עריכת הדף "
אבן האזל/גניבה/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== י == '''בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו ויצא לו שם גנבה בעיר והכיר כליו וספריו ביד אחרים. או שהיה עשוי למכור והיו כליו אלו שהכיר מכלים העשויים להשאיל ולהשכיר אם באו עדים שזה כליו [של זה] ישבע זה (שהוא) [שהן] בידו בנקיטת חפץ בכמה לקח ויטול מבעל הבית ויחזיר לו כליו.''' ''' השגת ''' הראב"ד: למכור את כליו וכו'. א"א אם היו כלים אלו מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר לא היה צריך לשם גנבה אלא להפטר משבועה שלא מכרן, [כצ"ל, ובדפוס יש ט"ס]. ''' כתב ''' המ"מ דדעת הראב"ד דאפי' לא יצא לו שם גנבה בעיר מהני טענת גנובים דאי בעי אמר שאולים, ודעת הרמב"ם דלא מהני מיגו דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן, אבל בתוס' בב"מ דף קט"ז כתבו דלא שייך כאן אחזוקי אינשי בגנבא לא מחזיקינן דדוקא בהא דשבועות דף מ"ו דאמר עליו שהוא גנבם אמרינן הכי, אבל כאן שאומר שלקחן מגנב כמה גנבי איכא בשוקא, ובתוס' שם כתבו דלא אמרינן מיגו משום דמיגו להוציא לא אמרינן, אמנם בדעת הרמב"ם מוכח מהא דשטרא זייפא דפסק פ' י"ד מה' מלוה כרב יוסף אפי' בשטר מקויים דסובר מיגו להוציא לא אמרינן, ועוד יותר ראיתי מביאים מדבריו בפיהמ"ש בשבועות פ"ו משנה ה' שכ' שם להדיא דאין אומרים מיגו אלא לפטור ולא שיגבה בטענתו, אכן מזה עוד אינו מוכח כ"כ לעניננו דשם צריך להוציא ממון מחברו, והכא טוען על גוף החפץ שהוא שלו, ומ"מ יש לומר דגם בכה"ג שייך מיגו להוציא כמש"כ התוס', וכן כתב הרמב"ן בשבועות שם דלמי שסובר דלא אמרינן מיגו להוציא ודאי לא אמרינן מיגו, וכן מוכח מלשון הרמב"ם בפיהמ"ש שכתב דלא אמרינן מיגו אלא לפטור. ''' והנה ''' זה מבואר בדברי הראב"ד והמ"מ דמה שכתב הרמב"ם או שהיה עשוי למכור כליו והיו כלים אלו שהכיר מכלים העשויים להשאיל ולהשכיר קאי על מה שהתחיל שיצא לו שם גנבה, ואף דלא כפל כאן לומר שיצא לו שם גנבה, סמך על תחלת ההלכה כיון שלא חילק אלא בזה שמקודם מיירי באינו עשוי, ואח"כ כתב או שהיה עשוי, אבל יצא לו שם גנבה הוא גם באופן הב', וכבר הביא הש"ך בסי' שנ"ז שהוא מפורש בדברי הרמב"ם בפ"ח מה' טוען הלכה ה' שכתב וז"ל, אין כל הדברים אמורים אלא שהיה בעל הכלי טוען אני הפקדתי אצלך או השאלתיהו אצלך, אבל אם טען שכלי זה היה שלי ונגנב או אבד או נגזל וכו' אע"פ שהוא מדברים שעשויים להשאיל ולהשכיר מעמידין אותו ביד זה שהוא בידו עכ"ל. ''' והטור ''' בסי' שנ"ז הביא מדברי הרמב"ם כאן דבעשויים להשאיל אפי' לא יצא לו שם גנבה מוציאין מיד המחזיק וכן כתב הנמוק"י וכבר כתב הב"י שהוא טעות דבאור דברי הרמב"ם הוא כמש"כ המ"מ, והב"ח כתב ליישב דברי הטור, אבל מדברי הרמב"ם בפ' ח' מה' טוען שהבאנו מפורש להדיא כדברי המ"מ וכנ"ל, ולפלא גדול שהגר"א ז"ל הסכים לדברי הב"ח, מדחלקינהו לתרתי רק שכתב דצ"ע מדבריו בפ"ח מה' טוען ולא אבין איך נבוא לעשות סתירה מפורשת בדברי הרמב"ם מדקדוק קלוש דאף לפי' הטור אינו מיושב דבריו דהוי לו לומר או שהיה עשוי למכור כליו ולא יצא לו שם גנבה, והיה כלים אלו מדברים העשויים להשאיל, ומדכתב רק או שהיה עשוי למכור ע"כ דיצא לו שם גנבה בעינן גם בעשויין וסמך אתחילת דבריו ולא הוציא מן הכלל רק עשוי למכור כליו והוא פשוט. ''' ונראה ''' שהטור והנמוק"י היה להם גירסא אחרת בדברי הרמב"ם שהיה כתוב אפי' לא יצא לו שם גנבה ולא שפירשו כן בגירסתנו, וזה מבואר מדברי הגה"מ שכתב וז"ל וכן ס"ה חילק בין דברים העשויים להשאיל ולהשכיר לשאינם עשויים להשאיל ולהשכיר, אכן כתב דבדברים העשויים להשאיל ולהשכיר אפי' בעה"ב העשוי למכור כליו לא עדיף כולי האי ודי בזה שיצא לו שם גנבה בעיר דמיגו דנאמן השאלתיו והשכרתיו לך נאמן לומר נגנבו לי, עכ"ל, והנה ז"ל הסמ"ג בעה"ב שאינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גנבה בעיר והכיר כליו וספריו ביד אחרים, או שהיה עשוי למכור והיו כלים אלו מכלים העשויים להשאיל ולהשכיר אם באו עדים שאלו היו כלים של זה ישבע וכו', ומבואר דהסמ"ג העתיק לשון הרמב"ם ממש, וא"כ קשה טובא דברי הגה"מ שכתב אכן כתב וכו' דמשמע שהסמ"ג אינו סובר כהרמב"ם וע"כ צ"ל דהגה"מ היה לו גירסת הטור דהרמב"ם סובר דדברים העשויים להשאיל לחוד מהני דלא צריך ליצא לו שם גנבה, ולכן כתב דהסמ"ג ג"כ מחלק בין עשויים לשאינם עשויים, ורק בזה דבעשויים אפי' עשוי למכור כליו לא עדיף כולי האי וסגי בזה שיצא לו שם גנבה. וזה ברור בכונת הגה"מ וממילא פשוט דכן היה גירסת הטור, ומבואר להדיא מדברי הגה"מ דבדברי הרמב"ם לפי גירסתנו הכונה דבעשויים להשאיל נמי בעינן יצא לו שם גנבה וכמו שכתבנו והעיקר הוא ודאי כגירסתנו כדמוכח מדבריו בה' טוען וכנ"ל. ''' ומה ''' שכתב הגה"מ בטעמא דנאמן בעשוי למכור כליו משום מיגו. בדברי הסמ"ג כאן לא נמצא זה, אכן במצוה צ"ה הביא דמכאן מוכח דספרים אינם עשויים להשאיל דאל"כ יהי' נאמן במיגו, ומוכח דסובר דטעמא דעשויים להשאיל הוא משום מיגו, אכן שם קיצר הסמ"ג והיה משמע מדבריו דהוכיח מעיקר משנתנו ומדבריו כאן מוכח דהוכחתו הוא רק מהיכי דיצא לו שם גנבה דאינו מוציא בלא כל הני תנאים שהוזכרו. ''' והנה ''' במה דהשיג הראב"ד דבלא יצא שם גנבה יהיה נאמן במיגו הי' אפשר לומר דכאן אינו נאמן במיגו מלבד מיגו להוציא משום דחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו, כמש"כ הרמב"ם פ"א מה' מלוה הל' ל' דלוה אינו נאמן על מה שהוא ברשותו לומר שאינו שלו להפקיע מבע"ח אפי' במקום מיגו, ועמש"כ המ"מ בשם הרמב"ן, והתם ודאי לאו משום מיגו להוציא דלא שייך התם, רק דיש להעיר בזה דהא חזינן דעשויים להשאיל ולהשכיר מהני ביצא לו שם גנבה בעיר דאפי' בבעה"ב העשוי למכור כליו מוציאין ממנו ומוכח דגם לאומר גנובים מהני הא דעשויים להשאיל, וצריך באמת להבין טעמא דמילתא, וצריך לומר דכיון דעשוי להשאיל ויכול המערער להוציא בטענת שאולין אזל ליה חזקת המחזיק, וכמש"כ הרמב"ם בפ"ח מה' טוען שהן בחזקת בעליהן, אלא דא"כ גם בלא יצא שם גנבה נמי יהיה נאמן. ''' אכן ''' נראה דהם שני ענינים דין חזקה שכל מה שביד אדם הוא שלו הוא חזקת בירור משום דסתמא דמילתא כך היא, ואלים כ"כ דלא אמרינן מיגו להוציא מחזקה זו, ודין מוחזק הוא דין בעצם וכדאמרינן בב"ק דמ"ו דהמע"ה סברא היא דמי שצריך עליו לברר, ולכן נוכל לומר דכיון שיצא לו שם גנבה טענת גנובין הוי טענה מעלייתא, אלא דבעשוי למכור כליו כיון דאפשר שני האופנים, לכן כשהלוקח מוחזק אלים חזקתו ואין מוציאין מידו, וכן מה שהיה מוחזק מי שמכר לו מעמידין בחזקתו לומר שלא היה גנוב, אבל בעשויים להשאיל כיון דעכ"פ הי' אפשר להוציא ממנו בטענת שאולים לכן לא אלים חזקתו ומהני יצא לו שם גנבה בלחוד, שהמערער יוציא החפץ דלא אלים חזקת המוחזק להוציא מחמ"ק להחזיקו בלקוח, אבל כ"ז ביצא לו שם גנבה, אבל בלא יצא לו שם גנבה דעיקר טענת גנובים הוא כנגד חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו וזו חזקת בירור, לכן שפיר דלא מהני גם הא דעשוים להשאיל, דאף דנימא דלא אלים חזקת מוחזק שלו אבל אלים חזקת בירור שלו, כיון דעכשיו טוען גנובים ולא שאולים, א"כ הוא נגד החזקה ולא מהני מיגו. ''' וארווחנא ''' בזה ליישב דברי ההגה"מ שהבאתי שכ' בשם הסמ"ג דבדברים העשויים להשאיל ולהשכיר אם יצא לו שם גנבה בעיר נאמן המערער אפי' עשוי למכור כליו, דנאמן לומר גנובים במיגו דאמר השאלתים לך, וקשה כיון דהוא מטעם מיגו דסובר דלא הוי חסרון מצד מיגו להוציא דאינו להוציא ממון גמור המוחזק בשלו, דכיון דעשוי להשאיל עוד לא הוחזק בהממון או דסובר דאמרינן מיגו להוציא, א"כ אפי' בלא יצא לו שם גנבה, אבל לפימש"כ מיושב דבלא יצא לו שם גנבה איכא חזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו, אבל ביצא לו שם גנבה ליכא חזקת בירור וכנ"ל, ומ"מ צריך למיגו ומהני מיגו משום דלא הוי מוחזק גמור משום דעשוי להשאיל וכנ"ל. ''' והש"ך ''' כתב דמה דסובר הרמב"ם דעשוים להשאיל מהני אף בעשוי למכור כליו אינו מטעם מיגו, דמטעם מיגו לא היה חולק הרא"ש דמה שכתב הרא"ש בשבועות בראוהו שהטמין כלים דלא מהני מיגו דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן הוא בטוען אתה גנבת אבל בלקחן כמה גנבי איכא בשוקא כמש"כ בתוס' בב"מ דף קט"ז, וכן כתב הרא"ש גופיה גבי ספרא דאגדתא, ולכן כתב הש"ך דהכא מיירי אפי' היכי דליכא מיגו כגון בלא ראה. ''' ודברי ''' הש"ך אינם ברורים דמה שכתב דהרמב"ם מיירי אפי' באופן דלא הוי מיגו כגון שלא ראה אינו בפשטות דברי הרמב"ם דהא מבואר בדבריו דהוא דוקא אם באו עדים שזה כליו של זה, וא"כ זהו ראה, ולא שייך לא ראה אלא באומן שמסרו לתקן בעדים וכן גבי נפקד שהפקיד אצלו בעדים דבלא ראה נאמן במיגו דיכול לומר החזרתי, ומה שהצריך הרמב"ם ראה גבי דברים העשויים להשאיל ולהשכיר בפ"ח מה' טוען הל' ד' שם הוא באופן דליכא עדים שזהו כליו כמו שכתב שם וז"ל, בד"א כשהי' כלי זה נראה ועומד ביד שמעון, אבל אם ראובן טען ואמר לשמעון כלי פלוני יש לי בידך ושכור הוא הוציאו אלי והרי יש לי עדים שהוא ידוע לי, ואמר לו שמעון אתה מכרתו לי וכו' מתוך שיכול לומר להד"ם ואין בידי כלום נאמן לומר שישנו אצלי ואתה מכרתו לי עכ"ל, ובזה שפיר דצריך ראה, אבל הכא דכתב הרמב"ם שיש עדים שזהו כליו של זה הרי הוא ראה, ואף דאפשר לאשכוחי שהעדים ראו הכלי בביתו ועכשיו באו לב"ד להעיד ובזה יכול לומר החזרתי, אבל הרמב"ם לא מיירי בזה דלשון שזה כליו של זה מוכח דהכלים הם לפנינו בשעת הדין וזה ראה. ''' ומה ''' שהחליט הש"ך דמטעם מיגו היה מודה הרא"ש דמוציאין מן המחזיק, וכתב דלא הוי מיגו להוציא כיון שמשלם ממון, עיקר סברא זו לא ידעתי דכיון דלא אמרינן מיגו להוציא, מה בכך שמשלם ממון כיון שהוא רוצה גופו של חפץ ואנו באין להוציא ממנו, ויש להוכיח זה ממה דהתוס' בריש ב"מ הקשו גבי חציה שלי וכולה שלי דליהמניה דחציה שלו במיגו דאמר כולה שלי, ותירצו דמיגו להוציא לא אמרינן, ובדף ח' בעי הגמ' לומר דהך בבא מיירי במקח וממכר ואוקימנא דנקט זוזי מתרווייהו ואין לו בזה היזק ממון ואין לחלק דהכא הוא בטוח בהדמים שלא יתן לו הכלי עד שיחזיר הדמים ושם צריך לתבוע מהמוכר, דבודאי מתני' דינא פסיקתא קתני אפי' המוכר עם הדמים לפנינו, וא"כ מוכח דאפי' אין לו היזק ממון שייך מיגו להוציא, וההוכחה אינו מההו"א דהא גם במסקנא אמר דמתני' דבזמן שהם מודים דהוא משנה יתירה, אתא לאשמעינן דמהגביה מציאה לחברו קנה חברו, ואי באמת מתני' לא מצי מיירי הא דחציה שלי במו"מ, א"כ כבר שמעינן, ומדאיצטריך משנה יתירה ע"כ דמצי מיירי במו"מ. ''' אח"כ ''' מצאתי שהקצוה"ח בסי' פ"ב הקשה כן על ד' הש"ך והנתיבות בסי' קע"ג דחה קושייתו בחילוק שכתבתי דאין לחלק בזה ולדעתי דברי נכונים. ''' אכן ''' בדעת הרמב"ם דעשויים להשאיל מהני אפי' בעשוי למכור כליו אם יצא לו שם גנבה נראה כדברי הש"ך דאילו מטעם מיגו, אבל לא מטעמו של הש"ך שכתב דבתרתי למעליותא סגי דעשויים להשאיל ואינו עשוי למכור כליו מהני אפי' לא יצא לו שם גנבה, דהך סברא דתרתי למעליותא לא מסתבר כלל כיון שלא הוזכר לא בגמ' ולא ברמב"ם הך דינא דעשויים להשאיל ואינו עשוי למכור יצטרפו, והקצוה"ח חולק על הש"ך מטעם אחר דכיון שכתב הרמב"ם פ"ח מטוען דדברים העשויים להשאיל הם הכלים שעושים אותם מתחלת עשייתן כדי להשאילן ולהשכירן ומשו"ה סובר הרמב"ם דכמו דאינו עשוי למכור כליו מהני בצירוף יצא שם גנבה ה"נ דברים העשויים להשאיל כיון שאין הדבר עומד למכירת עצמו ולפי"ז כ' הקצוה"ח. דלא שייך שיצטרפו עשויים להשאיל עם אינו עשוי למכור כיון דהוא חדא דשניהם משום שאינו עשוי למכרו ואף שבעיקר היסוד הלך גם הנתיבות בדרכו דדברים העשויים להשאיל לשיטת הרמב"ם הוי אינו עשוי למכור אבל דבריהם לא נראה לי כלל דמה שבנו יסוד על דברי הרמב"ם שכתב שעשיית אלו הכלים אינן למכירת עצמן ולא להשתמש בהן בע"ה בביתו, אינו הוכחה כלל דכלים אלו אינם עשויים למכור דהא כתב הרמב"ם והרי הן לבעליהן כמו קרקע שאוכל פירותיה והגוף קיים, ואטו קרקע אינה עומדת למכירה, שלא יוכל לטעון לקוחה היא בידי וגדר בע"ה שאינו עשוי למכור היינו דמצד מצבו אינו עשוי שימכור כליו כגון שהוא עשיר אבל אם הוא עשוי למכור כגון שהוא עני וצריך למעות איזה סברא שלא ימכור יורות של נחושת שעשאן להשכירן וכונת הרמב"ם שכתב שעשיית הכלים אינן למכירת עצמן ולא להשתמש בהן בעה"ב בביתו הוא למה שסיים וכתב אלא להשאילן לאחרים כדי ליהנות כנגדן או להשכירן שכרן והיינו דעיקר עשיית הכלים הוא שיהיו שאולין או שכורין בבתים של אחרים וממילא אין חזקתן של אחרים ראיה על לקוח ובזה כתב דעיקר עשייתן אינן לא למכרן דאז בודאי קודם המכירה הם ברשות הבעלים ומציאותן ברשות אחרים ראיה על מכירתן אבל כשעיקר עשייתן הם להשאיל ולהשכירן א"כ מציאותן בבית אחרים הוא שימושן של הבעלים, ומה שדימה אותם לקרקע אף דקרקע לא נעשה לשאלה ושכירות הכונה דקרקע לא יוכלו הבעלים להחזיק בביתם או לשבת תמיד על הקרקע וממילא אין חזקתן ראיה בלא ג' שנים וכמו שכתב הרמב"ם פי"א מה' טוען הל' א' דקרקעות הידועות לבעליהן אע"פ שהן עתה תחת יד אחרים הרי הן בחזקת בעליהן. ''' אכן ''' מ"מ נכונים דברי הש"ך שאין הטעם משום מיגו אלא כמש"כ למעלה דכיון דעשויים להשאיל הן בחזקת בעליהן לא אלים חזקת המחזיק אף שאינו טוען שאולים, ומ"מ בלא יצא לו שם גנבה נשאר החזקת בירור דחזקה כל מה שביד אדם היא שלו דהוא חזקת בירור וגם בלקח מאחר היה להמוכר חזקה זו משום דאחזוקי בגנבי לא מחזיקינן ולכן בעינן דוקא יצא לו שם גנבה אבל עשויים להשאיל עם אינו עשוי למכור לא מהני. ''' ובמה ''' שכתב הראב"ד דא"צ לשם גנבה אלא להפטר משבועה שלא מכרן, הולך בזה הראב"ד לשיטתו דסובר בפ"ט מה' טוען הלכה ה' דבדברים העשויין להשאיל ולהשכיר המוציא נשבע בנק"ח אבל דעת הרמב"ם שם דא"צ לישבע, ותימה על הב"ח שכתב כאן דאפי' אם כונת הרמב"ם על יצא לו שם גנבה הוא רק לפטור משבועה ואישתמיטתיה דהרמב"ם סובר דא"צ שבועה. ''' עוד ''' כתב הטור וז"ל כתב הרמב"ם כשאינו עשוי למכור כליו וגם יבואו עדים שזהו כליו של זה ישבע הלוקח בנק"ח בכמה לקחו ויטול מבעה"ב ומחזיר לו כליו, ע"כ, ורוצה לומר כיון שעדים מכירים שהן כליו א"צ שיעידו שראו אותם האנשים שחתרו ויצאו וחבילות על כתפיהם, והכי מסתברא עכ"ל הטור, ומדבריו מוכח דאם ראו שחתרו וחבילות על כתפיהם לא צריך לעדים שיכירו שהן כליו, וכבר תמה הב"י דמנ"ל להטור זה דזהו רק לדעת רש"י אבל לדעת הרמב"ם ודאי אין מוציאין עד שיבואו עדים שהן שלו, והד"מ והב"ח כתבו דהטור סובר דהרמב"ם ורש"י אינם חולקים ומר אמר חדא ומר אמר חדא דרש"י יודה לדברי הרמב"ם דאם יש עדים אינו צריך יותר משם גנבה, והרמב"ם יודה לרש"י דמהני כל הני תנאים שהוזכר בגמ' ולא צריך לעדים ממש שכלים וספרים אלו שהכיר הם שלו וסגי במה שנותן בהם סימנים, ודבריהם תמוהים דאם הרמב"ם מפרש בסוגיא כשיטתו מנ"ל לחדש דין דרש"י וכן לרש"י מנלן לחדש דינו של הרמב"ם כיון דעיקר דין זה הוא חדוש במשנתנו ומנלן לפסוק דין שלא הוזכר במשנה ובגמ' ולהוציא ממון. ''' ולברר ''' הענין נביא מש"כ הטור בריש הסי' וז"ל, המכיר כליו וספריו ביד אחר והוא אינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גנבה בעיר כגון שבאו בנ"א ולנו בביתו כו' ה"ז מוציא כליו מיד המחזיק בהן וכו', אע"פ שאין העדים מכירין שהן כליו, בד"א שאינו עשוי למכור כליו אבל עשוי למכור כליו אינו נאמן עד שיעידו העדים שהן אותן הכלים שראו נושאין אותן שחתרו בקיר וזה נותן בהם סימן, והב"י כתב וז"ל ואע"ג דאסיקנא בגמ' כגון דאמרו הללו כליו של פלוני היינו לומר שאותן כלים וספרים שנגנבו היו של זה אבל מי יגיד לנו שאלו שנמצאו הם אותם שנגנבו לו אלא ע"פ סימנים, וכונתו שמפרש דמה דאמר בגמ' דאמרי הללו כליו של פלוני אינו על אותם הכלים שהכיר אלא כפי' התוס' שהביא הב"י מקודם שכתבו וז"ל כלומר כשיצא הקול אומרים אלו כליו וספריו של פלוני שבני אדם הללו נושאין והם מכירים שהם חדשים, אבל לא אדע איך אפשר לפרש כן בדברי הטור שכתב להדיא עד שיעידו העדים שהם אותם הכלים שראו נושאין אותן שחתרו בקיר מוכח דלא כפי' התוס' אלא דאומרין על אותן הכלים שהכירן שהן אותן הכלים שנשאו בני אדם שלנו שיצאו במחתרת, ובאמת דברי התוס' דחיק טובא דלפי"ז הא כמו דמשני על הא דפריך ודילמא כלים הוי וכו', דמשני דאמרי נמי ספרים, וכן בהא דפריך ודילמא זוטרי הוי, משני דקאמרי ספר פלוני ופלוני, הו"ל לשנויי נמי כגון דאמרי חדתי, וע"כ דמה דמתרץ הללו כליו של פלוני היינו לומר דבעינן שיעידו ממש על אלו שרוצה בעה"ב להוציאן מיד המחזיק משום דהתי' דאמרי חדתי אכתי אינו מיושב דיש לומר דהיו לו שני ספרים כאלו אחד נגנב ואחד מכר. ''' והב"ח ''' פי' דודאי יש עדים שהם אותם הכלים שראו נושאין אלא שאין אנו יודעין אם הכלים של בעה"ב, ומה שנשאו הכלים ויצאו מן המחתרת לחוד אינו מספיק, דשמא היו שם גם כלים של הגנבים, לכן צריך סימן, ולפי"ז מה דאמר בגמ' הללו כליו של פלוני אינו דודאי הכירו שהם כליו של פלוני, אלא דהקול היה דהכל אומרים דהכלים שנשאו מכיון שהוציאו מן המחתרת שאלו כליו של פלוני, אבל באומדנא זו בלבד אין מוציאין אלא בצירוף סימנים, ע"כ תורף ד' הב"ח, וקשה לפי דבריו דזה ניחא בהך, אבל באינו עשוי למכור כליו דאין לנו כלל עדות דאלו הספרים שהכיר בעה"ב הם אותם שנגנבו, ובזה מהני סימן לחוד כמו שכתב הב"ח, דמה שכתב הטור וזה נותן בהם סימן קאי נמי ארישא, וקשה דהא בסי' רצ"ז מבואר דבסימנים לחוד אין מוציאין ודוקא היכי שהפקיד מקודם אצלו בעדים, וכללא דמילתא דסימנים אין מועילים אלא במקום ספק, וא"כ צריך לומר דיצא לו שם גנבה מהני לעשות ספק, אבל זה תימה דאטו אם היה אצלו גנבה כבר בטל חזקת כל אדם שיש לו ספרים או כלים שיוכל להוציא בסימנים, ודאי אין זה אלא דברי תימה, וזהו שתמה הב"י על הטור דאמאי מועיל סימן, ומה שכתב הד"מ ותמה על תמיהתו דהא מחזירין אבדה בסימנים, תמיהתו תמוה דאבדה שפיר מחזירין ע"י סימנים כיון דהוא ספק, אבל להוציא ממון מחזקתו הא קיי"ל בסי' רצ"ז דאין מוציאין בסימנים. ''' עתה ''' נבוא לבאר מה שכתבו הד"מ והב"ח דסובר הטור דרמב"ם ורש"י לא פליגי, והנה בבעה"ב שאינו עשוי למכור כליו הא חולקים להדיא דהטור סובר דא"צ עדים שיעידו שהכלים הן של בעה"ב, דהא לא הזכיר עדים וכן פי' הב"ח דמה דכתב והוא נותן בהם סימנים קאי גם ארישא, והרמב"ם כתב להדיא דצריך עדים, ובעשוי למכור ואיכא כל הני תנאים דגמ', אם נימא דהרמב"ם מודה לרש"י א"כ הי' צריך לפרש דבעה"ב נותן סימנים, וגם דהטור לא כתב לשון הגמ' דאמרו זהו כליו של פלוני, אלא שיעידו העדים שהן אותן הכלים שראו אותן נושאין, אבל הרמב"ם הא כתב להדיא והכל אומרים הללו כליו וספריו של פלוני, ואם נימא דהרמב"ם מפרש כמו שפי' הטור דהיינו שהרואין אומרים בשביל שיצאו ממחתרת, אבל לא שיודעים שזהו כליו של פלוני, א"כ אין לנו בירור כלל שזהו כליו והו"ל להרמב"ם לכתוב שנותן בהם סימנים, ואף דאפשר שסתם וכתב כלשון הגמ' מ"מ זהו באופן דא"א לפרש באופן אחר, אבל הכא ברווחא יש לפרש דהרמב"ם בירר דבריו דהא כתב מקודם אע"פ שיצא לו שם גנבה והוכרו כליו אינו מחזירן מיד הלקוחות שמא הוא מכרם לאחרים, אבל אם באו בנ"א וכו' ונמצא דבפשוטו מה שכתב אבל אם באו בנ"א היינו ע"ז שהוכרו כליו, וזה ודאי קאי על הלכה ו' שכתב אם באו עדים שזה כליו של זה, ובאמת משמע שגם הד"מ מפרש כן דהא כתב דהרמב"ם יודה לרש"י ומר אמר חדא וכו', ומשמע דמפרש דהרמב"ם מיירי הכל בעדים, וכן הוא בפשוטו כמש"כ, וא"כ מפרש הרמב"ם דהכל אומרים הללו כליו של פלוני היינו בידיעה ממש שיודעים שהם כליו, וכיון דאפי' בכל הני תנאי שהוזכר בגמ' הוצרך שיהיו עדים א"כ מהיכי תיתי נאמר דהרמב"ם מודה דמהני סימנים, ובפרט שכבר בארנו דדברי הב"י נכונים דע"י סימנים אין מוציאין ממון, ולכן אפי' ע"י אומדנא וסימנים ביחד נמי אין מוציאין, דלהוציא ממון צריך עדים ברורים. ''' נמצא ''' לפי"מ שבארנו. א) דשיטת הרמב"ם דדברים העשויים להשאיל ולהשכיר בטוען גנובים אינו נאמן אלא ביצא לו שם גנבה וכדעת המ"מ ולא כדעת הטור, דהטור היה לו גירסא אחרת בד' הרמב"ם וזה מוכח מדברי הגה"מ, ב) מה דנאמן ביצא לו שם גנבה אינו משום מיגו דהוי מיגו להוציא דעכ"פ אינו לפטור אלא משום דדברים העשויים להשאיל מגרע חזקת המחזיק והן עומדים בחזקת הבעלים, וכיון דיצא לו שם גנבה בעיר דאין בירור על טענת לקוח, ממילא נשארו הכלים בחזקת הבעלים, ג) דברים העשויים להשאיל ואינו עשוי למכור ולא יצא לו שם גנבה לא מהני דלא כהש"ך ולא צריך למש"כ הקצוה"ח דדברים העשויים להשאיל היינו גדר אינו עשוי למכור, אלא דכ"ז דלא יצא לו שם גנבה איכא חזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן ולא שייך בזה איכא גנבי בשוקא דעכ"פ המוכר היה לו חזקה שהוא שלו, ד) מה שכתב בש"ך והסכים הנתיבות לדבריו דכל זה מיירי בלא ראה אינו נכון דהרמב"ם מיירי להדיא בהעידו עדים דכלים אלו הן של בעה"ב, ה) שיטת הרמב"ם דבלא עדים שהכלים שלו אין מוציאין בין באינו עשוי למכור כליו בלא הני תנאי דהוזכר בגמ' בין בעשוי למכור ובתנאים שהוזכר בגמ' בכולהו צריך עדים ממש שהכלים שלו, ולא כהד"מ והב"ח דסוברים דהרמב"ם והטור לא פליגי וכמו שהוכחנו: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף