תוספות רבי עקיבא איגר/שבועות/ד

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ שבועות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות כג] במש' שבועת העדות. ואפילו מספק יכול להשביעו שמא יודע לו עדות אף דהוא עצמו לא ידע שיש לו זכות בממון זה. כדמוכח מההיא דאמרי' בסוגיין (דל"ב ב') הכל מודים בעידי מיתה. הר"ן:

[אות כד] במשנה ולא בנשים. אף דאמרי' בסוגיי' הכל מודים בעדי מיתה דחייב כיון דהאמינו חז"ל לע"א להעיד שמת בעלה אם היה מגיד היה מועיל. א"כ משכחת לה שבה"ע גם בנשים דהא גם נאמנות להעיד שמת בעלה. צ"ל כיון דבקרא כתיב והוא עד בעינן שיהי' ראוי לעדות ואשה לאו שם עדות עלה. דאף דנאמנת מת בעלה היינו מכח דייקא ומנסבא מוכח דשפיר מעידה אבל לא מדין עדות. ודווקא בעד אחד כשר והוא עד מיתה דשם עד עליו דהא יכול להצטרף עם אחר וגם הא מועיל עדותו בזה חייב אבל באשה משום מועיל עדותה לחוד אינה חייבת דמ"מ לאו שם עד עלה. ואולם עדיין בהא דקתני וא"נ אלא בראויי' להעיד דמוקמי' דאתי למעוטי משחק בקוביא וכן הוא בהרע"ב בזה הא פס"ע דרבנן כשרים לעדות אשה וא"כ משכחת בזה ק"ש באם השביעה אותם לומר מת בעלי דשם עד עליהם דהא מדאורייתא הוי עד אלא דפטורי' מטעם דאם הי' מגיד לא מועיל כדאי' ביומא ר"פ יה"כ וא"כ בעדות מיתה דהי' מועילי' בעדותן ליחייבי (*עי' בתשובה לרבינו (סי' קע"ט) לחלק הכתבים):

ג

[אות כה] תוי"ט ד"ה או שאמרו. בלא שבועה אין אנו יודעים לך עדות. מסתפקנא אם מ"מ בעי' שיאמר תחלה בואו והעידוני כדקתני ברישא אלא דברישא קתני שאמרו שבועה שאא"י לך עדות ע"ז קתני או שהשיבו לו בלא שבועה אין א"י לך עדות אבל אם לא אמר תחלה בואו והעידוני אין חייבים כיון דבעי' שישמעו מפי התובע. או דמה דקתני או שאמרו היינו שהן התחילו ואמרו לו אין א"י לך עדות דכיון דהוא אמר להם על דבריהם משביע אני עליכם לשון זה הוי תביעה דלענין מאי משביע אותם א"ו דרצונו שיעידו לו אם יודעים וכשכפרו ואמרו אמן הוי כפירה אחר ששמעו מהתובע וצ"ע לדינא:

[אות כו] בא"ד ומתני' ר"מ היא. ומ"מ קתני סיפא ובאו לב"ד והודו פטורים אף במושבע מפי עצמו דחייב לר"מ אפילו כפרו שלא בב"ד היינו דלא חזר ובא והודה בב"ד אבל אם הודה אח"כ בב"ד לא. דלענין זה לא אמרינן דון מינה מפקדון משום דבעדות כה"ג כפירות דברים בעלמא הוא שהרי כפר במקום שאין העדות מועיל והודה במקום שצריך משא"כ בפקדון שכפירתו בכל מקום שוה. הר"ן:

[אות כז] שם ברע"ב ד"ה הואיל. וראויות לחלק. בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' ג') הקשה דהא אף אם יודה אח"כ בב"ד ולא הוי בכלל עובר שבועת עדות למפרע מ"מ לוקה משום שבועת ביטוי דנשבע לשקר במה דנשבע חוץ לב"ד שא"י לו עדות וא"כ הוא רשע וארבעים בכתפיה ואיך נקבל ממנו עדותו. ובתומים (סי' כ"ח סקי"ט) כתב דבשבועה מפי אחרים משכחת כפשוטו דכל דאין בו משום שבועת העדות גם שבועת ביטוי אין בו דהא לא הוציאו שבועה מפיהם. וגם במושבע מפי עצמו משכחת לה כגון שאמר משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתעידוני ואמרו אמן. ואח"כ אמרו אין אנו יודעים ואם אמרו כן חוץ לב"ד אין כאן מעילה בשבועה כלל. כי לא אמרו רק אמן להעיד בב"ד והם באמת הודו והעידו בב"ד ע"ש:

ד

[אות כח] תוי"ט ד"ה כפרו. ואומר ר"י. והריטב"א כתב דדוקא בב' עדים שניהם חייבים אבל בג' עדים הראשון פטור אף דהיה יכול לחזור ולהודות תכ"ד של חבירו מ"מ כיון דבשעה שכפר לא היה עליו שם כפירת ממון דהא העדות ראוי להתקיים בב' האחרים:

[אות כט] בתוס' חדשים. ול"נ דא"כ כו' אלא בתוך כ"ד כנ"ל. הדברים נכונים ע"פ דברי הריטב"א שהעתקתי (בדבור הקודם) דבשלשה עדים הראשון פטור:

ו

[אות ל] תוי"ט ד"ה נזק. דקי"ל מודה בקנס פטור. צ"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור:

[אות לא] שם ד"ה ושאנס. ומסתבר דכשם. ובחי' הריטב"א כתב לחלק דבזה אף ר"ש מודה דהתם גבי תביעת אונס ומפתה גופייהו. אבל לגבי עדים לא בעי לאטרוחינהו ב' זמני וכי תבע סתם שיבואו ויעידו בין אקנסא בין אבושת ופגם משביע להו:

ז

[אות לב] בהרע"ב ד"ה שאנס. ובתו דקתני. דא"א שאנס את בתו היינו שהאב בא על בתו. ופטור משום דאיכא חיוב מיתה. דמאן קתבע הא קנס ובו"פ הכל לאביה. רש"י. ותוס' כתבו לקיים הפי' שהאב אנס ופיתה לבתו. ומיירי בנתארסה ונתגרשה שיש לה קנס וקנסה לעצמה כרע"ק (בפ"ג מ"ג דכתובות) ופיתה בתו היינו בקטנה דלאו בת מחילה היא וכרבנן (שהביא הרע"ב פ"ג מ"ט דכתובות) דקטנה יש לה קנס. ביאור דבריהם אף דקרבן שבועה משום ממונא דבושת ופגם. נלע"ד דדבריהם בנויי' על מ"ש תוס' כתובות (רפ"ד. ובדף ל"ח ב' ד"ה יש בגר) דיוק מלישנא דמתני' דשם הרי הן לעצמה דמה דבושת ופגם אין לאביה דהכלל למי שהקנס ניתן ניתן ג"כ בו"פ ולזה לריה"ג דנתארסה ונתגרשה אין לה קנס וכן לר"מ דקטנה אין לה קנס. ממילא הבו"פ היא לאבי' ומאן תבע. לזה כתבו תוס' דאתיא כרע"ק דנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה. וכרבנן דאמרי קטנה יש לה קנס וממילא מכח ההיקש. גם הבו"פ לדידה (וכן כתב בפירוש הרא"ש (שם משנה ג') דלא כהרמב"ם) וברור בעזה"י ובדברי תוספ' כתובות (ל"ח ב' הנ"ל) נבער אנכי מדעת כוונת דבריהם הקדושים במ"ש שם ור"י מוקי הך בעי' בבושת ופגם וכו' ואע"ג דתנן בריש נערה לא הספיקה וכו' ואבו"פ נמי קאי דקתני הרי הן וכו'. דנראה דהוצרכו לחילוקם מכח מתניתין דר"פ נערה מכח דקדוק דהרי הן. הא בלא"ה מיני' וביה מוכח כן מדאמרי' דאם יש בגר בקבר דלבנה הוי הבו"פ הא בו"פ מגיע על המעש' שבנערותה ומיד זכה בהם האב ולא תלי בהעמדה בדין. ובהכרח מטעם כיון דהקנס הוא שלה כיון דלא עמד בדין עד שבגרה גם בו"פ שלה מכח ההיקש. וא"כ יקשה בממנ"פ דנימא דלא ישלם כלל כמו דאינו משלם קנס מכח אין אדם מוריש. וצריכים לחילוקם דדוקא למי שזה משלם זה משלם ואם יש בגר בקבר מגיע לה הכל והקנס אינה מוריש וזכה הבועל מההפקר והבו"פ משלם לבנה דלענין זה לא אתקש. וביותר התמיה דנקטו זה לקושי' ואע"ג דתנן בריש נערה וכו' ואבו"פ נמי קאי. כאילו באו להקשות מכח זה הא אדרבא אלא לו היינו דייקי' ממתני' דהתם דמקשי' זה לזה לא היה מקום כלל לפיר"י דאמאי בו"פ לבנה ולא להאב דזכה האב מיד. וצע"ג:

ט

[אות לג] במשנה מפני שקדמה שבועה לעדות. עיין ברמב"ם שאחר שאמר משביע אני וכו' אמרו אמן. וק"ל דבזה למאי צריך לטעם שקדמה שבועה לעדות הא בלא"ה במה שאמרו אמן דהוי כשבועה א"כ נשבעו שיעידו לו כשידעו. ומה שאח"כ לא העידו הוו כעוברים על שבועת ביטוי ומה שייך בזה לשבה"ע. ולולי דברי הרמב"ם הייתי מפרש דהוא השביע אותם לכשתדעו. והם לא השיבו כלל. ואחר שעה ראו עדות. ואח"כ תבע אותם הלא השבעתי אתכם ועתה באו והעדוני ואמרו אין א"י לך עדות דפטורים מטעם דקדמה שבועה לעדות. וצ"ע:

יב

[אות לד] תוי"ט ד"ה שילח. דתנן עבדו ולא תנן שילח ביד אחר. לענ"ד היה נראה דנקט עבדו לרבותא אף עבדו כגופו ע' בב"מ (דף צ"ו.) (אח"כ ראיתי שכ"כ בתוס' חדשים). עכ"פ הדין ברור דע"י שליח בלא הרשאה אין חייבים. ומה מאד תמוהים לי דברי הרמב"ם (פ"ט ה"ז מהלכות שבועות) וישבעו אחר תביעת בע"ד עצמו או שלוחו. הא בשלוחו אינן חייבים והו"ל לפרש אם היה על ידי הרשאה. ולא מצאתי מי שהעיר בזה וצע"ג:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.