https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/api.php?action=feedcontributions&user=%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94+%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91&feedformat=atomאוצר הספרים היהודי השיתופי - תרומות המשתמש [he]2024-03-28T09:25:14Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.39.3https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%93&diff=331363מיני תרגומא/שמות/כד2021-05-03T20:08:58Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
<br />
==ה==<br />
'''שם כ"ד''' פסוק ה' '''וישלח את נערי''' תרגם אונקלוס '''וּשְׁלַח יַת בּוּכְרֵי''' וז"ל הרמב"ן נערי בני ישראל הם הבכורות כדברי אונקלוס [וכ"כ רש"י] כי הם המעלים עולות ושלמים ולא ידעתי למה יכנה הבכורות בלשון נערי אולי בעבור שהזכיר הזקנים שהם אצילי בני ישראל קרא הבכורות נערים כי הם נערים כנגדם ירמוז כי לא בעבור מעלתם בחכמה שלחם כי לא היו זקנים רק מפני הבכורה כי הם המקודשים לקרבנות וכו' ע"ש ועיין בזבחים דף קט"ז: יתיב רב הונא בר רב קטינא קמיה דרב חסדא וקא קרי וישלח את נערי בני ישראל א"ל הכי אמר רב אסי קרבו ופסקו וכתב רש"י זהו פירושו יתיב ר"ח וקאמר להאי קרא וישלח את נערי בני ישראל ומפרש דאלו הבכורות א"ל וכו' לישנא אחרינא הכי אמר רב אסי ופסקו צריך להפסיק כאן נגינת טעם באתנחתא ולא יקרא בטעם פשטא כמו שאנו קורין וכו' שלא שלחם אלא לעמוד על קרבנם אבל ויעלו עולות אותם שכשרים להעלותם דהיינו נדב ואביהו וכו' ע"ש נמצא דפליג על אונקלוס. אמנם משנתינו דף קי"ב: דתנן עד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות ס"ל וודאי כאונקלוס:<br />
<br />
==ו==<br />
'''שם''' פסוק ו' '''וישם באגנות''' הם כלים עשוים כדמות כלי המזבח ולכך אמר כי חצי הדם שהיה דעתו ליתן על העם (שהם צ"ל) שם בכלים ההם והחצי האחר זרק על המזבח מן המזרקות שקבל אותו בהם כדרך הקרבנות. ור"א אומר כי באגנות ישמש בעבור שניהם וכן דעת אונקלוס שתרגם '''בְּמִזְרְקַיָא''' עכ"ל הרמב"ן. וז"ל רש"י ויקח משה חצי הדם מי חלקו מלאך בא וחלקו: באגנות. שתי אגנות אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים להזות אותם על העם ומכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים שאין הזאה בלא טבילה.<br />
<br />
==ח==<br />
'''עוד''' בפסוק ח' כתב רש"י ויזרוק ענין הזאה ותרגומו '''וּזְרַק עַל מַדְבְּחָא לְכַפָּרָא עַל עַמָא''' עכ"ל. וכתב המזרחי ויזרוק ענין הזאה מלשון וזרקתי עליכם מים טהורים אבל לפי התרגום פירוש על העם בעבור העם לא על העם ממש כמו שדרשו רז"ל עכ"ל. והנה מלשון המזרחי וגם מבלעדו נראה דאונקלוס פליג אדרש רבותינו שכתב רש"י לעיל בפסוק ז' מכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו וכו'. והוא דוחק. ותו דמבואר בכללי רש"י סי' ד' דכל מקום שכתב רש"י ותרגומו אז מביא ראיה לפירושו שכן הוא ע"ש. והנה כאן שכתב רש"י ויזרוק ענין הזאה ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרא על עמא ק"ק שהרי התרגום סותר זה שכתב בתחילת הענין הזאה על העם דהיינו כדרש רבותינו [וראיתי על מה שכתב רש"י בשם התרגום לכפרא על עמא כתב השפתי חכמים אות קטן ה' ולא על העם ממש משום דכתיב זרק על המזבח עכ"ל ולא ידעתי כוונתו וכי מה ענין זרק על המזבח דכתיב לעיל בפסוק ו' וחצי הדם זרק על המזבח. לענין דמסיק רש"י והתרגום בפסוק ח' דהוא חצי הדם אשר שם באגנות]:<br />
<br />
'''וכדי''' לברר על ככה. נלינה נא בעומקה של הלכה. בכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/ח/ב|דף ח:]]}} במשנה רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרוק עליו הדם [דבעי איתויי קרבן כדמפרש לקמן רש"י] גמרא: ות"ק מאי טעמא לא תני גר כי קתני מדעם דמשרי למיכל בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל וכו' תנו רבנן גר מעוכב לאכול בקדשים [דאפילו לרבנן סבירא להו כר"א בן יעקב דאמר לאישתרויי הוא דמייתי והא דלא תני ליה משום דלא מיקיר מחוסר כפרה רש"י] עד שיביא קינו וכו' כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה כאן שתיהן עולות [כדאמרינן לקמן דף ט': בגמרא מדור המדבר רש"י] הביא חובתו מן הבהמה [עולה אחת יצא רש"י] יצא עולה ושלמים יצא [לאו דוקא אלא משום דבעי מיתני מנחה ושלמים לא יצא רש"י] מנחה ושלמים לא יצא לא אמרו קן אלא להקל מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא דכתיב כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים א"כ חובתו אחת מן הבהמה לא תיסגי עליה בגוויה [עד דמייתי שלמים רש"י] דהא כתיב כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה אמר רב פפא יש לומר לעוף איתרבי לעולת בהמה לא כ"ש וכו' ועוף היכא איתרבי דת"ר כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים שנאמר ככם כגר [הנך ג' תיבות "שנאמר "ככם "כגר צריכין ביאור טובא דהא כבר כתיב כאשר תעשו כן יעשה מה אתם וכו' כמו דקאמר ג"כ הש"ס לעיל מ"ש מנחה ושלמים וכו'] מניין לרבות את העוף ת"ל אשה ריח ניחוח לה' איזהו דבר שהוא כולו לה' הוי אומר עולת העוף יכול שאני מרבה אפילו מנחה ת"ל כן. תניא אידך (יעשה וצ"ל) ועשה אשה ריח ניחוח לה' שומע אני כל שעולה לאישים אפילו מנחה ת"ל כאשר (תעשה וצ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם מיני דמים אף הם מיני דמים אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים ת"ל ככם כגר יהיה לכם הקשתיו [במקצת ולא כל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתברא דמכשרא דכולה כליל רש"י] ולא [לדבר אחר. בילקוט ליתא] לקרבנותיכם רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים [מפרש לקמן רש"י] וכו' אמר מר מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא כו' בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים [בשעת יציאתן מלו רש"י] אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך [דם פסח ומילה רש"י] ואומר לך בדמיך חיי וגו' הרצאת דמים [זריקת דמים על המזבח רש"י] דכתיב וישלח את נערי ישראל אלא טבילה מנלן דכתיב ויקח משה (חצי צ"ל) את הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה ע"כ הסוגיא עם כמה תיקונים שתקנתי בס"ד בגליון הש"ס דפוס פ"פ דמיין אשר חנני השם.<br />
<br />
הנה דר"א בן יעקב דאמר גר מחוסר כפרה עד שיקריב קרבנו משמע דגר מיהו הוי וכשר לקהל כמו ישראל גמור (רק דאסור לאכול בקדשים) אף בלא נזרק הדם עליו כלומר שלא הביא קרבנו ות"ק דמשנה דלא תני גר ס"ל כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה בקהל וכל כמה דלא מייתי קרבנו לאו גר הוה וילפו לה מקרא כאשר תעשו כן יעשה. אבל רבי אליעזר ב"י סבירא ליה לקרא לענין אכילת גר בקדשים דהיינו שאסור לאכול בקדשים עד שהביא קרבנו. ועל ענין זה אמר קרא כאשר תעשו כן יעשה אם רוצה לאכול קדשים ולכאורה צריך אני לומר כן גם לכל התנאים דשנינו ביבמות דף מ"ו. תנו רבנן גר שמל ולא טבל רבי אליעזר אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו (בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה. רש"י) טבל ולא מל רבי יהושע אומר הרי זה גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו (נשותיהם שטבלו כדמפרש לקמן דאם לא טבלו במה נכנסו תחת כנפי השכינה. רש"י) חכמים אומרים טבל ולא מל מל ולא טבל אין גר עד שימול ויטבול ומסיק הש"ס בטבל ולא מל כ"ע (דהיינו ר"א ורבי יהושע) לא פליגי דמהני כי פליגי במל ולא טבל ר' אליעזר יליף מאבות ור"י באבות נמי טבילה הוה מנא ליה הא אילימא מדכתיב לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ומה במקום שאין טעון כיבוס (כגון בעל קרי בעלמא דכתיב ורחץ במים וטמא עד הערב ולא כתיב וכבס בגדיו. רש"י) טעון טבילה מקום שטעון כיבוס (כגון בקבול תורה דכתיב וכבסו שמלותם. רש"י) אינו דין שטעון טבילה ודילמא נקיות בעלמא (ההוא כיבוס לאו משו' טומאה הוה דליטעון טבילה מק"ו אלא שהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבל פני שכינה. רש"י) אלא מהכא ויקח משה את הדם ויזרוק על העם (הזאה הוא. רש"י) וגמירי דאין הזאה בלא טבילה. ע"כ:<br />
<br />
הנה לא נזכר במחלקותם כלום מן הרצאת דמים ודוחק לומר דמיירי רק בגר בזמן הזה ומוטב לומר דס"ל כר"א בן יעקב דבלא קרבן נמי הוי גר וקרא דכן יעשה היינו ברוצה לאכול קדשי' וסוגיות אלו דאתי לידן אודיע פליאה עצומה כי ז"ל הרמב"ם ריש פי"ב מהלכות אסורי ביאה בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית מילה וטבילה וקרבן. מילה היתה במצרים שנאמר וכל ערל לא יאכל בו מל אותן משה רבינו שכולם וכו' וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה שנאמר וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. וקרבן שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות על ידי כל ישראל הקריבום עכ"ל. וכ"כ הסמ"ג ל"ת קט"ז אות באות. לא די לנו זה הצער שלא כתב קרא דמייתי הש"ס בשני הסוגיות הנ"ל ויזרוק משה וכו' וגמירי אין הזאה וכו' אלא גם הילפותא שכתב וקדשתם היום ומחר וכו' הא כבר איפרכא בגמרא ודילמא נקיות בעלמא ואפי' לפי הסלקא דעתא שבגמרא לא יליף מקרא וכבסו שמלותם בלחוד אלא בצרוף הק"ו דווקא [מבעלי קרי] מה במקו' שאין טעון כיבוס וכו' ומהכרח לומר שלא היה גירסת הרמב"ם וסמ"ג כך אלא היה גרסתם כגמרא בכריתות וביבמות ממש כמו שכתבו וקדשתם וכו' המורם מן האמור הך ברייתא דתניא גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו וכו' מיתוקמא כר' אליעזר בן יעקב וכל הני תנאי דלעיל דאי כרבנן דהיינו ת"ק דמשנה קשה מאי אריא דמעוכב לאכול בקדשים עד שיבא קינו וכו' הא אפילו גר בעלמא דהיינו שיהיה ראוי לכנוס לקהל לא מיקרי עד שיביא קינו:<br />
<br />
ולפום קושטא דמילתא דנא לא זכיתי להבין פי' רש"י שכתב דאפי' לתנן סבירא להו כראב"י וכו' והא דלא תני ליה משום דלא מיקרי וכו' דא"כ מאי דוחקא ליה לש"ס לעיל בסמוך לומר ות"ק וכו' כי קתני וכו' גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל וכו' ולמה לא אמר משום דלא מיקרי מחוסר כפרה וצריך ישוב. ודוחק גדול לומר דראב"י ות"ק לא פליגי בשום דין רק אם יש למנותו גר בכלל מחוסרי כפרה דא"כ מאי בינייהו ומאי נפקותא מזה בשלמא אי פליגי ת"ק דס"ל דאינו גר כלל וראב"י פליג דאינו אסור רק באכילת קדשים אף במה דתני נזיר היינו איידי דתני גר אבל אי אמרינן דלא נפיק ממילתא דראב"י כלום לא גר איצטריך ופשיטא מילתא דנזיר. עוד נכון לומר דגם איידי דחוק למאוד והודיע מילתא דנזיר דקרבנו מתיר ליינו דהיינו אחר מעשה יחידי כחכמים דפליגי על ר"א כמבואר בנזיר דף מ"ו. ע"ש. נמצא פשטן של דברים לפי מה דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואפילו נגד ת"ק בכל מקום (עיין עירובין דף מ"ב: בתו' והרא"ש וכן מבואר להדיא שם דף ס"ב: ובשאר דוכתי וכן כתב הרב המגיד דהלכתא כוותי' אפי' נגד ת"ק ור"א הביאותיו לעיל בפסוק שארה כסותה ועונתה) מעתה כשמל וטבל (כדקיי"ל כרבי יוסי ביבמות דף מ"ו. דפסק ר' יוחנן כוותיה לעולם אינו גר עד שימול) ויטבול הרי זה גר גמור למיעל בקהל. אבל הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות איסורי ביאה הנ"ל דין ד' כתב וכן לדורות כשירצה העובד כוכבים ומזלות להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן עכ"ל. וכ"כ הסמ"ג הרי שפסק כרבנן נגד ראב"י וטעמא בעי (ואולי לזה דקדק הרמב"ם בלישנא ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה ולא סגי' ליה לומר להכנס לברית בלחוד משום דלכנוס לברית ולמיעל לקהל וודאי דבמילה וטבילה סגיא אלא דהוא צריך להסתופף ולקבל עליו עול תורה ובכן כשיקריב שלמים ולאכול ממנו כמצות התורה אינו רשאי כי אם בהרצאת דמים ודוחק). וכן מטין דברי הרמב"ם פ"א מהלכות מחוסרי כפרה שכתב ארבעה הן הנקראין מחוסרי כפרה הזבה והיולדת והזב והמצורע ולמה נקראו מחוסרי כפרה שכל אחד מהן אע"פ שטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו עדיין הוא חסר ולא גמרה טהרתו כדי לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו וקודם שיביא כפרתו אסור הוא לאכול בקדשים כמו שביארנו בפסולי המוקדשין גר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו אע"פ שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו אינו ממחוסרי כפרה שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל ומפני זה אינו אוכל בקדשים שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל וכיון שיביא קרבנו ויעשה ישראל כשר אוכל בקדשים עכ"ל נמצא למידין שפסק כת"ק ור"א בן יעקב שקרבנו עכבו להיות גר גמור והיינו משום שאינו גר עד שימול ויטבול והרצאה דמים. ונעלם ממני טעם מספיק שלא פסק כראב"י דמשנתו קב ונקי אלא דאפשר לומר משום דסתמא דתלמודא בכריתות דף ט'. דקאמר אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר רב אחא בר יעקב וכי יגור אתכם גר (או) אשר בתוככם (לדורתיכם כצ"ל) משמע דכרבנן קיי"ל דלראב"י וודאי דשפיר מקבלין גרים בזמן הזה דליכא קדשים ואין צריך קרבן. אמנם דחיקא טובא דהא סתמא דש"ס קאי אמילתא דאמר רבי כאבותיכם וכו' והרצאת דמים וכו' וזה שדייק הש"ס אלא מעתה האידנא וכו'.<br />
<br />
והוי יודע שז"ל הרב מברטנורא, ראב"י אומר גר מחוסר כפרה ות"ק סבר גר כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים ואין קרבן מעכבו אלא מלבא בקהל הלכך לא חשיב ליה בכלל מחוסרי כפרה עכ"ל. וכן אי' בפירוש המשניות להרמב"ם בקצת יתר ביאור וסיים ואין הלכה כראב"י ע"ש. ולדעתם כדפירושו בגמרא ות"ק מ"ט לא תני גר כי קתני מדעם דמשרי למיכל בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל כלומר הקרבן שמביא היינו רק כדי שיהיה כשר לבא בקהל אבל קדשים אוכל בלא הבאת קרבן. והן אמת שלפירוש הזה מיושב קושית תוס' ביבמות דף מ"ו: ד"ה כי פליגי במל ולא טבל תימא דלקמן בריש הערל ממעט רבי עקיבא גר שמל ולא טבל מפסח מדכתיב תושב ושכיר והשתא כמאן סבר רבי עקיבא אי כרבי יהושע למה לי קרא פשיטא דלא אכיל בפסח דנכרי גמור הוא וכו'. אכן לפירוש הרמב"ם והרב שפיר י"ל דכשמל אפי' לא טבל אע"פ שלר' יהושע אינו גר לבא בקהל ה"א דלאכול מקדשי' שרי לכך איצטריך תושב ושכיר ואין כאן מקום להאריך). הנה לדבריהם צריך אני לומר דברייתא דת"ר גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו וכו' לא אתיא כת"ק אלא כראב"י (וא"כ כ"ש הוא שיש לפסוק הלכה כראב"י). ופליאה נשגבה ממני לקוצר דעתי שהרי הרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה שהעתקתי לעיל כתב להדיא שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו. וזה יהיה כדברי ראב"י ובפירושו להמשניות כתב דאין הלכ' כראב"י וגם תחילת דבריו שהתחיל ארבעה הן הנקראין מחוסרי כפרה וכו' דהיינו כת"ק ואיך כתב באותו דיבור שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו הלא לדעת הרמב"ם בפירושו והרב לדעת הת"ק שרי לאכול בקדשי' קודם שיביא קרבנו ומי יתן לי רב בזה. (ולולא דמסתפינא ה"א דחזר הרמב"ם מפירושו שכתב בפירוש המשניות אלא פירש כמו שכתבתי דלת"ק אינו גר כלל אף שמל וטבל עד שיביא את קרבנו ולכך פסק בחיבורו כת"ק נגד ראב"י ואולי משום דרבי פליג אראב"י בזה וקיי"ל הלכה כרבי מחבירו. כל זה אמינא לפום רהיטא כדי להסיר עוצם הקושיא עד אשמע או אראה בס"ד דבר הגון יותר מזה דאכתי נראה הואיל שהרב מברטנורא קיים פירוש הרמב"ם על המשניות חזינן דרוצה בקיומו של הפירוש הזה). ומעתה אשובה לראות לפי מה שכתבתי דלראב"י הוי גר ונכנס לברית אפילו בלא הרצאת דמים רק לאכול בקדשים אסור עד שיביא קינו (ולשיטת הרמב"ם בפירושו ופירש הרב לדעת הת"ק כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים) א"כ רבי דאמר ככם כאבותיכם מה הם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים משמע דאם חסר אחת משלש אלה לא נכנס לברית כלל וחולק אהנך דאמרן אמור מעתה שפיר נוכל לומר דס"ל לראב"י כרבי אליעזר ורבי יהושע בטבל ולא מל דמהני שכן מצינו באמהות והרי הוא כשר לבא בקהל רק אם רוצה לאכול בקדשים צריך קרבן מקרא דכאשר תעשו מה אתם עולה ושלמים דכתיב וישלח את נערי בני ישראל וכדאמרן ובזה גם ר' אליעזר ור' יהושע מודו לראב"י. וכפי שכבר כתבתי למעלה דמהכרח לומר דהי' גירסה הרמב"ם והסמ"ג בגמרא דכריתות וגם ביבמות אמר קרא וקדשתם היום ומחר וא"כ אין מהכרח לומר אין הזאה בלא טבילה דגם בלא כלל זה ידעינן לשיטת ר' יהושע דבאבות טבילה נמי הוי מקרא וקדשתם וכו' (וכ"כ תוס' להדיא דלר' אליעזר לא ס"ל אין הזאה בלא טבילה. ביבמות דף מ"ו: ד"ה ורבי יהושע וכו' וכן לר"ע לא ס"ל אין הזאה עיין שם בתוס' ד"ה כי פליגי וכו' דלעולם ר' עקיבא כרבי יהושע ס"ל ולאו מטעמיה דאיהו סבר דבאבות נמי טבילה הוה ור"ע סבר מדמעטי' קרא בפסח שמע מינה דאינו גר עד שימול ויטבול עכ"ל (ודע דבכריתות איתא דאין הזאה וכו' וביבמות איתא גמירי אין הזאה וכו') דאם הגירסא גמירי אין הזאה מהטבילה משמע דהכי גמירי להו הלכה למשה מסיני וא"כ דחוק טובא דר"א ור"ע יחלוקו על זה. אכן נכון לומר דכ"ע ס"ל הך כללא דגמירי אנן ר"א ור"ע ס"ל כדעת אונקלוס דלא היה שום הזאה בענין ויזרוק משה את הדם על העם אלא לפירושו על מדבחא לכפרא על עמא כל זה ניחא לפי גרסתינו אבל צריך אני לומר דאונקלוס פליג ארבי יהושע וס"ל כרבי אליעזר (עיין מגילה דף ג'. מפי ר"א ור"י אמרו) אבל לגירסת הרמב"ם וסמ"ג אזלא אונקלוס גם כרבי יהושע ותו לק"מ דאונקלוס ס"ל ככל הני תנאי וגם כרבי מצי אתיא:<br />
<br />
ועתה חובה אלי לפרש דברי הרמב"ן ולהתבונן בדבריו דהרמב"ן מפרש מדכתיב באגנות ולא כתיב במזרקות כי הוא השם המיוחד לקבלת הדם כדכתיב תרומה סימן כ"ז פסוק ג' ועשית וגו' ומזרקותיו ופירש רש"י והרשב"ם מזרקותיו לקבל בהם דם הזבחים לזה אמר הרמב"ן "הם כלים עשוי' כדמות כלי המזבח" אבל לא היו מזרקות ממש דהיינו כלי המזבח עצמם שנתקדשו לקבל בהם דם הזבחים. וזה הכוונה שכתב "ולכך אמר" כלומר דלכך שינה לכתוב באגנות "כי חצי הדם שהיה דעתו ליתן על העם שם בכלי' ההם" דכיון שלא נזרק הדם על המזבח רק על העם לפיכך לא היו צריכין למזרקו' אלא שם בכלים ההם דהיינו באגנו' [ואפשר שלא היה רשאי לקבל אותו החצי במזרקו' משום דאז היה הכלי שרת מקדשתן והוי אסור למעול בהן שוב לזרוק על העם] "וחצי האחר זרק על המזבח מן המזרקו' שקבל אותו בהם כדרך הקרבנות" מבואר שחצי הדם שזרק על המזבח היה מקבל אותו במזרקות כדרך כל הקרבנות "ור"א אמר כי באגנות ישמש בעבור שניהם" כלומר שדין אחד היה לאותן שני חצאים כי שניהם היו צריכין לקבלם במזרקות "וכן דעת אונקלוס במזרקיא" ואונקלוס לשיטתיה דס"ל דמה שכתוב ויזרוק על העם היינו וּזְרַק עַל מַדְבְּחָא לְכַפָּרָא עַל עַמָּא א"כ שניהם נזרקו על המזבח והיתה הקבלה במזרקות כדרך הקרבנות. והנה ממלת אגנות שמשמעו רבים מיסתם סתם הרמב"ן (אבל לדעת ר"א אב"ע ואונקלוס מדויק באגנות רבים שישמש בעבור שניהם) אמנם רש"י פירש בזה שתי אגנות אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים (ולפום רהיטא צריך ביאור קצת איזה איסור יש בתערובות דם עולה ודם שלמים הלא שוין במתנות שתים שהן ארבע ושניהם למטה מחוט הסיקרא ויש ליישב וכאן אין מקום להאריך) להזות אותם על העם וכו' אבל בחצי הדם שזרק על המזבח מיסתם סתם רש"י באיזה מין כלי שקיבל אותו אמנם הרמב"ן פירש בזה שקיבל אותו במזרקות כדרך כל הקרבנות:<br />
<br />
אציגה נא הנה סוגיא בזבחי' [[בבלי/זבחים/צז/ב|דף צ"ז:]] זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים כי עולה מה עולה טעונה כלי אף כל טעונה כלי מאי כלי אילימא מזרק (לקבלת דם ויליף מעולת סיני דכתיב וישלח את נערי בני ישראל וכתב עולה התם. רש"י) בשלמי ציבור נמי כתב בהו ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (וכיון דהדור איתקוש כולהו לשלמים דכתיב ביה בהאי קרא וילפינן מינה לקמן בשמעתין מה שלמים מפגלין ומתפגלין הא נמי תילף משלמים דהתם נמי שלמים בסיני הוו. רש"י) אלא וכו' וסוגיא זו איתא נמי מנחות [[בבלי/מנחות/פב/ב|ד' פ"ב:]] אמנם ברש"י דשם שכ' ד"ה נמי כתיב וישם באגנות דהאי באגנות משמע אכולהו וכיון דשלמים טעונין מזרק כ"ש שאר קדשים ואמאי ילפינן מעולות טפי משלמים עכ"ל צ"ע דלמה הוצרך רש"י להמציא ק"ו משלמים דכ"ש שאר קדשים ולא ניחא ליה לומר וכיון דהדור איתקש כולהו לשלמים וכו' כמ"ש בזבחי' ובלתי לפקפק על הראי' ההיקש משלמים דמפורש להדיא דילפינן מה שלמים מפגלין וכו' ואין כאן מקום להאריך בזה). וזה כמה עידן שלא ידעתי היאך נילף מקרא וישם באגנות שצריך קבלת הדם לזרוק על המזבח. כלי דוקא. הלא אותו חצי הדם ששם באגנו' לא היה לזרוק על המזבח אלא על העם אבל הדם שזרק משה על המזבח לא מצינו שקיבל בכלי והיה זה פליא' נשגבה ממני וכן כל מי שיבא בעיון בפסוקים האלו יעמוד משתאה. ברם ע"פ דברי אונקלוס ברית הן הן הדברים הנאמרים ושכיון הגמרא בזה שכל הדם שקיבל משה היה לזרוק על המזבח דוקא רק שחצי הדם הראשון זרק כמו זריקה. דמים של כל הקרבנות אבל חצי הדם השנית לאחר שקרא באזני העם ספר הברית ואמרו נעשה ונשמע כמבואר שם פסוק ז' על זה כתוב בפסוק ח' ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת וגו') לבעבור העם זרק על המזבח. וא"כ כל הדם הן החצי הראשונה וכמו כן החצי השנייה נזרקו על המזבח שהקבלות שלהם הי' באגנות שמשמש בעבור שניהם כמ"ש הר"א אב"ע הנ"ל וזה ברור למאוד:<br />
<br />
ודע דגם רש"י כתב בזבחים [[רש"י/זבחים/מז/א#וקיבול|דף מ"ז.]] ד"ה וקיבול דמן בכלי שרת דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות וממנה למדו כל הזבחים בהיקש לטעון כלי עכ"ל (וקצת יש לדקדק שלא כתב דכתיב בעולה ובשלמים בסיני כדמסיק הש"ס בזבחים ובמנחות הנ"ל ולמה נקט רש"י דכתיב בעולה בסיני וכן בסוטה [[רש"י/סוטה/יד/ב#הדר|דף י"ד:]] כתב רש"י ד"ה הדר מקדש ליה בכלי שמקבלו בכלי שרת כדכתיב וישם באגנות עכ"ל. אמנם בזבחים [[בבלי/זבחים/יג/א|דף י"ג.]] והתניא והקריבו זו קבלה הדם וכו' וז"ל רש"י ד"ה והקריבו דכתיב בעולה ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן את הדם זו קבלת הדם וללמד שצריך לקבלו בכלי וכו' אתה אומר כו' והאי נמי בהקרבה למזבח משתעי דהיינו זריקה אבל קבלה לא צריך כלי מאוהל מועד ואילך וכו' כשהוא אומר וכו' הא מה אני מקיים והקריבו זו קבלת הדם כדאשכחן קבלה בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וכו' ע"ש ואחר העיון היטב משמע מזה דאיצטריך והקריבו ללמד על העולה שקבלת הדם צריך כלי ולולא קרא והקריבו לא הוי ילפינן מסיני וכן מסתבר לכאורה לפי מה דאיתא במנחות דף י"ט: (ועיין בתוס' דשם) עוד שם דף נ"ו. ודף נ"ט. ובסנהדרין [[בבלי/סנהדרין/טו/ב|דף ט"ו:]] דשעה מדורות לא ילפינן ועיין תוס' ביצה [[תוספות/ביצה/כ/א|דף כ'.]] דכי היכא דלא ילפינן שעה מדורות הכי נמי לא ילפינן דורות משעה. וכן איתא להדיא במנחות [[בבלי/מנחות/יט/ב|דף י"ט:]] ה"נ דלשמואל דורות משעה לא ילפינן וא"כ היכי יליף (שמואל דאמר בסוגיא דזבחים ומנחות דף פ"ב: הנ"ל זאת תורת החטאת וכו') דורות משעה לבעי כלי אלא על כורחיך מקרא והקריבו אתיא ליה דבעי כלי והנה קרא והקריבו הוא נאמר בעולה ולפיכך צ"ע מה מקשה הש"ס בשתי סוגיות בזבחים [[בבלי/זבחים/צז/ב|דף צ"ז:]] ובמנחות [[בבלי/מנחות/פב/ב|דף פ"ב:]] בשלמי ציבור נמי כתיב בהו ויקח משה חצי הדם וישם באגנות הלא לא ילפינן דורות משעה ומכ"ש דהסוגיא קיימי אליבא דשמואל ואיהו ס"ל להדיא במנחות דף י"ט: דלא ילפינן דורות משעה וע"כ דאתיא ליה מקרא והקריבו דכתי' גבי עולה ולכך שפיר אמר שמואל זאת תורת החטאת וכו' מה עולה טעונה כלי והיינו מזרק לקבלת הדם ואין לחלק דהיכי אמרינן ולא ילפי' דורות משעה דווקא גבי ענין שלא היה נוהג אלא לשעה אבל בדבר הנוהג גם לדורות כגון עולה ושלמים נוכל למילף דורות משעה. אבל אי אפשר לומר כך דהא הסוגיא במנחות דף י"ט: הוא ענין מנחה שנוהג לדורות ואפ"ה לשמואל לא ילפינן ומ"ש תוס' שם בד"ה ושמואל וכו' שאני התם דאשכחן כיוצא בה קדשי דורות וכו'. המעיין היטב יבא על כוונתם באמת דהיינו כמו שסיימו לומר דדריש התם לעיל מזבח שנפגם וכו' ולכן מצינו ענין פגימת המזבח לדורות ג"כ להדיא וכן מוכח מכל דברי תוס' דשם אל הרואה בצדק. וביותר לפי מ"ש תוס' ביבמות דף מ'. ד"ה מצות אמר רחמנא וכו' מוכח כמו שכתבתי ע"ש:<br />
<br />
וראיתי בנימוקי רש"י (הביאו תוס' בקצרה בחגיגה דף ו': ד"ה ר"ע וכו') פרשה פנחס סימן כ"ח פסוק ו' העשויה בהר סיני כאותן שנעשו בימי המלואים ד"א העשויה בהר סיני הקיש עולת תמיד לעולה הר סיני אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה וישם באגנות מלמד שטעונה כלי עכ"ל. וכן איתא בת"כ פרשת צו פרק י"ח הרי הוא אומר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות למדנו לעולת סיני שהיא טעונה כלי ומנין לעולת דורות שטעונה כלי ת"ל עולת תמי' העשוי' בהר סיני וכו' ע"ש. ואולי מפני הדוחק מהכרח לומר דזה דמקשה מאי כלי אילימא מזרק וכו' היינו לשיטת רב דמשמע דס"ל דילפינן דורות משעה עיין מנחות דף י"ט: וערכתי בזה לפני המעיינים באמת ככל הצורך. וקצרתי במקום שיש לי עוד להאריך. לתלות הענינים בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע כללות ופרטות וסוגיא דחגיגה [[בבלי/חגיגה/ו/א|דף ו'.]] עולת תמיד או עולת ראיה הוי ולתלות רבי עקיבא לשיטתיה ושארי דברים הדומים להם אם היו עבודות בבכורות או בכהנים כמבואר בזבחים דף קט"ו: וכן לעיין ביומא [[בבלי/יומא/סא/ב|דף ס"א:]] וברש"י שם ומ"ש הוספות שם ד"ה מה חטאת טעונה כלי פירש רש"י דילפא מעולת סיני בגזרה שוה דקיחה קיחה וכו' וכוונתם על פירוש רש"י דזבחים [[רש"י/זבחים/מז/ב|דף מ"ז:]] כי ביומא לא פירש רש"י כזה. ובכן יש לעיין עוד בזבחים דף מ"ז: ברש"י ותוס' שם. ומפני המלאכה דים. אמרתי לסיים:<br />
<br />
==י==<br />
כתב הרמב"ן וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם וכו' ועל דרך האמת בעבור כי הזכיר במתן תורה וידבר אלהים והוא כאשר אמר הן הראנו וגו' את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש ביאר בכאן שראו אלהי ישראל ולא אמר כאשר יאמר בכל מקום ה' אלהי ישראל והזכיר בהם לומר שהשיגו הזקנים במראה הזאת יותר משאר העם שראו על הארץ את אשו הגדולה כי היה לעם במחיצת ענן וערפל ואונקלוס ירמוז לזה שתרגם וחזו יה יקר אלהא דישראל ולא תרגם ואיתגלי להון יקרא דה' כמנהגו במקומות אחרים עכ"ל. וז"ל תוס' בקדושין [[תוספות/קידושין/מט/א#המתרגם|דף מ"ט.]] ד"ה המתרגם וכו' ורבינו חננאל פירש המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי כגון ויראו את אלהי ישראל דמתרגם וחזו ית אלהי דישראל הרי זה בדאי דשכינה ממש לא ראו דכתיב כי לא יראני האדם וחי והמוסיף עליו דאמר וחזו ית מלאכא דאלהא הרי זה מחרף שתולה שבח המקום במלאך אלא הכי מתרגמינן וחזו ית יקרא דאלהא דישראל עכ"ל. המקדש ע"פ ראיה יראה נוסחת רבינו חננאל נשתנה קצת מנוסחא שלפנינו. אמנם בערוך ערך תרגם כתב בזה הלשון המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי פירוש כגון ויראו את אלהי ישראל וחזו אלהא דישראל הרי זה בדאי שאין הקב"ה נראה והמוסיף עליו דמתרגמו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל הרי זה מחרף ומגדף שעושה הכבוד מלאך אלא יתרגם וחזו ית יקר אלהא דישראל עכ"ל. הרי דנוסחת הערוך באונקלוס כמו דאית' לפנינו ממש וכבר בררתי בס"ד בחיבורי על הערוך (אשר קראתיו בשם הפלאה שבערכין) דדברי הערוך רובו ככולו הם הם דברי רבו ר"ח. ודע ביבמות [[בבלי/יבמות/מט/ב|דף מ"ט:]] אמר ליה משה רבך (ומה שדקדק לומר רבך עיין יבמות [[בבלי/יבמות/קה/ב|דף ק"ה:]] אבל מה שלא אמר הקב"ה אמר כי לא יראני וגו' אין כאן מקומו לדבר בו) אמר כי לא יראני האדם וחי ואם אמרת ואראה את ה' יושב על כסא וכו' אמר ישעי' ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה (ידענא ביה במנשה דלא מקבל תירוצא דטעמא דקראי אלא קטיל לי ואי אימא ליה ולא מקבל אישווייה מזיד בהריגתי דעכשיו הוא סבר להרגני בדין מוטב שאברח מפניו. רש"י) ואי אימא לישוויי' מזיד אמר שם וכו' וז"ל תוס' ד"ה לישוויי' מזיד פירש ר"ח שרצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלהי ישראל עכ"ל. הנה לכאורה קשה על מנשה (דלא ס"ל כפירוקו של הש"ס דכל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה ולפיכך לא קשיא קראי אהדדי דמה דכתי' כי לא יראני גבי משה כתיב ע"ש בסוגיא וע' בערוך ערך ספקלר תמצא נפלאות בענין זה) האיך מצא ידיו ורגליו בתורת משה עצמו דקשו תרי קראי אהדדי דהיינו קרא כי לא יראני וגו' וקרא ויראו את אלהי ישראל. ויתכן לומר דמנשה היה מתרגם ומוסיף עליו וחזו ית מלאכא ולפיכך היה ניחא תרי קראי האמורים בתורה ורק על ישעיה הקפיד דאמר ואראה את ה' יושב וגו' ובזה מובן מה שיש לדקדק לכאורה על פירוש ר"ח דלמה לא פירש בפשיטות שרצה להשיבו כל הנביאים נסתכלו וכו' וכתירוץ הש"ס אלא כוונת ר"ח אחרי שאמר ישעיה ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה ובכן שתיקה יפה מדיבור. ולמה הוסיף עוד "ואי "אימא "ליה "לישויי' "מזיד הא גם אם לא לישוויי' מזיד לא יפעול כלום את אומר לו אחרי דלא מקבל מיניה. אכן החלוקה השנייה "ואי "אימא "ליה היינו להביא ראיה מוכרחת מן התור' שכן האמת כל הנביאי' נסתכלו וכו' דאלת"ה קשיא קראי (כי לא יראני וגו' וקרא ויחזו את האלהים וגו') אהדדי. על זה אמר "לישוייה "מזיד כלומר דיהיה מנשה כופר לפרש כאונקלוס אלא יהיה מחרף ולתרגם וחזו ית מלאכא ונכון הדבר מעתה למאוד דבחלוקה הראשונה דהיינו שישיב למנשה בלתי ראיה אלא סתמא כל הנביאים וכו' אמר "ידענא "ביה "דלא "מקבל "מה "דאימא "ליה. ועל החלוקה השנייה דהיינו להחליט לו דכל הנביאים מכח ראיה ויחזו וגו' אמר "ואי "אימא "ליה "לישווייה "מזיד דהיינו שיהיה מחרף כדאמרן:<br />
<br />
שוב ראיתי במהרש"א בחידושי אגדות כתב בזה הלשון משה רבן וכו' הא דלא קשיא ליה בתורה גופה דכתיב ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' י"ל (דראה צ"ל) דראו אחוריו כמפורש בקרא וראית את אחורי ופני לא יראו אבל ואראה את ה' יושב על כסא משמע ליה שראה הפנים ובתו' כתבו דלא לישווי' מזיד פירש ר"ח רצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלהי ישראל עכ"ל אבל לא יתיישב אמאי לא קשיא ליה למנשה מתורה גופה דקשיין אהדדי עכ"ל המהרש"א ז"ל. אבל לפמ"ש יתיישב היטב. ולפי תירוצו של המהרש"א ז"ל דראו אחוריו כמפורש וכו' צ"ע טובא דאם כן מה זה שאמרו בקדושין דף מ"ט. הנ"ל המתרגם פסיק כצורתו (כגון ויראו את אלהי ישראל דמתרגם וחזו ית אלהא דישראל) ה"ז בדאי דשכינה ממש לא ראו דכתיב כי לא יראני וכו' הא שפיר יכול לקיים שני המקראות על פי פירושו של המהרש"א. וצריך אני לומר דהמהרש"א לא כתב כך אלא על פי פירושו של רש"י בקידושין הנ"ל בזה הלשון המתרגם פסוק כצורתו שבא לחסר תוספת התרגום שלנו לומר לא אתרגם פסוק זה אלא כצורתו כגון לא תענה על ריב לא תסהיד על דינא הרי זה בדאי (ותוס' שם הוסיפו בלשון זה אלא הכי מתרגם לא תתמנע וכו') אבל וודאי לפירוש ר"ח בקידושין הנ"ל כגון ויראו את אלהי ישראל אי אפשר לומר כתירוצו של המהרש"א ואם כן אף בלא פירושו של ר"ח דהכא ביבמות שרצה להשיבו דבמשה וכו' הוה מצי להקשות אפירוש ר"ח דקדושין הנ"ל אמאי לא קשיא ליה למנשה מתורה גופה. ודע דהא דלא ניחא ליה למהרש"א להתיישב ולומר דבתור' גופה לא רצה מנשה לומר דקשיין אהדדי דס"ל כפי' האונקלוס וחזו ית יקרא וכו'. דאם כן גם על ישעיה לא הוי קשיא ליה דיש לומר דגם הוא חזי יקרא. וכמ"ש הערוך בזה הלשון הוה בעי למימר והלא אותן העומדים עם משה נאמר בהן ויראו את אלהי ישראל וכתיב כי לא יראני האדם וכו' אלא כבודו ראו גם אני כבודו ראיתי שיש כבוד למעל' מכבוד והכבוד שהוא ההוד שהוא קרוב לשכינה לא ראהו אדם וכו' ע"ש שהאריך בזה. ואם כן מנשה שמידן דיין לישעיה ע"כ לא ס"ל כאונקלוס וחזו יה יקרא דאם כן למה מידן דיין לישעיה דאף הוא יכול לומר כבודו ראיתי אלא בע"כ ס"ל למנשה כמחרף וחזו ית מלאכא וכדאמרן. וכל זה ר"ח לשיטתיה אבל רש"י לשיטתיה דפירש בחומש ויראו את אלהי ישראל נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחה התורה והמתין לנדב ואביהו עד יום חנוכת המשכן וכו'. וכתב עוד שם פסוק י"א ואל אצילי הם נדב ואביהו והזקנים לא שלח ידו מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד ע"ש הרי לפירושו ראו ממש (ולפיכך לא מצי רש"י לפרש בקדושין [[בבלי/קידושין/מט/א|דף מ"ט.]] המתרגם פסוק כצורתו וכו' כמו שפירש ר"ח. והשתא לא מצי מנשה להקשות בתורה גופה פסוק ויחזו את האלהים משום דהא מבואר בצידו שנתחייבו מיתה וא"כ גם לפי' רש"י אין תירוצו של מהרש"א מוכרח לומר ולחדש דראו אחוריו. וכמו שאמרתי דגם ר"ח ממאן הסברא זו לומר ויחזו את אחוריו דא"כ ה"ל לפרש. וחידוש הוא שהעלים הגאון מהרש"א מ"ש רש"י בחומש דבאמת נתחייבו מיתה ושוב לא קשה לק"מ. ובפי' רש"י בחומש אפשר לומר דלא פלוג על אונקלוס וחזו יקרא דאילו השכינה ממש כתיב כי לא יראני וכו' והיו מתים נדב ואביהו והזקנים מיד ולא היה ממתין להם אלא דחזו יקרא וזה לא זכה שום אדם רק משה אחר שמצא חן כמבואר בפסוקים בפ' כי תשא ולכך נתחייבו מיתה אלא שהמתין להם. ודע כי מסקנות הש"ס ביבמות כל הנביאים נסתכלו באספקלריא וכו' הן הנה דברי אונקלוס ית יקרא עיין בזה היטב דברי הערוך. ואתה הקורא אם בעל נפש אתה תסדר אלה הדברים על סדרן. ותמצא עניינים ברורין דבר דבר על אופנו כדאמרן. ומיניה ומיני תסתיים ויתקלס. להציב גבול בבירור דעת אונקלוס:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%93&diff=331362מיני תרגומא/שמות/כד2021-05-03T20:08:39Z<p>טוביה יקירוב: השלמה (מצאתי שמישהו נוסף הקליד את המיני תרגומא ולעלה ל'ספריא' - השלמתי קטע זה משם. אולי תרצו להעלות את כל השאר)</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{חלקי}}<br />
<br />
==ה==<br />
'''שם כ"ד''' פסוק ה' '''וישלח את נערי''' תרגם אונקלוס '''וּשְׁלַח יַת בּוּכְרֵי''' וז"ל הרמב"ן נערי בני ישראל הם הבכורות כדברי אונקלוס [וכ"כ רש"י] כי הם המעלים עולות ושלמים ולא ידעתי למה יכנה הבכורות בלשון נערי אולי בעבור שהזכיר הזקנים שהם אצילי בני ישראל קרא הבכורות נערים כי הם נערים כנגדם ירמוז כי לא בעבור מעלתם בחכמה שלחם כי לא היו זקנים רק מפני הבכורה כי הם המקודשים לקרבנות וכו' ע"ש ועיין בזבחים דף קט"ז: יתיב רב הונא בר רב קטינא קמיה דרב חסדא וקא קרי וישלח את נערי בני ישראל א"ל הכי אמר רב אסי קרבו ופסקו וכתב רש"י זהו פירושו יתיב ר"ח וקאמר להאי קרא וישלח את נערי בני ישראל ומפרש דאלו הבכורות א"ל וכו' לישנא אחרינא הכי אמר רב אסי ופסקו צריך להפסיק כאן נגינת טעם באתנחתא ולא יקרא בטעם פשטא כמו שאנו קורין וכו' שלא שלחם אלא לעמוד על קרבנם אבל ויעלו עולות אותם שכשרים להעלותם דהיינו נדב ואביהו וכו' ע"ש נמצא דפליג על אונקלוס. אמנם משנתינו דף קי"ב: דתנן עד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות ס"ל וודאי כאונקלוס:<br />
<br />
==ו==<br />
'''שם''' פסוק ו' '''וישם באגנות''' הם כלים עשוים כדמות כלי המזבח ולכך אמר כי חצי הדם שהיה דעתו ליתן על העם (שהם צ"ל) שם בכלים ההם והחצי האחר זרק על המזבח מן המזרקות שקבל אותו בהם כדרך הקרבנות. ור"א אומר כי באגנות ישמש בעבור שניהם וכן דעת אונקלוס שתרגם '''בְּמִזְרְקַיָא''' עכ"ל הרמב"ן. וז"ל רש"י ויקח משה חצי הדם מי חלקו מלאך בא וחלקו: באגנות. שתי אגנות אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים להזות אותם על העם ומכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים שאין הזאה בלא טבילה.<br />
<br />
==ח==<br />
'''עוד''' בפסוק ח' כתב רש"י ויזרוק ענין הזאה ותרגומו '''וּזְרַק עַל מַדְבְּחָא לְכַפָּרָא עַל עַמָא''' עכ"ל. וכתב המזרחי ויזרוק ענין הזאה מלשון וזרקתי עליכם מים טהורים אבל לפי התרגום פירוש על העם בעבור העם לא על העם ממש כמו שדרשו רז"ל עכ"ל. והנה מלשון המזרחי וגם מבלעדו נראה דאונקלוס פליג אדרש רבותינו שכתב רש"י לעיל בפסוק ז' מכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו וכו'. והוא דוחק. ותו דמבואר בכללי רש"י סי' ד' דכל מקום שכתב רש"י ותרגומו אז מביא ראיה לפירושו שכן הוא ע"ש. והנה כאן שכתב רש"י ויזרוק ענין הזאה ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרא על עמא ק"ק שהרי התרגום סותר זה שכתב בתחילת הענין הזאה על העם דהיינו כדרש רבותינו [וראיתי על מה שכתב רש"י בשם התרגום לכפרא על עמא כתב השפתי חכמים אות קטן ה' ולא על העם ממש משום דכתיב זרק על המזבח עכ"ל ולא ידעתי כוונתו וכי מה ענין זרק על המזבח דכתיב לעיל בפסוק ו' וחצי הדם זרק על המזבח. לענין דמסיק רש"י והתרגום בפסוק ח' דהוא חצי הדם אשר שם באגנות]:<br />
<br />
'''וכדי''' לברר על ככה. נלינה נא בעומקה של הלכה. בכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/ח/ב|דף ח:]]}} במשנה רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרוק עליו הדם [דבעי איתויי קרבן כדמפרש לקמן רש"י] גמרא: ות"ק מאי טעמא לא תני גר כי קתני מדעם דמשרי למיכל בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל וכו' תנו רבנן גר מעוכב לאכול בקדשים [דאפילו לרבנן סבירא להו כר"א בן יעקב דאמר לאישתרויי הוא דמייתי והא דלא תני ליה משום דלא מיקיר מחוסר כפרה רש"י] עד שיביא קינו וכו' כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה כאן שתיהן עולות [כדאמרינן לקמן דף ט': בגמרא מדור המדבר רש"י] הביא חובתו מן הבהמה [עולה אחת יצא רש"י] יצא עולה ושלמים יצא [לאו דוקא אלא משום דבעי מיתני מנחה ושלמים לא יצא רש"י] מנחה ושלמים לא יצא לא אמרו קן אלא להקל מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא דכתיב כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים א"כ חובתו אחת מן הבהמה לא תיסגי עליה בגוויה [עד דמייתי שלמים רש"י] דהא כתיב כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה אמר רב פפא יש לומר לעוף איתרבי לעולת בהמה לא כ"ש וכו' ועוף היכא איתרבי דת"ר כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים שנאמר ככם כגר [הנך ג' תיבות "שנאמר "ככם "כגר צריכין ביאור טובא דהא כבר כתיב כאשר תעשו כן יעשה מה אתם וכו' כמו דקאמר ג"כ הש"ס לעיל מ"ש מנחה ושלמים וכו'] מניין לרבות את העוף ת"ל אשה ריח ניחוח לה' איזהו דבר שהוא כולו לה' הוי אומר עולת העוף יכול שאני מרבה אפילו מנחה ת"ל כן. תניא אידך (יעשה וצ"ל) ועשה אשה ריח ניחוח לה' שומע אני כל שעולה לאישים אפילו מנחה ת"ל כאשר (תעשה וצ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם מיני דמים אף הם מיני דמים אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים ת"ל ככם כגר יהיה לכם הקשתיו [במקצת ולא כל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתברא דמכשרא דכולה כליל רש"י] ולא [לדבר אחר. בילקוט ליתא] לקרבנותיכם רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים [מפרש לקמן רש"י] וכו' אמר מר מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא כו' בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים [בשעת יציאתן מלו רש"י] אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך [דם פסח ומילה רש"י] ואומר לך בדמיך חיי וגו' הרצאת דמים [זריקת דמים על המזבח רש"י] דכתיב וישלח את נערי ישראל אלא טבילה מנלן דכתיב ויקח משה (חצי צ"ל) את הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה ע"כ הסוגיא עם כמה תיקונים שתקנתי בס"ד בגליון הש"ס דפוס פ"פ דמיין אשר חנני השם.<br />
<br />
הנה דר"א בן יעקב דאמר גר מחוסר כפרה עד שיקריב קרבנו משמע דגר מיהו הוי וכשר לקהל כמו ישראל גמור (רק דאסור לאכול בקדשים) אף בלא נזרק הדם עליו כלומר שלא הביא קרבנו ות"ק דמשנה דלא תני גר ס"ל כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה בקהל וכל כמה דלא מייתי קרבנו לאו גר הוה וילפו לה מקרא כאשר תעשו כן יעשה. אבל רבי אליעזר ב"י סבירא ליה לקרא לענין אכילת גר בקדשים דהיינו שאסור לאכול בקדשים עד שהביא קרבנו. ועל ענין זה אמר קרא כאשר תעשו כן יעשה אם רוצה לאכול קדשים ולכאורה צריך אני לומר כן גם לכל התנאים דשנינו ביבמות דף מ"ו. תנו רבנן גר שמל ולא טבל רבי אליעזר אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו (בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה. רש"י) טבל ולא מל רבי יהושע אומר הרי זה גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו (נשותיהם שטבלו כדמפרש לקמן דאם לא טבלו במה נכנסו תחת כנפי השכינה. רש"י) חכמים אומרים טבל ולא מל מל ולא טבל אין גר עד שימול ויטבול ומסיק הש"ס בטבל ולא מל כ"ע (דהיינו ר"א ורבי יהושע) לא פליגי דמהני כי פליגי במל ולא טבל ר' אליעזר יליף מאבות ור"י באבות נמי טבילה הוה מנא ליה הא אילימא מדכתיב לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ומה במקום שאין טעון כיבוס (כגון בעל קרי בעלמא דכתיב ורחץ במים וטמא עד הערב ולא כתיב וכבס בגדיו. רש"י) טעון טבילה מקום שטעון כיבוס (כגון בקבול תורה דכתיב וכבסו שמלותם. רש"י) אינו דין שטעון טבילה ודילמא נקיות בעלמא (ההוא כיבוס לאו משו' טומאה הוה דליטעון טבילה מק"ו אלא שהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבל פני שכינה. רש"י) אלא מהכא ויקח משה את הדם ויזרוק על העם (הזאה הוא. רש"י) וגמירי דאין הזאה בלא טבילה. ע"כ:<br />
<br />
הנה לא נזכר במחלקותם כלום מן הרצאת דמים ודוחק לומר דמיירי רק בגר בזמן הזה ומוטב לומר דס"ל כר"א בן יעקב דבלא קרבן נמי הוי גר וקרא דכן יעשה היינו ברוצה לאכול קדשי' וסוגיות אלו דאתי לידן אודיע פליאה עצומה כי ז"ל הרמב"ם ריש פי"ב מהלכות אסורי ביאה בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית מילה וטבילה וקרבן. מילה היתה במצרים שנאמר וכל ערל לא יאכל בו מל אותן משה רבינו שכולם וכו' וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה שנאמר וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. וקרבן שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות על ידי כל ישראל הקריבום עכ"ל. וכ"כ הסמ"ג ל"ת קט"ז אות באות. לא די לנו זה הצער שלא כתב קרא דמייתי הש"ס בשני הסוגיות הנ"ל ויזרוק משה וכו' וגמירי אין הזאה וכו' אלא גם הילפותא שכתב וקדשתם היום ומחר וכו' הא כבר איפרכא בגמרא ודילמא נקיות בעלמא ואפי' לפי הסלקא דעתא שבגמרא לא יליף מקרא וכבסו שמלותם בלחוד אלא בצרוף הק"ו דווקא [מבעלי קרי] מה במקו' שאין טעון כיבוס וכו' ומהכרח לומר שלא היה גירסת הרמב"ם וסמ"ג כך אלא היה גרסתם כגמרא בכריתות וביבמות ממש כמו שכתבו וקדשתם וכו' המורם מן האמור הך ברייתא דתניא גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו וכו' מיתוקמא כר' אליעזר בן יעקב וכל הני תנאי דלעיל דאי כרבנן דהיינו ת"ק דמשנה קשה מאי אריא דמעוכב לאכול בקדשים עד שיבא קינו וכו' הא אפילו גר בעלמא דהיינו שיהיה ראוי לכנוס לקהל לא מיקרי עד שיביא קינו:<br />
<br />
ולפום קושטא דמילתא דנא לא זכיתי להבין פי' רש"י שכתב דאפי' לתנן סבירא להו כראב"י וכו' והא דלא תני ליה משום דלא מיקרי וכו' דא"כ מאי דוחקא ליה לש"ס לעיל בסמוך לומר ות"ק וכו' כי קתני וכו' גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל וכו' ולמה לא אמר משום דלא מיקרי מחוסר כפרה וצריך ישוב. ודוחק גדול לומר דראב"י ות"ק לא פליגי בשום דין רק אם יש למנותו גר בכלל מחוסרי כפרה דא"כ מאי בינייהו ומאי נפקותא מזה בשלמא אי פליגי ת"ק דס"ל דאינו גר כלל וראב"י פליג דאינו אסור רק באכילת קדשים אף במה דתני נזיר היינו איידי דתני גר אבל אי אמרינן דלא נפיק ממילתא דראב"י כלום לא גר איצטריך ופשיטא מילתא דנזיר. עוד נכון לומר דגם איידי דחוק למאוד והודיע מילתא דנזיר דקרבנו מתיר ליינו דהיינו אחר מעשה יחידי כחכמים דפליגי על ר"א כמבואר בנזיר דף מ"ו. ע"ש. נמצא פשטן של דברים לפי מה דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואפילו נגד ת"ק בכל מקום (עיין עירובין דף מ"ב: בתו' והרא"ש וכן מבואר להדיא שם דף ס"ב: ובשאר דוכתי וכן כתב הרב המגיד דהלכתא כוותי' אפי' נגד ת"ק ור"א הביאותיו לעיל בפסוק שארה כסותה ועונתה) מעתה כשמל וטבל (כדקיי"ל כרבי יוסי ביבמות דף מ"ו. דפסק ר' יוחנן כוותיה לעולם אינו גר עד שימול) ויטבול הרי זה גר גמור למיעל בקהל. אבל הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות איסורי ביאה הנ"ל דין ד' כתב וכן לדורות כשירצה העובד כוכבים ומזלות להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן עכ"ל. וכ"כ הסמ"ג הרי שפסק כרבנן נגד ראב"י וטעמא בעי (ואולי לזה דקדק הרמב"ם בלישנא ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה ולא סגי' ליה לומר להכנס לברית בלחוד משום דלכנוס לברית ולמיעל לקהל וודאי דבמילה וטבילה סגיא אלא דהוא צריך להסתופף ולקבל עליו עול תורה ובכן כשיקריב שלמים ולאכול ממנו כמצות התורה אינו רשאי כי אם בהרצאת דמים ודוחק). וכן מטין דברי הרמב"ם פ"א מהלכות מחוסרי כפרה שכתב ארבעה הן הנקראין מחוסרי כפרה הזבה והיולדת והזב והמצורע ולמה נקראו מחוסרי כפרה שכל אחד מהן אע"פ שטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו עדיין הוא חסר ולא גמרה טהרתו כדי לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו וקודם שיביא כפרתו אסור הוא לאכול בקדשים כמו שביארנו בפסולי המוקדשין גר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו אע"פ שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו אינו ממחוסרי כפרה שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל ומפני זה אינו אוכל בקדשים שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל וכיון שיביא קרבנו ויעשה ישראל כשר אוכל בקדשים עכ"ל נמצא למידין שפסק כת"ק ור"א בן יעקב שקרבנו עכבו להיות גר גמור והיינו משום שאינו גר עד שימול ויטבול והרצאה דמים. ונעלם ממני טעם מספיק שלא פסק כראב"י דמשנתו קב ונקי אלא דאפשר לומר משום דסתמא דתלמודא בכריתות דף ט'. דקאמר אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר רב אחא בר יעקב וכי יגור אתכם גר (או) אשר בתוככם (לדורתיכם כצ"ל) משמע דכרבנן קיי"ל דלראב"י וודאי דשפיר מקבלין גרים בזמן הזה דליכא קדשים ואין צריך קרבן. אמנם דחיקא טובא דהא סתמא דש"ס קאי אמילתא דאמר רבי כאבותיכם וכו' והרצאת דמים וכו' וזה שדייק הש"ס אלא מעתה האידנא וכו'.<br />
<br />
והוי יודע שז"ל הרב מברטנורא, ראב"י אומר גר מחוסר כפרה ות"ק סבר גר כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים ואין קרבן מעכבו אלא מלבא בקהל הלכך לא חשיב ליה בכלל מחוסרי כפרה עכ"ל. וכן אי' בפירוש המשניות להרמב"ם בקצת יתר ביאור וסיים ואין הלכה כראב"י ע"ש. ולדעתם כדפירושו בגמרא ות"ק מ"ט לא תני גר כי קתני מדעם דמשרי למיכל בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל כלומר הקרבן שמביא היינו רק כדי שיהיה כשר לבא בקהל אבל קדשים אוכל בלא הבאת קרבן. והן אמת שלפירוש הזה מיושב קושית תוס' ביבמות דף מ"ו: ד"ה כי פליגי במל ולא טבל תימא דלקמן בריש הערל ממעט רבי עקיבא גר שמל ולא טבל מפסח מדכתיב תושב ושכיר והשתא כמאן סבר רבי עקיבא אי כרבי יהושע למה לי קרא פשיטא דלא אכיל בפסח דנכרי גמור הוא וכו'. אכן לפירוש הרמב"ם והרב שפיר י"ל דכשמל אפי' לא טבל אע"פ שלר' יהושע אינו גר לבא בקהל ה"א דלאכול מקדשי' שרי לכך איצטריך תושב ושכיר ואין כאן מקום להאריך). הנה לדבריהם צריך אני לומר דברייתא דת"ר גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו וכו' לא אתיא כת"ק אלא כראב"י (וא"כ כ"ש הוא שיש לפסוק הלכה כראב"י). ופליאה נשגבה ממני לקוצר דעתי שהרי הרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה שהעתקתי לעיל כתב להדיא שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו. וזה יהיה כדברי ראב"י ובפירושו להמשניות כתב דאין הלכ' כראב"י וגם תחילת דבריו שהתחיל ארבעה הן הנקראין מחוסרי כפרה וכו' דהיינו כת"ק ואיך כתב באותו דיבור שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו הלא לדעת הרמב"ם בפירושו והרב לדעת הת"ק שרי לאכול בקדשי' קודם שיביא קרבנו ומי יתן לי רב בזה. (ולולא דמסתפינא ה"א דחזר הרמב"ם מפירושו שכתב בפירוש המשניות אלא פירש כמו שכתבתי דלת"ק אינו גר כלל אף שמל וטבל עד שיביא את קרבנו ולכך פסק בחיבורו כת"ק נגד ראב"י ואולי משום דרבי פליג אראב"י בזה וקיי"ל הלכה כרבי מחבירו. כל זה אמינא לפום רהיטא כדי להסיר עוצם הקושיא עד אשמע או אראה בס"ד דבר הגון יותר מזה דאכתי נראה הואיל שהרב מברטנורא קיים פירוש הרמב"ם על המשניות חזינן דרוצה בקיומו של הפירוש הזה). ומעתה אשובה לראות לפי מה שכתבתי דלראב"י הוי גר ונכנס לברית אפילו בלא הרצאת דמים רק לאכול בקדשים אסור עד שיביא קינו (ולשיטת הרמב"ם בפירושו ופירש הרב לדעת הת"ק כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים) א"כ רבי דאמר ככם כאבותיכם מה הם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים משמע דאם חסר אחת משלש אלה לא נכנס לברית כלל וחולק אהנך דאמרן אמור מעתה שפיר נוכל לומר דס"ל לראב"י כרבי אליעזר ורבי יהושע בטבל ולא מל דמהני שכן מצינו באמהות והרי הוא כשר לבא בקהל רק אם רוצה לאכול בקדשים צריך קרבן מקרא דכאשר תעשו מה אתם עולה ושלמים דכתיב וישלח את נערי בני ישראל וכדאמרן ובזה גם ר' אליעזר ור' יהושע מודו לראב"י. וכפי שכבר כתבתי למעלה דמהכרח לומר דהי' גירסה הרמב"ם והסמ"ג בגמרא דכריתות וגם ביבמות אמר קרא וקדשתם היום ומחר וא"כ אין מהכרח לומר אין הזאה בלא טבילה דגם בלא כלל זה ידעינן לשיטת ר' יהושע דבאבות טבילה נמי הוי מקרא וקדשתם וכו' (וכ"כ תוס' להדיא דלר' אליעזר לא ס"ל אין הזאה בלא טבילה. ביבמות דף מ"ו: ד"ה ורבי יהושע וכו' וכן לר"ע לא ס"ל אין הזאה עיין שם בתוס' ד"ה כי פליגי וכו' דלעולם ר' עקיבא כרבי יהושע ס"ל ולאו מטעמיה דאיהו סבר דבאבות נמי טבילה הוה ור"ע סבר מדמעטי' קרא בפסח שמע מינה דאינו גר עד שימול ויטבול עכ"ל (ודע דבכריתות איתא דאין הזאה וכו' וביבמות איתא גמירי אין הזאה וכו') דאם הגירסא גמירי אין הזאה מהטבילה משמע דהכי גמירי להו הלכה למשה מסיני וא"כ דחוק טובא דר"א ור"ע יחלוקו על זה. אכן נכון לומר דכ"ע ס"ל הך כללא דגמירי אנן ר"א ור"ע ס"ל כדעת אונקלוס דלא היה שום הזאה בענין ויזרוק משה את הדם על העם אלא לפירושו על מדבחא לכפרא על עמא כל זה ניחא לפי גרסתינו אבל צריך אני לומר דאונקלוס פליג ארבי יהושע וס"ל כרבי אליעזר (עיין מגילה דף ג'. מפי ר"א ור"י אמרו) אבל לגירסת הרמב"ם וסמ"ג אזלא אונקלוס גם כרבי יהושע ותו לק"מ דאונקלוס ס"ל ככל הני תנאי וגם כרבי מצי אתיא:<br />
<br />
ועתה חובה אלי לפרש דברי הרמב"ן ולהתבונן בדבריו דהרמב"ן מפרש מדכתיב באגנות ולא כתיב במזרקות כי הוא השם המיוחד לקבלת הדם כדכתיב תרומה סימן כ"ז פסוק ג' ועשית וגו' ומזרקותיו ופירש רש"י והרשב"ם מזרקותיו לקבל בהם דם הזבחים לזה אמר הרמב"ן "הם כלים עשוי' כדמות כלי המזבח" אבל לא היו מזרקות ממש דהיינו כלי המזבח עצמם שנתקדשו לקבל בהם דם הזבחים. וזה הכוונה שכתב "ולכך אמר" כלומר דלכך שינה לכתוב באגנות "כי חצי הדם שהיה דעתו ליתן על העם שם בכלי' ההם" דכיון שלא נזרק הדם על המזבח רק על העם לפיכך לא היו צריכין למזרקו' אלא שם בכלים ההם דהיינו באגנו' [ואפשר שלא היה רשאי לקבל אותו החצי במזרקו' משום דאז היה הכלי שרת מקדשתן והוי אסור למעול בהן שוב לזרוק על העם] "וחצי האחר זרק על המזבח מן המזרקו' שקבל אותו בהם כדרך הקרבנות" מבואר שחצי הדם שזרק על המזבח היה מקבל אותו במזרקות כדרך כל הקרבנות "ור"א אמר כי באגנות ישמש בעבור שניהם" כלומר שדין אחד היה לאותן שני חצאים כי שניהם היו צריכין לקבלם במזרקות "וכן דעת אונקלוס במזרקיא" ואונקלוס לשיטתיה דס"ל דמה שכתוב ויזרוק על העם היינו וּזְרַק עַל מַדְבְּחָא לְכַפָּרָא עַל עַמָּא א"כ שניהם נזרקו על המזבח והיתה הקבלה במזרקות כדרך הקרבנות. והנה ממלת אגנות שמשמעו רבים מיסתם סתם הרמב"ן (אבל לדעת ר"א אב"ע ואונקלוס מדויק באגנות רבים שישמש בעבור שניהם) אמנם רש"י פירש בזה שתי אגנות אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים (ולפום רהיטא צריך ביאור קצת איזה איסור יש בתערובות דם עולה ודם שלמים הלא שוין במתנות שתים שהן ארבע ושניהם למטה מחוט הסיקרא ויש ליישב וכאן אין מקום להאריך) להזות אותם על העם וכו' אבל בחצי הדם שזרק על המזבח מיסתם סתם רש"י באיזה מין כלי שקיבל אותו אמנם הרמב"ן פירש בזה שקיבל אותו במזרקות כדרך כל הקרבנות:<br />
<br />
אציגה נא הנה סוגיא בזבחי' [[בבלי/זבחים/צז/ב|דף צ"ז:]] זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים כי עולה מה עולה טעונה כלי אף כל טעונה כלי מאי כלי אילימא מזרק (לקבלת דם ויליף מעולת סיני דכתיב וישלח את נערי בני ישראל וכתב עולה התם. רש"י) בשלמי ציבור נמי כתב בהו ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (וכיון דהדור איתקוש כולהו לשלמים דכתיב ביה בהאי קרא וילפינן מינה לקמן בשמעתין מה שלמים מפגלין ומתפגלין הא נמי תילף משלמים דהתם נמי שלמים בסיני הוו. רש"י) אלא וכו' וסוגיא זו איתא נמי מנחות [[בבלי/מנחות/פב/ב|ד' פ"ב:]] אמנם ברש"י דשם שכ' ד"ה נמי כתיב וישם באגנות דהאי באגנות משמע אכולהו וכיון דשלמים טעונין מזרק כ"ש שאר קדשים ואמאי ילפינן מעולות טפי משלמים עכ"ל צ"ע דלמה הוצרך רש"י להמציא ק"ו משלמים דכ"ש שאר קדשים ולא ניחא ליה לומר וכיון דהדור איתקש כולהו לשלמים וכו' כמ"ש בזבחי' ובלתי לפקפק על הראי' ההיקש משלמים דמפורש להדיא דילפינן מה שלמים מפגלין וכו' ואין כאן מקום להאריך בזה). וזה כמה עידן שלא ידעתי היאך נילף מקרא וישם באגנות שצריך קבלת הדם לזרוק על המזבח. כלי דוקא. הלא אותו חצי הדם ששם באגנו' לא היה לזרוק על המזבח אלא על העם אבל הדם שזרק משה על המזבח לא מצינו שקיבל בכלי והיה זה פליא' נשגבה ממני וכן כל מי שיבא בעיון בפסוקים האלו יעמוד משתאה. ברם ע"פ דברי אונקלוס ברית הן הן הדברים הנאמרים ושכיון הגמרא בזה שכל הדם שקיבל משה היה לזרוק על המזבח דוקא רק שחצי הדם הראשון זרק כמו זריקה. דמים של כל הקרבנות אבל חצי הדם השנית לאחר שקרא באזני העם ספר הברית ואמרו נעשה ונשמע כמבואר שם פסוק ז' על זה כתוב בפסוק ח' ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת וגו') לבעבור העם זרק על המזבח. וא"כ כל הדם הן החצי הראשונה וכמו כן החצי השנייה נזרקו על המזבח שהקבלות שלהם הי' באגנות שמשמש בעבור שניהם כמ"ש הר"א אב"ע הנ"ל וזה ברור למאוד:<br />
<br />
ודע דגם רש"י כתב בזבחים [[רש"י/זבחים/מז/א#וקיבול|דף מ"ז.]] ד"ה וקיבול דמן בכלי שרת דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות וממנה למדו כל הזבחים בהיקש לטעון כלי עכ"ל (וקצת יש לדקדק שלא כתב דכתיב בעולה ובשלמים בסיני כדמסיק הש"ס בזבחים ובמנחות הנ"ל ולמה נקט רש"י דכתיב בעולה בסיני וכן בסוטה [[רש"י/סוטה/יד/ב#הדר|דף י"ד:]] כתב רש"י ד"ה הדר מקדש ליה בכלי שמקבלו בכלי שרת כדכתיב וישם באגנות עכ"ל. אמנם בזבחים [[בבלי/זבחים/יג/א|דף י"ג.]] והתניא והקריבו זו קבלה הדם וכו' וז"ל רש"י ד"ה והקריבו דכתיב בעולה ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן את הדם זו קבלת הדם וללמד שצריך לקבלו בכלי וכו' אתה אומר כו' והאי נמי בהקרבה למזבח משתעי דהיינו זריקה אבל קבלה לא צריך כלי מאוהל מועד ואילך וכו' כשהוא אומר וכו' הא מה אני מקיים והקריבו זו קבלת הדם כדאשכחן קבלה בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וכו' ע"ש ואחר העיון היטב משמע מזה דאיצטריך והקריבו ללמד על העולה שקבלת הדם צריך כלי ולולא קרא והקריבו לא הוי ילפינן מסיני וכן מסתבר לכאורה לפי מה דאיתא במנחות דף י"ט: (ועיין בתוס' דשם) עוד שם דף נ"ו. ודף נ"ט. ובסנהדרין [[בבלי/סנהדרין/טו/ב|דף ט"ו:]] דשעה מדורות לא ילפינן ועיין תוס' ביצה [[תוספות/ביצה/כ/א|דף כ'.]] דכי היכא דלא ילפינן שעה מדורות הכי נמי לא ילפינן דורות משעה. וכן איתא להדיא במנחות [[בבלי/מנחות/יט/ב|דף י"ט:]] ה"נ דלשמואל דורות משעה לא ילפינן וא"כ היכי יליף (שמואל דאמר בסוגיא דזבחים ומנחות דף פ"ב: הנ"ל זאת תורת החטאת וכו') דורות משעה לבעי כלי אלא על כורחיך מקרא והקריבו אתיא ליה דבעי כלי והנה קרא והקריבו הוא נאמר בעולה ולפיכך צ"ע מה מקשה הש"ס בשתי סוגיות בזבחים [[בבלי/זבחים/צז/ב|דף צ"ז:]] ובמנחות [[בבלי/מנחות/פב/ב|דף פ"ב:]] בשלמי ציבור נמי כתיב בהו ויקח משה חצי הדם וישם באגנות הלא לא ילפינן דורות משעה ומכ"ש דהסוגיא קיימי אליבא דשמואל ואיהו ס"ל להדיא במנחות דף י"ט: דלא ילפינן דורות משעה וע"כ דאתיא ליה מקרא והקריבו דכתי' גבי עולה ולכך שפיר אמר שמואל זאת תורת החטאת וכו' מה עולה טעונה כלי והיינו מזרק לקבלת הדם ואין לחלק דהיכי אמרינן ולא ילפי' דורות משעה דווקא גבי ענין שלא היה נוהג אלא לשעה אבל בדבר הנוהג גם לדורות כגון עולה ושלמים נוכל למילף דורות משעה. אבל אי אפשר לומר כך דהא הסוגיא במנחות דף י"ט: הוא ענין מנחה שנוהג לדורות ואפ"ה לשמואל לא ילפינן ומ"ש תוס' שם בד"ה ושמואל וכו' שאני התם דאשכחן כיוצא בה קדשי דורות וכו'. המעיין היטב יבא על כוונתם באמת דהיינו כמו שסיימו לומר דדריש התם לעיל מזבח שנפגם וכו' ולכן מצינו ענין פגימת המזבח לדורות ג"כ להדיא וכן מוכח מכל דברי תוס' דשם אל הרואה בצדק. וביותר לפי מ"ש תוס' ביבמות דף מ'. ד"ה מצות אמר רחמנא וכו' מוכח כמו שכתבתי ע"ש:<br />
<br />
וראיתי בנימוקי רש"י (הביאו תוס' בקצרה בחגיגה דף ו': ד"ה ר"ע וכו') פרשה פנחס סימן כ"ח פסוק ו' העשויה בהר סיני כאותן שנעשו בימי המלואים ד"א העשויה בהר סיני הקיש עולת תמיד לעולה הר סיני אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה וישם באגנות מלמד שטעונה כלי עכ"ל. וכן איתא בת"כ פרשת צו פרק י"ח הרי הוא אומר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות למדנו לעולת סיני שהיא טעונה כלי ומנין לעולת דורות שטעונה כלי ת"ל עולת תמי' העשוי' בהר סיני וכו' ע"ש. ואולי מפני הדוחק מהכרח לומר דזה דמקשה מאי כלי אילימא מזרק וכו' היינו לשיטת רב דמשמע דס"ל דילפינן דורות משעה עיין מנחות דף י"ט: וערכתי בזה לפני המעיינים באמת ככל הצורך. וקצרתי במקום שיש לי עוד להאריך. לתלות הענינים בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע כללות ופרטות וסוגיא דחגיגה [[בבלי/חגיגה/ו/א|דף ו'.]] עולת תמיד או עולת ראיה הוי ולתלות רבי עקיבא לשיטתיה ושארי דברים הדומים להם אם היו עבודות בבכורות או בכהנים כמבואר בזבחים דף קט"ו: וכן לעיין ביומא [[בבלי/יומא/סא/ב|דף ס"א:]] וברש"י שם ומ"ש הוספות שם ד"ה מה חטאת טעונה כלי פירש רש"י דילפא מעולת סיני בגזרה שוה דקיחה קיחה וכו' וכוונתם על פירוש רש"י דזבחים [[רש"י/זבחים/מז/ב|דף מ"ז:]] כי ביומא לא פירש רש"י כזה. ובכן יש לעיין עוד בזבחים דף מ"ז: ברש"י ותוס' שם. ומפני המלאכה דים. אמרתי לסיים:<br />
<br />
==י==<br />
כתב הרמב"ן וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם וכו' ועל דרך האמת בעבור כי הזכיר במתן תורה וידבר אלהים והוא כאשר אמר הן הראנו וגו' את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש ביאר בכאן שראו אלהי ישראל ולא אמר כאשר יאמר בכל מקום ה' אלהי ישראל והזכיר בהם לומר שהשיגו הזקנים במראה הזאת יותר משאר העם שראו על הארץ את אשו הגדולה כי היה לעם במחיצת ענן וערפל ואונקלוס ירמוז לזה שתרגם וחזו יה יקר אלהא דישראל ולא תרגם ואיתגלי להון יקרא דה' כמנהגו במקומות אחרים עכ"ל. וז"ל תוס' בקדושין [[תוספות/קידושין/מט/א#המתרגם|דף מ"ט.]] ד"ה המתרגם וכו' ורבינו חננאל פירש המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי כגון ויראו את אלהי ישראל דמתרגם וחזו ית אלהי דישראל הרי זה בדאי דשכינה ממש לא ראו דכתיב כי לא יראני האדם וחי והמוסיף עליו דאמר וחזו ית מלאכא דאלהא הרי זה מחרף שתולה שבח המקום במלאך אלא הכי מתרגמינן וחזו ית יקרא דאלהא דישראל עכ"ל. המקדש ע"פ ראיה יראה נוסחת רבינו חננאל נשתנה קצת מנוסחא שלפנינו. אמנם בערוך ערך תרגם כתב בזה הלשון המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי פירוש כגון ויראו את אלהי ישראל וחזו אלהא דישראל הרי זה בדאי שאין הקב"ה נראה והמוסיף עליו דמתרגמו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל הרי זה מחרף ומגדף שעושה הכבוד מלאך אלא יתרגם וחזו ית יקר אלהא דישראל עכ"ל. הרי דנוסחת הערוך באונקלוס כמו דאית' לפנינו ממש וכבר בררתי בס"ד בחיבורי על הערוך (אשר קראתיו בשם הפלאה שבערכין) דדברי הערוך רובו ככולו הם הם דברי רבו ר"ח. ודע ביבמות [[בבלי/יבמות/מט/ב|דף מ"ט:]] אמר ליה משה רבך (ומה שדקדק לומר רבך עיין יבמות [[בבלי/יבמות/קה/ב|דף ק"ה:]] אבל מה שלא אמר הקב"ה אמר כי לא יראני וגו' אין כאן מקומו לדבר בו) אמר כי לא יראני האדם וחי ואם אמרת ואראה את ה' יושב על כסא וכו' אמר ישעי' ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה (ידענא ביה במנשה דלא מקבל תירוצא דטעמא דקראי אלא קטיל לי ואי אימא ליה ולא מקבל אישווייה מזיד בהריגתי דעכשיו הוא סבר להרגני בדין מוטב שאברח מפניו. רש"י) ואי אימא לישוויי' מזיד אמר שם וכו' וז"ל תוס' ד"ה לישוויי' מזיד פירש ר"ח שרצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלהי ישראל עכ"ל. הנה לכאורה קשה על מנשה (דלא ס"ל כפירוקו של הש"ס דכל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה ולפיכך לא קשיא קראי אהדדי דמה דכתי' כי לא יראני גבי משה כתיב ע"ש בסוגיא וע' בערוך ערך ספקלר תמצא נפלאות בענין זה) האיך מצא ידיו ורגליו בתורת משה עצמו דקשו תרי קראי אהדדי דהיינו קרא כי לא יראני וגו' וקרא ויראו את אלהי ישראל. ויתכן לומר דמנשה היה מתרגם ומוסיף עליו וחזו ית מלאכא ולפיכך היה ניחא תרי קראי האמורים בתורה ורק על ישעיה הקפיד דאמר ואראה את ה' יושב וגו' ובזה מובן מה שיש לדקדק לכאורה על פירוש ר"ח דלמה לא פירש בפשיטות שרצה להשיבו כל הנביאים נסתכלו וכו' וכתירוץ הש"ס אלא כוונת ר"ח אחרי שאמר ישעיה ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה ובכן שתיקה יפה מדיבור. ולמה הוסיף עוד "ואי "אימא "ליה "לישויי' "מזיד הא גם אם לא לישוויי' מזיד לא יפעול כלום את אומר לו אחרי דלא מקבל מיניה. אכן החלוקה השנייה "ואי "אימא "ליה היינו להביא ראיה מוכרחת מן התור' שכן האמת כל הנביאי' נסתכלו וכו' דאלת"ה קשיא קראי (כי לא יראני וגו' וקרא ויחזו את האלהים וגו') אהדדי. על זה אמר "לישוייה "מזיד כלומר דיהיה מנשה כופר לפרש כאונקלוס אלא יהיה מחרף ולתרגם וחזו ית מלאכא ונכון הדבר מעתה למאוד דבחלוקה הראשונה דהיינו שישיב למנשה בלתי ראיה אלא סתמא כל הנביאים וכו' אמר "ידענא "ביה "דלא "מקבל "מה "דאימא "ליה. ועל החלוקה השנייה דהיינו להחליט לו דכל הנביאים מכח ראיה ויחזו וגו' אמר "ואי "אימא "ליה "לישווייה "מזיד דהיינו שיהיה מחרף כדאמרן:<br />
<br />
שוב ראיתי במהרש"א בחידושי אגדות כתב בזה הלשון משה רבן וכו' הא דלא קשיא ליה בתורה גופה דכתיב ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' י"ל (דראה צ"ל) דראו אחוריו כמפורש בקרא וראית את אחורי ופני לא יראו אבל ואראה את ה' יושב על כסא משמע ליה שראה הפנים ובתו' כתבו דלא לישווי' מזיד פירש ר"ח רצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלהי ישראל עכ"ל אבל לא יתיישב אמאי לא קשיא ליה למנשה מתורה גופה דקשיין אהדדי עכ"ל המהרש"א ז"ל. אבל לפמ"ש יתיישב היטב. ולפי תירוצו של המהרש"א ז"ל דראו אחוריו כמפורש וכו' צ"ע טובא דאם כן מה זה שאמרו בקדושין דף מ"ט. הנ"ל המתרגם פסיק כצורתו (כגון ויראו את אלהי ישראל דמתרגם וחזו ית אלהא דישראל) ה"ז בדאי דשכינה ממש לא ראו דכתיב כי לא יראני וכו' הא שפיר יכול לקיים שני המקראות על פי פירושו של המהרש"א. וצריך אני לומר דהמהרש"א לא כתב כך אלא על פי פירושו של רש"י בקידושין הנ"ל בזה הלשון המתרגם פסוק כצורתו שבא לחסר תוספת התרגום שלנו לומר לא אתרגם פסוק זה אלא כצורתו כגון לא תענה על ריב לא תסהיד על דינא הרי זה בדאי (ותוס' שם הוסיפו בלשון זה אלא הכי מתרגם לא תתמנע וכו') אבל וודאי לפירוש ר"ח בקידושין הנ"ל כגון ויראו את אלהי ישראל אי אפשר לומר כתירוצו של המהרש"א ואם כן אף בלא פירושו של ר"ח דהכא ביבמות שרצה להשיבו דבמשה וכו' הוה מצי להקשות אפירוש ר"ח דקדושין הנ"ל אמאי לא קשיא ליה למנשה מתורה גופה. ודע דהא דלא ניחא ליה למהרש"א להתיישב ולומר דבתור' גופה לא רצה מנשה לומר דקשיין אהדדי דס"ל כפי' האונקלוס וחזו ית יקרא וכו'. דאם כן גם על ישעיה לא הוי קשיא ליה דיש לומר דגם הוא חזי יקרא. וכמ"ש הערוך בזה הלשון הוה בעי למימר והלא אותן העומדים עם משה נאמר בהן ויראו את אלהי ישראל וכתיב כי לא יראני האדם וכו' אלא כבודו ראו גם אני כבודו ראיתי שיש כבוד למעל' מכבוד והכבוד שהוא ההוד שהוא קרוב לשכינה לא ראהו אדם וכו' ע"ש שהאריך בזה. ואם כן מנשה שמידן דיין לישעיה ע"כ לא ס"ל כאונקלוס וחזו יה יקרא דאם כן למה מידן דיין לישעיה דאף הוא יכול לומר כבודו ראיתי אלא בע"כ ס"ל למנשה כמחרף וחזו ית מלאכא וכדאמרן. וכל זה ר"ח לשיטתיה אבל רש"י לשיטתיה דפירש בחומש ויראו את אלהי ישראל נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחה התורה והמתין לנדב ואביהו עד יום חנוכת המשכן וכו'. וכתב עוד שם פסוק י"א ואל אצילי הם נדב ואביהו והזקנים לא שלח ידו מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד ע"ש הרי לפירושו ראו ממש (ולפיכך לא מצי רש"י לפרש בקדושין [[בבלי/קידושין/מט/א|דף מ"ט.]] המתרגם פסוק כצורתו וכו' כמו שפירש ר"ח. והשתא לא מצי מנשה להקשות בתורה גופה פסוק ויחזו את האלהים משום דהא מבואר בצידו שנתחייבו מיתה וא"כ גם לפי' רש"י אין תירוצו של מהרש"א מוכרח לומר ולחדש דראו אחוריו. וכמו שאמרתי דגם ר"ח ממאן הסברא זו לומר ויחזו את אחוריו דא"כ ה"ל לפרש. וחידוש הוא שהעלים הגאון מהרש"א מ"ש רש"י בחומש דבאמת נתחייבו מיתה ושוב לא קשה לק"מ. ובפי' רש"י בחומש אפשר לומר דלא פלוג על אונקלוס וחזו יקרא דאילו השכינה ממש כתיב כי לא יראני וכו' והיו מתים נדב ואביהו והזקנים מיד ולא היה ממתין להם אלא דחזו יקרא וזה לא זכה שום אדם רק משה אחר שמצא חן כמבואר בפסוקים בפ' כי תשא ולכך נתחייבו מיתה אלא שהמתין להם. ודע כי מסקנות הש"ס ביבמות כל הנביאים נסתכלו באספקלריא וכו' הן הנה דברי אונקלוס ית יקרא עיין בזה היטב דברי הערוך. ואתה הקורא אם בעל נפש אתה תסדר אלה הדברים על סדרן. ותמצא עניינים ברורין דבר דבר על אופנו כדאמרן. ומיניה ומיני תסתיים ויתקלס. להציב גבול בבירור דעת אונקלוס:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94_%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91&diff=158537שיחת משתמש:טוביה יקירוב2020-06-22T12:43:54Z<p>טוביה יקירוב: /* מיני תרגימא */</p>
<hr />
<div>==ברוך הבא==<br />
ברוך הבא טוביה, נעים להכיר. [[עמוד ראשי|האוצר בהרצה]]. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת". [[משתמש:מערכת|מערכת]] ([[שיחת משתמש:מערכת|שיחה]]) 15:21, 11 במרץ 2018 (UTC)<br />
:תודה ויום טוב. [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 13:49, 28 במרץ 2018 (UTC)<br />
::הו הו! הפתעה נעימה. אני כבר אסדר, אתה מכניס את התבניות נכון, אבל חסר פרט קטן שיפעיל אותם, באשמתי, אל דאגה תמשיך כמו שעשית בראשון וזה יעבוד עוד מעט. [[עמוד ראשי|האוצר בהרצה. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת"]]. [[משתמש:מערכת|מערכת]] ([[שיחת משתמש:מערכת|שיחה]]) 08:27, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
:::חזרתי במקרה, אבל נראה שהעסק התפתח משהו רציני. לא רגיל. אני נהנה לראות, אולי אשאב לכאן יותר. יש לי כמה קטעים של מיני תרגומא שלא העליתי, מקווה להשלים. אבל תסדר את זה שיראו אותו ברשימת כל המפרשים? [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 08:30, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
::::בוצע וסודר. אתה מוזמן להעלות את מה שאמרת, ובכלל, ליהנות פה מכל רגע ואולי להרחיב את פעילותך. בעיקר חשוב: אם אתה מוצא 'מציאה' כלשהי תוך כדי לימודך: ערוך אותה ושתף את כולנו במקומות המתאימים. תרומות קטנות כאלו לא דורשות השקעה מיוחדת, אבל תועלתן המצטברת עצומה. [[עמוד ראשי|האוצר בהרצה. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת"]]. [[משתמש:מערכת|מערכת]] ([[שיחת משתמש:מערכת|שיחה]]) 08:53, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
<br />
==מיני תרגימא==<br />
הי, שנים לא ראינו. אתה יודע שבינתיים העלו את הספר הזה ב'ספריא'? אתה העברת להם? או לקחת מהם? אם מותר לשאול. [[משתמש:מהדורה קמא|מהדורה קמא]] ([[שיחת משתמש:מהדורה קמא|שיחה]]) 11:02, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
:הי הי, לא נורא. אשתדל לבקר. אני הקלדתי את הספר הזה בשנת תש"ס, בתקופה שלפני הליגטורות למיניהם (על כל פנים לא היו ביד כל אחד) מאז הוא בבית גנזי. אבל הקלדתי רק את חומש בראשית.<br />
:תודה על ההפניה. ראיתי עכשיו שהועלה ב'ספריא' בנחלת הכלל. ההעתקה שלי מאד מדויקת, מהשוואה קלה מצאתי אצלם טעות אחת. לא נראה לי שכדאי להעדיף את העותק שלהם. אבל את שאר החומשים אפשר בהחלט להעלות משם כמו כל ספר אחר, אני לא חושב שאשקיע בהקלדה של זה מא' ועד ת', מאחר שכפי הנראה כבר קם לספר גואל אחר. [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 11:10, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
::האמת, אני רואה אצלי עוד קצת מחומש שמות. אעלה את החומר מיד. אז אנא אל תעלה משם עד שאסיים. [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 11:13, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
:::סיימתי כל מה שיש באמתחתי בנושא זה. לא נכנסתי לנושא של הקטגוריות, משאיר לך לטפל בזה ואחר כך אסתכל ואנסה להבין מה עשית (זה אחת לאחת כמו בוויקי?) [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 12:43, 22 ביוני 2020 (UTC)</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%90&diff=158536מיני תרגומא/בראשית/א2020-06-22T12:42:41Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==א==<br />
פסוק א' '''בראשית''' [[תרגום ירושלמי/בראשית/א#א|תרגום ירושלמי]] '''בְּחוּכְמָא'''. אכן ה[[רמב"ן/בראשית/א/א|רמב"ן]] העתיקו בחוכמתא שמלת בראשית תרמוז בחכמה שהיא ראשית הראשים והמלה מוכתרת בכתר בית ע"ש.<br />
<br />
==ו==<br />
שם פסוק ו' '''יהי רקיע בתוך המים''' [[אונלוס/בראשית/א#ו|תרגם אונקלוס]] '''בִּמְצִיעוּת מַיָא''' ולא תרגם בגו כמו בשארי מקומות והיינו על פי בראשית רבה עיין ב[[מזרחי/בראשית/א#ו|מזרחי]]:<br />
<br />
==כ==<br />
פסוק כ' '''ישרצו המים שרץ'''. כתב [[רש"י/בראשית/א#כ|רש"י]] ז"ל כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ. בעוף כגון זבובים וכו'. ומה יאמר הרב בפסוק ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה שנאמר בנח ובניו. וכן אשר שרצו '''ה'''מים ראוי לפי הדעת הזו שיאמר אשר שרצו '''ב'''מים וכו'. ודעת '''אונקלוס''' שענין שריצה כטעם תנועה אמר בשרץ וברמש ריחשא דרחיש. ויפה פירש ויקראו השרצים כן בעבור שתנועתם תמידית ויתכן שהוא לשון מורכב יקרא שרץ שהוא רץ. ורמש שהוא רומש הארץ לא ישקוט ולא ינוח.<br />
<br />
ודע כי כל עוף אשר לו ארבע רגלים יקרא שרץ העוף מפני שברגליו יסמוך וינוע כשרצים ואשר איננו כן יקרא עוף כנף שעיקר תנועתו לעופף. ויהי טעם וְשָׁרְצוּ בארץ ופרו ורבו על הארץ. שיהיו מתהלכים בכולה ויפרו וירבו עליה שִרְצוּ בארץ ורבו בה התנועעו בכולה ותרבו בה. והוא טעם הכפל שני פעמים ורבו בפסוק. וא"כ נפרש אשר שרצו אשר הניעו והולידו המים. וכן ושרץ היאור צפרדעים. וכן ובני ישראל פרו וישרצו וכו' ותמלא הארץ אותם. שפרו ורבו וינועו לרובם עד שתמלא הארץ מהם. אבל אונקלוס פתר בשִׁרְצוּ בארץ [[תנ"ך/בראשית/ט#ז|[נח ט' פסוק ז']]] (וכן שם [[תנ"ך/בראשית/ח#יז|[ח' פסוק י"ז]]] ושָׁרְצוּ בארץ ופרו ורבו על הארץ) ענין תולדה (וְיִתְיַלְדוּן) אִתְיְלִידוּ בְאַרְעָא כי הוא עשה לשון מושאל מן השרצים ואתם פרו ורבו כשרצים בארץ ורבו בה. וכן פרו וישרצו [[תנ"ך/שמות/א#ז|[שמות א' ז']]] שהיו בתולדותם כשרצים לרוב. עכ"ל הרמב"ן. ועיין [[רש"י/פסחים/כד/ב|רש"י פסחים כ"ד:]] ומה שהשיגו עליו [[תוספות/פסחים/כד/ב|תוספות]] ד"ה צרעה וכו' מנחש דאמרינן ב[[בבלי/סנהדרין/נט/ב|סנהדרין דף נ"ט:]] הרומשת זה נחש ע"ש. אכן לפי מ"ש [[רש"י/מכות/טז/ב|רש"י במכות דף ט"ז:]] ד"ה צרעה וכו' ואע"ג דכתיב בי' אשר תרמוש האדמה לשון בריות גדולות הוא ושרץ לשון קטנה נמוכה שניכרת בהלוכה בקושי ונראית כרוחשת עכ"ל לא קשה קושית תוס' דהנחש אע"ג דרוחש גדול הוא ושייך בי' לשון רמש ולא לשון שרץ, אמר המגיע גם לפי לשון [[רש"י/סנהדרין/נט/ב|רש"י בסנהדרין נ"ט:]] דהפסוק ובכל חיה הרומשת קודם קללה נאמר דאז גם רגלים היו לו ע"ש לק"מ:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%91&diff=158535מיני תרגומא/בראשית/ב2020-06-22T12:41:51Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ז==<br />
פסוק ז' '''וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה, וְהַוָה בְאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא''' אכן ביש נוסחאות איתא '''וְהַוָת'''. וז"ל הרמב"ן '''אונקלוס''' אמר והות באדם לרוח ממללא נראה שדעתו כדברי האומרים שהם בו נפשות שונות וזאת הנפש המשכלת אשר נפחה השם באפיו היתה בו לנפש מדברת וכן נראה לי מדעת רבותינו [[בבלי/סנהדרין/סב/ב|[סנהדרין דף ס"ה:]]] רבא ברא גברא שדריה לקמי' דרבי זירא הוה משתעי ליה ולא אשתעי אמר דמן חבריא את תוב לעפרך וכו' עיין שם שהאריך בזה:<br />
<br />
==ח==<br />
'''פסוק ח'''' כתב הרמב"ן ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם פי' רש"י במזרחו של עדן נטע הגן. ואונקלוס תרגם מִלְקַדְמִין, וכך אמרו בבראשית רבה והוא הנכון. ודע ב[[בבלי/נדרים/לט/ב|נדרים דף ל"ט:]] דאיתא ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם גן עדן דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. כתב [[מהרש"א/חידושי אגדות/נדרים/לט/ב|הרש"א בחידושי אגדות]] בזה הלשון ובתרגומו מלקדמין דהיינו קודם בריאת העולם ולא ניחא להו לפרש בעדן מקדם במזרחו של עדן נטע הגן כפירוש רש"י בחומש. דא"כ הוה לי' למיכתב בקדם בבי"ת ולא במ"ם ע"כ. ויש לעיין [[תוספות/בכורות/נה/ב|תוס' בכורות דף נ"ה:]] ד"ה מטרא וכו' ו[[תוספות/בכורות/םד/א|תוס' ב"ב דף פ"ד.]] ד"ה בצפרא:<br />
<br />
==ט==<br />
'''פסוק ט'''' זה לשון הרמב"ן ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. בעבור שאמר הכתוב ועץ החיים בתוך הגן ולא אמר בגן. ועוד שאמר ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו [[תנ"ך/בראשית/ג#ג|[לקמן ג' פסוק ג']]] שלא הזכירו ולא הודיעו בשם אחר נאמר לפי פשוטו שהוא מקום ידוע בגן שהוא בתוך ולכך תרגם אונקלוס '''בִּמְצִיעוּת גִינְתָא''' והנה לדבריו עץ החיים ועץ הדעת שניהם היו באמצע. וא"כ נאמר שהוא כאלו תעשה באמצע הגן ערוגה אחת סוגה ובה שני האילנות האלה ויהי' האמצע הזה אמצע רחב כי אמצע הדק כבר אמרו שאין יודע בו אמתית הנקודה בלתי השם לבדו וכו' וכאשר צוהו הקב"ה על העץ שלא יאכל ממנו ולא הודיעו כי בו המדה הזאת רק אמר לו סתם ומפרי העץ אשר בתוך הגן כלומר הידוע באמצעיתו לא תאכל ממנו והוא מאמר האשה אל הנחש. והכתוב שאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו [פסוק י"ז] הזכירו הכתוב אלינו בשמו עכ"ל הרמב"ן. ומדבריו הנחמדים אלקט מפריו ואוכל לקיים שתי המקראות ולאסבורי קראי. כי לפי דברי הרמב"ן שהוא כאלו תעשה באמצע הגן וכו' ובה שני האילנות האלה וכו' יש להעיר קצת דא"כ הוה לי' למימר ועץ החיים ועץ הדעת טוב ורע בתוך הגן ולא הפסיק לומר בתוך הגן אחרעץ החיים ומוטב היה לו לומר בתוך הגן אחר שני האילנות האלה כדי שיהיה מוסב על שניהם. ויתכן למאוד דבפסוק ט' שסיפר הכתוב ויצמח ה' אלהים וגו' ועץ החיים בתוך הגן היינו אמיתית הנקודה ממש שידוע להשם לבדו ולפיכך בלתי אפשר לכלול בזה גם העץ הדעת אמנם אמר ועץ הדעת להורות כי סמוך לו ממש נטעו. אמנם כאשר נאסר לאדם העץ בתוך הגן [כמו שכתב הרמב"ן הנ"ל וכאשר צוהו וכו' כלומר הידוע באמצעיתו וכו'] נשמע האיסור ממילא על שני האילנות דהא האדם אי אפשר לו לידע אמצע הדק וא"כ כל אחד מהאילנות אצל השגת האדם נקרא תוך כלומר אמצע הגן. ועתה תדע שהוכרח לתרגם בתוך במציעות כדי להבין וליתן טעם שהפסיק הכתוב לכתוב בתוך הגן בין עץ החיים לעץ הדעת וכן לקמן בתשובת חוה אל הנחש ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים הוכרח לתרגם במציעות מטעם דאמרן כי בעיני חוה היה נחשב לתוך הגן דהיינו באמצע. משא"כ לקמן סי' ג' פסוק ח' ויתחבא האדם וגו' בתוך עץ הגן תרגם אונקלוס שפיר כמו בשאר מקומות '''בְּגוֹ''' דשם אינו מההכרח לתרגם מציעות. [ומפני כך דברי הרמב"ן בתחלת דבריו בעבור שאמר הכתוב ועץ החיים בתוך הגן ולא אמר בגן וכו' משמע ליה דמטעם זה דכתיב בתוך ולא כתיב בגן להכי תרגם אונקלוס במציעות. צריכין ביאור. ממה שתרגם אונקלוס סי' ג' פסוק ח' הנזכר בגו על מה דכתיב בתוך אף דהוה מצי לכתוב ויתחבא וגו' בגן] וממה שאמרתי הונח לנו דלכאורה טעמא בעי שלא אסר השם יתעלה גם העץ החיים מתחלה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים קודם או אחר שיאכל מעץ הדעת. ולנבון נקל דעת:<br />
<br />
'''ודע''' דהמזרחי כתב בזה הלשון בתוך הגן באמצע וכן תרגם אונקלוס במציעות גינתא ולא מפני שמלת תוך מורה על זה שהרי מצינו בכמה מקומות מלת תוך שאינו מורה על האמצע וגם המתרגם עצמו תרגם בגו אלא מייתורא דקרא הוא דקדייק וכו' שכבר כתוב ויצמח מן האדמה שפירוש מן האדמה וכו'. וכ"כ המזרחי לקמן פרשת קרח [[מזרחי/בראשית/יז#כא|סימן י"ז פסוק כ"א]] בתוך מטותם הניחו באמצע וכו' אבל אונקלוס לא תרגם במציעות חוטריהון כמו שתרגם בתוך הגן באמצעות גנתא וכו' מפני שמלת תוך בכלל מראה על תוך הגבול לא על הנקודה האמצעית שבה ותרגומה בלשון ארמית גו כי תרגום בתוך העיר בגו קרתא ותרגום בתוך הים לגו ימא אף כאן בתוך מטותם בגו חוטריהון אבל גבי בתוך הגן שאי אפשר לפרשו כמשמעו שאם כן לא היה צריך לכותבו כי כבר כתוב ויצמח ה' אלהים מן האדמה שפירושו מאדמת הגן הוכרח לתרגם אותו במציעות גינתא שפירושו על הנקודה האמצעית שבגן וכו' עכ"ל. הנה פירוש המזרחי ניחא בפסוק ט' אבל בפסוק י"ז שלא כתוב שום יתורא ואפ"ה תרגם אונקלוס במציעות גינתא. וצ"ע טובא על המזרחי. והמיישב הטעם. יהיה לנפשו נועם:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%92&diff=158534מיני תרגומא/בראשית/ג2020-06-22T12:41:28Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ג==<br />
<small>[הועבר מלקמן סוף פרק ד:</small><br />
<br />
'''בפי' רש"י''' בפרשה זו סי' ג' פסוק ג' ולא תגעו בו הוסיפה על הצווי לפיכך באה לידי גרעון וכו' רבים נבהלו על המראה כיון שהאשה בעצמה ידעה שאין איסור בנגיעה איך פיה הכשילה באיסור אכילה שמוזהרת עליה ולא על רש"י לבד תלונותם גם על הש"ס [[בבלי/סנהדרין/כט/א|סנהדרין דף כ"ט.]] תמוה דאמר התם אמר חזקי' מניין שכל המוסיף גורע שנאמר אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו. אמנם נראה להבין הוצעת שמועה זו ממשנת אבות דרבי נתן כי איתא [[אבות דרבי נתן/א|שם פרק א']] איזהו סייג שעשה אדם הראשון לדבריו הרי הוא אומר ויצו וגו' ומעץ הדעת וגו' לא תאכל ממנו וגו' לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שאמר לו הקב"ה אלא כך אמר לה ועשה סייג לדבריו יותר ממה שאמר לו הקב"ה ומפרי העץ וגו' אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון שרצה לשמור את עצמו ואת חוה אפילו מן הנגיעה באותה שעה הנחש נטל עצה בלבו אמר הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם אלך ואכשיל את חוה הלך וישב אצלה וכו' ואף את תאכלי ואין את מתה אמרה חוה בדעתה כל הדברים שהפקדני רבי [והיינו אדם] מתחלה שקר הם וכו' מי גרם לזו סייג שעשה אדם מכאן אמרו אל יוסיף אדם על דברים ששמע ע"ש. ובמציאה זו זכי לנפשך להבין כוונת הכתוב פסוק י"ז ולאדם אמר וגו' ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו וגו' אשר לכאורה מלת לאמר משולל הבנה ואולם עפ"י הקדמה הנ"ל מכוון אשר צויתיך לאמר דייקא לא תאכל ולא יותר ואתה עברת ואמרת בהוספה על הנגיעה. ולפי שעל ידי שהרבית דברים גרעת:<br />
<br />
<small>ע"כ העברה מלקמן].</small><br />
<br />
==יא==<br />
פסוק י"א '''המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו''' וכו' תרגם אונקלוס מאן חזי לך וגו' בדיל דלא למיכל וגו' תיבת בדיל שבתרגום צריך מובן למאוד:<br />
<br />
==טז==<br />
'''פסוק ט"ז''' זה לשון הרמב"ן ואל אישך תשוקתך לתשמיש ואעפ"כ אין לך מצח לתובעו בפה אלא הוא ימשול בך הכל ממנו ולא ממך לשון רש"י. ואיננו נכון כי זה שבח באשה כמו שאמרו וזו מדה יפה בנשים ור"א אמר וכו' והנכון בעיני שהעניש אותה שתהיה נכספת מאוד אל בעלה ולא תחוש לצער ההריון והלידה והוא יחזיק בה כשפחה וכו' ע"ש. הנה ב[[בבלי/עירובין/ק/ב|עירובין דף ק':]] עשר קללות נתקללה וכו' ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת אל בעלה בשעה שיוצא לדרך והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה וכו' זו היא מדה טובה בנשים. וז"ל רש"י ד"ה והוא ימשול בך שהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה עכ"ל. ובכן דברי הרמב"ן צע"ג שהקשה על פי' רש"י מה דמבואר להדיא בש"ס ופי' רש"י על פי הש"ס והוה ליה לתמוה על הש"ס ולא על רש"י תלונתו לבדו:<br />
<br />
'''שוב''' ראיתי במזרחי שכתב בזה"ל, אבל הרמב"ן טען ואמר ואין זה נכון כי זה שבח באשה כמו שאמרו זו מדה יפה בנשים. ואני תמה מאד איך לא השגיח להבחין בין מדה לברכה כי אע"פ שהיא מדה יפה שלא יהיה לה מצח לתובעו מ"מ קללה היא לה שתהא משתוקקת ולא יהיה לה מצח לתבעו עכ"ל. גם עליו יש לדקדק אשר לא העלה ולא הביא סוגיא דעירובין דברור מללו כמ"ש רש"י בנמוקי החומש:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%93&diff=158533מיני תרגומא/בראשית/ד2020-06-22T12:41:01Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==א==<br />
'''פסוק א'''' זה לשון הרמב"ן ותהר ותלד את קין ענינו ותלד בן ותקרא את שמו קין כי אמרה קניתי איש את ה' וכן ותלד את חנוך ורבים בפרשה את ה' עם ה' כי כשברא אותי ואת אישי הוא לבדו בראנו אבל בזה אנו שותפין עמו לשון רש"י. והנכון בעיני שאמרה הבן הזה יהיה לי קנין לה' כי כאשר נמות יהיה במקומינו לעבוד את בוראו וכן דעת '''אונקלוס''' שאמר '''קָדָם''' ה' וכמהו ונראה את הכהן לכהן. ויגש דוד את העם אל העם או יהיה את ה' כמו ויתהלך חנוך את האלהים. את האלהים התהלך נח וקראה האחד בשם קנין והשני הבל כי קנין האדם להבל דמה וכו' עכ"ל. ודע כי מלת ונראה את הכהן לא מצאתי אלא צ"ל והראה את הכהן [מצורע (תזריע צ"ל) [[תנ"ך/ויקרא/יג#מט|י"ג פסוק מ"ט]]] ופירושו לכהן [וכך איתא שם בתרגום אונקלוס] וכן ויגש דוד את העם [[תנ"ך/שמואל א/ל#כא|[שמואל א' ל' פסוק כ"א]]] פירוש אל העם וישאל להם לשלום. ואולם במ"ש כי כאשר נמות וכו' נעלם ממני כי לפי הסכמת רש"י וכל המפרשים ומבואר להדיא ב[[בבלי/סנהדרין/לח/ב|סנהדרין דף ל"ח]]:<br />
<br />
וכן באבות דרבי נתן פרק א' שתים עשרה שעות הוי היום שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטוה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח. אחת עשרה נידון וכו' הרי בשעה שמינית שנולד קין לא חטאו ולא נגזר מיתה עדיין. והוי יודע דלעיל כתב הרמב"ן בזה"ל ביום אכלך ממנו בעת שתאכל ממנו תהיה בן מות וכמהו ביום וכו' שאין הכוונהשימות מיד בו ביום וכו' וכן לא יבאו לראות כבלע את הקודש ומתו. ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו כי אין ענינם אלא שיהיו חייבי מיתה וימותו בחטאם זה. <br />
<br />
ועל דרך אנשי הטבע היה האדם מעותד למיתה מתחלת היצירה מפני היותו מורכב אבל גזר עתה שאם יחטא ימות בחטאו כדרך חייבי מיתה בידי שמים בעבירה כאוכל תרומה ושתויי יין וזולתם שהכוונה בהם שימותו בחטאם טרם בא יומם ולכך אמר בעונש עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב בטבעך וגם מתחלה היה אוכל מפרי העץ ומזרע הארץ. א"כ היתה בו התכה וסבת הויה והפסד. ועל דעת רבותינו אלמלא שחטאו לא מת לעולם כי נשמה העליונית נותנת חיים לעד והחפץ האלקי אשר בו בעת היצירה יהיה דבק בו תמיד והוה יקיים אותו לעד כמו שפירשתי וירא אלהים כי טוב.<br />
<br />
ודע כי אין ההרכבה מורה על ההפסד אלא לדעת קטני אמנה שהבריאה היא בחיוב אבל לדעת אנשי האמנה האומרים כי העולם מחודש בחפץ אלהים פשוט גם הקיום יהיה בו לעד כל ימי החפץ וזה אמת ברור. א"כ ביום אכלך ממנו מות תמות שאז תהיה בן מות לא תתקיים לעד בחפצי והאכילה היתה לו מתחלה לענג ויתכן שפירות גן עדן נבלעים באברים כמן ומקיימין את אוכליהן וכאשר גזר עליו ואכלת את עשב השדה ובזעת אפו יאכל לחם האדמה היה זה סיבה להפסד כי עפר הוא ועפר יאכל ואל עפר ישוב עכ"ל. והשתא לדעת רבותינו והסכמתו על האמת וברור שזולת החטא לא היה מיתה כלל. א"כ אין לנו לומר כפירושו שכתב הבן הזה יהיה לי קנין לה' וכו' כי כאשר נמות וכו' [ודוחק גדול לומר דכוונת הרמב"ן במה שכתב כאשר נמות היינו על ידי מכת חרב ורציחה דאין הדעת סובלתו. ותו דמשמעות הש"ס ב[[בבלי/עבודה זרה/ה/א|עבודה זרה דף ה'.]] והא כתיבי פרשת נחלות וכו' על כרחך דאפילו חרב והריגה לא שלטה בהם דאי לאו הכי לא מקשה הש"ס כלום. ומה דלא מקשה הש"ס מלא תרצח יש לומר דלהכי עדיפא ליה להקשות מפרשת נחלות ויבמין משום דהוה אמינא דלא תרצח אזהרה הוא שלא להרוג בני נח דלא קבלו התורה והיה ענין מיתה בהם ואין כאן מקומו להאריך ולמשכיל די בקיצור].<br />
<br />
אכן יתכן לכוון דעת הרמב"ן לומר דחוה ואדם השיגו בזה דע"פ הטבע מפני היותם מורכבי' מעותדים למיתה ולכך קראה להילד היולד בשעה שמינית קין לומר הבן הזה יהיה קנין לה' כאשר נמות וכו' אבל בשעה תשיעית שנצטוו שלא לאכול מעץ הדעת והיה ביום אכלך מות תמות נתבשר לאדם שחפץ השם יתעלה ליתן לו חיים נצחיים נגד הטבע כל עוד שלא יאכל כלומר בעוד שמקיים מצות השם שלא לאכול מעץ הנאסר לו. המצוה ההיא מגינה ומצלת אותו ממיתה והפסד ההרכבה. אמנם ביום אשר יאכל ממנו וסר ממנו חפץ השם בקיומו אז נשאר במעמדו הקדומה קודם המצוה שימות בהפסד ההרכבה ע"פ הטבע. ועפ"י דברים האמיתיים נכון למאוד דעת הרמב"ן שכתב אבל לדעת אנשי האמונה וכו' גם הקיום יהיה בו לעד כל ימי החפץ. רצונו לומר כל ימי שלא יחטא הנה אז החפץ הבורא יתעלה באדם להצילו מהטבע בשכר קיום מצותיו. אבל בשעה שמינית שעדיין לא נצטוו על שום מצוה ודאי דלא נשתנו מטבע כל המורכב שיתחייב ההפסד. ובזה מבואר סוגיא ד[[בבלי/שבת/נה/ב|שבת דף נ"ה:]] אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה וכו' לכאורה אי אפשר להולמו וכי לא ידעו מלאכי השרת מקרא מלא בתורה ביום אכלך ממנו מות תמות. עוד יש לדקדק דלא שאלו מאי טעמא [או למה] קנסת מיתה וכו' ולמה נקטו בלשונם מפני מה. ואולם נכון לומר דמאי טעמא [או בלישנא דלמה] לא שאלו דידעו מקרא ביום אכלך כו' אלא דעיקר שאלתם היה מפני מה כלומר גם בלא זה היה מעותד למיתה [וכדעת אנשי הטבע] וא"כ מפני מה קנסת מיתה הלא גם בלאו הכי היה נידון במיתה והפסד מפני שהוא מורכב ועל השאלה הזו השיב להם הקב"ה מצוה קלה צויתיו והיה בו די להצילו ולהגן עליו בחפצי שיהיה הקיום בו לעד ומפני שעבר עליה נשאר על טבעו. ולב הקורא משכיל יסביר לעצמו בקצת יתר ביאור אחרי שמעו:<br />
<br />
ובזה ארשום רשום בכתב אמת דברי רבותינו בגמרא בענין שזולת החטא לא היה מיתה כלל נגד דעת אנשי הטבע כפי העולה בזכרוני בהשקפה ראשונה בס"ד. בסוגיא ד[[בבלי/שבת/לא/ב|שבת דף ל"א:]] על שלש עבירות נשים מתות וכו' נדה מאי טעמא וכו' ע"ש. וכתב [[רש"י/שבת/לב/א|רש"י דף ל"ב.]] ד"ה הריני נוטל נשמתכם וכו' ונשים נצטוו על כך כדאמרינן בבראשית רבה היא איבדה חלתו של עולם וכו' ע"ש משמע דאי לאו שחוה הסיתו לאדם לאכול מעץ הדעת לא הוי מיתה. ויותר מזה מבואר בשבת דף נ"ה. לא מבעיא לרב אמי דאמר אין מיתה בלא חטא [וחטאו גורם לו מיתה. רש"י] ואם אפשר לו לאדם שלא יחטא אינו מת לעולם [אף שהוא מורכב אלא אמת כדברי הרמב"ן שאין ההרכבה מורה על ההפסד וכו'] אלא גם להמסקנא דרב אמי עולה בתיובתא אבל עכ"פ נשאר על האמת ברייתא דארבעה מתו בעטיו של נחש [בעצתו של נחש שהשיא לחוה. רש"י] הרי להדיא דלולא עטיו של נחש לא היה מיתה כלל בעולם:<br />
<br />
'''עוד''' שם אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה אמרו ליה והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כלה ומתו וכו' עוד ראיה גדולה ב[[בבלי/בבא בתרא/עה/א|בבא בתרא דף ע"ה.]] אמר לו הקב"ה לחירם מלך צור בך נסתכלתי ובראתי נקבים נקבים באדם ואיכא דאמרי הכי קאמר בך נסתכלתי וקנסתי מיתה על אדם הראשון. ופירש הרשב"ם בך נסתכלתי כשבראתי עולמי שאתה עתיד למרוד בי ולעשות עצמך אלוה וכו' [וק"ק מסוגיא דשבת דף נ"ה. הנ"ל אמר להם ממוה קלה וכו' ויש ליישב] הרי דלולא קנס מיתה על אדם הראשון היה חירם חי לעולם וכן כל אדם. עוד ראיה מ[[בבלי/עבודה זרה/ה/א|עבודה זרה דף ה'.]] דאי לא חטאו לא מייתי. וע"ש דלא הוו מייתי כלל. הרי גם שהמורכב היה חי לעולם בחפץ השם יתעלה.<br />
<br />
==י==<br />
'''פסוק יו"ד''' זה לשון המזרחי דמי אחיך בב"ר דם אחיך אין כתיב כאן אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו ואונקלוס שתרגם '''קַל דַם זַרְעִין דַעֲתִידִין לְמֵיפַק מִן אָחוּךְ קָבְלִין קָדָמָי מִן אַרְעָא''' [במזרחי איתא '''דְמֵי''' כן מצאתי בחומש של הרב מהרי"ב על הגליון] ולא הזכיר דמו מפני שמבואר מן הכתוב [אמנם לפנינו בכל החומשים איתא '''קַל דַם''' וגו' '''אָחוּךְ''' וגו'] דברי המזרחי סתומים למאוד מה שתירץ מפני שהוא מבואר מן הכתוב לא הזכיר דמו הלא אדרבה דרך התרגום לתרגם מה שמבואר בפסוק בכל מקום. שוב מצאתי שהיפה תואר האריך קצת בזה ומפרש דעת אונקלוס ע"ש. [ודע דמ"ש המזרחי בשם בראשית רבה הוא ג"כ משנה להדיא סנהדרין דף ל"ז. דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעותיו] והוי יודע דבפסוק י"א ועתה ארור אתה וגו' לקחת את דמי אחיך מידך תרגם אונקלוס '''לְמֵיסַב יַת דְמֵי אָחוּךְ מִן יְדָךְ''' הנה אף שכתיב דמי ולא כתיב דם אפ"ה תרגם אונקלוס כפשוטא דמי אחוך ולא תרגם דמי זרעין דעתידין וכו' והיינו ע"כ לעיל משום דכתיב צועקים לשון רבים ולא כתיב צועק הוכרח לתרגם קל דמי זרעין דעתידין וכו' אבל בפסוק י"א דם דמי לא משמע ליה לתרגם ולדרוש. וזה כוונת הגאון המזרחי ולא הזכיר דמו מפני שהוא מבואר מן הכתוב רצונו לומר מבואר בפסוק י"א לקחת את דמי אחיך. ובזה יהיה נחה רוחי. לכוון דעת המזרחי:<br />
<br />
==טו==<br />
'''פסוק ט"ו''' וכן בפסוק כ"ד שבעתים '''לְשַבְעָא דָרִין'''. ואחר פירוש זה סמכו המפרשים בענין הכתוב ויאמר למך לנשיו וגו' כי לשבעה דורות יוקם מקין. אבל הרמב"ן ממאן בזה ופירש שבעתים יוקם שיהיה עונש על ההורג את קין שבע על חטאתו ע"ש:<br />
<br />
==כב==<br />
'''פסוק כ"ב''' '''הוּא הֲוָה רַבְּהוֹן''' הוסיף על העברי עיין רמב"ן:<br />
<br />
<br />
<דברי רבנו שנדפסו כאן על פירש"י לעיל פרק ג', [[מיני תרגומא/בראשית/ג|הוכנסו למקומם]]><br />
<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%99%D7%91&diff=158532מיני תרגומא/בראשית/יב2020-06-22T12:40:27Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת לך לך'''}}<br />
'''סימן י"ב פסוק ח'''' ויקרא בשם ה' '''וְצַלִי בִּשְׁמָא דַיְיָ'''. פירש אונקלוס שהתפלל כמו קראתי בשם ה' מבור תחתיות כ"כ הרמב"ן:<br />
<br />
'''שם''' פסוק ט"ו '''וַיְהַלְלוּ אוֹתָה אֶל פַּרְעֹה''' תרגם אונקלוס '''לְפַרְעֹה''' אבל נוסחת הרמב"ן '''לְוַת פַּרְעֹה''' ע"ש:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%99%D7%92&diff=158531מיני תרגומא/בראשית/יג2020-06-22T12:40:20Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
'''שם''' י"ג פסוק ט"ז '''אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת''' וגו' [[אונקלוס/בראשית/יג#טז|תרגום אונקלוס]] '''כְּמָא דְלֵית אֶפְשַׁר לִגְבַר לְמִמְנֵי''' וגומר וכן [[רש"י/בראשית/יג#טז|פירש"י]] כשם שאי אפשר לעפר לימנות כך זרעך לא ימנה. וראיתי ב[[מזרחי/בראשית/יג#טז|מזרחי]] שירד לבאר פי' רש"י בדרך תלת הגיון ע"ש. ואין ספק שרש"י פירש כך על דעת אונקלוס [ודלא כדמשמע ב[[תרגום יונתן/בראשית/יג#טז|יונתן]] ע"ש]:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%99%D7%93&diff=158530מיני תרגומא/בראשית/יד2020-06-22T12:40:11Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
'''שם''' י"ד פסוק ז' '''עַד אֵיל פָּארָן''' תרגום '''מֵישַׁר פָּארָן''' עיין רש"י ז"ל שכתב ואומר אני שאין איל לשון מישור אלא מישור של פארן איל שמו וכו'. והרמב"ן ז"ל השיג עליו ופירש כוונת אונקלוס באופן אחר ע"ש שביאר הרבה '''מֵישַׁר''' הנזכר בתרגום ירושלמי [שהוא יונתן לפנינו] וגם '''בְּלוֹט בָּכוּתָא''' בתרגו' ירושלמי בראשית ל"ה ח' ע"ש. והוא נזכר במה שאנו קורין תרגום ירושלמי אבל במה שאנו קורין תרגום יונתן איתא '''בְּשִׁיפוּלֵי מֵישְׁרָא וּקְרָא שְׁמֵיה אוֹחֲרַן בִּכְיוּתָא'''. ועיין מה שכתבתי בתחלת החיבור בשם מוסף הערוך וקצת צריך ביאור ועיין במזרחי במה שמשיג על הרמב"ן:<br />
<br />
'''פסוק ז' אֶל עֵין מִשְׁפָּט'''. תרגם אונקלוס '''לְמֵישַׁר פִּילוּג דִינָא'''. עיין [[רש"י/בראשית/יד#ז|רש"י]] ו[[רמב"ן/בראשית/יד#ז|הרמב"ן]] ו[[מזרחי/בראשית/יד#ז|המזרחי]] ביאור היטב. אכן במ"ש הרמב"ם ולשון חכמים פילגו של ים. והעתיקו המזרחי מלשון פלגו של ים בלשון חכמים אדברה ולא אבוש כי לא ידעתי מקומו גם בערוך לא מצאתי. וממה שמצאתי ב[[תרגום יונתן/שמות/טו#ח|תרגום יונתן בשמות ט"ו ח']] בלב ים בגו פלגוס דימא אין ראיה שיהיה פירושו מישור נאה הראוי לישב בו אדרבה משם ראיה שהוא בתוך הים והמים סביבו:<br />
<br />
'''פסוק י"ט וכ"ב קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ''', תרגום '''דְקִנְיָנֵיה''' ולא אמר קנה עיין רמב"ן:<br />
<br />
'''פסוק כ"ב הֲרִמֹתִי יָדִי''' תרגום '''אֲרֵמִית יָדִי בִּצְלוֹ''' מבואר ברמב"ן ע"ש:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%98%D7%95&diff=158529מיני תרגומא/בראשית/טו2020-06-22T12:40:01Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
'''שם''' ט"ו פסוק ט"ז '''אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְזָרִים''' תרגום '''דִי עָבְרָא''', אמנם ב[[רש"י/איוב/כח#ח|רש"י איוב סי' כ"ח פסוק ח']] איתא כדמתרגם אשר עבר בין הבתרים (וצ"ל הגזרים) די עדא וכו'. וכ"כ המתורגמן בשורש עדה ע"ש. א"כ צריך להיות הכא דִי עָדָא ועיין מה שאכתוב בס"ד לקמן פרשת בחקתי [[מיני תרגומא/ויקרא/כו|סי' כ"ו פסוק ו']]:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}<br />
[[קטגוריה:מיני תרגומא: בראשית]]</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%97&diff=158528מיני תרגומא/בראשית/ח2020-06-22T12:39:00Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת נח'''}}<br />
'''סי' ח' פסוק כ"ב''' עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וכו' וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבּוֹתוּ. כתב רש"י ז"ל מכלל ששבתו כל ימות המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה עכ"ל רש"י ז"ל. והקשה הרא"ם איך היה יכול לראות באחד בתשרי שהיה עדיין בתוך י"ב חודש שחרבו המים מעל הארץ ועוד מהיכן ידע מספר הימים שנאמר ויהי מקץ ארבעים יום וגו' ועוד וישלח את היונה וגו' איך פרחה בלתי אור ואיך ראתה אם יש מקום לנוח ומה תועלת התיבה בחלון אם לא היה אור והניח הדבר בקושיא. ומתרץ השפתי חכמים בטוב טעם דכוונת שלא שמשו המזלות היינו שלא היו תנועות הגלגלים וכו' ואח"כ כתב עוד לתרץ תמיהת הרא"ם איך היה יודע נח מספר הימים. ואמר ע"י כלי שקורין זוני"ן זייג"ר וכו' ומהתימא על חכם הש"ח איך שם האור לחושך. דידוע לכל רואי שמש מה שהזוני"ן זייג"ר משמש לידע בשעה כמה ע"י תנועת גלגל החמה ואם לא היה תנועת המזלות כמגיד מראשיתו סוף אין מבין לאחריתו. (ואפשר לומר שהזוני"ן זייג"ר באמת משל הוא רק אפשר שהיה לו תחבולה אחרת לידע כמו חול במשקל בכלי כאשר הוא אצלינו היום לידע שיעור שעה וכאשר עוד נאמר בזוהר בענין אחד שהיה לו טקלא עם מים וגלגל לידע ולהתעורר בחצות לילה):<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%93&diff=158527מיני תרגומא/שמות/כד2020-06-22T12:38:46Z<p>טוביה יקירוב: /* ח */</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{חלקי}}<br />
<br />
==ה==<br />
'''שם כ"ד''' פסוק ה' '''וישלח את נערי''' תרגם אונקלוס '''וּשְׁלַח יַת בּוּכְרֵי''' וז"ל הרמב"ן נערי בני ישראל הם הבכורות כדברי אונקלוס [וכ"כ רש"י] כי הם המעלים עולות ושלמים ולא ידעתי למה יכנה הבכורות בלשון נערי אולי בעבור שהזכיר הזקנים שהם אצילי בני ישראל קרא הבכורות נערים כי הם נערים כנגדם ירמוז כי לא בעבור מעלתם בחכמה שלחם כי לא היו זקנים רק מפני הבכורה כי הם המקודשים לקרבנות וכו' ע"ש ועיין בזבחים דף קט"ז: יתיב רב הונא בר רב קטינא קמיה דרב חסדא וקא קרי וישלח את נערי בני ישראל א"ל הכי אמר רב אסי קרבו ופסקו וכתב רש"י זהו פירושו יתיב ר"ח וקאמר להאי קרא וישלח את נערי בני ישראל ומפרש דאלו הבכורות א"ל וכו' לישנא אחרינא הכי אמר רב אסי ופסקו צריך להפסיק כאן נגינת טעם באתנחתא ולא יקרא בטעם פשטא כמו שאנו קורין וכו' שלא שלחם אלא לעמוד על קרבנם אבל ויעלו עולות אותם שכשרים להעלותם דהיינו נדב ואביהו וכו' ע"ש נמצא דפליג על אונקלוס. אמנם משנתינו דף קי"ב: דתנן עד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות ס"ל וודאי כאונקלוס:<br />
<br />
==ו==<br />
'''שם''' פסוק ו' '''וישם באגנות''' הם כלים עשוים כדמות כלי המזבח ולכך אמר כי חצי הדם שהיה דעתו ליתן על העם (שהם צ"ל) שם בכלים ההם והחצי האחר זרק על המזבח מן המזרקות שקבל אותו בהם כדרך הקרבנות. ור"א אומר כי באגנות ישמש בעבור שניהם וכן דעת אונקלוס שתרגם '''בְּמִזְרְקַיָא''' עכ"ל הרמב"ן. וז"ל רש"י ויקח משה חצי הדם מי חלקו מלאך בא וחלקו: באגנות. שתי אגנות אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים להזות אותם על העם ומכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים שאין הזאה בלא טבילה.<br />
<br />
==ח==<br />
'''עוד''' בפסוק ח' כתב רש"י ויזרוק ענין הזאה ותרגומו '''וּזְרַק עַל מַדְבְּחָא לְכַפָּרָא עַל עַמָא''' עכ"ל. וכתב המזרחי ויזרוק ענין הזאה מלשון וזרקתי עליכם מים טהורים אבל לפי התרגום פירוש על העם בעבור העם לא על העם ממש כמו שדרשו רז"ל עכ"ל. והנה מלשון המזרחי וגם מבלעדו נראה דאונקלוס פליג אדרש רבותינו שכתב רש"י לעיל בפסוק ז' מכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו וכו'. והוא דוחק. ותו דמבואר בכללי רש"י סי' ד' דכל מקום שכתב רש"י ותרגומו אז מביא ראיה לפירושו שכן הוא ע"ש. והנה כאן שכתב רש"י ויזרוק ענין הזאה ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרא על עמא ק"ק שהרי התרגום סותר זה שכתב בתחילת הענין הזאה על העם דהיינו כדרש רבותינו [וראיתי על מה שכתב רש"י בשם התרגום לכפרא על עמא כתב השפתי חכמים אות קטן ה' ולא על העם ממש משום דכתיב זרק על המזבח עכ"ל ולא ידעתי כוונתו וכי מה ענין זרק על המזבח דכתיב לעיל בפסוק ו' וחצי הדם זרק על המזבח. לענין דמסיק רש"י והתרגום בפסוק ח' דהוא חצי הדם אשר שם באגנות]:<br />
<br />
'''וכדי''' לברר על ככה. נלינה נא בעומקה של הלכה. בכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/ח/ב|דף ח:]]}} במשנה רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרוק עליו הדם [דבעי איתויי קרבן כדמפרש לקמן רש"י] גמרא: ות"ק מאי טעמא לא תני גר כי קתני מדעם דמשרי למיכל בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל וכו' תנו רבנן גר מעוכב לאכול בקדשים [דאפילו לרבנן סבירא להו כר"א בן יעקב דאמר לאישתרויי הוא דמייתי והא דלא תני ליה משום דלא מיקיר מחוסר כפרה רש"י] עד שיביא קינו וכו' כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה כאן שתיהן עולות [כדאמרינן לקמן דף ט': בגמרא מדור המדבר רש"י] הביא חובתו מן הבהמה [עולה אחת יצא רש"י] יצא עולה ושלמים יצא [לאו דוקא אלא משום דבעי מיתני מנחה ושלמים לא יצא רש"י] מנחה ושלמים לא יצא לא אמרו קן אלא להקל מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא דכתיב כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים א"כ חובתו אחת מן הבהמה לא תיסגי עליה בגוויה [עד דמייתי שלמים רש"י] דהא כתיב כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה אמר רב פפא יש לומר לעוף איתרבי לעולת בהמה לא כ"ש וכו' ועוף היכא איתרבי דת"ר כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים שנאמר ככם כגר [הנך ג' תיבות "שנאמר "ככם "כגר צריכין ביאור טובא דהא כבר כתיב כאשר תעשו כן יעשה מה אתם וכו' כמו דקאמר ג"כ הש"ס לעיל מ"ש מנחה ושלמים וכו'] מניין לרבות את העוף ת"ל אשה ריח ניחוח לה' איזהו דבר שהוא כולו לה' הוי אומר עולת העוף יכול שאני מרבה אפילו מנחה ת"ל כן. תניא אידך (יעשה וצ"ל) ועשה אשה ריח ניחוח לה' שומע אני כל שעולה לאישים אפילו מנחה ת"ל כאשר (תעשה וצ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם מיני דמים אף הם מיני דמים אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים ת"ל ככם כגר יהיה לכם הקשתיו [במקצת ולא כל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתבראדמכשרא דכולה כליל רש"י] ולא [לדבר אחר. בילקוט ליתא] לקרבנותיכם רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים [מפרש לקמן רש"י] וכו' אמר מר מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא כו' בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים [בשעת יציאתן מלו רש"י] אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך [דם פסח ומילה רש"י] ואומר לך בדמיך חיי וגו' הרצאת דמים [זריקת דמים על המזבח רש"י] דכתיב וישלח את נערי ישראל אלא טבילה מנלן דכתיב ויקח משה (חצי צ"ל) את הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה ע"כ הסוגיא עם כמה תיקונים שתקנתי בס"ד בגליון הש"ס דפוס פ"פ דמיין אשר חנני השם.<br />
<br />
הנה מבואר דר"א בן יעקב דאמר גט מחוסר כפרה עד שיקריב קרבנו משמע דגר מיהו הוי >>><br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%93&diff=158526מיני תרגומא/שמות/כד2020-06-22T12:38:30Z<p>טוביה יקירוב: שמות כד, עד כאן הקלדתי בשעתו, ומכאן אפשר להשלים</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{חלקי}}<br />
<br />
==ה==<br />
'''שם כ"ד''' פסוק ה' '''וישלח את נערי''' תרגם אונקלוס '''וּשְׁלַח יַת בּוּכְרֵי''' וז"ל הרמב"ן נערי בני ישראל הם הבכורות כדברי אונקלוס [וכ"כ רש"י] כי הם המעלים עולות ושלמים ולא ידעתי למה יכנה הבכורות בלשון נערי אולי בעבור שהזכיר הזקנים שהם אצילי בני ישראל קרא הבכורות נערים כי הם נערים כנגדם ירמוז כי לא בעבור מעלתם בחכמה שלחם כי לא היו זקנים רק מפני הבכורה כי הם המקודשים לקרבנות וכו' ע"ש ועיין בזבחים דף קט"ז: יתיב רב הונא בר רב קטינא קמיה דרב חסדא וקא קרי וישלח את נערי בני ישראל א"ל הכי אמר רב אסי קרבו ופסקו וכתב רש"י זהו פירושו יתיב ר"ח וקאמר להאי קרא וישלח את נערי בני ישראל ומפרש דאלו הבכורות א"ל וכו' לישנא אחרינא הכי אמר רב אסי ופסקו צריך להפסיק כאן נגינת טעם באתנחתא ולא יקרא בטעם פשטא כמו שאנו קורין וכו' שלא שלחם אלא לעמוד על קרבנם אבל ויעלו עולות אותם שכשרים להעלותם דהיינו נדב ואביהו וכו' ע"ש נמצא דפליג על אונקלוס. אמנם משנתינו דף קי"ב: דתנן עד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות ס"ל וודאי כאונקלוס:<br />
<br />
==ו==<br />
'''שם''' פסוק ו' '''וישם באגנות''' הם כלים עשוים כדמות כלי המזבח ולכך אמר כי חצי הדם שהיה דעתו ליתן על העם (שהם צ"ל) שם בכלים ההם והחצי האחר זרק על המזבח מן המזרקות שקבל אותו בהם כדרך הקרבנות. ור"א אומר כי באגנות ישמש בעבור שניהם וכן דעת אונקלוס שתרגם '''בְּמִזְרְקַיָא''' עכ"ל הרמב"ן. וז"ל רש"י ויקח משה חצי הדם מי חלקו מלאך בא וחלקו: באגנות. שתי אגנות אחד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים להזות אותם על העם ומכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים שאין הזאה בלא טבילה.<br />
<br />
==ח==<br />
'''עוד''' בפסוק ח' כתב רש"י ויזרוק ענין הזאה ותרגומו '''וּזְרַק עַל מַדְבְּחָא לְכַפָּרָא עַל עַמָא''' עכ"ל. וכתב המזרחי ויזרוק ענין הזאה מלשון וזרקתי עליכם מים טהורים אבל לפי התרגום פירוש על העם בעבור העם לא על העם ממש כמו שדרשו רז"ל עכ"ל. והנה מלשון המזרחי וגם מבלעדו נראה דאונקלוס פליג אדרש רבותינו שכתב רש"י לעיל בפסוק ז' מכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו וכו'. והוא דוחק. ותו דמבואר בכללי רש"י סי' ד' דכל מקום שכתב רש"י ותרגומו אז מביא ראיה לפירושו שכן הוא ע"ש. והנה כאן שכתב רש"י ויזרוק ענין הזאה ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרא על עמא ק"ק שהרי התרגום סותר זה שכתב בתחילת הענין הזאה על העם דהיינו כדרש רבותינו [וראיתי על מה שכתב רש"י בשם התרגום לכפרא על עמא כתב השפתי חכמים אות קטן ה' ולא על העם ממש משום דכתיב זרק על המזבח עכ"ל ולא ידעתי כוונתו וכי מה ענין זרק על המזבח דכתיב לעיל בפסוק ו' וחצי הדם זרק על המזבח. לענין דמסיק רש"י והתרגום בפסוק ח' דהוא חצי הדם אשר שם באגנות]:<br />
<br />
''וכדי''' לברר על ככה. נלינה נא בעומקה של הלכה. בכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/ח/ב|דף ח:]]}} במשנה רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרוק עליו הדם [דבעי איתויי קרבן כדמפרש לקמן רש"י] גמרא: ות"ק מאי טעמא לא תני גר כי קתני מדעם דמשרי למיכל בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל וכו' תנו רבנן גר מעוכב לאכול בקדשים [דאפילו לרבנן סבירא להו כר"א בן יעקב דאמר לאישתרויי הוא דמייתי והא דלא תני ליה משום דלא מיקיר מחוסר כפרה רש"י] עד שיביא קינו וכו' כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה כאן שתיהן עולות [כדאמרינן לקמן דף ט': בגמרא מדור המדבר רש"י] הביא חובתו מן הבהמה [עולה אחת יצא רש"י] יצא עולה ושלמים יצא [לאו דוקא אלא משום דבעי מיתני מנחה ושלמים לא יצא רש"י] מנחה ושלמים לא יצא לא אמרו קן אלא להקל מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא דכתיב כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים א"כ חובתו אחת מן הבהמה לא תיסגי עליה בגוויה [עד דמייתי שלמים רש"י] דהא כתיב כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה אמר רב פפא יש לומר לעוף איתרבי לעולת בהמה לא כ"ש וכו' ועוף היכא איתרבי דת"ר כאשר (תעשה צ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים שנאמר ככם כגר [הנך ג' תיבות "שנאמר "ככם "כגר צריכין ביאור טובא דהא כבר כתיב כאשר תעשו כן יעשה מה אתם וכו' כמו דקאמר ג"כ הש"ס לעיל מ"ש מנחה ושלמים וכו'] מניין לרבות את העוף ת"ל אשה ריח ניחוח לה' איזהו דבר שהוא כולו לה' הוי אומר עולת העוף יכול שאני מרבה אפילו מנחה ת"ל כן. תניא אידך (יעשה וצ"ל) ועשה אשה ריח ניחוח לה' שומע אני כל שעולה לאישים אפילו מנחה ת"ל כאשר (תעשה וצ"ל) תעשו כן יעשה מה אתם מיני דמים אף הם מיני דמים אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים ת"ל ככם כגר יהיה לכם הקשתיו [במקצת ולא כל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתבראדמכשרא דכולה כליל רש"י] ולא [לדבר אחר. בילקוט ליתא] לקרבנותיכם רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים [מפרש לקמן רש"י] וכו' אמר מר מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא כו' בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים [בשעת יציאתן מלו רש"י] אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך [דם פסח ומילה רש"י] ואומר לך בדמיך חיי וגו' הרצאת דמים [זריקת דמים על המזבח רש"י] דכתיב וישלח את נערי ישראל אלא טבילה מנלן דכתיב ויקח משה (חצי צ"ל) את הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה ע"כ הסוגיא עם כמה תיקונים שתקנתי בס"ד בגליון הש"ס דפוס פ"פ דמיין אשר חנני השם.<br />
<br />
הנה מבואר דר"א בן יעקב דאמר גט מחוסר כפרה עד שיקריב קרבנו משמע דגר מיהו הוי >>><br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%92&diff=158525מיני תרגומא/שמות/כג2020-06-22T12:33:50Z<p>טוביה יקירוב: שמות כג</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
'''שם כ"ג''' פסוק כ"א '''כי שמי בקרבו''' תרגום אונקלוס '''אֲרֵי בִשְׁמִי מֵימְרֵיהּ''' ע' רמב"ן רזא דנא וע"ע במ"ש הרמב"ן [ויקרא ב' ט"ז] וכפי' העברי יאמר שמי במימריה אבל הפך תרגומו לצורך דבר שידע בו:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%91&diff=158524מיני תרגומא/שמות/כב2020-06-22T12:33:04Z<p>טוביה יקירוב: שמות כב</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ב==<br />
'''שם כ"ב''' פסוק ב' '''אם זרחה השמש עליו דמים לו''' תרגום אונקלוס '''אִם עֵינָא דְסַהֲדַיָא נְפָלַת עֲלוֹהִי''' וגו' עיין פרש"י ומה שמשיג הרמב"ן וסותר ובונה וכתב ועל דעתי נתכוון אונקלוס לומר שאם יצא הגנב מן המחתרת ובא זה לומר עליו יש לו עדים שבא במחתרת דמים לו כשאר החייב ואינו מותר להרגו ואם הרגו נהרג עליו אבל ישלם אם לקח משם דבר וכו' ע"ש והמזרחי האריך בזה ע"ש:<br />
<br />
==טו==<br />
'''שם''' פסוק ט"ו '''וכי יפתה''' תרגום אונקלוס '''וַאֲרֵי יְשַׁדֵּל''' עיין רש"י וטען עליו הרמב"ן שאיננו נכון אבל ענין הפתוי הטיית רצון שקר וכן יפתה לבבכם וכו' ולכן האנשים אשר אין דעתם שלימה להשכיל ויטעה לבם בדברים בתחלת ענינם יקראו פתאים וכמו שאמר פתי יאמין לכל דבר וכו' ואונקלוס חולק הלשון למחלוקת אמר כאן ישדל והוא לשון תחבולה ועסק אשר יעשה האדם עם אחד לעשות בו כרצונו יהיה השתדלותו בדברים או במעשה כי כן אמר בויאבק איש עמו [וישלח ל"ב פסוק כ"ה] ואישתדל וכו' כי תחבולה הענין אשר אדם מסדר לעשותם יקרא השתדלות ואמרו במשנה [אבות פ"ב] ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש ובגמרא [ברכות ט':] לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל ובכתוב הוה (משתדל לשיזבותי צ"ל) משתדר להצלותה [דניאל סימן ו' פסוק ט"ו] משתדל ועושה התחבולות ועל דעתי מזה הלשון הוא (ומרד ואשתדור מתעביד בגויה צ"ל) מרדא ומהנזקת מלכין ומדנן ואשתדור עבדין בגוה [עזרא ד' ט"ו] מרד ותחבולה רבה כי יחליפו אף האותיות האלה בלשון הקודש מזלות ומזרות [איוב ל"ח פסוק ל"ב ע"ש רש"י] נמלצו [תהלים קי"ט פסוק כ"ג] ונמרצו [איוב ו' כ"ה] וכ"כ רש"י כולן לשון מליצה הם ולמ"ד מתחלפת ברי"ש מפלשי עב [איוב ל"ו ט"ו] מפרשי [אכן ברש"י שם לא משמע כן אלא פירוש לשון מבוי מפולש ובלשון חכמים שרשרת שלשלת ויש נוסחאות שכתוב בהם במשנה השתדר להיות איש וכן גירסת הערוך בערך שער א'] ולכן אמר אונקלוס וכי יפתה '''וארי ישדל''' יסובב וישובב את הבתולה בענינים רבים עד שישכב עמה ובעבור כי פתוי הבתולות בענינים רבים לא ייחד לו לשון ועשאו השתדלות אבל בפן יפתה לבבכם [עקב י"א ט"ז] אמר בו '''דלמא יטעי''' עכ"ל:<br />
<br />
==כז==<br />
'''פסוק כ"ז''' ז"ל הרמב"ן אלהים לא תקלל אמר אונקלוס '''דַיָינָא לָא תַקֵיל''' על הדיין שלא יקלל אותו כאשר יחייבנו בדין לא תקיל לשון קללה בארמית וכו':<br />
<br />
==כח==<br />
'''פסוק כ"ח מלאתך''' תרגם אונקלוס '''בִּכּוּרָךְ''' עיין פי' רש"י וגם ברמב"ן ושם תמצא פי' על מלת ודמעך [שכתב רש"י איני יודע מהו לשון דמע]:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%9B%D7%90&diff=158523מיני תרגומא/שמות/כא2020-06-22T11:57:43Z<p>טוביה יקירוב: שמות כא</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת משפטים'''}}<br />
==י==<br />
'''פרשת משפטים''' סימן כ"א פסוק י' ז"ל הרמב"ן '''שארה כסותה ועונתה''' של זו לא יגרע ואין צורך לומר אם לא ישא אחרת כי הכתוב דבר בהוה ופי' רש"י שארה מזונות כסותה כמשמעו עונתה תשמיש וכן תרגם אונקלוס '''זִיוּנָה''' ובגמרא{{הערה|[[בבלי/כתובות/מז/ב|כתובות מז:]]}} אמרינן על מי שאמר כך והאי תנא סבר מזונות דאורייתא דתניא שארה אלו מזונות וכן הוא אומר וימטר עליהם כעפר שאר וגו'. אכן לפנינו בגמ' דכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/מז/ב|דף מ"ז:]]}} איתא שארה אלו מזונות וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי{{הערה|[[תנ"ך/תהילים/עח#כז|תהלים עח כז]].}} והמובן מסוגית הגמרא שהם דברי יחיד והלכה מזוני תקינו לה רבנן וגם על דרך הפשט למה יזכור במזונות שאר שהוא הבשר וכו' ולכך אני אומר כי פירוש שאר בכל מקום בשר הדבק והקרוב לבשרו של אדם וכו'. והנה שארה קרוב בשרה וכסותה כסות מטתה וכו' וענין הכתוב שאמר שאם יקח אחרת קרוב בשרה של זו וכסות מטתה ועת דודיה לא יגרע ממנה וכו' וכך אמרו חכמים{{הערה|[[בבלי/כתובות/מח/א|כתובות מח.]]}} שארה זו קרוב בשר שלא ינהג בה כמנהג פרסיים שמשמשין{{הערה|ברמב"ן לפנינו נוסף כאן: מטותיהן.}} בלבושיהן וזה פי' נכון כי דרך הכתוב בכל מקום להזכיר המשכב בלשון נקי ובקיצור ולכן אמר כאלו ברמז שארה כסותה ועונתה על שלשת העניינים אשר לאדם עם אשתו{{הערה|כנ"ל: בחבורן.}} ויבא זה כהוגן על דין ההלכה ויהיו המזונות ומלבושי האשה תקנה מדבריהם עכ"ל. אמנם לא כדברי הרמב"ן בדין זו דברי הרמב"ם בריש פרק י"ב מהלכות אישות בזה"ל כשנושא אדם אשה יתחייב לה וכו' שלשה מהן מן התורה ואלו הן שארה כסותה ועונתה שארה אלו מזונותיה וכו' וכתב הרב המגיד הג' דברים שכתב רבינו שהן מן התורה ואחד מהן המזונות הם מחלוקות תנאים בכתובות {{הערה|[[בבלי/כתובות/מז/ב|דף מ"ז:]]}} בברייתא ופסק רבינו כדברי האומר שארה אלו המזונות וכן תרגם אונקלוס שארה זיונה וכן פי' רש"י ז"ל בפירוש התורה אבל הרמב"ן ז"ל כתב שם בפירוש החומש שמזונות ומלבושי האשה מדבריהם ואני תמה בדבריו בענין המלבושים דהא בכולהו תנאי דברייתא שהם תנא קמא ור' אלעזר ור' אליעזר בן יעקב אע"פ שנחלקו במזון כולן שוין שכסותה הוא כמשמעו והמלבושין הן מן התורה וכן נראה לי עיקר לפי שלא מצאתי שהוזכר בכסות תקנת חכמים ועוד שכל התנאים הנזכרים שוים בזה ונ"ל שהמזונות הם מדבריהם שלא כדברי האומרים בברייתא שמזונות הם מן התורה ואע"פ שהם שנים לגבי ראב"י מ"מ משנת ראב"י קב ונקי ועוד שכן מכרעת ברייתא אחרת דאמר תקנו מזונות וכו' וכן משמע בגמרא בקצת סוגיות שהמזונות הם מדבריהם כנ"ל אבל הרשב"א ז"ל וקצת מפרשים ז"ל הסכימו לדעת רבינו שהם כולם מן התורה עכ"ל הרב המגיד. היוצא לתועלת מדברי הרב המגיד שהרשב"א והרמב"ם ס"ל דמזונות דאורייתא וכאונקלוס וכ"כ הטור אבן העזר {{ממ|[[טור/אבן העזר/סט|ריש סימן ס"ט]]}} כמ"ש הרמב"ם. וכן מה שמשיג הה"מ על הרמב"ן שכתב דמלבושי האשה מדבריהם מהא דכולהו תנאי דברייתא וכו' כולן שוין דכסותה הוא כמשמעו וכו' ועוד שכל התנאים הנזכרים שוים ביה ולכאורה הוכפל דבריו במ"ש ועוד שכל התנאים וכו' הלא כבר דבר מזה שכתב וכולה תנאי דברייתא וכו' אלא כדי דלא נימא דלפירוש הרמב"ן שפירש כסותה שעל המטה כמו דכתיב כי היא כסותה לבדה במה ישכב ע"ש א"כ נוכל לומר דזהו שאמרו התנאים כסותה הוא כמשמעו היינו כסות שעל המטה לפיכך סיים הרב המגיד ועוד שכל התנאים הנזכרים שוים ביה כלומר כמו דלראב"י הפירוש של כסותה היינו המלבושים הכי נמי לשני תנאים הראשונים נמי פירושו הכי באומרם כסותה כמשמעו היינו מלבושים כמו כנפות כסותך [דברים כ"ב פסוק י"ב] וקצת מזה תמצא בלחם משנה. וקצת ביתר ביאור כתב הר"ן בפרק נערה שנתפתתה בזה הלשון בגמרא איכא תנאי דסברי מזונות דאורייתא דתניא שארה אלו מזונות כו' ור"א בן יעקב פליג ואמר דשארה כסותה ועונתה כו' לכסות אתא וכיון דכולהו תנאי בגמרא ס"ל דכסותה כמשמעה הי' נראה לומר דכסותה מדאורייתא אלא כיון ששנינו במשנתינו וחייב במזונותי' ולא הזכיר הכסות כלל נראה שהכסות בכלל מזונות ועלה דמתני' תניא בברייתא תקנו מזונות תחת מעשי ידיה דמשמע שהכסות אינו אלא מן התקנה וכיון דסוגיין דעלמא במזונות דרבנן כדאיתא בפרק אע"פ קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר משמע שאף הכסות אינו אלא מדבריהם ואפשר דדרשינן שארה זה קרוב בשר כדדריש לה רב יוסף בגמ' ועונתה כמשמעה וכסותה דרשינן מיניה שלא ישמש מטתו ע"ג קרקע אלא במטה מוצעת וכולי קרא לעונתה הוא דאתא וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה אבל הרמב"ם ז"ל פסק ב[[רמב"ם/אישות/ב|פרק ב' מהלכות אישות]] כמ"ד מזונות דאורייתא עכ"ל הר"ן.<br />
<br />
ברם לפי מ"ש התוס' י"ט בד"ה וחייב במזונותיה כו' בזה"ל ואני תמיה דלא תנן שחייב בכסותה אבל דלא תנן חיוב העונה לא קשיא די"ל דלא בעי למתנא וכו' ואפשר כיון דשייר עונה שייר נמי כסותה וכו' א"כ אין ראיות הר"ן מוכרחות. [וחידוש מהתי"ט שלא רמז בדבריו מדברי הר"ן כלום כאלו היו דברי הר"ן נעלמים מעיניו. ועוד אינני מבין דלמה דוקא תמה שלא תנן כסותה [במשנה] שחייב לה הבעל הלא יש עוד דברים שחייב לה הבעל כמו שחשב הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/אישות/יב#ב|פרק י"ב דין ב' מהלכות אישות]]}} עיקר כתובה. לרפאותה אם חלתה וכו' אלא מה אית לך למימר מפני שמבוארים להדיא בשאר דוכתא במשנה אחריתא להכי לא חשבו במשנה דהכא א"כ גם בכסותה יש לומר הכי וכזה יש לדקדק ג"כ קצת אהוכחת הר"ן]. עוד כתב התי"ט לתרץ דכסותה זיל קרי בי רב הוא וליכא מאן דפליג דכסותה כמשמעו אבל לראב"י דכוליה קרא לכסותה אתא כדאיתא בברייתא מזונות אתיא בקל וחומר [עיין במה שאכתוב להבא בס"ד] איצטריך למיתני דחייב ודלא תני עונה דאתיא נמי בק"ו היינו כמ"ש וכו' עכ"ל. אמנם לפי דברי הר"ן נסתר זה דהא יש לומר כסותה דכתיב בתורה לאו היינו מלבושים וכן לפי מ"ש הרמב"ן הנ"ל א"כ לאו זיל קרי בי רב הוא והו"ל להתנא לאשמועינן שהבעל חייב להלבישה אלא ברור כמ"ש למעלה דהתנא סמך עצמו ממה שמבאר במשניות דלהבא על הסדר והיינו חיוב עונה מפורש במשנה {{ממ|[[בבלי/כתובות/סא/ב|דף סא:]]}} וחיוב ושיעור כסותה מפורש במשנה {{ממ|[[בבלי/כתובות/סד/ב|דף ס"ד:]]}} וכן לקתה שחייב לרפאותה מפורש במשנה {{ממ|[[בבלי/כתובות/נא/ב|דף נ"א:]]}} וכן כל הנך חיובי הבעל לאשתו מפורשין כל אחד במקומו ומשנה דהכא {{ממ|[[בבלי/כתובות/מו/ב|דף מ"ו:]]}} דקתני חייב במזונותיה ובפרקונה וכו' חדא מתרי ותלת נקט. עוד כתב התי"ט לתרץ בזה הלשון ואפשר לי לומר דמתניתין סברא כברייתא דאמר לעיל תקנו מזונות ושהם מדבריהם ולהכי איצטריך למיתני וזה סיוע גדול להרמב"ן בפירוש החומש שסובר דמזוני מדבריהם דהא סתם משנה הכי סברה עכ"ל. אמנם לשיטת הרמב"ן עצמו שפסק דגם [כסותה היינו] מלבושי אשה וכן מזונות שניהם מדבריהם. א"כ סיוע שאין בה ממש היא. והנה סיים התי"ט בזה"ל ועוד בריש פרק ג' דמעשרות מוקמינן למתני' דהתם כמאן דאמר שאין מזונות האשה דאורייתא עכ"ל. ואף שקיצר בכאן סמך עצמו על מ"ש בריש פרק ג' דמעשרות בד"ה בניו ובני ביתו אוכלים ופטורים. בירושלמי פריך ואין להם מזונות כלומר ומאי שנא מפועלים דסיפא ומשני כמ"ד אין מזונות לאשה מד"ת כלומר וכו' ע"ש. הן אמת לכאורה יהיה ממשנה דמעשרות וכאוקימתא דהירושלמי ראיה להדיא כדעת הרמב"ן והרב המגיד וסייעתם ותיובתא להרמב"ם והרשב"א וסייעתם דפסקו מזונות האשה דאוריית'. איברא כבר מצינו שנאמר על כמה גדולי ראשונים אגב חורפיה לא עיין או אגב שיטפא וכו' כן אבקש מעצמות הקדושים של מארי דודי זקני הגאון תי"ט כי אחר העיון בירושלמי אדרבא משם קצת ראיה לשיטת הרמב"ם וסייעתו. כי זה לשון הירושלמי ניחא בניו ובני ביתו ואין לה עליו מזונות כמ"ד אין מזונות לאשה דבר תורה כהדא דתני אין ב"ד פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית אבל נזונית היא אצל בעלה שביעית וכו' ופירש רא"פ בזה"ל ניחא בניו אבל בני ביתו קשה לן היינו אשתו הרי יש לה עליו מזונות ומ"ש מפועלין דאסורין כשיש להן עליו מזונות דה"ל כמקח וה"נ גבי ליהוי כמקח. אין ב"ד פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית שאסור לפרוע חובו מדמי שביעית אבל יכולה שתיזון אצל בעלה פירות שביעית בלא פסיקה שלא נראה כפורע החוב הכי נמי כאן כיון שאין פוסקין לה רק עמו אוכלת לא נראה כפריעת חוב וכמקח ואתיא אפילו למ"ד יש לה מזונות דבר תורה וגרסינן או כהדא וכו' עכ"ל ואם היה לאד"ז הגאון תי"ט פירוש אחרת מספיק למה דסיים הירושלמי כהדא דתני אין ב"ד פוסקין וכו' נגד פירושו של הגאון ר' אלי' פרקאן ז"ל והוא נעלם ממני. עכ"פ זכיתי בזה שאין בראייה זו מן הירושלמי סתירה לשיטת הרמב"ם וסייעתו שהם מפרשים כפירוש רא"פ. וחזינן מדטרח הירושלמי לאוקמי מתני' כמ"ד מזונות אשה דבר תורה נראה דקיי"ל כוותיה וכדעת אונקלוס שארה זיונה. וראיתי בירושלמי דכתובות ריש פרק ז' איתא נמי בזה הלשון ויש אדם נודר שלא לפרוע את חובו וכו' כמ"ד אין מזונות האשה מדבר תורה כהדא דתניא אין ב"ד פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית וכו' ועיין פירוש הגאון קרבן העדה ומשיג שם על הפירוש של הרא"פ במעשרות פ"ג ע"ש היטיב. והשתא יש לצדד בזכות של התי"ט. ומה שלא הביא התי"ט אותו הירושלמי דריש פרק ז' דכתובות שהוא מבואר יותר י"ל הואיל דמסוגיא דגמרא דילן ע"י דמוקי המשנה של המדיר וכו' באומר לה צאי מעשי ידיך במזונותיך עיין שם שוב אין דברי הירושלמי מוכרחין ודו"ק היטיב. כי קצרתי ועל לב נבון בטחתי. ומה שעומד נגד זה עדיין הרב המגיד שכתב ונ"ל שהמזונות הם מדבריהם וכו' ואעפ"י שהם שנים מ"מ משנת ר"א ב"י קב ונקי [הבאתי דבריו למעלה]. אכן כבר כתב עליו הכסף משנה בזה"ל ואני אומר שלא דקדק בדבר דהא מסיים בברייתא אליבא דראב"י דמזונות ועונה הוין דאורייתא וכמ"ש תוס' בפרק נערה עכ"ל. ולהעיר אוזן בלימודים אעתיק לשון התוס' דף מ"ח. ד"ה ראב"י אומר שארה כסותה לפום שארה תן כסותה וכו' פירש רשב"ם דראב"י סבר נמי מזונות דאורייתא דהכי מתניא סיפא דברייתא מזונות מניין אמרת קל וחומר ומה דברים שאין בהן קיום נפש כך דברים שיש בהן קיום נפש על אחת כמה וכמה דרך ארץ מנין אמרת ק"ו מה דברים שלא נשאת עליהם לכתחילה אין רשאי למנוע ממנה דברים שנשאת עליהם לכתחילה אינו דין שאינו רשאי למנוע ממנה ולפ"ז תימא ברייתא דלעיל דקתני תקנו מזונות תחת מעשי ידיה דמשמע דמזונות דרבנן כמאן אתיא עכ"ל. הרי מבואר להדיא מתוס' דס"ל מזונות דאורייתא וכאונקלוס והרמב"ם וסייעתם:<br />
<br />
וראיתי בש"ך {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/צז#יז|ח"מ סימן צ"ז ס"ק י"ז]]}} ואם באו וכו' ובטור אה"ע {{ממ|[[טור/אבן העזר/סט|ריש סימן ס"ט]]}} פסק דמזונות דאורייתא וכן פסק הרמב"ם ריש פרק י"ב מהלכות אישות והרב המגיד האריך שם בזה וכו' ומה שהקשה הכסף משנה ריש פי"ב מהלכות אישות על הה"מ לא קשה מידי כשתעיין במזרחי פרשת (שופטים צ"ל) משפטים עכ"ל. [וע"ש בסמ"ע ובדרישה שהאריך דגם הרי"ף שכתב שם דרבנן היינו דחכמים תקנו דמזונות שהוא חייב לזון את אשתו מדאורייתא כשיש לו דוקא ולפיכך החוב קדמו ע"ש כי כאן אין מקומו] וראיתי עוד שבאר היטיב כתב על הכ"מ ואישתמיטתי' לבעל הכ"מ דברי המזרחי פרשת ואלה המשפטים ע"ש עכ"ל. ולא ידעתי אם תפס בסימנים [דאוריית'] בהשמטה זו דהא הכ"מ מעיד בעצמו וסיים כמו שכתבו התוס' בפרק נערה הרי חיזק הדבר במסמורת ממ"ש התוס' בשם הרשב"ם מכח הברייתא דמזונות דאורייתא היא וא"כ שפיר הציל הכ"מ כל אותן הגדולים שסוברים מזונות דאורייתא שלא יתנגדו לראב"י דמשנתו קב ונקי משום דאינהו ס"ל כרשב"ם שמפרש עפ"י הברייתא דגם ראב"י ס"ל מדין ק"ו שהמזונות ועונה הוא מדאורייתא ויש בזה ליתן טעם ושבח דבהא פליגי הת"ק ור' אלעזר ס"ל אף דאתיא בק"ו מ"מ מלתא דאתיא בק"ו מ"מ מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אבל ראב"י לא ס"ל הכי עיין פסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/יח/ב|דף יח:]] ו[[בבלי/פסחים/עז/ב|דף עז:]]}} ועוד יו"ד פעמים בש"ס ותמצא איכא מאן דאמר דלא אמרינן דטרח וכתב קרא מה דילפינן בק"ו ולפיכך קשיא אחרי דמזונות ועונה אתיין מכח ק"ו מכסותה א"כ שארה ועונתה למה לי לכך פירש ראב"י לפום שארה וכו' ולפום עונתה מן כסותה. ומעתה חובה עלי להעתיק דבריו של המזרחי ז"ל בפרשת משפטים שארה אלו מזונות במכילתא ומייתי לה בפרק נערה ומה שטען עליו הרמב"ן ז"ל שהם דברי יחיד והלכה מזוני תקנתא דרבנן הן הנה הרמב"ם והסמ"ג והרשב"א ובעל הטורים וכמה פוסקים אחרים כלם פסקו שהמזונות הן מן התורה ומה שכתב בעל מגיד משנה אע"פ שהאומרים מזונות מן התורה הן שנים לגבי רבי אליעזר בן יעקב מ"מ משנת ראב"י קב ונקי אינו מחוור שהרי בסיפא דברייתא במילתיה דראב"י תני מזונות מנין קל וחומר ומה דברים שאין בהם קיום נפש כך דברים שיש בהם קיום נפש על אחת כמה וכמה משמע דראב"י נמי ס"ל דמזונות דאורייתא וכ"כ תוס' בשם רשב"ם בפרק נערה אך קשה דא"כ ברייתא דקתני תקנו מזונות תחת מעשי ידיה דמשמע דמזונות דרבנן דלא כמאן ושמא מפני זה כתב הסמ"ג דלראב"י מזונות ועונה הם מדרבנן שסובר דברייתא דמכילתא דקתני לראב"י מזונות מניין מק"ו דכסותה אינו אלא דרך אסמכתא דומיא דק"ו דמגילה מעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים על אחת כמה וכמה לזה אמרו מגלה היא מדרבנן. ויש קצת ראיה על זה שהרי הגמרא לא הביא בפרק נערה מדברי ראב"י רק ששארה כסותה ועונתה כלם לכסותה ומסיפא דברייתא דקתני מזונות מניין לא הביא כלום עכ"ל. צא ולמד שגם המזרחי כתב על הה"מ [כמ"ש הכ"מ] ואינו מחוור שהרי בסיפא דברייתא וכו' ומה שמסיק דברייתא דקתני מזונות מניין מק"ו וכו' אינו אלא על דרך אסמכתא וכו' לא כתב המזרחי כך אלא לשיטת הסמ"ג שכתב דלראב"י גם עונת דרך ארץ אינ ו אלא מדבריהם. אבל לשיטת הרב המגיד שלא כתב אלא על מזונות שהוא מדרבנן אבל בעונת דרך ארץ מודה להרמב"ן שהוא ד"ת אפילו לראב"י וזה לא ידעינן אלא מכח ק"ו א"כ ע"כ דק"ו אלימתא הוא כמו כל דין ק"ו ומעתה גם מזונות הוא ד"ת מכח ק"ו. א"כ סיום דברי המזרחי שכתב דק"ו זה אינו אלא על דרך אסמכתא וכו' לא העלה ארוכה למה שכתב בתחלה ואינו מחוור שהרי וכו'. ועל דרך הזה תבין כשתדקדק בדברי הכ"מ שכתב דהא מסיים בברייתא אליבא דר"א בן יעקב דמזונות ועונה הוי דאורייתא דקדק לכתוב ועונה. לברר דבריו על נכונה. הרי לך ברורים דברי הכסף משנה. אבל תירוצו של הש"ך אינו מעין הטענה. וצריך עיון גדול על הש"ך.<br />
<br />
ודע דמ"ש המזרחי בשם הסמ"ג דלראב"י מזונות ועונה הם מדרבנן וכו'. אכן בסמ"ג שלפני [דפוס ווינעציא שנת ש"ז לפ"ק] איתא לא תעשה פ"א שארה כסותה ועונתה לא יגרע צוה הקב"ה שהנושא אשה לא יגרע ממנה שאר כסות ועונה ובפירוש המקרא הזה נחלקו רבותינו בכתובות פרק נערה שחכמים אומרים שארה אלו מזונות כסותה כמשמעה ועונתה תשמיש וראב"י אומר כסותה ועונתה לפי עונתה שלא יתן לה חדשים בימות החמה ושחקים בימות הגשמים שארה כסותה לפי שארה תן לה כסותה שלא יתן של ילדה לזקנה ושל זקנה לילדה (ולראב"י מזונות ועונתה מדרבנן) ועל הגליון נדפס במקצת ספרים אין זה:<br />
<br />
ותניא בתוספתא לראב"י מזונות מניין אמרת ק"ו ומה דברים שאין בהם קיום נפש כגון כסותה אין רשאי למנוע ממנה דברים שיש בהם קיום נפש לא כ"ש עונה מניין ק"ו ומה דברים שלא נשאת עליהם מתחלה אין רשאי למנוע ממנה דברים שנשאת עליהם מתחלה לא כ"ש תני רב יוסף שארה זו קרוב בשר שלא ינהג בה מנהג פרסיים וכו' ושיעור עונה ומזונות וכסות מפורשין בפרק אע"פ דתנן העונה האמורה בתורה הטיילין וכו' הפועלים וכו' הספנים וכו' והטעם שמאחר שהעונה סתומה בתורה יש לפרש לפי הנראה הכל לפי טורח אומנתו ינהיג את עצמו עכ"ל הסמ"ג:<br />
<br />
'''והנה''' המעיין יראה דהדין עם מקצת הספרים דלא גרסינן ולראב"י מזונות ועונתה מדרבנן ומכמה טעמים מוכח דנוסחא מוטעת היא. ראשון שהרי התחיל הסמ"ג לחשוב לא תעשה פ"א שארה וכו' צוה הקב"ה שהנושא אשה וכו' משמע שכל התורה מדאורייתא לכ"ע אפילו לראב"י ולהכי כתב הסמ"ג ובפירוש המקרא נחלקו וכו' כלומר רק בפירוש המקרא פליגי אי שארה הוא מזונות ועונתה עונה ממש וראב"י ס"ל דפירוש המקרא אינו כך אלא לפום שארה וכו' אבל לפום קושטא דמלתא גם ראב"י מכח הק"ו מודה שהיא מצוה שצוה הקב"ה וכו' ולפיכך דקדק לכתוב ובפירוש המקרא ולא כתב ובעיקר הדין נחלקו והאמת עד לעצמו דלכך הביא הסמ"ג מיד בסמוך לה ותניא בתוספתא לראב"י מזונות מנין אמרת ק"ו וכו'. ותו לדברי הה"מ דקיי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי אפילו נגד תרי א"כ למה פסק הסמ"ג דלא כוותיה שחשבן למצוה דאורייתא אלא וודאי דגם ראב"י ס"ל כך מכח הק"ו. ותו דא"כ גם המשנה דף ס"א : העונה האמורה בתורה וכו' יהיה נגד ראב"י. וראיתי בתוי"ט שכתב וקצת קשה מאי למימרא האמורה בתורה וי"ל דאפי' לראב"י דדריש לשארה כסותה ועונתה כולהו לכסות אפ"ה אית ליה דעונה אמורה בתורה ממדת ק"ו כדמייתי התם בתוס' סיפא דברייתא דרך ארץ מניין אמרת ק"ו וכו' עכ"ל. ותו דכבר ידענו דדין ק"ו דאורייתא {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/קה/א|בבא קמא דף ק"ה.]], [[בבלי/בבא בתרא/קיא/א|בבא בתרא דף קי"א.]], [[בבלי/זבחים/סט/ב|זבחים דף ס"ט:]]}} מדין ק"ו כיצד וכו' וגם לולא דכתב רחמנא שאין עונשין מן הדין [עיין מכות דף ה':] היינו דנין ק"ו לחייב מיתה ע"פ ק"ו. ובכן מי יתנני השב רוחי. להלום דברי המזרחי. שאומר דבר חדש אשר לא שמענו עד כה שק"ו הוא אסמכתא והאיך יתואר זה אחרי דקיי"ל דאדם דן ק"ו מעצמו {{ממ|[[בבלי/נדה/יט/ב|נדה דף יט:]]}} וא"כ אם לא מצינו שום ענין הגורם לבטל הק"ו כגון פירכא או כיוצא בו אין ספק שהק"ו אלימתא לחייב או לזכות. ומה שמביא המזרחי לסעד מק"ו ממגילה לא זכיתי להבין שהרי בגמרא מגילה דף י"ד. אמרו מ"ח נביאים וכו' ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר ר' חייא בר אבא ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה [ביציאת מצרים אמרו שירה על הים רש"י] ממיתה לחיים לא כ"ש אי הכי הלל נמי נימא [שהיא שירה רש"י] וכו' רב נחמן אמר קרייתה זו הלילא רבא אמר בשלמא התם וכו' הרי חזינן דהנביאים סמכו עצמן על הק"ו והוסיפו על מה שכתוב בתורה מקרא מגילה ולשיטת רב נחמן לולא שתקנו קריאת מגילה היה מהחיוב לומר הלל על הנס שנעשה ממיתה לחיים מכח ק"ו ומה מעבדות לחירות וכו' [ועיין לעיל דף ז. עד שמצאו לה מקרא כתוב בתורה וכו' ובתוס' ד"ה נאמרה לקרות] ומ"ש המזרחי עוד ויש קצת ראיה על זה שהרי הגמרא לא הביא וכו' כבר ביררתי בס"ד בחיבור התוספתא אשר לי כי כמה וכמה דינים נלמדים מן התוספתא אף שלא הובאו בש"ס דילן. ולכן מפאת כל אלה שפיר כתב הכ"מ ונסתייע מהתוס' שהביאו סיפא דהברייתא. ואי משום קושיא שכתב המזרחי דא"כ ברייתא דקתני תקנו מזונות תחת מעשי ידיה דמשמע דמזונות דרבנן דלא כמאן והיא נאמרה כבר בתוס' דסיימו ולפי זה תימא ברייתא דלעיל וכו' ואפ"ה לא כתבו התוס' שהק"ו הוא דרך אסמכתא מטעמים דאמרן. וידעו תוס' דיש לתרץ התמיה היטב לפי מה דקיי"ל כרב הונא אמר רב דיכולה אשה לומר לבעלה איני נזונית ואיני עושה ופריך הש"ס מהך ברייתא דקתני תקנו מזונות תחת מעשי ידיה ומשני אימא תקנו מעשי ידיה תחת מזונות עיין לקמן דף נ"ח: ובתוס' דף מ"ז: ד"ה תקנו וכו' והשתא לפי המסקנא אליבא דהלכתא דכך תני בברייתא תקנו מעשי ידיה תחת מזונות א"כ שפיר אתיא הברייתא אליבא דכ"ע ומזונות דאורייתא:<br />
<br />
'''ברם''' לריש לקיש לקמן דף נ"ח: דפליג ארב הונא אמר רב וס"ל דמעשי ידיה עיקר וכן לרב אדא בר אהבה לקמן דף נ"ט. דמגיה הברייתא אימא תקנו מזונות תחת מותר מעשי ידיה קושית התוס' והמזרחי במקומה עומדת כמאן אתיא. ולכאורה יש לדקדק דעדיפא הו"ל לתוס' ולמזרחי להקשות על ריש לקיש דס"ל דמעשה ידיה עיקר והוא דלא ככולהו תנאי. וכן על רב אדא ב"א כמאן ס"ל. וקצת הוה אמינא דס"ל לר"ל ולר"א ב"א כברייתא דתני רב יוסף דף מ"ח. שארה זו קרוב בשר מסייע ליה לרב הונא דאמר האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ונותן כתובה א"כ כיון דמוקמת לשארה על קרוב בשר אין למזונות ראיה מן התורה [אלא חכמים תקנוה למר תחת מעשה ידיה ולמר תחת מותר מעשה ידיה] וס"ל בזה כת"ק ור"א דלא ילפו מזונות ועונה מק"ו אלא עונה כמשמעו הוצרך הכתוב להודיע ואי אמרינן דמזונות אתיא מק"ו דכסות קשה ועונתה למה לי הא פשיטא דעונתה מק"ו אתיא אלא במה שכתבה התורה ועונתה רצה להורות דלא נילף ק"ו ואם כן כיון דשארה אתיא לקרוב בשר אין לנו ללמוד חיוב מזונות ד"ת: ובזה יתיישב הסוגיא דלקמן דף נ"ח: אמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונית ואיני עושה קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשי ידיה משום איבה מיתיבי תקנו מזונות תחת מעשי ידיה אימא תקנו מעשי ידיה תחת מזונות ולכאורה איכא למידק למה זה אמר הש"ס קסבר כי תקינו רבנן מזוני וכו' עדיפא הו"ל למימר דקסבר רב הונא דמזונות מדאורייתא כמו כולהו תנאי הת"ק ור"א וראב"י. ובפרט לפי מ"ש דלפי מה דמהפך רב הונא הברייתא אימא תקנו מעשי ידיה תחת מזונות דגם הברייתא ס"ל כהני תלתא תנאי א"כ ניחא טובא לומר דרב הונא ס"ל דמזונות עיקר שהוא דאוריית' ומעשי ידיה משום איבה. אמנם לכדאמרן דרב הונא דאמר האומר אי אפשי אלא אני בבגדי וכו' הוציא סברא זו כפי המבואר מסייע ליה לרב הונא מקרא דשארה זו קרוב בשר א"כ ע"כ דמזונות תקנו רבנן:<br />
<br />
והוי יודע דסוגיא דאמרן דף נ"ח: ולקמן דף ע': ודף פ"ג. ודף ק"ז: ובבא בתרא דף מ"ט: ובגיטין דף ע"ז: איתא אמר רב הונא אמר רב יכולה אשה וכו' מזוני עיקר וכו' ומפני גירסא זו איכא למידק טובא הא דאמר הש"ס בסוף הסוגיא דף נ"ח: רב ושמואל סברי תקנו מזונות תחת מעשי ידיה וכו' הלא בכל מקומות הנ"ל מבואר דרב סבר ליה דמזונות עיקר ומעשי ידיה תחת מזונות. אמנם אודיע כי בבבא קמא דף ח': איתא אמר רב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה וכו' ולא גרסי' אמר רב וא"כ דרב הונא בעצמו ומפי עצמו אמר יכולה אשה וכו' הוכרח הש"ס לומר קסבר כי תקנו רבנן מזוני וכדאמרן. ועפ"י האמור דכולהו תנאי וגם ראב"י ס"ל דמזונות ד"ת יתיישב מה שלכאורה תמוה למאוד הא דאמר רבא דף מ"ז: האי תנא סבר מזונות מדאורייתא דתניא שארה אלו מזונות וכן הוא אומר וכו' ר' אלעזר וכו' עונתה אלו מזונות וכו' הנה ראינו כי הת"ק ור"א ס"ל מקראי חיוב מזונות וא"כ הו"ל לרבא למימר הני תנאי סבירא להו מזונות דאורייתא ולא לשלול רבים בלשון יחיד ואולם אמת נכון הדבר לפי מ"ש תוס' ישנים לעיל דף כ"ט: ד"ה ולאפוקי מהאי תנא פירוש תנא דברייתא אבל מפיק מתרווייהו תנאי שמוזכרים בברייתא. והשתא אם אמרינן כמו שכתבתי דכולהו תנאי המוזכרים בברייתא [כלומר אף ראב"י ס"ל מכח ק"ו דמזונות דאורייתא] שפיר יש לומר הא דאמר רבא האי תנא סבר פירוש תנא דברייתא משא"כ לדעת המזרחי דראב"י ס"ל דמזונות דרבנן אבל הת"ק ור"א סל דמזונות ד"ת אין לומר דפירוש האי תנא סבר דקאי על תנא דברייתא. ובכן אחת לאחת. הכ"ף מצרף בקב נקי ונחת. בלימא מסייע בסיוע שיש בו ממש לדעת אונקלוס שארה זיונה וכדעת הרמב"ם והרשב"א וסייעתם: עוד אני מדבר. מצאתי רב לי בדבר זה לחבר. שגם הגאון בעל פרשת דרכים בדרך מצותיך כתב דמה דאיתא בסמ"ג ולראב"י מזונות ועונה מדרבנן נראה דטעו' סופר הוא וכתב עוד דממה שכתב הסמ"ג עשין (מ"ז וצ"ל) מ"ח שארה אלו מזונות כסותה כמשמעו כו' מבואר דפסק כחכמים ומשיג על המזרחי והרוצה לעמוד עליו יע"ש:<br />
<br />
==יח==<br />
'''שם''' פסוק י"ח '''או באגרוף''' ז"ל הרמב"ן: על לשון רבותינו אגרוף הוא היד שיקבצו האצבעות לתוך הכף להכות בה כמו שאומרין בעלי אגרופין{{הערה|[[בבלי/קידושין/עו/ב|קידושין עו:]]}} אגרופו של בן אבטיח{{הערה|[[משנה/כלים/יז#יב|כלים פי"ז מי"ב]].}} וכן להכות באגרוף רשע{{הערה|[[תנ"ך/ישעיה/נח#ד|ישעיה נח ד]].}} יד רשע המכה והזכיר הכתוב שתי הכאות אחת קשה והיא האבן ואחת קלה והיא האגרוף וכו' ואחרים{{הערה|אבן עזרא ורד"ק כאן.}} אמרו כי אגרוף רגב עפר מלשון עפר עבשו פרודות תחת מגרפותיהן{{הערה|[[תנ"ך/יואל/א#יז|יואל א יז]].}} והאל"ף כאל"ף אזרוע{{הערה|[[תנ"ך/ירמיה/לב#כא|ירמיה לב כא]].}} והוא דעת אונקלוס שאמר '''בְּכוּרְמֵּיזָא''' והזכיר את אלה גם כן לאמר כי גם ברגב יומת אם הכהו במקום שיש בו כדי להמית וזהו להבדיל החרב מה שאין צריך אומד כמו שהזכירו חכמים{{הערה|[[בבלי/סנהדרין/עו/ב|סנהדרין עו:]].}} עכ"ל. הנה מה שכתב אגרופו של בן אבטיח היא משנה פרק י"ז כלים והביאה הש"ס בכורות דף ל"ז: ומ"ש וכן להכות באגרוף רשע הוא פסוק בישעי' סימן נ"ח פסוק ד' אבל מ"ש מלשון עפר עבשו וכו' לא מצאתי אלא ביואל סימן א' פסוק י"ז איתא עבשו פרודות תחת מגרפותיהן. ופירש רש"י בשם תרגום יונתן בן עוזיאל עבשו. העלו חלודה ועיפוש. פרודות. ת"י גרבי חמרא: מגרפותיהן. ת"י מגופותיהן מגופות כסוי החביות: וכן מ"ש כמו שאומרין בעלי אגרופין לא מצאתי{{הערה|בתחילת הקטע צויין לגמ' קידושין עו: 'בעלי אגרופים של בית דוד' וצ"ע לומר דאשתמיטתי' למרא דכולא תלמודא.}} אלא בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/נג/ב|דף נ"ג:]]}} איבעיא להו תודוס איש רומי גברא רבה הוה או בעל אגרופין הוה וזה הדבר אשר נעלם ממני מאי טעמא כתב הרמב"ן דוקא אחר ואחרים אמרו כי אגרוף רגב וכו' והוא דעת אונקלוס וכו' והלא לפירוש הראשון שהאגרוף הוא היד וכו' ניחא טפי לומר והוא דעת אונקלוס דהא קרא דמביא ולהכות באגרוף רשע [דהוא במשמעות אגרוף ממש] ותרגם יונתן בן עוזיאל '''בכורמיזא דרשיעא''' וקצת צ"ע.<br />
<br />
וראיתי ברשב"ם כתב בזה"ל או באגרוף לפי הפשט כתרגום מין אבן או לבנה שהרי בהשלכת אבן הכתוב מדבר וכן מצאתי בתורת כהנים בנגעי בתים אצל וחלצו את האבנים בלבנים או בטורמסין וכן להכות באגרוף רשע באבן גדולה אשר ימות בה ויחבל בה עכ"ל. ודע דבת"כ פרשת מצורע כך איתא אי אשר בהן הנגע יכול אפילו קרמודים אפילו לבנים וכו' וז"ל הקרבן אהרן אי אשר בהן הנגע וגו' כלומר ואם אמר אשר בהן הנגע ולא אמר האבנים הייתי אומר אפילו קרמודין והם רעפים וכן נקראים בלשון ערבי קרמוד ובלשון יון קרמודו וכו' עכ"ל. מעתה תראה כי טעות נפל בדברי הרשב"ם ושרצונו לפרש דעת התרגום כך ושהכ"ף מתחלף בקו"ף.<br />
<br />
ואודיע כי ז"ל המוסף הערוך כורמיזא תרגום או באגרוף או בכורמיזא פירוש יוני אבן מוכנת לירות בה עכ"ל:<br />
<br />
==כב==<br />
'''פסוק כ"ב כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים'''. כתב הרמב"ן בזה"ל כאשר ישית עליו וכו' כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך. לשון רש"י ונכון הוא. אבל אונקלוס אמר '''כְּמָא דִי שַׁוִי עֲלוֹהִי בַּעֲלָא דְאִיתְּתָא'''. ואמר ר' אברהם ככל אשר ישית עליו בעל האשה או יתן בפלילים כאלו אמר שיתפשר עמו לרצונו או ישלם כדי דמיהם ע"פ ב"ד ואיננו נכון כי מה טעם להזכיר זה. ולפי דעתי בעבור שאין בילדים האלו{{הערה|ברמב"ן שלפנינו איתא שאין בולדות היזק ניכר.}} ניכר, כי מי יודע אם יצליחו אמר הכתוב אע"פ שאין כאן ממון תשלומין נשים עליו עונש והוא כמו קנס וממון שיטילו עליו אחרים על כרחו וכן ויתן עונש על הארץ [מלכים ב' כ"ג{{הערה|ל"ג.}}] ויין ענושים ישתו [עמוס ב'{{הערה|ח'.}}] ואמר שיהיה העונש ככל אשר ישית עליו בעל האשה שהוא חפץ בילדיו וחשובים הם אצלו ויתן זה בפלילים שלא יתן עליו עונש יותר מכדי דמיהן ובמכילתא{{הערה|כאן.}} ככל אשר ישית עליו שומע אני כל מה שירצה ת"ל ונתן בפלילים אין פלילים אלא דיינין עכ"ל. וקצת צריך ביאור מה שהביא הרמב"ן ממרחק לחמו מן מלכים ועמוס ולא כתב קרא [דברים כ"ב] וענשו אותו מאה כסף והביאו רש"י. ודע דמ"ש הרמב"ן בשם ר' אברהם וכו' אכן בר' אברהם אבן עזרא איתא בזה"ל כאשר ישית עליו אבי הילדים אם יעשו כחפצי הנוגף ואם לאו יתן ע"פ בית דין עכ"ל. ובכן תראה כי הרמב"ן אסבורי אסברה לדברי ר' אברהם שפירש לדעתו בקרא כך הוא דמה דכתיב ונתן הוא וי"ו המתחלקת ופירושו או יתן בפלילים ולפיכך רישא דקרא כאשר ישית עליו פירושו כאלו אמר שיתפשר עמו לרצונו. אבל מה שטען הרמב"ן עליו ואיננו נכון כי מה טעם להזכיר זה. יש לומר ונימא איהו לנפשיה דהא איהו מסכים לפי' רש"י כשיתבענו הבעל בב"ד וכו' קשה ג"כ מה טעם להזכיר זה דפשיטא דאם לא יתבענו הבעל בב"ד מי מחייבו ואם אין תובע אין נתבע. אלא צריך אני לומר דה"א משום לפי מאי דקיי"ל כופרא כפרה ובין רבנן ובין ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ס"ל לפי המסקנא ב"ק דף מ'. כופרא כפרה ולפי הסברא דבמה שהוא משום כפרה אף אם אין חבירו תובעו מחייבין בית דין אותו כי היכי דליהוי ליה כפרה ונהי דלענין אם ממשכנין אותו מספקא ליה בב"ק דף מ'. [ופסק הרמב"ם פרק י' דין ד' מהלכות נזקי ממון דממשכנין אותו והטעם מבואר בהמגיד ובלחם משנה] מ"מ הא פשיטא שהב"ד מחייבין אותו ואומרין לו שצריך לשלם כדי שיהי' לו כפרה וא"כ היה עולה על הדעת דגם בולדות הדין כך לכך הוצרך לכתוב כאשר ישית עליו כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך אבל בלא תביעת הבעל אין ב"ד נזקקין לכך וטעמא רבה איכא דבישראל אין שום חיוב מיתה על העוברין [ועיין תוס' דף ל"ג. ד"ה אחד נכרי וכו' ותוס' סנהדרין דף נ"ט. ד"ה ליכא וכו' ועיין מזרחי בפ' ולא יהיה אסון באשה וכו' ועיין תשובות ח"י סימן ל"א וכבר הארכתי בזה בס"ד ואין כאן מקומו] ובזה יומתק הסוד דדוקא הכא ויצאו ילדיה לשלם דמי ולדות לבעל כתיב כאשר ישית עליו בעל האשה כלומר כשיתבענו אבל לקמן פסוק למ"ד אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו ותרגם אונקלוס '''אם ממון ישוון עלוהי ויתן פורקן נפשיה ככל די ישוון עלוהי''' לא כתיב כאשר ישיתו עליו יורשי הניזק משמע שהב"ד מעצמן אף בלא שום תובע נזקקין לחייבו [ועיין מה שאכתוב עוד לקמן בס"ד] ולהכי ת"א על יושת '''ישוון''' וכן '''די ישוון''' לשון רבים דהיינו הב"ד שמחייבין אותו על כך כי היכי דתיהווי ליה כפרה. אמור מעתה עפ"י הוצעה קלה זו מבואר דגם לפירוש רבי אברהם אבן עזרא איצטריך דה"א דפשרה שמפשר הבעל עמו בפחות מדמי ולדות לא מהני כמו דגבי כופר שמחוייב משום כפרה לשלם כל דמי הניזק הכא נמי הכי גבי דמי ולדות קמ"לן דלא אלא אם רצה הבעל למחול וליטול בפחות סגי מטעם דאמרן דלא שייך גבי עוברין מילתא דכפרה כלל [ובחידושי בס"ד מבואר בעניינים שזכרתי ביאור ארוך והרוצה לעמוד עליו יעיין שם]:<br />
<br />
==כט==<br />
'''פסוק כ"ט''' וגם בעליו יומת תרגום אונקלוס '''יִתְקְטֵל'''.<br />
מ"ש הרמב"ן בזה כבר הודעתיו. ועתה אודיע את דברי המזרחי [אחר שהאריך קצת] כתב בסוגיא דסנהדרין דף ט"ו: אמר קרא מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו הא כיצד וגם בעליו יומת בידי שמים וכמוהו והזר הקרב יומת בידי שמים. והמתרגם שמתרגם יתקטל הוא מל' חכמים שהקטלא בל' חכמים נאמרת אף במיתה בידי שמים כמו ששניניו באבות ודלא יליף קטלא חייב עכ"ל:<br />
<br />
==ל==<br />
'''פסוק למ"ד''' אם כופר וכו' תרגום אונקלוס '''אִם מָמוֹן''' קצת משמע דס"ל לאונקלוס כופרא ממונא הוא. אבל לפי מה שכתבתי כבר מסקנות הש"ס ב"ק דף מ'. דלכו"ע כופרא כפרה הוא אי אפשר לומר כך. ודע דז"ל הרמב"ן אם כופר יושת עליו בעבור היות הכופר כפרה כענין הקרבנות אם הוא אינו חפץ בה אין מכריחין אותו לבוא לב"ד לחייבו בכך ואפילו אם חייבוהו אין ממשכנין אותו בעבור זה אמר אם עכ"ל. הנה מה שכתב אין מכריחים אותו לבוא לב"ד לחייבו בכך לכאור' לאו דווקא וכמ"ש לעיל בפסוק כב' ועד כאן לא קמיבעיא ליה בב"ח דף מ'. אלא אי חייבי כופרין ממשכנין אותו או לא אבל שלא להביאהו לב"ד לא שמעינן אלא שכוון הרמב"ן שפיר כמ"ש תוס' בכריתות דף י"ב . [גבי שניים אומרים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דר' מאיר מחייב] ואם תאמר והאיך מחייב ר"מ והא אמר לא אכלתי ובע"כ לא חטאת כדאמר חייבי חטאות אין ממשכנין אותן וי"ל דהתם מיירי דאמר דלא ניחא ליה בכפרה אבל האי ניחא ליה בכפרה אלא שהוא סבור להיות פטור ממשכנין אותו וזה הוא שדקדק הרמב"ן לכתוב ואם הוא אינו חפץ [כלומר שאומר דלא ניחא ליה בכפרה] אין מכריחין אותו לבוא לב"ד דהא אפילו אם חייבוהו בב"ד לא יועילו אם הוא עומד על דיבורו ואןמר שאינו חפץ בכפרה דהא אין ממשכנין לכן אמר הכתוב אם כופר וגו' כלומר אם חפץ בכפרה. אכן אי קשיא הא קשיא לי במה שהחליט הרמב"ן דאין ממשכנין לחייבי כפרה ובסוגיא דב"ק דף מ'. לא איפשיטא [ואדרבא דמצד הספק להחמיר פסק הרמב"ם בפ"י מהלכות נזקי ממון דממשכנין אותו וכמבואר בלחם משנה ע"ש וצריך עיון גדול. ונכון לברר בזה הסוגיא ב"ק מ'. וזה תוארה בעא מיניה שור של שני שותפין כיצד משלמין כפר לישלם האי כפר שלם והאי כפר שלם פופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין האי חצי כפר והאי חצי כפר כפר שלם אמר רחמנא ולא חצי כפר אדיתיב וקמעיין בה א"ל תנן חייבי ערכין ממשכנין אותן [גיזבר הקדש דכיון דלא לכפרה אתי משהי ליה רש"י] חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן [דכיון דלכפורי חטאי' קמבעי לה לא משהי ליה רש"י] חייבי כופרין מאי כיון דכפרה הוא כחטאת ואשם דמו מיחמר חמיר עלוהי ולא בעי משכוניה או דילמא כיון דלחבריה הוא דבעי מיתב אליה ממונ אהוא ולא לגבוה אי נמי כיון דהוא לא חטא וממונא הוא דאזיק לא חמיר מילתא עליה ובעי משכוניה אמר ליה שבקן איסתגר בקמייתא [הוסגרתי ונאלמתי בראשונה רש"י] [ומה שיש לתמוה מסוגיא דהכא דמשמע להדיא דכל עיקר שממשכנין או לאו היינו במה שבא לכפרה חמירא ליה לאינשי ולא משהי ליה וצ"ע בהבנת תוס' דכריתות דף י"ב. שהעתקתי למעלה דמדבריהם משמע סתירה גמורה. והואיל שאין ענין זה הכרחי לדבר שאני עוסק פה אמרתי הרוצה ליטול את השם יטול ויעיין בחידושי בס"ד] והנה לכאורה איבא למידק טובא חדא דכשראה רב אחא ב"י דיתיב רב נחמן וקא מעיין בה אין זה מדרך נכון לשאול עוד בדבר שאין בו שייכות לענין הראשון וכבר נאמר על גדול החכמים [שבת דף ג':] כי קאי בהא מסכתא וכו'. ותו מה היה הכוונה של רב נחמן שהשיב לו אסתגר בקמייתא הלא גם בבתרייתא דהיינו על האלה השנייה ג"כ לא היה יוגע מה להשיב ולמה זה דוקא בקמייתא ואם כ היאמר אסתגר בקמייתא נאלמתי בראשונה כלומר על הראשונה אני מצטער שלא ידעתי ואתה בא להוסיף כשאלות קשה דא"כ הוה ליה לר"נ לומר מיד [כשפתח רב אחא ב"י את פיו לומר ולשאול ממנו השאלה השנייה תנן חייבי וכ'] אסתגר בזה ולמה המתין בזה עד שסיים שאלתו השנייה: <br />
<br />
וכדי לבוא על המובן דעת שני החכמים השלמים להודיע לבני האדם גבורות רמיזות ת"ח ורב אחא בר יעקב ששיבחו רבא לרב נחמן דאדם גדול הוא בא בשאלה השנייה שמישך שייכא ודבוקה לשאלה הראשונה דאי לאו השנייה לא מיתקיימא הראשונה. ואעירך הערה קטנה דרש"י כתב אם כופר יושת עליו אם זה אינו תלוי והרי הוא כמו אם כסף תלוה לשון אשר זהו משפטו שישיתו עליו ב"ד כופר עכ"ל. והמזרחי הקשה דא"כ ר' ישמעאל דאמר [במכילתא והביאו רש"י סוף פרשת יתרו גבי ואם מזבח אבנים וכו'] כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה וכו' ולמה לא חשב ר' ישמעאל גם אם כופר יושת עליו וע"ש שנכנס לתרץ בדוחק. אמנם הרמב"ן מכח קושית המזרחי ממאן בפירוש רש"י ולפיכך לבאר מלת אם [שהוא בכל התורה תלוי ולא בחיוב ההחלטיי] כתב בעבור היות הכופר וכו' וסיים בעבור זה אמר אם, כלומר מעכשיו אם זה תלוי כמו בכל התורה [חוץ משלשה] והנה כשראה רב אחא בר יעקב לר"נ דיתיב וקא מעיין בה עלה על דעתו אולי יפתח פיו בחכמה להוכיח דבאופן זה ר"ל שור של שני שותפין מצד שאמרה תורה כפר אחד ולא שניים וגם כפר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר ולכך פטורין לגמרי וראיה על זה דהא כתיב אם כופר וכל אם תלוי הוא. אם כן מוכרחין אנו לומר דמשכחינן אופן אחד שאין בו דין כופר [ושפיר כתיב אם תלוי הוא] והיכי דמי כגון שור של שני שותפין ולכן הפליא לעשות ואמר ליה תנן חייבי ערכין וכו' חייבי כופרין מאי כיון דכפרה הוא לא בעי משכוני הוכו'. נמצא מצינו לומר דאם תלוי הוא על דרך שכתב הרמב"ן "ואפילו אם חייבוהו אין ממשכנין אותו בעבור זה אמר אם" וגם השאלה השנייה לא היה כח ביד רב אחא בר יעקב לפשוט לעצמו די"ל דאם הוא תלוי על אופן שור של שני שותפין] וכעין וממין הטענה השיב לו רב נחמן דלדידי פשיטא לי דאין ממשכנין לחייבי כפרה [ןכמו שפסק הרמב"ן] מקרא אם כופר לשון אם מורה לזה וכדאמרן. ואסתגר כלומר נאלמתי בקמייתא דוקא כיצד משלמין וכו'. ומדוייק מלת בקמייתא היטיב. ומעתה מחסה ומגן, לדברי הרמב"ן שיעלו כהוגן:<br />
{{שולי הגליון}}<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%9B&diff=158522מיני תרגומא/שמות/כ2020-06-22T11:37:58Z<p>טוביה יקירוב: שמות כ</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
'''שם כ'''' פסוק ט"ז '''ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות''' תרגום אונקלוס '''וְלָא יְמַלֵל עִמָנָא''' כך איתא לפנינו. אכן נוסחת המורה נבוכים וגם ברמב"ן '''ולא יתמלל עמנא מן קדם''' ושניהם נותנים טעם לשבח שבשאר מקומות לא תרגם כך כי תרגם וידבר אלהים את כל הדברים ומליל ה' וכן בכל מקום וידבר ה' ומליל ה' ולמה הכא דוקא שינה לתרגם בהוספה על העברי וכל הרוצה לעמוד בסודו יטול את השם משם בביאורה בהרמב"ן ובסוף דבריו ומן המופלא בחכמת אונקלוס שלא הזכיר במעמד הר סיני יקרא דה' או מימרא דה' וכו' וכן ראיתי בנוסחאות מדוקדקות ויעל משה אל הר [שמות סימן כ"ד פסוק י"ג] '''וסליק משה לטורא דה'''' כי אחרי מתן תורה יאמר כן וכתיב ויסעו מהר ה' עכ"ל. ברם בכל החומשין שלפנינו לא השגיחו על זה ונדפס '''וסליק משה לטורא דאיתגלי עלוהי יקרא דה'''' וכן בקרא ויסעו מהר ה' [בהעלותך סימן יו"ד פסוק ל"ג] '''ונטלו מטורא דאיתגלי עלוהי יקרא דה'''':<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%99%D7%98&diff=158521מיני תרגומא/שמות/יט2020-06-22T11:37:19Z<p>טוביה יקירוב: שמות יט</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==י==<br />
'''שם י"ט''' פסוק י' ז"ל הרמב"ן '''וקדשתם''' פירש"י וזמנתם וכן דעת אונקלוס '''וּתְזַמְנִינוּן''' וכמוהו אני צויתי למקודשי וכן התקדשו למחר וכו' עכ"ל:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%99%D7%97&diff=158520מיני תרגומא/שמות/יח2020-06-22T11:36:28Z<p>טוביה יקירוב: שמות יח</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת יתרו'''}}<br />
==יא==<br />
סימן י"ח פסוק י"א '''כי בדבר אשר זדו עליהם''' עיין פי' רש"י על התרגום אונקלוס. והרמב"ן כתב בזה"ל כי בדבר אשר זדו עליהם. פירושו בדבר אשר הזידו המצרים על ישראל ידעתי שהוא גדול מכל האלהים. וטעם זה מפני שהשם גזר על ישראל ועבדום וענו אותם{{הערה|בראשית טו, יג.}} ולא היה על המצריים בזה העונש הגדול אבל הזידו עליהם וחשבו להכרית אותם מן העולם כמו שאמר הבה נתחכמה לו פן ירבה{{הערה|לעיל א, י.}} וצוה למילדות להמית את{{הערה|ברמב"ן שלפנינו תיבת את ליתא.}} הבנים וגזר עליהם כל הבן הילוד היאורה תשליכהו{{הערה|שם כב.}} ומפני זה היה עליהם העונש המשחית אותם לגמרי וזה שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי{{הערה|בראשית טו, יד.}} כמו שפרשתיו{{הערה|שם ולעיל יב, מב.}} [ולכל מי שנפשו חשקה יבין ויביט במה שהאריך הרמב"ן שם בפרשת לך לך סימן ט"ו פסוק י"ג לבאר בישוב חקירת הרמב"ם בפרק ז' מהלכות תשובה והלא כתיב ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצרים לעשות רע וכו'. ודע שסוף דברי הרמב"ן שם עולים כמו שנראה ג"כ מדברי הראב"ד בהשגות על דרך שאמר הכתוב אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. אכן במ"ש הרמב"ם עוד מפסוק וקם העם הזה וזנה וכו' לא העלה בזה הרמב"ן בישובו וקצת צ"ע ואין כאן מקום לקבל אריך]. והנה השם ראה את מחשבתם ונוקם מהם על זדון לבם וכן אמר הכתוב עוד כי ידעת כי הזידו עליהם{{הערה|נחמיה ט, י.}} כי העונש בעבור הזדון שחשבו לעשות להם וכו' ואונקלוס שאמר '''אֲרֵי בְּפִתְגָמָא דַחֲשִׁיבוּ מִצְרָאֵי לְמֵידַן יַת יִשְׂרָאֵל בֵּיה דָנִינוּן''' ירצה לומר כי הי' ענשם על טביעת הילדים ביאור שאיננו בכלל ועבדום וענו אותם ועל כן אבדם במים עכ"ל:<br />
<br />
==כא==<br />
'''שם''' פסוק כ"א ז"ל ה[[רמב"ן/{{כאן}}#כא|רמב"ן]] '''שונאי בצע''' ששונאין את ממונם בדין כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא לאו דיינא הוא{{הערה|ב"ב נח, ב.}} לשון רש"י. ירצה לפרש שכל ממון שידעו בו שאדם יכול להוציא מידם בדין ישנאו אותו ויחזירהו מעצמם ואפילו הוא שלהם באמת כגון שקנה עבד שלא בעדים וכיוצא בו אבל הלשון במכילתא אינו כן אלא כך שנויה שם שונאי בצע שהן שונאין לקבל ממון בדין דברי רבי יהושע ר' אלעזר המודעי אומר שונאי בצע אלו שהן שונאין ממון עצמן אם ממון עצמן שונאין קל וחומר ממון חביריהם. פירש ר' יהושע שונאי בצע שונאי שוחד כמו כלו בוצע בצע [ירמיה ו'{{הערה|י"ג.}}] איש לבצעו מקצהו [ישעי' נ"ו{{הערה|י"א.}}] ר"א המודעי דרש כי הם השונאין הממון הרב ואין להם חפץ ברבוי כסף וזהב וכו' כי הממון יקרא בצע וכו' ושוב ראיתי בילמדנו שונאי בצע ששונאין ממון עצמן. ואין צריך לומר ממון אחרים יהיו אומרים אפילו שורף גדישי אפילו קוצץ נטיעותי כהוגן אני דנו וזה ענין ששונאין ממון עצמן שאמר ר"א המודעי שלא יחמלו על ממונם בענין הדין אם יבא להם הפסד ממונו ומשה הזהירם עוד בזה לא תגורו מפני איש{{הערה|דברים א, יז.}}. והבצע ממון כמו שפירשתי. ואונקלוס אומר '''דְסָנָן לְקַבָּלָא מָמוֹן''' ואין הממון אצלו שוחד רק שלא יקבלו ממון מבני אדם במתנה או בהלואה לעולם שלא ישאו להם פנים בעת המשפט וכענין שאמרו בכתובות [דף ק"ה:] האי דיינא דשאיל שאילתא אסור למידן דינא וכו' עכ"ל הרמב"ן.<br />
<br />
ולא זכיתי להבין מי דחקו לפרש דעת אונקלוס על צד שהעיקר מספר חסר ולמה לא העמידו דדעתו כדעת ר' יהושע [רבו של אונקלוס כדאיתא במגלה דף ג'. דאונקלוס מפי ר"א ור' יהושע אמר התרגום] דס"ל להדיא וכדמפרש הרמב"ן בעצמו שונאין לקבל ממון פירוש שונאי שוחד כמו כלו בוצע בצע וכו'. ודע דבגמרא בבא בתרא {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/נח/ב|דף נח:]]}} איתא בזה"ל חזא [דהיינו ר' בנאה] דהוה כתיב אאיבולא כל דיין דמיתקרי לדין לא שמיה דיין אמר להו אלא מעתה אתא אינש מעלמא מזמין ליה לדינא ופסיל ליה אלא כל דיין דמתקרי לדין ומפקין מיניה ממונא בדין לאו דיינא הוא כתבו הכי ברם סאבי דיהודאי אמרין כל דיינא דמתקי לדינא ומפקין מיניה ממונא בדין לאו שמיה דיין. ופירש הרשב"ם בד"ה ומזמין ליה לדינא שלא כדין ויצא מן הדין זכאי: ומפקין מיניה ממונא בדינא לאו שמיה דיין. דגזלן פסול לדון שיעוות הדין בשביל שוחד עכ"ל רשב"ם. וז"ל תוס' ד"ה כל דיינא דמיתקרי לדינא ומפקי מיניה וכו' כגון אם כפר והוציאו ממנו בעדים אבל אם חייבוהו שבועה ולא רצה לישבע ושילם משום הכי לא מיפסיל לדינא עכ"ל. והנה הרשב"ם ותוס' לפי גרסתם כל דיינא דמיתקרי לדין ומפקין מיניה וכו' שפיר פירשו. אמנם כאשר נראה מרש"י והרמב"ן שלא היה גרסתם דמתקרי לדין אלא היה גרסתם כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא דעתם נוטה דלאו בגזלן משתעי או שכפר והעדים מכחישין אותו דבשביל כך מתקרי לדין דזה מלתא דפשיטא הוא דלא יעמידו גזלן לדיין וגם יתרו במה שאמר אנשי אמת ממילא נשמע דכל שכן לא יהיה גזלן. ולכן כתב הרמב"ן ירצה לפרש וכו' כלומר דבאדם כשר משתעי ושיהיה נזהר לראות טרפה לעצמו {{ממ|[[בבלי/חולין/מד/ב|חולין דף מ"ד:]]}} ולהוציא מידו מה שאי אפשר לזכות בו כשילך לדין דאם אינו עושה ככה על כרחך שאינו יודע להיכן הדין נוטה והיאך יתמנה לדיין. וזהו כוונת יתרו וגם דעת ר' בנאה. ודברי חכמים כדרבנות. וצריכין התבוננות. דלא נקט הרמב"ן בסתמא ואפילו הוא שלהם באמת כגון שקנה שום דבר בלא עדים וכו' אלא נקט במכוון כגון שקנה עבד וכיוצא בהן. משום דבלאו הכי קשה דלמה יוצא מידו הלא הדיין ידין האמת דמה שהוא ביד האדם בחזקת שהוא שלו [כמבואר בטוש"ע ח"מ ריש סי' קל"ה] ואם יש עדים למערער שהוא שלו עכ"פ מחוייב לישבע ולמה על מגן יפסיד את שלו. ברם בשקנה עבד שלא בעדים דמבואר בש"ס בבא בתרא {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/לו/א|דף ל"ו.]]}} ובטור וש"ע ח"מ הנ"ל דאין לו חזקה ואם יש עדים למערער שהיה שלו מוציא מיד המחזיק בלא שבועה דאין נשבעין על העבדים כמבואר במשנה ובגמרא וטור וש"ע ח"מ סימן צ"ה וכן שטרות וקרקעות. ואם ידעתי שיש לפקפק בזה דהא קיי"ל דגם בעבדים ושטרות וקרקעות נשבע היסת אפ"ה אפשר דלזה כיוון הרמב"ן גבי יתרו שעל פי דין תורה עכ"פ דבכל המטלטלים בחזקת שהוא שלו למי שהוא עכשיו מוחזק בו משא"כ בעבדים דמהלכים הם וכן הגודרות כמבואר שם {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/לו/א|ב"ב דף ל"ו.]]}} ובדין תורה קודם שנתקן שבועת היסת היה נוטל המערער [כי מסתמא הרבה עדים יש לו שהיה העבד מאז ברשותו ושלא היה] בלא שבועה לגמרי.<br />
<br />
[ומדי דברי בזה אודיע רמז נפלא ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/עה/א|דף עה.]]}} תניא ר' יוסי אומר כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין כך המן היה מגיד להם כיצד שנים שבאו לפני משה לדין זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי אמר להם משה לבקר משפט למחר אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון וכו'. דדוקא בדין זה היה מתקשה משה דבשאר משפטים שבאו לפניו היה פוסק שבועה למי שנתחייב לישבע או כיוצא בזה משא"כ דין עבד שאין נשבעין על העבדים ולהכי אמר להם משה לבקר משפט].<br />
<br />
שוב ראיתי במזרחי שכתב בזה"ל ומה שפירש הרמב"ן דברי רש"י בזה שהרצון בו שכל ממון שידעו בו שאדם יכול להוציאו מידם בדין ישנאו אותו ויחזירהו מעצמם ואפילו הוא שלהם באמת כגון שקנה עבד שלא בעדים וכיוצא בו אינו מחוור שכיון שטוען עבד זה שבידי שלי הוא ואתה מכרתו לי והנטען אומר לא היו דברים מעולם הרי זה נשבע היסת ונפטר ואין אדם יכול להוציא העבד הזה מידו בב"ד אלא א"כ לא רצה להישבע ועמד ושילם לא מיפסיל בהכי דאדרבא מנהג חסידות הוא זה וכו' ע"ש{{הערה|עוד צ"ע לכאו' דכיון דאין הדין עם הטוען אמאי מיקרי שאפשר להוציאו מידו בדין, אטו ישנאו כל ממונם כיון דאפשר להעמיד עליו עדי שקר שמכרו להטוען, וצ"ע.}}. והנה דברים אלו אינם בהחלט דהא אם יש עדים להמערער שהיה שלו אז המערער נוטלו מיד המחזיק בשבועת היסת ולזה דקדק שקנה עבד שלא בעדים כלומר הלוקח אין לו עדים שקנה וממילא עכ"פ יש עדים והרבה אנשים שראו מאז ועד עתה שהיה המערער משתמש בעבד הזה שהיה שלו כאדון עם עבדו. ועוד נוסף לפמ"ש לעיל בס"ד שהרמב"ן כתב דברים אלו לדעת יתרו שאמר שונאי בצע על הדרך הזה שקנה עבד שלא בעדים ומדין תורה אין שום שייכות שבועה לעבדים וכיוצא בו דהיינו שטרות וקרקעות אפילו פשע בהן כמבואר בטוש"ע ח"מ סימן צ"ה שזכרתי למעלה:<br />
<br />
{{שולי הגליון}}<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%98%D7%96&diff=158518מיני תרגומא/שמות/טז2020-06-22T11:27:57Z<p>טוביה יקירוב: שמות טז</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ד==<br />
'''שם''' סימן ט"ז פסוק ד' '''ממטיר''' תרגום אונקלוס '''מָחִית''', עיין רמב"ן:<br />
<br />
==ז==<br />
'''שם''' פסוק ז' '''ובוקר וראיתם את כבוד ה'''' תרגום אונקלוס '''וְצַפְרָא וְתֶחֱזוּן יַת יְקָרָא דַיְיָ''' עיין מ"ש הרמב"ן:<br />
<br />
==יד==<br />
'''<big>פסוק י"ד</big> דק ככפר על הארץ''' תרגום '''דַעֲדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא''' עיין רש"י והרמב"ן האריך קצת בזה וסיים אבל בנוסחות הבדוקים מן התרגום כתוב דעדק '''דְגִיר''' כגלידא על ארעא פירוש עשוי חמרים חמרים כגליד על ארעא והוא האמת וכו' ע"ש. ועוד כתב שם וכן יתרגם אונקלוס בשני פנים בכתובים רבים ע"ש. וז"ל התוס' י"ט {{ממ|[[תוספות יום טוב/פאה/ב#ה|משנה ה' פרק ב' דפאה]]}} גיר שהוא סיד לבן וכן אני אומר מה שתרגם אונקלוס בפרשת בשלח דק ככפור דעדק כגירא שפירושו דעדק כסיד שהוא קלוש על הכותל ולבן ורצה המתרגם לכלול גם מה שנזכר בכתוב במקום אחר והמן כזרע גד לבן ודלא כפי' רש"י שמפרש שרוצה לומר מין צבע שחור דק שנקרא גיר ע"ש:<br />
<br />
==כג==<br />
'''<big>פסוק כ"ג</big> את אשר תאפו אפו''' תרגום אונקלוס '''יַת דְּאַתּוּן עֲתִידִין לְמֵיפָא''' וכו' הוסיף מלת עתידין לאפוקי מדעת [[אבן עזרא/{{כאן}}#כג|ר"א אב"ע]] אלא כפירוש רש"י מה שאתם רוצים לאפות בתנור אפו היום עיין רמב"ן:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%98%D7%95&diff=158517מיני תרגומא/שמות/טו2020-06-22T11:26:10Z<p>טוביה יקירוב: שמות טו</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת בשלח'''}}<br />
==יח==<br />
סימן ט"ו פסוק י"ח '''ה' ימלוך לעולם ועד''' יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו כן יהי רצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם לא יגרע מצדיק עינו ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים ובאו כזה פסוקים רבים כגון ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור. יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.והיה ה' למלך על כל הארץ. ואונקלוס נתיירא ממנו בעבור שהמלכות לאלהים היא לעולמי עד ולפיכך עשאו לשון הוה ותרגום '''יְיָ מַלְכוּתֵיה קָאִים לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא''', כדרך מלכותך מלכות כל עולמים ולא הבינותי דעתו בזה שהרי כתיב יהי כבוד ה' לעולם. וימלא כבודו את כל הארץ. יתגדל ויתקדש. יאמץ ויגדל שמך. ויתכן שטעמם כסוד הברכות עכ"ל הרמב"ן:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%99%D7%91&diff=158516מיני תרגומא/שמות/יב2020-06-22T11:23:15Z<p>טוביה יקירוב: שמות יב</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ו==<br />
'''שם''' סימן י"ב פסוק ו' '''בין הערבים.''' אחר שהאריך הרמב"ן בביאור רש"י וביאור הכתוב סיים בזה הלשון ולזה יטה דעת אונקלוס שאמר '''בֵּין שִׁמְשַׁיָא''' שמש המזרח ושמש המערב:{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%99&diff=158515מיני תרגומא/שמות/י2020-06-22T11:21:46Z<p>טוביה יקירוב: שמות י</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת בא'''}}<br />
==י==<br />
'''פרשת בא''' סימן יו"ד פסוק י' כתב הרמב"ן ראו כי רעה נגד פניכם כתרגומו זה ל' רש"י ומה טוב היה שיפרשהו אלינו והנוסחאות מן התרגום מתחלפות בו יש שכתוב בהן '''אֲרֵי בִּישָׁא דְאַתּוּן סְבִירִין לְמֶעֱבַד לִקְבֵל אַפֵּיכוֹן אִסְתַּחָרַת''' ונראה לזאת הנוסחא שרצה אונקלוס לפרש הרעה שאתם חושבי' לעשות ישיבה נגד פניכם להעיד בכם שאתם רוצים לברוח כלשון ויושיבו אנשים בני בליעל ויעידוהו לאמר והוא כלשון וישבו לאכל לחם ואסתחרו קום נא שבא (צ"ל שבה) אסתחר. ויש נוסחאות כתוב בהן '''לקבל אפיכון לאיסתחרא''' יאמר הנה הרעה הזאת מזומנת לשוב לנגד פניכם כי עליכם תחזור מלשון ולא תסוב נחלה לא תסתחר וזה במדרש חכמים שאמרו בש"ר דרך הבחורים והזקנים לזכות שמא הקטנים והטף מי שאומר דבר זה אין דעתו אלא לברוח ראו כי אותה שאתם מבקשים לעשות שיש בדעתכם לברוח היא תשוב נגד פניכם שלא תצאו מכאן כלומר מדה כנגד מדה. ועוד מצאתי בו נוסחא אחרת '''לית קביל אפיכון לאיסתחרת''' יאמר אין בהכרת פניכם להסב הרעה אשר בלבבכם כי הכרת פניכם ענתה בכם עכ"ל:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%93&diff=158514מיני תרגומא/שמות/ד2020-06-22T11:19:41Z<p>טוביה יקירוב: שמות ד</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==י==<br />
'''שם''' סימן ד' פסוק י' כתב התשבי {{ממ|[[ספר התשבי/קמא|שורש קמ"א]]}} '''שלשום''' מתורגם בכל מקום '''מִדְקָמוֹהִי''' ויש ספרים שכתוב בהן מדקדמוהי והוא טעות סופר וכן כתוב במתורגמן וכן תדע להגיה הכא ולקמן סי' ה' פסוק ז' וח' וכן בסימן כ"א בפסוק כ"ט וכן בשאר מקומות:<br />
<br />
==יג==<br />
'''שם''' פסוק י"ג '''שלח נא ביד תשלח''' תרגום אונקלוס '''שְׁלַח כְּעַן בְּיַד מַן דְכָּשֵׁר לְמִשְׁלַח''', הוסיף מלת דכשר ואמר שלח נא ביד אדם מדבר צחות שיהיה כשר וראוי לשליחות נכבדת כזאת ואל תשלח ביד כבד פה וכו' כ"כ הרמב"ן:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%92&diff=158513מיני תרגומא/שמות/ג2020-06-22T11:17:52Z<p>טוביה יקירוב: שמות ג</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ב-ג==<br />
'''שם ג'''' פסוק ב' '''הסנה בוער''' תרגומו '''אַסָּנָא בָּעִיר''': ובפסוק ג' '''מדוע לא יבער הסנה''' תרגומו '''מַדֵּין לָא מִתָּקַד אַסָּנָא''' עיין הטעם ברמב"ן:<br />
<br />
==יד==<br />
'''פסוק י"ד''' ז"ל הרמב"ן כה תאמר לבני ישראל לשון רש"י מדברי רבותינו וכו' ואונקלוס תרגם שני השמות '''אהא עם מאן דאהא''' ולא תרגם כלל השם שאמר בו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם והנראה מדעתו כי אצילות וכו' ע"ש הסוד גדול. ומזה תראה כי לא כנוסחת הרמב"ן הנוסחא שלפנינו בכל הספרים בת"א כמו שהוא בעברי '''אהיה אשר אהיה''' ונפש היפה יוכל לאמת נוסחא הישרה שכתב הרמב"ן:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%91&diff=158512מיני תרגומא/שמות/ב2020-06-22T11:16:13Z<p>טוביה יקירוב: שמות ב</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
'''שם''' סימן ב' פסוק ז' ב[[רש"י/{{כאן}}#ז|רש"י]] מן העבריות שהחזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה עכ"ל. ולכאורה יש לדקדק לפי מה דאיתא בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/נט/ב|דף נ"ט:]]}} דאם הולד מכיר את אמו מחוייבת להניק לו אף אם נתגרשה ובעי בגמרא עד כמה [פי' רש"י כמה חדשים אית לן למימר שיודע להכירה מלינק מאשה אחרת] ואיפלגו בה אמוראי והמיקל מכלן אמר עד ג' חדשים. והנה מלבד מה דמסיק הש"ס דכל תינוק לפום חורפי' ואפילו בן נ' יום מכיר ומשה וודאי מקטפי' ידיע וביותר ידוע כי כבר עברו שלשה חדשים משנולד כדכתיב ותצפנהו שלשה ירחים וא"כ למה לרש"י לפרש משום כבוד השכינה. ונראה דהא עוד יש לדקדק מפסוק ו' ותפתח ותראהו את מי ראתה הילד זהו פשוטו ומדרשו שראתה עמו שכינה עכ"ל רש"י ולכאורה וכן מדייק השפתי חכמים מי הכריח את רש"י להביא הדרשה אחר שכבר כתב זהו פשוטו. אלא לכוונה רצויה כתב רש"י כן דלכאורה יקשה למה לא היתה בת פרעה בשעה שראתה כי משה ינק מן האשה שהביאה מרים אחותו יודעת כי זאת אמו בבירור היא שהרי מזולתה לא רצה לינק וכדאמרן. אע"כ דבת פרעה סברה דמש"ה לא ראתה לינק לפי שראתה עמו שכינה ויהיה עתיד לדבר עמו. ובזה יתבאר הכל על נכון:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%90&diff=158511מיני תרגומא/שמות/א2020-06-22T11:15:15Z<p>טוביה יקירוב: שמות א</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת שמות'''}}<br />
סימן א' פסוק כ"ב '''ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכהו''' והנה ברש"י וכן בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/יב/א|דף י"ב.]]}} דאף על עמו גזר אותו היום ע"ש. ובתרגום אונקלוס וכן ביונתן איתא '''כל ברא דיתיליד ליהודאי בנהרא תרמוניה'''. שמעתי בשם גדול אחד דהך ליהודאי קאי אסיפא דמש"ה (בסבתם) בנהרא תרמוני' (אף אמם) ודוחק גדול הוא ואין מתקבל על הלב. אמנם מהנראה לומר לפי סוגית הש"ס הנ"ל דאיתא התם אמר רבי יוסי בר חנינא ג' גזירות גזר בתחלה אם בן הוא והמתן אותו ואח"כ היאורה תשליכוהו ולבסוף אף על עמו [והנה מה שבפסוק כתיב ויצו פרעה לכל עמו בתחלה. ובתריה כתיב כל הבן הילוד וגו' ובש"ס הנ"ל דרשו המאוחר למוקדם עין במהרש"א יישוב לזה] ודע מה שכתב רש"י בפירוש החומש לכל עמו אף עליהם גזר כו' שנאמר כל הבן הילוד ולא נאמר הילוד לעברים כו' ע"ש הלך רש"י בשטת שמות רב דאיתא שם דשני גזירות היו דמויצו לכל עמו ה"א דצוה לכל עמו להשליך בני העברים ליאור ולכך מסיים כל הבן הילוד בין עברים בין מצרים אולם התרגום ס"ל כש"ס דילן דכל הבן הילוד היתה גזירה שנייה להשליך בני עברים ליאור כי גזירה ראשונה והמתן ע"י המילדות [אשר לא שמעו בקולו ותחיין את הילדים] בטלה והגזרה הג' היתה לכל עמו [דהיינו אף על עמו] לכך מפרש התרגום ופקיד פרעה לכל עמיה [כדכתיב בקרא] כל ברא דיתיליד ליהודאי וגו' היא היתה גזרה שנייה כנ"ל והמעיין לא יכזב במודים דרבנן אף לדברי קטן:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94_%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91&diff=158510שיחת משתמש:טוביה יקירוב2020-06-22T11:13:28Z<p>טוביה יקירוב: /* מיני תרגימא */</p>
<hr />
<div>==ברוך הבא==<br />
ברוך הבא טוביה, נעים להכיר. [[עמוד ראשי|האוצר בהרצה]]. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת". [[משתמש:מערכת|מערכת]] ([[שיחת משתמש:מערכת|שיחה]]) 15:21, 11 במרץ 2018 (UTC)<br />
:תודה ויום טוב. [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 13:49, 28 במרץ 2018 (UTC)<br />
::הו הו! הפתעה נעימה. אני כבר אסדר, אתה מכניס את התבניות נכון, אבל חסר פרט קטן שיפעיל אותם, באשמתי, אל דאגה תמשיך כמו שעשית בראשון וזה יעבוד עוד מעט. [[עמוד ראשי|האוצר בהרצה. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת"]]. [[משתמש:מערכת|מערכת]] ([[שיחת משתמש:מערכת|שיחה]]) 08:27, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
:::חזרתי במקרה, אבל נראה שהעסק התפתח משהו רציני. לא רגיל. אני נהנה לראות, אולי אשאב לכאן יותר. יש לי כמה קטעים של מיני תרגומא שלא העליתי, מקווה להשלים. אבל תסדר את זה שיראו אותו ברשימת כל המפרשים? [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 08:30, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
::::בוצע וסודר. אתה מוזמן להעלות את מה שאמרת, ובכלל, ליהנות פה מכל רגע ואולי להרחיב את פעילותך. בעיקר חשוב: אם אתה מוצא 'מציאה' כלשהי תוך כדי לימודך: ערוך אותה ושתף את כולנו במקומות המתאימים. תרומות קטנות כאלו לא דורשות השקעה מיוחדת, אבל תועלתן המצטברת עצומה. [[עמוד ראשי|האוצר בהרצה. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת"]]. [[משתמש:מערכת|מערכת]] ([[שיחת משתמש:מערכת|שיחה]]) 08:53, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
<br />
==מיני תרגימא==<br />
הי, שנים לא ראינו. אתה יודע שבינתיים העלו את הספר הזה ב'ספריא'? אתה העברת להם? או לקחת מהם? אם מותר לשאול. [[משתמש:מהדורה קמא|מהדורה קמא]] ([[שיחת משתמש:מהדורה קמא|שיחה]]) 11:02, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
:הי הי, לא נורא. אשתדל לבקר. אני הקלדתי את הספר הזה בשנת תש"ס, בתקופה שלפני הליגטורות למיניהם (על כל פנים לא היו ביד כל אחד) מאז הוא בבית גנזי. אבל הקלדתי רק את חומש בראשית.<br />
:תודה על ההפניה. ראיתי עכשיו שהועלה ב'ספריא' בנחלת הכלל. ההעתקה שלי מאד מדויקת, מהשוואה קלה מצאתי אצלם טעות אחת. לא נראה לי שכדאי להעדיף את העותק שלהם. אבל את שאר החומשים אפשר בהחלט להעלות משם כמו כל ספר אחר, אני לא חושב שאשקיע בהקלדה של זה מא' ועד ת', מאחר שכפי הנראה כבר קם לספר גואל אחר. [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 11:10, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
::האמת, אני רואה אצלי עוד קצת מחומש שמות. אעלה את החומר מיד. אז אנא אל תעלה משם עד שאסיים. [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 11:13, 22 ביוני 2020 (UTC)</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94_%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91&diff=158507משתמש:טוביה יקירוב2020-06-22T11:10:27Z<p>טוביה יקירוב: הסרת כל התוכן מהדף</p>
<hr />
<div></div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94_%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91&diff=158506שיחת משתמש:טוביה יקירוב2020-06-22T11:10:03Z<p>טוביה יקירוב: /* מיני תרגימא */</p>
<hr />
<div>==ברוך הבא==<br />
ברוך הבא טוביה, נעים להכיר. [[עמוד ראשי|האוצר בהרצה]]. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת". [[משתמש:מערכת|מערכת]] ([[שיחת משתמש:מערכת|שיחה]]) 15:21, 11 במרץ 2018 (UTC)<br />
:תודה ויום טוב. [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 13:49, 28 במרץ 2018 (UTC)<br />
::הו הו! הפתעה נעימה. אני כבר אסדר, אתה מכניס את התבניות נכון, אבל חסר פרט קטן שיפעיל אותם, באשמתי, אל דאגה תמשיך כמו שעשית בראשון וזה יעבוד עוד מעט. [[עמוד ראשי|האוצר בהרצה. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת"]]. [[משתמש:מערכת|מערכת]] ([[שיחת משתמש:מערכת|שיחה]]) 08:27, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
:::חזרתי במקרה, אבל נראה שהעסק התפתח משהו רציני. לא רגיל. אני נהנה לראות, אולי אשאב לכאן יותר. יש לי כמה קטעים של מיני תרגומא שלא העליתי, מקווה להשלים. אבל תסדר את זה שיראו אותו ברשימת כל המפרשים? [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 08:30, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
::::בוצע וסודר. אתה מוזמן להעלות את מה שאמרת, ובכלל, ליהנות פה מכל רגע ואולי להרחיב את פעילותך. בעיקר חשוב: אם אתה מוצא 'מציאה' כלשהי תוך כדי לימודך: ערוך אותה ושתף את כולנו במקומות המתאימים. תרומות קטנות כאלו לא דורשות השקעה מיוחדת, אבל תועלתן המצטברת עצומה. [[עמוד ראשי|האוצר בהרצה. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת"]]. [[משתמש:מערכת|מערכת]] ([[שיחת משתמש:מערכת|שיחה]]) 08:53, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
<br />
==מיני תרגימא==<br />
הי, שנים לא ראינו. אתה יודע שבינתיים העלו את הספר הזה ב'ספריא'? אתה העברת להם? או לקחת מהם? אם מותר לשאול. [[משתמש:מהדורה קמא|מהדורה קמא]] ([[שיחת משתמש:מהדורה קמא|שיחה]]) 11:02, 22 ביוני 2020 (UTC)<br />
:הי הי, לא נורא. אשתדל לבקר. אני הקלדתי את הספר הזה בשנת תש"ס, בתקופה שלפני הליגטורות למיניהם (על כל פנים לא היו ביד כל אחד) מאז הוא בבית גנזי. אבל הקלדתי רק את חומש בראשית.<br />
:תודה על ההפניה. ראיתי עכשיו שהועלה ב'ספריא' בנחלת הכלל. ההעתקה שלי מאד מדויקת, מהשוואה קלה מצאתי אצלם טעות אחת. לא נראה לי שכדאי להעדיף את העותק שלהם. אבל את שאר החומשים אפשר בהחלט להעלות משם כמו כל ספר אחר, אני לא חושב שאשקיע בהקלדה של זה מא' ועד ת', מאחר שכפי הנראה כבר קם לספר גואל אחר. [[משתמש:טוביה יקירוב|טוביה יקירוב]] ([[שיחת משתמש:טוביה יקירוב|שיחה]]) 11:10, 22 ביוני 2020 (UTC)</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9E%D7%98&diff=158505מיני תרגומא/בראשית/מט2020-06-22T11:07:03Z<p>טוביה יקירוב: בראשית מט, הושלם ספר בראשית בס"ד</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ה==<br />
'''שם''' סימן מ"ט פסוק ה' ו' כתב הרמב"ן שמעון ולוי אחים וכו' והנכון בעיני שאומר כי שמעון ולוי אחים גמורים דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם וכבר פירשתי כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונמולו ואולי ישובו אל ה' ויהיו כלם בכלל אנשי בית אברהם ומן הנפש אשר עשו. ועוד חרה לו שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר ויהיה חילול השם שיעשה הנביא חמס ושוד וזה טעם בסודם אל תבא נפשי התנצל שלא היה בסודם בענותם במרמה ובקהלם לא נתייחד כשבאו על העיר והרגום ולכן יקלל אפם ועברתם וכן תרגם אונקלוס '''ברזיהון לא הות נפשי באיתכנושיהון למהך''' וגו' ופי' כלי חמס וכו' [ועיין בזה גם ברש"י] ואמר אונקלוס כי טעם '''שׁוֹר''' כמו '''שׁוּר''' בשורק מן בנות צעדה עלי '''שׁוּר''' ותרגם בו '''שור סנאה''' מן ותבט עיני בשורי וטעם שעקרו עיר מוקפת חומה את טפם ואת נשיהם אחרי הרגם את אנשי העיר וכו' ע"ש:<br />
<br />
==ט==<br />
'''שם''' פסוק ט' '''דן ידין עמו''' תרגום אונקלוס '''בְּיוֹמוֹהִי יִתְפְרֵק עַמֵּיהּ''' עיין רמב"ן:<br />
<br />
==כב==<br />
'''פסוק כ"ב בנות צעדה עלי שור''' תרגום אונקלוס '''תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְקוּן מִבְּנוֹהִי יְקַבְּלוּן חוּלָקָא וְאַחְסַנְתָּא''' שיהיו שנים בקבלת הנחלה וטעם '''חולקא''' חלק בכור '''ואחסנתא''' ירושת הפשוט. עיין פירוש הרמב"ן {{ממ|[[רמב"ן/בראשית/מח#ו|לעיל סימן מ"ח פסוק ו']]}} שהאריך בזה:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9E%D7%97&diff=158502מיני תרגומא/בראשית/מח2020-06-22T11:00:23Z<p>טוביה יקירוב: בראשית מח</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת ויגש'''}}<br />
סימן מ"ח פסוק ו' '''וּמוֹלַדְתְּךָ אַשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם''' וכו' תרגום אונקלוס '''וּבְנִין דְתוֹלִיד בַּתְרֵיהוֹן''' ויהיה אשר הולדת עבר במקום עתיד כמו אשר לקחתי מיד האמורי וכו' כך כתב הרמב"ן בפסוק (ט"ו) ויברך את יוסף ע"ש דברים מחמדים:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9E%D7%95&diff=158501מיני תרגומא/בראשית/מו2020-06-22T10:59:28Z<p>טוביה יקירוב: בראשית מו</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
'''שם''' סימן מ"ו פסוק ד' במורה נבוכים תמה על דעת אונקלוס כי אונקלוס שם כל מאודו להרחיק הגשמות בכל סיפור אשר בתורה וכל אשר ימצא מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה ישים ענין התנועה לכבוד נברא או לשמירה. ומתרגם וירד ה' [נח סימן י"א פסוק ה'] '''וְאִיתְגְלֵי''', ארדה נא [וירא סימן י"ח פסוק כ"א] '''אִיתְגְלֵי כְעַן''' וא"כ למה תרגם כאן '''אֲנָא אֵיחוּת עִמָּךְ''', והנה פירושו של המורה נבוכים בזה וכיוצא בזה תמצא שהאריך כאן הרמב"ן וסותר פירושו ובונה פירוש גדול ונורא דלמה יברח אונקלוס מן התנועה וירחיק השמיעה ג"כ מיראתו שתורה על גשמות ולא יברח מן האמירה והדבור ולא מן הקריאה בשום מקום אלא בכלם יתרגם '''וַאֲמַר יְיָ, וּמַלֵיל יְיָ, וּקְרָא יְיָ לְמֹשֶׁה,''' והיא גם היא תורה על גשמות והיה לו לתרגם ויתאמר מן קדם ה' או ואמר יקרא דה' או ויתרעי ה' כפי הראוי בענין. וכן האריך במלת '''שְׁכִינְתֵּיהּ''' ובמלת '''מֵימְרָא''' ובמלת '''מֵימְרִי''' ובמלת '''יְקָרָא''' ומפני כבוד השם הסתר דבר לא רציתי להעתיק כל דבריו של גדול הרמב"ן. ומצוה על המהדרין להדר לעיין שמה והחכמה תנוח בלב נבון. וסיום דבריו בזה"ל אבל מה שאמר כאן '''אֲנָא אֵיחוֹת עִמָּךְ''' רצה לרמוז בו מה שאמרו גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה גלו לעולם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעולם ע"ש: אמנם בגמ' שלפנינו מגילה דף כ"ט. איתא בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וכו' גלו לבבל שכינה עמהם שנא' למענכם שלחתי בבלה ואף כשהן עתידין להגאל וכו' ואמנם נוסחת הרמב"ן לא מצאתי אף בילקוט. ועיין שבת {{ממ|[[בבלי/שבת/פט/ב|דף פ"ט:]]}} אמרת לו אנכי ארד עמך מצרים ולא בקש עלינו רחמים:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9E%D7%94&diff=158500מיני תרגומא/בראשית/מה2020-06-22T10:58:19Z<p>טוביה יקירוב: בראשית מה</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת ויגש'''}}<br />
==א==<br />
סימן מ"ה פסוק א' '''לְהִתְאַפֵּק''' תרגום אונקלוס '''לְאִתְחַסָנָא''' להתחזק וכן כל לשון התאפקות בכל מקום חזוק והנכון בעיני שהיו שם מבית פרעה ומן המצריים אנשים רבים יחלו פניו למחול לבנימן כי נכמרו רחמיהם על תחנוני יהודה ולא יכול יוסף להתחזק לכלם וכו' עכ"ל רמב"ן. אמנם לא ידעתי מה טעם לא פירש הרמב"ן לעיל מקץ {{ממ|[[רמב"ן/בראשית/מג#לא|סימן מ"ג פסוק ל"א]]}} וירחץ פניו ויצא ויתאפק ותרגם אונקלוס '''וְאִתְחַסָן''' ושם אי אפשר לפרש על דרך שפירש הכא ואם שם נכון בלאו הך טעמא כמו בכל לשון התאפקות א"כ מי הכריחו ליתן טעם בקרא דהכא ויש ליישב:<br />
<br />
==יב==<br />
'''שם''' פסוק י"ב ז"ל הרמב"ן כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש בלי מליץ זהו דעת המפרשים והוא תרגום '''אונקלוס'''. ויתכן שאמר להם כך לאמתלא ולפיוס כי איננה ראיה שידבר אדם אחר במצרים בלשון הקודש כי על דעתי הוא שפת כנען ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא וכו' ע"ש:<br />
<br />
==כז==<br />
'''פסוק כ"ז ותחי רוח יעקב אביהם''', תרגום אונקלוס '''ושרת רוח קודשא על יעקב''', וז"ל הרמב"ן ואונקלוס תרגם '''רוח נבואה''' בעבור שהדבר אמת הוסיף זה ודרש כן במלת רוח שלא אמר ויחי יעקב אביהם ועשאו מענין רוח ה' אלהים דבר עלי וכו' ע"ש. ויש להוסיף נופך ממה שאמר יעקב אלכה ואראנו בטרם אמות החליט הדבר הזה ולא היה מתיירא אולי ימות [על הדרך כמו שחשש לעיל גבי בנימן לעיל סימן מ"ב פסוק ד' כי אמר פן יקראנו אסון ועיין רש"י שם. ובלאו הכי נמי וכי הי' יודע באיזה יום ימות עיין שבת דף קנ"ג.] קודם שיראה אותו לכן תרגם דע"פ הנבואה אמר זה ועל פי האמת שהבטיחו הקב"ה ויוסף ישית ידו על עיניך:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9E%D7%92&diff=158499מיני תרגומא/בראשית/מג2020-06-22T10:54:38Z<p>טוביה יקירוב: בראשית מג</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==יח==<br />
'''שם''' מ"ג פסוק י"ח '''לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ''', תרגם אונקלוס '''לְאִתְרַבְרָבָא''' כו' ע"ש פירש"י והרמב"ן פי' קצת באופן אחר:<br />
<br />
==כ==<br />
'''פסוק כ' בִּי אֲדֹנִי''' תרגם אונקלוס '''בְּבָעוּ''' ז"ל הרמב"ן בי אדני לשון בעיא ותחנונים הוא בלשון ארמי בייא בייא לשון רש"י. וזה דבר זר מאוד לסומכו אל מלת לשון טורסי ואינה דומה אליה כי בייא כולה לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי. ועוד שהמלה ההיא אינה לשון בעיא ותחנונים כמו שאמר הרב אבל היא לשון צעקה ותרעומות על שבר ועל עיוות דבר כגון מלת אבוי בלשון הקודש והיא ידועה בלשון ערב ירגילו אותה בקינותיהם כולן בפתחי הבי"ת ובלשון יון בייא בייא הבי"ת רפה בשוא יאמרו אותה על דוחק וצער. ובב"ר מהו סלו לרוכב וכו'. ועוד לפנינו בפרשת ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני אמר לו יהודה בייא אתה מעביר עלינו שכך אמרת אלינו ואשימה עיני עליו זהו השמת עין וכו' ואונקלוס שתרגם בי אדוני '''בְּבָעוּ רִבּוֹנִי''' לא שהוציא מלת בי מן בעו אבל רדף הענין שהוא בא בכל מקום בענין בקשה עכ"ל. הנה במ"ש כי בייא לא תשתנה וכו' אכן הערוך הביא מלת בייא בערך ביאה וזכר כמה מאמרים שנזכר בהן בייא וגם איזה מאמרים שנזכר בהן ביאה ע"ש. וזה שכתב הרמב"ן בשם המדרש בפרשת ויגש אליו יהודה אמר לו יהודה בייא וכו' כתב הערוך בזה הלשון ובילמדנו וכו' ובויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ביאה אתה מעביר עלינו למה אתה נוטל את בנימן לעבד וכו'. ודע עוד דביומא דף ס"ט: ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול מאי אמר אמר רב ואי תימא ר' יוחנן בייא בייא היינו האי דאחריבי' למקדשא וכו' וז"ל רש"י בייא בייא לשון זעקה וקובלנא האי דאחריב לבית המקדש מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע של ע"ז עכ"ל רש"י. ובסנהדרין דף ס"ד. ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם [נחמי' ט'] ולכך נראה דגם ביומא צריך להיות כך, מאי אמור אמר רב יהודה ואי תימא רבי יונתן בייא בייא בלשון ארמי הוי לשון גנוח וצעקה כמו אהה בלשון הקודש היינו האי דאחריב לביתא למקדש והיו מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע של ע"ז עכ"ל. ואחר הודיע כל אלה מבואר נכון פי' רש"י בחומש הנ"ל [ועיין ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/צז/ב|דף צ"ז:]]}} בייא בייא מאח ופי' רש"י שם]:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9E%D7%91&diff=158498מיני תרגומא/בראשית/מב2020-06-22T10:54:08Z<p>טוביה יקירוב: בראשית מב</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==כז==<br />
'''שם מ"ב''' פסוק כ"ז '''אַמְתַּחְתּוֹ''' תרגום אונקלוס '''טוֹעֲנֵיה''' הנראה מדעתו שהי' לכל אחד שק גדול ושקים קטנים להשוות משאם וכלל המשא יקרא אמתחת וכו' ע"ש:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9E%D7%90&diff=158497מיני תרגומא/בראשית/מא2020-06-22T10:44:41Z<p>טוביה יקירוב: בראשית מא</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת מקץ'''}}<br />
==א==<br />
סי' מ"א פסוק א' ז"ל ה[[רמב"ן/{{כאן}}#א|רמב"ן]] ויהי מקץ, על היאור כל שאר נהרות אינם קרוין יאורים חוץ מנילוס וכו' לשון רש"י. אבל אונקלוס תרגם יאור '''נַהֲרָא''' רק תרגם על יאוריהם [וארא סימן ז' פסוק י"ט] '''עַל אֲרִיתֵהוֹן''' כי הוצרך שם להבדיל ביניהם מפני שהזכיר על נהרותם ועל יאוריהם והנה כולם יקראו לדעתו יאורים הגדולים נקראים נהרות ויאורים ואלו העשויין חפירות ארוכות בידי אדם גם הם יקראו יאורים ומצינו וכו': ולדעתי כדברי אונקלוס כן הוא כי יאור ונהר לשון אחד ושניהם לשון אורה וכן הגשם נקרא אור וכו' ואולי בעבור שהגשמים בסבת המאורות והנהרות יעשו מהם יתיחסו אל האורות עכ"ל:<br />
<br />
==כג==<br />
'''שם''' פסוק כ"ג '''צְנֻמּוֹת דַקּוֹת''', תרגום אונקלוס '''נָצָן לַקְיַין''' עיין פי' רש"י והרמב"ן האריך לפרשו באופן אחר ע"ש. ועיין רש"י ברכות {{ממ|[[רש"י/ברכות/לט/ב|דף ל"ט:]]}} פת הצנומא בקערה. יבישה שנתנה בקערה לשרות וכן צנומות דקות:<br />
<br />
==מה==<br />
'''פסוק מ"ה צָפְנַת פַּעֲנֵחַ''', תרגום אונקלוס '''גַבְרָא דִטְמִירִין גַלְיָן לֵיהּ''' הנה רש"י כתב צפנת פענח מפרש הצפונות ואין לפענח דמיון במקרא. וז"ל הרשב"ם צפנת פענח כתרגומו ולשון מצרים הוא וכן היה דרכם לקרוא לאדם בשעת שממנין אותו על ביתו שם הראוי וכן ויקרא משה להושע יהושע וכן ויקרא לדניאל בלטשצר עכ"ל. ור"א אב"ע כתב בזה"ל צפנת פענח אם זו המלה מצרית לא ידענו פירושה ואם היא מתורגמת לא ידענו שם יוסף ויהי פירושו פענח כאשר תרגם המתרגם ארמית והיא מלה מרובעת עכ"ל. וז"ל הרמב"ן צפנת פענח אמר אברהם כי אם היא מלה מצרית לא ידענו פירושה ואם מתורגמת לא ידענו שם יוסף ועל דעת ראשונים שאומר המפענח נעלמים יתכן שקרא לו שם נכבד כשם ארצו כי שאל לו או שהיה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו וענינו צפונה מגלה וכן בתו קראה שם משה רבינו בלשון עמו מן המים משיתיהו ואל תשתומם בעבור כי קראוהו סופרי המצריים מוניוס כי ישנו השמות ללשון מובן או מורגל להם כאשר יעשה התרגום בקצתם כגון בין קדש ובין שור בין רקם וחגרא וכן בהרבה מן השמות ובקצתם לא ישנה דבר כאשר עשה בסיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן וזולתם הרבה וזה לפי מה שהיו נקראים בלשון ארמית בדורו וכן עשו הנוצרים המעתיקים עכ"ל:<br />
<br />
==מז==<br />
'''שם פסוק מ"ז לִקְמָצִים''' תרגום אונקלוס '''לְאוֹצָרִין''' וזה לשון הרמב"ן ותרגום אונקלוס לאוצרים כי החפירות העשויות בארץ לאוצר או לדברים אחרים יקראו קמצים וכו' ע"ש:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9E&diff=158493מיני תרגומא/בראשית/מ2020-06-22T10:10:10Z<p>טוביה יקירוב: בראשית מ</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ב==<br />
'''שם''' סימן מ' פסוק ב' '''שְׁנֵי סָרִיסָיו''' תרגום אונקלוס '''תְּרֵין רַבְרְבָנוֹהִי''' עיין רמב"ן:<br />
<br />
==י==<br />
'''פסוק יו"ד כַּד אַפְרַחַה''', עיין פי' רש"י והרמב"ן משיג עליו ופירש בענין אחר:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9C%D7%98&diff=158492מיני תרגומא/בראשית/לט2020-06-22T10:08:34Z<p>טוביה יקירוב: בראשית לט</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
'''שם''' סימן ל"ט פסוק י"ב ויעזוב בגדו בידה וינס '''ויצא''' החוצה שמעתי משום אא"ז הרב המופלא מוהר"י מוכיח זצ"ל תיבת ויצא דלכאורה היא מיותר מרמז בר"ת '''וי'''צא '''צ'''ורת '''א'''ביו כדאיתא בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/לו/ב|דף ל"ו:]]}} אף הוא לעשות וכו' אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו ודפח"ח:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9C%D7%97&diff=158491מיני תרגומא/בראשית/לח2020-06-22T10:07:35Z<p>טוביה יקירוב: </p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ב==<br />
'''שם''' סימן ל"ח פסוק ב' ז"ל הרמב"ן '''בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי''' אמר אונקלוס '''תַּגְּרָא''' כלומר איש סוחר שבא לגור בארץ בסחורתו ודעתו לומר כי בני יעקב ישתמרו מלישא כנעניות כאשר צוה אביהם יצחק גם אברהם וכן הזכירו במסכת פסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/נ/א|דף נ'.]]}} והיו נשיהם מצריות עמוניות מואביות ומיחוסי בני ישמעאל וכו' ע"ש שהאריך:<br />
<br />
==יח==<br />
'''שם''' פסוק י"ח '''וּפְתִילֶךָ''' תרגם אונקלוס '''וְשׁוּשִׁיפָךְ'''. רש"י פי' שמלתך שאתה מתכסה בה וכתב הרמב"ן ואיננו נכון שיתן שמלתו וילך ערום ממנה. ואיך תקרא השמלה פתיל וכו' ואולי היה בידו סודר קטן אשר יעטוף בו קצת הראש לפעמים ויקרא פתיל בעבור שהוא קצר כפתיל. והוא שתרגם אונקלוס שושיפא ולא תמצא לאונקלוס בכל שמלה שבתורה שיתרגם אותה שושיפא אבל ל' כסות ומלבוש תרגם בכולן מלבד '''וּפָרְשׂוּ הַשִׂמְלָה''' [תצא סי' י"ב פסוק י"ז] שאומר '''וְיִפְרְשׂוּן שׁוּשִׁיפָא''' לפי שהוא סודר הידוע בתלמוד שידעו בו הבתולים וכו' ע"ש. הנה מ"ש הרמב"ן הידוע בתלמוד וכו' כוונתו אהא דאיתא בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/מו/א|דף מ"ו.]]}} לדעת ר' אליעזר בן יעקב דאמר דברים ככתבן ופירש שמלה שמלה ממש אבל רבנן פליגי עליה ומפרשים מלמד שבאים עדים של זה ועדים של זה ובוררין את הדבר כשמלה חדשה. והנה האונקלוס יראה שפסק כרבי אליעזר בן יעקב אבל רש"י כתב ופרשו השמלה הרי זה משל מחוורין את הדבר כשמלה. נראה שהוא כתב אליבא דרבנן. והנה הרמב"ן כתב שם דהלכה כר"א בן יעקב וכן פסק הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/נערה בתולה/יג#ו|פרק י"ג מהלכות נערה דין ו']]}} שמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי ע"ש כסף משנה ואין כאן מקום להאריך:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9C%D7%97&diff=158490מיני תרגומא/בראשית/לח2020-06-22T10:05:19Z<p>טוביה יקירוב: בראשית לח</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ב==<br />
'''שם''' סימן ל"ח פסוק ב' ז"ל הרמב"ן '''בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי''' אמר אונקלוס '''תַּגְּרָא''' כלומר איש סוחר שבא לגור בארץ בסחורתו ודעתו לומר כי בני יעקב ישתמרו מלישא כנעניות כאשר צוה אביהם יצחק גם אברהם וכן הזכירו במסכת פסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/נ/א|דף נ'.]]}} והיו נשיהם מצריות עמוניות מואביות ומיחוסי בני ישמעאל וכו' ע"ש שהאריך:<br />
<br />
==יח==<br />
'''שם''' פסוק י"ח '''וּפְתִילֶךָ''' תרגם אונקלוס '''וְשׁוּשִׁיפָךְ'''. רש"י פי' שמלתך שאתה מתכסה בה וכתב הרמב"ן ואיננו נכון שיתן שמלתו וילך ערום ממנה. ואיך תקרא השמלה פתיל וכו' ואולי היה בידו סודר קטן אשר יעטוף בו קצת הראש לפעמים ויקרא פתיל בעבור שהוא קצר כפתיל. והוא שתרגם אונקלוס שושיפא ולא תמצא לאונקלוס בכל שמלה שבתורה שיתרגם אותה שושיפא אבל ל' כסות ומלבוש תרגם בכולן מלבד '''וּפָרְשׂוּ הַשִׂמְלָה''' [תצא סי' י"ב פסוק י"ז] שאומר '''וְיִפְרְשׂוּן שׁוּשִׁיפָא''' לפי שהוא סודר הידוע בתלמוד שידעו בו הבתולים וכו' ע"ש. הנה מ"ש הרמב"ן הידוע בתלמוד וכו' כוונתו אהא דאיתא בכתובות דף מ"ו. לדעת ר' אליעזר בן יעקב דאמר דברים ככתבן ופירש שמלה שמלה ממש אבל רבנן פליגי עליה ומפרשים מלמד שבאים עדים של זה ועדים של זה ובוררין את הדבר כשמלה חדשה. והנה האונקלוס יראה שפסק כרבי אליעזר בן יעקב אבל רש"י כתב ופרשו השמלה הרי זה משל מחוורין את הדבר כשמלה. נראה שהוא כתב אליבא דרבנן. והנה הרמב"ן כתב שם דהלכה כר"א בן יעקב וכן פסק הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/נערה בתולה/יג#ו|פרק י"ג מהלכות נערה דין ו']]}} שמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי ע"ש כסף משנה ואין כאן מקום להאריך:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9C%D7%96&diff=158489מיני תרגומא/בראשית/לז2020-06-22T09:59:30Z<p>טוביה יקירוב: בראשית לז</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת וישב'''}}<br />
<br />
==ב==<br />
סימן ל"ז פסוק ב' '''וְהוּא נַעַר.''' תרגם אונקלוס '''וְהוּא רָבֵי'''. וברמב"ן כתב בזה"ל ואונקלוס תרגם '''וְהוּא מַרְבֵּי עִם בְּנֵי בִלְהָה''' ואמר כי מיום היותו נער הוא עמהם הם גדלוהו כאב והם ישרתוהו ע"ש:<br />
<br />
==ז==<br />
'''שם''' פסוק ז' '''כי בן זקונים הוא לו''' תרגם אונקלוס '''ארי בר חכים הוא ליה.''' פי' רש"י כל מה שלמד משם ועבר מסר לו וכתב הרמב"ן (והנראה בעיני כי מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתו לזקוניו. והנה לקח יעקב את יוסף לדבר זה והיה עמו תמיד ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק) ואונקלוס שאמר בר חכים ירצה לומר שהיה בן דעת וחכם בעיני אביו וטעמו כטעם זקנים ותרגם בילד זקונים {{ממ|[[תנ"ך/אונקלוס/מד#כ|ויגש מ"ד כ']]}} בר סבתין כי לא אמר הכתוב כי בן זקונים היה אבל אמר הוא לו שהוא כן בעיניו וזאת כוונתם באמרם כל מה שלמד משם ועבר מסר לו לומר שמסר לו חכמות וסתרי תורה ומצאו משכיל ובעל סוד בהם כאלו היה זקן ורב ימים עכ"ל. דוק ותשכח בשביל בשביל דהוי ליה לכתוב כי בן זקונים היה ומדכתיב כי בן זקונים הוא לו דריש אונקלוס זקונים על דרך זקן זה שקנה חכמה עיין קידושין דף ל"ב:<br />
<br />
==ח==<br />
'''פסוק ח' הֲמָלוֹךְ תִּמְלוֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשֹׁל תִּמְשֹׁל בָּנוּ''', תרגום אונקלוס '''הֲמַלְכוּ אַתְּ מְדַמֵי לְמִמְלַךְ עֲלָנָא אוֹ שׁוּלְטַן אַתְּ סְבִיר לְמִשְׁלַט בָּנָא''' כתב הרמב"ן פירש ר"א אנחנו נשימך מלך עלינו או אתה תמשול בנו בחזקה. ויותר נכון לפרש דעת אונקלוס התהיה מלך עלינו או שלטון מושל בנו לא תהיה עלינו לעולם לא מלך ולא מושל. עכ"ל הרמב"ן: אמנם לכאורה הוזקק ר"א לפרש כך מפני דאיכא למידק ההבדל שבין לשון עלינו שאמרו גבי המלך תמלך ובין לשון מלת בנו שאמרו גבי משול תמשול לכך פירש עלינו שאמרו היינו מרצונינו הטוב נמליכך עלינו בתמיה או בנו תמשול בעל כרחינו שלא ברצונינו אלא דעתך ורצונך לבדך למשול עלינו בחזקה. והנה החלוקה הראשונה דתלוי בדעת אחרים כלומר למלוך מרצון האחים זה אין לומר בהחלט גמור ולכך כתיב '''הֲמָלוֹךְ''' תמלוך בה"א התמי'. אכן בחלוקה השנייה דהיינו שרצונו למשול בע"כ והוא בדעתו החלטיי גמור לכן כתיב אם משול תמשול בנו. ועל דרך הזה מבואר למאד דברי אונקלוס '''הֲמַלְכוּ אַתְּ מְדַמֵי לְמִימְלַךְ עֲלָנָא''' כלומר אתה מדמי בדעתך שנשימך מלך עלינו מרצונינו הטוב '''אוֹ שׂוּלְטַן אַתְּ סְבִיר''' וכו' כלומר סביר בהחלט גמור [כמו כל מר סבר דאיתא בכל הש"ס] וכן כמה פעמים בתרגום. ובזה נכון הא דהתרגום שינה שאמר '''מְדַמֵי''' ואחר זה אמר '''סְבִיר''' אבל לפירוש הרמב"ן יש לדקדק בזה קצת:<br />
<br />
==כו==<br />
'''שם''' סימן ל"ז פסוק כ"ו '''וְכִסִינוּ אֶת דָמוֹ''' תרגם אונקלוס '''וּנְכַסֵי עַל דְמֵיה''' ובמקצת ספרים ראיתי '''וּנְכַסֵי יַת דְמֵיה''' וז"ל הרמב"ן וכסינו את דמו ונעלים את מיתתו לשון רש"י וכן אמר '''אונקלוס''' ונכסי על דמיה:<br />
<br />
==לו==<br />
'''פסוק ל"ו שַׂר הַטַבָּחִים''' שוחטי בהמות המלך לשון רש"י. וכן וירם הטבח {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/ט#|שמואל א' ט']]}} לרקחות ולטבחות {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/ט#|שם]]}}. אבל יותר קרוב דעת אונקלוס [שתרגם '''רַב קָטוֹלַיָא'''] בעבור היות בית הסהר בביתו ומצינו טביחה להריגת האנשים הכינו לבניו מטבח {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יד#כא|ישעי' סי' י"ד פסוק כ"א]]}} טבחת ולא חמלת {{ממ|[[תנ"ך/איכה/ב#כא|איכה סי' ב' פסוק כ"א]]}} וראיה לדבר הכתוב בדניאל {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ב#יד|סימן ב' פסוק י"ד]]}} לאריוך רב טבחיא די מלכא די נפק לקטלא לחכימי בבל. עכ"ל הרמב"ן. הנה במ"ש וראיה לדבר הכתוב בדניאל וכו' לכאורה צריך ביאור דהא גם בשני פסוקים שכתב בתחלה יש ראיה ומאי אולמא ראיה אחרונה. ואולי שרצונו בזה לומר טעם שלא אמר אונקלוס כדעת רש"י משום דלא מצינו לאומנות פחותה כמו טבח בהמות שיהיה קרוי בשם שר ושוחטי בהמות לכל מסור אבל להריגת האנשים [שיתחייב להיות נאמן לשולחו שלא להרוג דם נקי ולא ישנה את תפקידו הנאמר לו מפי המלך עצמו להרוג את הקרובים למלכות ושרי נכבדים כשיפשעו ואת דתי המלך אינם עושים] שפיר נקרא שר הטבחים. ולדבר זה מביא ראיה כי בדניאל מצינו להדיא דאריוך היה רב טבחים דהיינו שר להריגת אנשים וכן איתא [[תנ"ך/דניאל/ב#טו|שם פסוק ט"ו]] ענה מלכא ואמר לאריוך שליטא די מלכא וכך פי' רש"י שם אריוך רב טבחיא שר ההורגים המחויבים הריגה [ויש לדקדק קצת בתחלת דבריו כמ"ש ראיה לפי' רש"י מקרא דשמואל ולא מקרא דטבוח טבח {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מג#טז|בראשית סימן מ"ג פסוק ט"ז]]}} וטבחו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כא#לז|שמות סי' כ"א פסוק ל"ז]]}} שורך טבוח {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כח#לא|דברים סימן כ"ח פסוק ל"א]]}}: שוב ראיתי במזרחי שכתב בזה"ל שוחטי בהמות המלך לא ההורגים המחויבים מיתה מן המלך כמו שתרגם המתרגם כי לא מצינו לשון טביחה על הריגת האנשים בשום מקום ופירוש טבחת ולא חמלת שהרגם כטובח בהמות בלי חמלה שהרי כתיב למעלה ממנו הרגת ביום אפך וכשרצה להודיע שהיה בלי חמלה כנה ההריגה בשם טביחה ולכן כתיב אחריו לא חמלת. ואין טענה מאריוך רב טבחיא דלשון ארמי לחוד ולשון הקדש לחוד. עכ"ל: והרבה יש לתמוה שלא זכר בזה מש"כ הרמב"ן כדרכו בכל המקומות. והיותר תימה מה יאמר בהראיה שכתב הרמב"ן מקרא דישעי' הכינו לבניו מטבח והיא ראיה שלא כתב עלי' תשובה ולא זכרה. ועוד מצינו [אף שלא זכרם הרמב"ן אלא תרי ותלת נקט] ראיה לדבריו לטבוח ישרי דרך {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לז#יא|תהלים סימן ל"ז פסוק י"א]]}} נתנם לטבח {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/לד#ב|ישעי' סי' ל"ד פסוק ב']]}} וטבח גדול בארץ אדום {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/לד#ו|שם פסוק ו']]}} ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סה#יב|שם ס"ה פסוק י"ב]]}} כי מלאו ימיכם לטבוח {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/כה#לד|ירמי' סי' כ"ה פסוק ל"ד]]}} ומבחר בחוריו ירדו לטבח {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/מח#טו|שם סי' מ"ח פסוק ט"ו]]}} ירדו לטבח {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/נ#כז|שם סימן נ' פסוק כ"ז]]}} ועוד ביחזקאל {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כא#טו|סי' כ"א פסוק ט"ו]] ופסוק כ' ועוד שם ל"ג]]}} ויש עוד פסוקים מורים לשון טביחה על הריגת האנשים ופליאה שנעלמו מעיני המזרחי: ודע עוד דבשבת [[בבלי/שבת/קח/א|דף ק"ח.]] משל לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך וא' הרגו איספקלטור. וז"ל רש"י איספקלטור שר הטבחים בלשון יוני ובערוך איתא שר הטבחים תרגום יונתן רב ספקלטוריא:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9C%D7%95&diff=158488מיני תרגומא/בראשית/לו2020-06-22T09:49:35Z<p>טוביה יקירוב: בראשית לו</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ו==<br />
'''שם''' סימן ל"ו פסוק ו' ויקח עשו את נשיו וגו' וילך אל ארץ מפני וגו' תרגם אונקלוס '''וַאֲזַל לְאַרְעָא אוֹחֲרֵי''' הוסיף מלת '''אוֹחֲרֵי''' ועיין ברמב"ן:<br />
<br />
==כד==<br />
'''פסוק כ"ד''' כתב הרמב"ן אשר מצא את '''הַיֵמִים''' כדעת מקצת רבותינו בתלמוד [פסחים דף נ"ד.] הם הפרדים וכו' '''ואונקלוס''' תרגם '''גִבָּרַיָא''' והנראה מסברתו כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים לפנים עם גדול ורב בענקים ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו והוא היה במדבר ואין עוזר לו ותמצא ידו להם והציל מידם והוא מלשון תמצא ידך לכל אויבך או יאמר שמצא אותם ונצל מהם והוא נודע בגבורה הזאת ונכון הוא עכ"ל:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9C%D7%93&diff=158487מיני תרגומא/בראשית/לד2020-06-22T09:48:04Z<p>טוביה יקירוב: בראשית לד</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ז==<br />
'''שם''' סי' ל"ד פסוק ז' זה לשון הרמב"ן וכן לא יעשה לענות הבתולות וכו' שהאומות גדרו עצמן מן העריות מפני המבול. לשון רש"י. ולא ידעתי זה כי הכנענים שטופים בעריות ובבהמה ובזכור דכתיב כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ולא התחילו בהן באותו הדור ובימי אברהם ויצחק היו יריאים פן יהרגו אותם לקחת נשיהם אבל וכן לא יעשה נמשך עם בישראל כי נבלה עשה בישראל וכן לא יעשה בהם על כן אמר בישראל כי איננו נבלה בין הכנעניים. ואונקלוס אמר '''לָא כָּשַׁר לְאִתְעַבָדָא''' לומר שהוא אסור ולכך היא נבלה בישראל עכ"ל. ועיין מזרחי טען הרבה על הראיות שכתב הרמב"ן:<br />
<br />
==יא==<br />
'''שם''' סימן ל"ד פסוק י"א ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה וגו' ויענו בני יעקב וגו'. לכאורה יפלא שדברו הבנים ולא חשו לכבוד אביהם יעקב וכבר כתב רש"י על ויען לבן ובתואל רשע היה וקפץ להשיב לפניו. ושמעתי שרבים שתו לב ובקשו ליישב. ומהנראה דסתמא כפירושו דוודאי גם יעקב ענה בתחלה להשיא להם עצה ההוגנת ואח"כ יתחתנו והיה דובר אמת בלבבו כבפיו וכפיו כן לבו. אך שני בני יעקב לא היה פיהם ולבם שוים ולכך כתיב ויענו בני יעקב וגומר במרמה:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9C%D7%92&diff=158486מיני תרגומא/בראשית/לג2020-06-22T09:46:49Z<p>טוביה יקירוב: בראשית לג</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==ה==<br />
'''שם''' ל"ג פסוק ה' '''וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים וגו'.'''<br />
<br />
נשאלתי הלא תשובת יעקב היה רק על חצי השאלה דעשו ראה את הנשים ואת הילדים ושאל עליהם והוא השיב רק על הילדים. ומהנראה דעיקר השאלה מי אלה לך היה הלא נשאת שתי אחיות ונשואי עבירה היא [דוגמת מי אלה הנאמר בפרשת ויחי וכפי' רש"י שם] ולכך שאל מי אלה לך. לך דייקי דכבר הודיע ששמר תרי"ג מצות. ועל זה השיב לו דע"כ לאו קידושי עבירה היא דאיתא בעבודה זרה דף נ"ד: הרי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג. והנה רחל שהיתה עקרה ובדרך נס וע"י תפלה ילדה אין לומר דמצד מנהג עולם היה [דלא עביד רחמנא ניסא לשקרי] ואם היתה עבירה הו"ל להניחה כפי טבעה ומדילדה מוכח דלית כאן שום עבירה [ומהאי אפשר לומר מלבד הטעם שאמרו בבבא בתרא דף קכ"ג: ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף מאי שנא כי אתיליד יוסף ע"ש. דמכי איתיליד יוסף נולד התנצלות על לקיחת שתי אחיות ומדויק מה שאמר הכתוב כאשר ילדה רחל דלכאורה ולדרשת הש"ס תיבת רחל מיותר הוא אכן עפ"י הנ"ל מובן היטיב] והנה כבר כתב הרמב"ן דבח"ל לא קיימו אבותינו את התורה אלא בארץ ישראל. וגם ידוע מ"ש הרמב"ן ושל"ה דבארץ ישראל שליט במדת הוי"ה ב"ה ובחוצה לארץ במדת אלהים. וזה אשר השיב הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. ובזה נתיישבו כמה דקדוקים. אשר לב הקורא אלה הפסוקים. עליהם יקים:<br />
<br />
==ט==<br />
'''שם''' סימן ל"ג פסוק ט' '''וַיֹאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ''' תרגם אונקלוס '''וַאֲמַר עֵשָׂו אִית לִי סַגִי אָחִי אַצְלַח בְּדִִי לָךְ''', בעי קצת מובן ומדוע לא תרגם ע"פ פשוטו וכמו שתרגם ג"כ יונתן '''יִתְקַיֵים לָךְ מַאן דְאִית לָךְ''', ואולי מצד כפל הלשון אחרי שכבר הגיד יש לי רב שוב לא היה צריך לומר יהי לך וגו' הילכך תרגם אונקלוס אצלח [כמו הצלח כמדבר לנוכח] '''בְּדִי לָךְ''' [שתי תיבות ומלת בדי מפרש למלת אשר שבעברי ואמר הדברים בלשון ברכה]:<br />
<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9C%D7%91&diff=158478מיני תרגומא/בראשית/לב2020-06-22T09:43:40Z<p>טוביה יקירוב: בראשית לב</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת וישלח'''}}<br />
==ה==<br />
סימן ל"ב פסוק ה' ברש"י גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על הברכות שברכני אבי הוה גביר לאחיך לא נתקיימה בי. לאשר רגיל על לשונו לשון הזהב של רש"י ז"ל אשר שנה לתלמידיו בלשון קצרה ולא על מגן{{הערה| לשון חינם, כמו דאסי במגן מגן שוה.}} האריך כאן במקום שהיה לו לקצר. ימצא הקורא נחת רוח ויאמר לאחותי חכמה את ה"ה אחותי ידיה בכל קדושה ויודעת ספרי חכמניות ודורשניות כבנות צלפחד בן חפר מרת קרינדל ז"ל היא האשה אשר הוכיחה בשכלה הזך במופת החותך אם תטול אותיות בי מן תיבת גביר אזי תשאר בידך מלת גר. זה כיוון רש"י באמרו לא נעשיתי וכו' אלא גר וכו' לא נתקיימה בי:<br />
<br />
==יא==<br />
'''שם''' פסוק י"א קטנתי מכל החסדים ומכל '''הָאֱמֶת''' תרגם אונקלוס '''טַבְּוָן''' צריך ביאור דבכל מקומות תרגם '''אֱמֶת, קְשׁוֹט''' או '''קוּשְׁטָא''' וכן תרגום יונתן הכא ועיין רמב"ן:<br />
<br />
==כה==<br />
'''שם''' פסוק כ"ה '''וַיֵאָבֵק''' תרגם '''וְאִשְׁתַּדֵּל''' הרמב"ן האריך קצת לפרשו וסיים או שלא נזדמן לו לשון ועשאו ענין תחבולה כי כל השתדלות תחבולה וברור הענין.<br />
<br />
{{שולי הגליון}}<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9C&diff=158477מיני תרגומא/בראשית/ל2020-06-22T09:40:50Z<p>טוביה יקירוב: בראשית ל</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==לט==<br />
'''שם''' סי' ל' פסוק ל"ט '''וְכָל שֶׂה חוּם''' תרגום אונקלוס '''וְכָל אֵמַר דִשְׁחוֹם''' רש"י והרמב"ן מסכימין לדעת אחד דלשון שחום הוא קרוב ודומה לאדום. רק הרמב"ן הוסיף לבאר דמלת חום הוא מגזרת ואור החמה שהוא דומה לשמש אשר יהאדם{{הערה|יָאָדַם.}} קצת עכ"ל: וראיה גדולה לזה בבבא בתרא דף פ"ד. האי שמשא סומקתא היא תדע וכו' וכתב הרשב"ם שם ש"מ שחמתית אדומה ועל שם חמה שהיא אדומה קרי לחטין אדומות שחמתית:<br />
{{שולי הגליון}}<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9B%D7%98&diff=158476מיני תרגומא/בראשית/כט2020-06-22T09:39:42Z<p>טוביה יקירוב: בראשית כט</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
{{מרכז|'''פרשת ויצא'''}}<br />
סי' כ"ט פסוק כ"ח '''כִּי מָלְאוּ יָמָי''' תרגום '''אֲרֵי שְׁלִימוּ יוֹמֵי פּוּלְחָנִי''' מלת '''פּוּלְחָנִי''' הוסיף על העברי. ומבואר נגד דעת [[רש"י/{{כאן}}#כח|רש"י]] ועיין ב[[רמב"ן/{{כאן}}#כח|רמב"ן]] שזהו משמעות הכתוב:<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירובhttps://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%90/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%9B%D7%96&diff=158475מיני תרגומא/בראשית/כז2020-06-22T09:37:11Z<p>טוביה יקירוב: בראשית כז והערה</p>
<hr />
<div>{{ניווט כללי עליון}}<br />
==יג==<br />
'''שם''' סי' כ"ז פסוק י"ג ותאמר לו אמו '''עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי''' תרגום אונקלוס '''עָלַי אִתְאַמָר בִּנְבוּאָה''' וכו' נראה דלכאורה יש מקום לתמוה האיך רצה יצחק לברך את עשו הוה גביר לאחיך והנבואה הגיד ורב יעבוד צעיר אלא וודאי דאמירת נבואה זו היה רק לרבקה ולא ליצחק{{הערה|יש לעיין להמבואר בחז"ל {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פט/ב|סנהדרין פט:]]}} שכל נבואה אודועי מודעי לכולי נביאי (ועי' אמרי אמת לקוטים עמ"ס מגילה).}} [מטעם דאם נתגלה דבר זה ליצחק אז לא הי' לו לעשו קרבות ואהבה גדולה בעיני יצחק ולא נתברך עשו כלל והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך. יען שיהיה רצועה מרדות לישראל כשלא יקיימו את התורה היה מהכרח כל הסיבות הללו]. ולזה כתיב לעיל ויאמר ה' לה שני גוים וגו' לה דייקי מעתה זכי לנפשך זהו כוונת התרגום עלי אתאמר בנבואה:<br />
<br />
==מב==<br />
'''פסוק מ"ב מִתְנַחֵם לְךָ''' תרגום אונקלוס '''כָּמַן לָךְ''' כי טעם מתנחם לך שמראה עצמו לך מנוחם על ענין הברכות וכאלו אינו מקפיד בהן והוא מארב כדי שלא תשתמר ממנו ותרגם הענין אל הלשון עכ"ל הרמב"ן:<br />
<br />
{{שולי הגליון}}<br />
{{ניווט כללי תחתון}}</div>טוביה יקירוב