עריכת הדף "
משנה ברורה/אורח חיים/שה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{מרכז|'''סימן שה'''{{ש}}במה בהמה יוצאה בשבת}} ({{עוגן1|א}}) '''בהמה יוצאת וכו'.''' דהנה כתיב {{שהצ|א}} למען ינוח שורך וחמורך וגו' הרי הזהירה התורה שגם בהמת ישראל תנוח בשבת ולאו דוקא בהמה ה"ה עופות וכל בעלי חיים ולכן דוקא כשתצא בדבר שהוא לה לשמירה {{שהצ|ב}} הוי תכשיט ואורחא {{שהצ|ג}} והרי הוא כמלבוש לאדם ולאו משוי הוא אבל בדבר שאינה משתמרת בו הוי משוי ואסור וה"ה כשתצא במה שהיא שמירה יתירה לפי ענינה דלאו אורחה בהכי ג"כ בכלל משוי הוא ואסור: ({{עוגן1|ב}}) '''ביותר.''' דוקא {{שהצ|ד}} בשמירה יתירה הרבה אבל אם רק מעט יותר ממה שצריכין לא הוי משא דאי אפשר לצמצם: ({{עוגן1|ג}}) '''שהוא לנוי.''' עיין לקמיה ב[[#יב|ס"ק י"ב]]: ({{עוגן1|ד}}) '''הילכך וכו'.''' נקט והולך בתחלה הבהמות החזקות שצריכות שמירה ביותר ולא די להם בשמירה קלה כגון נאקה שהיא גמלא נקבה לבנה שצריך לשמירתה דוקא זממה דפרזלא בחוטמה {{שהצ|ה}} ולא די לה בפגא דפרזלא וכ"ש באפסר ואסורה לצאת בהם וחמרא לובא [הוא חמור הבא ממדינת לוב] בפגא דפרזלא {{שהצ|ו}} אבל לא בזממא דזה הוא לה נטירותא יתירתא: ({{עוגן1|ה}}) '''בפגא דפרזלא.''' היינו בפרומביא הכתוב בס"ג ודוקא חמרא לובא אבל חמור אחר לא דהו"ל אצלו נטירותא יתירתא וכמו שכתוב לקמיה בסעיף ג' {{שהצ|ז}} ואיתא בגמרא {{עוגן|צה.}}דחמרא לובא יוצא אף באפסר דגם בזה משתמר: ({{עוגן1|ו}}) '''והגמל באפסר.''' אבל לא בזממא דפרזלא שהוא לו שמירה יתירה ובפגא דפרזלא מסתפק המ"א {{שהצ|ח}} והט"ז פסק לאיסור: ({{עוגן1|ז}}) '''ופרד וחמור.''' צ"ל {{שהצ|ט}} וכן פרד וחמור דהיינו שגם הם יוצאים באפסר אבל ברסן שהוא פרומביא אסורים לצאת וכמו שכתב בס"ג לענין חמור וה"ה פרד: ({{עוגן1|ח}}) '''וסוס יוצא וכו'.''' כצ"ל {{שהצ|י}} דאלו חמור אסור ברסן: ({{עוגן1|ט}}) '''שהוא פרינ"ו.''' היינו {{שהצ|יא}} בריג"א הנ"ל שהוא פרומביא ובלשוננו {{שהצ|יב}} קורין צוי"ם ואפסר הוא מה שקורין אברי"ץ: ({{עוגן1|י}}) '''אבל לא בשניהם.''' דדי לה באחד והשני משוי הוא ואם עסקיו רעים שאין משתמר באחד מותר לצאת בשניהם יחד והכל לפי הענין. [מרדכי]: ({{עוגן1|יא}}) '''ומותר וכו'.''' דוקא באלו שמותרים לצאת באפסר מותר גם לכרוך סביב צוארה החבל היוצא ממנה אם הוא ארוך אבל פרה {{שהצ|יג}} אסורה לצאת באפסר וכן לכרוך חבל סביב צוארה לפי שהיא משתמרת בלא"ה וכדלקמן בסי"ז ע"ש: ({{עוגן1|יב}}) '''סביב צוארה.''' מרש"י ור"ן משמע דאע"ג שכרוך בחוזק סביב צוארה שאין אדם יכול להכניס ידיו בין אפסר לצואר שתהא נוח לימשך כשירצה אפ"ה שרי משום דהיא נוי ואע"ג דכל נוי אסור וכנ"ל בריש הסעיף וכדלקמן בסוף סי"ז היינו דוקא בנוי דלאו אורחיה בחול לאפוקי דבר {{שהצ|יד}} שדרך כל אדם לעשות כן בחול לנוי לבהמה לאו משאוי הוא אבל התוספות וכן רבינו ירוחם ס"ל דנוי אסור בכל ענין והכא מיירי ברפויין ומקרי לשמירה דהא יכול לאחוז בחבל כשתרצה לברוח וכ"ש אם יצא קצת מן החבל תלוי סביב צוארה דשרי ופסק הב"ח כהתוספות לחומרא: ({{עוגן1|יג}}) '''האפסר.''' וכן הרסן דמוכן הוא לבהמה ואינו מוקצה: ({{עוגן1|יד}}) '''שלא ישען עליה.''' ר"ל כשנותן בראש הבהמה יזהר שלא ישען בראשה דהוי משתמש בבע"ח: ({{עוגן1|טו}}) '''לפי שאינו משתמר בו.''' דנשמט הוא מפיו {{שהצ|טו}} ולא דמי לאפסר שקשור בראשו ואינו נשמט: ({{עוגן1|טז}}) '''לצאת וכו'.''' נתבאר בס"א דדוקא חמרא לובא מותר בו: ({{עוגן1|יז}}) '''כל בהמה וכו'.''' וע"כ אפילו פרה שסתמה אינה צריכה שמירה וכדלקמן בסוף סי"ז אם היא {{שהצ|טז}} מורדת מותרת לצאת בחבל סביב צוארה: ({{עוגן1|יח}}) '''כגון כלבים וכו'.''' וה"ה דסוס יוצא בשיר [משנה שם]: ({{עוגן1|יט}}) '''וחיות קטנות.''' היינו אלו דאורחייהו בהכי בחול אבל חתול אסור דסגי לה בחבל קטן בעלמא וזה הוא לה נטירותא יתירתא [כ"מ בגמרא שם]: ({{עוגן1|כ}}) '''בשיר הכרוך.''' ר"ל שהרצועה התלויה בשיר כרוך על צוארן וכנ"ל ב[[#יב|ס"ק י"ב]]: ({{עוגן1|כא}}) '''ויכולין למשכם בהם.''' היינו שאם רוצה {{שהצ|יז}} יוכל למשוך אותה ע"י הרצועה התלויה ועיין לקמן בסט"ז: ({{עוגן1|כב}}) '''ראשי דדיהן.''' בשביל החלב כמו שיתבאר וטעם כל אלו דאע"פ שאין נעשין להם לשמירה שלא לברוח מ"מ כיון שנעשין לשמירת גופן לשמרן מפני הצער שלא יהיו מוכחשים או מפני צמרן ובריאותם וטובתם הוי להו כמלבוש לאדם ולא למשא הוא להם ומותרין לצאת בהן [לבוש]: ({{עוגן1|כג}}) '''ודוקא כשקושרין אותן.''' ואפילו אם קישר בשביל זה כיס על דדיהן ג"כ שפיר דמי [גמרא ע"ש]: ({{עוגן1|כד}}) '''וחיישינן דלמא נפיל וכו'.''' אבל בלא"ה משמע דהיה מותר ולא הוי משוי {{שהצ|יח}} דחשיב מלבוש במה ששומר בזה את חלבו וכמו רחלים כבונות דשרי מפני ששומר בזה את צמרן. ועיין לקמן בסעיף י"א דאוסר לעזים לצאת בכיס שבדדיהן שתלוי עליה כדי שלא יסרטו דדיהן בקוצים {{שהצ|יט}} מיירי התם שהיו צריכין עוד להחלב ולא הדקוה שפיר כדי שלא יצטמק החלב ולכך אסור: ({{עוגן1|כה}}) '''חמור יוצא במרדעת.''' דמצטער {{שהצ|כ}} בצינה דחמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה ונחשב כמלבוש ודוקא כשקשורה מע"ש {{שהצ|כא}} דאז גלי דעתו מאתמול שצריכה לכך אבל אם קשרו בשבת {{שהצ|כב}} אסור לצאת בו כיון דלא גליא דעתו מע"ש שיהא לה למלבוש: ({{עוגן1|כו}}) '''כמין אוכף קטן.''' עיין ב[[לבושי שרד/{{כאן}}|לבושי שרד]] שצ"ל כמין אוכף גדול: ({{עוגן1|כז}}) '''ושאר וכו'.''' לפי שאין הצינה קשה להן והוי המרדעת משוי: ({{עוגן1|כח}}) '''ולא יצא באוכף.''' דאין האוכף מועיל לו {{עוגן|צה:}}והוי משוי {{שהצ|כג}} דדוקא מרדעת מועיל שהוא מונח על כל הגוף משא"כ אוכף אין מחמם אלא במקום שמונח: ({{עוגן1|כט}}) '''מותר ליתן מרדעת.''' היינו שלא לצאת לר"ה {{שהצ|כד}} כ"א שיהיה בחצר: ({{עוגן1|ל}}) '''מפני הצינה.''' היינו דמשום זה {{שהצ|כה}} לא חיישינן לטרחא דשבת: ({{עוגן1|לא}}) '''שלא יקשרנו.''' היינו אפילו בקשר שאינו של קיימא: ({{עוגן1|לב}}) '''אסור ליתן עליו.''' משום {{שהצ|כו}} דהוי טרחא שלא לצורך ועיין בביאור הגר"א שכתב דלדעת רש"י גם על הסוס וכן לכל הבהמות מותר ליתן מרדעת בחצר דגם להם יש צער צינה ומועיל החימום. וכ"ז בסתמא {{שהצ|כז}} אבל בשעה שהקור גדול ואנו רואים שמזיק לסוס וכן בימות החמה שהזבובים רבים ומצערים להסוס לכו"ע מותר להניח בחצר המרדעת או שאר בגד עליו דלא גרע מחמור ובלבד שיהיה זהיר שלא יסמוך עצמו על הבהמה בשעת הכיסוי: ({{עוגן1|לג}}) '''ולהסיר מרדעת וכו'.''' דהוי טרחא שלא לצורך ואפילו {{שהצ|כח}} אם כבר נתחממה ע"י משאוי שנשאה מבע"י: ({{עוגן1|לד}}) '''ובין מן הסוס.''' עיין בבה"ל: ({{עוגן1|לה}}) '''בין ליטול.''' הטעם כנ"ל לענין מרדעת ומש"כ בין להניח הטעם דכיון {{שהצ|כט}} דאינו מחמם רק מעט הוי טרחא שלא לצורך: ({{עוגן1|לו}}) '''לא יטלנו בידו.''' דאף דיש להחמור {{שהצ|ל}} עונג בהסרתו מ"מ כיון דלית ליה צער אם לא יסירנו אסור וכבר כתבו בסעיף הקודם ושנאו משום סיפא: ({{עוגן1|לז}}) '''בצוארו.''' דכל מידי {{שהצ|לא}} שאינו אלא לתענוג לבהמה הוי טרחא שלא לצורך ואסור: ({{עוגן1|לח}}) '''אין יוצאים בו.''' אפילו {{שהצ|לב}} אם היה תלוי עליהן מבעוד יום דהוי משוי: ({{עוגן1|לט}}) '''בזנב שועל.''' בכל אלו הטעם {{שהצ|לג}} לפי שאין בהם צורך לשמירת גופן והוי משאוי לבד מסנדל שנועלים ברגלי הבהמה דהטעם משום דלמא נפל ואתי לאתויי וכן בכיס שבדדי העזים משמע מהגר"א דהטעם ג"כ משום שאינו מהודק יפה וחיישינן דלמא נפל הכיס ואתו בעליהן לאתויי: ({{עוגן1|מ}}) '''ולא עזים וכו'.''' עיין לעיל בסקכ"ד מה שכ' שם: ({{עוגן1|מא}}) '''בסנדל וכו'.''' ונראה {{שהצ|לד}} שאין בכלל זה הברזל שקובעין ברגלי הסוסים מלמטה דכיון שקבוע במסמרים לא חיישינן דילמא נפלי: ({{עוגן1|מב}}) '''ופוקק וכו'.''' היינו שסותם העינבל שבתוכה בצמר או במוכין דאל"ה אסור {{שהצ|לה}} משום דמשמיע קול: ({{עוגן1|מג}}) '''לא תצא בו.''' משום דמחזי כמוליכו בשוק למכור [גמרא] ומשמע דבאלו דלא שייך זה כגון בחתולים ועופות וכה"ג שאין דרך להוליכן למכור בזוג מותר כשפקוק ובסמ"ג משמע דאסור אף באלו לצאת משום משוי ועיין במ"א וא"ר. ודע דכל הנך דאמרינן בבהמה דאסור לצאת בר"ה משום משוי בחצר שרי {{שהצ|לו}} ואפילו אם אינה מעורבת ולענין כרמלית יש דעות {{עוגן|צו.}}בין האחרונים {{שהצ|לז}} יש מתירים {{שהצ|לח}} ויש אוסרים ולענין ר"ה שלנו בודאי יש ליזהר דיש בזה ספק איסור תורה כמו שביארתי ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}|ביאור הלכה]]. ובדבר שהחשש הוא משום דלמא נפיל ואתי בעליו לאתויי אף המתירים הנ"ל מודים דאסור בכרמלית. ובדבר שהטעם הוא משום דמחזי כמוליכו למכור אף במבוי המעורבת אסור כיון דשכיחי שם רבים כ"כ מ"א. והפמ"ג וכן הבית מאיר מפקפקין בדין זה: ({{עוגן1|מד}}) '''בכסותה.''' עושה {{שהצ|לט}} לסוסים מעילים שלא יטנפו: ({{עוגן1|מה}}) '''בין שהוא בכסותה.''' דאף שהוא ארוג או תפור בכסותה דליכא למיחש דילמא מיפסק ואתי לאתויי {{שהצ|מ}} אפ"ה אסור דגזרו אריג אטו אינו אריג: ({{עוגן1|מו}}) '''אפילו היא קשורה.''' דשמא נפיל ואתי לאתויי אבל כשקשורה בשניהם {{שהצ|מא}} מיהדק שפיר ולא נפל וכן בשליתה כיון דכאיב לה לא מינתחא לכאן ולכאן: ({{עוגן1|מז}}) '''ובחטוטרתו.''' כמין חטוטרת יש לגמל על גביהם: ({{עוגן1|מח}}) '''ידה אחת וכו'.''' דמכל זה {{שהצ|מב}} יש צער גדול לבהמה {{שהצ|מג}} ומשוי הוא לה {{שהצ|מד}} ויש שכתבו משום דילמא נפל החבל ומייתי לה. ודוקא ידה אחת {{שהצ|מה}} אבל כשקשורים שני ידיה או שתי רגליה כדי שלא יברחו כדרך שעושין לסוסים כשרועין מותר לצאת בהן דנטירותא הוא לה ולא הוי משוי וכנ"ל בריש הסימן: ({{עוגן1|מט}}) '''לא יקשור וכו'.''' משום דמחזי כמאן דאזיל למכרם לשוק ומהאי טעמא {{שהצ|מו}} אפילו היו קשורין מע"ש ג"כ אסור למשכן ודעת יש מי שאוסר וכו' הוא דס"ל דגם בזה שייך הטעם הנ"ל ועיין בא"ר שהביא דהיא רק דעת יחידאה וכל הפוסקים חולקין עליה ואין לחוש לה: ({{עוגן1|נ}}) '''טפח למטה.''' ומ"מ {{שהצ|מז}} אם הוציא טפח אחד מתחת ידו לא עשה איסור אא"כ הוציא ב' טפחים אלא דלמעשה יש להחמיר לכתחלה שלא יצא אפילו טפח אחד מידו [גמ']: ({{עוגן1|נא}}) '''עד שלא יגיע.''' צ"ל עד שיגיע והטעם דכשיגיע סמוך לארץ {{שהצ|מח}} לא תהא נראה כאלו הבהמה נמשכת בה דיהיה מותר מחמת שהוא נטירותא דבהמה אלא כמשאוי בעלמא: ({{עוגן1|נב}}) '''אין חמור וכו' ולא בזוג וכו'.''' כבר מובא לעיל בס"א ובסוף סי"א ושנאו משום אינך דנשנה הכל במשנה אחת בגמרא: ({{עוגן1|נג}}) '''ולא בסולם וכו'.''' טעם {{שהצ|מט}} כל אלו [לבד מאלו שנבאר בהדיא טעמם] משום דחייס עלייהו ואי נפיל אתי לאתויי: ({{עוגן1|נד}}) '''והוא כמין טבעת וכו'.''' זהו פירש"י וברי"ף פירש עוד דכשנבקע פרסה של רגל הבהמה קושרין אותה ברצועה כדי שתחלים ותחזור לכמות שהיתה וכן פירש הרמב"ם בפירוש המשנה: ({{עוגן1|נה}}) '''כדי שלא ישברו.''' כתב הח"א דאם קשרן לרגליהן כדי שלא יוכלו לברוח {{שהצ|נ}} שרי לצאת בהן דכל מה שדרך לעשות לשמירתן הוי לה כמו מלבוש וכ"כ בספר נזר ישראל בשם תשובת מאמר מרדכי {{ממ|}}: ({{עוגן1|נו}}) '''ולא בזמם.''' בביאור הגר"א משמע דבזה הטעם הוא דהוי כמו משוי דדמי לחסום שבפי הפרה שבסעי' י"א דשם הטעם משום משוי: ({{עוגן1|נז}}) '''בין אם היא לשימור.''' דזה הוי נטירותא יתירתא לפרה והוי משוי וכנ"ל בס"א: ({{עוגן1|נח}}) '''שאינה צריכה שמירה.''' והוי משוי ואם טבעה לברוח נתבאר בס"ד דמותר: ({{עוגן1|נט}}) '''מותרים.''' אפילו החבל כרוך סביב צוארן דיוכל לתפסם בהחבל {{עוגן|צו:}}אם יברחו וכנ"ל בס"א: ({{עוגן1|ס}}) '''אע"פ שהיא וכו'.''' מפני {{שהצ|נא}} שהאדם יש לו מזל ומלאך המליץ עליו מלמעלה ומזלו מסייע לו שיועיל לו הקמיע משא"כ לבהמה: ({{עוגן1|סא}}) '''אין רוכבין וכו'.''' גזירה {{שהצ|נב}} שמא יחתוך זמורה מן המחובר כדי להנהיגה דחייב ע"ז משום תולש דהוא תולדה דקוצר: ({{עוגן1|סב}}) '''ולא נתלים עליה.''' דכל {{שהצ|נג}} שמוש בבעלי חיים כללו בכלל רכיבה ואסרו {{שהצ|נד}} ואפילו במקום דליכא למיחש שמא יחתוך זמורה כגון במדבר דליכא זמורה או לשפשף את התינוק על גב הבהמה כדי לשעשע אותו ג"כ אסור דלא פלוג רבנן במילתייהו: ({{עוגן1|סג}}) '''והוא משתמש בו.''' היינו שסומך את עצמו {{שהצ|נה}} בצד אותו דבר אבל אם משתמש על גב אותו דבר המונח על צדה הרי הוא כמשתמש על צדה ממש וכמו שכתב בהג"ה לקמן לענין קרון עי"ש במ"ב: ({{עוגן1|סד}}) '''אפילו במזיד ירד.''' ולא {{שהצ|נו}} כמו גבי אילן דאם עלה במזיד קי"ל לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שלו#א|סימן של"ו ס"א]] דלא ירד עד מו"ש משום קנסא הכא ירד משום צער בעלי חיים: ({{עוגן1|סה}}) '''ומטעם זה פורקין.''' היינו {{שהצ|נז}} אפילו המשוי הוא מוקצה ומ"מ לא רצו להקל מטעם צער בעלי חיים לסלקו בידים כיון דאפשר לסלקו שלא בידים: ({{עוגן1|סו}}) '''שהא"י מנהיגו.''' דאם ישראל בעצמו מנהיגו {{שהצ|נח}} יש בלא"ה איסור תורה משום מחמר: ({{עוגן1|סז}}) '''שמשתמש בבהמה.''' ולא נקרא צדי צדדין מפני שהעגלה מחוברת בצדי הבהמה {{שהצ|נט}} כיון שהוא משתמש ע"ג העגלה ודינו כמו על צדי הבהמה ממש וכנ"ל ב[[#סג|ס"ק ס"ג]] וגם להשתמש על דף היוצא חוץ לעגלה מאחוריה ג"כ אסור ולא מקרי צדי צדדין {{שהצ|ס}} דהכל כלי אחד הוא: ({{עוגן1|סח}}) '''אם המים עמוקים וכו'.''' דאם אין עמוקים ויכול לפרנסה במקומה שלא תמות {{שהצ|סא}} אין מתירין לו להניח כרים וכסתות לבטל כלי מהיכנו: ({{עוגן1|סט}}) '''מביא כרים וכסתות וכו'.''' וה"ה דיכול להניח שאר כלים תחתיה כדי שתוכל לעלות ונקט כרים וכסתות לרבותא {{שהצ|סב}} אף דלא יהיו ראוים להשתמש בהן עי"ז בעוד שעליהן לחות המים אף לכשתעלה הבהמה אפ"ה מותר דאתי צער בע"ח דהוא דאורייתא [ממה דהזהירה התורה מצות פריקת המשא מעל הבהמה] ודחי איסור ביטול כלי מהיכנו שהוא רק מדרבנן שגזרו שלא לבטל בשבת כלי ממה שהיא מוכנת: ({{עוגן1|ע}}) '''ונותן תחתיה.''' אבל אסור להעלותה בידים דכל בעלי חיים הם מוקצים ואע"ג דאיכא צער בע"ח אסור דאין לנו לדמות גזירות חכמים זה לזה [מ"א ותו"ש שכן מוכח מרמב"ם] {{עוגן|צז.}}ועיין בא"ר שהביא דיש פוסקים שמקילים אף להעלותה בידים אם א"א ע"י כרים וכסתות {{שהצ|סג}} וע"י א"י לכו"ע מותר להעלותה וזה עדיף יותר מהנחת כרים וכסתות ושאר כלים תחתיה: ({{עוגן1|עא}}) '''מותר לומר.''' וה"ה דמותר משום צער בע"ח לומר לעו"ג להמרות האווזות שהורגלו כבר בהמראה ואין יכולין שוב לאכול בעצמן אבל אין מותר רק פ"א ביום דשוב ליכא צער בע"ח [תשובת רמ"א {{ממ|}}] {{שהצ|סד}} ומשמע שם דאי ליכא א"י שרי ההמראה ע"י ישראל ואע"ג דאסרינן לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שכד#ט|סימן שכ"ד ס"ט]] להמרות האווזות בשבת הכא שאין יכולין לאכול בעצמן מותר משום צער בע"ח וטוב לעשות ע"י קטן. כתב הרמב"ם החולב לתוך כלי {{שהצ|סה}} חייב לתוך אוכל {{שהצ|סו}} פטור [ומ"מ איסורא יש דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור] והחלב אסור אפילו חולב לתוך אוכל כיון דהבהמה אינה ראויה לאכילה הוי מוקצה [מ"א]: ({{עוגן1|עב}}) '''והחלב אסור וכו'.''' משום משקין שזבו מפירות העומדים לסחיטה דקי"ל בסימן ש"כ ס"א דאסורין והא נמי להא דמיא: ({{עוגן1|עג}}) '''וי"א שצריך וכו'.''' ס"ל דאמירה לחלוב לא הותר כלל כ"א כשהא"י חולב לצורך עצמו והישראל קונה אחר השבת ממנו בדבר מועט והעולם נוהגין כסברא הראשונה דמשום צער בע"ח שרי אמירה לא"י לחלוב בין לא"י מן השוק ובין להשפחות שנשכרות לכל השנה למלאכתו ואין למחות בידם ומ"מ טוב שיחלוב הא"י לתוך אוכל דהו"ל שבות דשבות [מ"א]: ({{עוגן1|עד}}) '''מותר כיון וכו'.''' היינו דמסתמא אדעתא דנפשה קעבדה {{שהצ|סז}} ועיין באחרונים שהשיגו ע"ז דכיון שנוטלת החלב של ישראל ורואה הישראל ושותק מסתמא אדעתא דישראל קעבדה שיודעת שניחא ליה בזה ואפילו אם היתה עושה זה אח"כ בבית א"י מחוייב למחות בידה וכ"ש שהיא עושה זה בבית ישראל ועיין בביאור הגר"א שגם הוא הקשה ע"ז עוד מטעם אחר עי"ש ובא"ר ובפמ"ג הסכימו דכונת השו"ע הוא רק אם עשתה לפעמים דרך מקרה שמותר {{שהצ|סח}} אחר השבת ליהנות מהם אבל אם היא עושה כן תמיד מחוייב למחות: ({{עוגן1|עה}}) '''שהחי וכו'.''' ר"ל דאין חל ע"ז שם משא שיהיה צריך למנעו מפני שביתת בהמתו {{שהצ|סט}} ואף דמאי דאמרינן חי נושא א"ע היינו רק מדאורייתא אבל מדרבנן אסור וע"כ אסור לאדם לישא תינוק בשבת לא גזרו שבות זה בבהמה: ({{עוגן1|עו}}) '''עליה בגדיו.''' אבל באוכף ליכא קפידא {{שהצ|ע}} דבטל לגבי הרוכב: ({{עוגן1|עז}}) '''ולא שום דבר.''' ואם נשאר איזה דבר עליה מע"ש והיא רוצה מעצמה לצאת לחוץ {{שהצ|עא}} בעליה צריך למנעה שלא לצאת מפני מצות שביתת בהמה אבל אם אין עליה שום {{עוגן|צז:}}דבר {{שהצ|עב}} אפילו אם היא רוצה לצאת חוץ לתחום אין מחויב למנעה מזה {{שהצ|עג}} ורק להוציאה בידים חוץ לתחומה אסור: ({{עוגן1|עח}}) '''ואינו ממתין לשכירות ממנו.''' ר"ל דלכך מותר למסור לכתחלה בשבת דהרועה מירתת להשתמש בה בשבת שלא יענש ע"ז בדיניהם כיון שלא מסרה לו למלאכה כלל אבל להשכיר ולהשאיל לא"י אסור אפילו אם מתנה עמו שתנוח בשבת וכדלעיל בסימן רמ"ו ס"ג דכיון שהשכירה לו למלאכה אינו מירתת כ"כ כי יאמר בלבו בעד יום השבת אראה להוסיף לו לפי ערך המגיע ליום וכן בשאלה הוא חושב שיעשה לו טובה כנגדו עבור זה משא"כ בזה שמסרה לו רק לרעות אותה אז מירתת לעשות בה מלאכה כלל אף שרוצה לשלם לו כיון שאינה עומדת לכך [אחרונים] ולפ"ז מה שכתב המחבר דאם רואהו וכו' ה"ה כשנודע לו שעושה בה מלאכה צריך למחות בידו: ({{עוגן1|עט}}) '''וכל שכן דאין לחוש וכו'.''' ואפילו {{שהצ|עד}} אם הוא רואה אין צריך למחות דדוקא להוציאה בידים אסור וכנ"ל. וכ"ז כשהא"י מוציאה מעצמו אבל לצוותו בשבת להוציאה חוץ לתחום לרעות שם עיין בפמ"ג שמסתפק בזה ונכון להחמיר וכ"כ בח"א ומטעם זה אם מוליכין שוורים למקום אחר למכור {{שהצ|עה}} אסור למסור להם בשבת אפילו אם קצץ עם הא"י כבר על זה הענין קודם שבת דהוי כמתנה עמו להוליך חוץ לתחום אבל למסור לו בע"ש אפילו אם יוליכנה בשבת חוץ לשלש פרסאות שרי: ({{עוגן1|פ}}) '''שהרועה יוציא וכו'.''' {{שהצ|עו}} ויש מחמירין בדבר שלא למסור לו בשבת {{שהצ|עז}} והעולם נוהגין כהיום היתר בדבר: {{ניווט כללי תחתון}} {{שולי הגליון}} [[קטגוריה:משנה ברורה]]
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף