עריכת הדף "טורי אבן/ראש השנה/כו/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף כ"ו ע"ב'''}}

'''{{עוגן1|של}} יעל פשוט.''' משמע וודאי דלאו בשל יעל ובשל זכרי' בדווקא אלא בפשוט וכפוף תלי' וכדמפ' בגמ' מ"ס בר"ה כמה דכייף כו' ובי"הכ כמה דפשיט כו' ומ"ס בר"ה כמה דפשיט כו' ולא נקט של יעל לזכרים אלא משום דאורחא דמילתא דשל יעל פשוט ושל זכרי' כפופים וגם ר' לוי בגמ' קאמר מצות של ר"ה וי"הכ בכפופים ואיהו דאמר כר"י ולא הזכיר של זכרים ש"מ כדפי'. והכי משמע מפירש"י שפי' בשל זכרים אילי' שסתמן כפופין ולפ"ז אי איכא של יעל כפוף דינו כשל זכרים וכן של זכר פשוט דינו כשל יעל. ותדע דהכי היא דאי יעל וזכרים דווקא תינח לר' יודא בעינן בשל זכרי' דווקא להזכיר עקידות יצחק כדאמ' בפ"ק [דף יו] אבל יוה"כ מהטעמא של יעל דווקא וכן לת"ק דבר"ה ויה"כ בשל יעל שהיא חי' כדפי' רש"י ותוס' למה זכתה יעל יותר משאר בהמה וחי' להיות קרני' דווקא לשופר. א"ו בפשוט וכפוף דווקא תלי ולפ"ז של שאר מיני' אי כפופין דינ' כיעל כאיל ואי פשוטים דינ' כיעל ולמאי דפי' י"ל דפלוגתא דת"ק ור"י דמתני' בדעבד ואפ"ה לא תלי' בפלוגת' דת"ק ור"י דלעיל דפלגי בשל פרה דהתם פליגי איזה מין כשר קרנו לשופר והכא פליגי הני שופרות של המין דכשר לכ"ע אי בעינן כפוף או פשוט ובהכי ניחא מה שה"ק התוס' אי ת"ק ור"י בדעבד פליגי א"כ פליגי את"ק ור"י דלעיל ולפי מאי דפי' א"ש:


'''{{עוגן1|וב'}} חצוצרות מן הצדדים.''' חצוצרות שנאמרו כאן ובכ"מ לא נתבאר ממה נעשו ובפ"ב דע"ז (ד' מז) בעי ר"פ המשתחוה לבהמה קרני' מה' לחצוצרות למ"ד עיקר שירה בכלי וודאי אסור כי תיבעי לך למ"ד עיקר שירה בפה וכו' והק' התוס' הא תני' בפ' הקומץ רבה (ד' כח) חצוצרות הי' בה מן העשת של כסף עשה של שאר מיני מתכות פסולה וכ"ש של קרן וכו' והכא ממכשירי קרבן איירי דכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותי' ותירץ דההיא דמנחות איירי בחצוצרות שתוקעי' הכהנים והכא בשל לו' שהי' משוררים על הקרבן וכמה כלי שיר הי' שם כנורות ונבלים ומצלתים תדע דקא' בסמוך עיקר שיר בפה [צ"ל וכלי שיר] לא מעכב ואיך יוכל להיות זה והא כתיב ותקעתם בחצוצרות אלא ש"מ כדפי' תקיעה דקרא לכהנים ושם בפר' הקומץ תי' כן בשם ר"ת. ובשם ר"י תיר'. דההיא דפרק הקומץ בשל משה דוקא קאמ' וקשה לי דסיפא דקרא בני אהרן יתקעו בחצוצרות משמע דההיא תקיעה דקרבן ושל מלחמה והיו כחצוצרות של משה שהי של כסף ואע"ג דאמרינן התם חצצרות כשרות לו ולא לדורות היינו דוקא אותן שעשה משה דנ"ל מעשה לך אבל מ"מ לדורות בעינן דוגמתן שלו שהן של כסף לעכב כדנ"ל התם. ותדע דשל דורות לא הי' של קרן דהא בפ"ה דסוכה (ד' נ) תניא כלי שרת שעשאן של עץ ר' פסול ור' יוסי בר"י מכשיר ורצה לומר רב יוסף דפליגי לר' יוסי עיקר שירה בכלי וילפי מאבוב דמשה דהי' של עץ ור' סבר עיקר שירה בפה ולא ילפיני' מאבוב דמשה ודחי' דפליגי אי דנין אפש' משא"א דאבוב א"א לעשות אלא של עץ ואיבעית אימא דכ"ע אין דנין אפשיר משא"א וע"ש בפה אלא דרבי דרש כללי ופרטי ממנורה דשל מתכת ור"י דרש ריבוי ומעוטי ומרב' כל מילי ואינו ממעט אלא של חרס ומשמע דאי דנין משא"א ועיקר שירה בכלי אפי' לר' דכלי שרת שאינו של מתכ' כשר'. והא חצצרות של קרבן של מועדות ור"ח הא וודאי כלי שרת הן ואפש' להן בשל כסף שהרי של משה של כסף הי' וניל' מהם כלי שרת שאינן של מתכת כשירין דהא של דורו' הי' של קרן. ובפ' הקומץ שם תניא של עץ ושל עצם ושל זכוכית ד"ה פסול אמאי של עצם פסול נילי' מחצצרות דשל קרן הי' דהוא עצם א"ו של כסף הי'. ולפי"ז למ"ד עיקר שירה בכלי של לוי' דתנן בפ"ב דערכין (ד' יב) א"א להם בשל מתכת וא"ד אפשר משא"א א"נ הא אינו אלא לבסומי קלא כדא' למ"ד ע"ש בפה. והא דר"ל דילפינן מאבוב דמשה דכלי שרת של עץ כשר היינו משום דתנן התם ולא הי' מחלק פי' מסיים אלא באבוב יחידי אע"ג דפר"שי אחד מהחלילין הי' מאריך לאחר שתיקת האחרים. י"ל דה"ה לאחר שתיקת כל כלי שרת ולא אחלילין לחוד קאי וכן כתב הרמב"ם (בפ"ג מ"ה כה"מ) דחצצרות שתוקעין בר"ח ובמועדות בשע' הקרבן הית' נעשית מן העשת של כסף ולפי"ז של שעת מלחמה נמי הי' של כסף כשל משה בשל קרבן דכולהו בחדא מחתינהו קרא ה"ה שתקיעו' הללו הי' בכהנים מה"ט. מיהו של תענית דקתני ב' חצוצרות באמצע אכתי א"י ממה הוו. ולפי מ"ש הרמב"ם (רפ"א מה"ת) מ"ע מה"ת לצעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שלא תבא על הצבור שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות כלומר כ"ז שמיצר לכם כגון בצורות ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהם והריעו וכיון דלפ"ד מהאי קרא דגבי קרבן נ"ל הא צ"ל של כסף כמוהו. מיהו בל"ה י"ל דהיו של כסף דהא תקיעות תענית היו בכהנים כמו של קרבן כדתנן בפ"ג דתענית (דף י"ו) תקעו בני אהרן הכהנים תקעו ונ"ל ראיי' לזה מהא דתנן גבי תענית בשל זכרי' כפופים ופיהם מצופה בכסף וב"ח באמצע ומשמע דשל חצוצרות לא היו מצופין כסף אלא של שופרו' בלבד ואמאי בשלמא גבי שופר של ר"ה דקתני דשופר פיו מצופה זהב גבי חצוצרות דמן הצדדים לא קתני דמצופין ניחא דהתם שופר עיקר דמצות היום בשופר אבל גבי תענית דמצות היום בחצוצרות ושופר טפל אמאי פי שופרות הטפל מצופין ושל חצוצרות עיקר לא. אלא וודאי דכל עצמו של חצוצרות היו של כסף ואין ציפוי כסף ע"ג כסף ניכר ובגמ' תראה עוד הכרח לזה:


'''{{עוגן1|וב' חצוצרות}} באמצע.''' ולא באחת כמו בזמן שמצות היום בשופר דסגי בשופר א' באמצע משום דסתם תקיעה בחצוצרות הוא בב' כדאשכחן במקרא העדה ובמסע מחנות לבד מקר' נשיאי' היו באחת לחוד כדכתיב בפ' בהעלותך:


'''{{עוגן1|שוה}} יובל לר"ה לתקיעה ולברכות.''' א"י מה ענין מלכיות וזכרונות ליוה"כ של יובל דבר"ה ה"ט כדאמ' בפ"ב ופ"ד אמרו מלכיו כדי שתמלכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר אבל ביובל התקיעה אינו לא לזכרון ולא לתפילה אלא לסימן לשלוח עבדים והשמטת קרקעות כדפירש"י ובפ"ג דתענית (דף ט"ו) ס"ל לת"ק דאומר זכרונות ושופרות בתענית ובגמר' (דף י"ז) אמר' דבשעת מלחמה אומרי' אותו לכ"ע י"ל דה"ט משום דכתיב ונזכרתם גבי מלחמה ומהאי קרא יליף ר"י ב"י בפ"ד לזכרונות וה"ה לצרה שעלי' מתעני' כדי שיעלה זכרונם לטובה וגם שופרות שייך בהאי שעתא ואפ"ה נ"א בהו מלכיות דל"ש ה"ט שתמלכוני עליכם א"כ ביוה"כ דל"ש זכרונות כ"ש מלכיות מ"ט אמרינן להו. ונ"ל כיון דגמרינן יובל ור"ה מהדדי בג"ש דשביעי שביעי לקמן בפ"ד מה דשייך בר"ה ויש לו טעם אע"ג דל"ש ביובל שוו להדדי אפי' בדבר שאינו אלא מד"ס אפ"ה השוו אותן חכמים להדדי וה"נ כיון דאיכא טעמא לאמרן בר"ה תיקנו נמי ביובל אע"ג דל"ש ה"ט בי' ובהכי לק"מ מה שהק' התוס' מהא דאר"ל מצות ר"ה ויוה"כ בכפופין כיון דבר"ה ה"ט משו' כמה דכייף אינש ה"ט ל"ש ביובל ורצו לומר מהא דכפוף מעכב בדעבד מה"ט ואין ראיי' דברכות יוכיחו דשוה יובל לר"ה אע"ג דל"ש ביובל אפ"ה השוו אותן חכמים:


'''{{עוגן1|רי"א}} בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובלת בשל יעלים.''' ומדלא מיירי ר"י כלל משל תענית ושייר' משמע לכאורה דמודה לת"ק דבכפופין. מיהו ק"ל א"כ אמאי נקט וביובלות בש"י הא לת"ק נמי הכי הוי וי"ל שאני יובלות אע"ג דמודה לת"ק דב"שי מ"מ בהא גופ' יש קצת חילוק בינהם דלמאי דס"ל לר"י דר"ה בש"ז א"כ למאי דס"ל ת"ק דיובל שוה לר"ה מגז"ש מן הראוי דיובל נמי בש"ז והא דס"ל לת"ק דבש"י משום דבר"ה נמי הכי הוא מש"ה נקט תרתי ופליג לגמרי על ת"ק דאמ' בש"י וביובל נהי דמודה לת"ק דבש"י מ"מ מדברי ר"י דס"ל בר"ה בש"ז לדעת ת"ק דא"ל שוה יובל לר"ה ה"ל לתקוע ביובל לה"ט בש"ז אבל בתענית שווין ת"ק ור"י לגמרי מש"ה לא נקט לי' אבל ק"ל לפ"ז ר"ל דאמ' בגמ' ושל כל השנה דהיינו בתענית כדפי' רש"י בפשוטין דאמר כמאן. ונ"ל ר"י דשייר לשל תענית משום דס"ל דאין קבע לשל תענית אלא רצה תוקע בשל זכרים כר"ה רצה בש"י כיובל וה"ט משו' דלת"ק דמשו' יובל לר"ה דבש"י פשוט מש"ה בתענית בש"ז כפוף משו' דבעינן הכירא לשופר בין היכא שהוא עיקר להיכא שהוא טפל וכיון דר"ה ויובל שופר עיקר שמצות היום בשופר ובעי פשוט לת"ק מש"ה בתעני' דחצוצרות עיקר שהוא מצות היום ושופר טפל מש"ה עבדינן לשופר הטפל כפוף להכירא אבל ר"י דס"ל דבשופר של עיקר איכא כפוף ופשוט דהא בין ר"ה בין יובל שופר עיקר, ומ"מ זה בפשוט זה בכפוף מהשתא א"א לעשות היכר בין עיקר לטפל הלכך רצו עושה של תענית בפשוט רצה בכפוף. ור"ל כיון דס"ל של ר"ה ושל יובל מצוותן בכפו' מהשתא צריך לעשות של תענית פשוט משום הכירא דבהא כולו עלמא מודו דבעו הכירא אלא דלר"י ל"א בהכירא וכדפי' אלא הכירא דטפל לת"ק בכפוף כיון דשל עיקר לדידי' בפשוט אבל לר"ל דכל של עיקר בכפוף של טפל משו' הכירא ע"כ בפשוט ולמאי דפי' ר"ל של תענית אשל מקדש לחוד קאי כמ"ש בגמרא:


'''{{עוגן1|ושל}} כל השנה.''' פי' רש"י של תענית. נ"ל דל"ד נקט של תענית אלא משום דבמתניתן תנן של תענית נקט לה אבל ה"ה שבכלל של כל השנה דאמר ר"ל ה"נ שש תקיעות של ע"ש להבטיל ולהבדיל בספ"ב דשבת ותקיעות דמקדש דספ"ה דסוכ' (דף נ) וכן תקיעות של קה"ח כדאמ' בפ"ד דב"ק (דף ל"ו) שיפורא גרים ושל הוצאת המת דפ"ב דכתובות שית אלפי שיפורא וראיי' לדברי שהרי שם בפ"ב דשבת קאמר גבי שופר של ע"ש שאין מטלטלין לא את השופר ולא את החצוצרות ופריך והא תני מטלטלין וחצוצרו' א"מ ומשני ר"י כאן ביחיד שופר מטלטלין מפני שהוא כפוף וראוי לגמוע מים לתינוק כאן בצבור כו' ש"מ שופר של ע"ש כפוף וה"ה כל אלו מסתמא דמי לשופר של ע"ש וה"ט דשני בין של תענית לשל כל הני משום דהאי של תענית דר"נ משל מקדש מיירי דחצוצרות עיקר שמצות היום בהן ושופר טפל עבדו הכירא בינו לשופר של עיקר אבל כל הני דאמרן אין עמם חצוצרות אלא שופר והוא עיקר דמי לשל ר"ה ויובל לכל חד כדס"ל. ולפי"ז למאן דמפרש דבגבולין תוקעין בתעני' בשופר כמ"ש בחי' פ"ג דמס' תעני' כיון שהוא לחוד בעי כפוף והא דר' לוי אמתניתן קאי דמיירי מקדש. ולפ"ז למאי דקי"ל כר"ל רל השופרו' בכפופין לבד של תעני' במקד' דבפשוטי' ומיהו לר"י למאי דמחלק בין של ר"ה לבין של יובל כיון דבשופר של עיקר מצוה כפוף ובפשוט של הני נמי רצה תוקע בפשוט רצה בכפוף וכ"ת א"כ ה"ל לשנויי בפ"ב דשבת דהא דתני' מטלטלין לא מטלטלין לא את השופר מיירי בפשו' והא דתני' שופר מטלטלין בכפוף וכר"י דלדידי' שניהם ראוי לתקיעו' ערב שבת. לק"מ דאי האי דא"מ בשופ' פשוט מיירי היינו חצוצרו' כיון דפשוטין הן אין ראוי לגמוע בהן מים ותרתי ל"ל וכ"ת השתא נמי כיון דתני שופר א"מ חצוצרו' לא כש"כ הא אמרינן התם מאי שופר חצוצרו' דאישתנו שמייהו ואי לא תני אלא חדא ה"א דווקא פשוט א"מ דל"ר לגמוע תני תרתי דהשתא ע"כ א' בכפוף ואפ"ה א"מ:


'''{{עוגן1|מ"ס}} בר"ה כמה דכייף.''' פי' רש"י משום עיני ולבי שם הילכך בר"ה כיון דלתפילה הוא ולהזכיר עקדת יצחק בא בעינן כפוף ומ"ס כמה דפשיט כו' משום נשא לבבינו אל כפים הלכך בר"ה דלתפילה הוא בפשוט. ובפי"ב דיבמות (דף ק"ו) פליגי ר"ח ור"ש ברבי חד א' המתפלל צריך שיתן עיניו למט' משום והיו עיני ולבי שם וח"א עינו למעלה משום נשא לבבינו וא"ל ר"י ברבי יוסי הכי אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי לקיים ב"מ הללו. ולכאור' שמקיים ב' מקראו' הללו גבי תפילה גבי שופר של ר"ה נמי רצה בכפוף רצה בפשו' כיון דלתפיל' הא והא בעי וגבי שופר א"א לתקוע בכפוף ובפשוט לקיים ב"מ הללו דשופ' א' א"ר ולא ב' שופרות הלכך שניהם שווי' ובאיזה מהן שירצה תוקע אלא דלפ"ז קשה דא"כ ג' מחלוקת בשופר של ר"ה כיון דלר"י בין בפשוט בין בכפוף שפי' דמי דלא כת"ק ודלא כר"י. ועוד לא אשתמיט שום תנא למיתני שופר של ר"ה בין כפוף בין פשוט ונימא ר"י היא וכה"ג פריך רבא בפ"ח דיבמות (ד' ע"ב) דליתני הערל והטמא ולימא ר"ע היא וצ"ל לר"י עיקר הדבר בתפילה שיהי' עיניו למטה כדכתיב והי' עיני ולבי שם אלא ביון דאפשר שם לקיים נמי קרא דונשא במה שיהי' לבו למעלה ש"ד אבל גבי שופר שא"א לקיים שניהם כמה דכייף טפי עדיף אבל א"ל איפכא דהכי ניחא טפי דהשתא קם ר"י אליבא דהלכת' וכדר"ל דקי"ל ר"י נימוקו עמו:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>