עריכת הדף "הגדה של פסח (רבי טעבעלה באנדי)/מגיד/ויוציאנו ה'"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</div>
----{{הועלה אוטומטית}}

</noinclude>
'''יש לעיין''' על סתירת הקרא פעם אחת כתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכתי וגו' אני ד' דמשמע ב"ה בכבודו ובעצמו כמדרש בעהג"ד אני ולא אחר ופעם אחת כתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו מגיד שמאחר שניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע וכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף משמע ע"י שליח כדכתיב בפ' חקת וישלח מלאך:

שמעתי תירוץ ע"ז בשם {{אישים|אא"ז מוהר"ר דוד טעבלי שייער זצ"ל}} בפסוקי אחרונים בסתם בתי מצרים מיירי שהכה ע"י שליח רק אחר שראו המצרים שהכאות בכורים רק בבתי מצרים, ובתי בני ישראל שהזו דם על המשקוף לא לקו מיד רצים תוך בתי בני ישראל להמלט את נפשם ומאחר שלא ניתן רשות למשחית לבוא לבתי בני ישראל ואתא הקב"ה בכבודו ובעצמו בבתי בני ישראל והרג את המצרי וישראל באמצע נמלט הה"ד ולא יהיה בכם נגף אבל הוה הוא במצרים אפי' בבתיכם והשתא שכיר קאי הפסוק ועברתי בארץ מצרים וגו' כדרש בעהג"ד אני ולא אחר על בתי בני ישראל שהזו בדם ולא סתרי קראי אהדדי ודברי פי חכם חן שפתותיו דובבות בקבר.


'''ביד חזקה זו הדבר וגו'''' עד דבר אחר אלו עשר מכות וקשה במאי פליגי. ועוד קשה בשלמא לדבר אחר דרש שפיר דמרמז הכל בשווין ע"י עשר מכות משא"כ לפירוש הראשון קשה מאוד למה בוחר לפרש הקרא בדרשות דלא תליין זה בזה. ועוד למה הזכיר דווקא מכת דבר ומכת דם. וגם מכת חרב לא מצינו כלל במכת מצרים. ויש לומר בראשונה דרש בעה"ג נגד הרמזים והתראות דמצינו חמשה התראות שהתרה משה את פרעה בתחילה קודם התחלת עשר מכות:

:'''א.''' {{ממ|שמות ד כג}} הנה אנכי הרג את בנך בכרך עיין רש"י היא מכה אחרונה ובה התרה תחילה מפני שהיא קשה ועיין רש"י {{ממ|וארא ד טז}} עד כה זו מכת בכורות.
:'''ב.''' שמות ד' ט' ולקחת מימי היאור {{ממ|עיין רש"י ישן}} רמז להם המכה ראשונה שנפרע מאלהותם תחילה.
:'''ג.-ד.''' {{ממ|שמות ה ג}} פן יפגענו בדבר או בחרב.
:'''ה.''' השלך המטה לפני פרעה ובו היו חקוקות מכות דצ"ך עד"ש באח"ב. ואח"כ ויבלע מטה אהרן את מטותם להראותו שבי' מכות שבו נבלע ונאבד מצרים ובו הזהיר פרעה.

והני חמשה התראות מרמז ב' בקרא ביד חזקה זו הדבר. כהתראה פן יפגענו בדבר, ובזרוע נטויה זו החרב כהתראה או בחרב. ובמורא גדול זו גלוי שכינה גבי מכות בכורות שכביכול בעצמו ובכבודו שנאמר והכתי כל בכור אני ולא שרף אני ד' ולא אחר כהתראה אנכי הרג את בנך בכרך. ובאותות זה המטה כהוראת המטה אשר בו העשר מכות חקוקים ועל ידו נבלע מצרים. ובמפתים זה הדם כהתראה ולקחת ממימי היאור שמרמז בזה שפרע מתחילה מכת דם מאלהותם.

'''והטעם''' דלפי פירושי שפירשתי שהתרה משה דווקא בהנך התראות לפי שאמר משה פן יפגענו בדבר או בחרב דווקא פירשתי באגדה שלי שאמר כן לרמז בהן מכת בכורות ועיין לעיל והשתא שפיר התרה דווקא בהך חמש התראות והתראת השלכת המטה לפני פרעה היתה על עשר מכות בכלל ופורט עוד הפעם התראה על מכת דם לבד לרמז שנפרע תחילה מאלהותם וג' פעמים פורט התראת מכת בכורות כיון שהיא מכה אחרונה והיא קשה מכולם ומהיר בה לפרעה מתחילה כמצות ד' וגם תמצא במדרש ממכת דם העשירו ישראל ע"כ הזכיר דווקא דם ובכורות שעי שניהם מקויים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ועוד שהזהיר פרעה בתחילת מכות ובסוף מכות בדם ובבכורות:


<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>