תורה תמימה/בראשית/יט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

תורה תמימהTriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png יט

א[עריכה]

ויבאו שני המלאכים. [ולהלן כתיב ויהפך את הערים (פ' כ"ח) הא כיצד [א], דאזל גבריאל למהפכי' לסדום ואזל מיכאל בהדי' לשובי' ללוט [ב]. (ב"מ פ"ו ב').

טו[עריכה]

וכמו השחר עלה. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, מעלות השחר עד נץ החמה אדם מהלך חמשה מילין, דכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום וגו', וכתיב (פ' כ"ג) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה, וא"ר חנינא, לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי חמשה מילין [ג]. (פסחים י"ג ב').

הנמצאות. דרש רבא, מאי דכתיב (תהילים מ׳:ח׳) אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, אמר דוד, אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי [ד], התם כתיב הנמצאות, הכא כתיב (תהלים פ"ט) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו [ה]. (יבמות ע"ז א').

יז[עריכה]

המלט על נפשך. אמר לו, דייך שאתה ממלט את נפשך, [מלמד שיצא לוט וידיו על ראשו ולא הציל מנכסיו כלום] [ו]. (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ח).

יח[עריכה]

אל נא אדני. כל השמות האמורים בלוט – חול, חוץ מזה, ויאמר אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך להחיות את נפשי, מי שיש בידו להמית ולהחיות – זה הקב"ה [ז]. (שבועות ל"ה ב').

יט[עריכה]

פן תדבקני הרעה. [אין הבעל מוציא את אשתו בעל כרחה מנוה לנוה] ואפילו מנוה הרעה לנוה היפה, מפני שהנוה היפה בודק, דכתיב פן תדבקני הרעה ומתי [ח]. (ירושלמי כתובות פי"ג ה"י).

כ[עריכה]

קרובה וגו'. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, לעולם יחזר אדם לישב בעיר שישיבתה קרובה [ט], שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין, שנאמר הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער, מאי קרובה ומאי מצער, אילימא דמקרבי וזוטא והא חזו לה [י], אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מצערין [י"א]. (שבת י' ב').

אמלטה נא שמה. א"ר יצחק, ישיבתה של צוער נ"א שנה, דכתיב אמלטה נא שמה, נא בגמטריא נ"א, ושל סדום נ"ב ושלותה – – כ"ו, דכתיב (פ' לך) שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר [י"ב]. (שבת י' ב').

כד[עריכה]

וה' המטיר. ובירושלים כתיב (איכה א') ממרום שלח אש, וכתיב (שם) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, וכי משוא פנים יש בדבר [י"ג], אמר רבה א"ר יוחנן, מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום, דאלו בסדום כתיב (יחזקאל ט"ז) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה, ואלו בירושלים כתיב (איכה א') ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן [י"ד]. (סנהדרין ק"ד ב').

מאת ה'. מאתו מבעי' לי', אלא משתעי קרא הכי, ודכותה (פ' בראשית) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשיי מבעי לי', אלא משתעי קרא הכי [ט"ו]. (שם ל"ח ב').

כו[עריכה]

וישכם וגו'. תניא, אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהילים ק״ו:ל׳) ויעמד פינחס ויפלל [ט"ז]. (ברכות כ"ו ב').

אשר עמד שם. תניא, אין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהילים ק״ו:ל׳) מעמד פינחס ויפלל, מלמד שאברהם אבינו קבע מקום לתפלתו [י"ז]. (ברכות ו' ב').

כח[עריכה]

כקיטר הכבשן. מלמד שאין כבשן מעלה קיטור עד שתצית האור ברובו [י"ח]. (מנחות כ"ו ב').

כט[עריכה]

ויזכר אלהים. אמר ר' יוחנן, אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הצדיקים, שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה [י"ט]. (ברכות נ"ד ב').

לג[עריכה]

ותשקץ וגו'. וכי מאין להם יין במערה, אלא שנזדמן להם לשעה [כ]. (ספרי פ' עקב סי' מ"ג).

ותבא הבכירה. א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה, לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבעה דורות בישראל למלכות [כ"א]. (נזיר כ"ג ב').

בשכבה ובקומה. תני משום רבי יוסי בר רב חוני, למה נקוד על ו' מן ובקומה של בכירה, לומר, שבשכבה לא ידע, אבל בקומה ידע [כ"ב]. (נזיר כ"ג א').

לח[עריכה]

בן עמי. תניא, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, מניין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה [כ"ג], דאלו בכירה דקריתי' מואב [כ"ד], אמר הקב"ה למשה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה (פ' דברים), מלחמה הוא דלא, הא אנגריא עביד בי' [כ"ה], ואלו צעירה דקריתי' בן עמי [כ"ו], אמר הקב"ה למשה אל תצורם ואל תתגר בם (שם), אפילו אננריא לא לעביר בהו [כ"ז] [שם שם ב']


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.


ביאורי תורה תמימה

  1. ר"ל דפתח בשני מלאכים וסיים באחד, כמ"ש ויהפך ולא ויהפכו.
  2. עיין מש"כ בריש פרשה זו בפסוק והנה שלשה אנשים נצבים.
  3. ודעת חד מ"ד דבשיעור זמו זה אדם מהלך רק ארבע מיל, ומה שהלך כאן לוט חמשה הוא משום דכתיב בי' ויאיצו המלאכים בלוט והלך בחפזון, או כמ"ש בירושלמי ברכות פ"א ה"א ויומא פ"ג ה"ב שמלאך הי' קודר לפניו את הדרך, כלומר מיישר הגבעות והעמקים ולכן נתקצר לפניו הדרך והלך חמשה מילין, אבל לא קיי"ל כמ"ד זה, אלא גם הליכה בינונית אדם מהלך בשיעור זה חמשה מילין, ולכן השמטנו אותה דרשא.
  4. ר"ל אני אמרתי בשעה שנמשחתי למלך עתה באתי לגדולה, וזה מקרוב פסקו אותה לי, ולא ידעתי שעוד בימי אברהם נכתב זה עלי במגילת ספר, כלומר, בתורה, כדמפרש, ומכונה התורה בשם מגילה ע"פ מ"ד בגיטין ס' א' תורה מגילה מגילה נתנה, וכפי שיתבאר אי"ה לפנינו ס"פ וילך.
  5. יתבאר ע"פ מ"ש במ"ר כאן שתי בנותיך הנמצאות, שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית, אר"י, מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו, בסדום, ע"כ, וכל זה הוא מפני שמקור יחוסו של דוד בא מרות.
  6. מדה כנגד מדה, שהוא ישב בסדום מפני שהי' חס על ממונו שם, כמבואר בירושלמי ומדרש כאן, ונענש שלא הציל מממונו כלום, ולפנינו בירושלמי הובא הפסוק מהר המלט שמה (כ"ב), ונראה דט"ס הוא וצ"ל הפסוק שלפנינו המלט על נפשך, ומדייק ודריש יתור הלשון על נפשך, דמשמע רק נפשך ותו לא.
  7. ופירש רש"י והכי קאמר, ויאמר לוט אליהם – באזניהם, אל נא יהי כן, וחזר כלפי הקב"ה ואמר, אדני, הנה נא מצא עבדך חן בעיניך, עכ"ל, והכ"מ סוף פ"ו מיסוה"ת פירש בשם הרשב"א דהלשון ויאמר אליהם הוי כמו בפניהם. ומהרש"א הקשה על הלשון כל השמות האמורים וכו', הא לא מצינו שם אדני בלוט שיהי' חול כי אם אחד, הנה נא אדני (פ' ב'), וכבר קדמו בהערה זו הרשב"א והובא בכ"מ שם ותירץ דרהיטא דלישנא הוא, וע' מש"כ לעיל בריש הפרשה בפסוק יוקח נא מעט מים דוגמא לדברי רשב"א אלה.
  8. כלומר אפילו הנוה היפה בודק, והיינו שבודק את הגוף למי שבא מנוה לנוה, ומפני כך חלאים באים, ואפילו מרעה לטובה, וכמו בלוט שהי' שוכן בסדום בעמק והמלאכים אמרו לו לעלות בהר שהוא נוה יפה, דאויר הר טוב מאויר עמק, ובכ"ז סירב עצמו שחשש לסכנה משנוי וסת. ודין זה הובא גם בבבלי סוף כתובות ק"י ב', רק בלא הסמיכות על פסוק זה שלפנינו. ובס' רה"ז כתב דאפשר י"ל שהמלה בודק שבגמרא היא מסורסה וצ"ל דובק, ולפי"ז תכונן הראי' מלשון הפסוק פן תדבקני.
  9. שנבנתה ונתישבה זה לא כבר, כלומר עיר חדשה.
  10. ול"ל למימר להו, ומה שמכוין הוא בלשון זוטא, הוא שאמר להם שאין אתם צריכין להקפיד על קיומה.
  11. כי שנה אחת קדמה לה סדום וכדמפרש בדרשא הבאה, של סדום חמשים ושתים, דע"כ בוני מגדל בארץ שנער היו ולא הי' ישוב בעולם אלא באותה בקעה כדכתיב (פ' נח) ויהי כל הארץ שפה אחת ויהי בנסעם מקדם ומשם נפצו למקומות אחרים כשנתפלגו ובנו להם עיירות, ומשנתפלגו עד שחרבה סדום אינו אלא נ"ב שנה, שהרי בסוף ימי פלג נתפלגו הארצות כדתניא בסדר עולם, א"ר יוסי, נביא גדול הי' עבר שקרא לבנו פלג, כי בימיו נפלגה הארץ, ואם תאמר בתחלת ימיו, והלא יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות ונתפלגו, ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, נתן לך סימן ולא תדע באיזו משנותיו אלא בסוף ימיו, צא וחשוב שנותיו של פלג ונמצא שנה שמת בה היא שנת מ"ח לאברהם, וכשחרבה סדום – שנת צ"ט לאברהם, שהרי בו ביום נתבשרה שרה על התולדה, ולשנה האחרת ילדה, ואברהם בן מאת שנה בהולד לו יצחק. וע"ע בדרשא הבאה.
  12. מ"ש ושלותה כ"ו, רומז להפסוק ביחזקאל ט"ז עון סדום גאון שבעת לחם ושלות השקט הי' לה. וכונת הראי' מהפסוק שהביא, היא, כי שנות העבודה אינן שנות שלוה, וי"ג מרדו אין זה שלום – הרי כ"ה, ושנת כ"ו נהרג כדרלעומר, והיתה בשלוה כ"ו הנותרים מנ"ב, וע' מש"כ בדרשא הקודמת.
  13. דלשון וה' המטיר מורה שהקב"ה בעצמו המטיר, וממרום שלח אש מורה ע"י שליח, ועונש הבא ע"י שליח קיל מעונש הבא ע"י עצמו, כמבואר בסנהדרין צ"ד ב', סנחריב שחרף ע"י שליח נענש ע"י שליח ופרעה שחרף בעצמו נענש מהקב"ה בעצמו, וא"כ כיון דכתיב ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום קשה למה נענשו בירושלים ע"י שליח ובסדום ע"י הקב"ה בעצמו, בעוד שהי' צריך להיות בהיפך. גם י"ל דענין המשא פנים הוא מה שלא נאמרה גפרית בירושלים.
  14. ר"ל דעכ"פ היתה מדת רחמנות בירושלים ורק שעשו מה שעשו מגודל צערן ועניותן, אבל בסדום פשעו והתאכזרו מרוב טובה, ולכן הוקל עונש ירושלים מעונש סדום.
  15. ע' מש"כ לעיל בפ' בראשית בפסוק הנזכר בזה וצרף לכאן.
  16. נראה דהראיה מן ויעמד פינחס ויפלל הוא להעדפה בעלמא להוראת הלשון עמד דיונח על תפלה, משום דבאמת מגוף הפסוק מבואר דהעמידה שעמד שם אברהם היתה תפלה, דכן מבואר בפרשה ששם התפלל על סדום. – והנה לקמן ס"פ חיי יתבאר דיצחק תקן תפלת מנחה ובר"פ ויצא דיעקב תקן תפלת ערבית, ובסוגיא כאן מחלוקת חכמים אם חיוב תפלות אצלנו הוא כנגד תקוני אבות כמבואר, או כנגד קרבנות תמידים תקנום, ופסקו הפוסקים כמ"ד נגד תמידים תקנום, כמבואר ברמב"ם פ"א ה"ה מתפלה, וכ"מ ולח"מ תמהו על שהכריע כמ"ד זה נגד הדעה דכנגד אבות תקנום. ולי נראה דהכרעה זו היא ע"פ מ"ש ביומא כ"ח ב' צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי [ועיי"ש בגה"ש], ופריך בגמרא, וכי אנן מאברהם ניקום ונגמר, ופירש"י וכי מאברהם נגמור להיות זריזין כמהו, אבל הפוסקים מפרשי כפי' הערוך, דעדיין לא נתנה תורה ואין לנו ללמוד לדין קבוע ממנהג האבות, ולפי"ז י"ל דלכן בכרו הטעם דכנגד תמידים תקנום, משום דאי אפשר לקבוע חובה משום תקנת אבות, וע"ע מש"כ לקמן ס"פ חיי ור"פ ויצא.
  17. עיין מש"כ בענין דין זה בס"פ יתרו בפסוק בכל המקום אשר אזכיר את שמי, וצרף לכאן.
  18. נ"מ מזה לדינא, דבהקטרת מנחות קדשים דכתיב בהו קדשים מאשי ה', ודרשינן בתו"כ אין להם לכהנים אלא לאחר אשי ה', וכל זמן שאין הקומץ נקטר אסור לכהנים לאכול השיריים, ומכיון דכתיב בהו והקטיר לכן אין הקומץ מתיר שיריים לאכילה קודם שאחז האור ברובו.
  19. נראה הכונה דאין הרבותא דזוכר את הצדיקים עצמן להצילם מתוך המהפכה, דפשיטא הוא, וכדכתיב רגלי חסידיו ישמור, אלא הכונה דזוכר את הצדיק לעשות חסד גם עם קרוביו ובני משפחתו, וכהראי' שמביא ממה שניצל לוט ע"י שזכר את אברהם.
  20. יש להעיר שלא דרשו כזה בפסוק הקודם שנזכר ענין זה, לכה נשקה את אבינו יין, וי"ל דסמכו לדרוש זה בפסוק זה ע"פ מ"ש בנדה ל"א א' על הפ' דפ' ויצא וישכב עמה בלילה הוא, מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה [פי', במה שנטה חמורו של יעקב לאהל לאה], ודייק מלשון בלילה הוא ולא בלילה ההוא, כפי הלשון הנאות, והנה גם כאן כתיב ותשקינה את אביהן יין בלילה הוא, ולכן דריש ג"כ שהקב"ה המציא להן יין באותה שעה, וזה מפני שכונתן היתה לטובה, שכונו לקיום העולם, כמבואר במדרשים ואגדות ופירש"י.
  21. נסמך על המבואר במדרשים שכונתן היתה לטובה, לקיום העולם, והארבעה דורות הם עובד ישי דוד ושלמה, ואלו צעירה לא הוית בישראל עד רחבעם בן שלמה שבא מנעמה העמונית.
  22. ומפרש ע"פ זה הפסוק (הושע י״ד:י׳) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, משל ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם מצוה [לתכלית קיום העולם כמש"כ בדרשות הקודמות] – צדיקים ילכו בם, הוא שנתכוין לשם עבירה – ופושעים יכשלו בם. ופריך ומאי הוי לי' למעבד, מאי דהוי הוי, ומשני כיון דבקומה ידע לא הוי לי' לאורתא אחריתא למשתי תמרי.
  23. כלומר לשון נקי שאינו פרוץ ומגונה.
  24. והוא כנוי מגונה ופריצות, המורה שילדתו מאביה.
  25. כלומר להשתעבד להם להביא מים ומזון, כך הגירסא בב"ק ל"ת ב', וכן בסמוך אפילו אנגריא לא לעביד בהו, וכן נראה עיקר, ולא כגירסא דהכא הא צעורי מצערינן, דלא יתכן שיצוה הקב"ה לצער סתם.
  26. מפרש במדרש בן מי שהי' עמי, לא. מאיש זר, ואע"פ שגם היא רמזה לקראו ע"ש אביה, בכ"ז רמזה בלשון נקי ואינו מגונה כל כך.
  27. מדייק. מה שאמר במואב ואל תתגר בם מלחמה ובעמון אמר אל תתגר בם סתם, ש"מ אפילו לא כל תגרה שהיא.




שולי הגליון