עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/קכג"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''בכריעה אחת וכו'.'''  פירש ר' ישעיה זכרונו לברכה, בכריעה היה פסיעה אחד לאחור כלומר כשיעור פסיעת כרעים כן כתב שבלי הלקט שם וצריך עיון, ובספר צידה לדרך דף מ"ד משמע דכריעה זו צריך שיהיה עד שיתפקקו כמו כריעות דאבות ומודים שנתבאר בסימן קי"ג:

==ב==

[ב] '''ואחר שפסע וכו'.'''  היינו לאפוקי מהנוהגין שאומרים עושה שלום בשעת הפסיעות אלא יאמרנה אחר הפסיעות, וכן הדין בעושה שלום דקדיש ושליח ציבור, וכן כתב בתרומת הדשן סימן י"ג:

==ג==

[ג] '''ישתחוה לפניו וכו'.'''  ויאמר על כל ישראל והא דאפילו יחיד אומר ואמרו אמן, כתב מטה משה ששמע בשם רבי יהודה חסיד דהוי כמו שאומרים ליחיד ברוך יושבין שהוא כנגד המלאכים המלוים את האדם בכל יום:

==ד==

[ד] '''יעמוד וכו'.'''  וחייב לכוין רגליו כמו בתפילה כנסת הגדולה בשם רד"ך, ומשמע קצת מזה דיש לעשות כל פסיעה בשני רגלים כמו שכתב בשם לחם חמודות, וסיים בכנסת הגדולה זה לשונו ועיין עוד שם ובתשובת בנימין זאב סימן קס"ז, עד כאן. ורצה לומר משאר דינים בענין זה אבל דין זה דחייב לכוין רגליו ליתא מידי בתשובת בנימין זאב עיין שם, ועולת תמיד עינו הטעתו וחשב דעל דין זה קאמר ולא דק:

==ה==

[ה] '''ולפחות וכו'.'''  רצה לומר לכתחילה הלכה עד קדושה אלא כשיש המקום צר ואתו לנצויי ודחוק יש להקל ולחזור כשיתחיל השליח ציבור, וכן פסק הב"ח, ולחם חמודות מחלק דכשאומרים פיוטים יחזור כשיתחיל השליח ציבור, ואם חוזר מיד למקומו קאמר בש"ס דומה לכלב ששב על קיאו ועיין בית יוסף לבוש פירושו, אבל בתשובת רשב"א סימן תל"ו ותרע"ה ותשובת בנימין זאב סימן קס"ז פירשו דכיון שחוזר מיד למקומו נראה כאילו רוצה להתוודות שנית כדאיתא לקמן בהלכות יום כיפור שהתודה ביום כיפור זה וכו' דומה לכלב וכו' ועיין בליקוטי מהרי"ל:

==ו==

[ו] '''כדי וכו'.'''  צריך עיון רב שכן כתב בית יוסף, הרשב"א ז"ל שאלת שליח ציבור אם יוכל לחזור למקומו מיד כשרוצה לחזור ולהתפלל בקול רם תשובה לא ראיתי לאחד מן הגדולים שמיחה בדבר זה, אף על פי שכל שליח ציבור עושה כן אדרבה נראה שצריך לעשות, ושמעתי מפי גדולים אשכנזים ששליח ציבור שלהן עושין כן אלא שממתינים שם מעט כדי הילוך ארבע פסיעות עד כאן לשונו. ועל פי זה כתבו רמ"א ולבוש דימתין השליח ציבור, אבל עיינתי בתשובת הרשב"א גופיה סימן תל"ו שאין לשון הרשב"א כך אלא זה לשונו אדרבה נראה שמחויבים לעשות כן שהרי כשהתפלל לעצמו צריך לעשות שלוש פסיעות ואם לא עשה כן הרי אמרו שהוא כמו שלא התפלל, ושמעתי מאחד מגדולים אשכנזים ששליח ציבור שלהם עושים כן שממתין במקומן כדי שיהלוך ארבע פסיעות, והפרש שבין יחיד לשליח ציבור דבשליח ציבור ידוע שחוזר להוציא את אחרים ידי חובתו לא מיחזי ככלב וכו', עד כאן. והנה מההפרש שכתב משמע דדעתו שיכול לחזור מיד ואין צריך להמתין ארבע פסיעות, ומה שכתב שמעתי ששליח ציבור שלהם עושה כן לכאורה קאי למעלה שהיו עושין כן שחוזרין מיד ומתוך זה הוסיף הבית יוסף בלשונו תיבת אלא ותיבת מעט, והנך רואה דליתא שם כן, גם קשיא דלמאי יהא זה מעט ולמאי צריך כלל כיון דלא הוי ככלב שב וכו', אלא נראה דמה שכתב ששליח ציבור שלהם עושין כן קאי למטה על שממתינין, רצה לומר מה הם עושין כן שממתינין כדי הילוך וכו' והיינו דסבירא להו דשליח ציבור נמי צריך להמתין כמו יחיד כמו שכתב בית יוסף בשם הרמב"ם, וכן מלבושי יום טוב כתב בשם דרשת מהר"ש שיעמוד כשיעור שיגיע לאתה קדוש. מיהו נראה דסבירא ליה לאחד מגדולי אשכנז להקל משום טורח ציבור דסגי כדי הילוך ארבע פסיעות, אבל לדעת הרשב"א דיש הפרש דלא שייך בשליח ציבור כלב השב אם כן מיד ממש יכול לחזור. ועוד דבר מן הדין דברי רשב"א הנזכרים לעיל אינן מובנין כמו שכתב במרדכי ואדרבה נראה שמחויבין וכו' כשהתפלל וכו' מאי הוכחה הוא זה שמחויב לחזור מיד וצריך עיון, ועל כרחך יש חסרון וטעות בתשובה זו, ועוד מצאתי בתשובת הרשב"א סימן תרע"ה כתבוה תשובה זו אות באות ולא כתב שם כלל מן ואדרבה וכו' עד והפרש יש, ומבואר בתשובה דיכול לחזור תיכף וכן כתב בית יוסף בשם אוהל מועד, וכמדומה שאיזה הוספה הוא בתשובה ראשונה ואינה מדברי רשב"א, וכן מצאתי בתשובת בנימין זאב סימן קס"ד, ותמיהני על כך גדולי האחרונים שלא הזכירו מזה:

==ז==

[ז] '''הילוך ד' אמות וכו'.'''  זה לשון לחם חמודות, ומה שכתב הרשב"א ארבע פסיעות העתיק רמ"א ארבע אמות, נראה שמדמה לשיעור שהייה שבין תפילה לתפילה, לעיל סימן ק"ה, ואי משום הא אין לנו לפרש דברי הרשב"א שלא כתב כן שהרי ודאי הפרש יש בין שני תפילות חלוקות לשני תפילות של השליח ציבור שאינן חלוקות, אלא האחת חוזרת לאחרת, מיהו רבינו ירוחם כתב המתפלל יחידי ממתין ארבע אמות כמו בתפילה לתפילה, עד כאן, אבל אין ראיה להשליח ציבור שיש לו למהר לתפילתו עד כאן לשונו. ולא ירדתי לסוף דעתו דברור כוונת רמ"א דמסתמא פסיעה בינונית קאמר והוא שיעור אמה כדלקמן סימן שצ"ז בתחומין. שוב ראיתי בתשובת רשב"א סימן שפ"א דכתב דג' פסיעות שפוסע לאחוריו אינן שיעור אמה ואין להם שיעור, ואפשר שזה ראה לחם חמודות וסובר דהוא הדין הנך ארבע פסיעות. אבל יש לחלק דהתם כמו שכתב שם הרשב"א הטעם שאינן אלא נטילת רשות כנפרד מלפני המלך, אבל בזה דכתב ימתין עד כדי הילוך וכו', משמע שיעור פסיעה גמורה קאמר כן נראה לי. וראיה לזה מדכתב מטה משה בשם רבינו ירוחם דהמתפלל ביחיד ימתין ד' פסיעות הא בית יוסף ולחם חמודות וב"ח כתבו בשמו ד' אמות אלא דהכל אחד הוא. גם תימא גדולה על לחם חמודות שכתב דר"י למד ד' אמות משהייה שבין תפילה לתפילה, והיינו משום שראה בבית יוסף שכתב זה לשונו ור"י כתב ישהא מעט, וכן נראה משהייה שבין תפילה לתפילה בעינן ד' אמות, עד כאן. והבין דכולה מלשון רבינו ירוחם הוא, וליתא כי עיינתי בספר אדם וחוה דף כ"ה שלא כתב אלא ישהא מעט, אלא ודאי מה שכתב בית יוסף וכן נראה וכו' הוא דברי עצמו. ובאמת קשיא על בית יוסף מנא ליה דר"י ד' אמות קאמר דילמא אף פחות מד' אמות קאמר, ונראה שלמד מתשובת הרשב"א הנזכר לעיל שכתב ממתינין מעט כדי שיהלך ד' פסיעות, הרי דקרי ד' אמות המתנה מעט, אם כן ישהה מעט שכתב רבינו ירוחם נמי ארבע אמות קאמר, וזה ראיה גמורה למאי דפירשתי על שהעתיק רמ"א דברי רשב"א ארבע אמות. והנה למאי שכתב רש"ל על שאין לשון הרשב"א ממתינין מעט וכו' אם כן עדיין נראה לי דרבינו ירוחם אף פחות מד' אמות קאמר, אבל אין לפרש דברי רבינו ירוחם דצריך להמתין כמו במתפלל עם הציבור, דאם כן לא הוה ליה לכתוב אלא דיחיד ישהה כמו כן כמו שכתב אבודרהם הביאו בית יוסף, דהא סליק מיניה מדין מתפלל עם הציבור, אלא דכתב בבא בפני עצמו, בדין יחיד כתב ישהה מעט אלמא דלא צריך להמתין כשיעור שהיה מתפלל עם הציבור, אך דהקשה דילמא אף פחות מד' אמות קאמר. ובזה ניחא קושיות מלבושי יום טוב למה השמיט הלבוש מה שכתב רמ"א דהמתפלל ביחיד ימתין ארבע אמות, דנראה לי דסבירא ליה דאין כוונת רבינו ירוחם על ארבע אמות, ואף שבית יוסף מביא ראיה משם, יש לחלק דבין תפילה לתפילה בעינן שהייה יותר כדי שיתחולל דעתו. אך לפי זה קשה דאם כן הוה ליה לכתוב הלבוש דמתפלל ביחיד ישהה מעט. לכן נראה דסבירא ליה כאבודרהם דימתין כשיעור שהייה מתפלל עם הציבור, ולכן לא הזכירו דסמך על המבין דמה שכתב דאידי ואידי אין בו משום כלב השב וכו', וכן פסק הב"ח ומהאי טעמא, מיהו במטה משה כתב דנוהגין כר"י להמתין כדי הילוך ארבע פסיעות, ונראה דטעמא דבשהייה מעט לא הוי ככלב השב וכו' ודאי קצת מהא דהקילו במתפלל עם הציבור משיתחיל השליח ציבור, והא דהחמירו נמי עד קדושה, נראה דהיינו טעמא כיון דהשכינה עדיין עומד כנגדו שיאמר קדושה הקפידו נמי שלא יחזיר ריקם, וכיון ששוהה בלאו הכי, מה שאין כן כשמתפלל ביחידי. ומכל מקום אם יש לו פנאי בריוח יחמיר להמתין כשיעור שהיה מתפלל עם הציבור ואם סיים שמונה עשרה תיכף שיושב השליח ציבור לתחינה או פתח ויהי נועם במוצאי שבת, עיין לקמן סימן קל"א:

==ח==

[ח] '''שמאל תחילה וכו'.'''  כדי שיהא שמאל אחורי ימין בשלישית כשעומד לבוש, סובר דפסיעה דרגל אחת הוי פסיעה ולא ראיתי נוהגין כן, אלא כמו שכתב הרבינו מנוח בבית יוסף דפסיעה הוא בהנעת שני רגלים דהיינו שפוסע גם כן הימיני אל השמאלי וחוזר ומתחיל בשמאלו וכו', לכן נראה לי דטעמא מפני חשיבות הימין שעוקר תחילה השמאלי, ומניח עדיין הימין במקום שכינה, כן כתבו מלבושי יום טוב ולחם חמודות דף מ"ג. עוד טעם בט"ז ומגן אברהם דצריך לפסוע לימין השכינה תחילה שהוא לשמאלו, ולפי זה נראה דאפילו איטר רגל עוקר שמאלו תחילה:

==ט==

[ט] '''לכל הפחות וכו'.'''  דמשמע דאי בעי פוסע יותר, והקשה על מה שכתב רמ"א ולכתחילה לא יפסע וכו' יותר מזה כו', ומי שאמר זה לא אמר זה כדמשמע בבית יוסף והוה ליה לרמ"א לכתוב במחלוקת, ועל לבוש קשה יותר עיין שם. מיהו לדינא לכתחילה לא יפסע יותר כמו שכתב רמ"א, וטעמא כתב הב"ח כדי לאפוקי נפשיה מפלוגתא, ורצה לומר דלכולי עלמא יוצא על כל פנים בגודל בצד עקב, אבל למאן דאמר דטעם הוא כפסיעות כהנים אסור להוסיף. אבל לעניות דעתי עדיין לא אפיק נפשיה מפלוגתא דהא כתב שבלי הלקט סימן ח' טעם דשלוש פסיעות מפני כשאדם עומד בתפילה עומד במקום קדושה דשכינה למעלה מראשו ותוך ארבע אמות למקום עמידתו מקום קדושה הוא, לכן צריך לפסוע לאחוריו שלוש פסיעות כמו שיצא ממקום קדושה ויעמוד במקום חול עד כאן לשונו, וכן כתב בספר תניא וכן משמע באבודרהם, משמע דשלוש פסיעות כשיעור ד' אמות של מקום קדושה הוא, וצריך עיון דזה הוי הרחקה יתירה ודוחק לפרשו בענין אחר. עוד כתב הב"ח דבבית הכנסת שרבים נכנסים צר להן המקום שאי אפשר לפסוע גם כן עקב בצד גודל כדאיתא ברשב"א בתשובת סימן שפ"א שכתב דאין שיעור לג' פסיעות לסמוך עליו בשעת הדחק, עד כאן. והיינו דסבירא ליה לרשב"א טעם דשלוש פסיעות שאינן אלא משום נטילת רשות כנפטר מלפני המלך כמבואר שם, ולא מטעם ככהנים, ומגן אברהם חולק דבפחות מעקב בצד גודל לא מיקרי פסיעה כלל, עד כאן, ואינו מוכרח. עוד טעם כתב הבית יוסף וכף רגליהם רגל ישרה, רגליהן תרי, רגל חד, הרי ג', ויש אומרים ששה דכתיב בתריה וכף רגליהם ככף רגל עגל, ואף שלא מצינו אלא שלוש בשובו אל מקומו הוי עוד תלת שיש לו לחזור למקומו בשלוש פסיעות, ומה שעולם מקפידין שלא ילך אדם לפניהם עד שישובו למקומם, הוא מטעם זה שלא נגמרו עדיין הפסיעות. כתב לחם חמודות דעל ידי קפידתם טועין שכשרואין למי שרוצה ללכת לפניהם ימהרו לשוב למקומם בטרם שממתינים שיעור המפורש בסעיף ב', וזה אינו נכון אלא מוחים שלא ילך ואם ילך הוא עשה שלא כהוגן ולא העומד ולא הוי הפסק לגביה דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת:

==י==

[י] '''אין צריך לחזור וכו'.'''  שהרי עדיין אינו נפטר עד קדיש שלם אף שמפסיקין בתחינות וקריאת התורה והלל וקדושה כולה לסדר תפילה הן באין כן כתב בית יוסף, וכתב הפרישה מכאן משמע דאסור לשליח ציבור לדבר ביני וביני כיון דהכל מעין תפילה אחת הוא וקדיש שחוזר לכולן:

==יא==

[יא] '''בקול רם פוסע וכו'.'''  אף על גב שעדיין קדיש שלם יפטור ממנו יתברך על תחינות של עצמו, כגון אלהי נצור שיאמר בלחש ואחר הקדיש יפטור על שהתפלל בעד הציבור, לבוש והוא דחוק, ועיין אליהו זוטא:

==יב==

[יב] '''יהיו לרצון וכו'.'''  מפני שעדיין לא גמר תפילת רבים, עד הקדיש שלם וכו' ומכיון שלא אומרה במקומו שוב לא יאמרו (מלבושי יום טוב). והט"ז הקשה על הלבוש דאם כן יחיד נמי, ולי נראה דהכי פירושו עוד כיון שמתפלל עוד עד הקדיש אם כן נכלל יהיו לרצון כתתקבל צלותהון וקל להבין, ועיין באליהו זוטא המסקנא לומר יהיו לרצון:

==יג==

[יג] '''[לבוש] עד שיסיים השליח ציבור וכו'.'''  והא דקיימא לן בסעיף ב' דלא יחזור למקומו לפחות עד שיתחיל השליח ציבור, תירץ כנסת הגדולה דאחר שיסיים השליח ציבור מותר לחזור פניו, רק למקומו אינו רשאי לחזור עד שיתחיל השליח ציבור תפילה קול רם, וכן משמע מהטעמים שכתב הלבוש. ונחלת צבי תירץ דלעיל סיים התפילה בהדי שליח ציבור, וכאן סיים קודם השליח ציבור, ואין נראה מפוסקים אלא דלעולם צריך להמתין לפחות עד שיתחיל השליח ציבור, ודומיא דעד שיגיע השליח ציבור לקדושה:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}