תשובה מאהבה/קצח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשובה מאהבה ‏ קצח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בע"ה י"ב אדר תקמד"ל פראג.

צלותי' דר' אלעזר יה"ר שתשכן בפורנו אהבת שלום עד בלי ירח לכבוד אהובי מחותני הרב המאוה"ג המופל' מוה' מיכאל בכרך נר"ו.

עד אשר בדיק לן מר ושאיל בענין במס' מגלה דף ט' ע"מ דאמרו שם מאי תרגום שכתבו מקרא וקאמר רנב"י וכל הנשים יתנו יקר ורו"מ בנה דיוק בנה דיוק למה מביא פסוק המאוחר הא כתיב בריש מגלתא ואת יקר תפארת גדולתו הנה מיכאל באחת תמה ואני בשתים משונה פלוגתא זו מכל פלוגתת שבש"ס וכי שייך פלוגתא בזה וכי לא יודה רנב"י לר"פ שתיבת פתגם תרגום הוא או וכי לא יודה ר"פ לרנב"י שתיבת יקר הוא תרגום וכי אין די לדוגמא באחת מהנה ודוחק לומר דפליגי אמוראי אם הוא שפת עברית או לשון אחרת (הן אמת מצינו לפעמי' שהאמוראי לא ידע הפסוק כדאמרינן פ' שור שנגח עד שאתה שואלני כו' המבואר בספר באר יעקב בכלליו כלל י"ג) ועוד הא ונשמע פתגם המלך וכל הנשים יתנו יקר פסוק אחד הוא וכי ס"ד לומר שר"ש יביא רישא דקרא ויחלוק עליו רנב"י ויביא סיפא דקרא ולכך המצאתי דבר חדש אשר לא שערו אבותנו כמו בתורה בתרגום שכתבו מקרא הוא יגיר שהדות' שתי תיבות בפסוק אחד ה"ל במגלה אינו בכלל תרגום שכתבו מקרא אלא שתי תיבות בפסוק אחד ועתה רנב"י לא בא לחלוק על ר"פ אלא להוסיף ולבאר דשת' תיבות בפסוק אחד בעינן ומביא הך ונשמע פתגם המלך דכתיב בסיפא וכל הנשים יתנו יקר ושניהם לדבר אחד נתכוונו (ואע"ג דכתב בעל הליכות עולם סוף שער השני במקום שמקדים שמו לאמירתו בתנא האחרון בידוע שפליג על שלפניו וכתב וכלל זה יהי' שמור בידך עכ"ז אין הכלל זה מוסכם בכ"מ ועיי"ש בכללי הגמרא להרב בית יוסף ובספר יבין שמועה שם וכתבתי בזה במק"א בס"ד) ובזה נסתלקו כל הדיוקים ידידו המתכבד ביקר תפארת גדולתו. הק' אלעזר פלעקלס.

בע"ה יהי שלום בחילו שלוה בהיכלו לידידי הרב מוה' אלעזר נר"ו.

ראיתי מכתב מעלתו שהשיב לתרץ מה שהקשיתי ובאמת יפה דקדק על רנב"י אמאי נאיד מקרא דהביא ר"פ ונשמע פתגם שהוא רישא דקרא ומייתי לה מסיפא דקרא יתנו יקר אך בשביל זה אי אפשר לומר דרנב"י דוקא שתי תיבות בעי חדא דאין זה משמעות בגמרא דאדרבה משמע דעל יקר לבד סמיך ועוד אין טעם לדבר דמאי אולמא שתי תיבות מחד תיבה ועוד דבתרגום שכתבו מקרא ליכא רק חד תיבה גלעד אע"ג דבתרגום איכא שתי תיבות מלשון המקרא אינו אלא חד תיבה וכמו דבלשון המקרא סגי בחד תיבה ה"ה בלשון תרגום ועוד דלא לישתמיט בפוסק לאשמעינן דין זה גם בהרמב"ם פ"ט מהל' אה"ט דין ז' כתב סתם דין זם וה"ל לכתוב בפירוש דבחד תיבה אם תרגום שכתבו מקרא מטמא את הידים ואולי רנב"י סובר דפתגם הוא גם לשון המקרא דאיהו הוי בקי בלשון המקרא טפי מינן דברי אהובו הדש"ת, הק' מיכאל בכרך.

ב"ה שלמא תנינא מתכא דרחמנא קרקפנא רישי' ביני עמודי קא חזינא ידידי הרב המאוה"ג מוה' מיכאל נר"ו.

שלא להיות בעיניו כמתעתע כתבתי שניות מד"ס מה שמדקדק יקר תפארת גדולתו מאי אולמא ב' תיבות מתיבת אחת אין זה דיוק כלל בתיבה אחת לא הקפידו ואין בכלל תרגום שכתבו מקרא ובשתי תיבות הקפידו והא ראי' מדנקט התלמודא בשלמא תורה איכא יגר שהדות' הא מצינו מקודם הרבה תיבות שהן ארמית כמו זבדני אלדים והסכימו גדולי הפורשים שהוא ארמית כמבואר בהרמב"ן שם בארוכה וכן והוא ישפך ראש יעוין ברש"י וכהנה רבות תיבות בתורה ויעוין בתוס' מס' ב"ק דף פ"ג ע"א בד"ה לשון סורסי ומביאו לשון בראשית רבה אל יהי לשון סורסי קלה בעיניך שהרי בתנ"ך חלק לו הכתוב כבוד תורה דכתיב יגר שהדות' בנביאי' דכתיב כדנא תימרון בכתובים דניאל ועזרא כו' יעויש"ה וילד"ק למה להו להביא ראי מהך כדנא תימרין הלא מצינו כמה תיבות בנביאי' וכתובים שהן ארמית כמו זער שם ארקא ותיבת יקר וכיוצא בהן עד כי חדל לספור וכן בתורה כמה תיבות זולת יגר שהדות' (כמו תיבות שהן יותר משלש אותיות שרשיות ואין בהן אות כפול שאמרו המדקדקי' שנלקחות מלשונות אחרות ואינם מארץ עברים כמבואר בתל"ע) אלא מחוורתא כמו שכתבתי בשתי תיבות שייך חלוקת כבוד ולא בתיבה אחת ומ"ש מעלתו דתיבת גלעד חד תיבה צא ולמד מה בקש לבן הארמי שפירש העברית לשתי תיבות הנ"ל הזה ע"ד ביני ובניך ומ"ש בשם הרמב"ם הרגשתי בדברות הראשונות וכתבתי המצאתי דבר חדש ואין דרכו של הרמב"ם להביא אלא דבר המפורש בתלמוד וצא דבד הלמד ע"י פלפול ומה שמעלתו רצה מה שדקדקתי שרנב"י מביא סיפא דקרא וכתב אולי רנב"י סבר דפתגם גם הוא לשון המקרא דאיהו הוי בקי טפי מינן אבל לא טפי מר"פ גם אין שייך דפליגי אם הוא פברי או לשון אחרת אהובי ידידי מגדלי בלורים בימי פורים ינועו כשכורי' ואנחנו בלשון של זהורים תמורת אבוסי' וברבורים אם יש לו ישוב נכון יודיעני ידידו, הק' אלעזר.

ב"ה בטוב ילין ולבקר רנה ושמחה וששון ויקר לאהובי ידידי מחותני הרב המואה"ג אלעזר נ"י.

עיינתי בשניות מד"ס שכתב מעלתו ראי' לדבריו מתוס' דב"ק דף פ"ג שהביאו ראי' מפסוק כדנה תימרון למה להו להביא מהך כדנא תימרון הלא מצינו כמה תיבות בנו"כ שהם ארמי ארקא זעיר שם ותיבת יקר אלא דוקא בשתי תיבות שייך חלוקת כבוד עכ"ל דברים אלו שלא בדקדוק כתב כן דתיבות ארקא הוא באותו פסוק גופא שהביאו תוס' ותחלת הפסוק הוא כדנא תימרון יעו"ש ותוספות ריש פסוק הביאו גם זער שם הוא בישעי' בתר הכי ותוספות הביאו המוקדם ותיבת יקר הוא בכתובים ומכתובים עדיפא להו מעזרא ומה שכתב מעלתו עוד מתיבת זבדני ישופך ומזה עושה סמך לדבריו דדוקא על שתי תיבות קפדי לדברי מעלתו קשה עדיין אר"פ דהביא מפתגם לחוד וא"כ בזה אין קפידא ושלום תניינא בלי מניינא דברי הדש"ת, הק' מיכאל.

ב"ה ברכה משולשת בתורה שמחה אורה ששון ויקר לידידי הרב המאוה"ג מוה' מיכאל נ"י.

מ"ש מעלתו זער שם הוא בישעו' בתר הכי ותוספות הביאו המוקדם עכ"ל שותא דמר לא ידענא כי ע"כ כוונתו דתוספות הביאו כדנא תימרון והוא בירמי' וזער שם הוא בישעי' ובסדרן שם נביאים ירמי' קודם לישעי' לבבי לא כן ידמה ומה הענין זה לזה ואעפ"י שבסדרן של נביאי' ירמי' קודם דסמכינן נחמת' לנחמת' כמבואר במס' ב"ב דף י"ד ע"ב אבל אם להביא פסוק מישעי' ושלא להביא ירמי' כלל ודאי מישעי' עדיף דמקודם ומ"ש תיבת יקר הוא בכתובים ומכתובים עדיפא להו מעזרא ודניאל עכ"ל תיקר נפשי בעיני ידידי גם בנביאים נמצא פעמים רבות תיבות יקר ואראנו לו דוגמא אדר היקר הבין יקיר לי אפרים אוקיר אנוש מפז נם בנביאים הראשונים ודבר ה' הי' יקר וכי"ב הרבה מאד ומה שר"פ אינו מביא כ"א ונשמע פתגם שמביא רישא דקרא כאשר בארהי כ"ז כתבתי להראות שדבריו אהובים בעיני וישמח בשמחת פורים עם אוהביו הבחורים וחוטי חסד יהיו עלינו שזורי' בין צדיקי' גמורי' ומה שבחרו האמוראי' בשתי תיבות אלו פתגם ויקר להודיע אע"פ שנמצא בנביאי' וכתיב' עכ"ז המה ארמית ואין להאריך ידידו, הק' אלעזר.

הנה כאשר ראה כבוד ידידי הרבני השלם במעלות ומדות מוה' ליב בהרבני הנגיד החכם השלם הרופה המפורסם מוה' יונה ייטלש דאקטאר את הפלפול הנ"ל וכתב אלי וזה לשונו אות באות.

בע"ה פראג יום ב' י"א טבת תקסה"ל. עובר בעמק הברכה, מעין חכמה תעלת הברכה, מורה ישתוהו להורות לעם דין והלכה. אשרי העם שלו ככה, תוכחת מוסר משל ומליצה בפיו שמורה וערוכה, ה' יצו את הברכה, ואת החיי' לו לכל ביתו ידידי הגאון המפורסם הבקי במקרא במשנה בתלמוד כבוד מוה' אלעזר פלעקלס נ"י כשמש בצהרים.

זה חדש ימים לא ראיתי פניו כפני אלדים! והמסבות אשר מנע ממנו נחלת הכבוד הזה יש מהן טבעיות העולות עלי מדי חדש בחדשו שיזועו שומרי הבית ורפפו עמודי הבריאות, ויש מהן זמניות מעט עסקי קני, מעט עניני למודים, בקר אני הולך על גזזי צאני ובערב אני שב בביתי עיף ויגע גם השלג והכפור יעצרני, ויש מהן מקריות שנהפך כנורי לאבל שמת אחי אשתי והמנחמי' הקיפוני ולו יכלתי הרחק נדוד.

אולם העת כי חלפו אני' ותאני', עברו ימי היגון ובאתי אל המנוחה ביום השבת קודש העבר קראתי עונג כי לבקר בהיכלו להתעלס בחברתו ולהנות מזיו אמרותיו הנשגבי' לי מבלעדי זאת אין לי שעשוע ונחת בתבל ההבל הזה כ"א בלתי בוא בסוד חכמי' כמותו והשעשוע מאין תמצא אם לא באופן זה? אפסה הכל מאפע רעות רוח ונואש ראשיתה מתוק ואחריתה חלום! באתי אהלו שכחתי כל התלאות נשיתי כל דאגה אמרתי עוד יש עדן בארץ החיים הזה! ואם אמנם שחתנו כשאר שיחת האנשים אשר פתרו את תולדות הזמן חדשים לא שערום אבותנו אכן לא כמוהם כמונו ת"ל הקולעים תמיד אל שערה אחת להשביר צמאון נפשם בידיעת קורות נפלאות ולא יסבו בלכתם להסב מהן תועלת מוסר חכמה ודעת כ"א אנחנו בקטן החלנו לספר עתותי השתניו' העולם בזמן קצר ובגדול ממנו כלינו להגיד לאדם, מפעלות אל הן כלנה, בם ידיו את עמו יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם! וכאשר יצא יצאנו מהנקודה הזאת באנו מרעיון אל רעיון ממחשבה אל מחשבה והגיענו לא ידעתי היום איך ומה? בסוגיא אחת דש"ס מגלה דף ט' בענין מקרא שכתבו תרגום כו' וכבודו הנשגבה נ"י הראה לנו כתב יושר דברי אמת מעשי מיכאל שר התורה רשום בו הערה אחת שעמד בה ותוכן ענינו תמיהה על רנב"י שהביא פסוק המאוחר ולא הביא פסוק הקודם נקט וכל האנשים יתנו יקר לבעליהם שהוא במגלה סימן א' פסוק כ"ך ולא נקט הפסוק ואת יקר תפארת גדולתו בסימן א' פסוק ד'? וע"ז הראני את תשובתו הטהורה שבא רנב"י רק להוסיף על ר"פ ודבריו נכוחים וישרים למבין ואני בלקיחת רשות ממנו לענו' גם אני את חלקי אציע את רעיוני בבאור דברי רנב"י.

ראיתי החזיון סולם תורה מוצב ארצה וראשו מגיע לענין באור מאמר תרגום שכתבו מקרא כו' מלאכי אלדי' שופטים בארץ עולים ויורדים בכתביהם ודברו בלשונם ואקרבה הלום לראות המראה הזה ואשמע קול מלאך אחד מן המלאכים (המהלך בין העומדים החיים חי' יחי' שנים אין מספר?) ויאמר אלי קום בן חדש! קח את מגלת הכתבים ושים לבך עליהם היטיבו? גם אתה הוליד ילדי רעיונות ואראה מה הם הילדים אשר טפחת ורבית? ואען ואומר: אנא אדוני! אם אמנם האלקי' השכיל את עבדך להציב לו יד קטנה מאד בספר ולשון אכן מה נורא המקום הזה? אם המלאכי השרתים בקדש תמיד בילדי הארמית יספיקו כבר בענין זה הגו הגה הגיון סלה מה אדע עוד אני בלשוני לדבר? ויען ויאמר: חזק ואמץ עשה כאשר אמרתי כי רוחב לב אדם אין חקר! ואלך ואשובה ביתי ואחשבה לדעת דעות רבות ואלי יגונב דבר ששם יקר המקרה והתואר אחת הם בנקודתם ושניהם בשני קמוצים בנפרד ושוים להיות בשוא הפ"א והעין קמוץ יקר בסמיכות ולפ"ז חשבתי דרכי שמזה הוכיח רנב"י שהוא תרגום לפי שנקוד יקר לבעליהן בשוה הפ"א ואם יהי' עברית ראוי להיות הפ"א בקמץ יקר לפי שהוא ארמית והכלל כל מה שהוא בעברית בקמץ הוא לרוב בארמית בשוה כרוב משקלי פעל ומבואר היטיב בספרי הדקדוק ארמית וא"כ מקרא דלעיל את יקר תפארת אין ראי' להביא שלעיל הוא בסמיכות ובסמיכות גם בערבית בשוא (אמר המחבר מה יענה החכם הזה על מה דאמרו ז"ל במס' סנהדרין דף ל"ח ע"ב אדה"ר בלשון ארמי ספר שנאמר ולי מה יקרו וגו') הריתי עמל וילדתי הבן וקראתי שמו שמחה כי שמחתי את הילד החדש אשר לב יולד על ברכי הראשונים ויאמר אלי המלאך (היא הכח השכל הפנימית עיין רמב"ם מורה נבוכי') שגית בשגם קרוץ מחומר אתה ועיוני בשר לך ע"כ בהלת ופחז כמים היית לכה פתח את הספר יראון עיניך ויעידו נגדך שם התואר בשני קמוצים יקר והמקרא בשוא הפ"א וא"כ שקר הילד אשר יצא מבטנך עודנו בכפך מת מה ואיננו! ואוסיף לפנות אל דעה אחרת עינתי ויעף אלי אחד מן השרעפים ויאמר: ראה ההבדל בין הנרדפים יקר כבוד (גם בעל שפת אמת יבדיל ביניהן זה משותף לה) ששורש כבוד תורה על המעשה החיצוני (אייסערער עהרענבעלייגונג) נתינת כבוד לאיש יקר ומעולה בהקדים פניו במנחה בכנותו לו שם תהלה ותפארת וכדומה. ושרש יקר הוראתו על תכונה הפנימית, יקרת נפש לאיש מעלות מוכתר חכמו' או במדות (אינערע אכטונג) (אם לפעמי' תמצה מלת כבוד בתנ"ך הוראתו על החיצוני גם הוראה זו משותפת לה, אך שרש יקר לא נאמר כ"א על הפנימית) ולכן נאמר כבד את אביך וגו' ולא הוקיר או יקיר כי היא על איכות נפשות והיא לא תוכל לצוות עליה לעשות, ומזה, ששרש הכבוד מקושר בשרש נתן יהב כמו תנו כבוד הבו כבוד ולא נמצה יקר דבק על הפעלים האלה, ומזה הוכיח רנב"י שהוא תרגום לפי שמקושר עם יתנו וע"כ שהוא ארמית שבכל מקום בתנ"ך שבא בעברית כבוד תרגומו באונקלו' או בשאר תרגומו יקיר, ובאמת מזה הודעה שתיבת יקר ארצה ארץ הכשדית והיתה לתושב בארץ העברים ומתערה כאזרח רענן בנביאי' וכתובים, לבי ראה המחשבה הזאת וחבקתוה כאב את בנו היולד ברגע הראשון, ויפן אלי המלאך הדובר בו שנית ויאמר: הטבת את אשר יזמת! אך ראה גם זה לך בן הבל ורעיון רוח ואין אמת בפיך כי אין זה כוונת רב נחמן, ואפן וכה ואראה כי אין רעיון ואין מחשבה ואלך אל המקום אשר הי' שם המראה הראשונה והאחד מן המלאכים עומד לפני ואשתחוה לפניו ואומר נאם גבר סתום העין אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והדעת מאין תמצה? עתה נבוך עבדך אנה ואנה, והמדבר סגור עליו הדרך ישכון אור איהו? יקשה לי במאמר המובא גם על השואל העמק שאלה מאי תרגום שכתבו מקרא? והלא הרבה מלות נכריות, ארמיות פרסיות ומדיות במגלה אשר אינן כן בספר אחרת כמו אנס, פתשגן, פתגם (אמר המחבר פתגם נאמר נ"כ בקהלת ח' י"א אשר אין נעשה פתגם) אחשתרנים רמכים (ואם שאחשתרני' ורמכים שמות העצם הן איה ההבדיל ואנה פתרונם לא ידענא כדאיתא) גם מלת מתיהדים נטיתו דומה להיות נכרית כי לא נמצא בכל תנ"ך פעל משום יהודי (ועיין ראב"ע)? גם על המשיבים ר"פ ורנב"י מדוע לא אחזו פסוקי הקודם והשת' כדת אין אונס? שלא נמצא בכל התנ"ך כ"א בדניאל כל רז לא אניס לי' וזה ראי' שהוא ארמית? (אמר המחבר מצינו הרבה תיבות עד אין מספר שלא נאמרו אלא פעם אחת באנ"ך גם בן ואת ואב אין להן עכ"ז מילדי העברים זה מכל זה הוכחה נאמנה וברורה שדברי אלדים חיים הכתובים באגרת שלום ואמת ששני האמוראי' לא פליגי ושניהם בסיגנון אחד מתנבאי' וזה נקט רישא וחברו נקט סיפא ובחר בשתי תיבות ולא בתיבה אחת, ואני המתקתי הדברי' האלה מעט שלכך בחרו או בשתי תיבות הדבקות שהוא רעיון שלם כמו יגר שהדות' הוא שם בסמיכו' קנין או שהוא תיבה אחת בנושא המאמר ונשמע פתגם המלך ותיבה השנית בנשוא המאמר וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן שהוא מאמר שלם וזו הכוונה הנכונה של מקרא על רעיון או מאמר שלם לא כן תיבה אחת שהיא רק סימן הדבר העצם לא יותר ולא מקרא יקרא) וכאשר באיננו רואי' ובשכלנו מבינים שלכל אמוראי ואמוראי שטה מיוחד, כן הוא בענין שלפנינו, ורנב"י בשטתי' אזיל להוסיף סיפא דקרא במקום האמורא שלפניו רישא דקרא יעיין לעיל מגלה דף זי"ן ע"א ר"י אמר מהכא וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים בא רנב"י ואמר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם ורצה בזה לעשותו מאמר שלם ובזה הוסר תמיהת התוס' שם, ויעוין שם דף י"ז ע"א רב אויא אמר יהי שם ה' מבורך רנב"י וכו' אמר מהכא מעתה ועד עולם נקט סיפא דקרא להוסיף על הרישא שנקט האמוראי שלפניו כנ"ל ובקיאי' היו יותר ממנו בשפה בלשון הזה להיותם קודמי' בזמן שהיתה הלשון בתוקפא וגבורתא וקרובי' לארץ שהלשון מדובר בה. ויהי כאשר כליתי לדבר ואקוד ואשתחה לפני אדוני ואומר אני אני עבדו המוקירו יקרה פנימית ליב בהחכם הרופא המפורסם מוה' יונה ייטלש ז"ל.

קורא אני עליו כל יקר ראתה עינו ידידו הק' אלעזר פלעקלס.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >