פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
דרישה/חושן משפט/רסב
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== טו == אבל מצא ב' בדין יכריז דעת רבינו כרש"י ז"ל שפי' למה שאמרו התם (דף כ"ד ע"א) מצאן שנים שנים חייב להכריז ר"ל שני בדים או שני מחרוזות ע"ש וז"ל ב"י ויש לתמוה שני בדים אמאי חייב להכריז דילמא דרך נפילה הוא כדאמרינן במצא ב' מטבעות או ג' ואינם עשויין כמגדלות דאמרינן דילמא אתרמויי אתרמי ונפלי וצ"ע עכ"ל ומ"ו ר"ם ז"ל בדרכי משה שלו תירץ דבמחטין ויתידות וכל כדומה להם לא חיישינן לנפילה דדוקא מטבעות דכל אדם יש לו אצלו מעות ושכיח לאבדו דרך נפילה לכן בעינן שיהיו מונחים כמגדלים אבל מחטין וכדומה להן אין דרכן של בני אדם לשאת אצלו אלא אותם המסתחרים בהם ושצריכים לכך וכל הנושא מאלו הדברים אצלו (אלא בדין איזהו סימנ') יודע מניינם ומדקדק בכך וממשמש אחריהם טובא וליכא למיחש דנפלי מיניה עכ"ל ולעד"נ דל"ק דרבינו לא איירי השתא אלא בדין סימנים איזהו סימן ואיזהו לאו סימן וכמשמעות לישניה שהתחיל וכתב המכוין משקל הדבר כו' הוה סימן לפיכך כו' אבל פשיטא שצריך שיהיה ניכר שלא נתייאש בסברו שא' נפל כאן וא' כאן ואז אין לו ליתן סימן דמיירי שאלו ב' בדים קשורים יחד או שום היכר אחר כיוצא בו ואי לאו הכי פשיטא דלא שייך לומר שיהיה מנין סימן דמי ידע אם נפלו כולם אמקום אחד וכבר כתבו רבינו לעיל דהיכא דאיכא למימר שנפלו ממנו כשאין סימן בגופו הרי הוא שלו (וכן בברייתא זו דרשב"א דקתני שנים שנים חייב להכריז מיירי כשמצאם דרך הינוח ולא איירי אלא באיזה דברים שייך בהן סימן ובאיזה לא שייך): ומה שכתב רבינו וכן אם מצא מחטין הרבה כו' ולא אמרינן דלמא אתרמי ונפלו הכא היינו טעמא כמו שכתבתי בפרישה דהוה כציבורי פירות ומעות וכן מוכח להדיא בתוספות שם (דף כ"ד ע"א) בד"ה אבל שנים כו' דהך ברייתא דבדי מחטין מיירי במצאם דרך הינוח וכן מצאתי ברבינו ירוחם שכתב ז"ל בדים ומחרוזות אם מצאן דרך נפילה ואינן קשורין זה בזה לא הוה מנין סימן שמא יותר היו ונאבדו מקצתן במקום אחר אבל דרך הינוח או שקשורים הבדים זה בזה מנין הוה סימן כו' כן נ"ל לפרש דבריהן ודע שהרמב"ם ברפי"ו דהלכות גזילה כתב האי דינא בלשון אחר ולא הזכיר בדבריו בדים כלל וז"ל המוצא מחטים וצינוריות ומסמרים וכיוצא בהם אם מצאם א' א הרי אלו שלו שנים שנים או יותר חייב להכריז שמנין סימן ע"כ וכתב כ"מ ז"ל ונראה שרבינו ז"ל מפרש הא דתניא אימתי בזמן שמצאן א' א' אבל אם מצאן שנים שנים חייב להכריז לא בבדים איירי אלא מחט א' או שני מחטין קאמר ויש לתמוה על פי' זה דהא בהדיא מפרש בגמרא מאי בדי שוכי וגם על דינו יש לתמוה אמאי במצאם שנים חייב להכריז מ"ש ממצא ב' מטבעות דאפילו עשויים כמגדל אינו חייב להכריז עכ"ל וכעין זה כתב ג"כ בחיבורו ב"י ול"נ דאין כאן תמיהא לא על הפירוש ולא על הדין על הפי' י"ל שהרמב"ם ס"ל דמה שהזכירו בברייתא בדין לא הזכירו אלא לרבותא דכשמצאן א' א' אע"פ שהן בבדין הרי אלו שלו ומטעם שכן דרך נושאי מחטין לשאת אותן בבדין אבל לענין מצאם שנים שנים דחייב להכריז לא בעינן בדין אלא אפילו מצא מחטין בלא בדין כל שהן מג' ויותר חייב להכריז דאיכא סימן במניינן ויש קצת סמך לזה ממה שלא מצינו שהזכירו בברייתא בדין אלא ברישא דקתני ואלו הן כלים חדשים שלא שבעתן העין שאינו חייב להכריז כגון בדי מחטין כו' ואילו בסיפא קתני סתם בזמן שמצאן א' א' אבל מצאן ב' ב' ומדלא כתב גם בסיפא אימתי בזמן שמצא בד א' אבל מצא ב' בדין כו' משמע קצת דבלא בדין נמי חייב להכריז (וא"ת דאכתי קשה למה לא הזכיר הרמב"ם ברישא דאפילו בבדים הרי אלו שלו י"ל דלא איצטריך ליה דפשיטא שלא יוכל לשאת מחטין וצינוריות על כתיפו כשאר דברים אם לא שהיו חרוזים בבדין או בחוט) ועל הדין ג"כ אין לתמוה שכבר רמז הרמב"ם ז"ל ברישא בצחות לשונו דמיירי כשניכר שהם דרך הינוח והוא מ"ש אם מצא א' א' כו' אבל ב' כו' דלשון זה אין לו ביאור ובגמרא פרש"י אחת אחת בד א' ומחרוז א' (ר"ל בד של מחט ומחרוז של קרדומות הנזכר שם בברייתא דאכל א' מהן אומר שנמצא מהן א') והוא באמת דחוק מאוד דאין זה מדרך התלמוד ועוד דא"כ הול"ל שלש פעמים א' א' א' נגד מחטין וצינורות וקרדומות (ששלשתן נזכרים שם בברייתא) וא"כ על הראשונים אנו מצטערים והרמב"ם שהוא מהאחרונים יכתוב ג"כ האי לישנא דחיקא שלא לצורך לכן נראה פשוט שהרב ז"ל לא פי' בגמרא כפרש"י אלא ה"ק אימתי מותרין כשמצא להאי מחטין וצינורות א' א' מפוזרים דרך נפילה ואז אפילו מצא הרבה מהן הרי הן שלו אבל מצאן שנים שנים דהיינו מפוזרים זוגות זוגות באופן שניכר שהונחו לכאן אפילו לא מצא אלא שני זוגות חייב להכריז דאיכא סימן במניינן וכ"ש כשמצא יותר ואה"נ דה"ה ג' אם ידוע שהונחו כאן דנמי חייב להכריז דהא איכא סימן במנין אלא השנים שנים מצוי בהם היכר טפי שהונחו כאן במה שנמצאים זוגות זוגות וראיה לפירוש זה ממ"ש הרמב"ם תיכף לבבא זו ז"ל וכן המוצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו כו' אבל אם מצא ציבור מעות חייב להכריז ע"כ מלשון וכן משמע דהב' בבות חד טעם איתא להון שגם ברישא א' א' הרי הן שלו מפני שהן מפוזרין ושנים שנים חייב להכריז שניכר שהונחו כאן דומיא דציבור מעות ודוק. ועיין בב"י שכתב ז"ל מש"ר וכן אם מצא מחטין הרבה כו' כ"כ הרמב"ם כו' ע"כ והוא תמוה דלפי מה שהבין הוא בדברי הרמב"ם נראה להדיא שאין דעת רבינו כדעת הרמב"ם שהרי לפירושו הנ"ל ס"ל להרמב"ם דאפילו מצאו שני מחטין חייב להכריז וזה ליתא לדעת רבינו אלא דוקא בהרבה מחטים וכדכתיבנא אבל באמת לפי פירושינו שפירשנו בדברי הרמב"ם אפשר שדעת רבינו והרמב"ם שוים בהאי דינא בתרא ע"ש ודוק:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: טוש"ע