תועפות ראם/רעו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לפנינו בגמ' בדברי ר' יונתן ממאה כו' וכ"ה בנדפס וכן לעיל סי' רל"ז בכת"י איתא ממאה כו' ועיין בתוס' שם ד"ה מעשרה טעם הא דלמר חשיב עיר בק' ולמר בעשרה. ונראה שט"ס בכאן וצ"ל ממאה. וראיתי להגאון ר"ר העשיל בהגהותיו לסמ"ג עשין ט"ו ד"ה ואם נמצאו מן העיר רובה מכין כו' שכתב שאין קרוי עיר אא"כ יהיה בה עשרה ועד ק' ואם יש שם עשרה או ק' אז צריך שיהא הרוב מי' או מק' וכן לר' יאשיה עכ"ל. ונראה שט"ס מש"כ וכן לר' יאשיה דהא עד השתא כתב לר' יאשיה וצ"ל וכן לר' יונתן והנה אף שכדבריו נראה מדה"ת סנהדרין ט"ו סע"ב וכן נראה מדברי היראים כאן ולעיל סי' רל"ז שכתב ע"ד ר' יאשיה ור' יונתן פי' אלו הן בכלל עיר וקרינן להו וידיחו את יושבי עירם משמע דפלוגתת ר' יאשי' ור"י כמה תהא מחזקת העיר שאם עבדו רובה מתוכה נעשית עיר הנידחת וקרינן להו וידיחו את יושבי עירם אכן צל"ע שכתב דבריו על הסמ"ג שכתב כלשון הרמב"ם פ"ד מהלכות ע"ז ה"ב וז"ל ויהיו המודחין ממאה ועד רובו של שבט כו' דנראה מלשון זה שהרמב"ם מפרש מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן בשיעור המודחין דהיינו רובה של עיר כמה יהיו.
(ב) התם. צ"ל הכא. וכתי' רבינו כ"כ התוס' בפסחים ס"ו ב' ד"ה ואין וז"ל א"נ טובא איש ואשה כתיבי התם ע"כ ואף שבספרי דברים פ' קמ"ח דרשו איש ואשה יתירים למדיחי עיר הנדחת יחיד או נשים דאין נעשית עיר הנידחת נידונים המודחים כיחידים בסקילה כמשכ"ר בסוף הסימן עיי"ש בהגהות וביאורים שבסוף הספרי י"ל דכולהו ילפת דשלשה פעמים איש ואשה כתיבי התם.
(ג) ולא שלש עיר הנדחת. כ"ה לשון המשנה בירושלמי. ובנדפס איתא ולא שלש עיר הנדחת כאחד וקשה דאם כתוב כן במשנה ע"כ פי' כאחד דהיינו מקורבות במקום אחד אין עושין ג' והיינו כדברי ר"ל דאמר שם ט"ז ב' ל"ש אלא במקום אחד אבל בב' וג"מ עושין והאיך מתרץ לה ר' יוחנן ואין לומר דר' יוחנן מפרש כאחד פי' בזמן אחד דהיינו בב"ד אחד הא בשנים ושלשה ב"ד עושין כל"ק דרב. דלפמש"כ התוס' שם ד"ה אחת או שתים לפרש יתור הלשון דאחת דפשיטא דעושין אחת אע"כ דפי' אחת היינו ולא שתים וא"כ יסתור מ"ש אח"כ במשנה או שתים וכתב התוס' שם אליבא דרב בל"ב פי' אחת בב"ד אחד [אבל שתים לא] או שתים בב' ב"ד ולפי"ז ולא שלש אפילו בב' וג' ב"ד ולל"ק דרב אחת איירי במקום אחד [אבל שתים לא] או שתים בב' מקומות ועיי"ש במהרש"א א"כ ע"כ אא"ל דר' יוחנן ס"ל כל"ק דרב דאיך יפרש אחת או שתים וגם דלהדיא כתב רבינו הרא"ם דלר' יוחנן שלש אין עושין בין בב"ד אחד בין בג' ב"ד בין במק"א בין בג"מ ועכצ"ל דתיבת כאחד שבנדפס ט"ס וכהכת"י שלפנינו דליתא כן הנכון. ודע דבתוספתא פי"ד דסנהדרין איתא רשב"א אומר אין עושין ג' עיירות הנדחות בא"י אבל עושין אחת או שתים רש"א אף שתים לא יעשו אלא אחת ביהודה ואחת בגליל כו'. והנה גם שם יש לדקדק בדברי רשב"א אחת פשיטא עכצ"ל דאחת בב"ד אחד או שתים בב' ב"ד וא"כ תניא כל"ב דרב דשלש אפילו בב' וג' ב"ד לעולם אין עושין וי"ל דה"פ התוספתא אחת פי' במקום אחד או שתים בב' מקומות ור"ש בא לומר אף שתים לא יעשו אפילו בב"מ אלא אחת ביהודה ואחת בגליל אבל ב' ביהודה אפילו רחוקות זו מזו לא יעשו ובהא פליגי רשב"א ור"ש ולפמ"ש בגמ' תניא כוותיה דר' יוחנן הביאו התוספתא בלא מחלוקת.
(ד) עריך ושלש דאין עושין כו' לעולם אין עושין שלש משום קרחה כ"ה בנדפס וכצ"ל.
(ה) קרחה בפ"א דסנהדרין. בנדפס איתא בזה"ל בפרק חלק בסנהדרין ותניא כוותיה. ופשוט דט"ס שם והיה כתוב כמו כאן בר"ת בפ"א דסנהדרין והוא ר"ת בפרק א' דסנהדרין והוא שם ט"ז ב' וסבר המדפיס שהוא ר"ת בפרק אחרון בסנהדרין ויען שפ' חלק לפנינו בגמ' פרק אחרון דסנהדרין כתב בפשיטות בפ' חלק בסנהדרין. וכאן ליתא הב' תיבות ותניא כוותיה.
(ו) אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל ומשכ"ר בשם הספרי כ"ה גם בסנהדרין קי"א ב' ומה שהביא רבינו ד"ז מהספרי ולא מש"ס דילן הוא משום דבברייתא בגמ' איתא אנשים אין אנשים פחות משנים ד"א אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים כו' והיה עולה על הדעת לומר דכשאמרו בש"ס דבר אחר עוקר לשון הראשון וא"כ לפי הד"א אפילו ע"י אחד נעשית עיר הנדחת עז"א רבינו תניא בספרי כו' ושם ליתא דבר אחר וא"כ תרתי שמעינן ממלת אנשים דהיינו דוקא אנשים ולא נשים ושיהיו שנים. ובאמת כתב בספר משנת חכמים סי' י"ט יבין שמועה אות ב' וכלל ארוך בידינו דכ"מ שאמרו בש"ס ד"א אינו עוקר לשון הראשון ועיין שם חדש.
(ז) בהתראה מפרש"י סנהדרין קי"א ב' ד"ה לאמר נלכה נעבדה משמע דמפרש לה במדיחין והווי העמודים כתב ע"ש הרב ספרי דבי רב דמש"ה פרש"י במדיחין משום דפשטיה דקרא מיירי בהו ועוד דאי בנידחין פשיטא דכל עבירה שחייב עליה מיתה או מלקות בעי התראה אבל מדיחין ס"ד כיון דחידוש הוא דליכא אלא אמירה בעלמא לאחרים והם לא עבדו ולא קבלו לאלוה ואפ"ה נסקלין אימא דלא בעו התראה קמ"ל עיי"ש ובחנם דחק דפשוט כיון דמסית א"צ התראה כמש"כ רש"י בסנהדרין פרק ב' ד"ה ושאר וכ"כ החינוך במ' תס"ב בדיני המצוה שהמסית א"צ התראה מפני חומר ענינו שהוא ענין רע וכמו כן אמרו ז"ל בעדים זוממין שאינם צריכין התראה לרוב רעתם עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ שילהי סנהדרין שאין בכל מחוייבין מיתות או כרת מי שא"צ התראה אלא מסית ועדים זוממין לפי שמציאות דין מסית א"א בו התראה כמו שנתבאר בפ"ז וכן ע"ז אילו התרינו בהם במה שהם מעידים היה נעדר מציאות דין זה והתורה המציאו ודן בו עכ"ל ובהגהות רצה"ח לסנהדרין ח' ב' עמד ע"ד התוס' דשם שכתב והתראה נמי צריך במסית כו' אבל כבר כתב בספר משנ"ח סי' כ"ב דכוונת התוס' דהתראה קצת בעי דהאיך נניח אבינו שבשמים כו' לא הוי התראה גמורה וכבר כתב היראים ס"ס רל"ח והמדיח עיר ונביא שהדיח בכלל מסית הן וא"כ הו"א כמו שמסית א"צ התראה ה"נ מדיחי עיר הנדחת א"צ התראה קמ"ל שפיר לאמר בהתראה דמדיחי עה"נ צריכין התראה. ובמש"כ החינוך בעדים זוממין שא"צ התראה לרוב רעתם נראה שכיון למ"ש אביי בכתובות ל"ג א' מי איכא מידי דאינהו בעו קטיל בלא התראה ואינהו בעו התראה כו' וז"ש החינוך לרוב רעתם פי' כמו שהם רצו להרוג אדם או לחייבו מלקות בעדותן שלא היה ולא נברא ולא התרו בו התראה מעולם ומש"כ הרמב"ם בפיהמ"ש בעדים זוממין אילו התרינו בהם כו' היה נעדר מציאות דין זה כו' כוונתו לדידן דפסקינן דבעינן בדין התראה שיתיר עצמו למיתה עיין סנהדרין מ"א א' אין מציאות התראה בעדים זוממין שיתיר עצמו למיתה כדין ההתראה דא"כ אין כאן עדות כלל כיון שמודים שמעידין שקר ומ"ש בכתובות דאפשר התראה בתכ"ד א"נ דלרמוז להו רמוזי היינו אליבא דר"י ב"ר יהודה דס"ל חבר א"צ התראה ולא בעי ר' יוסי שיתיר עצמו למיתה כדה"ת סנהדרין מ"א א' ד"ה באשה ועיין בתומים סי' ל"ח ולחנם דחק בס' דבר הצבא הנד"מ לס' הצבא של הרז"ה מדה ד' אות ט' בדברי הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל וכתב שכיון לדברי אביי דא"א שיהיו צריכין התראה דאינהו בעו קטיל בלא התראה כו'. ובאמת דברי הרמב"ם פשוטים וברורים כקושיית התומים שם ובדברי הגמרא דכתובות נתרץ כתי' התומים שם עיי"ש ולפמש"כ הרמב"ם בפ"כ מהל' עדות ה"ד דלפיכך אין עדים זוממין צריכין התראה לפי שאין בה מעשה ועיי"ש בהשגת הראב"ד שהקשה ממגדף דלא יהא צריך התראה ובמראה הפנים להפני משה ירושלמי פ"ז דסנהדרין ה"ח כתב דלדברי הרמב"ם אפשר דאה"נ שא"צ התראה למגדף עיי"ש וא"כ שפיר אצטריך לאמר בהתראה למדיחין אע"ג דליכא אלא דיבורא בעלמא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |