עריכת הדף "הטור הארוך/במדבר/ז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ויהי ביום כלות משה. ''' כתב הרמב"ן כתב זה לומר כי ביום הראשון של המלואים דבר אליו מאהל מועד ודבר אליו כל הפרשיות שמתחלת ספר ויקרא עד ויהי ביום השמיני שהם בדיני הקרבנות וביום השמיני דבר לו כל הפרשיו' שמתחלת זאת החיה אשר תאכל שהם בדיני אסור והיתר ויש בכולן ענין הקרבנות שנמשכו העניינים עד המקו' הזה כסדר אשר פירשתי וכשהשלים המצות שנצטווה משה לאמר לישראל ויש בכולן עבוד' וקרבנות ומשמר' אוהל מועד ועבודתו חזר אחרי כן להגיד נדבת העם והנשיאים וקרבנם שהיו מיום השמיני עד י"ט לחדש: 

'''ואת המזבח ואת כל כליו. ''' מחובר לראש הפסוק ביום כלות משה להקים את המשכן ואת המזבח ואת כליו וימשחם ויקדש אותם ויקריבו נשיאי ישראל וגו': 

'''וימשחם ויקדש אותם. ''' כתב הרמב"ן פי' ר' אברהם שמשח אותם בשמן המשחה ויקדש אותם בדם החטאת כמו שאמר שם ויחטא את המזבח ואת הדם יצק על יסוד המזבח ויחטאהו לכפר עליו ואינו נכון שכך נאמר במשכן וימשח אותו ויקדש אותו והמשכן לא נתקדש בדם אלא וימשחם לקדש אותם: 

== ג ==

'''ויביאו את קרבנם. ''' כתב הרמב"ן קורא לעגלות קרבן בשביל שהיו לצורך הקרבנות וכן ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב קרבן לבדק הבית. והנה חשבו הנשיאים שלא יתכן שישאו הלוים על כתף קרשי המשכן והאדנים שהם כבדות והביאו מעצמם עגלות שכן דרך כל נושאי בתי המלכים והיכלי אהליהם לשאת אותם בעגלות. ויתכן לפרש ויביאו את קרבנם לה' ו' עגלות צב גדולות נושאות קרבניהם ושני עשר בקר נושאים העגלות. והנה הביאו העגלות מלאות מקרבנו' והבקר לפני המשכן והשם צוה קח מאתם הכל והיו העגלות והבקר שאינם לקרבן לעבוד את עבודת אהל מועד ואחר כך לקחו הנשיאים קרבניהם מעל העגלות ויקריבו אותם לפני המזבח כי היו חושבים להקריב הכל בו ביום אחר שהורשו להקריבם והשם ציוה נשיא אחד ליום יקריבו ולכך לא הוצרך לומר קח מאתם בקרבנות כאשר אמר בעגלות ובבקר ודרך הלשון לומר עגלות על המלוי שבהם כמו אוכלי שלחן איזבל. ואפשר שיהיה צב כמו מלאות וכן בצבים ופרדים בעגלות מלאות אדם ופי' ו' עגלות כ"כ עגלות מלאות ומילואן היו מקרבנות החנוכה שמזכיר: 

== יב ==

'''נחשון בן עמינדב למטה יהודה. ''' בכולן כתיב נשיא לבד מביהודה כי למד אותו להקטין את עצמו כדכתיב ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני וכן בדוד דוד הוא הקטן: 

== יג ==

'''וקרבנו. ''' הכא כתיב וקרבנו וא"ו יתירה וכן עתודים מלא וא"ו לפי שבאותו יום נתחדשו ו' דברים ראשון לכהונה ולנשיאות כפים ולקרבנות ולחדשים וליציאת מצרים ועשיית פרה אדומה. ור' אברהם כתב פי' וקרבנו וזה קרבנו שכבר אמר ויהי המקריב וכו' לכך אמר וזה קרבנו. ואמר בשני הקריב את קרבנו בשביל אריכות דברים שבנתיים חזר לומר הקריב כמו ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ולא אמר בשאר הנשיאים הקריב כי אחז דרך קצרה: 

'''סולת בלולה בשמן למנחה. ''' כתב הרמב"ן חינכו הנשיאים המזבח בכל המינים הקרבים עליו על כן הביאו מנחה וקטרת ועולה וחטאת ושלמי' והקטרת והחטאת הוראת שעה היתה שאינם באים בנדבה אבל להשלים בחנוכה כל הקרבנות נעשה כן כי אין לישראל קרבנות זולתי אלו החמשה שהקריבו כי האשם והחטאת דבר אחד הוא ושם אחד הוא ותורה אחת להם והשם יתברך הסכים על דעת הנשיאים וציוה נשיא אחד ליום יקריבו. ויתכן שהיא מצוה לדורות כי יחנכו לעולם בית המקדש והמזבח ולכך עשה שלמה חנוכת הבית דכתיב ויחנכו את בית ה' וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה ויהיה ענין המצוה כענין פרשת טמאין בפסח ופרשת בני יוסף שהסכימה דעתם לדעת העליונה ונצטוינו בהם לדורות: 

== פד ==

'''זאת חנוכת המזבח וגו'. ''' הזכיר הכתוב בפרטן ואחר כך כלל אותם ופירש"י ללמדך שהיו כלי הקדש מכוונים במשקלן שוקלן א' א' ואחר כך שוקלן כולם כאחד לא ריבה ולא מיעט. וכתב הרמב"ן ולא הבנתי דעתו אם נחשוב שהוא נס מה תועלת בדבר שיעשה זה הנס ואם כדרך כל הארץ הוא כן בכל המשקלות למה הזכיר אותו הכתוב ואמר ללמדך שלא ככלי הדיוט כלי בית עולמים כלי הדיוט שקלו אחד אחד ושקלן כאחד פעמים מרבה ופעמים ממעיט ושם אמרו ר' נתן אומר כל כלי בית עולמים שקלן וחזר ועשה מהן אסימון וחזר ועשה מהם כלי לא ריבה ולא מיעט לומר שמזהב מזוקק מאד היו שאפילו אם יעשה מהם אסימון יהיו במשקלם הראשון ולא שנעשה בהם כך אלא שהיה זהב טהור מאד. והנכון בעיני בטעם הכתוב כי הב"ה חולק כבוד ליריאיו והנה הנשיאים כולם ביום אחד הביאו הקרבן הזה שהסכימו עליו ואי אפשר שלא יהיה אחד קודם לחבירו וכיבד את הנקדמים בדגלים בהקדמת הימים אבל רצה להזכירם בשמם ופרט ימיהם ולהזכיר שמו של כל אחד ולא שיכבד הראשון ויאמר זה קרבן נחשון בן עמינדב ויאמר וכן הקריבו הנשיאים איש איש יומו כי יהיה קוצר בכבוד האחרים ואחרי כן חוזר וכוללם להגיד שהיו כולם שקולים לפניו יתברך. ובמדרש מפרש טעם לכל אחד ועת לקצר ולכך השוה אותם הכתוב לפרוט כל אחד ואחד בפני עצמו כיון שלכל אחד טעם בפני עצמו ואחרי כן כללם כאחד לרמוז כי בעת אשר עלה במחשבתם להקריב החנוכה לא קדם אחד לחבירו במחשבה ולא בהבאה לפני המשכן וע"כ הזכירם לכולם הכתוב בהשואה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}