עריכת הדף "ספר המקנה/קידושין/י/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף יו"ד ע"א'''}}

'''בגמרא. מודה ר' לענין קנס וכו'.''' נראה מדאמר בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה צ"ל דס"ל לרבי דנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס כדס"ל לר"ע בכתובות [[בבלי/כתובות/לח/א|דף ל"ח]] ולא כר' יוסי הגלילי שם ובזה אתי שפיר טפי מ"ש שם בחידושינו בלשון הסוגי' ארוסה בת סקילה היא ולא קאמר בר סקילה הוא משום דהוי מ"ל דר"י הגלילי ור"ע לטעמייהו אזלי דר"י הגלילי דס"ל נתארסה ונתגרשה אין לה קנס ע"כ קרא דבעולת בעל לענין קטלא דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה וע"כ קרא דלבדו לרבות אע"פ שאין שניהן שווין ור"ע דס"ל נתארסה ונתגרשה יש לה קנס מוקי קרא דבעולת בעל לענין קנס וקרא דלבדו לענין קטלא שלא כדרכה וממילא דבעינן שיהא שניהן שווין וא"כ אם היא קטנה גם הוא לאו בר סקילה הוא אלא דמקשה דהא ר"ע ס"ל נערה ולא קטנה כמו שכתבנו בחידושינו שם א"כ אף היא בת סקילה היא וק"ל:


'''שם. ש"מ תרתי וכו'.''' נראה דבפשטות יש לומר הא דלא מוקמינן קרא דבעולת בעל להך דרשה לחוד דבעל עושה אותה בעול' אפי' שלא כדרכה ומנא ליה הא שנעשה לה בעל ע"י ביאה משום דממיל' נפקא דע"כ ביאה שלא כדרכה בבעל דקאמר קרא משמע בענין שנעשה לה בעל ע"י בעילה דאי בביאה שאחר אירוסין הא נעשית בביאה זו נשואה חדא דלא גרע שלא כדרכה מהעראה דקיי"ל בר"פ הע"י שנעשית נשואה ע"י העראה שאחר אירוסין כמ"ש התו' לקמן בד"ה כל הבועל וכו' ותו דלפי מ"ש התוספות לעיל [[תוספות/קידושין/ד/ב|דף ד' ע"ב]] בד"ה מה ליבמה וכו' בשם הר"ר אלעזר משנז"א פי' זקוקה ועומדת שביאה זו אינה עושה אלא גומרת קידושי ראשון ומשום דאשכחן ביאה שגומרת לא נאמר שתקנה תחלת קנין וא"כ היכא דכבר קידשה שפיר איכא למילף שביא' שלא כדרכה גומר בה מק"ו דיבמה דאינה נקנית בכסף ובשטר אפ"ה ביאה גומר בה כמ"ש שם וכ"כ הרי"ף ז"ל בר"פ הע"י דאירוסין באשה הוי כזיקה ביבמה וכיון דנשואה היא בל"ז דינה בחנק מקרא דארוסה ולא נשואה ודוחק לומר דהא דאמר בבעל דבעל עושה אותה בעולה היינו שבא עליה ארוס לשם זנות ותו י"ל דס"ל דבביאת זנות אין לחלק בין בעל לאחר אלא ע"כ הא דקאמר דבעל עושה אותה בעולה היינו בתחלת קנינה וממילא נשמע דנעשה לה בעל ע"י בעילה מיהא אכתי בהא לא מתרצ' דאיכ' למימר כיון דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה דמשמע דמקדש והדר בעל כדקאמר ר' יוחנן לעיל א"כ גם הכא איכא לפרושא דנעשה בעיל ע"י כסף וביאה שלא כדרכה דכיון דהיא תחלת קנין ליכא למילף מיבמה ונראה עיקר כמו שכתבנו לעיל דכיון דכבר נשמע דבעל עושה אותה בעילה שלא כדרכה ממילא דליכא למיטעי דבעינן מקדש והדר בעיל דא"כ נער' המאורסה היכא משכחת לה דליכ' למימר בשטר דממ"נ מוכח כנ"ל וממילא דאתי שפיר טפי דלא הוצרך ר' יוחנן לאתוי' קרא דובעלה כיון דבלאו קרא דובעלה אתי' בפשטות טפי מקרא דבעולת בעל מהיכא תיתי נימא דמיירי קרא במקדש והדר בעיל כיון דלא נזכר קידושי כסף בהאי קרא דבעולת בעל כלל וכיון דבקרא דובעלה לחוד לא סגי להכי לא מייתי ליה כלל אבל לרבי כבר כתבנו לעיל דלשיטתו כיון דס"ל דכולן בחנק אין צריך לקרא דבעולת בעל כלל. אך הא קשה לי דמאי מיבעי' הש"ס לקמן אי ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה הא מוכח מקרא דבעולת בעל דבעל עושה אותה בעולה ואי ביאה נשואין עושה תיפוק ליה דהוי נשואה דלענין ביאה נשואין עושה אין שייך לחלק בין כדרכה לשלא כדרכה ואפשר לומר דהא דמיבעי' לי' היינו כשקידשה בביאה ובסתם אבל אי מפרש בשעת ביאה לשם אירוסין ולא לשם נישואין אינה אלא ארוסה דאינה נעשית נשואה בע"כ אך מצאתי בירושלמי בפ' ג' דכתובת בעולת בעל להביא את המקבלת את בעלה בבית אביה והיא ארוסה ע"ש משמע שמפרש לקרא שבא עליה אחר אירוסין שלא לשם נישואין ואפילו הכי הוי בעולה אפילו שלא כדרכה ואפשר דההוא דלא כר' יוחנן ודו"ק:


'''בתוס' ד"ה עד שיהיו שניהם שווין וכו' ור"ת פירש וכו'.''' ולכאורה קשה לפי' ר"ת ז"ל כיון דר' יאשי' ע"כ דריש מלבדו דהראשון בסקילה וכולן בחנק א"כ לא משכחת לה דבא על קטנה המאורסה יפטור נהי דפטור על תחלת ביאה משום דאין שניהם שווין במיתה אחת מ"מ יתחייב על גמר ביאה דהא בגמר ביאה כבר היא בעול' דהא ס"ל דכולן בחנק א"כ שפיר שניהם שווין במיתה אחת דאף דאם היתה היא גדולה היתה נסקלת על תחלת ביאה היינו משום דאף דחייבת חנק על גמר ביאה מ"מ קי"ל החיי' שתי מיתות נדון בחמורה אבל עכ"פ איכא חיו' מיתות חנק בגמר ביאה. ועיין במהרש"א דהכריח זה בשמעתין א"כ יתחייב הוא ג"כ חנק על גמר ביאה ואין לומר דמיירי שלא גמר ביאתו אלא שהערה בה לבד דהא קיי"ל בשבועת [[בבלי/שבועות/יח/א|דף י"ח ע"א]] דכי היכא דמתחייב אכניסה מתחייב אפרישה ולמ"ד דמשמש באבר מת ובעריות חיי' מתחיי' נמי אפי' אם פי' באבר מת ע"ש א"כ אפי' אם לא גמר ביאתו מ"מ כיון דקיי"ל דהעראה זו היא הכנסת עטרה איכא נמי חיו' מיתה בפרישה א"כ שניהם שווין במיתות חנק בשעת פרישה ותו דמותרה לדבר קל לא הוי מותרה לדבר חמור א"כ אם התרה בהם משום חנק על גמר ביאתו נידונים שניהם בחנק ולכאורה הי' נראה דמזה ראי' למ"ש הרמ"א בי"ד סי' קפ"ה דהאשה א"צ כפרה על הפרישה דמשמע דאין בה חיו' מיתה על הפרישה א"כ אין שניהם שוין במיתה אחת ועדיין צ"ע אפילו אם נימא כן אין זה נקרא אין שניהם שווין במיתה אחת לפי' ר"ת כיון דהיא פטורה לגמרי ויש לדמות לאונס המפורש בקרא דאף דהיא פטור' מ"מ הוא חייב ואפי' אי נימא דאונס שאני מ"מ כבר כתבנו בחידושי כתובות [[הפלאה/כתובות/נא/א|דף נ"א]] דא"א לפרש כן דברי הרמ"א דמפורש בשבועות שם דהאשה חייבת נמי על הפרישה ופירשנו שם דטעמ' דהאשה אין צריכה כפרה משום דהוי לא אפשר ולא קמכווין להנאה אם כן קשה הכא דאכתי שניהם שוין בפרישה וצ"ל דס"ל לר' יאשי' דמשמש מת בעריות פטור א"כ משכחת דפירש באבר מת אך אכתי קשה דהא איתא ביבמות [[בבלי/יבמות/נה/ב|דף נ"ה ע"ב]] דש"ז דכתב רחמנ' בא"א ל"ל למעוטי משמש מת הניח' למ"ד משמש מת בעריות פטור אלא למ"ד משמש מת בעריות חיי' מאי איכא למימר ומשני למעוטי משמש מתה א"כ קשה הא דאמר שם בסנהדרין אמר רבא למעוטי מעשה הורדוס ואידך מעשה הורדוס לאו כלום הוא והיינו משמש מתה א"כ הא ע"כ כיון דמוכח מגם שניהם דצ"ל לר' יאשי' דמשמש מת בעריות פטור כנ"ל אם כן ע"כ קרא דש"ז דכתיב גבי א"א מייתר' למעוטי משמש מתה והיכא קאמר דמעשה הורדוס לאו כלום הוא הכי הול"ל דמש"ז נפק' ותו קשה דלמ"ד משמש מת בעריות חיי' מאי דריש מקרא דגם שניהם דאי אפשר לומר דדריש כר' יאשי' שיהא שניהם שווין במיתה א' הא שווין בפרישה כנ"ל ואי דריש למעוטי מעשה הורדוס קשה הא לדידי' מש"ז באשת איש נפק' כדאיתא שם וצ"ל דס"ל כמ"ד העראה זו היא נשיקה ובזה לא שייך שיתחייב אפרישה ולפ"ז י"ל דמ"ש רש"י שם בסנהדרין דאיכא דגרסי מעשה חידידו' ואיכא דגרסי מעשה הורדוס היינו למ"ד דהעראה זו היא הכנס' עטרה ע"כ צ"ל דאתי למעוטי מעשה חידודים כנ"ל דלמעשה הורדוס מש"ז נפקא ואיכא למימר דמוכרח נמי למ"ד דהעראה זו היא נשיקה צ"ל למעוטי מעשה הורדוס דהא אמרינן ביבמות שם דלמ"ד העראה זו היא נשיקה ע"כ ש"ז דכתיב גבי סוטה למעוטי דרך איברים והיינו מעשה חידודי' א"כ ל"ל למימר לר' יאשי' מעשה חידודי' לאו כלום הוא אדרבא הו"ל למימר דנפק' מעשה חידודים דהיינו דרך איברי' מש"ז דסוטה וצ"ל דלמ"ד דהעראה זו היא נשיקה אתא למעט מעשה הורדוס וס"ל לר' יאשי' דמשמש מת בעריות פטור א"כ ש"ז דא"א אתי למעט משמש מת דא"א למילף מקרא דגם שניהם משום פרישה דהא ס"ל דהעראה זו היא נשיקה ולא שייך פרישה כנ"ל. אך אכתי קשה לאביי דס"ל שם ביבמות דהעראה זו היא הכנסת עטרה וס"ל בשבועת שם דמשמש מת בעריות חייב א"כ לגירסא דגרס שם בסנהדרין למעוטי מעשה הורדוס דכיון דס"ל דמשמש מת בעריות חייב ע"כ ס"ל דש"ז דא"א למעוטי משמש מתה ול"ל דגם שניהם אתא למעט דעד שיהי' שניהם שוין במיתה א' כנ"ל דהא חייב בפרישה כנ"ל ול"ל נמי כגירסא דמעשה חידודים דהא אביי ס"ל שם ביבמות להדי' דדרך איברים פריצותא בעלמא הוא ולאו כלום הוא א"כ קשה כנ"ל ונרא' לענ"ד דאביי לשיטתו אזיל דס"ל בפסחים [[בבלי/פסחים/כה/ב|דף כ"ה ע"ב]] דלא אפשר וקא מכוין פטור לרבי יהודה דלא אזיל בתר כונה א"כ י"ל דס"ל לאביי דאפי' אם יפרוש באבר מת חייב דהא ס"ל דמשמש מת בעריות חייב א"כ הו"ל לא אפשר אפרישה ופטור אפי' קא מכווין.

ולפ"ז נראה לענ"ד לתרץ מה שהקשו שם התוספות בסנהדרין בד"ה האי לבדו וכו'. וא"ת הא ר"מ וכו' ולפמ"ש א"ש דאדרבה כיון דס"ל לר"מ דכולן בחנק להכי בשעת פרישה שניהם שווין בחנק ובזה י"ל דרב דשתק לשיטתו אזיל דס"ל כר' יהודה כדאית' בריש כתובות [[בבלי/כתובות/ו/א|דף וי"ו]] דלא אזיל בתר כונה דס"ל כיון דהו"ל לא אפשר כנ"ל פטור אפי' במתכוין אבל שמואל לשיטתו אזיל דס"ל כר"ש בדבר שאינו מתכווין וכיון דבתר כוונה אזיל אפי' אם לא אפשר מתחיי' שפיר אפרישה והיינו דקאמר מ"ט שתק ודו"ק:


'''בא"ד. ובעי התם לר"מ וכו'.''' נראה מדבריהם ז"ל דמפרשי הא דקאמר שם ואידך האי ומתו גם שניהם מאי דריש בי' היינו שמואל אליבא דר"מ דאמר שם מ"ט שתק רב וכו' והא דקאמר שם ואידך האי לבדו מאי דריש בי' היינו ר' יעקב בר אידי אליבא דר"מ וצ"ע מ"ט לא מפרשי דקאי על ר' יאשי' ור' יוחנן עצמו דפליגי בנשואה ואין לומר דאכתי קשה דהוי לי' למימר לר' יאשי' דלבדו אתי למעט בארוסה דלא בעינן שיהי' שניהן שווין זה אינו דוודאי לרבנן דר"מ דס"ל דאפילו קטנה המאורסה חייב והיינו משום דס"ל דכל מקום דכתיב נערה בלא ה"א אפי' קטנה במשמע א"כ אינו צריך קרא דלבדו בארוסה דלא בעינן שניהן שווין דהא מנער' נפקא ואף על גב דהוי מצי למימר דר' יאשי' ס"ל כר"מ עדיפא להש"ס למימר דאתי' כרבנן דר"מ ובזה אתי שפיר טפי דאצ"ל דר' יעקב בר אידי ושמואל לא הוי ידעי מבריית' דפליגי בה ר' יאשי' ור' יונתן אלא דר' יעקב בר אידי הקשה לרב דקאמר מסתברא דמסקילה ממעט לי' מנלי' דלמא ס"ל לר"מ כר' יאשי' ובעינן שניהם שווין ושמואל ס"ל דאפי' אי סבר כר' יאשי' מ"מ כיון דס"ל דנערה למעוטי קטנה מסקילה ממילא דאיכא לאוקמי קרא דלבדו דכתיב גבי ארוסה למעט דלא בעינן בארוס' שניהם שווין ואפשר דמשמע להו להתוספות דלשון כתנאי דאמר התם משמע דר' יעקב בר אידי ושמואל פליגי ממש בפלוגתא דהני תנאי וממילא דהאי ואידך קאי נמי אאמוראי כמו אתנאי ודו"ק:


'''בגמרא. א"נ לכה"ג וכו'.''' הקשו התוספות ביבמות [[תוספות/יבמות/נא/א#הא|דף נ"א ע"א]] בד"ה הא לא אשתני גופא וכו' דלמאי דבעי שם קיחה דנשואין בעינן א"כ אפי' אי תחלת ביאה קונה א"ת ביאה אירוסין עושה הא אישתני גוף ע"ש. ולולי דבריהם ז"ל הי' נרא' דלפי מ"ש המשנה למלך דחופה קודם הקידושין נמי מהני דבשעת קדושין נעשית מיד נשואה ואפילו למאן דפליג בהאי מ"מ היכא דהחופה והביאה ביחד מהני דהיינו שכנסה לביתו ובא עלי' בוודאי נעשית מיד נשואה כשבא עלי' כמ"ש הרמ"א בהג"ה סי' נ"ה א"כ בכה"ג שפיר מהני דאי תחלת ביאה קונה מותר אפי' בכה"ג דהרי נעשית מיד נשואה בשעת העראה ואפשר דקשה להו לשיטת הר"ר ניסים שכתבו התוספות דבביא' שנעשה נשואה אחר קדושין פשיט' דסגי בהעראה לעשות נשואה כדאמרינן בר"פ הע"י א"כ י"ל דס"ל דבכה"ג שכנסה לחופה מקודם לכן וכבר איקריב דעתו לגבה דסגי בהעראה בפשיטות עוד נראה ליישב קושי' התוספות די"ל דהא דבעי' שם ביבמות אי קיחה דנשואה משמע היינו משום דבכלל כי יקח איש אשה ובעלה נכלל נמי קידושי ביאה כדיליף בר"פ הבא על יבמתו קיחה קיחה דעריות דהיינו קיחה דביא' וכמ"ש התוספות לעיל [[תוספות/קידושין/ד/ב|דף ד' ע"ב]] ואי אמרינן דביאה נשואין עושה א"כ בכלל כי יקח הוא נמי נשואין ה"נ י"ל דאשה בבתוליה יקח היינו נמי בנשואין דמשמע נמי אפי' קיחה א"כ שפיר מצי כה"ג לקדש בביאה דממ"נ אי נימא דבבתולי' יקח היינו דנשואין ע"כ גם קרא כי יקח איש אשה מיירי בנשואין והוא מטעם ביאה נשואין עושה ובכלל כי יקח אשה הוא א"כ הא לא אשתני הגוף כלל קודם הנשואין. אך לפמ"ש בסמוך דקושי' התוספות אזלי לשיטת רבינו ניסים גאון והיינו דהוא מפרש דמה שאמה בריש פרק הע"י אתי' קיחה קיחה היינו קיחה דנשואין וכמו שיבואר לקמן דתרי כי יקח כתיב א"כ שפיר יש לפרש הא דבעי' שם ביבמות [[בבלי/יבמות/נט/א|דף נ"ט]] אי קיחה דנשואין משמע היינו אפי' אי אמרינן דאירוסין עושה מ"מ איכא נמי קיחה דנשואין ועוד נראה דלפי מה דאמר לקמן [[בבלי/קידושין/עח/א|דף ע"ח]] באלמנה לכה"ג שבעל ולא קידש אינו לוקה אלא משום לא יחלל אם כן י"ל דהא דקאמר הכא אי נמי לכה"ג לאו לענין אי מותר לישא אותה אח"כ אלא לענין איסור אותה ביאה עצמה ושפיר קאמר דאי תחלת ביאה קונה שפיר מצי למקני אשה בביאה דאם נימא דבבתולי' יקח היינו קיחה דנשואין דאם כן באירוסין לא אסרה תורה אלא דרך נשואין וליכא משום לא יחלל בסוף ביאה דבבעילת עצמו בוודאי אין הוולד חלל ואין אשה מתחללת כדמשמע להדי' שם [ביבמות] ב[[בבלי/יבמות/נח/ב|דף נ"ח ע"ב]] דבבעילת עצמו אינו אסור אלא לכתחילה ואם כן שפיר קבעי אם מותר לקדש בביאה אבל אי נימא דתחילת ביאה אינו קונה איכא לאסתפוקי דלמא קיחה דאירוסין משמע ואיכא איסור' בסוף ביאה משום לא יקח אבל אי תחלת ביאה קונה ממ"נ לא. עביד איסור' דהא לא אסרה תורה אלא נשואין אי קיחה דנשואין משמע ונראה דמוכח מזה נמי כמ"ש בסמוך דקושייתם לפי' ר"נ דמצינו בתורה קיחה דאירוסין וקיחה דנשואין כמו שיבואר לקמן אם כן י"ל דשניהם בכלל בתולי' יקח ובל"ז נר' דמוכח דקושייתם אינו אלא לפי' ר"נ גאון דאם לא כן י"ל דהא דקאמר הכא נ"מ למקני כה"ג בתולה בביאה היינו קנין דמיירי בקרא ואי מיירי בקיחה דנישואין ה"נ דקאמר הכא דנ"מ אם יקנה אותה קנין דנשואין בביאה בלא חופה דאם סוף ביא' קונה הרי אשתני הגוף קודם הנישואין אע"כ דקושייתם לפירוש ר"נ גאון ודו"ק:


'''תוס' ד"ה כל הבועל דעתו וכו' ופי' מיד דמוכח שלא הי' בדעתו וכו'.''' נר' דס"ל נמי כריב"ם דאם מפרש לקנות בהעראה מהני אלא דלא ניחא לרשב"א לאוקמי במפרש וס"ל דאף שאמר סתם הא מ"ל כיון שלא עשה אלא העראה לא אמרינן דלמא הי' בדעתו על גמר ביאה בשעת אמירה ואח"כ חזר רו דלא חיישינן לחזרה מיד כמ"ש הרי"ו הביאו ב"ש [[בית שמואל/אבן העזר/לא#יג|סי' ל"א ס"ק י"ג]] וכמ"ש בק"א סי' ל"ג ע"ש ולפ"ז צ"ל שפי' דעתה דאל"ה מנא ידעינן שנתרצה להתקדש בהעראה בלבד דלמא גם דעתה על גמר ביאה אע"כ שמדעתה פירש ואז אמרינן שפיר דמסתמ' גם בתחלה הי' דעתה על תחלת ביאה. ועיין בסמוך וק"ל:


'''בא"ד. ור"נ גאון וכו'.''' לכאורה הי' נר' ליתן טעם בזה דס"ל דהא דקאמר הכא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה אין הפי' דמקדש אותה בגמר ביאה ואפי' אם תחלת ביאה הי' לשם זנות וקודם גמר ביאה אמר הרי את מקודשת לי בגמר ביאה מהני משום דסוף ביאה קונה דדוחק לפרש כן דנימ' דכל הבועל דעתו שיהא תחלת ביאה בלא קידושין כלל דהא כיון דהעראה מקרי זנות גבי עריות וכן בכל פנוי' ח"כ הא קיי"ל דא"א עושה בב"ז ומה"ת נימא שהי' דעתו דרך זנות אלא דאמרינן דדעתו שיהיה הקידושין בתחילת ביאה ומה שאמרו דעתו על גמר ביאה היינו שמקדש אותה בתחילת ביאה ע"ת שיגמור ביאתו א"כ בקדושין דקיי"ל דמהני תנאי אפי' בביאה אינה מקודשת עד שיקוים התנאי אבל בנישואין דקיי"ל דאין תנאי בנשואין כדאית' ביבמות [[בבלי/יבמות/קז/א|דף ק"ז]] וכמ"ש בחידושינו בכתובת [[הפלאה/כתובות/עד/א|דף ע"ד ע"א]] הטעם משום דהא דמהני תנאי בביאה אע"ג דאינו יכול להתקיים ע"י שליח היינו משום דאיתקש הוויות להדדי כדאי' שם בגמרא אבל בנישואין לא אתקש וממילא התנאי בטל והמעשה קיים ולכך נעשית נשואה מיד בתחלת ביאה אלא דקשה לי ע"ז דאם נימא דהוא תנאי אם דהיינו שיחולו הקידושין כשמקיים התנאי א"כ הו"ל בשעת העראה כמקדש לאחר ל' יום ונראה דלא מהני זה בקידושי ביאה דדוקא כשמקדשה בכסף לאחר למ"ד יום מהני דאם לא תתקדש צריכה להחזיר הכסף כדאית' בריש פ' האומר אבל בקידושי ביאה לא מהני לאחר למ"ד יום דדמי לקנין משיכה וקנין חזקה דקיי"ל בכתובת [[בבלי/כתובות/פב/א|דף פ"ב ע"א]] דאם אמר לך ומשוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר למ"ד יום לא קנה אלא אם אמר מעכשיו ואי נימא דהוי כתנאי מעכשיו א"כ אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מה בכך כיון שגמר ביאתו הרי נתקיים התנאי ומקודשת למפרע ודוחק לומר דמיירי בלא גמר ביאתו דאמרינן דעתו הי' ע"מ שיגמור ביאתו וחזר בו ולא קיים התנאי ודלא כתי' הרשב"א דלישנ' לא משמע הכי. וכן בכה"ג שקידש ע"מ שיגמור ביאתו כיון דמתקיים התנאי וגמר ביאתו מקודשת בתחלת ביאה וליכ' איסור' ודוחק לומר דסתמא דגמר' אליב' דר' יוחנן דס"ל לקמן [[בבלי/קידושין/ס/א|דף ס']] דבמעכשיו ולאחר למ"ד יום ובא אחר וקידשה אפי' מאה תופסין בה ותו דכיון דלר"י לא הוי תנאי אפי' בביאה דנישואין נמי נימ' הכי דאינו נגמר עד גמר ביאה אע"כ צ"ל דהקידושין הם ממש בסוף ביאה והיינו משום דילפינן קיחה קיחה מעריות דחייב אפי' על גמר ביאה לבד כמו שהוכחנו בחידושי כתובת [[הפלאה/כתובות/נא/ב|דף נ"א ע"ב]] ע"ש וה"ה דאשה מתקדשת בגמר ביאה לבד ואפ"ה לא מיקרי ביאת זנות אתחילת ביאה כיון דדעתו לקדשה בסוף ביאה וטעמ' דר"נ גאון צ"ל דהוא כפי' הרי"ף ז"ל בר"פ הבע"י דמפרש נמי שם כפי' הר"נ גאון וכתב שם הטעם כיון דאית לי' בגוה קנין מעיקר' דומי' דיבמה מה יבמה אית לי' ליבם זיקה בגוה אף אשה לבעלה דאית לי' קנין בגוה מעיקר' ע"ש.

והנה לכאורה משמע מדבריו שם דאפי' לא עשה אלא העראה לבד באשה אינה קונה דאין לדחוק דכוונתו שם דביבמה אפי' גמר ביאתו קונה בתחלת העראה דהא כתב שם דנ"מ ליורשה ולטמא לה והיינו ע"כ שעשה העראה לבד ואח"כ מתה ואפ"ה כתב דבקידושין לא מהני ואף דלכאורה משמע מלשון הש"ס דכל הבועל דעתו על גמר ביאה דווק' אם גמר ביאתו אבל אם רצה לקנותה בהעראה משמע דקונה וצ"ל דס"ל דכיון דכל הבועל דעתו על גמר ביאה א"כ הה דנפק' מקר' דובעל' דביאה קונה היינו סתם ביאה דעתו על גמר ביאה ובגמר ביאה הוא דאמרה תורה דקונה אבל בהעראה אינו קונה כלל אפי' אם רוצה ואפשר דנפק' לי' מהא דאמר לעיל אמרוהו רבנן קמי' דאביי משכחת לה כגון שבא עלי' ארוס שלא כדרכ' ולא אמר משכחת לה בהעראה שהערה בה הארוס ולא גמר ביאתו משמע דהעראה אינו קונה בתחילת הקידושין וצ"ל לפ"ז הא דקאמר דנ"מ דפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ולא קאמר סתמ' דנ"מ כגון שהערה בה לבד היינו דמיבעי' לי' אפי' אי גמר ביאתו אי מהני קידושי שני אבל באמת למאי דמסיק דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ואפי' בהעראה לחוד לא מהני אך יותר נראה לדעת ר"ן דגם הוא ס"ל כתירוצ' קמא דאם לא עשה כ"א העראה לבד ואמר לה בתחילה שלא יעשה בה אלא העראה לבד מתקדשת בהעראה לבד דעיקר קיחה בקידושין כתיב ומינה ילפינן בנשואין אלא דקשי' לי' הא דקאמר סתם ביבמות שם דאשה לבעלה נקנית בהעראה לבד משמע אפי' גמר ביאתו או שהערה בה ולא פירש כלום אפ"ה נעשה נשואה בהעראה וע"ז מחלק דבנשואין לא אמרינן דדעתו על גמר ביאה וכן יש לפרש דברי הרי"ף ז"ל ביבמות דכתב ג"כ כדעת הר"ן ומ"ש דנפק' מיני' ליורשה ולטמא לה היינו אם עשה בה העראה ופירש ממנה שלא מדעתה אע"ג דבנשואין בעינן דעתה לא אמרינן דדעתה היה על גמר ביאה דבנשואין לא אמרינן כן אבל באירוסין כה"ג כיון דפירש שלא מדעתה א"כ הי' דעתה על גמר ביאה כמ"ש לעיל ונפק' להו הא משום דמשמע להו התם דאשה לבעלה היא דומי' דיבמה דנקנית בהעראה בכל גווני דהא לא מיבעי' דעתה וכן משמע מדברי הרמב"ם דס"ל כב' התירוצים. ועיין מה שכתבתי בזה לעיל [[בבלי/קידושין/ד/ב|דף ד' ע"ב]] בתוס' ד"ה מה ליבמה דמוכח כן מג"ש דקיחה קיחה ע"ש ובק"א סי' ל"ג ודו"ק:


'''בא"ד. וקשה לפירושו דקיחה קיחה גבי קידושין וכו'.''' עיין בספר [[פני יהושע/{{כאן}}|פני יהושע]] שכתב ליישב קושי' התוס' דהך כי יקח דר"פ הע"י היינו כי יקח דכתיב בפ' מוציא שם רע דמיירי בנשואין ע"ש.

ולענ"ד אי אפשר לפרש כן לר' אלעזר בן יעקב דס"ל בכתובת [[בבלי/כתובות/מו/א|דף מ"ו]] דפ' מוציא שם רע דמיירי בלא בעל ומאי ובא עלי' בדברי' ודוחק לפרש דר' אב"י לא קאמר אלא שלא גמר ביאתו אבל כי יקח היינו בהעראה ויותר הי' נראה דהא דדריש התם קיחה קיחה היינו קיחה דכתי' בפ' כי תצא כי יקח איש אשה חדשה לא יצ' בצב' וגומר דמיירי בנשואין דווקא דאם ארס אשה ולא לקחה מפורש בפ' שופטים וכן הוא בפ' משפטים אם אחרת יקח לו דמשמע דמיירי בנשוא' מדכתי' שארה כסותה ועונתה לא יגרע וגומר והיינו בנשואה דוקא אף דפי' רש"י ז"ל דקאי על אמה שלא יגרע ממנה מ"מ משמע דהיינו שיש' אחרת ונתחיי' באלו באחרת ואפ"ה לא יגרע מן האמה ודו"ק:


'''שם. איבעי' להו אי ביאה נשואין עושה וכו'.''' נר' דהאי איבעי' תלי' בהך איבעי' קמיית' לפי מ"ש לעיל דהא דמיבעי' לי' היינו במפרש לשם נשואין אבל אם מפרש לשם קידושין לבד אין עושה נשואין שלא מדעתו. כמו שהוכחנו לעיל א"כ כיון דבביאה שאחר קידושין קיי"ל דגומר כמ"ש בסי' נ"ה א"כ אי הוי אמרי' דבתחלת ביאה קינה כיון דגמר ביאה לחוד נמי קונה כמ"ש לעיל א"כ כיון דמפרש לשם נשואין נימ' דבתחלת ביאה נעשה ארוסה ובגמר ביאה נעשה נשוא' אף שכתבו תוספות לעיל [[תוספות/קידושין/ה/א|דף ה']] ד"ה חופה מאי אולמ' האי כסף מהאי כסף משמע לכאור' דה"ה ביאה אחר ביאה לא מהני דמאי אולמ' האי ביאה מהאי ביאה מ"מ מסתימת לשון הפוסקי' באה"ע סי' ל"ג וסי' נ"ה משמע דאין חילוק בין נתקדש' בביאה או בכסף ובכל ענין אם בא עלי אח"כ לשם נישואין נעשת נשואה ולא הוי מצי למיבעי נמי בהעראה לחוד אי נשואין עושה משום דלא קים לי' אי תחלת ביאה קונה כלל ולבתר דמסיק דכל הבועל וכו' שפיר קמיבעי' לי' אם נעשית ארוסה בגמר ביאה או נשואה ודו"ק:


'''גמרא כי קתני נישאת אשאר' וכו'.''' לכאורה יש לדקדק לפמ"ש לעיל דהא דקמיבעי' לעיל אי ביאה נשואין עושה היינו בסתם או במפרש לשם נישואין אבל אי מפרש בפירוש לשם אירוסין אינה נעשית נשואה שלא מדעתה א"כ הו"מ לפרש נשאת היינו לאפוקי אם פי' בשעת ביאה שלא לשם נישואין וצ"ל דאכתי קשה לי' דלא הו"ל למימר יתר עליו הבעל אם בא עלי' לשם נישואין או בסתם כיון דמיירי בי' בריש' ובזה מיושב מ"ש מהרש"א ז"ל בשם ת"י דלא דייק הש"ס הא דקתני בביאה וקתני ומקבל גיטה ולפי מ"ש דהא דנקט בביאה כלל בין אירוסין ובין נישואין אתי שפיר דהמ"ל דמקבל גיטה היינו כשב' עלי' לשם אירוסין וק"ל:


'''בתוס' ד"ה ומקבל את גיטה יש להסתפק וכו'.''' עיין בזה בחידושי כתובת [[הפלאה/כתובות/עג/ב#|דף ע"ג ע"ב]] ברש"י ד"ה ונתגרשה וכו':


'''בתוס' ד"ה וחייבי' וכו'. ויש לתמוה וכו'.''' והרשב"א ז"ל כתב בשם רש"י ז"ל דקמ"ל באשת איש דאף באינה בת עונשי' אפ"ה הוא חייב ולא אמרינן דפטור מיומתו גם שניהם ונר' דזהו כוונת רש"י ז"ל בכאן בד"ה וחייבין וכו' אם קיבל בה אבי' קידושין ונר' דרצה בזה דלא קאי אדלעיל דמתקדשת בביאה ואם בא עלי' יבם קנאה דאם כן צריך לדחוק כמ"ש התוספות לעיל בד"ה עד שיהא שניהם וכו' כיש מפרשי' דההיא דהתם אתי' כר' יונתן דכיון דהיא בעולה פטור לר' יאשי' מוגם שניהם אלא דמיירי שקיבל בה אבי' קידושי כסף או שטר ובארוסה גם ר' יאשי' מודה לא מיבעי' לרבנן דס"ל דנערה אפי' קטנה במשמע אלא אפי' לר"מ מ"מ לשמואל דס"ל בסנהדרין [[בבלי/סנהדרין/סו/א|דף ס"ו]] מקר' דלבדו חייב בארוסה כמ"ש לעיל באריכות א"כ אתי' מתני' ככ"ע ונר' דהיינו שכתבו התוספות לעיל בד"ה עד שיהא שניהם שווין וכו' מסיפ' דמתני' מבא עלי' אחד מכל העריות ולא הקשו מריש' דחייבין עלי' משום א"א אלא דבריש' איכ' למימר דמיירי בארוסה כנ"ל תבל מסיפ' משמע מל' דכל העריות דאפי' נשואה במשמע והיינו דהקשו הכא מסיפ' ולא ניח' להו בתירוצ' דרש"י ז"ל משום דכל העריות משמע בין נשואה ובין ארוסה גם י"ל דס"ל דמריש' אין להוכיח דאינו פטור מגם שניהם דאיכ' למימר דחייבין עלי' קרבן כדמפרש הש"ס בסנהדרין [[בבלי/סנהדרין/מט/א|דף מ"ט]] ומש"ה ס"ל דאין סבר' לומר דקמ"ל בריש' דאינו פטור מגם שניהם כתי' רש"י ז"ל דא"כ הו"ל למתני בהדי' וחייבין עלי' מית' ועוד נרא' דאפ'י למאן דפטו' מגם שניה' אינו נפטר אלא במפות' דכתי' בי' קר' אב' באונס אין סבר' לפטו' משו' דהי' פטור' א"כ הוצרכו תוס' לעיל להקשות מסיפ' מדקתני מומתין על ידה והיא פטורה משמע דמיירי במפותה אבל בריש' דקתני שחייבין עלי' י"ל שאנס אותה ומההו' טעמ' לא ניח' להו בתירוצ' דרש"י ז"ל דלא מוכח מהאי דחייבין עלי' למעוטי מגם שניהם מיהו י"ל דס"ל לרש"י ז"ל לפי מאי דקיי"ל דפיתוי קטנה אונס הוא אין לחלק בין פיתוי לאונס אלא דהרמב"ם ז"ל כתב והלכת' דפיתוי קטנה לאו אונס הוא ועיין מ"ש בזה בחידושי כתובות [[הפלאה/כתובות/מ/ב|דף מ' ע"ב]] ודו"ק:


'''בא"ד. הוי לי' למימר אדעת' דהכי לא ייבם וכו'.''' דבריהם צריכין ביאור דלכאורה אינו מובן דאין שייך ביבם לומר דאדעת' דהכי לא ייבם דהא לא בעינן ביבום דעת יבם דאפי' בא עלי' בשוגג באונס קנאה ונראה לפרש כוונתם דהוי מצי לפרש אדעת' דהכי לא קידש לא קאי על היבם ר"ל דוודאי אם היא איילונית נתבטלו קידושי אחיו חלא דאיכ' למימר דכיון דקיי"ל דכל תנאי בע"מ שאין בה נדרי' ומומין אם בעל אמרינן דא"א עבב"ז כדאית' בכתובות [[בבלי/כתובות/עג/א|דף ע"ג]] א"כ י"ל דאפי' במום דאיילונית כן א"כ כיון שבא עלי' היבם נימ' דא"א עבב"ז ומתכווין אם איילונית היא ונתבטלו קידושי אחיו תהא מקודשת לו בבעילה זו אם כן שפיר חייבין עלי' וע"ז מקשי' דלמא אדעת דהכי לא קידש דמום דאיילונית גרע טפי מכל המומים ולא שייך בי' א"א עבב"ז וכמ"ש תוספות בכתובות [[תוספות/כתובות/עב/ב|דף ע"ב ע"ב]] ואפ"ה קשי' להו דלא שייך לישנא דאדעת' דהכי לא קידש כיון דאם אינה איילונית בת ייבום היא לא שייך לומר לא קידש דמשמע דאם אינה איילונית אדעת' דהכי קידש ובאמת אם אינה איילונית אין שם קידושין נופל עלי' אלא לשון ייבום והול"ל לא ייבום ובזה נכון הא דלא הקשו מיד מאי ארי' אדעת דלא ייבום תיפוק לי' דאיילונית היא ולאו בת ייבום ולפמ"ש דהא כוונתם דאם היא איילונית בטלו קידושי אחיו והיבם הוא דמקדש אם כן אין שייך להקשות דאיילונית לאו בת ייבום היא אבל לפמ"ש דקאי על קידושי אחיו שפיר הקשו ובזה נכון נמי מה שיש לדקדק לפי מסקנת התוספות דהקושי' שם מא"א דאכתי קשה מאי משני התם דסבר וקיבל עלי' כיון דקאי נמי וחייבים עלי' על אם בא עלי יבם קנאה דאם לא כן מאי קמ"ל כמ"ש התוספות אם כן ניחוש דלמ' איילונית היא ולאו בת ייבום היא ודוחק לומר דלמסקנ' נמי סבר דחייבין עלי' היינו קרבן והא דקאמר אלא לא הדר בי' מהא אלא דהדר ממאי דקאמר שם דמומתין על ידה היינו בתו ואחותו דמשמע דהדר מכולה מילת' ולפמ"ש י"ל דלמסקנ' י"ל דמשכחת נמי בבא עלי' יבם כגון שאחיו לא הוי סבר וקיבל אלא היבם וא"כ ליכא למיחוש שמא היא איילונית דהא בטלי קידושי אחיו ותפסו קידושי עצמו ודו"ק:

'''מיהו''' לולי דבריהם ז"ל הוי נר' לענ"ד ליישב דברי ר"י ז"ל דאפ"ה שייך לשון קידש דוודאי קיי"ל בשאר מומין היכא דקידשה וכנסה סתם צריכ' גט דא"א עבב"ז ודעתו בשעת יבום לקדש אלא דווק' במום איילונית כמ"ש התוספות בהמדיר [[תוספות/כתובות/עב/#עב|דף ע"ב ע"ב]] ושפיר שייך אע"ג דמסתמ' הי' דעתו לקדש בשאר מומין אבל אדעת' דהכי' לא קידש ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל דהוי מצי התוספות להוכיח מכאן דבקטנות א"א לידע אם היא איילונית ולכאורה אינו מובן דהתם לא קאמר אלא שא"א לידע שאינה איילונית ואיך מוכח שאי אפשר לידע שהיא איילונית ונר' דמוכח מהא דמשני שם דקיבל עלי' ולא קאמר שהכיר בה שהיא איילונית כדאמר ביבמות [[בבלי/יבמות/יב/א|דף י"ב]] משמע דא"א לידע בקטנותה שהיא איילונית אלא דסבר וקיבל אפי' אם תהי' איילונית אך לפמ"ש דהא דמשני דקיבל עלי' וקאי נמי על וחייבין עלי' משום א"א דקאי נמי על אם בא עלי' יבם קנאה והיינו דהיבם סבר וקיבל ואחיו המת לא סבר וקיבל א"כ י"ל דלהכי לא משני דמיירי שהכיר בה דהוי צ"ל שהכיר בה היבם ולא אחיו המת אם כן לא שייך כלל לומר ואם בא עלי' היבם דהא לאו יבם הוא כלל כיון דביטלו קידושי אחיו ואיהו הוא דקידש להכי צ"ל דאינו ידוע שהיא איילונית אלא דסבר וקיבל אפי' אם תהי' איילונית ודו"ק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>