עריכת הדף "חק יעקב/אורח חיים/תפב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''מברך על אכילת מרור.''' דהיינו שמקדש תחלה ומברך המוציא על מצה שאינה משומרת ואחר כך על המרור:

{{עוגןמ|ב}} '''וכשגומר סעודתו.''' וכ' במ"א וחולה שאין יכול לאכול כ"א כזית מצה או מי שאין לו רק כזית מצה יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל א"מ ויאכל כזית מצה אבל אם אין לו גם כן יין אם כן צריך לקדש על המצה תחלה ואחר כך יאכל תבשילו עכ"ל:

{{עוגןמ|ג}} '''ממצה שאינה משומרת.''' וכדאיתא בש"ס פרק ע"פ דף ק"כ הסופגנין והדובשנין אדם ממלא כרסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וכדאמר רב הונא בפרק כל שעה בציקות שלהם אדם ממילא כריסו מהם זו היא דעת הרמב"ם וסיעתו אכן דעת הרי"ף ורא"ש וסייעתו דמוטב לאכול מצה דמינטרא קודם כדי לאכול לתיאבון וכ' הרא"ש דהאי ברייתא דהסופגנין והדובשנין דקתני שיאכל כזית מצה באחרונה מיירי דוקא בזמן הבית הלכך צריך לאכול כזית מצה שמורה באחרונה מה שאין כן בזמן הוה אף על גב דהא דרב הונא דפרק נל שעה מיירי בזמן הזה ואפילו הכי קתני שיאכל כזית מצה באחרונה עיין בט"ז וב"ח שיישבו זה באורך. אך תמיהא גדולה וקיימת היא על הרא"ש והנמשכים אחריו דאם כן בהני תרי לישנא דש"ס דאיתא בש"ס ללישנא קמא אין מפטירין אחר מצה אפיקומן ולישנא בתרא מפטירין אחר מצה אפיקומן ומייתי שם הש"ס סייעתא ללישנא קמא וקושיא ללישנא בתרא מהא ברייתא דהסופגנין כו' ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה. באחרונה אין בראשונה לא ואם איתא דהאי ברייתא מיירי דוקא בזמן שבית המקדש קיים אם כן מאי קושיא או סייעתא להא דמפטירין אחר מצה אפיקומן דהא התם על כרחך מיירי בזמן הזה וכמו שפירש הרמב"ם שם (ועמ"ש לעיל סימן תע"ה ס"ק ג') וכמו שמחלק הרא"ש ותו קשה קצת על עיקר הקושיא שהוצרך הרא"ש לחלק בין בזמן הבית לזמן הזה אמאי לא מתרץ כפשוטו. וכמו שמתרץ הש"ס דהא דקתני בהא ברייתא באחרונה לא מבעיא קאמר ל"מ דבראשונה קעביד שפיר דקא אכיל מצה לתיאבון אלא אפילו באחרונה נמי יצא דיעבד ומיירי דלית ליה אלא כזית מצה דאז מוטב לאכול בראשונה כדעת הרא"ש שם והאי דאין מפטירין אחר מצה אפיקומן מיירי בדאית לית מצה כל הצורך וצ"ע:

{{עוגןמ|ד}} '''הכל מן הפרוסה''' וכתב הלבוש והט"ז ואע"ג דליל שני אינו אלא משום ספיקא דיומא מ"מ עבדינן כן דאם לא כן לא נשאר לחם משנה לליל שני ע"כ לשונו ואין דבריהם נכונים לענ"ד דהלא מ"מ גם בליל שניה צריך לפרוס חדא מצה קודם שיגיע לברכת המוציא וא"מ וכן הוא מצוה מן המובחר וכדאי' בש"ס הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע ודעת גדולי ראשונים לעשות כן לכתחלה למבצע רק על חדא ופלגא כמבואר בטור וב"י ר"ס תע"ה ע"ש ואם כן קשה אמאי לא עביד מצוה מן המובחר גם בליל א' דיעשה המוציא על אחד ואכילת מצה על השניה ועל ליל שניה יניח ג"כ חדא ופלגא. לכן נראה לי הטעם פשוט כיון דצריך להאכיל מן אותה מצה שמפריש כזית לאכילת מצה ומוציא וכזית ממנה לאפיקומן א"כ יהא מוכרח לעשות הכל מן החצייה ששייר מליל א' וזה לא יספיק לו ולבני ביתו לכך מפריש מצה שלימה בליל שניה שיספיק לכל צרכו לו ולבני ביתו מהמצה פרושה. אבל היכא שידוע לו שיספיק לו לכל צרכי מצותיו ודאי נכון לעשות כמ"ש וכתב ואם יכול לשייר פרוסה קטנה מלילה ראשונה ישייר ויניחנה בין השלמות. ואם אינו מספיק לו בליל ראשון באחת יקח פרוסה מן השניה ויבצע בליל שניה על חדא ופלגא ע"כ לשונו ודבריו נכונים אף אם הוא בענין שאינו יכול לאכול לאפיקומן מהפרוסה מ"מ בשעת הדחק יכול לאכול כזית ממצה אחרת שמורה כדלעיל סימן תע"ז ע"ש:

{{עוגןמ|ה}} '''וב' השלמות לליל שני.''' באבודרהם סיים ובליל שני יעשה כסדר הזה וכ"כ הב"י בשמו ס"ס תע"ה ונראה לי פשוט כוונתו ופירושו דגם בליל שני יעשה כל סדר ההגדה כמו בליל א' אבל ודאי כיון שיש לו שתי מצות בליל שני מברך על שתיהן ביחד כדלעיל ריש סימן תע"ה מה שאין כן בליל ראשון שיברך רק על אחת וכל זה פשוט וברור דלא כפסח מעובין סימן רצ"ד שלא דקדק בכל זה ועיין שם:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}