עריכת הדף "
משתמש:איתמר/במעלת התורה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==השייכות שלנו לכל זה== ידועים דברי הב"ח (סימן מז ס"ב): "דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה, כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדשת מקור מוצא התורה". כלומר שהשייכות שלנו לתורה אינה מצטמצמת רק בהבנת הדברים, או בביצוע הוראות, אלא היא משהו אחרת לגמרי, היא אפשרות של קשר! של גדילה והתפתחות בעצם הרוחניות שבה, ועוד יותר - להתקדש בקדושת הנותן שלה!!! הרמ"ק באור יקר (כרך ט"ו דף פח) כותב: "והיא היתה '''המצאה אלהית להדבק האדם באלהותו!''' ...לאור החיים, החיים האמתיים - דהינו הדבקות באלהותו בעולם הזה, וכל שכן בבא... ולזה אם חשק האהבה שקוע בלבך להדבק בו, צריך שתחפש אחר הקושיא ותשבר אותה ותבטלה, ותדבק בתורה הנעלמת בתוך אותם הקלפות. '''והעושה כן הרי הוא דבק תכלית דבוק'''! וזו היא ההתבודדות הגדולה המקרב אותך אל קונך '''בלי מסך מבדיל בינך ובינו"!!!''' ובאור יקר על שיר השירים (דרישה ו' חקירה ג') כתב: שאם יתקבצו כל מלאכי מרום לא יוכלו להוסיף חדוש בתורה, ולא לגלות סוד מן הסודות, אלא האדם שהוא אחוז בתורה, ועל ידי נשמתו נעשה '''דלי לשאוב סודות''' התורה"!!! "אף אם יעמוד מיכאל כל ימיו בתורה! ולא יחדש בה אפילו אות אחת - שאין בידו כח"!!! ובספר אלימה (עין הקורא פי"ט) הוא כותב: שעבודה זו שהיא התורה לא נתנה אל המלאכים, נבראים, נוצרים, ונעשים, אלא דוקא אל עם ה׳, והינו: סוד התורה הנתנת דוקא אל בני אדם, ואפילו יהיו המלאכים צועקים ימים ולילות, אינם גורמים סוד השחוק או השעשוע אלא כל מציאותם להמשיך או שפע אין-סוף למטה להאיר להם. אבל סוד הזווג שהוא קשר הספירות והתגלותם למעלה עד שיהיו כולם אחדות אחד לפני אור אין-סוף בסוד התורה, אינם גורמין ייחוד זה הנקרא שעשוע או שחוק אפילו שיתקבצו כולם... למלאכים אין עבודה כלל ולא טובה שבעבודה, ישאלו מאת אין-סוף - תן שפעך! אמנם יש להם ענין אחד, והוא שהם נמצאים עליונים קדושים נמצאו מאת הממציא, ישאלו: המצאתנו - תן לנו מחייתנו... אבל סוד החכמה העליונה נתנה תורה אל בני אדם, שיעשו בני אדם העבודה ותעלה נשמתם בסוד מיין נוקבין, כדפרשנו בעין יעקב, וממש בסוד קיום התורה הם גורמין לעורר סוד התורה ממציאות אל מציאות, עד מציאות עליון. ולכך יתקשרו הספירות אלו באלו, עד התקשרם בסוד הזווג, עד החכמה [ה]קדומה, עד אין-סוף, והינו שהייחוד הזה יקרא שעשוע, והם "שעשועי את בני אדם" בסוד התורה הנתנת להם. רבי אברהם אזולאי בחסד לאברהם (מעין שני נהר י) מביא מרבי משה קורדובירו בספר אלימה (עין הקורא) ממה שלא נדפס באלימה שלפנינו: והנה המסור לנו היא קצה חוטי שלהבת של התורה עליונה, והמשל בזה התורה, היא ראשה אחד תקועה למעלה את פני הפנים הראשונים המאירים מאין-סוף, ומשתלשלים בהספירות ומגיעים מהספירה האחרונה היא מדת המלכות, אלינו, היינו התורה הכתובה ושבעל פה שהיא ניתנת אלינו. והינו סוד אומרו ה' קנני ראשית דרכו וגו' עד ועתה בנים שמעו לי, דהינו אותן הנאחזים בקצוות החוטים האלו. והינו לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. והנה סגולת התורה שכולה אחת, מה שנאחז בידינו עם מה שנאחז בקצה העליון, ולכן יש בכח מעשינו לנענע הספירות ולהכינם אל השעשוע והשחוק כפי מה שאנו נהיה מעוררים בקצוות החוטים האלו אשר בידינו, במעשה התורה והמצוה לעבדה ולשמרה. ולכן לא היתה התורה ברואה כשאר הנבראים ח"ו, שאלמלא כך לא היה בנו כח לעורר הספירות מלמעלה אלא המתעסק בה כמתעסק בשאר ענינים הנבואים, אבל היתה התורה "נתונה" לנו, וירצה לשון "מתנה" זו - שתהיה נתינה שלא כדרך השתלשלות אלא בדילוג, שדלגה התורה מאצילות אלינו ממש. וזה סוד לשון "נתינת התורה" המורגלת בפי רז"ל. וכן הכתובים מורים התורה בלשון "מתנה", ראה נתתי לכם וכו' וממתנה נחליאל וכיוצא באלו, זה הכלל כל הכתובים המורים על התורה בלשון נתינה הוא מן הטעם הזה, שבנתינה ממש היה ענין התורה מלמעלה במתנה לא בדרך הטבע, והכונה בנתינתה להיות עבודתנו עבודה היותר מובחרת – שהיא עבודת היחוד, וממש בנו תלוי התעוררות העליונים, אנחנו ממש המעוררים המיחדים היחוד העליון". החיד"א בספר ימים אחדים (דרוש ב' לראש השנה, דרוש ט"ז דף נד.) הביא את דברי החסיד רבי גבריאל אישפראנסה זצ"ל, שמרב קדשתו הגדירוהו "המלאך גבריאל"!{{הערה|ליקוטים מדבריו נדפסו בסוף ספר עץ חיים על התורה לרבי חיים אבועלפיא, דף קמ:}} שכתב שכל אחד יכול להמציא חידושים שקיבל מסיני '''שאין נביא וחוזה יכולים לידע'''!! דלא בשמים היא. ועל פי זה באר את המשנה באבות (פ"ו מ"ב) "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", כי יש דברי תורה שאינם מובנים, ויש שמלעיגים למה נכתבו, ואין יכול לישבם רק מי שקבל מסיני! נמצאת התורה עלובה ממנו, כי אין אחר יכול לחדשן! האר"י הקדוש מגלה שייכות אחרת בין התורה לכל אחד מישראל (שער הגלגולים, הקדמה יז), כמעט אפשר לומר שייכות פיזית: "שהתורה היא שרש נשמות ישראל, ולכן יש בתורה ששים רבוא פרושים, ומכל פרוש מן הששים רבוא פרושים ממנו נתהוה נשמה אחת של ישראל". כך גם כתב המבי"ט בהקדמת ספרו קרית ספר, שהמקום שבו נגנזה התורה קודם בריאת העולם היה בנפשות ישראל: "ברא כסא כבודו ונפשות הצדיקים החצובות מתחתיו, ותורה שבעל פה הגנוזה וסדורה בהן". וחזר וכתב: "וכשעמדו על הר סיני יצאה נשמתן, כדכתיב נפשי יצאה בדברו - לכלה ולהתם זהמת הנחש, ולקבל שפע קדושת התורה שבכתב ושבעל פה הגנוזה בהן מתחילת בריאתן קודם שנברא העולם". רבי חיים ויטאל מעיד ומספר על צורת הלמוד של האר"י הקדוש (פרי עץ חיים, שער הנהגות הלמוד): "גם ראיתיו [=להאריז"ל], כשהיה קורא בהלכה בין החברים היה מקשה בכח עד שהיה נלאה מאד ומזיע זיעה גדולה, ושאלתיו למה עושה כן? והשיב לי: כי עסק ההלכה הוא לשבר את הקליפה שהוא סוד קושיות, ולזה צריך שיטריח האדם עצמו מאד וכו'. גם העוסק בתורה צריך לכוון, כי כל קושיא שמתרץ כהלכה מסיר קש ותבן מהלכ"ה שהוא אותיות הכל"ה העליונה. ומקשטה בכ"ד קשוטין י"ב שלו וי"ב שלה והם סוד מזה ומזה הם כתובים. ובקראו הלכה ישים לנגד פניו שמקשט הכלה". שייכות 'טבעית' נוספת כותב הרמח"ל בהקדמה לדרך עץ החיים: כי שנים הם בתכונה אחת נבראו – שכל האדם והתורה המשכלת אותו!!! כולנו יודעים ששכינה שורה בד' אמות של הלכה, גדלנו על זה (ואולי גם ננזפנו...), אבל בספר גבעת שאול {{הערה| לרבי שאול הלוי מורטירא זצ"ל מחכמי אמסטרדם לפני כ-400 שנה, ובהקדמת 'באר הגולה' על השלחן ערוך כתב עליו: "המאור האחד... ואור תורתו וחבוריו ותלמידיו זורחים, הלא הוא הרב הגדול, החכם הכולל, אריא דבי עילאי, ר"מ ואב"ד", והביא מפסקיו ביורה דעה (רכא י) ואבן העזר (טז). היה רבם של מהר"ם זכות ומהר"א כהן בעל מנחת כהן. הספר נדפס מחדש לפני כמאה שנה בהסכמת מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל.}} (פרשת תרומה) 'סיכם' את משמעות של זה בהגדרות חדשות: "כי כאשר נתן ה' את התורה, צוה שיעשו לה בית כבת מלך אשר נשאת להם מאורשה קהלת יעקב, ובהיות התורה שם אז מאליה תבוא השכינה להשגיח מן הבית הזה בפרטות מן הפרטות!! כי מטבע התורה היא להמשיך השכינה במקום שהיא עומדת"!! תמיד ידענו על '''כח המשיכה''' הגשמי, עכשיו נוספה לנו תגלית על '''כח משיכה רוחני'''... ולשייכות הבאה: בעל התניא (לקוטי אמרים סוף פל"ז) דייק דיוק עצום ממה שעסק התורה הוגדר בלשון "קריאה" - "קורא בתורה": "שעל ידי עסק התורה קורא להקדוש ברוך הוא לבוא אליו כביכול! כאדם הקורא לחברו שיבא אליו!! וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו, להיות עמו בצוותא חדא ולא לפרד ממנו"!! והוא ממשיך שם: שמי שקורא לו שלא על ידי עסק התורה אלא צועק "אבא" "אבא", עליו קובל הנביא "ואין קורא בשמך"!! והדברים מפורשים בחז"ל בהקשר קצת שונה אבל שורש הדברים אחד, במדרש שוחר טוב (מזמור ל' אות ה'): "אמר רבי אבא: לכך הם אומרים "אמר מר", שהם קוראים להקדוש ברוך הוא דהוא מריה דעלמא!!! והוא מאיר להם טעותיהם, והוא מחזיר טעותיהם".
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף משתמש
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
תרומות המשתמש
יומנים
צפייה בהרשאות המשתמש
דפים מיוחדים
מידע על הדף