מאחר שאינו מאמין בצירוף זימון וכן הקשה על הרב נזירות שמשון שהצריך עיון על הצדוקים בזמן הזה לענין זימון דלפי האמור הרי פשיטא ליה להרמב"ם דאינו מצטרף משום שאינו מודה בצירוף אלו תורף דב"ק:

'''ועל''' מה שכתב הרב מוהר"ש ויטל דקראים בזמן הזה אין מזמנין עליהם הקשה הרב פתח הדביר שם בתחלת האות דמשמע דדוקא הקראים שבזמנו הוא שיש לפסלן לזימון אבל הקראים הראשונים היו כשרים לצירוף זימון אלמא דקראים הראשונים עדיפי מהאחרונים ואילו מדברי הרמב"ם בריש פרק שלישי מהלכות ממרים איפכא מסתברא שהרי כתב לחלק בין צדוק ובייתוס עצמם שהם התחילו לכפור בתורה שבעל פה לבין אלו הקראים שהדיחו אותם אבותיהם והם כתינוק שנשבה לבין העכו"ם וכו' וכן מתבאר מדברי הרמב"ם באיגרותיו ד' ע"ה ואחר שנשא ונתן עוד כתב בדף ט"ז ע"ד ליישב דהרב מוהרש"ו דקדק לכתוב הקראים שבזמן הזה וכו' כלומר שאף שבזמן הרמב"ם היו טובים מהראשונים אך עתה מוחלפת השיטה וכו' עי"ש דב"ק וחידוש הוא שלא הזכיר שכן כתב רבינו בצלאל בתשובה סי' ג' לחלק בין הקראים שבזמן הרמב"ם ובין הקראים שאחר זמנו שקילקלו מעשיהם וכו' כמו שכתבו רבני האחרונים בשמו בכמה מקומות וכתבו כן גם בשם הרב המבי"ט בח"א סי' ל"ח ובשם הרב מוהרש"ג ואם ירצה ה' יובאו דב"ק להלן בס"ד ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים בריש סי' ס"ד ובמה שכתבתי שם בס"ד:

==ב==

ב) '''לילד בניהם בשבת''' כתב הרב מגן אברהם בסי' ש"ל סק"ד בשם הרב כנסת הגדולה דמותר לילד בני הקראים כיון דמנטרי שבת וכתב הרב מחצית השקל דדוקא בדבר שאין בו חילול שבת כגון שכבר ישבה על המשבר דאז מתירין משום איבה דלדידהו ליכא למימר דמי שאינו משמר שבת אין מחללים וכו' דהא שומרים שבת אבל דבר שיש בו משום חילול שבת דלא הותר משום איבה וכדכתבו התוספות ודאי גם בקראים אסור והרב יקהיל שלמה בסי' ש"ה ד' ל"ח ריש ע"א הביא מה שכתב הרב מגן אברהם בשם הרב כנסת הגדולה וכתב על זה אבל מוהר"א הלוי בספר גינת ורדים חלק א"ח כלל ג' סי' א' כתב דאין הוראה זו נכונה וכן נראה דעת הרב יד אהרן שהביא הא דמוהר"י הלוי לבסוף ולא פליג עליה והרב מוהר"י אלפאנדארי בס' פרת יוסף בליקוטים סוף הספר בדף קמ"ו אות ל"א כתב בשם הרב כנסת הגדולה ביו"ד סי' קנ"ד בהגהת בית יוסף אות יו"ד שמנהג קושטא שמילדת הולכת לביתם לקבל הולד של בני הקראים בשבת (ספר כנסת הגדולה שבידי הוא דפוס קושטאנדינא ישן ונשמט שם מסי' לק"ט עד סוף סי' קנ"ט ולא מצינא לאישתעויי ניתי ספר וניחזי אם המנהג הוא גם לחלל שבת עבורן או דוקא אחר שישבה על המשבר כמו שכתב הרב מחצית השקל) וקצת תימה על הרב פרת יוסף שלא הזכיר דברי הרב בגינת ורדים שכתב שאין הוראה זו נכונה כנז"ל:

'''והרב''' פתח הדביר בריש סי' ש"ל כתב בשם הרב בית עובד בחידושיו על הש"ע בכתיבת יד (על מה שכתב הרב מגן אברהם בשם הרב כנסת הגדולה דמותר לילד בשבת בני הקראים) דלפי מה שהעלה הרדב"ז בתשובתו אשר בתשובות רבינו בצלאל בסי' ג' והיא בתשובות הרדב"ז החדשות ח"ב סי' תשצ"ו בשם הרמב"ם בתשובה בדין אם למול בניהם בשבת וכפי מה שכתב גם הוא שם העלה שהקראים מחללי שבת הם במלאכות שהן מדרבנן ואף במלאכות שהן של תורה דאתיין מדרשה עיין שם בסוף התשובה אם כן עדין צריך לימוד אם היה מותר לילדם בשבת ועיין בספר דינא דחיי ח"א ד' מ"ה ע"א וע"ב מה שהאריך בזה אלו דברי הרב בית עובד:

'''ועל''' זה הביא הרב פתח הדביר תורף דברי הרב גנת ורדים והוא שכתב ששמע באומרים שלדעת המתירים למול בני הקראים בשבת אם יסכימו גם על הפריעה הוא הדין שמותר לדעתם לילד בניהם בשבת ודחה דבריהם דדוקא גבי מילה ראוי להקל למול בשבת משום קיום מצוה כיון שמתרצים גם לפריעה ואין שום חילול שבת אבל לחלל שבת בשביל הצלתן מהסכנה זה לא יתכן שלא התירה תורה לחלל שבת מפני פיקוח נפש אלא לשומר את השבת והרי הרדב"ז כתב דאף שמותר למול בניהם מכל מקום הם מאותם שמורידים כו' ואין לחלל שבת להצילה מידי סכנה וכל זה מסייע להרב בית עובד שהרי אף להמתירים למול את בניהם אסר הרב גינת ורדים לילד את בניהם שוב הביא מה שכתב בגנת ורדים דאין הוראת הכנסת הגדולה נכונה וכו' ועל זה טרח וכתב דברי הרב בכנסת הגדולה יו"ד סי' קנ"ד שלפיהן נסתלקו השגות הרב גנת ורדים ומסקנת הרב פתח הדביר שם בעמוד ג' היא שאם הם שומרי שבת ומתנהגים בתמימות ואינם מזלזלים במועדים שלנו בזה דוקא הוא שכתב הכנסת הגדולה שמותר לילד בניהם וכו' אלו תורף דב"ק:

'''ובספר''' בית מאיר בחלק א"ח סי' ש"ל כתב שנשאל מרבינו עקיבא אייגר שנתקשה בדברי המגן אברהם הנ"ל דמשמע דהיכא דאיכא חילול שבת אסור ואמאי הלא הקראים מיקרו ישראל מומר ולהרמב"ם תינוק שנשבה ולהנ"י אם גדלו ורואים דת ישראל מיקרו מומרים עיין שפתי כהן יו"ד סי' קנ"ט סק"ו על כל פנים הכא לגבי הולד מיקרי ודאי תינוק שנשבה והוי ישראל מעליא לחלל עליו שבת וכן הדין לכאורה במומרת מעוברת וכו' והגאון המחבר השיבו מה שנתקשה במגן אברהם ורוצה לומר דעל עובר מקראים מחללין מפני שאינו אלא כתינוק שנשבה מה דפשיטא למר מיבעי לי טובא ואף איפכא מסתברא דמה בכך שאין דינו כנכרי גמור מכל מקום כיון דכל עיקר היתר החילול הוא כדי שישמור שבתות הרבה ותינוק שנשבה תיתי מהי תיתי הוא בחזקה שלא ישמור שבת כיון שנשבה בקטנותו וסובר שעכו"ם הוא ואף ששמואל למד היתר החילול מקרא דוחי בהם מכל מקום מסתמא לא פליג לדינא על התנא שלמדו מושמרו ומודה שכל מי שהוא בחזקת ודאי שלא ישמור אין לחלל עליו וכן במומרת מעוברת וכו' והאריך בתשובתו ורבינו עקיב"א השיב על דבריו דלבו מהסס טובא וכו' וחזר הגאון המחבר להשיבו מה שלבו מהסס במה שלא הסכמתי לדעתו לחלל שבת על התינוק שנשבה וכו' וכו' חלילה תינוק כזה דידעינן שישאר מטומע בין העכו"ם לחלל עליו שבת וכו' והאריך קצת ולא נמצא שם שחזר רבינו עקיב"א להחזיק דבריו הראשונים וכנראה שתיקתו הודאה היא לדברי המחבר שאין דעתו נוחה להתיר לחלל עליהם את השבת דאף אם נחשוב אותם כתינוק שנשבה הדין נותן שלא לחלל עליהם את השבת:

==ג==

ג) '''צדוקי''' הרי הוא כישראל, מבטל רשות אבל עירוב אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב (ש"ע א"ח סי' שפ"ה) ואף שמחלל שבת באיסורין דרבנן אנוסים הם ומנהג אבותיהם בידיהם (באר היטב) ומדין זה למד הרב משנת ר' אליעזר בח"א סי' צ"ו לנדונו (אשר ארשום להלן בס"ק כ"ט בסיעתא דשמיא) והזכיר דברי הרמב"ם בזה הרב כפתור ופרח בפרק החמישי קרוב לסופו והרב פתח הדביר בסי' קצ"ט ד' ט"ז ע"ד:

==ד==

ד) '''חמץ של בני מקרא שעבר עליו הפסח. אם דינו כחמץ של ישראל ואסור בהנאה''' כתבתי בס"ד בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה [[שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ט|סי' ח' אות ט']] באורך ושם הבאתי דברי גאוני דורנו יצ"ו בדין זה עי"ש:

==ה==

ה) '''אסור לומר לצדוקי לעשות מלאכה ביום טוב''' ע"ש קל"ד ת"י קס"א ועיו"ד סימן קנ"ט כך הם דברי הרב מגן אברהם בהלכות שבת סי' ד"ש סק"ח ולא הוה ידענא פתרון מלת ע"ש קל"ד (ומפרשי דבריו הרבנים פרי מגדים ומחצית השקל סגר עליהם המדבר בזה) עד שראיתי דברי הרב קנין פירות במערכת יום טוב אות ל' ומדבריו למדתי שטעות נפל בדברי הרב מגן אברהם ותחת ע"ש צריך להיות מ"ש וכונתו על ספר משפטי שמואל ומלת ת"י היא ראשי תיבות "תומת "ישרים ואלה דברי הקנין פירות אסור לומר לצדוקים לעשות לנו שום מלאכה ביום טוב תומת ישרים סי' קס"ו וכן הוא במשפטי שמואל סי' קל"ד עכ"ל ואף אם ספרים אלו לא היו ביד הרב מגן אברהם מסתמא ראה כן בכנסת הגדולה (אין אתי חלק א"ח) שכן דרכו בקודש כמו שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ו אות כ' וכן ראיתי להרב באר היטב בריש סי' תקכ"ו שכתב בשם הרב כנסת הגדולה (על מה שכתב מרן מת המוטל לקברו ביום טוב ראשון לא יתעסקו בו ישראל) ועל ידי הקראים נמי אסור משום ולפני עור עכ"ל וזה לשון הרב פחד יצחק במערכת הקו"ף (קראים) קראים כישראלים הם ואסור לומר להם שיעשו מלאכה ביום טוב משפטי שמואל סי' קל"ד בנימן זאב סי' ת"ה ות"ז בשמו ובשם מוהר"א ירושלמי וכן מתבאר מדברי הרב תומת ישרים סי' קס"ו עיין ש"ע סי' תצ"א ובפירוש גור אריה לוי שם אות א' ובכנסת הגדולה שם אות א' עכ"ל:

==ו==

ו) '''במאי''' דקיימא לן בסי' תקי"ב סעיף א' דאסור לבשל ביום טוב לצורך מצרי כתב הרב בתי כנסיות בשם הרב כנסת הגדולה שרבינו בצלאל בתשובה סי' ג' כתב בשם הרדב"ז דאסור לבשל לצורך הקראים ושבתשובות הרב מוהרש"ך בח"ג סי' ט"ו כתב בשם הרב מוהר"ש גאביזון שלדעת הרב מוהר"ש חאקאן הלוי מותר לבשל ביום טוב לצורך הקראים ודברי הרדב"ז כבר נדפסו בתשובותיו החדשות ח"ב סי' תשצ"ו עי"ש שהאריך:

==ז==

ז) '''צדוקי ובייתוסי שחיטתן אסורה''' אלא אם כן שחטו ואחרים עומדים על גביהם וגם בדקו להם סכין מרן בש"ע יו"ד סי' ב' סעיף מ' וכתב הרב שפתי כהן בס"ק כ"ד מיהו כל זה מדינא אבל בתשובת רבינו בצלאל סי' ג' כתב דהיינו דווקא בצדוקי ובייתוסי שבזמן הקודם וכו' אבל אלו הקראים שבזמן הזה שקלקלו מעשיהם וגם אין אוכלים משחיטת ישראל שחיטתם אסורה אפילו ישראל עומד על גביו ורואה ששחט יפה עכ"ל והביאו תורף דב"ק הרבנים באר היטב שם וחכמת אדם בכלל א' סעיף ח' ונחלקו בדין זה הרבנים פרי חדש בס"ק כ"ו ופרי תואר בס"ק י"א וכתב מרן חיד"א בברכי יוסף שם וז"ל הקראים שבזמננו אפילו בדקו הסכין ונתנו לו ואפילו ישראל עומד על גביו מתחלה ועד סוף שחיטתו פסולה קיצור תשובת הרב כנסת הגדולה יו"ד בסוף ספר קול בן לוי סי' ט' וכן כתבו הרב המבי"ט ורבינו בצלאל הביא דבריהם הרב פרי חדש וכן הרדב"ז כתב בתשובה סי' תשצ"ו ד' ל"ה ע"א והכי נקיטינן דלא כהרב פרי תואר ושם בשיורי ברכה כתב שתשובת הרב כנסת הגדולה שבס' קול בן לוי נדפסה בס' בעי חיי (בחלק יו"ד) בחלק עץ הדעת סי' יו"ד ושם מסיק לאסור כהרדב"ז עי"ש וחידוש הוא שלא הזכיר דברי רבינו עובדיה בפרק קמא דחולין משנה ב' (אמאי דתנן הכל שוחטין) ואלו הצדוקים שאנו קורים להם קראים שאינם מאמינים בתורה שבעל פה שחיטתן פסולה אלא אם כן ישראל עומד ורואה השחיטה מתחלה ועד סוף עכ"ל ומתבאר שסובר שאם ישראל עומד על גביו ורואה השחיטה מתחלה ועד סוף שחיטתו כשרה ובודאי שכונתו שישראל בודק סכין ונותן לו וזה נכלל במה שכתב שישראל רואה השחיטה מתחלה ועד סוף. גם מדברי הרדב"ז בתשובות החדשות סי' תקב"ן נראה כן שעל מה שנשאל אם מותר לאכול גבינות הקראים השיב שאם מעמידים אותה בקיבה עצמה כמו שעושה הישראל מותר דפירשא בעלמא היא ואם מניחים בתוך העור שלה ומולחים אותה לא מיבעיא אם היא קיבת נבלה וכו' אלא אפילו עור קיבת שחוטה כי השחיטה שלהם אם אין ישראל עומד על גביו ובודק סכין ונותן לו אינה שחיטה כלל עכ"ל משמע דאם ישראל עומד על גביו שחיטתו כשרה אם בודק הסכין ונותן לו ולפי הנראה זהו שלא כמשמעות דברי מרן חיד"א בשם הרדב"ז בסי' תשצ"ו שמסגנון לשונו נראה שדעת הרדב"ז היא שגם אם ישראל עומד על גביו ובודק סכין ונותן לו לא מהני כלל:

'''וכתב''' הרב יד דוד באות י"א שדברי הרב המבי"ט (שרמז בברכי יוסף) הם בחלק א' סי' ל"ז גם בחלק ב' סי' ל"ח כתב אלו הקראין המחללין את המועדות כאילו מחללין שבתות וכאילו כופרין בכל התורה כולה ויינם יין נסך עכ"ל והביא דבריו הרב פרי חדש וסיים על זה ואם כן שחיטתן אסורה בכל גוונא וכתב הרב מסגרת השלחן בדף ד' סוף ע"ג בשם הרב בית הלל הקראים בזמן הזה שאין יראים מחכמי ישראל ועוברים באיסור דרבנן בחילול שבת בפרהסיא פשוט דאסור לאכול משחיטתם אפילו ישראל עומד על גביו ובודק לו סכין וכן כתב רבינו בצלאל והובא בשפתי כהן וכן כתב הרב המבי"ט בח"א ובח"ב וכו' ובסיום דבריו הביא הרב מסגרת השלחן מה שכתב בברכי יוסף דהכי נקיטינן דלא כהרב פרי תואר גם בשו"ת מלאכת שלמה קמחי בחלק יו"ד סי' ד' דף ח' (בד"ה וכן ראיתי) כתב בשם הרב בית לחם יהודה סי' ב' שהעיד שכל האחרונים סוברים כדעת רבינו בצלאל שהקראים בזמן הזה שחיטתם אסורה ובאשילי החדשים דפוס רא"ם יש חידושים המכונים בשם מילואים (לרב גדול שהעלים שמו) כתב על דברי הרב שפתי כהן בענין זה וז"ל דדין צדוקי ובייתוסי דין כותים קודם גזרה וכו' זה באמת צריך עיון איך אפשר להשוותם יחד הלא הכותים לפני הגזרה הסתירו מעשיהם ונהגו בערמה ועליהם יש לומר כי יבטחו בערמתם ויחשבו בלבבם שיאמינו בהם וגם מירתתי פן יגלה עונם ויתפסו במזימותם וכאשר נגלה עונם באמת גזרו עליהם והצדוקים מעולם לא העלימו את חטאתם ולא בושו למרות את תורה שבעל פה לעיני כל ישראל ואין ראוי להאמין בהם כלל וגרועים הם מהכותים לפני הגזרה וכל זה ידוע לכל יודעי תולדות בני עמנו לפני חרבן הבית ורק בימי אליכסנדר נצבו הכותים כצרים לישראל ואחר זה נכנעו ולא כן הצדוקים מעולם לא חדלו לשנוא את ישראל עד כי התבוללו בעמים ונמחה שאריתם מישראל גם מה שכתב רבינו בצלאל דצדוקי ובייתוסי בזמן הקודם שהיו להם כמה מדות טובות וכו' למד זכות על הכופרים בהשארת הנפש ובתורה שבעל פה וגם דדפו והדפו באיבה את אחיהם ושחתו לחמם עכ"ל ועיין להגאון מוהר"י בכרתי שם ס"ק ב':

==ח==

ח) '''פת של קראים''' כתב הרב פרי חדש ביו"ד סי' קי"ב סק"ב יש להחמיר לאסור פתם דומיא דעכומ"ז ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' ל"ח הביא בשם תשובת הר"ש ואלו הקראים המחללין את המועדות כאילו מחללין שבתות וכאילו כופרים בכל התורה כולה ע"כ והרב קהל יהודה בד' מ"ג ע"ב כתב ושמעתי מקשים עליו ממה שכתב האורחות חיים על שם הרמב"ם הביא דבריו הרב בעל כנסת הגדולה לקמן סי' קל"ד בהגהת בית יוסף אות א"ך דיינן של קראים אין בו משום איסור ואחרונים לא החמירו אלא משום דאינן מקפידין על מגע עכומ"ז דמשמע דאי לאו האי טעמא הוה שרי ולית בהו משום חתנות:

==ט==

ט) '''גבינות של הקראים''' נשאל הרדב"ז בתשובות החדשות סי' תקב"ן אם מותר לאכלן והשיב אם מעמידין אותה בקיבה עצמה אף אם היא קיבת נבילה לא חיישינן לה דפירשה בעלמא היא אבל אם מניחין הקיבה בתוך עורה ומולחין אותה ביחד יש לחוש דמליח כרותח ואסור להעמיד באותה קיבה לא מיבעיא אם היא קיבת נבלה דאיכא משום נבילה ומשום בשר בחלב דעור הקיבה הוא רך ונקרא בשר אלא אף עור קיבת שחוטה השחיטה שלהם וכו' אינה שחיטה ואף בעור קיבת שחוטה שלנו אסור משום בשר בחלב וכו' הילכך אם ברור שמעמידין בקיבה ואין מולחין הקיבה בעורה, מותר לאכול מגבינתם ואם מעמידין בעור אף בשל שחיטתן אסורה בכל שהוא ואם ספק נראה לי שהוא אסור כיון שאין נזהרין על אכילת בשר בחלב דלית להו אלא קרא כדכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ואינם מקפידין בעור הקיבה ואסור בכל דהו עכ"ל והביא דבריו בקצרה הרב כנסת הגדולה ביו"ד סי' קט"ו הגהת בית יוסף אות כ"ח ואות כ"ט וכתב בשם ספר הזכרונות ד' כ"ה ע"ב שאסור ליקח גבינה שאינו נזהר מסתם יינם ושם כתב הטעם מפני שהם רגילים בחומץ יין לקיים חלב הקיבה (העתקתי ככתוב שם ומובן שיש חיסור לשון). 

==י==

י) '''בן מקרא שהביא גבינות כשרות בלי חותם''' התירו אותם על ידי שישבע הקראי כן כתב הרב ישרי לב ד' ט"ו ע"א אות א' בשם מרן חיד"א בחיים שאל ח"א סי' ע"ד סעיף ט"ו ואינו מצוי אצלי לעיין בדב"ק אם הזכיר דברי הרב כנסת הגדולה ביו"ד סי' קכ"ד הגהת בית יוסף אות כ"ב וז"ל וגם אני שמעתי בימי חרפי דהרבנים הגדולים מוהר"ר שמואל יפה ומוהר"ר אליאו בן חיים היו מתירים לאכול גבינת הקראים שהיו משביעים אותם שהיא כשרה ועבדי עובדא בנפשייהו לאכול גבינת הקראים על ידי שבועה והעליתי בתשובה דלענין מעשה יש לחוש לדברי הרב בספר בדק הבית עכ"ל והביא דבריו הרב זכור לאברהם בחלק א' בהלכות יין נסך סי' קכ"ד דף רל"ו סוף ע"ב ומה שרמז למה שכתב בתשובה הלא היא בספר בעי חיי סי' קנ"ח כמו שכתב בשמו הרב עיקרי הד"ט בחלק יו"ד סי' ט"ז אות ג' שאחר שנשא ונתן בההיא דפרק קמא דיומא שהיו משביעין את הכהן גדול ופלפל בדברי המפרשים והפוסקים בענין זה סיים לענין דינא מי ימלל נגד רבן של ישראל (הוא הקדוש מרן בבדק הבית) ומה גם דאף מרדב"ז ח"ב סי' ר"מ נראה שאף שמן הדין מותר מ"מ אין ראוי לאכול משלהם אפילו בשבועה כיון שהם אינם אוכלים משלנו אפילו בשבועה והרב ערוך השלחן בסימן קט"ו אות ה' אחר שהעתיק תורף דברי הרדב"ז שבסימן תקנ"ב הנ"ל כתב ועיין בספר בני דוד ד' נ"ב וכתב הרב כנסת הגדולה בתשובותיו סי' קנ"ח דמדברי הרדב"ז בתשובות רבינו בצלאל נראה דנאמנים בשבועה עי"ש וכן כתב הרדב"ז ח"ג תקכ"ח שהלוקח מהם צריך לישבע שלא נגע בהם עכו"ם עי"ש עכ"ל הרב ערוך השלחן ולא ידעתי למה לא הביא סיום דברי הרב כנסת הגדולה (שכתב בשמו הרב עיקרי הד"ט הנ"ל) שאף שמן הדין מותר אין ראוי לאכול משלהם אפילו בשבועה וגם מה שכתב צריך לישבע שלא נגע בהם נכרי לא ידעתי נגיעה בגבינה מה טיבה:

==יא==

יא) לענין '''יינם''' וכן לענין '''מגעם ביין שלנו''' כתב הרב כנסת הגדולה ביו"ד סי' קכ"ד בהגהת בית יוסף אות, כ"א כתוב באורחות חיים בשם הרמב"ם יינם של קראים אין בו משום איסור אף דלית להו משום ולפני עור לא תתן מכשול מהימני אחמרא כל שכן היכא דאינהו שתו מיניה דהא אינהו בדילי ממגע עכו"ם ואי משום אמהתא אי איתא להא ודאי דאיכא למיחש למגען אי אינהו לא קפדי במגע אמהות בדק הבית והיא באיגרות הרמב"ם סי' י"ד הובאה במוהר"ר בצלאל סי' ג' וכן כתב רבינו שמשון בתשובה הובאה במהר"ם מיטראני ח"א סי' ל"ח ובמוהר"ר בצלאל שם וכן כתב הר"ש חקאן הלוי בתשובה הובאה במוהר"ר בצלאל שם עיין במוהרש"ך ח"ג סי' ט"ו ובדרישה סי' א' כתוב בשם רש"ל דמותר לשתות עמהם יין של ישראל אבל יינם אסור מפני שאין מקפידין על מגע עכומ"ז וכן כתב מוהר"ם וכן הביא טורי זהב בסי' ב' בשם רש"ל וכתב כן גם הבית חדש ועיין בהגהת דרישה ובאות כ"ב כתב שמעתי דיש שהיו שותים יינם של קראים כל שנשבע בעל היין דלא נגע בו ואני קראתי עליו תגר וכו' בדק הבית סוף סי' קכ"ח עיין במוהר"ב סי' ג' ובודאי דאיירו בקראים שאין נזהרין על מגע עכו"ם או מגע שפחות או שאינו שותה ממנו דאלה כבר כתב בסי' זה בבדק הבית דמותר ומתוך דברי הרדב"ז בתשובה שהובאה בתשובות מוהר"ר בצלאל סי' ג' דקדקתי שדעתו להאמינם בתשובה (בשבועה) כאותם שהיו שותים יינם של קראים בשבועה וכ' הרב בס' בדה"ב ומ"ש דכתבתי בתשובה מחלק יו"ד וגם אני שמעתי בימי חורפי דהרבנים הגדולים מוהר"ר שמואל יפה ומוהר"ר אליהו בן חיים היו מתירין לאכול גבינת הקראים שהיו משביעין אותם שהוא כשר ועבדי עובדא בנפשייהו אכול גבינת הקראים על ידי שבועה והעליתי בתשובה הנז' דלענין מעשה יש לחוש לדברי הרב בספר בדק הבית עכ"ד:

'''ובנקודות''' הכסף שם על דברי הרב טורי זהב בס"ק כ"א כתב בשם הגהות רש"ל דהקראים דינם כגר תושב ומותר לשתות עמו יין של ישראל כן צ"ל ובספרי הארכתי בדין הקראים וכאן אכתוב בקצרה דעת מוהרש"ל והבית חדש דמותר ומשמע מדבריהם דעדיפי מגר תושב וכן כתב באורחות חיים על שם תשובות הרמב"ם אך בתשובות הרב המבי"ט ח"ב סי' ל"ח הועתקה תשובת רבינו שמשון וז"ל הקראים המחללין את המועדות כאילו מחללים שבתות כאילו כופרים בכל התורה כולה ויינם יין נסך כעכומ"ז עכ"ל משמע לכאורה דאוסרים נמי יין במגעם כעכומ"ז וכן משמע לכאורה בתשובת רשב"א שהביא בית יוסף בסי' קי"ט וכן דעת הבית יוסף בבדק הבית סי' קכ"ח במגען אסור ויינם אפילו נשבעו שלא נגעו בהם אין נאמנים וכן בתשובת רבינו בצלאל סי' ג' האריך מאד בדיני הקראים וכתב שהם ממש כעכומ"ז גמור ומשמע מדבריו שם שאוסרים גם כן יין במגעם וכתב שם דהרמב"ם בתשובה מיירי דוקא בקראים שבזמנו מה שאינם הקראים שבזמן הזה שקלקלו מעשיהם עי"ש מיהו נראה דאין לאסור יינם אלא בשתיה אבל בהנאה לכולי עלמא שרי דכיון דלא פלחי לעכומ"ז לא גריעי מגר תושב עכ"ל והובא בקצרה בבאר היטב סק"ד והרב פרי חדש בסי' ב' ס"ק כ"ו הביא תורף דברי תשובת רבינו שמשון הנ"ל ותורף דברי הרב המבי"ט הנ"ל לענין שחיטתם וציין לעיין במה שכתב בסי' קכ"ד ודבריו בזה לא נדפסו (כי סוף ספרו הוא סי' קכ"ב) וכתב בשו"ת בנין ציון החדשות בסוף סי' כ"ג דמה שהחמיר רבינו שמשון בקראים דיינם יין נסך אינו מפני חילול המועדות שדומה לשבת בלבד אלא מפני שכפרו גם בעיקרי הדת שמלין ולא פורעין ואין להם דיני גטין וקדושין שעל ידי זה בניהם ממזרים [אמר המהלבה"ד נראה פירושו מאחר שבניהם ובנותיהם ממזרים הרי הם אסורים בחיתון ואסור יינם משום בנותיהם]:

'''ומרן''' חיד"א בשיורי ברכה שם כתב באות ב' שראה תשובת הרב בעל שבט מוסר בכתיבת יד שכתב שהמיקל במגע צדוקי הוא נשען על משענת קנה רצוץ ושהרב שלמה ן' עזרא כתב על דבריו ושארי ליה מאריה כי רבים אשר אתנו המתירים והסכימו כן רבנים גדולים מאיזמיר מוהר"ר שלמה הלוי הרב המקובל מוהר"ר בנימן רבו של הרמ"ז בקבלה ומוהר"ר אהרן בן חיים נכד הרב קרבן אהרן ודברי כל הרבנים הנ"ל האוסרים והמתירים הלא המה בתשובת הרב מוהר"ש הלוי כתיבת יד סי' ן' וכן מוכח בפשיטות מדברי הרדב"ז בחדשות דפוס פיורדא סי' תקכ"ח וכן כתב מוהריק"ש וציין לעיין בבדק הבית סוף סי' זה (קכ"ד) ובסוף סי' קכ"ח ובכנסת הגדולה ונקודות הכסף הנ"ל ובתשובות הרדב"ז דפוס ויניצייא סי' ע"ג וסי' תשצ"ו והרב כפתור ופרח בפרק החמישי (בד"ה על יינו) כתב דלכאורה מסתברא דיינו אסור דלא חייש אמגע עכומ"ז ושוב צדד בזה (ודבריו כפי סגנון לשונו צריכים ביאור כמו שיראה הרואה) וסיים אבל אם משביעין הצדוקי חבר על פי זה העיקר על יינו שלא נגע בו עכו"ם פשוט הוא שמותר בשתיה שאף שאינו חושש לפני עור חושש הוא לעצמו שלא יעשה עבירה בעבור זולתו לישבע לשקר וכיוצא בזה אמרו בפרק הכל שוחטין גבי שחיטת כותי מותרת מצא בידו דקורייא של צפורים וכו' עי"ש והרב קהל יהודה בסי' קי"ב ד' מ"ג ע"ב הביא מה שכתב הרב כנסת הגדולה בסי' קל"ד בהגהת בית יוסף אות כ"א דיינם של קראים אין בו משום איסור וכתב שהאחרונים החמירו משום שאין מקפידין על מגע עכו"ם עי"ש וכן כתב הרב ערוך השלחן בסי' קכ"ד אות ה' צדוקי ובייתוסי יינם אסור בהנאה לפי שאין מקפידים על מגע חוץ ואם ידוע שלא נגע בו עכו"ם מותר אף בשתיה לכולי עלמא דעדיף מגר תושב והרדב"ז בח"ג סי' תקכ"ח כתב דהלוקח יין מהם צריכים לישבע שלא נגע בו נכרי אבל מותרים לעשות יין של ישראל בבית הישראל עי"ש והרב עיקרי הד"ט בחלק יו"ד סי' ט"ז אות ד' כתב בענין דורך ענבים שאינו נזהר מסתם יינם דמתירין לו על ידי שבועה עי"ש ונראה דהוא הדין לגבי בני מקרא דעל ידי שבועה שפיר דמי והרב זכור לאברהם אלקלעי בח"א בהלכות יין נסך ד' רל"ו ע"ב כתב בשתיקה בשם הרב נקודות הכסף דהקראים המחללין את המועדות מגען ביין שלנו אסור בשתיה והרב יקהיל שלמה בהשמטות הספר בדף קנ"ג סוף ע"ב כתב שיש קצת לתמוה עליו שלא הזכיר דברי הרב בשיורי ברכה הנ"ל עי"ש והא גרמא ליה למר לפי שלא ידע זמן הדפסת שני הספרים דלפיהן אין כאן תימה כי ספר זכור לאברהם נדפס ראשונה בשנת תקל"ז וספר שיורי ברכה בשנת תקע"ד (עיין בחוברת אוצר הספרים):

'''והגאון''' חתם סופר בפתיחה להלכות יין נסך שהביא בספר לב"ה ח"ב דף כ"ד ע"א (מדפוס לבוב) כתב וז"ל עכו"ם לאו דוקא דכל שאינו בתורת משה רבינו ע"ה הן בכתב הן בעל פה איכא הסרה מדרכי דתנו וגר תושב יוכיח רק לענין הנאה יש לחלק וכו' אבל איסור שתיה משום בנותיהם ומשום הסרה מדת ישראלית אין חילוק ועיין בפרק בנות כותים ד' ל"ג ע"ב בנות צדוקים וכו' דנראה מזה דצדוקים והקראים הסרים מדרכי תורתינו ראויים להרחיק משתיית יינם משום בנותיהם ולבסוף אתו לאימשוכי להסיר מדרכי ה' וגרוע מעכו"ם דמינות משכה ועיין מ"ש ר' טרפון בפרק כל כתבי ד' קט"ז ע"א עד ומכ"מ טוב לפני ה' להמלט מהם ומהמונם לא תקרב אל פתח ביתה וכל באיה לא ישובון עכ"ל הרי דאוסר השתיה עם הקראים משום בנותיהם דכל שאינו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה איכא משום הסרה:

==יב==

יב) '''לענין רבית'''{{הערה|'''*)''' כל הכתוב פה הם אך לפילפולא אבל למעשה עלינו לשמור לעשות כחוקי הממשלה בכ"מ אשר אנחנו שמה:}} '''אי דינם כעכו"ם. להלוותם וללוות מהם ברבית''' הנה מרן בש"ע סוף סי' קנ"ט כתב הקראים אסור להלוותם ברבית ואין צריך לומר שאסור ללות מהם ברבית ומבואר בבית יוסף שפסק כן על פי מה שכתב בשם הרמב"ם בפירוש המשנה קמייתא דחולין דחשיב להו כתינוק שנשבה בין העכו"ם דאסור להלוותו ברבית ואף שמדברי הרב נמקי יוסף נראה שמותר להלוותן ברבית לא שבקינן דברי הרמב"ם המפורשים בשביל דברי הנמקי יוסף והרב שפתי כהן בסק"ו כתב שלא מצא שום משמעות לזה בדברי הרמב"ם אדרבא כתב להיפך ובמומר לעכו"ם למדו הפוסקים דמותר להלוות ברבית ואם כן הוא הדין לקראים וכן כתב רש"ל דקראים דינם כמומר לעכו"ם ומותר להלוותם בריבית ומביאו הדרישה וכן משמע קצת מתשובת מוהראנ"ח ריש סי' קי"ג דקראים דינם כמומר ועיין בתשובת רבינו שמשון הביאה הרב המבי"ט בח"ב סי' ל"ח הפליג מאד בגנותם שהם כאילו כופרים בכל התורה ועליהם נאמר בהיפך מוחי אחיך עמך וכן בתשובת רבינו בצלאל סי' ג' משמע שגרועים מישראל מומר והם כעכומ"ז גמורים וכתב שהקראים שבזמן הרמב"ם היו בהם כמה מעלות טובות לא כן עתה שקלקלו מעשיהם וכתב בנקודות הכסף שם דאף שלא מצא שום משמעות לזה בפירוש המשנה (כמו שכתב בשפתי כהן) מכל מקום בחבורו בשלישי מהלכות ממרים כתב כן להדיא וסיים ומכל מקום לדינא צריך עיון וכמ"ש בש"ך עכ"ל ועיין בזה במה שכתב מרן המשנה למלך בחמישי מהלכות מלוה הלכה ה' ובמלאכת שלמה קמחי בחלק יו"ד סי' ד' ד' ט' ע"א:

'''והגאון''' חות דעת בסי' קט"ן בביאורים סק"ה כתב על דברי מרן השפתי כהן הנז"ל וז"ל עיין שפתי כהן סק"ו עד שהם כעכו"ם גמורים ומכל מקום נראה דאסור ללוות מהם כיון דמומר אף עד אלף דור דין מומר יש לו ואסור להושיט לו איסורין ומאן עקר מהם דין מומר ונתן להם דין עכו"ם נהי דבכותים מותר משום שחכמים עשאום כעכו"ם הם היה כח בידם לעקור דבר מן התורה אבל אנו אין לנו כח בודאי לעקור אף אות אחת מהתורה וגם בכותים כתבתי לעיל דיש לפקפק מכל שכן בקראים ולכן נראה דאסור ללוות מהם בריבית עכ"ל:

'''ומרן''' החבי"ב בכנסת הגדולה סי' קנ"ט בהגהת בית יוסף אות ט"ו (על מה שכתב מרן בבית יוסף לא שבקינן דברי הרמב"ם המפורשים בשביל דברי נמקי יוסף) כתב וכן פסקו בספר הקצר והבית חדש והרא"ם בתשובה ח"א סי' צ"ג ומוהר"א ירושלמי הובאו דבריו בספר בנימן זאב בסי' ת"ו וכן נראה הסכמת הרב בנימן זאב בסי' ת"ז אבל רש"ל הובאו דבריו בדרישה כתב דהקראים דינם כמומרים ומותר להלוותם ברבית וכן כתב הרדב"ז במודפסות סי' י"ב וכתב השפתי כהן דהכי מוכח מתשובת רבינו שמשון שבמוהר"ם מיטראני ח"א סי' ל"ח ומתשובת רבינו בצלאל סי' ג' ומתשובת הראנ"ח ח"א סי' קי"ג ואני מוסיף שכן נראה ממוהר"ש גאויזון הובאו דבריו במוהרש"ך חלק ג' סי' ט"ו וממוהרש"ך שם וכמדומה לי שבקושטא נהגו היתר להלוות לקראים ברבית עכ"ל ובאות ט"ז כתב הקראים אסור ללוות מהם ברבית הראנ"ח ח"א סי' קי"ג ונפקא מינה למאן דשרי להלוותם ברבית דאילו למאן דאסר פשיטא דכל שכן שאסור ללוות מהם ברבית עכ"ל ומה שכתב בשם מוהר"ש (הרב שלמה גאויזון וכו' אתה תחזה בתשובתו אשר הובאה בספר אהלי יעקב להרב מוהריק"ש בסי' ל"ג קרוב לסופו (בדף ס"ב ע"ב בד"ה תשובה נ"ל לומר) בהתווכחו על דברי הרדב"ז בדין אם מותר לקבלם להתייהד אחר שיקבלו על עצמם דברי חברות כתב בלשון זה גם לפי דבריו שהם עכו"ם גמורים ומותר להלוותם ברבית וללוות מהם והרמב"ם פסק שהוא אסור כדכתב מוהרי"ק ביו"ד סי' קנ"ט וכן כתב מוהר"ר אליהו מזרחי סוף סי' צ"ג שהצדוקי כישראל ואסור לתת להם ברבית עכ"ל מדבריו אלו נראה שדעתו היא שאסור להלוותם ברבית שלא כמו שכתב הרב כנסת הגדולה בשמו שנראה מדבריו בתשובתו שבמוהרש"ך הנ"ל ומה שכתב בשם הרדב"ז דבריו בזה הם בחלק ד' סימן אלף פ"ו (בדפוס ווארשא תרמ"ב) שהביא מחלוקת הפוסקים בדין מומר אם מותר להלוותו ברבית שדעת ר"י שמותר דלא קרינן ביה וחי אחיך עמך דלאו אחיו במצות ואינו מצווה להחיותו וכתב על זה ונראה לי שכן הדין בקראין שכפרו בתורה שבעל פה ומהאי טעמא נמי לא עבר אלפני עור לא תתן מכשול אבל ללוות מהם ברבית לכולי עלמא אסור לפי שמכשילו וכו' ויש להרגיש על הרב כנסת הגדולה במה שכתב באות ט"ו בשם הרב מוהראנ"ח שהיה לו לכתוב שכן גם דעת הרדב"ז שאסור ללוות מהם ברבית אף שסובר שמותר להלוותם כמפורש בדב"ק:

'''ומה''' שכתב (בכנסת הגדולה) בשם השפתי כהן דהכי מוכח וכו' ומתשובת מוהראנ"ח וכו' ומשמעות דבריו הוא שכן מוכח להדיא בתשובת הרב מוהראנ"ח הנה אין ספר זה מצוי אצלי ולשון הרב שפתי כהן הוא וכן משמע קצת מתשובת מוהראנ"ח וכו' (כמו שכתבתי למעלה בשמו) דמשמע דאין בדבריו הוכחה לזה אלא קצת משמעות הוא דאיכא וכפי מה שכתב הרב משנת ר' אליעזר בח"א סי' צ"ו ד' קנ"ד ע"ד (בד"ה וכבר) מובן שהרב מוהראנ"ח מה שכתב בריש סי' קי"ג הוא דהקראים לא גריעי ממומר ואסור ללוות ממנו ברבית וכיון שדן אותם כמומר לענין שאסור ללוות ממנו הוא הדין שדינו כמומר שמותר להלוותו ברבית אבל באמת אין מזה הכרח דשפיר יש לומר שסובר הרב דאסור להלוותו ברבית ולא אמר אלא שאף אם הדין נותן שמותר להלוותו ברבית מכל מקום אסור ללוות ממנו דלאו כעכו"ם גמור משוי ליה:

'''וראיתי''' להרב מכתב שלמה בתשובה סי' ט"ן שכתב שלא מצא בתשובת מוהראנ"ח לזה שום גילוי לבד זה מצא שם שכתב דלא גרע ממשומד לעכומ"ז וכו' ומדמשוי להו כמומר לעכומ"ז משמע דכי היכי דלמומר שרי להלוות ברבית הכי נמי לקראים אלא שהקשה על זה ממה שכתב הרב מוהראנ"ח בח"א סי' מ"ו בדין אנוסי פורטוגאל לענין ירושה שכיון שנולד בגיות אף שהיה אפשר לו לברוח ולא יצא הוי כתינוק שנשבה בין העכו"ם וכו' ואם כן הוא הדין בקראים נראה דיש לדונם כתינוק שנשבה ואסור להלוותם ברבית כמו שכתב מרן הבית יוסף בסוף סי' קנ"ט דתינוק שנשבה אסור להלוותו ברבית וגם על דבריו שבסי' מ"ג תמה שהרי מרן הבית יוסף כתב בסוף סי' קנ"ט דמי שיש בידו לברוח ולהמלט ואינו עושה הרי הוא מומר להכעיס וא"כ הכא נמי כיון שיש בידו לברוח ואינו בורח הוה ליה כאילו עצמו נעשה מומר וכמ"ש הרדב"ז בסי' י"ב וכמו שהקשה הרב משנה למלך בחמישי מהלכות מלוה על מוהרד"ך והרב יקהיל שלמה בהשמטות ספרו בדף קנ"ג ע"ב (ד"ה עיין להרב) הקשה על מה שכתב הרב מוהראנ"ח בריש סי' קי"ג דלא גרע ממשומד וכו' שהרי הוא עצמו בסי' קכ"ח כתב במאי דקיימא לן דקונה מן העכו"ם אין בו דינא דבר מצרא דהקראים הרי הם כעכו"ם וכיון שכן למה ליה בסי' קי"ג למימר דלא גרע ממשומד וכו' עי"ש והדבר פשוט דממה שכתב בסי' קכ"ח לענין מצרנות אין ללמוד שסובר כן לכל דיני התורה דיש לומר שדוקא לענין מצרנות הוא שיכול לומר (כדרך שאומר לעכו"ם) אריה אברחית ממצרך דגם עם זה מסתמא לא מיתדר ליה ולפי שיטתו תיקשי ליה בהתשובה דסי' קי"ג למה אסר ללוות מהם ברבית (כמו שכתב בשמו הרב כנסת הגדולה) והלא מר הוא דאמר שדינם כעכו"ם וגם אעיקרא דמילתא מה שכתב כן בשמו לענין מצרנות דמשמע דפשיטא ליה להרב מוהראנ"ח שדינו כעכו"ם אינו פשוט להבין כן בדעתו וכמו שאכתוב לקמן איה"ש (עיין בס"ק ז"ך):

'''גם''' על מה שכתב בשם הפרישה בשם רש"ל דהקראים דינם כמומרים ומותר להלוותם ברבית הקשה הרב מכתב שלמה בסי' ס' דבכנסת הגדולה שם אות ג' כתב בשם רש"ל דאסור להלוות ברבית למומרים והני מילי דמר סתראי נינהו:

==יג==

יג) '''ללמדם תורה''' הנה הרב קורא הדורות בפרק שלישי (בד"ה ובזמן ההוא של גרוש ספרד היה בעיר קושטאנדינא בדפוס לבוב הוא בדף ל"ז) כתב בשם הגאון הרא"ם בתשובותיו בפסק הקראים סי' נ"ז ד' צ"ג וז"ל וכן הורה ר' הזקן מוהר"ר אליה הלוי ומוהר"ר אלעזר קאפסלי שהיו חסידים מופלגים ובעלי הוראה והיו מלמדין בני הקראים תורה שבעל פה מפני שהיו מקבלים עליהם שלא יחללו את מועדי ה' המקודשים ושלא יזלזלו בכבוד החכמים החיים והמתים וכבר היה חולק עליהם הרב ר' משה קאפסלי על היותם מלמדים להם תורה שבעל פה שאינם מאמינים בה ועם כל זה החזיקו בהוראתם ולא שמעו לדבריו כי אמרו שכל מי שקיבל שלא יחלל בפרהסיא ושלא יזלזל בכבוד חכמינו מותר ללמדו מקל וחומר ממילת בניהם ומכמה ראיות רבות שעברו ביניהם וכן ספר לי מוהר"ר מרדכי כומטינו שרבו הזקן מוהר"ר חנוך ספורטא שהי' מגדולי קטלוניא וממיוחסיה והיה בקי מאד בכל התלמוד ורב מובהק לרבנים וחסיד מופלג והיה מלמד בני הקראים מכל לימוד שיבקשו ממנו בין בתלמוד בין מהפוסקים בין פירוש רש"י בין פשט התורה בין מהחכמות ולא היה שום פיקפוק בדבר ואין ספק שראוי לסמוך עליהם מפני שהיו בעלי הוראה ובעלי מעשה ומי יוכל לפקפק על הוראתם עכ"ל:

'''גם''' ממה שכתב הרב פחד יצחק באות הקו"ף (קראים) בשם הרא"ם בח"א סי' ז"ן מתבאר שסובר שמותר ללמדם שכתב בזה הלשון הסכימו מקצת הקהל בחרם (במקום שיש רשיון לזה מהשררה יר"ה) שלא ללמדם דבר אינו חל אלא על המקובלים בלבד וכו' עי"ש והיינו דוקא אם מקבלים עליהם שלא לחלל את מועדי ה' וכו' כמו שכתב הרב קורא הדורות בשמו והרב מלאכת שלמה קמחי בשו"ת ליו"ד בסי' ד' (בד"ה ושור) כתב שהרב פרי האדמה בחידושיו על הרמב"ם בראשון מהלכות תלמוד תורה הלכה ז' למד לנדונו לענין תורה שבכתב מתשובת הרא"ם הנ"ל וסיים במלאכת שלמה דמהעיין בדברי הרב יראה דלא התיר אלא ללמדם ביחד עם ילדי העברים כדי שיתקנאו ילדי העברים שקנאת סופרים תרבה חכמה ודוקא תורה נביאים וכתובים אבל לא תורה שבעל פה כלל ושקיל וטרי במלאכת שלמה בענין זה אם מותר ללמדם תורה שבעל פה והביא דברי הפוסקים שנחלקו בשאר דברים (יינם ורבית וכיוצא) ולדעת הסוברים שדינם כעכו"ם הוא הדין דיש לנו לומר שדינם כעכו"ם ללמדם תורה ומלבד זה כתב שם דכיון שלא זו בלבד שאין מקבלין עליהם שלא לחלל מועדי ה' מקראי קודש ושלא לזלזל בכבוד החכמים החיים והמתים כמו שהתנה הרא"ם אלא אף זו רעה חולה זה דרכם כסל למו כשמתלמדים תורתינו הקדושה הם מקנתרים את חכמי ישראל וכו' ולכן ודאי דאסור ללמדם והביא שהרב חוט המשולש בסי' ו' כתב טעם זה לאסור ללמד תורה שבכתב לעם עכו"ם (מלבד הטעם דמגיד דבריו ליעקב) לפי שהם מקנתרים את חכמי ישראל וכו' עי"ש והרב ישרי לב בחלק אהע"ז באות הבי"ת בדף ל"ג ריש ע"א כתב ועיין בשמים ראש סי' ח"י ובמלאכת שלמה הנדפס מחדש ללמדם תורה שבעל פה עכ"ל והייתי סבור שגם בבשמים ראש מדבר בזה אך השגתי ספר בשמים ראש ועיינתי שם ולא דבר מזה אך בסי' שכ"ז ראיתי שנשאל אם מותר בזמן הזה ללמד תורה לעכומ"ז דליכא משום ולפני עור דבלאו הכי יש כומרים שיודעים ומלמדים אותם ואינו בסוג דקאי בתרי עברי דנהרא וכו' ונראה שכונת הרב ישרי לב לסייע למה שכתב במלאכת שלמה (לאסור משום שלומדים לקנתר וכו') מסוף דברי התשובה ההיא שכתב וז"ל נחזור אל הענין דודאי אסור ללמדן תורה וקל וחומר מפסח שהוא מצות עשה אחת אמרה תורה כל ערל כל בן נכר לא יאכל בו ואמת הדבר כי בעונינו רבו בהם מלומדים הרבה על ידי הכומרים אשר יצאו מאתנו אבל ח"ו להוסיף להם כח בדברי התורה הקדושה כנותן חרב בידם וכו' ולפיכך אף בכתב ולשון אם תוכל להשתמט אשריך וטוב לך אבל מי שמלאכתו בכך יש לחוש משום איבה כי בצרה גדולה אנחנו הם שומרים כל אורחותינו וכו' ועשה כחכמתיך כי רע הדבר מאוד כי רוב העכומ"ז דידעי לקרות קוראים בתורה ובספרי ישראל רק להתלוצץ ובאים בקושיות וחרפות נגדינו ושבילי הדעת נתעקשו מאת לומדי תורה ודלתי התשובה לאנשים כאלו סוגרו ועוד כמה תקלות ה' ירחם עלינו מהרה וכו' ומתוך החושך יצא אור גדול כאור המאורות לממשלות עכ"ל הרי שחשש שלא ללמד תורה להעכומ"ז אשר כונתם ומגמתם רק לבא בעקיפין בקושיות וחריפות נגדינו וממנו נקח לאסור ללמד לבני מקרא תורה שבעל פה אם הם בסוג הזה אבל באמת לא כל המקומות ולא כל הזמנים שוים ובמקומות הללו כפי אשר שמעתי וכפי אשר ראיתי אינם בסוג זה ואין עושים דבר לקנתר את חכמי ישראל ורק אזלי בנימוסייהו ואוחזים מעשי אבותיהם בידיהם בחקים ומשפטים אשר חקקו להם אבל לא שמעתי שמזלזלים בכבוד חכמי ישראל ובשלום ובמישור ילכו אתנו כידוע ומפורסם ולכן חזר הדין למה שכתב הרא"ם והסכימו לדעתו שרים רבים גדולים חקרי לב בעלי הוראה שהביא הרב קורא הדורות שמי שמקבל שלא לחלל בפרהסיא וכו' מותר ללמדו תורה ואין ללמוד מזה לשאר דינים שבתורה שכבר כתבו הפוסקים דינם ומשפטם בכל פרט ופרט לעצמו בכל הדינים אשר רשמתי עד כה ואשר ארשום עוד להלן בס"ד תן לחכם ויחכם:

==יד==

יד) '''למול בניהם בשבת.''' כתב מרן ביו"ד בבדק הבית סוף סי' רס"ו כתב באורחות חיים בשם הרמב"ם הקראים כל זמן שלא ידברו תועה על הרבנים ולא יתלוצצו בדברי רבותינו הקדושים חכמי המשנה וחכמי התלמוד נכון לנו לכבדם ללכתם לשאול בשלומם אף בבתיהם ולמול בניהם אף בשבת היכא דגזור להו גזרה דידן ועביד להו מילה ופריעה דדילמא נפיק מנייהו זרעא מעליא והדרי בתיובתא והכי אשכחן לרבינו האיי גאון דאמר הכי וכתב הרב בית מנוחה בדף רמ"ה בדיני איזו מילה דוחה שבת אות י"ב שכן כתוב באגרות הרמב"ם סי' י"ד והרב שפתי כהן בס"ק י"ז כתב על זה וז"ל ובתשובת רבינו בצלאל סוף סי' ג' הביא דברים הללו וכתב נמצאת למד כי הקראים הדרים אצלינו בזמן הזה לא נמצא בהם אחת מכל המדות שהזכיר הגאון כי בכל יום מוסיפין גירעון ואין מלין בניהם שהרי אינם פורעים ומל ולא פרע כאילו לא מל ואין מלין במוהל שלנו ובורחים מן החכמים ואין מתפללין כמנהג שלנו ואין אומרים י"ח הרי שהם משונים בכל דבריהם לפיכך אסור למול בניהם בשבת כיון שאין מודים בפריעה ואם כ איך יעשה להם פריעה וכי תימא ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה עכ"ל:

'''והרב''' בית מנוחה שם אחר שהביא דברי מרן בבדק הבית הנ"ל כת' דבתשובת הרא"ם סי' ז"ן דאף אם השתדלו עמהם להחזירם בתשובה ולא שבו מלין בניהם בשבת ואם קצת מהם מזלזלים ומחללין מועדינו מותר למול בשבת בני אותם שאינם מזלזלים אבל הרדב"ז בתשובת רבינו בצלאל סי' ג' כתב דקראים שבזמננו אסור למול בניהם בשבת ובשיירי כנסת הגדולה יו"ד סי' קנ"ד הגהת בית יוסף אות ט' כתב דבקושטא מלין בשבת בני הקראים הדרים שם והרב ברכת המים ביו"ד סי' רס"ו כתב שעשה מעשה בירושלים ת"ו בהסכמת מרן מוהרי"ט אלגאזי ומל בשבת בן קראי הדר שם עכ"ל הרב בית מנוחה גם הרב פרת יוסף אלפאנדארי בליקוטים ד' קמ"ו אות ל"א כתב בשם כנסת הגדולה דבקושטא נוהגים למול בשבת בני הקראים ובתשובת הרדב"ז החדשות סי' ע"ג הביא דברי תשובת הרמב"ם הנ"ל ולא כתב לפקפק בדבר ואין מזה הכרח שסובר כן לפי שאין שם מקומו כי משאו ומתנו שם הוא בדין אחר עי"ש) ודברי הרב ברכות המים הביאם קצת בהרחבה הרב עיקרי הד"ט בחלק יו"ד סי' כ"ח אות כ"ג ומביא שם שאבי הבן הקראי הסכים גם על הפריעה ושאמר בשם אביו שהפריעה יפה ומתוקנת ושמפני זה בחרו לעולם במילת ישראל עי"ש:

'''ובשם''' הגאון הרא"ם בח"א סי' ז"ן ד' צ"ג ע"א כתב הרב פתח הדביר בח"ב סי' קצ"ט דף ט"ז ריש ע"א וז"ל (על דברי תשובת הרמב"ם הנ"ל) ועוד מדקאמר כל זמן שגם הם יתנהגו עמנו בתמימות ויסירו מהם עיקשות פה משמע שאף שהם מחזיקין בטעותייהו מכיון דלא מזלזלי בחכמי הדור ואינן מחללין המועדין בפרהסיא אף שידענו שהם מחללים אותם בסתר לית לן בה עכ"ל גם בשם הגאון זקן אהרן בסי' כ"ט כתב ואלה הקראים אם רובם מסתפו ועבדי בצינעא ומכבדין הרבנים אף דמשתכחי בהו פריצי מלין את בניהם בשבת וכל שכן ביום טוב וכתב הרב פתח הדביר שנלמד מכל זה דמה שמחללין בצנעא ולא בפני ישראל לא פסלי להו ומכבדין אותם ואפילו לעשות מעשה ליכנס בספק חילול שבת במילת בניהם והרב זקן אהרן רבותא אשמעינן דאם רובא עבדי הכי אף דשכיחי מיעוט פריצין המחללין בפרהסיא בשאט בנפש הך רובא דמחללי בצנעא יש בהם כח לבטל מיעוט העושים בפרהסיא למול בניהם בשבת ומזה תמה על הרב הקדוש מוהר"ש ויט"ל בספר חיים שנים ישלם כתיבת יד שפסלם מזימון מטעם שאינם מברכים בינם לבין עצמם אף שמברכין לפנים בישראל מפני הבושה ודרכי שלום והוא היפך כל הנזכר וכתב שהרב פרי האדמה בח"א בהלכות תלמוד תורה ד' ח' ע"ג התיר ללמד את בני הקראים מקרא כיון שהם מכבדים לחכמי הדור אף שמחללים המועדות בצנעא גם מר בריה הרב ברכות המים ביו"ד סי' רצ"ו (רס"ו) דף ע"ה ע"ג נשאל על מילת בן קראי שבזמנו והביא דברי הרבנים הרא"ם וזקן אהרן והתיר בשופי כיון שאין מחללין המועד בגלוי אלא בסתר וכתב כן בשם הרב שיירי כנסת הגדולה יו"ד סי' קנ"ד הגהות בית יוסף אות ט' והסכים עמו גאון ירושלים הרב מוהרי"ט אלגאזי ושוב כתב ליישב דברי הרב מוהר"ש ויט"ל שבזמנו לא היו הקראים מתנהגים כשורה והיו מחרפים ומגדפים לחכמי הדור וכו' ומסיק דהני גאוני לא פליגי אלא הדין משתנה לפי מהות הקראים שאם אין מתנהגים כשורה אין מלין בשבת והמתנהגים בתמימות מלין בניהם בשבת וכל אחד דבר לפי הקראים שבזמנו וחזר לפקפק ביישוב זה והאריך עוד קצת עי"ש ומרן החבי"ף בספר לב חיים ח"ב סי' קל"ג הביא גם הוא תורף דברי הרב זקן אהרן ומה שכתב בכנסת הגדולה בשם אגרות הרמב"ם ותשובת הרא"ם וכתב שהרב אשל אברהם רמז תשובת הזקן אהרן ולא הביא שום חולק:

'''ובפתח''' הדביר {{ממ|[[פתח הדביר/ג/שלא|ח"ג סי' של"א]]}} הביא תשובה כתיבת יד להרב הקדוש מוהר"ש ויט"ל בספר באר מים חיים סי' ל"ז ילמדנו רבינו הקראים שאינם מודים בתורה שבעל פה אם מותר למול בניהם לכתחלה וכו' ואם תמצא לומר שמותר למולם בחול לברך על המילה מהו שיהא מותר בשבת תשובה וכו' אבל אם אירעה מילה שלהם ביום השמיני בשבת א לישראל למולו הואיל והוא ספק אם הוא כישראל ומספקא לא מחללינן שבתא וכו' איברא שמצאתי באיגרות הרמב"ם שכתב שאם מתנהגים עמנו כשורה ונשמעים אלינו מותר למולם בשבת וכתב דהכי אשכחן לרבינו האיי גאון דאמר הכי ולענין מילה לעולם לא נמנעו רז"ל מלמול את בניהם של קראים בשבת כי אפשר שיחזרו למוטב ואין מעבירין עליהם וכו' וכן מוהרא"ם ומוהריק"ש פסקו כהרמב"ם האמנם מתוך דבריהם נלמוד דבזמן הזה אין למול בניהם בשבת מדתלו טעמם שאם מתנהגים עמנו כשורה ונשמעים אלינו הא לאו הכי לא ובזמן הזה שמחרפים אותנו בעיני האומות וביום טוב שלנו עושים מלאכה בפרהסיא לכתחלה כדי לבזות אותנו בפני האומות ואומרים להם אנו עושים ימים טובים כמוכם בראית הלבנה וישראל טועים ועושים בחשבון וכיוצא וכו' ואינם אוכלים מפיתנו ואינם שותים מייננו ואף המים שבכלינו אינם שותים ואוכלים חמץ ביום טוב ראשון של פסח כפי חשבוננו ואוכלים ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו לכן אין להקל למול את בניהם בשבת ואף שהבן הנימול הוא קטן ועדיין לא חטא מכל מקום אין המצוה מוטלת עליך למול את בנו אלא על אביו ואביו היא החוטא ואם תאמר המצוה מוטלת על בית דין אין אנו בית דין שלהם לכן אין לנו לחטוא בשבילם ואין לדחות את יום השבת החמור והודאי מפני המילה הזאת הקלה הבאה בספק האמנם בחול מצוה למול אותם ולברך על המילה וכן עשיתי הלכה למעשה כל ימי:

'''שוב''' אינה ה' לידי שו"ת קטנה ככף איש על ענין השאלה הנ"ל והיא להרב מוהר"י בי רב וז"ל:

ילמדנו הלכה למעשה אלו הקראים אם מותר למול את בניהם בשבת אף כי הרמב"ם כתב באיגרותיו שאם אינם מלעיגים על חכמי הדור ולא על דברי רז"ל ואין מחרפים ומגדפים מותר למול את בניהם בשבת אמנם אלו הם להיפך כנודע כי הם מחרפים וכו'.

תשובה. כבר ראיתם מה שכתב הרמב"ם וכן כתב רבינו האיי גאון אמנם זהו בהקראים שהיו בהם המדות שכתבו הם ז"ל אבל אלו שאין בהם אותן המדות והן מאותם שמורידין וכו' אסור למול בניהם בשבת וכן מצאתי בתשוב' לרב כמו הרב"ז שכתב וז"ל ובזמן הזה לא נמצא בהם א' מכל המדות שהזכיר הגאון ואין עושים פריעה והם משונים בכל דבריהם לפיכך אסור למול בניהם בשבת הרי שהסכים לאסור ומי הוא זה אשר יבא אחר גדול הדור להתיר מה שאסר הוא ובפרט בחילול שבת ששומר שבת מחללו שכרו רב. הצעיר '''יעקב בי רב''' זצוק"ל:

'''אריות''' דבי עילאי שאגו מי לא ירא לעשות מעשהו זר מעשהו חלילה לחלל השבת על אלו ע"כ מ"ש הרמב"ם ואחרון הכביד שאינם עושים פריעה כאלו לא מלו וכו' והוה ליה כאלו מחתך וכו' ונוכל לומר שכיון שאינה נקראת מילה יש בה קצת תולדת מלאכות שמפרק הדם ממקומות רחוקים והויא כמו הקזה שמוציא דם מהוורידים וכו' ולכן צריך המוהל להזהר לעתיד ותשובה גדולה לשעבר וכו'. הצעיר '''משה גאלאנטי''' זצוק"ל:

'''מה''' שנראה ברור הוא מאחר שאלו הקראים אינם מודים בתורה שבעל פה הרי הם בכלל המינים ומורידין ואין מעלין כדברי הרמב"ם פרק ג' מהלכות ממרים ובפרט שמלעיגין ומחרפין לרבנים ולדברי הכל אסור למול בניהם בשבת ומה גם דמל ולא פרע כאלו לא מל והם אינם עושים פריעה ואיני מאריך בזה נאם '''שבתי מנשה''' זצוק"ל:

'''גם''' עיין בדברי רבינו שמשון והרב מוהר"ש גאביזון גם הם מחמירים גם עיין בתשובת הר"ב אשכנזי סי' ג' תשובה להרדב"ז שהוא מחמיר ג"כ מאד ע"ש מכל הני טעמי נפסקה ההלכה שאסור למול בניהם של הקראים בשבת ואף על פי שבזמן הזה עינינו הרואות שעושין פריעה וגם מברכים הם על בניהם בזמן המילה שאפשר שיאמינו בזה עם כל זה אפשר לומר שאין עושין כל זה אלא בעבור שהרבנים מלין את בניהם ואין ביניהם מוהל מהקראים לכן הם כפופים לנו ועושין פריעה אבל ביניהם לבין עצמם אינן עושין פריעה ואינם מברכים כדברי הרבנים הזקנים לכן כיון דנפיק מפומייהו אין להקל בדבר ואין למול את בניהם בשבת אפילו יתרצו לעשות כדברי הרבנים יצ"ו כמ"ש לעיל גם אלה דברי שמואל ויטאל זצוק"ל עכ"ל לשון הזהב ועיין להגאון הרב מור וקציעא שם שגם הוא אוסר מילת בניהם בשבת ועיין למעל' הרב פאר נזרי מר גיסי בס' הבהיר נח"ל ח"ג פ"ב דיבמות ד' ז' ע"א עכ"ד הרב פתח הדביר ומתבאר שדעת הרב מוהרש"ו היא שאף אם מתרצים לפריעה גם כן אין למול בניהם בשבת וכן נראה קצת דעת הרבנים מוהר"ם גאלנטי ומוהרש"ב מנשה הנ"ל והרב פתח הדביר הביא דבריהם ולא כתב הכרעת דעתו לדינא אם גם כשמסכימים לפריעה אין למול בניהם בשבת או דבכי האי גוונא שרי וכדעת כמה רבנים גדולים המתירים כנז"ל וכתב שהגאון מור וקציעא אוסר ולא כתב בפירוש אם מה שאוסר הוא אף על ידי פריעה ואין ספרו מצוי אצלי לראות דב"ק ולדעתי העניה כדאי הם הרבנים הגדולים הנז"ל שמתירים למול בניהם בשבת אם מסכימים על הפריעה. ומקרוב נדפס ספר יקר כורת הברית לידידי הגאון מוהר"ר אליהו פוסק יצ"ו ועי"ש בסי' רס"ו אות ל"ז ד' קכ"ז ע"ב דמלבד הרבנים הנז"ל שמתירים למול עם פריעה בשבת הביא שכן כתב בספר מכשירי מילה פרק י"ב בשם של"ג דבקוש"ט מלין אותם בשבת וספר זה לא ידעתיו מעודי וגם הספר של"ג (כפי הנראה הוא שלחן גבוה) חלק יו"ד אין אצלי ומה שכתב שבקוש"ט מלין כונתו לפי הנראה היא על קושטאנדינא ואף כי אתריה דרב שלחן גבוה הלא הוא עיר שאלוניקי מסתמא מעיד כן על פי מה שכתב כן הרב כנסת הגדולה כמו שכתבו הרבנים הנ"ל בשמו:

'''גם''' אשור בספר בית האוצר לידידי הרה"ג מוהר"ר אברהם מתתיה חלפון יצ"ו בח"ב סי' פ"ב שכתב שבתשובה העלה להתיר מילת בני הקראים בשבת אם היא עם פריעה וכתב שכן הסכים הגאון מקאוונא (מסתמא שאל ממנו והשיב כן) וידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו השיבו שכיוון להלכה שכן מצא בעיקרי הד"ט וכו' (שהבאתי למעלה) וסיים ואף שראיתי במגדל עוז מהגאון יעב"ץ דמפקפק בזה (לעיל כתבתי בשם הרב פתח הדביר דבמור וקציעא אוסר ואין גם אחד משניהם מצוי אצלי) אך מעשה רב והלכתא כרבנן בתראי הנ"ל:

'''אמנם''' אם אין מסכימים על הפריעה בודאי אסור למול בניהם בשבת בלא פריעה כאשר מתבאר מדברי רבנן קדישי הנז"ל וכבר בשנים שעברו נשאלתי מידידי הרב הג' ר' יעקב בכרך מבייאלסטאק יצ"ו. בהיותו בעיר סעוואסטאפאל אם מותר להשו"ב ישראל למול את בני מקרא בשבת אחר שאינם מניחים לקיים מצות פריעה והשבתי לו דאסור ונודע לי שהראו את מכתבי ההוא להחכם שלהם וענה אמן ואמר אמת ולא היה על זה שום פוצה פה וכן הנהגתי בבואי פה שלא להרשות למול בשבת את בני הקראים אם לא יסכימו לפריעה גם כן ובאותם השנים היה אחד מהם פה גאלאווא (ראש העיר) ומלבד שלא פצה פה לערער על זה הוסיף אהבה על אהבתו עם כל עדת בני ישראל בכלל ואתי בפרט על שלא נשאתי פנים שלא כהלכה כי הישר באדם לא לפניו חנף יבא והאמת אהובה מן הכל וכבר כתבתי כן בספרי שדי חמד בחלק דברי חכמים סי' קל"ה עיי"ש (בד"ה ונראה דלענין שאלתא):

'''ומתבאר''' מדברי איזה מהפוסקים הרשומים למעלה דלהמתירים למול בניהם בשבת על ידי פריעה וכן כשמלים בניהם בחול במילה ופריעה מברכים ג"כ על המילה כמו שמברכים על אש בני ישראל וכן הוא משמעות דעת כל הפוסקים שאם היתה דעתם לאסור לברך על מילת בני הקראים היה להם לכתוב כן מפורש דמסתמא כשאמרו מלין היינו נמי בברכה אך כשאין מניחים לעשות הפריעה רק מילה בלבד זה היה מעשה ושאלני המוהל ואמרתי לו שלא יברך ואין בזה חשש איבה שעל מילת בנינו נברך ולא על מילת בניהם שהם עצמם יודעים כי לדידן אין זו נחשבת למצוה כיון דאמור רבנן מל ולא פרע כאילו לא מל ולכן כשמלין בן משלנו כשר הדבר כי תקדמנו ברכות טוב עובר לעשיית המצוה כתקנה ומשפטה ואבי הבן הקראי איהו דאפסיד אנפשיה כי לא חפץ בברכה ותרחק ממנו כשאינו נותן לעשות גם הפריעה כן השבתי להשואל בזמן ההוא ועתה ראיתי בספר יד יצחק ח"א (להרה"ג יצחק הכהן מק"ק קראקינאווי בדף ג' ע"ג) והלאה שהאריך לפלפל אם אפשר לברך על מילת בני הקראים וצדד כמה צדדים בין לסברת הרמב"ם ודעמיה דמתירים למול בני הקראים בשבת כשמלין ופורעין דיש ומר דאף דהתירו המילה בשבת מכל מקום לא יתירו לברך לדעת הסוברים דאיסור ברכה שאינה צריכה הוא מן התורה ובין לדעת האוסרים למול בניהם בשבת דיש לומר דאף שלא התירו איסור שבת מ"מ בחול משום לא תשא לא חיישינן והאריך במאי דאמר רבא בסוף יבמות מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ולא העלה דבר ברור הלכה למעשה אלא שהמעיין בגוף דב"ק יראה שדעתו נוטה דאם מלין ופורעין מברכים על המילה ואף אם אין מניחים לעשות הפריעה דעתו נוטה קצת (בדף ה' ע"ב) שיכולים לברך על המילה בלא פריעה עי"ש (מד"ה ואדרבא והלאה) ולא פניתי עתה לעיין בזה ודעתי העניה כמו שכתבתי למעלה שאם מלין ופורעין מברכין גם כן ועל מילה בלא פריעה כשמלין בחול אין לברך:

==טו==

טו) '''אם רוצים להתגייר לקבל עליהם תורה שבעל פה. אם מקבלים אותם.''' הנה הרב זכור לאברהם בח"א ד' קצ"ג ע"א (ד"ה גרים ציין לעיין במוהריק"ש יו"ד סי' רס"ח התיקון ומתבאר שסובר שמקבלים אותם וכן מתבאר מגוף דברי הרב מוהריק"ש שכתב וז"ל הקראים כשבאין לקבל תורה שבעל פה ולהיות כשאר ישראל המאמינים נהגנו להשביעם בספר תורה בבית דין שיקיימו כל דברי רבותינו כמו הרבנים כי בזה אין חשש שיחזרו לפי שאין לקראים התרת שבועה ועומדים כל ימיהם בהכרח באמונת תורה שבעל פה ודינם לבא בקהל באהע"ז סוף סי' ד' עכ"ל הרי שכתב שנהגו לקבלם על ידי שמשביעים אותם שיעמדו בקבלתם תורה שבעל פה כל ימיהם (כעת לא ידעתי שבועה זו מה טיבה ומאי איכפת לן אם יחזרו לסורם ומאי שנא מנכרי שהיה מתגייר ואין מתנים עמו שלא יחזור לסורו ואם הוא כשב על קיאו מה לנו ולצרתו) ומה שציין לענין התחתנות בהם עיין לקמן בס"ק כ"א ושם ארשום בס"ד דברי הפוסקים המדברים בזה:

'''ואם''' זכרוני אינו מכזיב נהירנא כד הוינא טליא בהיותי בעיר מולדתי עיר קדשינו ציון היא ירושלים תובב"א שמעה אזני מפום רבנן הוה עובדא שהחכם הגדול שבהם בקש מחכמי ישראל ובראשם הגאון מ"ס המלך (מוהר"ר משה סוזין) שיקבלוהו לדת רבותינו הקדושים והבטיח להקדיש כל נכסיו (כי היה רכושו רב) לכוללות עיר הקדש ולא נתנו אזן קשבת לבקשתו אף גם זאת זכורני כי בילדותי שמעתי או אולי ראיתי באיזה ספר מעשה שהיה בשנים קדמוניות שנתוועדו חכמי ישראל לבקשת נכבד אחד מהקראים להסתפח בנחלת עבדי ה' לקבל תורה שבעל פה ואחר שנשאו ונתנו בדבר היתה חתימת דבריהם בלשון צחות הקראי"ן אינן מתאחי"ן לעולם:

'''ובספר''' סדר הדורות ח"א (בסיפורי חמשת אלפים רנ"ח בדף צ"א ע"ד בדפוס זיטאמיר שנת תרכ"ח ובדפוס ווארשא שנת תרל"ז הוא בדף קי"ט סוף ע"ב) כתב שבקשו הקראים מהרב המחבר ספר שבעה עינים שישתדל להכשירם ולהביאם בדעת חכמי הגמרא והפליג לעשות ולא עלתה בידו כי לא הסכימו חכמי ישראל ובקונטריסי כתבתי מאז שכתב הרב מוהר"ם בולה בספר גט מקושר ד' ט"ו אות י"א בשם הרב גט פשוט דהסכמת האחרונים היא דאין ראויים לבא בקהל משום ספק ממזרות ועתה אין אצלי ספר גט מקושר הנ"ל ודברי הרב גט פשוט לא ידעתי איה מקום כבודם:

==טז==

טז) '''ספר תורה שכתבו צדוקי''' פסול לדידן מפני כמה דברים שהם הלכות גדולות וקבועות ומפורשות תורה שב על פה שנמסרו למשה רבינו והם אינם מודים בהם כתיבה לשמה וכתיבת האזכרות לשמן ועורות מעובדים לשמן ושיהיו עורות בהמה טהורה ותפירתן בגידי בהמה טהורה וכיוצא עוד כמה דינים המעכבים והם אינם מודים בהם עיין להרבנים כפתור ופרח בפרק החמישי (בד"ה צדוקי) ובתשובת הרדב"ז בח"ב סי' תשע"ד ובמה שכתבתי אני הדל בקונטריס אסיפת דינים במערכת ספר תורה (ונדפס בשדי חמד ח"א בחלק דברי חכמים סי' קל"ה עי"ש בדף קי"ט בד"ה ונראה דאף לדעת הרמב"ם וכו' ונשמטו משם כמה עניינים הכתובים בקונטריסי שם ונעתקו בקונטריס זה במערכת האל"ף אות ע"א) וכתב הרדב"ז שם דאם ידוע שכתבו אחד מהקראים יגנז ולא ישרף:

==יז==

יז) '''ספר תורה שנמצאת בידם''' ואין ידוע אם כתבה אחד מהם או שקנאה מסופרים שלנו אם מותר לקרות בה או דינה כספר תורה שנמצאת ביד נכרי דיגנז כתבתי בקונטריס אסיפת דינים שם (ונדפס שם):

==יח==

יח) '''אם מותר למכור להם ספר תורה כשרה''' או דינם כעכומ"ז שאין מוכרים לעכומ"ז מזוזה לקבעה בפתחו כשאין לחוש משום איבה נשאלתי על זה בקונטריס אסיפת דינים במערכת ספר תורה והשבתי על זה בס"ד (והיא ל"ו נדפס"ה בשדי חמד ח"א בחלק דברי חכמים סי' קל"ה ושם הובאו תשובות רבני גאוני דורנו בענין זה ואיזה דברים שנשמטו משם הלא הם כתובים בקונטריס זה (פאת השדי) לחלקי הכללים במערכת האל"ף אות ע"א) ופה אכתוב מה שניתוסף לי בזה בס"ד אחר ההדפסה והוא שרב אחד יצ"ו כתב לי בזה וז"ל:

'''על''' דבר למכור ספר תורה לקראים שהאריך מר יחיה בחבורו הק' דברי חכמים אעירהו לעיין בתשובת כתב סופר סי' קל"ג שאוסר למכור ס"ת לעוזב דת שנוהג בדרכי ישראל אוכל מאכלים הכשרים על פי התורה ומתפלל בבית הכנסת בימים נוראים ועיקר טעמו שם דאחר זמן שנמצא הס"ת בידו יהיה טעון גניזה דהא לא נדע מי כתבו ואסור להביא ס"ת לידי כך עי"ש ולפי זה בקראי דדינו כעכו"ם תליא בשתי הדעות ביו"ד רפ"א דלמאן דמכשיר לקרות בס"ת שנמצא ביד עכו"ם מותר למכור ס"ת לקראי ולמאן דאמר דטעון גניזה בנמצא ביד עכו"ם אסור למכור ס"ת לקראי והטעם הראשון שבתשובת כתב סופר שם חלוש מאד גם אינו שייך כלל לענין קראי עי"ש שוב נזכרתי שעל דבר למכור ס"ת למצרי שהאריך מר בספרו דברי חכמים רשום בזכרוני שבס' יד אליעזר להגאון אליעזר הלוי הורוויץ יש שם אריכות דברים ואינו תחת ידי כעת עכ"ד יצ"ו והנה מה שהזכיר מס' יד אליעזר לפי הנראה לא עיין בעת כותבו זאת בדברי הגאון משאוויל יצ"ו שהבאתי בדברי חכמים שם שכבר הביא תשובה זו ואין כל חדש ומה שהביא בשם שו"ת כתב סופר הנה עיינתי שם ולא מצאתי מזה דבר ואעיקרא בספר כתב סופר יו"ד שבידי אין בו קל"ג סימנים ואולי יש ממנו ח"ב ואין מצוי אצלי לראות דב"ק ואפריון נמטייה דאייתי לן תנא דמסייען במאי דכתיבנא בעניותין דיש לחוש לגניזת הס"ת ומה שכתב דלמכור להקראים תלי בשתי הדעות שבסי' רפ"ו ולמאן דמכשיר לקרות בס"ת שביד נכרי מותר למכור ס"ת לקראי עמו הסליחה שכבר כתבתי בספרי (בד"ה ונראה) דאף לדעת הרמב"ם דס"ת שנמצא ביד נכרי כשרה לקרות בה מכל מקום יש בה משום גניזה שכל זמן שהיא בידו ולא יקראו בה כדת משה וישראל הרי הוא כגנוז ועומד ועוד וכו' ועוד וכו' עיין שם ואין מהצורך לכפול הדברים:

'''אחר''' זמן רב זכיתי בספר כתב סופר יו"ד ח"ב והנני להעתיק דב"ק בשני הטעמים לזכות את מי שאין בידו ספר התורה הזה וז"ל (על השאלה הנ"ל) והנני להשיב בקיצור שלדעתי אסור מדינא מתרי טעמי: א) דמבואר בש"ך יו"ד סי' רפ"א דס"ת שנמצא ביד נכרי ומין צריך לקנותו בדמים כדי שלא יזלזל בו ומכל שכן שאסור למכור לו הגם שעוזב דת זה הולך בדרך ישראל ומסתמא קונה הס"ת כדי לקרות בו מכל מקום לא יזדהר ביה בכבודו הרמה כישראל כשר והרבה קדושה וזריזות נאמרו בו בסי' רפ"ב עיי"ש. וגם בניו אחריו הנולדים בגיותו בודאי יזלזלו בו כאשר אחר כך ירשו מאביהם הס"ת. ב) טעמא רבא איכא לפי המבואר בסי' רפ"א שם דס"ת הנמצא ביד מין ואין יודע מי כתבו טעון גניזה וכי כן איך נמכור לו ס"ת והא ברוב הימים אם המצא תמצא ס"ת זו בידו ולא נדע מי כתבה אזי צריכים לגנזה ואסור להביא ס"ת לידי כך והא דמביא המגן אברהם סי' קנ"ד בשם ספר חסידים דאם נותן מומר מעות לכתוב ס"ת על שמו כדי שיזכה בו אבל יניח הס"ת בבית הכנסת ויתננו לצבור על מנת שאין לו בו רשות ליקח משם רק רוצה שיהיה לו זכות מצוה שיש לו בו כשקוראים בו בצבור מותר לזכותו במצוה זו אבל כשירצה ללקחו בביתו ויהי' שלו לעולם נלפע"ד דאסור מהנהו טעמי' שכתבתי ואסור לסופר לכתוב לו ס"ת לולי שיודע שיתנהו לצבור כהנ"ל וכן מותר למכור לו על דרך זה אבל בלאו הכי אסור כנ"ל נכון להלכה ועיין באר שבע בשו"ת סי' ל"ה התיר למכור מזוזה לגוי משום איבה ולא חשש לטעמים הללו ואם כי יש לחלק מ"מ והוא פסק רמ"א סי' רצ"א עכ"ל:

==יט==

יט) '''פירות שנמרחו ונגמרה מלאכתן על ידי הקראים''' כתב בספר יקהיל שלמה ד' ל"ז ע"ב בשם הרב פרי הארץ בח"ב בחלק יו"ד סימן ח"י שנסתפק אם חייבות בתרומה ומעשר כאילו נגמרו על ידי ישראל או דינן כנגמרו על ידי נכרי ושאחר שנשא ונתן הרבה בדברי הפוסקים בכמה דינים בקראים בזמן הזה שעשאום כנכרי לפי שהרעו מעשיהם העלה דמכל מקום נראה לו דלענין תרומות ומעשרות דבבן ברית תלי רחמנא והקראים פשיטא דבני ברית נינהו והם בעלי ברית אברהם אם כן אין מירוחם פוטר מן המעשר ובאשל אברהם להגאון מוהר"א אפנהיים (בסוף הש"ע יו"ד הקטנים דפוס ווין) ביו"ד סי' של"א סעיף ד' על דברי מרן ומירחן הנכרי פטורים כתב בשם פ"ה (פרי הארץ) בלשון זה פירות שנגמרו מלאכתן על ידי קראים עיין סי' קנ"ט ועיין ש"ס עירובין דאמרינן צדוקי ובייתוסי אין מערבין עמו, לפי שאינם מודים בעירוב הא לאו הכי מערבין עמו מעתה הלא כל מה שכתוב בתורה מחזיקים בו ועוד הביא בתשובת פ"ה ח"ב סי' י"ט לראיה מהא דאיתא בסי' ב' דשחיטתם כשרה אם אחד עומד על גביו אלא דהעלה לבסוף הואיל וכל המעשרות בזמן הזה מדרבנן יעשר בלא ברכה:

==כ==

כ) '''קברי הקראים מטמאים באהל''' מוהר"ם מיטראני ב[[שו"ת המבי"ט/ב/קט|ח"ב סי' ק"ט]] כן כתב הרב מסגרת השלחן ליו"ד סי' שע"ב סעיף ב' ובא לציו"ן לעיין בברכי יוסף אות ה' ולא ידענא מה הציון הלז דעין רואה בברכי יוסף דלא מיירי בהכי ונראה שכונתו על עיקר הדין (דקברי נכרים) דאיירו מרן והרמ"א בסעיף ב' דבהכי איירי נמי מרן חיד"א בברכי יוסף שם והרב פחד יצחק באות הקוף (קראים) כתב וז"ל קראים מטמאים באהל מוהר"ם מיטראני ח"ב סי' כ"ט בית הלל יו"ד סי' שע"ב וכן הצדוקים הלכות קטנות למוהר"י חאגי"ז ח"א סי' קע"ז דף ס"ד גם הרב פתח הדביר בחלק א' סי' ד' אות ז' דף כ"ו ע"ד כתב בשם הרב המבי"ט בח"ב סי' כ"ב דקברי הקראים מטמאים באהל דהרי קבלו אבותיהם תורה בהר סיני בכלל כל ישראל ולכן הם מטמאים באהל ולמד מדבריו דעבד כנעני שלא ניתנה לו תורה אינו מטמא באהל וכו' ע"ש והרב אהל יצחק בסוף סי' ל"ב בחלק יו"ד דף ל' ע"ג (בד"ה כהן) כתב בשם מוהרימ"ט ח"ב סי' ק"ט דהקראים מטמאים באהל וכו' עי"ש ולפי הנראה טעות הדפוס הוא וצריך להיות הרב המבי"ט:

==כא==

כא) '''הקראים אסור להתחתן בהם''' וכו' הרמ"א באהע"ז סי' ד' ועיין שם להרב הלבוש ולרבני האחרונים חכמת אדם {{ממ|[[חכמת אדם/קי|כלל ק"י}} ומרן חיד"א בברכי יוסף אות י"י והרדב"ז בתשובות החדשות סי' ע"ג ונודע ביהודה סי' ה' ופתחי תשובה {{ממ|[[פתחי תשובה/אבן העזר/ד#מה|שם ס"ק מ"ה]]}} זכור לאברהם אלקלעי בח"א ד' קצ"ג ע"א (בד"ה גרים) ישרי לב ד' ל"ב ע"ד ודף מ"ג ע"ד אות כ"ה כנסת הגדולה באבן העזר סי' ו' בהגהות הטור ובשו"ת אהלי יעקב להרב מוהריק"ש סי' ל"ג עיין שם באורך ולהרב החסיד תנא ירושלמאה נר"ו בס' כפי אהרן הנדפס מחדש ד' ל"ג ע"ד ול"ד אם מותרים בשפחה כנענית שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"א סי' ח"י ד' י"ג ע"א בשמים ראש סי' קע"ז (שאחר סי' רי"ט) וסי' ר"ך פחד יצחק במערכת קראים וכתב רש"ל בים של שלמה פרק עשרה יוחסין סוף סי' יו"ד (אחר שהביא מה שכתב מרן הב"י בשם תשובת רבינו שמשון על הקראים שאסור להתחתן בהם) וז"ל ואני שמעתי שחכם גדול בארץ ישראל רצה להתיר את הקראים ונתקצרה לו השעה מן השמים והלך לעולמו ולא נשא פני לתורה ברוך המקום עכ"ל ובבשמים ראש שם אחר תשובת הרב ברוך בר שמואל שהאריך להתירם לבא בקהל ולהתחתן בהם כתב רב אחד וז"ל הנה האריך הרב הגדול להתיר ודבריו בנוים על הדין ועל האמת לפום דינא ודתא אבל אמינא לך בהימנותא דאפילו הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתא עכ"ל וחתים עלה אהרן הלוי כל אלה הציונים רשומים אצלי מזמן רב ושוב על ידי שאלה הלכה למעשה כתבתי באריכות בסיעתא דשמיא בקונטריס פאת השדי בחלק אסיפת דינים במערכת אישות אות ב' ומצאתה כי תדרשנו בהשמטה שבסוף מערכת ה' בחלק י"ב:

==כב==

כב) '''המקדש בפני הקראים''' עיין בהרב בצלאל {{ממ|[[שו"ת רבי בצלאל אשכנזי/ג|סי' ג']]}} ומוהרש"ך {{ממ|[[שו"ת מהרש"ך/ג/טו|ח"ג סי' ט"ו]]}} ועיין כנסת הגדולה כן כתב הרב באר היטב בסי' מ"ב ס"ק י"ד ושני ספרים הראשונים אינם אצלי ודברי הרב כנסת הגדולה הם בהגהות הטור אות כ"ד וז"ל המקדש לפני קראים לדעת מוהר"ר דוד בן זמרא הובאו דבריו במוהר"ר בצלאל סי' ג' ובמוהרש"ך ח"ג סי' ט"ו ולדעת הר"ם מיטראני ח"א סי' ל"ד שפסולים הם מדאורייתא לעדות אחר אינן קדושין ולדעת הרש"ך ח"ג ס"ב ט"ו וחכם אחד שהובאו דבריו בהר"ם מטראני ח"א סי' ל"ז צריכה גט מספק ולדעת מוהר"ש חקאן הלוי הובאו דבריו בהרש"ך ח"ב סי' ט"ו ובמוהר"ר בצלאל סי' ג' ולדעת הר"ר שלמה גאביזון הובאו דבריו בהרש"ך סי' הנז' הן קדושין גמורין עכ"ל ודברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר שבכאן כתב הסברות ולא פקפק על הסברא שהביא באחרונה ויוכל הרואה דבריו לטעות שדעתו כסברא האחרונה (אף שאין כלל זה אמור בבעלי אסיפות כמו שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים בסי' ט"ו אות ו' על הרב כנסת הגדולה בפרטות על פי מה שכתב הוא עצמו בהקדמתו לחלק א"ח עי"ש):

'''אך''' בכנסת הגדולה ח"מ סי' ל"ד הגהת בית יוסף אות ע"ט כתב בדרך כלל על הכשר לעדות וז"ל הקראים פסולים לעדות מדאורייתא לסברת הרדב"ז הובאה בתשובת מוהר"ר בצלאל סי' ג' ובתשובת מוהרש"ך חלק שלישי סי' ט"ו וכן דעת הרש"ך שם ומוהר"ם מיטראני בח"א סי' ל"ז ושם כתב בשם חכם אחד שהם פסולים מדרבנן אבל הר"ש חקאן הלוי הובאו דבריו במוהר"ר בצלאל סי' ג' גם חכם אחד שהובא בתשובת מוהרש"ך סי' הנז' כתבו שהם כשרים לעדות אפילו מדרבנן ובאמת שסברתם תמוהה בעיני כל רואיה עכ"ל הנה בזה גילה דעתו מפורש שאין רוח חכמתו נוחה בסברא האחרונה שהזכיר באהע"ז הנ"ל ודברי הרב שלמה גאביזון שרמז בכנסת הגדולה הלא המה בתשובות הרב מוהריק"ש אהלי יעקב בסי' ל"ג והרב מוהריק"ש הרבה להשיב על כל דבריו ובפרטות על דין זה עי"ש בדף ז"ן ע"ב ודעת הרדב"ז בזה אתה תחזה בתשובות החדשות סי' ע"ג ובתשובתו שבחלק שני סי' תשצ"ו כתב שהם עוברים טל חיוב כרת שאין נשותיהן טובלות במקוה אף אחר שאנו מודיעים להם דרחיצה האמורה בתורה היא טבילה במקוה ארבעים סאה וכו' ופסולים לעדות ולשבועה וכו' עי"ש והבאתי תמצית דברי קדשו בקונטריס פאת השדי בחלק אסיפת דינים במערכת אישות אות ב' (בד"ה שוב האריך בדין יינם) והרב שפתי כהן ביו"ד סי' רס"ז (על מה שכתב מרן בסעיף מ"ח דהצדוקים בזמן הזה דינם ככותים שגזרו עליהם) כתב בשם תשובת רבינו בצלאל דקראים בזמן הזה שקלקלו מעשיהם אינם כשרים לשום עדות והביא דבריו הרב באר היטב בס"ק מ"א ועיין לקמן ב[[#כד|ס"ק כ"ד]]:

==כג==

כג) '''אשת צדוקי''' לפי דברי הר"ם בח"א סי' צ"ד דאשת צדוקי שנכנסה לחופה הרי היא אשת איש גמורה והבא עליה חייב משום אשת איש הוא הדין דלא תפסי בה קידושין אם קידשה אחר אפילו ישראל ולפי דברי מוהר"ד בן זמרא הובאו דבריו בהר"ר בצלאל סי' ג' ובהרש"ך ח"ג סי' ט"ו דאינה אשת איש תפסי בה קידושין כן כתב הרב כנסת הגדולה באהע"ז סי' י"ז הגהות הטור אות י"ג (הכנסת הגדולה שבידי הוא דפוס חדש וכתוב בו כנ"ל אבל הרב באר היטב שם בסק"א העתיק בשמו הרא"ם במקום הר"ם):

==כד==

כד) '''לענין כתיבת גט וחתימה הם פסולים''' אף אם ישראל עומד על גביו ואם קבל עליו דברי חברות ופירש מעדת הקראים אף דהסכמת האחרונים דאין ראוים לבא בקהל משום שהם ספק ממזר אפילו הכי כשר לכתוב ולחתום דגם ממזר ופצוע דכא וכרות שפכה כשרים לכתוב אף שאין ראויים לבא בקהל חשיבי בני כריתות וגם לעדות כשרים ומה שכתב הרמ"א ריש סי' ק"ל דעדי הגט לא יהיו בעלי מומין חומרא בעלמא היא כן כתב הרב מוהר"ם בולה בספר גט מקושר ד' ט"ו אות י"א בשם הרב גט פשוט כן מצאתי כתוב בקונטריסי ועתה אין אצלי הספר גט מקושר הנ"ל ועיין במה שהבאתי לעיל בס"ק כ"ב לענין עדות:

==כה==

כה) '''במאי''' דקיימא לן ישראל ועכומ"ז שבאו לדין אם אתה יכול לזכותו בדיניהם מוטב ואם לאו אומר לו כך דיננו כדאיתא בבבא קמא ד' קי"ג סוף ע"א ופסק כן הרמב"ם בסוף פרק ד' מהלכות מלכים הקראים הם בזה כעכומ"ז כתב הרב יפה ענף ד' ה' אות י"א וז"ל ישראל התובע לעכומ"ז בעדים פסולים כיון שבדיניהם מקבלים זכה הישראל כן נראה מדברי מוהר"י הלוי הביא דבריו בדבר משה חאהע"ז סי' צ"ט ד' ק"ג וכן נראה מדברי בעל העיטור אות מחאה ד' פ"ח ריש ע"ב ובאות י"ב כתב וז"ל הקראים הם כגוים לענין זה מוהר"ח אגוזי הביא דבריו מוהר"י באסאן סי' ל"ב ועי"ש סי' ל"ג שיש חילוק שאם הוא נתבע אין מוציאין ממנו מכח שנאמר לו כך דינינו כן מצאתי מכתיבת יד הנז' עכ"ל:

==כו==

כו) '''לענין קים לי''' כתב הרב מוהרי"ץ הלוי בספר רב דגן בחידושיו לח"מ סי' כ"ו ד' ק"ץ ע"ד אות ה' וז"ל ישראל ועכומ"ז שבאו לדין והדבר כפי דינינו תלוי בפלוגתא דרבוותא ויכול המוחזק לומר קים לי והעכומ"ז מוחזק אינם יכולים לזכות את ישראל אף שהדבר ספק מאחר שהוא מוחזק וכפי דינינו זוכה המוחזק מטעם קים לי כן מתברר מתשובת הרב מוהר"י הלוי בדף ק"ג ע"ד וכן מתבאר מתשובת הרב פני משה בחלק ראשון סי' ס"ט ובאות ו' כתב וז"ל הקראים הם כנכרי לענין זה הרב מוהר"ח אגוזי בתשובה הובאה בתשובות מוהר"י באסאן סי' ל"ב ועיין שם בסי' ל"ג תשובת הרב מוהר"י באסאן שמתבאר משם דהיינו דוקא לענין שנאמר לו כך דינכם אבל לא לענין שנאמר לו כך דינינו אם הוא נתבע ובאנו להוציא ממנו שהרי כתב הרמב"ם בפרק יו"ד מלכים ויראה לי שאין עושין כן לגר תושב ולא (אלא) שלעולם דנים לו כדיניהם ע"כ וביאר דבריו הרב שם דכשהגר תושב נתבע עסיקינן שלעולם אין מוציאין ממון ממנו אלא בדיניהם עי"ש עכ"ל משמעות הדברים הוא שמה שכתב באות ו' קאי אדסמיך ליה (מה שכתב באות ה') לענין קים לי ולהבין הדברים היטב צריך לעיין בגוף דברי הספרים שרשם ואין מצויים אצלי. 

==כז==

{{עוגן1|זך}}) '''בדין מצרנות''' דקיימא לן בח"מ סי' קע"ה סעיף ל"ח דהקונה מן האנס אין המצרן יכול לסלקו כתב הרב שפתי כהן בס"ק ל"ג ואם קנה מצדוקי שקורין קראי האריך בתשובת מוהראנ"א סי' קכ"ה וצדד גם כן דאין המצרן יכול לסלקו עכ"ל והרב ישרי לב במערכת המ"ם אות קי"ח ד' ס"ג ע"א כתב הקונה מן הקראי דינו כקונה מישראל מוהראנ"ח ח"א סי' קכ"ה הביא דבריו הרב כנסת הגדולה סי' קע"ה עכ"ל וספר מוהראנ"ח ח"א וכנסת הגדולה חלק ח"מ ח"ב אין מצויים אצלי לעיין בדב"ק שנראין הדברים כסותרים כי מלשונו משמע דלהרב מוהראנ"ח פשיטא ליה דדינם כנכרי ואילו בש"ך כתב בשמו דמספקא ליה וראיתי שהרב פתח הדביר בח"ב סי' קצ"ט סוף אות ג' כתב שהרב כנסת הגדולה בסי' קע"ה אות ע"ב כתב שהרב מוהראנ"ח מסופק בזה ושכתב על דבריו שהוא דבר כפי זמנו שלא היו הקראים צייתי לדיני ישראל אבל בזמננו הם נכנעים לנו ויש להם דין הקונה מישראל ומה גם מצד ההסכמה שכתוב בה כל איש ישראל וקראים תולעת ישראל הם כדכתב הרמב"ם עכ"ל הנה גם מדבריו מתבאר יפה דלא פשיטא ליה להרב מוהראנ"ח שדינו כישראל אלא הרב כנסת הגדולה הוא שכתב כן לקראים שבזמנו גם הרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ג סי' שט"ו כתב בשם הרבנים מוהראנ"ח ושפתי כהן כמו שכתב בשמם הרב פתח הדביר ומה שכתב בס' מלאכת שלמה קמחי בחלק יו"ד סוף סי' ד' (בד"ה ושו"ר) וז"ל ועיין גם כן להרב ש"ן סי' קע"ה ס"ק ל"ג לענין דינא דבר מצרא דהקראים דינם כנכרים עכ"ל מדברי השפתי כהן שהעתקתי עיניך הרואות שבמחכ"ת דבריו בזה אינם מדוקדקים גם בספרו יקהיל שלמה בדף ל"ז סוף ע"ב כתב בשם הרב מוהראנ"ח בסי' קכ"ה דקראי הרי הוא כנכרי ושכן כתב הרב שפתי כהן בסי' קע"ה ס"ק ל"ג וכן בהשמטות ספר יקהיל שלמה לחלק יו"ד כתב בדף קנ"ד ע"ב (בד"ה עיין להרב מכתב) בשם הרב עושה שלום במערכת המ"ם שמוהראנ"ח בח"א סי' קכ"ח (נראה שצריך להיות קכ"ה) לענין דינא דבר מצרא כתב דקראים דינם כנכרים והרב יפה ענף בדיני מצרנות ד' מ"ה אות ט"ו כתב וז"ל ובן מקראי הוי כזבן מגוי מוהראנ"ח סי' קכ"ה והוא הדין ובן לקראי נ"מ ד' מ"ז ע"ד והכנסת הגדולה כתב דבזמננו הם נכנעים לנו והוי כזבן מישראל ועיין מוהריב"ל {{ממ|[[שו"ת מהר"י בן לב/ג/סג|ח"ג סי' ס"ג]]}} תקפו כהן {{ממ|סי' קכ"ג ד' ס"ח ע"א}} עכ"ל.

והנה גם הוא כתב בשם הרב מוהראנ"ח בפשיטות שדינו כנכרי והוא שלא בדקדוק במחילת כבוד תורתם הרמה וסיים הרב פתח הדביר ולע"ד הדין משתנה לפי הזמן דאם נכנעים לנו יש להם דין ישראל ואי לא לא ואף שכן מתבאר מדברי הכנסת הגדולה עצמו צריך לומר שכונת הרב פתח הדביר לגלות שכן מסכמת גם דעתו:

==כח==

כח) '''המחזיק בנכסי הקראי''' אם דינו כמחזיק בנכסי נכרי כתב הרב פתח הדביר בסי' קצ"ט סוף אות ג' בשם הרב בעל כבוד יום טוב בכתבי הקודש שלו דאין לקראי דין עכומ"ז ויליף לה ממה שכתב הרב כנסת הגדולה לענין דינא דבר מצרא וכו' (והבאתי דבריו בס"ק ז"ך):

==כט==

כט) '''קנין סודר. אי מהני בקראים''' נסתפק בזה הרב משנת ר' אליעזר ב[[משנת רבי אליעזר/א/צו|ח"א סי' צ"ו]] במעשה שבא לפני בית דין בבן מקרא אחד שקנה קרקע מישראל והיה כתוב בשטר המקח וקנינא מיד המוכר וכו' אם זכה הלוקח שהוא מבני מקרא או לא וצד הספק הוא מאחר דלימוד קנין סודר הוא מושלף איש נעלו והבני מקרא אינם מודים בדברי קבלה אם כן לאו בני קנין נינהו כדקיימא לן לענין עירוב דמי שאינו מודה בעירוב וכו' כבא"ח סי' שפ"ה או דילמא דהא לא מכרעא שהרי עכומ"ז יוכיח דאף שאינו מודה בתורה שלמה שלנו איתיה בקנין חליפין כמו שכתבו התוספות וכו' ושקיל וטרי בדין קנין סודר אי מהני לעכומ"ז והעלה דלרובא דרבוותא נכרי איתיה בקנין חליפין ואם כן גם בעלי מקרא איתנהו בקנין סודר דלא גריעי מנכרי ואדרבא יש לומר דכולי עלמא מודים בהו דמהני אלא שכתב דממעשים בכל יום הנעשים בבית דין כשכותבין שטר מכירה מבני מקרא לישראל או לבן מקרא חבירו עושים הקנין מכירה בקשר של שבועה על דעת המקום ברוך הוא ולמה להם לעשות זאת אלא מוכח דמאחר שאינם מודים בדברי קבלה לא שייכי בקנין חליפין ועוד כתב דאף אי שייכי בקנין חליפין מכל מקום כיון שכתוב בשטר המכר וקנינא מיניה (ואינם כותבים וקנה הבן מקרא) באנו לפלוגתא דרבוותא אם יש שליחות למומר וכו' ובבני מקרא נחלקו גדולי האחרונים אי חשיבי כמומר והעלה דמאחר דבשטר שבא לפניהם כתוב וקנינא מיניה דמוכר לא קנה הקראי הלוקח כיון דאיכא כת הפוסקים רבים ונכבדים דסברי דהקראים דין משומד להם ובקנין סודר של משומד היכא דכתיב בשטר וקנינא מיניה לא קנה המשומד הלוקח לדעת הסוברים דמשומד לאו בר שליחות הוא ויש לעמוד כשכתוב בשטר המכר וקבל סברת הפוסק וכו' ואפילו שהיא סברא יחידאה באופן דהאי מכירה הגם דהיא שנוייה במחלוקת גמר המוכר בדעתו להקנות ללוקח על פי כת הפוסקים המסכימים בדעתם להתרוקן זכותו של מוכר ולהקנות לו ללוקח אלו תורף דב"ק:

==ל==

ל) '''תנן''' בפרק שלישי דמגילה {{ממ|[[בבלי/מגילה/כד/ב|דף כ"ד סוף ע"ב]]}} נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך הקראים וכתב שם הגאון מוהר"ץ הירש חיות ב[[מהר"צ חיות/מגילה/כד/ב#|הגהותיו]] וז"ל הרי זו דרך הקראים נ"ב ט"ס דקראים לא היו עדיין בימי משנה וגמרא רק נתחדשו בזמן הגאונים מן ענן ושאול ובימי המשנה היו הצדוקים וע' גירסת המשנה בירושלמי הרי זו דרך חיצונים וברמב"ם הגירסא הרי זה דרך צדוקים עכ"ל הנה מבואר שסובר שצדוקים לחוד וקראים לחוד ואשר היו בזמן המשנה והגמרא הם הצדוקים ולא הקראים וקצת נראה כן מדברי החתם סופר שהבאתי באות זו בס"ק י"א (בד"ה והגאון חתם סופר) מדפלגינהו לתרי אומי צדוקים וקראים עי"ש וכן נראה בעליל מדברי הרב פחד יצחק באות הקו"ף (קראים) שכתב הקראים מטמאים באהל מוהר"ם מיטראני וכו' וכן הצדוקים הלכות קטנות וכו' ראה זה חדש הוא אצלי כי באמת אני הדל הייתי סבור דהיינו צדוקים והיינו קראים והייתי סובר כן לפי משמעות לשון הפוסקים באיזה מקומות כשבאים לומר דבר על הקראים קורים אותם צדוקים לדוגמא עיין לעיל בס"ק א' (בד"ה שוב הביא מה שכתב) ובתשובת הרב שלמה גאביזון שבספר אהלי יעקב להרב מוהריק"ש בסי' ל"ג כתב בדף ז"ן ע"א שדעת הרמב"ם שקראים בזמן הזה כשרים לעדות והוכיח זה ממה שכתב הרמב"ם בששי מהלכות עבדים הלכה ו' שהצדוקים בזמן הזה כמו כותים קודם שגזרו עליהם שיהיו כעכומ"ז לכל דבריהם וכו' (וכן הוא לשון מרן ביו"ד סי' רס"ז סעיף ז') עי"ש הרי שקראים וצדוקים אחד הם וכמו שהרמב"ם (בתשובת פאר הדור שהבאתי בסק"א הנ"ל) ממה שאמרו בש"ס דעירובין דצדוקי וביתוסי דאינם מודים בעירוב אינם בדין עירוב למד משם לענין זימון עם הקראים כן למד הרב פרי הארץ מצדוקי לקראי לענין מירוח הקראים לדין מעשר וכמו שהבאתי בס"ק י"ט ועיין גם כן בכל מה שהבאתי בס"ק י"ב ואתה תחזה בדברי איזה פוסקים הרשומים שם שהקראים והצדוקים אחד הם והרב שפתי כהן בח"מ סי' קע"ה ס"ק ל"ג כתב ואם קנה מצדוקי שקורין קראי וכו' והבאתי דבריו בס"ק ז"ך עי"ש ובתשובת רבינו ברוך מגרמיזא שבספר בשמים ראש סי' קע"ז (שאחר סי' רי"ט בדפוס קראקא תרמ"א) על מה שנשאל אודות הקראי שקבל עליו דברי חברות וכו' ורוצה לישא אשה שכבר נשתדכה לו ורננו בזה מחשש ממזרות וכו' ובתשובתו כתב בכלל דבריו ואם היה הדין שאסור להשתדך עמהם איך לא אודיעו זה חכמי התלמוד וכו' עי"ש והבאתי דבריו בקונטריס פאת השדי בחלק אסיפת דינים אות ב' (בד"ה ותשובת בשמים) ובכסא דהרסנא (הגהות להבשמים ראש) בסי' ר"ך כתב בתוך דבריו הרי כתב רבינו ברוך שיש מקומות בדברי רז"ל המראים שנשתדכו עמהם וכו' מכל זה נראה דנקטי שהקראים כבר היו בזמן חכמי התלמוד:

'''גם''' אשור בספר סדר הדורות ח"א באלף החמישי (ארבעה אלפים תקט"ו בשם מר רב יהודה) כתב והיוחסין מאמר ה' בסדר הגאונים דור ג' ורש"ג כתבו בימי מר רב יהודה יצא ענן ושאול בנו שרים (שנים) היו מזרע ב"ד ולא סייעוהו מן השמים לסמיכה ונעשה זקן ממרא על פי בית דין וחיזק אמונת הקראים עכ"ל ועוד כתב שם דבצמח דוד כתב ובימיו היה ענן שהיה בתחלה ת"ח ובעבור שמץ פיסול שנמצא בו לא נסמך לגאון ונעשה זקן ממרא על פי בית דין בעבור שחיזק הצדוקים שנתדלדלו מן החרבן עד שבא ענן וחיזקם עכ"ל ומתבאר שצדוקים וקראים ישנם עם אחד והיו מקודם החרבן:

'''ונדפס''' מקרוב ספר פעלים לתורה לידידי הרה"ג אברהם מתתיא חלפון יצ"ו ומצאתי שם בחלק אמרי בינה סי' ט"ו אות ב' {{ממ|דף יו"ד ע"ב}} שאלת חכם הרב שמואל אבא יצ"ו ותשובת המחבר יצ"ו ואלה הדברים שאל השואל וז"ל בדבר הצדוקים נבוך אני בארש אם הם הקראים או עם בפני עצמן, הכוזרי {{ממ|מאמר ג' סס"ה) חילקם לב' סוגים הצדוקים התחדשו בימי אנטיגנוס והקראים בימי שמעון בן שטח בימי ינאי שהרג את הפרושים וכן כתב האברבנאל בנחלת אבות ואמנם דעת הראב"ד בספר הקבלה והרמב"ם בפרק א' דאבות והראב"ע בפירוש התורה והרע"ב ב[[רע"ב/ידים/ד|פ"ד דידים]] כי הן הן הקראים הן הן הצדוקים וחכמי דורנו אשר נהירין להן שבילי דדברי ימי ישראל מיום היותו לעם לא כן ידמו והגאון מוהר"ץ חיות במגילה {{ממ|[[מהר"צ חיות/מגילה/כד/ב|דף כ"ד ע"ב]]}} דעתו אשר אגודת הקראים מימי ענן ושאול הם ובימי התלמוד אין זכר למו (ומחק במשנה דשם תיבת הקראים) ואחריו החזיק החכם שד"ל בבית האוצר לשכה א' ובקורות עם ישורון להחכם דוד קאססעל פוסח בזה על ב' הסעיפים ואל מי מקדושים נפנה לדעת פשר דבר בזה:

'''והרב''' המחבר השיבו וז"ל: בדבר ספיקו בצדוקים אם הם קראים הנה זה לי שנים ערכתי פסק בזה בשאלת מילת בני הקראים אם יקרה בשבת קודש והוא המובא בבית האוצר שלי סי' פ"ב ומשם בארה כי הם הם אך בזמן החורבן אבד סברם ובטל סיכוים כי הם הורו לעם להתענג בתענוגים שלא היה אפשר לגולים ונודדים ונתונים ביד מחריבים ושודדים ואבדו הם מאז ומתה שיטתם וחזרו ענן ושאול ועוררום בשינוים בפרטים לרוח העת החיה לא כאלה חלק יעקב תורה אחת היא לנו מאז ועד עתה ועד עולם ובמשנה דמגלה בכל הגירסאות איתא הקראים ואם קשיתיה להג' רצ"ח והגיה הלא הסברא גוברת דהן הן וכך הלשון אומרת כפי שיטתנו בזה ואם כן המגיה עליו ראיה ללמד וכאותה ששנינו בפ"ד דידים וגם לגורסים במשנה דרך המינים או מינות הכי פירושו שממאנים בקבלת רבותינו ומעוותים המקראות ובזה שוו לצדוקים ובתער הסופר כתב השערה נכונה כי לאחר שנצח שמעון הצדיק את השומרונים בימי אלכסנדרוס מוקדון כינו הנשארים ושבים לשיטתו צדוקים ושוב כינו א"ע בן תלמידי צדוק והפרושים קראום צדוקים והביא שהיה כתה מהם נקראו קרעיים לפי שנפלגו מחבריהם והנה בבית האוצר הנ"ל עיינתי ושם לא הזכיר דבר זה רק לענין מילת בניהם בשבת כתב שבתשובה האריך להתיר אם היא בפריעה גם כן והספרים המדברים בזה המצויינים בדברי הרבנים טובים השנים הכוזרי וכו' אינם במחיצתי ואני הדל הנה הבאתי מה שנראה מדברי הפוסקים בזה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>