עריכת הדף "
אור שמח/מאכלות אסורות/ח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יד == '''גיד הנשה מותר בהנאה וכו':''' ''' הנה ''' הרמב"ן תירץ פסקי רבינו דפסק כסתם משנה דקא מייתי להיתר הנאה מקו"ח, מה חלב דענוש כרת מותר בהנאה גיד לא כש"כ, ואף מ"ד דאין בגידין בנ"ט סבר להך קו"ח כדאמר ור"ש דאסר כו' אע"ג דר"ש סבר אין בגידין בנ"ט ולא הוי היתר גיד בכלל נבילה ג"כ הוה יליף בקו"ח לולא דהוי דחי דחלב הותר מכללו [ודלא כהפלתי]. אמנם ע"ז יש לפקפק דהגמרא אמר אב"א ה"נ דאסור ואב"א מייתי לה מקו"ח. והנראה לי דתלוי בהך דפליגי רבנן ורבי בריש פרק ג"ה אם מעלין ג"ה על גבי המזבח במחובר או לא, דלמאן דאמר דלא אישתראי ג"ה במחובר לגבוה, א"כ ליכא למילף בקו"ח מחלב ודם שכן נאכלין למזבח ולכן מותרין לגבוה ושרינן בהנאה לישראל דהסברא נותנת דמידי דמכפר ומתיר שיריים לאכילה בקדשים אינו דין שיהא חל עליו איסור הנאה מצד חלב, אבל גיד דאינו נאכל למזבח אין ה"נ דאסור בהנאה, ולכן אמר דלמ"ד דגיד הנשה נאכל למזבח כרבי אין ה"נ דמייתי לה בקו"ח מחלב דשרי בהנאה גיד לא כש"כ, ולפ"ז רבינו דפסק בהלכות מעשה"ק דגיד הנשה של עולה חולצו לתפוח וא"כ לא מצינן למילף מקו"ח מחלב דמותר בהנאה והדרא קושיא לדוכתה {{תוספת| *|והנה בהא גופיה סתרי פסקי רבינו אהדדי דפסק כסתם משנה דזבחים דכרבי אתיא דעצמות וגידין פירשו לא יעלו ואם עלו ירדו וא"כ קרא דוהקטיר הכל המזבחה למחוברין דהיתרא לא צריך קרא, מידי דהוה ארישא של עולה וכי צריך קרא לגיד הנשה. ואיהו פסק דחולצו לתפוח, וכבר עמד ע"ז הלח"מ. ונראה דרב נחמן בר יצחק אמר כן אבל רב הונא לא יאמר דבר דלא כסתם משנה דסתם רבי ובפרט לפי רבינו סתם משנה דחולין סובר כן, וסבר דרבי סבר דלא ילפינן מרישא של עולה משום דהראש אינו טעון הפשט וקרב עם עורו, משא"כ בגידין ועצמות דכל הגוף, ולרב הונא דמחדש דאעפ"י שחולצו מעלהו למזבח משום הקריבהו נא לפחתך וגנאי הוא להביא ירך מנוקר למזבח א"כ א"ש דרבנן סברי דאינו צריך קרא למחוברין בעצמות דאימת ינקר הגידין ויסלק העצמות, אי טרם העלאה למזבח ע"ז נאמר הקריבהו נא לפחתך ולא צריך קרא, ואם במזבח ע"ז כיון דעלו במזבח לא צריך קרא דלא ינקר ויסיר הגידין ועצמות דמצינן למילף מהא דאמר בתורת כהנים והפשיט אותה כו' כשירה ולא פסולה שאם עלתה ע"ג מזבח לא יפשיטנה רק קרבה עם עורה ומייתי לה בזבחים דף פ"ה. אולם אם נאמר דאין הפשט ונתוח בראש המזבח א"ש, דע"ג המזבח לא יפשוט ולהורידה מהמזבח הרי תו לא תעלה, לכן ע"כ מקטירה כולה כאחת, וליכא למילף מתמן לכן צריך קרא. אמנם ז"א, דבדף פ"ה מוכח דפסולה יש בה הפשט ע"ג המזבח כיון דלא מצי להורידה מהמזבח [וכגון שנפסלה אחר זריקה דכבר הותר העור לכהן] וצ"ל דזה גופא ידע מסברא כיון דלנקר לא יכול טרם שמעלה ע"ג מזבח, ולנקר ולהסיר הגידין ועצמות ע"ג המזבח זה א"א כמו דאין הפשט וניתוח בראש מזבח דלשולחן דמי שצריך שיהא לחם ערוך עליו [כמפורש בשם כ"י] ובודאי מקטיר הכל וכי צריך קרא לפירשו, אבל רבי סבר יש הפשט וניתוח בראש מזבח וכמו שפסק רבינו בשחטה בראש המזבח וכפשטא דסתם משנה, וא"כ סד"א דצריך לנקר ולהסיר בראש המזבח דהוי כמו הפשט ונתוח לכן צריך קרא לזה ודוק ואכמ"ל. ולפי זה רב הונא פליג על רנב"י אליבא דרבי דרב הונא סבר דגם לרבי לא יקריב גיד הנשה במחובר. ונראה דלכן אמר תניא כותי' דרב הונא [פירוש דאף לרבי גה"נ של עולה חולצו לתפוח] דתנא גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה ועל כרחין דשלמים בעזרה מי איכא וצריך לומר דבשלמי עצרת שהם קדשי קדשים ונאכלין בעזרה והא דנקיט שלמים ולא חטאות משום דכיון שצריך בהו תנופה לאחר שחיטה בכל גופן בירכותיהן סד"א כיון דאיתעבוד בהו תנופה תו ליתאכלו לכהנים דמשלחן גבוה זכו לכן אמר דמכבדן לאמה וזה לא שייך אלא לרבי אבל לרבנן הא סברי דתנופתן היא רק בחזה ושוק שלהן ופשיטא דמכבדן לאמה כמו גה"נ של כל קדשי קדשים הנאכלין יעוי' מנחות דף ס"ב ולכן לא הביא הרמב"ם את זה. ופשוט:}} : ''' הגה"ה''' ''' וזה ''' יותר משלשים שנה אשר ראיתי נדפס בספר לאחד מחכמי הדור בזה וכתבתי לו שדבריו אינו, וזה הוא, שהביא ראיה דג"ה מותר בהנאה דאל"כ איך שייך לחייבו בטביחה ומכירה הא שייר גיד דאסור בהנאה וליתא במכירה ומיפטר מד' וה', וכתבתי לו דזה גופיה טעות דאף אם נאמר דאיסור הנאה יש להן בעלים מכל מקום פטור על גניבה אם גונב איסור הנאה וא"כ הוי כגונב את הקיטעת דחייב דמה דגנב הא לא שייר, ועוד דמלבד זה נתבונן דהא גיד חזי להנאות שלא כדרך הנאתן דאינו אסור, רק משום זה דאינו עומד לזה ולא הוי דרך הנאתו לא מיחשב משום זה ממון, וזה דוקא לאחר שחיטה, אבל מחיים הא הגיד מועיל להחיות של הבהמה וכמו דאמר בפרק אלו טריפות ההוא דמחו בגידא נשיא כו' דסבורים היו למיחשביה לטריפה כש"כ דמועיל הרבה לחיות הבהמה בכללה ולגבי הנאת אכילה אינו דרך הנאה, אבל לשויא ממון גבי בעלים פשיטא דהוי ממון גמור ומחויב הוא לשלם באונסין גם עבורו כפל ואיתא במכירה דהוא ממון גמור בחיי הבהמה ועומד לזה כ"ז שהוא בגוף הבהמה ואחד מאיבריה ולא שייר מידי וז"ב: ''' וזכר ''' לדבר מהא דפריך ריש פרק גה"נ מוקדשין פשיטא משום דאקדשיה פקע איסור גיד מיניה, ולא פריך איך חל הקדש הא הוי איסור הנאה ולאו שלו הוא להקדישו, ולא שייך לומר כאן דפשטה קדושה בכולה כיון דלאו ממון שלו שיכול להקדישו ואף אם מקדישו בפירוש ובכה"ג לא פשטה קדושה דהוי כבהמת שותפין שהקדיש חציה דלא פשטה בכולה, וע"כ כמו שבארנו דמחיים הוי ממון גמור אף אם אסור בהנאה, ובל"ז מגמרא זו אין ראיה כלל והבן. לכן העיקר בזה כמו שתרצו רבנן בתראי יעו"ש בדבריהם ואכמ"ל, וכן אין לתלות זה בפלוגתא דמה הוי שיור אצל מכירה אם דבר הניתר בשחיטה או המעכב בשחיטה יעו"ש דלאו מידי הוי ודוק בכ"ז:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף