תוספות הרי"ד/כתובות/ב/א

תוספות הרי"ד כתובות ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טענו מנה וכפר בו והביא עדים שחייב לו חמשים ר"ח רבא אומר נשבע על השאר ר"י אומר אינו נשבע כו' עד סוף הסוגיא וכא לא כמי שהודיי' מן הטענה הוא כ"ע מודיי שחייב לה מנה והיא כתובעת בידו מנה אחר והוא אינו מודה לה המוציא מחבירו עליו הראי' מכאן קשה קושיא המפורסמת על הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה' אישות דפסק דאם אין עדי הינומא הרי נשבע הבעל שבועת התורה כדין מודה מקצת והרי הוא מפורש בירושלמי הכא דפטור משבועת התורה וכבר הקשה הה"מ ז"ל על הרמב"ם ז"ל דהאיך מחויב שבועה הא לא הוי מ"מ דהא כבר פסק הרמב"ם ז"ל מפורש בפ"ד מה' טוען ונטען דלא הוי מ"מ כשלא יכול לכפור וכיון דקי"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ולא נאמן לומר פרעתי א"כ לא יכול לטעון על המנה שמודה פרעתיך וא"כ אינו יכול לכפור ולא הוי מ"מ וקושיא זו מפורסם הוא בכל האחרונים ז"ל ועי' בט"ו ז"ל סי' צ"ו עי"ש ומסיק הה"מ ז"ל דבהא שייך דינא דהרמב"ם ז"ל במקום שכותבין כתובה ונאבד הכתובה דבזה שיטת הרב אלפס ז"ל והרמב"ם ז"ל דבאמן לטעון פרעתי ועי' בהפלאה ז"ל דיגע ג"כ לתרץ הרמב"ם ז"ל ונראה לפענ"ד לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל דמהאי ירושלמי גופי' הוציא הדין הזה דלכאורה צ"ב מאי שייך כל הסוגיא דר"ח קמייתא לכאן לא הי"ל להביא רק בניקר הדין אם חייב שבועה במתניתין דידן או לא ולמה צריך להך מתניתא דסלעין דינרין לדייק מינה מפני שאין הודיי' מן הטענה הא אם הודיי' מן הטענה חייב וכא לא כמי שהודיי' מן הטענה ולמה צריך להדיוק הזה בלא הדיוק הזה נמי הי' יכול להקשות כן הא דבר ידוע הוא דמודה מקצת מן הטענה צריך לישבע א"ו דכל עיקר הקושיא הוא נובע רק מהך הסוגיא והוא דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ד מה' טוען ונטען ה"ד דאין מ"מ חייב שבועה עד שיודה בדבר שאיפשר לכפור בו כיצד מי שטען חבירו ואמר ק' דינרין יש לי אצלך חמשים שבשטר וחמשים בע"פ אין לך בידי אלא חמשים שבשטר אין זה מ"מ שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדין לו ואפילו כפר בי' הי' חייב לשלם ע"כ וכל הפוסקים ז"ל מרעישים בדבר הרמב"ם ז"ל אם העיקר הוא שאינו יכול לכפור או העיקר הוא שיעבוד קרקעות ועי' בחו"מ סי' פ"ח סכ"ח בשו"ע ובש"ך ז"ל ס"ק נ"א דרבו בזה המחלוקת בפי' הרמב"ם ז"ל ועי' ביאור הגר"א ז"ל שם דמביא הירושלמי הזה ומפרש פירושו ותירוץ לקושית הראב"ד ז"ל על הרמב"ם ז"ל דפט"ז מה"א לא כתב שם ותירוץ הט"ז ז"ל בסי' צ"ו באה"ע לא הבנתי דכתב דמיירי שאין עדים על הקידושין ונאמן במיגו מלבד שישאר הקושיא מהירושלמי דידן עוד אינו מובן הא יש לה גט וא"כ א"י לומר לא קדשתיך וע"כ חלקי ה' אמרה נפשי ותורה היא וללמוד אני צריך ונראה לפענ"ד לפרש הסוגיא דידן והרמב"ן ז"ל בדרך נכון וה' ינחני בדרך אמת ונדקדק בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות טוען מנה לי בידך חמשים שבשטר זה וחמשים בלא שטר אין לך בידי אלא חמשים שבשטר ובה"י כתב מנה לי בידך אין לך בידי כלום והעדים מעידים שחייב לו חמשים הורו כל הגאונים ז"ל שישבע כו' ולמה לא כתב בה"ד ג"כ בציור זה מנה לי בידך אין לך בידי כלום והוציא שטר שיש בידו חמשים לא ישבע מפני שלא תועיל כפירתו והרי כל נכסיו משועבדין ויהי' בזה נ"מ בין שטר לעדים בציור אחד ולמה כתב באינו יכול לכפור ושיעבוד קרקעות בה"ד בציור אחר וכתב כיצד כו' ומצייר ציור אחר ואם לפי הבנת המפרשים ז"ל הי' לו לכתוב הכל בציור אחד בשטר ובעדים וע"כ נראה לפענ"ד דהפי' בירושלמי הוא דיש כאן ט"ס והגי' אמיתית הוא כמו שגרסינן בירושלמי במס' ב"ב בפ' ג"פ סלעין דינרין די אינון ונמחקו מלוה אומר חמש ולוה אומר שנים בן עזאי אומר הואיל והודה מן הטענה ישבע ור"ע אומר אין הודאה מן הטענה פי' כמו דמסיק כו"ע מודיי שחייב לה חמשים והיא כתובעת מידו מנה אחר והוא אינו מודה לה הממע"ה פי' דהא המנה שהודה לה מנה זה אינה תובעת מידו וע"כ אינו חשוב מודה מן הטענה דהא בכ"מ טענה וכפירה והודאה הוא שכופר מקצת מן הטענה ומודה מקצת מן הטענה ולא מקרי הודאה רק כשמודה מן הטענה מקצת אבל אם מה שמודה אינו תובע ממנו נמצא דלא הוי ההודאה מי הטענה דהאיך חשוב שמודה מקצת מן טענתו הא אינו טוען ממנו זאת ונמצא דלא הודה ממה שטענו לו ואנן בעינן דיודה לי מקצת מן טענתו וע"כ ה"נ גבי שטר כשמודה לו שנים לא חשוב מודה מקצת טענתו דהא השנים אינו תובע ממנו דהא זה מפורש בשטר ואינו יכול לכפור וקרקעות משועבדין ע"כ אינו חשוב מודה מקצת מן הטענה דהא בשנים אינו טוען כלל וכמו דכו"ע מודיי שחייב לה מנה והיא כתובעת מידו מנה אחר והוא אינו מודה לה דגבי כתובה וכמו דכ' הרא"ש ז"ל במס' ב"מ דף צ"ח כשזה אומר שכורה קיימת ושאולה מתה וזה אומר שכורה מתה ושאילה קיימת דלא חשוב מודה מקצת הטענה דהא השכורה שהיא קיימת אינו תובע ממנו דיודע הוא שיחזור לו לאחר שיכלו ימי השכירות דהא קייימת בעין עי' בהרא"ש ז"ל ותמצא כן [דאל"כ לישני דמיירי במשאיל אומר שכורה קיימת ושאולה מתה ושואל אומר שכורה מתה ושאולה קיימת עי"ש ] וה"נ דכוותי' דהשנים שבשטר אינו תובע ממנו וע"כ לא הוי מ"מ טענתו ועפ"ז יתבאר הירושלמי היטב ר' אבין בשם רב מודה חביבי בשטר דאף דע"י עדים הוי מ"מ אבל ע"י שטר לא הוי מ"מ ושאל האיך עבידא ומפרש טענו מנה וכפר בו והוציא שטר שחייב לו חמשים אין לו אלא חמשים פי' אפילו בשכופר בכל והוציא שטר על מה שכפר בזה חשוב מודה מקצת מן טענתו מ"מ כיון דהוא שטר אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות וע"ז אמר ר"י בר"ב נשמעיני' מן הדא כלומר דפליג על ר' אבין [וזה כפי' הגר"א ז"ל] סלעין דינרין די אינון ונמחקו אין פחות משנים מכאן ואילך המלוה אומר ה' והלוה אומר שנים כגי' הירושלמי בפ' ג"פ כו' מפני שאין הודיי' מן הטענה כלומר דמה שהודה לו בזה לא טענו דהא השנים לא טענו כלל דכו"ע מודים בזה כדמסיק במסקנא כו"ע מודיי שחייב לה מנה והיא כתובעת מנה אחר [גבי חטים ושעורים גרסינן מין הטענה ביו"ד וכאן גרסינן מן הטענה בלא יו"ד והוא כמו מהטענה] אבל אם הודאה מן הטענה כמו האי האיך עבידא טענו מנה וכפר בי' והוציא שטר שחייב לו חמשין חייב שבועה כמו בעדים ולא מיפטר בשטר משום שיעבוד קרקעות אלא משום דלא הוי ההודאה מקצת מהטענה משום דהשנים אינו תובע ממנו אבל אם הי' תובע וכופר הכל והוציא שטר על מקצת הוי כמו עדים וחייב שבועה אע"פ שיש שיעבוד קרקעות ע"ז שאל במתניתין דידן וכא לא כמודה מקצת מהטענה דהא אין כאן שטר ומסיק דה"נ כו"ע מודיי שחייב לה מנה והיא כתובעת בידו מנה אחר והוא אינו מודה לה הממע"ה כלומר דה"נ דמי לשטר של סלעין דינרין ונמחקו דלא חשוב הודיי' מן הטענה משום דהשנים אינו תובע ממנו וה"נ המנה אינה תובעת ממנו [ושפיר מדויק לשון מן הטענה דלדברי המפרשים ז"ל לא הבנתי לשון מן הטענה] ושפיר מדויק לשון האיך עבידא דלכאורה צ"ב גדול לשון האיך עבידא דמאי צריך לפרש הא בפשיטות ניחא מודה חביבי בשטר וע"ז מפרש דלא תימא דווקא בשתבעו בתחלה מנה לי בידך חמשים שבשטר זה וחמשים בלא שטר והודה רק חמשים שבשטר זה שמראהו לו דז"א אלא אפילו תבעו מנה וכפר בו והוציא שטר שחייב לו חמשים דבעדים כה"ג חייב ובשטר פטור אפילו בשכפר כל המנה מ"מ ההודאה שהוציא שטר לא חשוב כעדים ופטור מטעם שיעבוד קרקעות וע"ז פליג ריבר"ב וקאמר נשמעיני' מן הדא סלעין דינרין כו' מפני שאין הודיי' מן הטענה משום שהוציא שטר בתחלה על השנים ומעולם לא הי' טענה וכפירה והודאה בשנים שבשטר הא אם הודאה מן הטענה כגון שכפר כל המנה אז חייב שבועה אפילו בשטר אע"פ שהוי שיעבוד קרקעות ומזה יצא להרמב"ם ז"ל דינו בשתבעו מנה לי בידך חמשים שבשטר זה [ולפיכך נקט זה כלומר שמראהו השטר] וחמשים בלא שטר אין לך בידי אלא חמשים שבשטר פטור שהשטר לא תועיל בו כפירתו וכל נכסיו משועבדין לו א"כ הוי כשכורה ושאולה כיון דקיימת בעין לפניו לא חשוב זאת לטענה וה"נ כיון שהשטר לא מועיל כפירתו ונכסיו משועבדין כן כאילו בעין לפניו חוב זה ע"כ לא הוי מודה מקצת טענתו כיון דהמנה הזה אינו תובע ממנו והוי כההיא דסלעין דינרין אינון ונמחקו דהלכה כר"ע דאינו מודה מן הטענה כיון דכו"ע מודיי שחייב לו שנים ואינו חשוב תובע רק בג' דינרין והוא אינו מודה לו והוי כופר הכל ואבל כשתבעו מנה והוא כופר הכל והוציא שטר שחייב לו חמשים חייב שבועה ופסקינן כר"י בר"ב דפליג אר' אבין בהא דקאמר האיך עבידא טענו מנה וכפר בו והוציא שטר דפטור ז"א אלא דחייב באופן זה ואינו פטור אלא דווקא בשתובע מנה בשטר ומנה בע"פ והוא כופר בבע"פ דאז פטור משום דמה שהודה לו לא תבע ממנו כיון שאינו יכול לכפור והחוב בעין כמו הפרה שכורה משום דנכסיו משועבדין לו ולפיכך נקט הרמב"ם ז"ל הדין דפטור בשטר רק באופן דר"י בר"ב דמפני שאינו מודה מן הטענה דהתובע תובע אתה חייב לי מנה חמשים דבשטר זה והראה בו השטר וחמשים בע"פ והוא כופר בבע"פ אבל בהאיך עבידא דטענו מנה וכפר בו והוציא שטר שחייב לו חמשים דר' אבין בזה לא פסק כוותי' ובזה צריך לישבע וכיון דמסקינן דכן כונת הרמב"ם ז"ל וזה מקורו מהירושלמי דידן ממילא מתורץ קושית הראב"ד ז"ל ואף דלכאורה לא קשה קושיתו מכפירת שיעבוד קרקעות דהא טעמא דהרמב"ם ז"ל לאו משום כפירת שיעבוד קרקעות אלא משום דלא חשוב מודה מהטענה מ"מ עכ"פ קשה עליו מהאי ירושלמי דידן דמבואר בפשיטות בכאן דבמתני' דידן אינו מחויב שבועה דאורייתא משום דלא הוי מ"מ הטענה מ"מ שפיר ניחא דהנה ד"י דס"ל רצה כותב לבתולה שטר של מאתים וכותבת התקבלתי ממך מנה וכתב הר"י מג"ש ז"ל דדווקא בכותבת התקבלתי ממך מנה משא"כ בכותבת התקבלתי ממך הכל משום דע"כ מנה דדמי בתולין מחויב ליתן ועיי"ש דכתב דהב' מנים הללו הוי ב' דברים מנה אחת הוא דמי בתולין ומנה הב' דמי כתובה וכיון שכן לא קשה על הרמב"ם ז"ל דאימתי ס"ל להרמב"ם ז"ל דלא חשוב מודה מקצת הטענה רק דווקא בשתבעו ב' דברים או ב' חפצים כגון חמשים שבשטר וחמשים בע"פ הוי ב' תביעות או ב' פרות אחת שאולה ואחת שכורה אמרינן דלא תבעו רק דבר אחד דהיינו חוב דבע"פ או חפץ אחת דהיינו פרה אחת משא"כ בשתבעו חוב אחד גדול לא אמרינן דלא תבעו רק חצי חוב דווקא בב' דברים אמרינן דלא תבעו רק דבר אחד דהוא רק החוב דבע"פ או חפץ אחת דהיא פרה אחת וגבי סלעין דינרין דהשתים הוי בשטר והג' הוי בע"פ אמרינן דלא תבעו רק הבע"פ משא"כ בשכל החוב הוי דבר אחד לא אמרינן שתובע רק חצי החוב וע"כ הירושלמי דבעי במתני' דידן דקתני אם יש עדים שיצאה בהינומה כתובתה מאתים משא"כ בדליכא עדים לא תני במתני' האיך דינו וע"ז שאל האיך הדין וע"כ קאמר דבמתניתין דידן כו"ע מודיי שחייב לה מנה הוא המנה דבעולה דעלמא והיא כתובעת מידו מנה אחר פי' מנה האחרת דדמי בתולין וע"ז הם דנין בדמי בתולין והירושלמי ס"ל במתניתין דידן בסמוך וחש לומר שמא מוכת עץ היא אלא כר"מ בתמי' עי"ש דאינו רוצה לאוקמא מתניתין כר"מ ורוצה לאוקמא מתניתין דאתיא ככו"ע א"כ לר' יהודה דס"ל דהוי ב' מנים נפרדים מנה דבתולין ומנה דעלמא א"כ במנה דעלמא אינה תובעת אלא מנה דדמי בתולין היא תובעת והוא כופר וע"כ דווקא ביש עדים שיצאה בהינומה אבל בדליכא עדים פטור ומשום דמתני' אתיא ככו"ע ע"כ לא נקט רק דווקא בדיש עדים שיצאה בהינומה אבל בדליכא עדים לא תנינן במתני' דישבע משום דמתניתין אתיא ככו"ע ולר"י הוי אין הודאה מן הטענה משא"כ להרמב"ם ז"ל דפסק כר"מ דכל הפוחת לבתולה ממאתי' ולאלמנ' ממנה הר"ז בעילת זנות ושייך הכל לבעולה והוי מין אחד ולא שייך לומר דתובעו חצי חוב וע"כ שפיר ישבע ומדויק לשון הירושלמי והיא כתובעת מידו מנה אחר ומדויק תיבת אחר כלומר דמנה אחרת ביניהם ואין להקשות למה פסק הרמב"ם ז"ל כהאי ירוש' הא בבבלי ס"ל לר"ע דפטור רק מטעם משיב אבידה ולא קפטר מחמת דלא הודה מן הטענה בשטענו שתים לאיכא דאמרי בב"מ דף ד' ע"ב ז"א דהתם בבבלי גרסינן סלעים דינרין מלוה אומר ה' ולוה אומר שלש האי שלש דמודה הוי כמו שכתוב בשטר כדכתב הרא"ש ז"ל בר"פ דכתובות א"כ הוי התביעה שלו ה' הוא כתביעה בשטר והוי תביעה בחוב גדול בשטר והוא מודה חצי חוב ולא ב' דברים דנימא דאינו תובע רק דבר אחד משא"כ בירושלמי דגרסינן סלעין דינרין דאינון ונמחקו מלוה אומר חמש מודה דבשטר לא הוי רק ד' רק דטוען עוד ג' והוי כשטר הי' לו ונאבד וטוען עתה בע"פ והלוה מודה בשנים שבשטר וכופר הבע"פ הוי ב' דברים ואתא שפיר לפי דברינו שיטת הרמב"ם ז"ל ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף