תועפות ראם/רעה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) למדנו כו' גי' הנדפס ומכאן אמרו אזהרה לבן סורר ומורה ואין לשאול אם למדנו אזהרה לבן סורר ומורה מכאן למה הוצרכו כו' וכתב השם חדש האי אזהרה שאמרו לא מצאתיה בשום מקום ובסנהדרין ס"ג א' מפיק לה מלא תאכלו על הדם וכ"כ הרמב"ם והסמ"ג והחינוך מ' רמ"ח. ובביאור ווי העמודים כתב בדעת היראים דאזהרה למיתה דאכילה שניה הוא דילפינן מלא תאכלו על הדם דהכי משמע קרא לא תאכלו אכילה שתהרג עליה אבל אזהרה דאכילה ראשונה למלקות ילפינן מלא תלכו בחוקות הגוי עיי"ש עוד כתב הש"ח דנראה מכאן דרבינו פליג על הרמב"ם רפי"א מהל' ע"ז דאמר שם דלקי על לא תלכו בחוקות הגוי ולא הוי לאו שבכללות עיי"ש בכ"מ ובב"י יו"ד סי' קע"ח.
(ב) א"נ י"ל כו'. וקשה דהא גם במוש"ר ילפינן מלקות בג"ש זו ויסרו מיסרו ואפ"ה אמרינן בכתובות מ"ו א' אזהרה למוש"ר מנלן ויש לומר דשאני בן סורר ומורה דשם הוא ג"ש ממש בן מבן והיה אם בן הכות הרשע ושפיר י"ל דמאותו גז"ש ילפינן גם אזהרה כדברי רבינו משא"כ לענין מוש"ר דילפינן פי' ויסרו אותו ממש"כ בבן סורר ומורה ויסרו אותו דהיינו מלקות והוא גז"ש בת גז"ש אין זה כ"א לענין פי' ויסרו אבל אזהרה אין לנו משם ולכן אמרו אזהרה למוש"ר מנלן ואיני מבין לשון הרמב"ן בסה"מ שורש שני בד"ה והנה. ראינו שכתב שם וכבר הלקו בן סורר ומורה מדין ג"ש בת ג"ש אמרו מלקות בבן. סורר ומורה מנין כדר' אבהו כו' ולכאורה גז"ש לחודא איכא הכא דיליף בן מבן כמש"כ מהרמ"ש בכתובות מ"ו א'.
(ג) כאן ובפרה אדומה ובנגעים כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל ולפנינו במשנה הגי' האמורות בפרה כו' ותיבת כאן ליתא וכן פירש"י שם בד"ה והאמורות בכ"מ בתינוק ובתינוקת ובספר נפש חיה ח' אהע"ז סי' נ"ג כתב באמת לתמוה מדוע לא ביאר המשנה בתינוק ותינוקת ובפרט שדין זה דתינוק ותינוקת מבואר שם באותו דף במשנה בעמוד א' ואמאי לא קאמר המשנה בתחילה הביאור משיעור שני שערות אלו אך ביאר הדין דפרה ונגעים והאמורות בכ"מ לכלול גם הדין המבואר במשנה הקודמת עיי"ש ולא ראה גי' היראים האמורות כאן כו'.
(ד) בנדפס יש כאן דלוג רב וכתב השם חדש לא זכיתי להבין דבריו כו' צריך להגיה הרבה בלשון רבינו כו' ויפה כיון שחסר הרבה כנראה כאן וכוונת רבינו להקשות כדברי התוס' סנהדרין ס"ח ב' ד"ה בן וא"ת דלמא שנה שלפני גדלות כו' וע"ז תי' רבינו דשאני הכא מדכתיב בן לאיש ואע"ג דכתיב לאיש בן כתב רבינו בהאי לישנא מפני שאמרו בגמ' דסנהדרין ס"ח ב' א"כ לימא קרא כי יהיה בן לאיש הרי דאע"ג דהיה כתוב בן לאיש הוי שמעינן ג"כ להא דאר"י אמר רב ומש"ה כתב רבינו בהאי לישנא.
(ה) ולא בן לבן. בספרי דברים פ' רי"ח איתא כי יהיה לאיש בן ולא כשיהיה לבן בן וא"כ תניא כוותיה דר"ח ותיובתא לרבה דאמר קטן אינו מוליד ולא דריש לאיש בן ולא לבן בן. וי"ל דרבה ס"ל כאידך ברייתא דתנא דבי חזקיה שם ס"ט א' וכמש"כ האו"ז ח"א סי' קכ"ו וז"ל מדממעט מאיש ש"מ דר"ל שכל שאינו איש אפילו יותר מבן ט' שנים ויום א' אינו מוליד עכ"ל וי"ל עוד דרבה מפרש להספרי דה"ק כי יהיה לאיש בן ולא כשיהיה לבן בן בתמיה ור"ל תיבת לאיש מה מלמדינו דאין לומר למעוטי ולא לבן בן דקטן אינו מוליד וע"ז סיימו בספרי שם בן ולא בת בן ולא איש קטן פטור כו' כלשון המשנה דסנהדרין וכדמפרש בגמ' אר"י א"ר בן הסמוך לגבורתו של איש ולכן כתוב לאיש.
(ו) בלא נס ושנוי. כוונת רבינו במש"כ בלא נס ושנוי כי היכי דלא תקשה והרי בר תמני שנין ראוי לקרותו אב כדאשכחן בדורות הראשונים שהיו מולידין בני ח' שנה כדאיתא בסנהדרין ס"ט ב' דמוכחי להו מקראי ואמאי הוי שיעור דבן סו"מ משיביא שתי שערות ולזה כתב רבינו דהתם שאני דהיה דרך נס ושנוי ולא דבר הכתוב אלא בהוה שראוי להוליד בלא נס ושינוי כ"כ השם חדש ועיין ס"ט א' תוד"ה בידוע ומהרש"א שם. והווי העמודים כתב ע"ד רבינו אלה וז"ל נראה דמשמע ליה דהך דרשא אתיא אפילו למ"ד דקטן מוליד דה"ד דרך נס וקרא ממעט הראוי להוליד בלא נס ודלא כמהרש"א שם שנדחק ועיי"ש בחי' הר"ן ז"ל עכ"ל.
(ז) חצי לוג יין. ראיתי במדרש אגדה שהוציא הרה"ח מהר"ש באבער וויען התרנ"ד שכתב בפ' כי תצא ומאימתי הוא חייב משיאכל חצי מנה בשר וישתה לוג יין וכ"כ שם בסמוך וכי מפני זה שאכל חצי מנה בשר ושתה לוג יין נסקל כו' ונ"ל דט"ס שם וצ"ל חצי לוג יין דלמ"ד לוג יין צ"ל מנה בשר והיינו דברי ר' יוסי שכתב רבינו בסמוך. ואף שאין הלכה כר' יוסי הביא רבינו דבריו משום דמיניה שמעינן דפי' תרטימר חצי מנה כדאר"ז בגמ'. ודע דבמדרש תנחומא ר"פ תצא וספרי דברים פ' ר"כ איתא ר' יוסי אומר וכי מפני שאכל בסו"מ חצי ליטרא בשר ושתה חצי לוג יין כו' ונ"ל דט"ס ר' יוסי וצ"ל ר' יוסי הגלילי אומר וכ"ה בסנהדרין ע"ב א' דאילו ר' יוסי סתמא דהוא בן חלפתא ס"ל מנה בשר ולוג יין. ומ"ש במדרש תנחומא שם שסופו לגמר נכסי אביו עם הסריקין שאכל ושתה עמהן הוא כדברי ר' אבהו סנהדרין ע' ב' דאמר אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין וכמשכ"ר בסמוך וכ"ה בתוספתא סנהדרין פי"א אין נעשה בן סורר ומורה עד שיתן לתוך פיו כשיעור או עד שיאכל בחברה שהיא כי"ב ותיבת או שכתוב בתוספתא אינו מובן לי ומצאתי במ"ב שמחק תיבת או ועיין בסמוך אות ט'.
(ח) כתב בספר רביד הזהב פ' תצא ד"ה בקול אביו וז"ל כתב הרוקח [סי' שי"ג] דאבל על אביו או על אמו מותר לסעוד בחבורת מצוה. ירושלמי. ונראה דנפקא ליה מירושלמי זו דפ' בן סורר ומורה שהרי לא נעשה סורר ומורה באוכל בחבורת מצוה ולא חששו לכבוד אב כש"כ אבילות דכבוד אחר מותו הוא נדחה מפני חבורת מצוה דהא כבוד אב בחייו כתיב אך דמרבינן גם לאחר מותו כו' עכ"ל ותמיהני דאין ראיה כלל מהירושלמי דכוונת הירושלמי ג"כ שמאחר ששומע בקול אביו שבשמים לא מימשך בתריה וכמש"כ רבינו דכיון דבמצוה עסיק לא ממשך אבל לא שרשא לעשות כן לגנוב משל אביו כדי לאכול בסעודת מצוה וכוונת הרוקח להירושלמי פ"ג דמ"ק ה"ח עיי"ש בק"ע ובהגהת סמ"ק סי' צ"ז ומש"כי שם הרה"ז בלשון הירושלמי ומכאן אמרו לוין ברבית לסעודת חבורת מצוה הנה בירושלמי ליתא תיבות ומכאן אמרו אלא א"ר יוחנן לוין ברבית כו' ותו לא מידי.
(ט) ר' אבין בר מולדא אמר רב. בנדפס ר' חנן בר מולדא כו'. ולפנינו בגמ' ר' חנן בר מולדא אמר רב הונא ותמיהני שלא זכר רבינו אידך מימרא שאמר דאינו חייב עד שיקח בשר בזול ויאכל. יין בזול וישתה והובא ברמב"ם וסמ"ג. ודע דהרמב"ם פ"ז מהל' ממרים ה"ב כתב והוא שיאכל משקל חמשים דינרים מבשר זו במלוגמא אחת וישתה חצי לוג מיין זה בבת אחת ובחינוך מ' רמ"ח כתב כדברי הרמב"ם בזה"ל והוא שיאכל כו' בלוגמא אחת כו'. ונראה פשוט בעיני דלוגמא פי' באכילה אחת כמו גדולה לגימה סנהדרין ק"ג ב' ולוגמא אחת אינו בבת אחת כההיא דשתיה דאל"כ הו"ל להרמב"ם לכתוב דאכילת בשר זו בבת אחת כמו שכתב גבי שתיית יין בבת אחת ומ"ש ששינה בלשונו אלא ע"כ דבאמת חילק הרמב"ם ביניהם וכתב שיאכל כו' בלוגמא אחת פי' באכילה אחת כדרך סעודה משא"כ גבי שתייה כתב וישתה כו' בבת אחת וכמו שאמרו בפסחים פ"ו ב' השותה כוסו בבת אחת הר"ז גרגרן ותרגום זוללה גרגרניתא וז"ש הכ"מ על הרמב"ם ומשמע ליה לרבינו דעד שיאכל תרטימר בשר היינו במלוגמא אחת וישתה חצי לוג יין היינו בבת אחת עכ"ל ור"ל דרבינו יליף לה מסברא דעד שיאכל תרטימר בשר היינו במלוגמא אחת ולא בבת אחת וישתה חצי לוג יין היינו בבת אחת ותמיהני על המצפה שמואל בביאוריו לתוספתא פי"א דסנהדרין שזכרתי לעיל אות ז' שכתב מקור לדברי הרמב"ם ממש"ש בתוספתא שיתן לתוך פיו כשיעור והיינו בבת אחת וכבר קדמו בזה הפני משה במראה הפנים לירושלמי פ"ח דסנהדרין ה"ב ונראה שחשבו דהרמב"ם מצריך לאכילת בשר ג"כ בבת אחת וע"ז הביאו ראיה לדבריו מהתוספתא אבל מאד תמוה דלפי"ז בעינן ג"כ האכילה והשתייה בבת אחת כדאמרו בתוספתא שיתן לתוך פיו כשיעור והיינו אכילת בשר ושתיית יין והוא דבר שאי אפשר ופשוט דהתוספתא לא קאמר אלא שיתן לתוך פיו ואיה רמז לבבת אחת או בזאח"ז ודברי הרמב"ם פשוטים כנ"ל וגם במנחת חינוך שם אות ח' כתב בזה"ל בלוגמא אחת וחצי לוג מיין בב"א כ"ה לשון הר"מ ועכ"מ דמשמע ליה להר"מ דצ"ל בב"א עכ"ל וע"כ דר"ל דגם אכילת בשר הוי בב"א דאילו לשתיית יין לחודא אמר מ"ש דנקט בלישנא דידיה בלוגמא אחת. ובאמת ז"א דהכ"מ לא אמר כ"א דמשמע ליה להר"מ דשתיית יין צ"ל בב"א ותו ל"מ ואפשר לומר דגם המנחת חינוך לא אמר אלא עמש"כ החינוך בלוגמא אחת וחצי לוג מיין בב"א דזהו לשון הר"מ ותו לא ואח"כ כתב דמנ"ל להר"מ ד"ז דישתה חצי לוג מיין זה בב"א ע"ז כתב ועכ"מ דמשמע ליה להר"מ דצ"ל בב"א פי' השתייה של יין. וחידוש בעיני על הסמ"ג שהשמיט מש"כ הרמב"ם וישתה חצי לוג יין בבת אחת וי"ל דהסמ"ג ס"ל דע"כ לא כתב הרמב"ם דישתה בב"א אלא בחצי לוג יין סתם דאינו נעשה זולל וסובא אלא עד שישתה כדרך הגרגרנים משא"כ ביין האיטלקי לא בעינן בב"א ולכן הרמב"ם לשיטתיה שכתב חצי לוג מיין זה ולא כתב האיטלקי עיי"ש בכ"מ התנה בב"א משא"כ הסמ"ג שכתב יין האיטלקי כפרש"י לא כתב בב"א ומזה ראיה למה שכתבתי דאין באכילת בשר שום חידוש בהרמב"ם איך יהיה האכילה דאל"כ מ"ט לא כתב הסמ"ג חידושא דהרמב"ם באכילת הבשר ודו"ק ודלא כס' סדר המצות שכתב גבי בשר בב"א.
(י) כתב הרמב"ם בפי' המשנה בזה"ל ראויה לאביו ר"ל שתהיה דומה במראה ובקומה לפי שנאמר אביו ואמו עכ"ל ונ"ל דדברי הרמב"ם מקורן ממ"ש בספרי דברים פ' רי"ט ותפשו בו אביו ואמו מלמד שאינו חייב עד שיהיה לו אב ואם דר"מ ר"י אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בסו"מ עכ"ל. ופי' דר' יהודה דריש אביו ואמו שיהיו שניהם שווין ור"מ דפליג על ר' יהודה ס"ל דאביו ואמו מלמדנו שיהיה לו אב ואם ור"ל שיהיו שניהם רוצים ותו לא ואפילו אין אמו ראויה לאביו וז"ש בירושלמי פ"ח דסנהדרין ה"ד א"ר יוחנן ואפילו אין אמו ראויה לאביו ופי' דר' יוחנן קאי על דברי הת"ק דר' יהודה דדריש אביו ואמו שיהיו שניהם רוצים ואפילו אין אמו ראויה לאביו ודלא כר' יהודה דאמר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סו"מ ופי' הפני משה דחוק. ומצאתי בנועם ירושלמי שפי' דר' יוחנן את"ק קאי עיי"ש. והתוי"ט העתיק לשון הרמב"ם לפי שנאמר אביו ואמו ואמרו ע"כ וכתב בביאורם וז"ל נראה בעיני דלשון קצרה הוא ואסיפא דקרא דואמרו סמיך דכתיב ביה איננו שומע בקולנו וכדדרשינן בגמ' עכ"ל ובמחכ"ת תיבת ואמרו שכ' הרמב"ם נמשך למטה ואמרו ומתרים בו כו' ושלא כדין חברו למעלה לתיבות אביו ואמו ומ"ש בגמ' סנהדרין ע"א א' מ"ט א"ק איננו שומע בקולנו נראה דה"פ מ"ט דר' יהודה שאמר הני תלתא קול מראה וקומה דברים שהם בגוף האדם עז"א דא"ק בקולנו וע"ז כתוב אביו ואמו שיהיו שניהם שווין והה"ד נמי דבעינן אביו ואמו שיהיו שניהם שווין במראה ובקומה ובזה יתיישב תמיהת הת"ח בסנהדרין שם וז"ל מיהו תימא דקאמר מדקול בעינן שווין מראה וקומה נמי בעינן שווין מנ"ל למימר הכי דלמא קול דוקא בעי קרא דליהוי שווין עכ"ל ולפי ביאורינו א"ש דא"כ דקול לחודא בעינן שווין אביו ואמו למ"ל אלא ע"כ דאביו ואמו מלמדינו שיהיו שניהם שווין ומדפרט הכתוב בקולנו ילפינן דבכל כה"ג בעינן שיהיו שניהם שווין ומאן דפליג על ר' יהודה דריש אביו ואמו מלמד שאינו חייב עד שיהיה לו אב ואם דהיינו ששניהם רונים ומאי דפרט הכתוב בקולנו היינו לדרשא בקולנו ולא בקולו של מקום שם ע' ב'. אולם רש"י פי' בקולנו חד קול משמע מדלא כתיב בקולותינו או בקולינו ביו"ד וא"כ אביו ואמו מאי מלמדנו לענין שיהיו שניהם שווין ומלשון הספרי משמע דר' יהודה יליף לה מאביו ואמו וכן יקשה לפירוש רש"י מ"ט דמאן דפליג על ר' יהודה ולא דריש דרשא דקולנו כמו שהעיר בספר ערוך לנר. וראיתי בס' מדרש אגדה שזכרתי לעיל אות ז' שכתב איננו שומע בקול אביו ובקול אמו אינו נעשה בן סו"מ עד שירצו שניהם עכ"ל. ובאמת לא מן השם הוא זה כ"א נלמד מדכתיב ותפשו בו אביו ואמו ואם מדרש רבותינו הוא נקבל. וראיתי בספר החינוך מ' רמ"ח שכתב מדיני המצוה כו' ומפני כל העניינים אלה הצריכים בו היו מן החכמים שאמרו כי מעולם לא נעשה דין סו"מ עכ"ל ונראה דר"ל כהאב"א דסנהדרין ע"א א' שאמרו שם כמאן אזלא הא דתניא בסו"מ לא היה כו' ר"ש היא דתניא אר"ש וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אביו ואמו מוציאין אותו לסוקלו כו' ופי' דבודאי לא יהיו שניהם רוצין בזה וכ"כ מהרש"א בח"א שם דאילו בלישנא קמא שם אמרו כמאן כר' יהודה דבעינן שיהיו האב והאם שווין בקול ובמראה ובקומה והלא החינוך לא הביא כלל דברי ר' יהודה משא"כ הך דשניהם רוצים בכך כתב לעיל מיניה. ובביאור כל הני דמתניתין גידם חרש חיגר סומא יש להסתפק אם ר"ל גידם בשתי ידיו דוקא וכן חרש בשתי אזניו וחיגר בשתי רגליו וסומא בשתי עיניו או אפשר דה"ה אף באחת אינו נעשה בן סו"מ. ולכאורה היה נראה דגידם לגמרי משמע וכן כולם דאל"כ אכתי מקיימא ביה ותפשו. והוציאו. בנינו זה. איננו שומע בקולנו. ואף דלפי המתבאר מדברי התוי"ט סוף פיאה ותוס' רעק"א שם אות פ"ה דחיגר הוא ברגל אחד דוקא עיי"ש מכ"מ כבר כתב בחי' אנשי שם להגאון מהרש"ק סי' ל"ה דלשון חיגר כולל אף בשתי רגלים כלשון פסח עיי"ש וכן בפסחים קט"ז ב' סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם בנינו זה מה להלן פרט לסומין אף כאן פרט לסומא ש"מ דסומא בשתי עיניו קאמר דסומא כזה דוקא פטור מלומר הגדה. אולם בירושלמי פ"ח דסנהדרין ה"ה אמרו כשם שאתה דורש באביו ובאמו כך אתה דורש בזקני ב"ד שנאמר ויצאו פרט לחיגרים כו' ועינינו לא ראו פרט לסומין מגיד הכתוב כשם שזקני ב"ד שלימין בצדק כך הם צריכין להיות שלימין באיבריהן וזקני ב"ד צריכין להיות שלימין בשתי עיניהם עיין יבמות ק"א א' ובחי' הריטב"א שם ומדמדמי להו אב ואם של בן סו"מ משמע דבחדא מחתא מחתינהו ויש לדחות דכשם שאתה דורש כו' אמרו והא כדאיתא והא כדאיתא. וראיתי בקונטרס אגדות יעקב להגדה של פסח שתפס להרב חיי אדם בכלל ק"ל אות י"א שכתב שם דכיון דמגביה המצה ותופסו בידו שייך לומר מצה זו אף שאין רואה אותו דלא כהח"י שכתב דסומא לא יאמר מצה זו כיון שאין רואה וז"ל האגדות יעקב ואישתמיטתיה להרב ח"א משנה שלימה בסנהדרין דע"א א' בנינו זה ולא סומין הרי הגם דשם כתיב ותפשו בו אפ"ה ממעט סומא שאינו יכול לומר בנינו זה עכ"ל ולק"מ דבאמת אינו ממעט סומא שאינו יכול לומר בנינו זה דגם סומא יכול לומר בנינו זה שתופסין אותו אלא דא"כ זה למאי אתא דיתירא הוא אלא ע"כ דזה אתי לאשמעינן דבעינן שיהיו יכולין להראות באצבע עליו ולא סומין ובפרט לפי מ"ש שם במשנה בננו זה זהו שלקה בפניכם דמשמע שמעמידין אותו לפני ב"ד ואומרין שזהו שלקה בפניכם א"כ ע"כ לא הוו סומין שראו אותו שזהו שלקה בפניהם ואי הוי כתיב בנינו הוא הוה נמי משמע הכי הוא שלקה בפניכם ומדכתיב זה ש"מ אף למעוטי סומין נמי אתא כדאמרו בגמ' שם ועיין בתוי"ט. ובאמת כל מאי דדרשינן מקרא ותפשו בו ולא גדמין כו' אם נעשה א' מהם גידם או חיגר או אלם או סומא או חרש אחר שהביאוהו לב"ד קודם שנגמר דינו אינו נסקל דומיא דאביו ואמו מוחלין לו שאמרו בירושלמי דר' יאשי' אתי לאשמעינן אפילו עמד בדין קודם שנגמר דינו יכולים למחול וכתב במנחת חינוך משמע דומיא דקודם הבאה לב"ד דאם א' אינו רוצה אינו נעשה סו"מ ה"ה לאחר הבאה קודם גמר דין ג"כ יכול א' למחול אע"פ שמבואר בלשון הגמ' והר"מ דאביו ואמו מחלו מ"מ ל"ד שניהם אלא אפילו אחד מהם עכ"ל הרי דמה שלמדין מקרא דותפשו בו אביו ואמו שיהיו שניהם רוצים אינו דוקא בשעת הבאה לב"ד אלא דה"ה לאחר הבאה עד גמ"ד וה"נ כל הנך דרשות שבפסוק הוויין אף לאחר שהביאוהו לב"ד עד גמ"ד וא"כ בנינו זה ולא סומין שפיר מידרש אף שכבר הביאוהו לב"ד ואין תופסין בו כלל אפ"ה זה למעוטי סומין אתי ואזדא לה לגמרי דברי האגדות יעקב דהדין עם הח"א דכשתופס יכול לומר זה אפילו הוא סומא והא דדרשינן במשנה דסנהדרין זה למעוטי סומין פי' דבעינן שיהיו רואין אף אחר הבאה לב"ד עד גמ"ד שיהיו יכולין לומר זה.
(יא) אמר ר' אבוה. כו'. בגמ' סנהדרין ע"א ב' כדר' אבהו דא"ר אבהו כו' ומילתיה דר' אבהו בעלמא איתמר על ויסרו אותו האמור במוציא שם רע כמבואר בכתובות מ"ו א' ויסרו זה מלקות מנלן א"ר אבהו כו' וא"כ אינו מדוייק לשון רבינו הרא"ם שכתב א"ר אבוהי כו' וי"ל דגם רבינו כיון למ"ש ר' אבוהי כתובות מ"ו א' וסמכו לכאן והנה בירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ה אר"י מת אחד מן הראשונים אינו נסקל ולא מתניתא היא אינו נסקל עד שיהיו שם ג' הראשונים אר"ה שלא תאמר יעשה דין שני ראשון לפום כן צריך מתניתה עכ"ל ופי' בפני משה שם שלא תאמר יעשה דין שני כלומר גניבה שניה תעשה עכשיו לדין ראשון ואם עוד יחזור ויקלקל יהא נסקל לפום כן צריך ר' יוחנן למיתני לזה דאם מת אחד מהם בטל דינו לגמרי דהא לא הוי שמעינן ממתני' עכ"ל. ולכאורה נפשט מזה הירושלמי ספיקו של המנחת חינוך מ' רמ"ח אות ט"ו שכתב שם אני מסופק אפשר דעל אכילה שניה היכי דאינו ח"מ כו' או בזמן שגלו הסנהדרין או אפילו בזמן שהיו דנין ד"נ מ"מ אם לא התרו בו למיתה רק למלקות אפשר דלוקין ול"ש לומר דהתורה חייבה דוקא באכילה הראשונה דכתיב ויסרו מה"ת לומר כן כו' וצ"ע עכ"ל דלפ"ד דלוקה על אכילה שניה היכי דא"ח מיתה א"כ באמת נעשה דין שני ראשון ואם עוד יחזור ויקלקל נסקל אולם לדעתי פי' הפני משה א"נ דאיפה נכלל בלשון ר' יוחנן דאם מת אחד מהם בטל דינו לגמרי והלא לא אמר אלא אינו נסקל וכלשון המשנה ותו לא ועוד לפום כן צריך מתניתה נראה יותר שר"ל צריך המשנה ולא צריך למיתני הך דר' יוחנן ע"כ אני אומר דהירושלמי ה"ק דהו"א דפי' המשנה ואינו נסקל עד שיהיו שם ג' הראשונים ר"ל דמתרין בו בפני שלשה בשניה כמו בראשונה דכמו לענין מלקות מתרין בו בפני ג' ואח"כ מלקין אותו ה"נ לענין מיתה מתרין בו בפני שלשה הראשונים ואח"כ נסקל וה"ה אם לא היו שם ג' הראשונים מתרין בו בפני ג' אחרים וז"ש הירושלמי שלא תאמר יעשה דין שני ראשון לפום כן צריך מתניתה פי' עיקר המשנה לאשמעינן דין השני דהיינו סקילה יעשה כדין הראשון ותו לא קמ"ל ר' יוחנן מת כו' וע"ד הירושלמי דמתני' כפשוטה הוא הוא דהתראתו בעיא ג' כמש"כ במאיר עין להספרי דברים פ' רי"ח !ועכי"ז מיושב מה ששאל בס' קרבן עדה והניח בצ"ע ולא נתן טעם על השמטת הרמב"ם הך דר' יוחנן שבירושלמי אבל לפי ביאורי א"ש דלתלמודינו שבבבלי מתרין בו בפני ב' מבואר במשנה הך דר' יוחנן.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |