עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תמא"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תמא'''{{ש}}דיני מי שהלוה על חמץ}}

({{עוגן1|א}}) '''מעכשיו יהא שלך.''' ר"ל דאמר ליה {{שהצ|א}} קני לך מעכשיו אם וכו' ולא בתורת שעבוד למשכון בעלמא:

{{עוגן|יב:}}({{עוגן1|ב}}) '''והגיע הזמן ולא פרעו וכו'.''' והטעם דכיון דהגיע הזמן ולא פרעו נקנה לו למפרע והו"ל חמצו של עכו"ם שעבר עליו הפסח {{שהצ|ב}} ומותר אפילו באכילה ולהכי בעינן שיאמר לו מעכשיו וגם שיהיה החמץ ת"י דאם לא אמר לו מעכשיו הרי היה בפסח החמץ של ישראל אלא שאח"כ משהגיע הזמן ואילך נקנה להעכו"ם ואסור אפילו בהנאה לכל ישראל וכן אם לא היה החמץ ת"י לא נקנה לו החמץ כלל אפילו ע"י מעכשיו דבמאי קנה {{שהצ|ג}} הרי לא משך אצלו. אמנם אם הקנה לעכו"ם את החמץ בקנין ומעכשיו אם לא יפרע לזמן פלוני {{שהצ|ד}} דעת כמה אחרונים דבזה אפילו נשאר המשכון ת"י ישראל מותר אם התנה ישראל שאין מקבל עליו אחריותו של המשכון {{שהצ|ה}} ויש מי שמחמיר בזה ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|ג}}) '''מותר.''' היינו שהחמץ מותר להסתפק ממנו ומ"מ לכתחלה נסתפקו הפוסקים אם מותר לישראל ללוות באופן זה אפילו בלבו שלא לפדותו שכיון שבידו לפדותו בפסח א"כ אפשר דאעפ"כ עובר עליו ולכן ראוי להחמיר ולפדותו קודם פסח וכ"ש כשמכוין בשעת הלואה לפדות אחר הפסח בודאי אסור דהו"ל כמטמין בידו [{{כ}}[[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]]] וכתב ב[[חק יעקב/{{כאן}}#|ח"י]] אם אמר בשעת ביעור להעכו"ם שלא יפדהו עוד שוב אין איסור:

({{עוגן1|ד}}) '''אפילו לא הגיע וכו'.''' ר"ל אף שבתוך הפסח הדבר היה בספק שמא יפדהו מ"מ אין לאסור מחמת זה אחר הפסח וכדמסיים דכשהגיע וכו'. ומשמע מדעת המחבר שכתב {{שהצ|ו}} אפילו דה"ה אם הגיע הזמן קודם הפסח ולא פדה ג"כ אין מותר אא"כ אמר לו בשעה שמשכן החמץ בידו שיהא שלו מעכשיו אם לא יפדהו והטעם דבלא מעכשיו לא קנה הנכרי את משכונו אפילו הגיע הזמן שקבעו ולא פדה משום דהו"ל אסמכתא בעלמא וממילא החמץ של ישראל הוא ואסור אפילו לאחר הפסח משום חמץ שעבר עליו הפסח וכ"כ כמה אחרונים {{שהצ|ז}} ויש מקילין בזה {{שהצ|ח}} ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק וכ"ז הוא רק לענין לאסור החמץ אם כבר עבר הפסח אבל אם הוא עדיין קודם פסח דהוא חשש דאורייתא בודאי יש לחוש {{שהצ|ט}} לדעת המחמירים דהוא רק אסמכתא וע"כ יראה להחליטו להעכו"ם בשעה שהגיע זמן של הביעור:

({{עוגן1|ה}}) '''דכשהגיע הזמן ולא פרעו וכו'.''' וכתבו האחרונים דהא דמעכשיו מהני היינו דוקא כמו בנידון דידן שהלוהו מעות והחמץ היה בתורת משכון ובזה אמרינן דמעכשיו מהני [דבודאי נתרצה להקנות לו באמת שהרי עשה לו טובה והלוהו] אבל בלי הלואה רק בתנאי בעלמא כגון שמסר לו חמצו ואמר לו אם לא אעשה לך דבר פלוני קודם פסח יהא החמץ שלך ולא קיים התנאי אע"פ שאמר לו מעכשיו ג"כ הוי אסמכתא {{שהצ|י}} להרבה פוסקים [אא"כ הקנה בב"ד חשוב וכפי המבואר בחו"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/רז#יד|סימן ר"ז סי"ד]] בהג"ה] והחמץ עדיין של ישראל הוא וצריך לתת את החמץ לעכו"ם במתנה גמורה קודם הפסח מיהו בדיעבד אם עבר עליו הפסח נראה {{שהצ|יא}} שאין להחמיר לאסור החמץ:

({{עוגן1|ו}}) '''למפרע.''' קודם הפסח משום דאמר מעכשיו וכנ"ל ומסתפק המג"א בלא אמר לו מעכשיו דאסור החמץ לעולם אי מחויב לפדותו מן העכו"ם לאחר הפסח ולבערו דאל"כ הרי מתהנה שפורע חובו להעכו"ם באיסורי הנאה ובבית מאיר ובספר מקור חיים הסכימו להיתר שהרי אינו פורע חובו בידים {{שהצ|יב}} רק הוא נשאר ביד העכו"ם מאליו ומה שאין העכו"ם תובעו בשביל זה הנאה דממילא הוא ולית לן בה {{שהצ|יג}} אמנם בחמץ ביד ישראל ושיעבדו לנכרי ועבר עליו הפסח דאסור בהנאה וכנ"ל בזה פשיטא דאסור ליתנו להעכו"ם דזה הנאה ממש הוא:

({{עוגן1|ז}}) '''בידו.''' דאל"ה לא נקנה לו המשכון שהרי לא משך אם לא שהקנהו לישראל בקנין המועיל ומעכשיו וכנ"ל במ"ב [[#א|סק"א]]:

({{עוגן1|ח}}) '''אסור.''' דהוי ליה חמץ {{עוגן|יג.}}של ישראל שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה משום דעבר בב"י. ודע דהמחבר נקט דיניה לענין איסור החמץ ובלאחר הפסח וה"ה קודם הפסח לענין איסור ב"י שמחויב {{שהצ|יד}} לבערו או {{שהצ|טו}} למכור חמץ זה בזמן המכירה כשאר חמץ שלו דשמא לא יפדה העכו"ם כשיגיע הזמן כשקבעו ונמצא למפרע שהחמץ היה שלו ועובר עליו בב"י ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]] ואם עבר ולא ביערו ובא העכו"ם תוך הפסח לפדותו רשאי לקבל ממנו המעות ולהניחו שיטול חמצו [אחרונים]:

({{עוגן1|ט}}) '''אבל אם לא אמר לו וכו'.''' דקיי"ל ישראל מנכרי ונכרי מישראל לא קני משכון ונמצא שלא היה ברשותו עד לאחר הפסח ומשמע {{שהצ|טז}} מדעת המחבר דה"ה בכלה זמנו קודם הפסח ולא פרעו ג"כ מותר החמץ לאחר הפסח אם לא אמר ליה מעכשיו דאסמכתא לא קניא וכבר כתבנו לעיל דיש מי שחולק על זה דאין זה אסמכתא ולדעה זו נעשה חמץ של ישראל וצריך למוכרו קודם הפסח או לבערו ויש ליזהר בזה דרבים {{שהצ|יז}} עומדים בשיטה זו אכן אם עבר עליו הפסח {{שהצ|יח}} אפשר שיש לסמוך אדעת המחבר בזה ומותר וכנ"ל בס"א:

({{עוגן1|י}}) '''ואין אחריותו עליו.''' דאי אחריותו עליו בלא"ה אסור דלא גרע מאם היה חמץ של עכו"ם אצלו בפקדון בעלמא באחריות דעובר עליו וכדלעיל [[שולחן ערוך/אורח חיים/תמ|סימן ת"מ]]:

({{עוגן1|יא}}) '''מותר.''' ואפי' {{שהצ|יט}} אם נראה מדעת הנכרי שדעתו לשקוע בידו אפ"ה אינו עובר עליו כ"ז שלא מכרו לו בפירוש וכ"ז באם היה המשכון בין ישראל לנכרי {{שהצ|כ}} אבל ישראל הממשכן ביד ישראל חבירו אפילו בלי מעכשיו נמי קני המלוה ועובר עליו משום דישראל מישראל קונה משכון ועיין לעיל סוף [[שולחן ערוך/אורח חיים/תמ#סוף|סימן ת"מ]] דגם הלוה עובר כיון דגוף החמץ שלו:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]