עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/סד"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן סד'''{{ש}}דין הטועה בק"ש}}

({{עוגן1|א}}) '''לא יצא.''' שנאמר והיו הדברים האלה וגו' בהוויתן יהו ואף פרשת ויאמר כשתקנו רבנן לאומרה משום מצות זכירת יציאת מצרים ג"כ כעין {{עוגן|צח.}}זה תקנוה:

({{עוגן1|ב}}) '''הפסוקים.''' וכ"ש אם סירס את התיבות {{ממר|[[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#|פמ"ג]]}}:

({{עוגן1|ג}}) '''שאינה סמוכה וכו'.''' ר"ל שאינו {{שהצ|א}} אלא תקנת חכמים שהם סדרום כך כמו שאמרו למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות וכו':

({{עוגן1|ד}}) '''וטעה בה.''' כתב ה[[פרי חדש/{{כאן}}#|פר"ח]] דוקא טעה אבל בהזיד ובמתכוין חוזר לראש כמו לענין תפלה לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/קיד#ז|סימן קי"ד ס"ז]] והמ"א לקמן ב[[מגן אברהם/אורח חיים/קד#ו|סימן ק"ד סק"ו]] מסתפק בזה עי"ש ובסימן ס"ה יתבאר דבר זה במ"ב בעזה"י עי"ש ב[[משנה ברורה/אורח חיים/סה#א|ס"ק א']] וב[[ביאור הלכה/אורח חיים/סה#א|בה"ל]]:

({{עוגן1|ה}}) '''פסוק אחד.''' ואם דילג תיבה אחת {{שהצ|ב}} י"א שבזה די שיחזור לאותו התיבה ויגמור אם הוא במקום שמתחיל ענין בפני עצמו כגון שדילג מפסוק ושננתם תיבת ודברת אבל בספר אליהו רבא הכריע מכמה ראשונים דצריך לחזור לעולם לראש אותו הפסוק:

({{עוגן1|ו}}) '''וגומר הפרשה.''' דאם יאמר רק אותו הפסוק הו"ל קריאה למפרע. ואפילו אם לא נזכר שדילג הפסוק מפרשה ראשונה רק עד אחר שאמר גם פרשה שאחריה אפ"ה {{שהצ|ג}} די במה שיאמר מן הדילוג עד סוף הפרשה ראשונה דסדר הפרשיות אין מעכב:

({{עוגן1|ז}}) '''לראש הפרשה.''' מחמת ספק אפילו היה זה בפרשה שניה ואפילו למ"ד פרשה שניה דרבנן {{שהצ|ד}} דכיון דעסוק בק"ש צריך לתקן הכל ואם היה זה בפרשה ראשונה תלוי בזה אם זוכר שאמר שמע בכונה וגם {{שהצ|ה}} בשכמל"ו חוזר לואהבת ואם אינו זוכר שאמר שמע בכוונה בלא"ה {{שהצ|ו}} חוזר לראש כי כיון שלא קראה בכונה הוי כלא קרא כלל את הפסוק שמע וממילא צריך לקרות כל זו הפרשה שלא יהיה הקריאה למפרע {{שהצ|ז}} ויקראנה בלחש או ימתין מעט שלא יראה כקורא שמע שמע:

({{עוגן1|ח}}) '''ואינו יודע.''' ומיירי {{שהצ|ח}} שאינו זוכר כלל שום תיבה שאמר מפרשה שנייה וגם מיירי שעדיין לא התחיל תיבת ויאמר דאם אחר שהתחיל ויאמר עלה לו הספק על לבו {{שהצ|ט}} תלינן דמסתמא אמר גם פרשה שניה כפי הרגלו:

({{עוגן1|ט}}) '''עומד בוכתבתם.''' והא דלא קאמר בוקשרתם משום דיש הפרש דוקשרתם הראשון הוא בקמץ שהוא לשון יחיד והשני הוא בסגול שהוא לשון רבים. ו[[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]] כתב עוד טעם שאין דרך לטעות באמצעה דיוכל להרגיש לפי הזמן שהתחיל לקרות אבל כשהוא עומד בסוף שיש כאן קצת זמן ארוך שפיר יוכל לפעמים לטעות דשמא סיים הפרשה שניה:

({{עוגן1|י}}) '''אם התחיל.''' ר"ל ונסתפק לו אח"כ פן אמר הלמען ירבו אחר וכתבתם שבפרשה ראשונה אפ"ה אין צריך לחזור דמסתמא אמר כפי ההרגל לומר למען ירבו אחר וכתבתם שבשניה ומכ"ש אם מצא עצמו בתיבה אחרת באמצע הפרשה חזקה שאמר כל מה שלמעלה מזה ולא דילג פסוק או תיבה [אחרונים]:

({{עוגן1|יא}}) '''אין צריך לחזור.''' כ"ז כשקורא ביחיד אבל {{שהצ|י}} אם הוא קורא עם הצבור ורואה שהש"ץ עומד בוכתבתם שבפרשה ראשונה או סמוך לו יחזור לוכתבתם שבראשונה דמוכחא מלתא שטעה ולא נקט סירכיה ואזיל וכן לאידך גיסא אם עומד בוכתבתם דפסק בשו"ע דחוזר לוכתבתם הראשון אם רואה שהש"ץ והצבור עומדים בוכתבתם שבשניה או סמוך לו מלפניו או מלאחריו יאמר ג"כ אח"כ הפסוק {{עוגן|צח:}}למען ירבו דהא מסתמא הוא קרא ג"כ השניה כמותם ורגלים לדבר איכא. ודין אם שינה באיזה ברכה מכפי מה שטבעו לה חכמים שכתב ה[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] בשם הרמב"ם יבואר אי"ה ב[[משנה ברורה/אורח חיים/סח#|סימן ס"ח]] במ"ב עי"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}