תורת נתנאל/לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תורת נתנאל לט

מי שמת בתוך החג אם שמיני עצרת עולה לז' ימים למנין שלשים

שאלה.

על אחד שמת לו מת בחול המועד של סוכות, אם שמיני עצרת עולה למנין שבעה ימים במספר השלשים כשאר הרגל, דהא שמיני רגל בפני עצמו. או לא עולה שמיני עצרת לשלשים, אך יום אחד כמו אחד מימי חול המועד.

תשובה.

בדין זה נתחבטו גדולי הוראה הראשונים והאחרונים, זה אומר בכה וזה אומר בכה ואין הלכה ברורה, על כן מצוה לברר מלתא בטעמא כדי שלא יהי' כשתי תורות, ויהי' הלכה ברורה.

הנה במועד קטן דף כ"ד (ע"ב) בתוספות ד"ה דרבי אלעזר כתבו על דין זה שאיני יודע הבירור, ודלא כשו"ת פרח מטה אהרן סימן י"ט בחלק שני, שכל זה מדברי הרב, שהרי מסיים כך פי' הרב. גם במרדכי (סימן תתק"ז) אין ראיה שמחליט דין זה, כי איכא למימר שהמה מדברי ריב"ם.

כמו כן מה שהביא בית יוסף סימן שצ"ט, וז"ל, וכתבו הגהות מיימון בפרק עשירי, דשמיני עצרת אינו עולה לו כי אם יום אחד כשקברו ברגל. והבאים אחריו האמינו בו והביאו בשמו, אמנם יגעתי ולא מצאתי דבר מזה בפרק עשירי בהלכות אבילות, רק כוונתו על שו"ת מהגמי"י השייך לפרק עשירי הנדפסים בסוף חלק ד' סימן ע"ז, שהעתיק שם דברי בעל המאור (דף טז ע"א) לענין שמועה רחוקה במאן דשכיב שיכבא בערב החג וחג ושמיני של חג דהוי ך"א יום שצריך למנות עוד ט' ימים, והוא שמע ביום עשירי אם יהי' שמועה רחוקה או לא, ומסיק דלא נחשבים הני רגלים לכ"א יום כיון דלא שמע. ונקיש מיניה אם מת ברגל נמי שמיני אין עולה לז' ימים, ע"ש. ובאמת אין ראיה מדברי בעל המאור, כמ"ש מהרש"ל בשו"ת סימן ה' והש"ך סימן שצ"ט (בנקודות הכסף לט"ז ס"ק ד').

אמנם לבד ראה זה מצאתי מה שלא ראה הב"י והאחרונים, בהרוקח בהלכות אבילות (סימן שי"ג), וז"ל, וכן החג ושמיני שלו הרי עשרים ואחד יום, וישב אחר החג תשעה ימים הרי למ"ד יום. ודוקא כשישב יום אחד לפני החג לאבילתו אז יום שמיני חשוב שבעה ימים, אבל אם קברו בתוך הרגל אין עולה שמיני שלו לז' ימים, מאחר שלא בטלו גזירת שבעה קודם הרגל, שלא התחיל באבילות, רק למנין שלשים עולה הרגל והוי יום שמיני כיום אחד, עכ"ל שכתב להלכה ברורה שאין עולה יום שמיני לשבעה ימים למאן דשכיב שכבא ברגל.

אך ברית הן הן הדברים שנאמרים למשה בסיני לאו טעמא בעי, אין זה טעם כעיקר, עם היות שלא נהג אבילות שבעה מכל מקום אבילות שלשים נהג, וכי היכי שאם קבר יום אחד לפני רגל נחשב רגל ראשון לשבעה, ה"נ נהג דין שלשים בחג קודם חג שמיני, אם כן יחשב לז' חג השמיני דהא רגל בפני עצמו. ואי משום שלא יחשב החג שמיני לז' ימים, כיון דעדיין לא נהג שבעה ימי אבילות, אם כן לא יעלו ימי החג כלל לשלשים, דשלשים קודם שבעה ימי אבילות לא מקדימין.

ויגעתי ומצאתי בהרא"ש שכתב מלתא בטעמא, וז"ל בסימן ע"ה דפוס ש"ס דר' בערמן ז"ל, וא"ת א"כ בחג נמי יבטל ממנו שמיני עצרת גזירת שלשים, שאני התם שלא נהג כלל דין שלשים, אע"ג שגיהוץ ותספורת אסורים במועד מ"מ מטעם אבילות מיהו לא נאסר.

ומעתה לפי הנחה זו צדקו דברי רוקח, בשלמא כשנהג אבילות קודם הרגל א"כ עדיין אסור בגיהוץ ותספורת עי"ט מתורת אבילות שלשים ניכר שעושה מעשה אבל בעי"ט, וכיון שנהג מנהג אבילות שלשים, נחשב שמיני עצרת לשבעה, משא"כ אם קברו המת ברגל לא ניכר אבילות שלשים עבור הגיהוץ ותספורת ברגל כי מתורת מועד נהג כן.

ובהיות כן כל זה ניחא לדעת הרא"ש דאין נוהג מנהג אבילות ברגל חוץ מגיהוץ ותספורת, וזה ברגל ג"כ אסור. משא"כ להרמב"ן והכי קיימא לן להלכתא, כמו שפסק בשלחן ערוך סי' שצ"ט סעיף א', גיהוץ ותספורת לא מתורת הרגל הוא אסור אלא אף מתורת אבל, שהרי מתורת הרגל מותר ללבוש כלים מגוהצים ולבנים ונוטל צפרניו במספרים ושמח שמחת מריעות, והבא ממדינת הים ומבית השביה והשאר שמנו חכמים מותרין לספר ולכבס, ומדין אבילות אסור בכולם כמו בחול, עכ"ל. א"כ כיון דנהג דין שלשים ברגל וודאי נחשב שמיני עצרת לשבעה ימים כיום דנהג קצת אבילות, כך הוא הדין והוא הסברא לענין שלשים, ודו"ק.

ואין להקשות א"כ לדידן החג שמיני יבטל כל שלשים, כיון דנהג כבר אבילות שלשים קודם החג, י"ל דלענין זה הניחו חז"ל, דהא לענין תשלומין תשלומין דראשון הוא, וכיון דלענין פז"ר קש"ב רגל בפני עצמו הוא נחשב לשבעה ימים, כמו שהזכיר בעל נחלת שבעה (סימן י"ח) מסברא זו. אי נמי דהוי כחוכא ואטלולי בעיני הבריות, כבר בטל השלשים ונוהג שבעה ימי אבילות אחר החג. א"כ נראה לי לפסוק להלכה ברורה אף בשמת בתוך הרגל לדידן, ימנה חג שמיני לשבעה ימים לשלשים.

והמגן אברהם באורח חיים סי' תקמ"ח (ס"ק א) מסכים עם הט"ז דלא למנות שמיני לז' ימים דדמי לשגג ולא נהג אבילות קודם הרגל שאין שמיני עצרת נחשב לז', עכ"ל. תמהני אם יצאו דברים מפיו, שגם כתבו כל הפוסקים הטעם שלא יהיה חוטא נשכר, אבל מה שאין נוהג אבילות ברגל דרבנן הוא דאסרי ליה, כמ"ש תוס' בשבת דף ד' (ע"א) סברא זה בד"ה קודם, וכמ"ש תוס' בפסחים דף כ"ט (ע"ב) ד"ה רב אשי במשהה חמץ ודעתו לבערו.

ומה שהט"ז בסי' שצ"ט רוצה להביא ראיה משמעתין (מועד קטן יט ע"ב) דבעי אביי מרבה, יעו"ש, ראיה זו איני מכיר, דהכי קא מבעי ליה, כיון דנהגא מצות שלשים ברגל לענין גיהוץ ותספורת עולין לו למנין שלשים אעפ"י שאין עולין למנין שבעה, או דלמא אמרינן דאין שלשים קודמת לשבעה ימי אבילות (וכן מצאתי אח"כ פי' זה במרדכי (סי' תתק"ו) ג"כ). א"כ כיון דפשט התלמודא דעולין ימי החג למנין שלשים אף שקדמו לשבעה ימי אבילות, א"כ למה לא יחשב החג שמיני לז' אף שקדמו לאבילות שבעה.

לע"ד כתבתי דברי יושר והצעות נאות, וה' יצילינו משגיאות.

נתנאל אשכנזי ווייל מפראג

ת ו ש ל ב ע

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.