עריכת הדף "מחצית השקל/אורח חיים/נג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{עוגןמ|א}} '''(ס"ק א) מעומד כו'''' משמע כשמתפלל ביחיד. דודאי כשמתפלל בצבור גם היחיד צריך לעמוד כמו הש"ץ אע"ג דבש"ץ הטעם שיסמוך לו הקדיש דאם ישב בישתבח ויצטרך לעמוד להקדיש יהי' קצת שהי' והפסק בין ישתבח לקדיש מ"מ גם היחיד צריך לעמוד בשעת הקדיש (עכ"פ בשעת אמירת איש"ר) כדלקמן סי' נ"ו ס"א מה שאין כן כשהיחיד מתפלל שלא בצבור משום ישתבח גופיה א"צ לעמוד וכן בשבת שהחזן מנגן ומאריך בסוף ישתבח באמירת בא"י אז יש שהות ליחיד המתפלל בצבור לעמוד בשעה שהחזן מנגן ואז אין היחיד צריך לעמוד בישתבח. אבל בס"ס נ"א (ס"ז בהג"ה) משמע דצריך לעמוד דהא כלל בחד בבא ישתבח עם ב"ש ויברך דוד משמע דדיניהן שוה וגם בישתבח צריך לעמוד משום ישתבח גופי' כמו ב"ש ויברך דוד:

{{עוגןמ|ד}} '''(ס"ק ד) ימתין כו'''' מיד דהא ישתבח ברכה אחרונה על פסוקי דזמרה ולכן יש להסמיכו לפסוקי דזמרה אלא דהש"ץ באין ברירה צריך להמתין עד יהי' מנין לומר קדיש:

{{עוגןמ|ה}} '''(ס"ק ה) וישתוק כו'''' לכ"ע ועיין ריש סי' ס"ה. ר"ל דאיכ' מחלוקת הפוסקים בשהה כדי לגמור כלה מחמת אונס אי צריך לחזור לראש מ"מ שלא מחמת אונס לכ"ע א"צ לחזור ובממתין על מנין ל"מ אונס לכן לכ"ע א"צ לחזור:

'''עמ"ש סי' תפ"ג.''' ר"ל דאפילו בבהמ"ז נסתפק ע"ש ובסי' תק"ב ס"ק ע' הביא בשם ד"מ דבהלל שהיא דרבנן אפי' שהה כדי לגמור כולה א"צ לחזור לראש וה"ה הכא:

{{עוגןמ|ז}} '''(ס"ק ז) אפי' כו'''' והוא קלא דלא פסיק ובסעי' כ"ה כ' רמ"א כשיש עדים ואפשר דשניהם שוין קלא דל"פ ועדים:

{{עוגןמ|ח}} '''(ס"ק ח) מותר כו'''' משמע דאפי' עבר פ"א במזיד כו' ועבי"ד סי' ב' סעיף ו' ובש"ך שם ור"ל מדכ' אלא דוקא שהיה מועד כו' משמע עכ"פ שני פעמים ומה שסיים אבל מי שבא לידו שגגת מעשה אע"ג דאפי' עבר במזיד בפ"א מותר להיות ש"ץ י"ל דבא"ז השיב על מעש' שבא לפניו והיה המעשה בשוגג לכך כ' אבל כו' שגג' מעש':

דמי שנעשה תוגר הואיל וישמעאלי' לאו עובדי ע"ז הם ועסי' קכ"ח ס"ק נ"ד מ"ש בשם הרמב"ם:

'''ורש"ל כו'''' הללו אלא בת"צ כצ"ל:

'''וירא' שלא יהיה הש"ץ טפש.''' וסיים רש"ל שם סי' מ"ט וז"ל שיהיה יוכל לדבר בעסקי הקהל כפי הצורך עכ"ל:

{{עוגןמ|ט}} '''(ס"ק ט) מפני כו'''' אסור. וכ"כ הב"ח שהפי' מפני כ"ה הוא שאין זה כבוד הצבור שיעשו שלוחים כאל' למקום ית' א"כ עיקר הטעם מפני כבוד המקום ולכן אין יכולים למחול כ"כ הב"ח:

בתוספו' דמגילה דף ך"ה שהקשו על מאי דאמרי' שם קטן שלא הביא ב"ש אינו יורד לפני התיבה משמע דאם הביא ב"ש יורד לפני התיבה ובמסכ' חולין אמרי' דבעי' דוקא שנתמלא זקנו. ותי' לחד תי' דבתענית בעי' דוקא שנתמלא זקנו ובהכי איירי במס' חולין:

{{עוגןמ|י}} '''(ס"ק י) משהביא כו'''' מדקדקין כו' דבדבר דרבנן אמרי' דאזלי' בתר רובא שמביאין באותו זמן ב"ש:

{{עוגןמ|יז}} '''(ס"ק יז) אינו כו'''' וכ' התו' סוף פ"ז דפסחים ד' פ"ו ע"ב אהא דאמרי' התם ר"ה ברי' דרב נתן אקלע לדבי רב נחמן בר יצחק אמרי ניתב אפוריא יתיב יהבו ליה כסא קבלו' בחד זימנא א"ל מ"ט כי אמרי לך ניתב אפורי' יתבת א"ל כל מה שיאמ' לך בעה"ב עשה כו' מ"ט כי יהבי לך כסא קבלת בחד זימנא א"ל מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול וכ' התו' וז"ל אמאי דיתיב אפוריא לא שייך למימר משום אין מסרבי' דישיבת פורי' דבר גסות ושררה (דקטנים יושבים ע"ג ספסלים כ"כ רש"י שם) ולא ה"ל לישב אי לאו משום כ"מ שיאמר בעה"ב כו' עכ"ל ומה שהוצרך בקבלת הכוס לו' משום דאין מסרבין כו' ולא הוי סגי בהא דכל מה שאומר בעה"ב עשה עיין במ"א לק' סי' ק"ע ובמהרש"א בח"א:

{{עוגןמ|יח}} '''(ס"ק יח) אמתלא כו'''' כיון שהצבור מבקשים כו' לכבוד הציבור לא היה ראוי להתנהג בחסידות יתירות א"ו דהאמתל' שקר ומינות נזרק' בו ומיהו אפי' אינו נותן אמתלא די במה שמסלקי' אותו מתפל' זו אבל לשאר תפלות כשר דאמרי' באותה שעה לפי שעה שטות מינו' נזרק' בו ובודאי חזר בו כ"ה בראשונים:

{{עוגןמ|כ}} '''(ס"ק כ) אפי' כו'''' וביש"ש כו' דוק' שיש אחר לשכור בדמיו אבל אם היו צריכים לאחר לשלם יותר אפי' עדיף שיעור מה שנותני' לו יותר אפ"ה אינו יכול להכריח הצבור ליתן יותר אלא אם ירצה היחיד ליתן התו' שכר משלו לבד ומשמע מלשונו שם אפי' הורגלו א"ע ליתן שכירות יותר ועכשיו נזדמן להם ש"ץ שאין מבקש שכירות מרובה כ"כ והיחיד רוצה שישכירו אחר דעדיף מיניה ויתנו לו כפי שהורגלו א"ע ליתן אפ"ה אינו יכול להכריח הצבור לכך כיון שעת' מוצאי' מי שנוטל פחות מן הראשון:

'''ונ"ל דוק' בזמניהם כו'''' רצה ליתן טעם על המנהג שכ' הלבוש וכ"ה דלכאורה הוא נגד הדין כמ"ש הרב"י בשם מהרי"ק כיון שהתפלו' נגד תמידים הבאים משל צבור ואין ראוי שיהיה אדם שלוחם להקריב קרבנם שלא מדעת' ורצונם עכ"ל מהרי"ט:

'''די"ל דפגמו.''' דע"כ מיירי שאין ליחיד עדים על הפסול דאי א"ל עדים יביא העדים וע"כ יעבירוהו וכיון דאין לו עדים אף שהו' מוחל מטעם הפסול אין שומעי' לו אף שבטענ' אחר' היינו שומעי' לו דהא אפי' יחיד יכול לעכב מתחלה כשי"ל טעם הגון מ"מ בזה חיישינן לפגמו של הש"ץ דאם יעבירוהו או לא ימנוהו בתחלה ויצא הקול שהי' משום הפסול יתחזק ע"י קול הפסול ואולי שקר הוא:

{{עוגןמ|כא}} '''(ס"ק כא) שכבר כו'''' ורבים יכולים כו' וכ' ביש"ש פ"ק דחולין סי' ך"ב דדוק' כשהם הרוב אבל המחצ' אין יכולי' למחו' אחר שהסכימו ואפי' כשהמוחי' הרוב דרשאי' לסלקו דמ"מ צריכי' לשלם לו שכירתו מה שהי' מגיע לו עד סוף זמן שהשכירוהו:

{{עוגןמ|כב}} '''(ס"ק כב) קודם כו'''' ועסי' תקפ"א דאם אינו מוצי' שונאו גם אוהבו אינו יוצא ע"ש:

'''ול"נ שיותר טוב כו'''' ועוזבי ה' יכלו כו' ול"נ כו' אלא כשקוראי' כו' לכאור' אין בין כ"ה למגן אברהם לדינא כלום ולא פליגי כ"א בטעם הדבר דכ"ה כ' משום ועוזבי ה' ומ"א כ' משום קיצור ימים אבל אין הל' משמע כן אלא באמ' גם לדינא חולקים דהא גם אם קוראים אותו עדיין הוא בין גבר' לגבר' דהא עדיין לא התחילו לקרות בתור' וכיון שכ' הכ"ה דיש לו לעלות שלא יהי' בכלל ועוזבי ה' יכלו ע"כ צ"ל דס"ל לכ"ה דאפי' בין גבר' לגברא אם יוצא יש בו משום ועוזבי ה' וא"כ אפי' עדיין לא קראוהו והוא יודע שיקראוהו אפ"ה אינו רשאי לצאת אלא כיון דמהרי"ל כ' דאפי' קראוהו לא יעלה חלק עליו כ"ה וממיל' נדע לפי טעם שכ' כ"ה דאפי' לא קראוהו יצא אבל מ"א ס"ל דבין גברא לגברא ליכא משום ועוזבי ה' כמ"ש לק' סי' קמ"ו סעיף א' וא"כ אפי' קראוהו מותר לצאת דאכתי הוי בין גבר' לגבר' אלא דאם קראוהו צריך לעלות מטעם אחר כמ"ש בברכו' דף נ"ה ע"א אר"י ג' דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם מי שנותנים לו ס"ת לקרו' ואינו קורא כו' דכתי' כי היא חייך ואורך ימיך עכל"ה וקודם שקראוהו לא שייך זה לכן אם יודע שיקראוהו מותר לצאת קודם שיקראוהו:

{{עוגןמ|כד}} '''(ס"ק כד) מי כו'''' דלא כרמ"מ שכ' שעיקר הטעם דהמוהל מתפלל מפני שעוסק במצוה וטעם זה אינו כדאי לדחות האבל. והש"ך בי"ד סימן רס"ה ס"ק כ"ג הסכים עם רמ"מ ע"ש:

{{עוגןמ|כו}} '''(ס"ק כו) בלא רצון ואין להתקוטט כו'''' מלחם הפנים אף שאכילתו מצות עשה וכדאי' ביומא דף ל"ט ע"א אמנם הכי אית' התם כל מ' שנה ששימש שמעון הצדיק נשתלחה ברכה כו' ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אכלו ושבע ויש אכלו ומותיר לאחר מיתתו נשתלחה מארה כו' ובלחם הפנים. וכל כהן מגיע כפול. הצנועים מושכים ידיהם והגרגרים נוטלים ואוכלים ופירש"י וז"ל וכל כהן מגיע כפול שאינו כזית. מאחר שראו שאינו משביע הצנועים מושכים את ידיהם כו' ובימי שמעון את מי שמגיעו כפול לא היו מושכים ידיהם עכ"ל. וכ"כ רש"י בקדושין דף נ"ג ע"א וז"ל הצנועים כו' וכל כהן המגיעו כפול הצנועים מושכים ידיהם ממנו ולא מהני להו מידי כו' עכ"ל. הרי דלא נתן טעם מפני הקטט אלא מפני שאינו משביע ולא מהני להו. אף על רש"י גופי' צ"ב כיון דאיכא באכילתו מצו' אע"ג דאינו משביע לא ה"ל למשוך ידיהם אלא ודאי דרש"י נתכוין לדברי תו' ישנים ביומא שכ' וז"ל א"ר דוק' מגיע כפול אבל כזית לא היו מושכים ידיהם. כי דימו לקיים מצות אכילה אבל כאן לא היה מצות אכילה לגמרי כיון שאינו אלא כפול ולא היו שבעין עכ"ל. הרי דעיקר מצוה היא כשאוכל ושבע אבל כשאינו שבע ליכא מצוה גמור' (אבל מ"מ קצת מצוה איכ' אפי' לא שבע. וע"ש בסוף דברי תוס' ישנים) וזה כוונת רש"י במ"ש מאחר שראו שאינו משביע מושכים את ידיהם. ר"ל כיון דאינו משביע ליכא עיקר מצוה וכן י"ל כוונת רש"י בקדושין. עכ"פ כיון דמ"מ איכא קצת מצוה אפי' לא שבע וכמ"ש תוס' ישנים בסוף דבריהם ע"ש לא ה"ל למשוך ידיהם אע"כ משום שלא יצטרכו להתקוטט עם הגרגרנים ולפ"ז היכי דאיכ' מצוה גמורה אע"ג דא"ל לקטט מ"מ אין למשוך ידיו. וכן משמע בתו' ישנים דאל"כ למה הוצרכו לו' כיון שאינו מקיים המצוה כתיקונו כיון דלא שבעו משכו ידיהם ת"ל להנצל מן הקטט אלא ודאי דס"ל דהיכי דאיכא מצוה גמורה אפשר דאין להניח מפני הקטט ואפשר דוק' התם שלא היה ברור שיבאו לידי קטט אבל היכי דודאי יבא לידי קטט בכל ענין רשאי לימשך ידו:

{{עוגןמ|כז}} '''(ס"ק כז) שכר ש"ץ כו'''' ולבוש כ' כו' עבח"מ סי' קס"ג סס"ג בהג"ה. ר"ל דכ' רמ"א שם וז"ל במקום שבני העיר מושיבים ביניהן מלמד כו' גובים לפי ממון וכן בשכר חזן ועיין בא"ח סי' נ"ג סכ"ג וכן בנין בה"כ גובים לפי ממון עכ"ל. א"כ דברי רמ"א סתרי אהדדי. ורמ"א גופיה שם רמז לעיין פה אע"כ גם דעת רמ"א כלבוש. ובח"מ כ' לפי הדין ונ"מ במקום שאין מנהג יש לעשות ע"פ הדין לפי ממון וכאן בא"ח כ' לפי המנהג:

{{עוגןמ|ל}} '''(ס"ק ל) להחליף כו'''' בכלל המשניאי' ר"ל דאמרי' בשבת דף קי"ד ארחב"א אר"י כל ת"ח שנמצ' רבב על בגדו חייב מיתה שנא' כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. וכ' רש"י וז"ל חייב מיתה שצריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו עכ"ל. והיינו ת"ח שהם משרתי וכהני ה' אין זה כבוד שמים. וכן שייך טעם זה בש"ץ שהוא שליח הקהל למקום ית':

{{עוגןמ|לא}} '''(ס"ק לא) בשירי כו'''' שמנגנים בו לע"ז. ועיין תשובת ב"ח סימן קכ"ז שמחלק בין היכי דמיוחדי' לנגנן לע"ז ע"ש:

{{עוגןמ|לג}} '''(ס"ק לג) ואין כו'''' ומיירי כו' דש"ץ ששכרו לזמן יכולי' הצבור לו' דוק' בך בחרנו ושכרנו ולא בנך:

'''וא"כ בנו קודם.''' ר"ל כיון דעכ"פ רשאי להעמיד אחר במקומו דה"ל כאלו התנה ע"ז א"כ בנו קודם לאחר:

'''ובס' י"מ כו'''' כתר תורה אין ביניהם קודמים כו'. שכתר תורה מונח בקרן זויות הרוצה ליטול יבא ויטול:

'''ורק מהלל כו'.''' וכ' שם וז"ל ואפשר כיון שקלקלו עבדי חשמונאי בבית שני ועמדו הורדס ובניו וחטפו להם על ישראל מלכות שאינה הוגנת התקינו ב"ד שיהיה כתר תורה משלים לכתר מלכות להושיב הבן על כסא אביו עכ"ל:

'''עיין פי"ב דכתובות.''' ר"ל שכ' שם בס' י"מ הנ"ל שמוכח שם שר' צוה למנות את בנו ר"ג לנשיא אע"ג דלא היה ממלא מקום אבותיו בחכמה. מ"מ כיון דמיל' מקום אבותיו ביראה סגי ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}