פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
דבר אברהם/ב/ד
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==טו== טו) '''עוד''' כתב כת"ר דבשמ"ק ביצה שם משמע דסברא זו דיכול להמתין נידון כאפשר לקיים את שניהם תליא בפלוגתא דאמוראי, דמאן דסבר יו"ט ל"ת גרידא הוא ילפינן ממילה שלב"ז דכל שיכול לעשות המצוה למחר מיקרי אפשר לקיים שניהם ולרב אשי דסבר יו"ט עשה ול"ת לא מקרי אפשר לקיים שניהם. וא"כ לפ"מ שפסק הרמב"ם דיו"ט עשה ול"ת לא מיקרי אפשר לקיים שניהם כסברת הרשב"א, וא"כ אזדא לה ראייתי מכאן דעובר במילה שלב"ז בכל שעה. אבל במחכ"ת אין דבריו אלו נכונים כלל, חדא דבשמ"ק אין שום רמז וזכר לזה דתלי בפלוגתא דאמוראי ואדרבא הרי הרשב"א ז"ל קאמר לה התם לפי ס"ד דש"ס דיו"ט ל"ת גרידא הוא ושרי למיעבד כתישה לכיסוי משום עשה דוחה ל"ת ומ"מ אין צריך להמתין לערב לפי שזה לא מיקרי אפשר לקיים את שניהם, ומכש"כ שאין לזה שום שייכות עם שי' הרמב"ם להכריע ע"פ זה את דעתו במחלוקת זו שבין הראשונים. ועוד דבכל אופן אין בזה בכדי לדחות ראייתי, דאפי"ת דלפי מה שפסק הרמב"ם דיו"ט עשה ול"ת אין הכרח דצריך להמתין, מ"מ אם נימא כדברי כת"ר דהני אמוראי דסברי ל"ת גרידא היא ס"ל דבעלמא נמי אין עשה דוחה ל"ח היכא דאפשר להמתין הרי תקשי מיהא לדידהו למה א"צ להמתין עד שתתרפא או עד שיבוא אחר, ומכש"כ דהש"ס בפירוקא דליכא אחר קאי אליבא דאביי דס"ל יו"ט ל"ת גרידא, ובע"כ לומר דא"א להמתין משום דעובר במילה שלב"ז בכל שעה ושעה. וא"כ מדאמוראי אלו נשמע גם לדידן, ומה זה ענין לפלוגתא דרב אשי אם יו"ט לתו"ע או לא הרי בהאי דינא דעובר בכל שעה לא מצינו דפליגי, ופשוט הוא. ובגוף קושיית הרשב"א דהיכי שרי למיעבד כתישה ביו"ט בשביל כיסוי והרי אפשר להמתין לערב שמזה הכריח דבהמתנה לא מקרי אפשר לקיים שניהם. ראיתי מתרצים דאפשר שיתייבש הדם עד לערב ולא יוכל לעשות עוד כיסוי כעין שכתבו התוס' בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/מז/ב#אחרישה|דף מז ע"ב]] ד"ה אחרישה}} יעו"ש: '''אמנם''' לפי המבואר למעלה נראה לכאורה דלהני רבוותא דס"ל דרבא דדריש לבדו למילה שלב"ז סבר דיו"ט ל"ת גרידא בע"כ ס"ל דבעלמא מיהא א"צ להמתין למחר לכו"ע, אי משום דלא ילפינן מזה לעלמא לאיזה טעם שיהי' אי משום דבמילה ואינך גופא נמי אין הטעם משום שיכול להמתין אלא דגזה"כ הוא. דכבר כתבנו שהתוס' שבועות הוכיחו מפ' שילוח הקן דא"צ להמתין מדאמרינן התם דאי לאו קרא דתשלח הו"א דעשה דמצורע דחי לשילוח הקן אע"ג דאפשר להמתין, ולשי' התוס' יבמות דסברי דמשריפת קדשים ילפינן דבכה"ג צריך להמתין תירצנו למעלה דהתם בשילוח הקן קאי הש"ס אליבא דרבא, וס"ל לתוס' דרבא אית לי' יו"ט ל"ת ועשה מדאצטריך למימר דמילה שלב"ז אתא בק"ו וא"כ הא דלא דתי לאו משום דאפשר להמתין הוא אלא משום דאין פשה דוחה לתו"ע ודרשא דתנא דבי חזקי' ואביי לית לי' ומשו"ה לדידי' שפיר א"צ להמתין, אבל לחזקי' ואביי דסברי יו"ט ל"ת גרידא ואפ"ה אינן דוחין ולא גמרינן מינייהו לעלמא דאין עשה דוחה ל"ת שפיר י"ל כמ"ש התוס' משום דהכא שאני דאפשר להמתין וה"נ גמרינן מינייהו לעלמא דבאפשר להמתין לא דחי. אבל להראשונים דסברי דרבא נמי ס"ל יו"ט ל"ת גרידא הוא ואפ"ה ס"ל בפ' שילוח הקן דא"צ להמתין א"כ מוכח דה"ה נמי לחזקי' ואביי דא"צ להמתין, אי משום דבהנהו גופייהו נמי אין הטעם משום שיכול להמתין אלא דגזה"כ הוא דלא דחו אי דאין למדין מינייהו לעלמא, שהרי אין שום מקום לחלק בזה בין רבא לחזקי' ואביי. ולפ"ז נתרבה סיעת החולקים על שי' התוס' יבמות והתו"י שבת: '''אולם''' יש לדון דגם הני רבוותא לא פליגי על שי' התוס' יבמות, ובזה יתבאר שהתוס' שבועות ויבמות לא סתרי הדדי ודבריהם ז"ל מרועה אחד ניתנו דשפיר י"ל כמ"ש התוס' יבמות דכל היכא דאפשר להמתין לא דחי, וההיא דפ' שילוח הקן דאיירי בעשה דמצורע שניא וא"א להמתין מיקרי, משום דעיקרא דמלחא מאי דהו"א דדחי הוא משום דעשה דמצורע עדיף דגדול השלום וא"כ לענין המתנה זו גופה נמי נימא דגדול השלום וא"צ להמתין, דעל אותו זמן של המתנה שייך נמי למימר גדול השלום ולא יאחר טהרתו, והלכך התוס' שבועות דקיימי נמי בעשה דמצורע לענין אם צריך להמתין בהקפתו על אשה ונכרי שפיר הוכיחו מכאן דבמצורע מיהא א"צ להמתין, אבל בשאר מילי דאפשר להמתין אה"נ דמודו להתוס' יבמות דצריך להמתין משום דילפינן משריפת קדשים, ואיכא למימר דהני רבוותא נמי הכי ס"ל וליכא למישמע דרבא ט"ל דבעלמא א"צ להמתין: '''ולפ"ז''' צ"ל דקושיית התוס' היא רק שימתין למחר וליומא אוחרא עד דיתרמי לו נכרי או אשה או צפרים אחרים, דע"ז שפיר י"ל שא"צ להמתין לפי שמאחר את טהרתו וגדול השלום של אותו זמן המאוחר, אבל אם ימצא אשה או נכרי או צפרים אחרים בו ביום גופי' אה"נ דהוה צריך להמתין, דע"ז לא שייך טעמא דגדול השלום בכדי להקדים תגלחתו והבאת צפרים, שהרי בהקדמתו אינו מוסיף שלום כלל דביכו"כ צריך הוא לספור אח"כ ז' ובימי ספורו הוא אסור בתה"מ ואין נ"מ אם יתגלח ויביא צפרים בתחלת היום או בסופו לעולם ז' ימי ספורו מתחילין מבערב. ואין להקשות דא"כ אכתי ימתין באותו יום עצמו לצפרים אחרים ולאשה ונכרי ומדא"צ להמתין ש"מ דאין הטעם משום גדול השלום כמ"ש אלא משום דבעלמא נמי א"צ להמתין ואין לה למצוה אלא שעתה, די"ל דאה"נ דבאותו יום עצמו צריך הוא להמתין וכשאינו מוצא בו ביום מגלח ע"י איש ומביא צפרי שילוח הקן דע"ז אין הוכחה מהש"ס דהרי אפשר דיתרמי דלא ימצא בו ביום אחרים, התוס' היא רק שימתין ליום אחר ולאחר זמן עד שימצא וע"ז שפיר י"ל גדול השלום. מיהו בתגלחתו דאיירי בה התוס' הי' אפשר לומר דמשכחת לה דגם באותו יום א"צ להמתין משום גדול השלום בתגלחת שני' שבסוף ימי ספורו, עפ"מ שראיתי בס' מנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/קעג|מצוה קע"ג]]}} שכ' דלאחר תגלחת שני' הוא מותר בתה"מ מיד אפי' קודם הערב שמש דמקצת היום ככולו לענין זה וא"כ גם בו ביום א"צ להמתין בכדי שיותר מיד [והקפת כל ראשו אף דצריכה גם בתגלחת ראשונה ח"מ קרא בתגלחת שני' כתיב וע"ו באה הדרשה בתו"כ]. אבל אין דברי המנ"ח נכונים ובגליונו רשמתי דבשמ"ק ב"מ {{ממ|[[שיטה מקובצת/בבא מציעא/לא/א#לדבר|דף ל"א ע"א]] ד"ה לדבר מצוה}} בשם הרא"ש מבואר להיפוך דגם בתה"מ הוא אסור עד שיעריב שמשו כמו לתרומה. ובשילוח הקן ודאי לא משכחת לה שלא יצטרך להמתין בו ביום משום שלום אפילו בקרבן דלות שמביא באחרונה תורים או בני יונה דזהו ביום השמיני ואז כבר אישתרי בתה"מ{{הערה|*) '''הגה"ה. ומדי''' עסקי בזה ראיתי דבר מתמיה בח' הריטב"א לב"מ [[ריטב"א/בבא מציעא/לא/א#לדבר|ל"א]] ד"ה לדבר מצוה מנין כו', שהקשה דשילוח הקן עשה ול"ת ואין עשה דוחה לתו"ע, וחי' דבקרא דשילוח הקן כתיב לך דמשמע דכולה פרשה בדבר הרשות מיירי וקאמר שלח תשלח אבל בדבר מצוה כגון צפרי מטרת אימא לא מחייב קמ"ל, ומתרץ לה עוד באופן אחר דאיכא תרי עשה יעו"ש. והוא תמוה מאד דזוהי קושיית הש"ס בחולין ולא מתרצינן לה בהכי, וצע"ג:}}: '''ואכתי''' איכא לדקדק על מה שכתבנו בטעם שא"צ להמתין בהקפה משום גדול השלום דהתוס' בהוכחתם מיבמות הוכיחו מזה דלכו"ע אסור דאל"כ לרב אדא בר אהבה וקשה למה מותר לאיש לגלח, ולפי דברינו אכתי יקשה למ"ד במו"ק {{ממ|[[בבלי/מועד קטן/ז/ב|דף ז':]]}} דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש ולא א לומר גדול השלום כמ"ש התוס' בב"מ {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/ל/א#הא|דף ל']] ד"ה הא}} אמאי יגלה ע"י איש ימתין לאשה ונכרי בכה"ג שהרי פלוגתא דתנאי היא ויקשה על ראב"א, ובע"כ דגם ראב"א מודה שהניקף חייב גם בכה"ג. אבל גם זה ניחא דהשעה"מ {{ממ|[[שער המלך/נדרים/ג#ו|פ"ג מנדרים ה"ו]]}} הביא משמ"ק נזיר {{ממ|[[שיטה מקובצת/נזיר/נח/א#|דף נ"ח]]}} משם הר"י עזריאל דאפי' למ"ד דמצורע בימי חלוטו מותר בחה"מ מ"מ איכא משום שלום בית דקודם תגלחת שהוא משולח חוץ לשני מחנות לא תתרצה אשתו ללכת אליו ויתגנה בעיניה, וכן מצאתי בשמ"ק ב"מ ל"א שהביא כן משם הר"מ, ואיכא למימרר דהתוס' שבועות נמי הכי ס"ל:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)