עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תרח"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תרח'''{{ש}}סדר סעודה המפסקת}}

({{עוגן1|א}}) '''שצריך להוסיף וכו'.''' ותוספות זה אין בו כרת כ"א מ"ע {{שהצ|א}} וילפינן בגמרא {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/ט/א|ר"ה ט.]]}} מדכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם ואמרינן יכול בתשעה מתענין ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבע"י כדי להוסיף מחול על הקודש וגם ביציאתו מוסיף מדכתיב מערב עד ערב:

({{עוגן1|ב}}) '''שזמנו אלף ות"ק אמה וכו'.''' ר"ל ששיעור בין השמשות הוא שיעור מהלך אלף ות"ק אמה והוא לערך רבע שעה קודם צה"כ וקודם לזה צריך להוסיף מעט ושיעור התוספות עם {{שהצ|ב}} בין השמשות ביחד עולה כמעט חצי שעה. והנה השו"ע הזכיר שזה דעת ר"ת וסייעתו ואזיל לשיטתו ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רסא#ב|סימן רס"א ס"ב]] וכבר כתבנו [[משנה ברורה/אורח חיים/רסב#|שם]] דהרבה מהראשונים חולקין ע"ז וגם הגר"א הסכים לשיטתם דבין השמשות מתחיל תיכף אחר תחלת השקיעה דהיינו משעה שהחמה נתכסה מעינינו וזמן התוספות שצריך להוסיף היינו קודם שקיעת החמה ועיין שם במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/רסב#כג|סקכ"ג]] לענין שיעור הוספה לפרוש ממלאכה וה"ה הכא לענין אכילה:

({{עוגן1|ג}}) '''אין ממחין בידן.''' ודוקא {{שהצ|ג}} ביודע בודאי שלא יקבלו ממנו אבל בספק שמא יקבלו צריך למחות {{שהצ|ד}} אפילו במידי דרבנן:

({{עוגן1|ד}}) '''וה"ה בכל דבר איסור וכו'.''' ר"ל ג"כ בשברור לו שלא יקבלו ממנו וכנ"ל. ובכל זה אין חילוק בין רבים ליחיד:

({{עוגן1|ה}}) '''אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו'.''' ר"ל ג"כ בברור לו שאם יאמר להם לא יקבלו ממנו וכנ"ל וכ"ז דוקא בשעכשיו הם שוגגין {{שהצ|ה}} אבל כשיודעין שהוא אסור ועוברין במזיד צריך להוכיחם אף כשברור לו שלא יקבלום ונהי דמי שאינו מוכיח אינו נענש עבור חטאם כיון שברור לו שלא יקבלום מ"מ מצוה להוכיחם:

({{עוגן1|ו}}) '''שאינו מפורש בתורה.''' ר"ל {{שהצ|ו}} דאז אנו יכולין לתלות ששוגגין ומוטעין הם בזה ומה שלא ישמעו לנו מה שנאמר להם שהוא אסור מחמת דקיל להו הדבר ולכן אמרינן בזה מוטב שיהיו שוגגין וכו' אבל בדבר המפורש בתורה והם עוברין ע"ז {{שהצ|ז}} בודאי אינם שוגגין ולא שייך בהו לומר מוטב שיהיו שוגגין {{שהצ|ח}} ומחינן בהו וענשינן להו עד דפרשי:

({{עוגן1|ז}}) '''מוחין בידם.''' דוקא בדליכא סכנה אבל בדאיכא חשש סכנה א"צ למחות וכ"כ בחינוך [[ספר החינוך/רלט|מצוה רל"ט]] ע"ש ועיין בחו"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/יב|סימן י"ב]] וביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/שלד|סימן של"ד]]:

({{עוגן1|ח}}) '''ואם יודע וכו'.''' זה קאי {{עוגן|עד.}}ג"כ {{שהצ|ט}} על דבר המפורש בתורה [וה"ה על שאר מזיד דהיינו שיודע שהוא אסור ועובר ע"ז] עד סוף הג"ה. והנה לשון ואם יודע {{שהצ|י}} כתבו האחרונים שאינו מדוקדק דהא עד עכשיו ג"כ מיירי בהכי וכנ"ל אלא דבא לחדש דיש חילוק בין רבים ליחיד דברבים כשיודע שאין דבריו נשמעין להם מחויב להוכיח רק פ"א אבל ביחיד מחויב להוכיח כמה פעמים עד הכאה או קללה:

({{עוגן1|ט}}) '''רק פ"א.''' אולי ישמעו או כדי שלא יהיה להם פתחון פה ומכאן ואילך כשם שמצוה לומר דבר הנשמע {{שהצ|יא}} כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע:

({{עוגן1|י}}) '''חייב להוכיחו.''' בעבירה שבסתר {{שהצ|יב}} יוכיחנו בסתר ובעבירה שבגלוי יוכיחנו מיד שלא יתחלל שם שמים:

({{עוגן1|יא}}) '''יקללנו.''' וי"א {{שהצ|יג}} דדי עד שינזוף בו החוטא ומכאן ואילך אסור להוכיחו שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאיך:

({{עוגן1|יב}}) '''יכול לחזור ולאכול וכו'.''' יש שכתבו {{שהצ|יד}} שהמנהג שלאחר שאכל אסור לאכול דבזה שמפסיק הוי כאילו קיבל בפה {{שהצ|טו}} ולכן נכון שקודם בהמ"ז יאמר בפירוש שאינו מקבל עליו עדיין התענית {{שהצ|טז}} ועכ"פ יחשוב בלבו כזה:

({{עוגן1|יג}}) '''כל זמן וכו'.''' ואם קיבל עליו {{שהצ|יז}} אסור גם ברחיצה וסיכה {{שהצ|יח}} ובפרט במלאכה:

({{עוגן1|יד}}) '''שלא קיבל עליו התענית.''' והקבלה מהני {{שהצ|יט}} רק מפלג המנחה ואילך אבל אם קיבל עליו התענית מקודם פלג המנחה אין בקבלתו כלום {{שהצ|כ}} אבל אם קיבל ע"ע סתם {{שהצ|כא}} שלא לאכול עוד זה מהני אפילו בשאר ימות השנה אם קבל עליו שלא לאכול מחצות היום ואילך כמ"ש ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקסב#יא|סימן תקס"ב סי"א]]:

({{עוגן1|טו}}) '''ועיין לעיל וכו'.''' ועיי"ש במשנה ברורה [[משנה ברורה/אורח חיים/תקנג#ב|סק"ב]] מש"כ בשם הב"ח והגר"א וכן יתר הדברים שם ושייך ג"כ לענינינו:

({{עוגן1|טז}}) '''דברים המחממין.''' כגון בשמים וכרכום (שקורין זאפרין) {{שהצ|כב}} ויין טוב וזה אינו אסור כ"א בסעודה המפסקת אבל דברים המרבים זרע כגון מאכלי חלב וכדלקמיה היה ראוי להיות נזהר שלא לאכול כל היום אכן העולם נוהגין לאכלן בשחרית וזה שמסיים הרמ"א אך בסעודת שחרית וכו' וטעם המנהג לא נתפרש כ"כ המהרי"ל ועיין במ"א שמיישב המנהג ועיקר טעם המנהג משום שהם מאכלים קלים אכן בסעודה מפסקת נהגו לאכול בשר שהיא עיקר הסעודה ודוקא בשר עוף [מ"א] ומפמ"ג משמע דבזמנינו נהגו לאכול בשר עוף בשחרית:

({{עוגן1|יז}}) '''שלא יבא לידי קרי.''' וביוה"כ {{שהצ|כג}} הלא אסור לו לטבול וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תריג#סוף|ס"ס תרי"ג]]:

({{עוגן1|יח}}) '''מאכלי חלב.''' חמה ועיין ב[[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]] דה"ה דיש ליזהר משום וביצים שהם ג"כ מרבים זרע. כתב הפמ"ג דחלב המעורב בתבשיל או טיי"א עם חלב אפשר דבטל ברוב לענין זה. לא יאכל שומשמין מפני שמעלה גרה ואם אכל הרבה לא ישים אצבעו בפיו להקיא ביו"כ שמא יבלע קצת מן הקיאה [ס"ח] כתב מהרי"ו שלא ישתכר בסעודה המפסקת ולא יאכל אכילה גסה. ובאמת אפילו בסעודת שחרית יש ליזהר מזה כמו שכתב המחבר וכ"ש בסעודה זו:

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}