עריכת הדף "הגדה של פסח (הפלאה)/מגיד/ונצעק אל ה'"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</div>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''הפלאה'''}}}}
----{{הועלה אוטומטית}}

</noinclude>

'''ויהי בימים הרבים וגומר ותעל שועתם וגומר.''' יש לדקדק דהול"ל ותעל שועתם מן העבודה אל האלהים יש לפרש לפי שכבר כתבנו בכמה מקומות שעיקר גלות מצרים היה בנשמותם שטמאו אותם בגלולי מצרים ומאת ה' היתה זאת לעורר אותם לתשובה ע"י קושי השעבוד של גופם ומתוך זה יתעורר על גלות נשמתם ויזעקו אל אלהים לגאול את נשמתם כענין שנאמר בפ' וילך והי' כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות ואמר על כי אין אלהי בקרבי וגו' וזה שאמר ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה שגדלה צעקתם אל האלהים על גלות נשמתם מחמת העבודה ויש לפרש בזה מ:ש דוד המלך ע"ה אהבתי כי ישמע ה' את קולי וגו' אפפוני חבלי מות וגו' צרה ויגון אמצא וגו' ענינו כי חסדי ה' לעורר לבבם שיתפללו לה' על גלות נשמתם לכן הכביד עליהם שעבוד גופם אף שלא הגיע זמן יציאתם ממצרים שנגזר עליהם ת' שנה אלא שמחמת קושי השעבוד בזעקתם אל ה' יצאו קודם זמן וז"ש ובימי אקרא רצונו בתוך הזמן שנגזר עליהם אקרא אליו לכך אפפוני חבלי מות שהוא קושי השעבוד כדכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה ואמרו ומצרי שאול מצאוני שהוא משאחז"ל כי ירדו בגלות מצרים עד שער הנו"ן ש"ט וכמו שכתבנו במה שאחז"ל בברכות מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני כו' שנאמר נפלה לא תוסיף כו' במערבא מתרצי לה הכי נפלה לא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל הענין הוא כשהנפילה הוא מאד עד שער הנו"ן אז קום בתולת ישראל ובזה מצרי שאול מצאוני והכוונה שהש"י הי' כדי שמתוך צרה ויגון אמצא {{ממ|ובשם ה' אקרא}} היא תעורר אותי לקרוא בשם ה' לזעוק ולהתפלל אליו וז"ש צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא אנא ה' מלטה נפשי שמתוך צרות הגוף אתפלל אל ה' מלטה נפשי וז"ש חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם אף שאלהינו הוא מדת הדין אעפ"כ הכוונה הוא לרחמים וז"ש חז"ל כשהקב"ה מכה ישראל מקדים רפואה למכה שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ענינו שהמכה הוא לצורך הרפואה והוא מש"ה בכל צרתם לו צר וגו' באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם כתיב לא בא' כי באמת שניהם אמתיים לו בוא"ו ולא בא' שבאמת צרת ישראל בגלותם אין הכוונה לרעתם אלא כדי שיחזרו בתשובה ויגאלם ואמר וינטלם וינשאם כל ימי עולם מפני שאחז"ל שהיובל נקרא עולם כמ"ש בפ' ועבדו לעולם לעולמו של יובל והוא רמז לחמשים יום שהי' מן הגאולה עד מ"ת להעלות בנו"ן שערי קדושה ובמ"ת כתיב במשוך היובל כמבואר בזוהר שהי' הגאולה מסטרא דיובלא והוא כמו שנפילתם הי' עד שער הנו"ן כך עלייתן היה עד שער הנו"ן של קדושה וכן מצינו בימי מרדכי ואסתר שאמרו חז"ל שהקדי' הקב"ה שקליהן כדי לכפר על ישראל ונגזר עליהם מפני שהגיע זמן הגאולה שני' לעורר אותם בתשובה כמשאחז"ל במגילה שהקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים והיינו דכתיב לא ענה מלבו הרי שהגזירה לא היתה לא לטובתם ובזה יש לפרש משאחז"ל במגילה דפתח לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו אזי חיים בלעונו אדם ולא מלך ככל הפסוק לולי ה' שהיה לנו לרמז על מעלת ישראל קודם לאומות שרפואתן קודמת למכתן שכל המכה אינה אלא לרפואתן והתעוררות ע"י שהקים עלינו אדם ויזכור בזה שומר פתאים ה' שנתפתו ע"י נבוכדנצר להשתחוות לצלם ועל ידי אחשורוש להנות  מסעודתו וע"ז אמר דלותי כמשאחז"ל במגילה אחורוש שנעשו ישראל רש בימיו כל זה היה כדי שיזעקו אל ה' באמת ויקרב גאולתם ואפשר ירמוז בהא על יהושע כהן גדול כדכתיב ויהושע היה לבוש בגדים צואים וגו' והיינו דאמר שובי נפשי למנוחיכי כי ירושלים נקרא מנוחה כמשאחז"ל מנוחה זו ירושלים וכן היה בגלות מלכות יון בימי חשמונאי שנתענו מאד ע"י מלכי יון כשאחז"ל במנחות שעשו מנורה של עץ וכל זה היה כדי שיתפללו ויושיעם מיד שונא ויש לפרש בזה מש"ה קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת שהוא לשון כפול הכוונה הוא שהקב"ה קרוב אפי' קודם הקריאה להתעורר לבבם אשר יצטרכו לקרוא לו באמת וכ"ז מוסב על תחלת הדברים אהבתי כי ישמע ה' את קולי אקרא וגו' כי הטה אזנו וגומר שהש"י עשה התעוררות למען ישמע קולי ובזה נוטה גודל אהבתו אלינו ויש עוד רמז לזה מה שפרש"י בפסוק ושמעו לקולם שסימן זה מסור בידם מיעקב ויוסף שבלשון זה פקוד הם נגאלים שאותיות פקד הם אותיות שקודם מלת צרה והוא רמז שהרפואה קודם למכה וזה רמז במה שיגאלו ע"י משה שמסר לו עוד סימן אהי' שלחני אליכם כמ"ש האר"י ז"ך שנשמת משה היה מבחינת ריבוע הוי' שהוא מספר קפ"ד שהוא פקד ושם אהי' במילוי יודין שהיא קס"א ושניהם עולים משה וירמוז בזה מ"ש בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם ר"ל שמשה נקרא מלאך כמש"ה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים פירש"י מלאך זה משה ופי' פניו הוא שלפני צרה דהיינו אותיות פקד הרומזלמשה ויש לפרש בזה מ"ש כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי ירמוז הצלה ממות על גלות מצרים כדכתיב וימררו את חייהם את עיני מן דמעה על גלות בבל כדכתיב על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו את רגלי מדחי זו גלות יון שלא הלכו בגולה ולא נדחו ממקומם וכענין זה פרשנו מ"ש דהע"ה במזמור ס"ט באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה באתי במעמקי מים וגו' דקאי על הגליות שבגלות בבל נגזר עליהם שבעים שנה כשיעור חיי נפש וזהו באו מים עד נפש ובגלות יון לא נתעכב כלל והיינו דאמר אין מעמד ואין עמידה אלא לשון עכבה אבל בגלות האחרון במעמקי מים וגו' יגעתי בקראי כי ארוך כלינו זמן הגלות מאדויש לפרש מה שאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים על גלות האחרון כמ"ש בפ' מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב ה' שבות עמו כו' כי הגאולה היא על שני פנים כמשאחז"ל אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה יש לפרש מ"ש בעתה אחישנה כענין שאמרו במצרים כי קושי השעבוד והעוני השלימו את המנין לקרב את הגאולה וכן אחז"ל שהקב"ה מעמיד מלך כהמן שע"י הצרות והשעבוד יקרב העת וזהו בעתה אחישנה שימהר עת הגאולה אבל כשישראל יחזרו בתשובה ויהי' ראוים לגאול אז יהי' הגאולה ברחמים רבים וינצלו מחבלי משיח שאחז"ל ייתי ולא אחמיני' מפני גודל הצרות כדכתיב ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער וזה שתיקנו בתפילה ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים שאנו בוחרים בראייתה כשיהיה ברחמים וז"ש מי יתן מציון ישועת ישראל שהישועה באה לישראל כשיחזרו בתשובה אז ישמחו כולם אפי' אותן הנקראים בשם יעקב והוא מה שביקש דוד אתהלך לפני ה' בארצות החיים דהיינו כשיחזרו בתשובה כדכתיב באברהם אשר התהלכתי לפניו אז יהי' בארצות החיים שכולם יהיו בחיים ע"ז אמר האמנתי כי אדבר אני עניתי מרוד כלומר אני מאמין שיחשוב ה' עינוי ישראל וצרות ישראל שעברו עליהן ועי"ז יתעוררו בתשובה ויחוש גאולתם אבל אם יבקש שיבא מהר בלי תשובה אז ח"ו יקומו א' בעיר ושנים במשפחה וז"ש ואני אמרתי בחפזי כשימהר בלי תשובה אז כל האדם כוזב לשון פסוקה כפירש"י והי' בכזיב בלתדתה אותו איתא במדרש ובימי אקרא אלו שבתות וי"ט כדכתיב וביום השבת ובחמשה עשר יום גבי פסח וסוכות ע"ש ויש לפרש עד"ז המשך הפסוקים כפי שפרשתי הפסוק לכו ונשובה אל ה' כי טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו שהוא מה שאמרו חז"ל כל המקיים שלש סעודות ניצול מג' פרעניות שנאמר בהם יום מחבלו של משיח כדכתיב הנה היום בא בוער כתנור גיהנם דכתיב הנה יום עברה היום ההוא מלחמות גוג ומגוג דכתיב יום בא גוג וז"ש שע"י תשובה ינצל מחבלו של משיח וזהו כי הוא טרף וירפאנו וכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא על מלחמות גוג הוא אומר יך ויחבשנו כדכתיב יחבוש ה' שבר עמים וזהו יחיינו מיומים וביום בשלישי יקימנו ונחיה לפניו הוא להנצל מדינה של גיהנם ולהנות מזיו השכינה בג"ע וז"ש ובימי אקרא שע"י שבתות וי"ט שנאמר בהן יום ינצל מחבלו של משיח והוא אפפוני חבלי מות ומדינה של גיהנם הוא שאמר מצרי שאול מצאוני ומלחמות גוג ומגוג דכתיב צרה ויגון אמצא והיינו דקאמר ובשם ה' אקרא רומז על שבת ויו"ט כמ"ש בזוהר מאי שבת שמא דקב"ה וכן כל יו"ט נקרא שבתון והוא מ"ש כי הצלת נפשי ממות זהו חבלי משיח את עיני מן דמעה זה גיהנם הנקרא עמק הבכא את רגלי מדחי זה מלחמות גוג ומגוג שיהי' אחר שיעלה לירושלים כמבואר בזכריה י"ד ויתר העם לא יכרת מן העיר:

'''וירא את ענינו זו פרישת דרך ארץ.''' ואח"כ אמר ואת עמלינו אלו הבנים הוא ע"ד שאמרו חז"ל עתיד' אשה שתלד בכל יום אחוי לי' תרנגולתא ענינו שא"א דמה שאמר קרא הרה ויולדת יחדיו היינו ביום שיבא בעלה תלד חדא דצריכה להמתין טומאת לידה ולא שייך לומר בכל יום ותו דכבר הי' זה באדם הראשון דנולדו לו קין והבל ביום יצירתם ותו דאין זה דומה לתרנגולתא אלא הענין שהתרנגול' מטעינה ראשונה הרה בכל יום ומגדלת ביצה אחת וה"נ דכוותי' יהי' לעתיד דמביאה אחת כבר תלד בכל יום וה"נ כן הי' במצרים שאעפ"י שפי' מדרך ארץ מ"מ היו מולידים מביאה ראשונה בכל יום ואפשר לומר מה שהיו יולדת היא כנגד שפירשו מנשותיהם ששה ימים כדכתיב למען ענותו בסבלותם שע"י סבלות העבודה פירשו מנשותיהן כל ימי השבוע חוץ מיום השבת כדאיתא במדרש שהי' להם מנוחה ביום השבת:

'''וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים.''' במדרש והובא בילקוט ראובני וירא אלהים את בני ישראל ר' יהודא בן לקיש אומר ראה שעושין תשובה והם לא ראו זא"ז וידע אלקים הוא ידע והם לא ידעו זה מזה ר"א אביו ר' יוסי בן דורמסקית ראה שהם עתידים להכניסו וכ"כ למה מכח התשובה יש לפרש מה שאמר שלא ראו זא"ז היינו שעשו תשובה ואמרינן ביומא פ' יום הכיפורים כתוב אחד אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתוב אחד אומר מכסה פשעיו לא יצלח לא קשיא כאן בחטא מפורסם וכו' היינו דקאמר ם לא ראו זא"ז שעש' תשובה אע"ג דכתיב מכסה פשעיו לא יצלח ע"ז אמר וידע אלהים שהם לא ידעו זא"ז מן החטא לכן הוצרכו לעשות תשובה בצרה ויש לפרש דברי ר"א שכבר ידוע קו' הקדמונים הידיעה והבחירה המה סותרים זא"ז ותירצו כי ידיעת הרעה אינו מכריח שהרי דב' לרע שיצא מפי הקב"ה חוזר כדכתיב ולא שייך ידיעה ברעה שהיא מצדה שקר ואין לשקר ידיעה וכבר פרשנו בזה מה דכתיב על כן לא יקומו רשעים במשפט וגו' שלא יטענו הרשעים כי רשעותן וצדקת הצדיקים היא מוכרח מאת מחמת הש"י וע"ז אמר כי יודע ה' דרך צדיקים שבזה שייך ידיעה ובאמת מתן שכרם אינו אלא דרך מתנת חנם כמו שאמר ולך ה' חסד וגו' אבל ודרך רשעים תאבד שאין לכם הכרח וכבר כתבנו דמטעם זה אחז"ל שהתשובה מהפך זדונות לזכיות דכתיב שובו בנים שובבים מעיקרא שובבים אתם ומפני שהתשובה היא מ"ע שבתורה והוא מוכרח מחמת ידיעת הש"י וכיון שאי אפשר לאדם לעשות תשובה אם לא שחטא קודם נמצא גם החטא הי' בהכרח וזהו דמעיקרא שובבים ולפי"ז י"ל הא דקאמר ר"א ראה שעתידים לחטוא אין הכונה במה שעתידין לחטוא אח"כ דהא כתיב באשר הוא שם דאין הקב"ה מעניש קודם החטא אלא דמפרש קרא שמטעם זה נעשה להם עונות כזכיות מפני שקודם שחטאו במצאים כבר גלוי וידוע לפניו שיחטאו נמצא היו מוכרחים על החטא והיינו דקאמר וכל כך למה דהא לא שייך ידיעה בחטא אלא מפני התשובה נעשו כדמעיקרא שובבים כדאמרן נ"ל והיינו דקאמר וידע אלהים:


<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>