עריכת הדף "הגדה של פסח (אחרית לשלום)/מגיד/צא ולמד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''אחרית לשלום'''}}}}
----
</noinclude>
'''צא ולמד מה בקש וכו'.''' מליצת '''צא ולמד''' יתכן דתכונת רעת לבן היה מצד רמאות, שהיה מראה את עצמו כאוהב ושנאה תחת אהבתו, דלכן אמר לו ה' 'השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע' שלא תדבר עמו טוב ויהיה לוטה בזה רע. ואמרו חז"ל דמצוה לפרנס את החנפים, לכן אומר 'צא ולמד' בפרסום 'מה ביקש לבן' וכו':

וכולל עוד, דתכונת הרמאות שכיח יותר בין אנשים הסובבים בשווקים וברחובות ועוסקים במו"מ שיודעים לרמות בתחבולות שונות, משא"כ יושבי אוהלים בבית המדרש ודבר אין להם עם אדם נעלם מהם תכונת המרמה ואין מכירין בו, לכן אמר 'צא' מן האהל לשוטט בין העוסקים בדרך ארץ, ואז תדע מה בקש לבן לעשות ליעקב אביו ברמאות שלו:


'''מה בקש לבן וכו'.''' בתפילת י"ח בארנו הוראת בקשה על התכלית, והנה המריע לזולתו בשביל איזה תועלת שיגיע לו מזה אין מתייחסת הרעה להבקשה דאין בקשת תכליתו להרע רק בקשת תכליתו לתועלתו, והרעה ההיא סיבה אל בקשת התכלית, אך המריע לזולתו לא בשביל תועלתו רק שמכוין להרע לזולתו בקשתו להרע והיא מידה גרועה מאד, זהו 'ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו' שהתכוון וביקש בקשת התכלית רק לעשות רעה ליעקב אבינו:


'''ולבן בקש לעקור את הכל.''' היינו עקירת הנפש והוא המרומז במאמרו הבנים בני, דאינם בניך ברשותך להכניסם תחת כנפי השכינה, רק בני המה ברשותי לעבודת התרפים:


'''ארמי אובד אבי.''' האריכו המפרשים להשכיל בינה איה מרומז בקרא שלבן בקש לעקור את יעקב, דבמקרא נאמר היפך זה בתחבולות המקלות. ונמתיק עפ"י דמיון, פקח ועור קנו אגוזים בשותפות, ויאמר העור אל הפקח הואל נא להיות החלוקה באמונה, נקח כל אחד מאתנו אחת לאחת. ויאות לו, ויהי בקחתם מאת הקופה ויאמר העור בלבו הן אנכי שתום העין אינני רואה מעשה הפקח, ואילו הוא מכחש בי לקחת כארבעה וחמשה כאחת, לכן אנסה נא הפעם ואקח שתים כאחת ובזה יבחן הדבר, דאם הוא לוקח רק אחת אחת, אז יצעק חמס בקחתי שתים, ואם הוא ממלא מלא חפנים כאחת לא יערב לבו להזכיר לי עון זה, כי ירא בן יעלה על לבבי שגם הוא עשהו ככה.

כן הדבר הזה, יעקב אבינו בהיותו איש תם מדת האמת טח עיניו מהשכיל בענייני מרמה, ולמען נסות אם לבן הוא באמונה עמדו או מרמהו לגוזלו ולקחת הכל מידו, השכיל לנסות בתחבולות המקלות, ואם לא יעורר לבן צעקתו על עשיית המקלות, והוא לאות כי רעה בלבבו לקחת הכל מידו, לכן אינו חושש אם ירבה בתחבולות צאנו, ומתיירא להזכיר בפיו שם ענין מרמה פן ישכיל יעקב גם הוא להשמר מאתו. ובאמת לא דיבר לבן מאמו בעשיית המקלות, ובזה נודע אל נכון כי 'ארמי אובד אבי שביקש לעקור את הכל':


'''ואת עירום ועריה.''' במ"ר 'עירום ועריה' עירום בלי ממעשים טובים, ואז 'וידע אלקים' לגואלם למען שמו. נמתיק הדבר לדמיון יתומה בת גדולים עניה יחיפה ונעדרת מכל חכמה ומדע ומלאכת הנשים, באה בשנים והגיע פרקה לנשואין ואין מאסף אותה להתחתן עמה. ויוודע הדבר לרב נכבד שהוא בעיר ויחמול עליה כי היה ממכירי אביה ויקרא להשדכנים ויאמר להם דעו כי העלמה הלזו היא שארי ממשפחתי ושמי נקרא עליה אנכי העומד מצידה להשיאה ולתת לה ערך בגדים כבנות העיר, ויהיה בהשמע הדבר כי שם הרבה הנכבד נקרא עליה ויאות אחד מעשירי העיר להתחתן עמה.

כן הדבר במצב העדה, עדת ישראל במצרים היו בשפלות {{לפיענוח|המורד}} עבדים לפרעה במצרים, עניים בממון ורכוש, ועניים בדעת באין תורה ומעשים טובים, נעדרי השלימות, וכל המשפיעים המערכים הטבעיים הנסיים מאנו לאספם בצל השפעת טובם, כי מי יחמול על עם עני ונבזה נעדר השלימות, והבוי"ת בחמלו עליהם בראותו שהם ערומים מכל, ידע לגואלם למען שמו קרא שמו עליהם באמרו 'אלקי העבריים' ואז כאשר נקרא שמו עליהם אז מבחר ההנהגות היא הנהגה הניסית פרשה כנפיה עליהן לגואלן:

'''וכולל''' עוד דהנהגה הניסית אין מונהגת בעולם כל זמן שיש כח להנהגה זולתה לקיים הדבר בכח הנהגתה, אך בראותו ית' ואת ערום ועריה שאין שום תקוה לטובתה מצד הנהגת הטבעה והמערכה, אז וידע ה' לגואלם למען שמו בהנהגה הניסית: 


<noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>