תוספות ר"י הזקן/קידושין/מה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוספות ר"י הזקן קידושין מה ב

הבן כשקדש אביו לו אשה בלא ידיעתו ולא הודיעו:

שוויה שליח. הבן שוי לאביו [שליח] לקדש לו אשה וזה השליחות אינו צריך לעדים שאין זה אלא להודיע אמתת הדבר והואיל ושניהם מודים אין כאן מקום לעדות וכן נראה מהתוספתא כמו שכתבנו בפרק האומר וכ"כ הר"ם פ"ג ובה"ג וכ"נ מפרש"י שפי' ארצויי ארצי קמיה פי' גילה דעתו לפני אביו שהוא חפץ באשה והאב נעשה שליח מאליו דזכין לאדם שלא בפניו. ועיקר הגי' היא דילמא ארצויי ארצי קמיה ושתיק כלומר האב הודיעו אחר מעשה וספר לו מה שעשה ושתק והואיל ושתק ודאי נתרצה:

מר. רבינא:

לא ס"ל להא דרב ושמואל. דאמרי שאע"פ שלא ידע האב שקבלה בתו קדושיה אם נתרצה כששמע הוו קדושי' דלדידהו ה"נ אם נתרצה הבן כששמע הוו קדושי ורבינא ס"ל דהואיל ובשעת קדושין לא ידעי הנך שהם בעלי דבר רצוי דאחר מעשה לאו כלום הוא. ור"ש פי' מר דלא סבר לה וכו' וכ"ש דלא חיישי' שמא עשאו שליח אא"כ שמענו. ופי' ר"ש וגרסתו אינו מקובל וכי מה הועיל ברצויו אם לא עשאו שליח בביאור דבשלמא גבי ממון הכל תלוי בדעת הנותן ואין במקבל אלא לזכות במתנה ואם יזכה לו אחר זכה במתנה המקבל דזכין לאדם שלא בפניו אבל גבי קדושין הוא צריך שיאמר דברים שיקנה בהם האשה וטעמא דאחד מקדש אשה לאחר הוא דשלוחו של אדם כמותו ואם לא עשאו שליח מה יועיל. והראב"ד פי' שליח שוייה בעדים. ודחק עצמו לפרש לשון התוספתא כמו שנפרש בפ' האומר:

בכישא אגודה של ירק:

ה"מ שקדשה דרך כבוד:

אידי ואידי. או בשוקא או בירקא בזיון הוא. ומדקאמר (רבה) [רבינא אפי'] למאן דאמר חיישי' שמא נתרצה האב ש"מ דלית ליה האי סברא:

ההוא. שהיתה לו בת נערה או בת קטנה והוא היה רוצה להשיאה לקרובו ואשתו היתה רוצה להשיאה לקרובה והיא כפתתו עד שהודה לדבריה שתנשא בתו לקרוב שלה:

אדאכלו ושתו. ועושים סעודה שיקדשנה קרוב שלה בא קרוב שלו דרך הגג וקדשה:

שארית ישראל. אית דמפרשי דאביי ורבא ס"ל כרב ושמואל דבעלמא אם נתרצה האב (דמשמע) מקודשת והכא ליכא למיחש שמא נתרצה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והעיקר כמ"ש למעלה דלא ס"ל כרב ושמואל והכי קאמרי אע"פ שאמר בתחלה להשיאה לקרובו ליכא למיחש שאמר לבתו בחשאי צאי וקבלי קדושיך מן פלוני קרובי ונמצא שנתקדשה על דעת אביה:

ולא ידברו כזב. וזה הודה לדבריה שתנשא לקרוב שלה:

אין אדם טורח. והם הכינו הסעודה מפני קרוב שלה. ומסתברא דהלכתא (כרבה) [כרבא] ואם לא טרח בסעודה חיישינן שנתקדשה לדעתו הואיל והיה דעתו להשיאה לקרובו. ר"ח ז"ל חשש להא דרב ושמואל וכל הגאונים ז"ל והרי"ף והר"ם לא חששו לדרב ושמואל ופסקו כרבינא:

אינה אוכלת. כל זמן שהיא נערה או קטנה אבל אחר שבגרה אוכלת שהרי אם יבא אביה לא יכול למחות ואע"פ שנשאת כשהיא קטנה. וחש לה בקטנה שנשאת שלא לדעת אביה ולא התירה לאכול בתרומה עד שתבגר. ר"ח פסק כרב מדלא אשכחן דהדר ביה רב. והרי"ף והר"ם פסקו כרב אסי דהא רב גופיה חייש לה בתרומה:

(פ"ח) אינו יורשה. הבעל לא מנדוניתא ולא מנכסי מלוג שלה אבל מאתים שכתב לה הוא יורשה דבחזקתו הם ועוד שאם אביה רוצה בנשואין הכל של בעל ואם אינו רוצה אין כאן נשואין והוא לא כתב לה אלא מחמת הנשואין:

כאן. בעיר ומראה עצמו כנכרי שאינו מדבר ומתעסק כלל בנשואין:

[איתנוחי איתנחא ליה] והיה דעתו נוחה בנשואין. והלכתא כרב הונא (שנעשית כיתומה בחיי האב לומר) דרביה דר' ירמיה הוה וכן פסק הר"ם:

ואביה כאן. כשקדשה וכשנשאת:

כחומץ לשינים. וכעשן לעינים שהוא קשה כך מימרא דרב הונא קשיא עם מימריה דלעיל. דאיכא קדושין דאורייתא דהא נתקדשה לדעת אביה. טעמא דרב הונא שהרי נעשית בה [מעשה] יתומה בחיי האב כלומר שעשאה הכל לעצמה ולא עם האב כאילו מת ויש לחוש שמא סילק עצמו ממנה ואמר לה צאי וקבלי קדושיך ולא שייכא פלוגתייהו בדרב ושמואל כלל ומסתבר דהלכתא כר' ירמיה וכן דעת הר"ם דעולא קאי כוותיה. בין היא אם רצתה היא לחזור קודם שישמע האב בין אביה כשישמע יכול לעכב ורב לטעמיה דאמר חיישי' שמא נתרצה האב ואם נתרצה האב מקודשת. ולמאן דפסק כרב ושמואל [לית] הלכתא כרב אסי דתלמידיה הוא. ולגאונים שפסקו כרבינא אפי' נתרצה האב אינן קדושין כלל ואפי' מת האב קודם שישמע לא עשתה כלום שהרי אינן קדושין כלל שאין לה לקבל קדושיה בלא רשות אביה דהא אפי' לרב דאמר דריצוי דאחר מעשה מהני כל זמן שלא שמע האב ולא נתרצה חוזרת בקדושיה וכ"ש לרבינא אם מת האב:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.