תוספות הרי"ד/גיטין/א/ג

תוספות הרי"ד גיטין א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מי עירער כו' ר' יודן בעי עד כדון בעירעור שחוץ לגופו כו' ופלוגתא דר' יוחנן ורבנו דתמן ע"ד דרבנן דתמן. לא שניא היא עירעור שחוץ לגופו הוא עירער שבגופו ע"ד דר' יוחנן עירער שחוץ לגופו ערערו בטל וערר שבגופו עררו קיים. דתני המביא גט ממה"י כו' הר"ז מחזירו למקומו ועושה עליו ב"ד ומקיימו בחותמיו וא"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני ע"כ. המפרשים ז"ל פירשו הסוגיא הזאת והגי' במקום דתני הגי' דצ"ל תני והוא ענין בפ"ע. ולא הבנתי פירושם ונראה לפענ"ד שהסוגיא הזאת מתבארת יפה היטיב בלא שום הגה אלא כמו שהוא לפנינו. דתני. והוא שייך להסוגיא ועי"ז יאיר עינינו בע"ה בבבלי דף ד' ע"ב דגרסינן ת"ש המביא גט ממדה"י וא"י לומר בפ"נ ובפ"נ אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו והוינן בה מאי א"י לומר אילימא חרש חרש בר אחוי גיטא הוא כו' ואמר רב יוסף הב"ע כגון שנתנו לה כשהוא פיקח ולא הספיק לומר בפ"נ ובפ"נ עד שנתתרש לרבא ניחא לרבה קשיא כו' וקשה מאוד למאי צריך הגמ' להקדים האי והוינן בה ואוקימתא דרב יוסף להך דבעי להקשות על רבה. הא בפשיטות המשנה ה"מ למקשי דתני אם יש עליו עדים יחקיים בחותמיו ממילא לרבא ניחא לרבה קשיא. וראיתי במהרש"א ז"ל דעמד ע"ז ומתרץ יפה עיי"ש דאי הי' מיירי באלם הי' עצה על לשמה בכתיבת ידו שיכתוב שהי' לשמה והקיום משום דרבה אית לי' דרבא. והא דלא קתני העצה שיכתוב בכ"י משום דהעיקר אם יש עליו עדים בחו"ל דהיא דבר דלא שכיח אבל כשיש העצה דהעדים פשיטא דיש עצה להכשיר הגט. וגם אנכי חשבתי לתרץ כן. אולם לפי הירושלמי הזאת מתורץ מאוד שפיר נכון דהנה בתוספתא גרסינן האי ברייתא דמובא הכא בירושלמי. המביא גט ממדה"י ולא נכתב לפניו ולא נחתם לפניו הר"ז מחזירו למקומו ועושה עליו ב"ד ומקיימו בחותמי' כו' וברישא דההיא תוספתא גרסינן הך ברייתא דמובא בבבלי דף ה' ע"א המביא גט ממדה"י ונתנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ אם נתקיים בחוחמי' כשר ואם לאו פסול. הוי לא הוצרכו למימר בפ"נ ובפ"נ להחמיר עלי' אלא להקל עלי' ומקשי מינה בבבלי לרבא ניחא לרבה קשיא ומשני כשניסת כו' וקשה מאוד מדוע לא פריך הגמ' מסיפא דהך תוספתא דהיא המובא בירושלמי המביא גט ממדה"י ולא נכתב לפניו ולא נחתם לפניו הר"ז מחזירו למקומו ועושה עליו ב"ד ומקיימו בחותמי' וא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני. לרבא ניחא לרבה קשיא והכא ליכא לתרוצי בשניסת דהא לא קחני שנתנו לה כמו ברישא אלא הר"ז מחזירו למקומו ועושה עליו ב"ד ומקיימו בחותמיו כו' והוא קאי על לכתחלה. ולכאורה הוא קושיא עצומה מאוד. ונראה לפענ"ד דלא קשה מידי דהנה בדף ג' ע"א נחלקו רבה ורבא אם מהני ידענו בשנים דלרבה לא מהני ידענו רק נפ"נ ובפ"נ. ולרבא מהני ידענו אבל בשליח דהיא ע"א לא מהני ידעתי לכ"ע וצ"ל רק בפ"נ ובפ"נ עיי' בתוס' ז"ל דף ג' ע"א ד"ה וד"ה ועיי"ש דטעמא דרבה דידענו לא מהני דמוכיח כן ממתני' דדף ע"ו ע"א אומר בפ"נ ושנים אומרים בפנינו נחתם. דאלמא דאפילו שנים נמי לא מהני רק כשאומרים בפנינו נחתם אבל לא ידענו. ונראה להוכיח דלרבה אפילו אם נתקיים בחותמיו באמרם ידענו ומכירים אנחנו את החתימות מהאנשים שחתמו והאנשים הללו גם בקיאין לשמה עכ"ז לא מהני דהא במתניתין קתני שנים אומרים בפנינו נחתם ולפירוש רש"י ז"ל דשיילינן להו אם הי' לשמה והם אומרים הן ע"כ דשיילינן להו להני דקאמרי בפנינו נחתם אם הי' לשמה. והם אומרים הן א"כ ל"ל דקתני בפנינו נחתם אפילו אם אמרו ידענו נמי צריך להיות דמהני אם אמרו ידענו שהן בקיאין לשמה והוא חתימתן וע"כ מוכח דלהוכחת רבה לא מהני בידענו כלל:

ותדע דהכי הוא דהא לרבה באם הביא השליח גט ממדה"י מבעל הידוע ומפורסם לכל העולם אפילו מן גדול הדור צריך ג"כ לומר בפ"נ ובפ"נ דלא פלוג רבנן והא כל עיקר החשש דרבנן אצרכוהו למימר בפ"נ ובפ"נ הוא לפירש"י ז"ל דילמא אתרמי שמא כשמא ונמלך. ולפירוש התוס' ז"ל דילמא כתב להתלמד ולגדול הדור פשיטא דלא חיישינן לזה ואעפ"כ לא פלוג רבנן וצריך השליח למימר דווקא בפ"נ ובפ"נ בעת הנתינה וידעתי לא מהני דאפילו ידוע לב"ד ע"י עדים שאומרים ידענו שהוא מאיש הבקי לשמה עכ"ז תיקון חכמים הוא דלא מהני דהא לרבה הוי בפ"נ ובפ"נ לחומרא. דהשליח צריך למימר בפ"נ ובפ"נ בעת הנתינה. ולרבא הוי הבפ"נ ובפ"נ לקולא דלא הוצרכו רבנן בפ"נ ובפ"נ. להחמיר עלה אלא להקל עלי'. וכזה פליגי בירושלמי ריב"ל ור"י דריב"ל ס"ל דהכא בגט הוא לחומרא יותר משטר מתנה. ור"י אמר דקל הקילו חכמים בגיטין שלא תהא יושבת עגונה עיי' בריש המסכתא. וע"כ לרבה דהוי בפ"נ ובפ"נ להחמיר שאין לה להנשא אפילו בבאו שנים ואמרו ידענא שהיא חתימת ידי העדים והעדים הללו בקיאין הן לשמה לא מהני אם לא שיאמר דבפני נכתב ובפ"נ לשמה בפני ממש. וזה הוא חומרא בגט יותר מן שטר מתנה והנה קי"ל לקמן דף כ"ט ע"ב דאין השליח האחרון צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני. הרי דלא תקנו רבנן למימר בפ"נ ובפ"נ אלא כשנעשה שליח שלא ע"י קיום ב"ד אבל בנעשה שליח ע"י ב"ד א"צ למימר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני וכן הי' תקנת חכמים. וע"כ לפ"ז לאו דווקא שליח שני אלא ה"ה שליח ראשון אם נעשה בב"ד א"צ למימר בפ"נ ובפ"נ אלא שליח ב"ד אני. ותדע דהא אפילו לרבא דבפ"נ ובפ"נ להקל עלי' הוא מ"מ ידעתי בשליח שהיא חד לא מהני ועכ"ז גרסינן בתוספתא המביא גט ממדה"י ולא נכתב לפניו ולא נחתם לפניו הר"ז מחזירו למקומו ועושה עלי' ב"ד ומקיימו בחותמי' וא"צ למימר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני אלמא דאע"ג דלא נכתב ולא נחתם לפני' מ"מ אם נתקיים בב"ד מהימן כשאומר שליח ב"ד אני אף דאנו לא ידענו מקיום ב"ד אלא על פיו ואימתי בעינן בפ"נ ובפ"נ דווקא כשלא נעשה שליח בב"ד אבל כשנעשה שליח בב"ד אצ"ל בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני וכמו כן לרבה בשהחזיר הגט למקומו ועשה עלי' ב"ד ונתקיים בחותמי' ע"י עדים המכירין את ח"י העדים והעדים דהן בקיאין לשמה וכיון דנתקיים בב"ד ע"כ דמהימן אשליחות דעשאו הבעל שליח דאל"כ שטרי בידך מאי בעי כמו בתרי דמייתי גיטא לפי' התוס' ז"ל בדף ב' ע"ב עיי"ש וכן איתא שם בכל הסוגיא דכיון דנתקיים החתימות ע"כ דמהימן אשליחות וכיון שכן נתקיים השליחות שלו בב"ד וע"כ א"צ שוב למימר בפ"נ' ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני כיון דב"ד אמרו לו שהיא שליח כשר. דהא בתוספתא לא גרסינן דהבעל עושה אותו עוד הפעם שליח בפני ב"ד אלא דעושה ב"ד רק לקיים בחותמיו ותו לא. ועי"ז אומר שליח ב"ד אני כיון דנתקיים בחותמי' א"כ נעשה שליח ע"י פסק ב"ד דהב"ד פוסקים לו דהיא שליח כשר. א"כ לא קשה כלל מהך תוספתא על רבה ז"א כיון דהב"ד במקומו מקבלים עדות על החתימה ועל העדים שהן בקיאין לשמה ממילא א"צ כלל השליח לומר בפ"נ ובפ"נ כיון דהוי שליח ב"ד ודי שיאמר שליח ב"ד אני והוי כמו נכתב לפניו ואימתי צריך לומר בפ"נ ובפ"נ דווקא כשנעשה שליח שלא ע"י ב"ד ע"כ צריך לומר בפ"נ ובפ"נ וידעתי וידענו לא מהני. אלא חומרא שהחמיר' חכמים שהשליח צריך לומר בעת הנתינה בפ"נ ובפ"נ. משא"כ כשנעשה שליח ע"י ב"ד והב"ד יודעין שהוא גט כשר אז מהני נתינת השליח להאשה אף שלא אמר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני. משא"כ ברישא דהתוספתא דגרסינן המביא גט ממדה"י נתנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ אם נתקיים בחותמיו כשר והתם ל"ל דנתקיים בחותמי' והעידו שמכירין החתימות והעדים שהם בקיאין לשמה ז"א דהא התם לא תני אם יש עלי' עדים ז"א אלא אם נתקיים בחותמיו וקיום חותמיו א"צ עדים אלא ככל קיום שטרות משטר אחר מקיימין. משא"כ הכא דתני אם יש עליו עדים דהוי נזדמן עדים במדה"י דאז יכולין לברר אם העדים החתומין בקיאין לשמה. ואפילו אם נפרש דנתקיים בחותמי' בב"ד והעידו גם על העדים שהן בקיאין לשמה מ"מ מאי מהני הא כבר נתן לה הגט ולא אמר שליח ב"ד אני ע"כ מקשה שפיר לרבה. ועפ"ז ניחא שפיר דבלא אוקימתא דרב יוסף דס"ל דמיירי המתניתין שנתן לה כשהוא פיקח ולא הספיק למימר בפ"נ ובפ"נ עד שנתחרש לא הי' קשה כלל על רבה דהא יש לתרוצי המתניתין דהמביא גט ממדה"י ואינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ אם יש עלי' עדים יתקיים בחותמיו ה"פ דאינו יכול לומר משום דלא נכתב לפניו כדאיתא בתוס' ז"ל וה"פ דמתניתין המביא גט בא"י א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו דהא בא"י מצוין לקיימו. המביא גט ממה"י וא"י לומר בפ"נ ובפ"נ והתם במדה"י א"צ עוררין ואפילו בלא עוררין צריך קיום לרבה כדא"ל מלשמה ומקיום החתימות. ולרבא כדאית לי' על קיום החתימות ובחו"ל אין עדים מצוין לקיימו. ע"כ נקט לשון אם יש עליו עדים פי' אם נמצא עדים בהזדמנות בחו"ל ע"כ אם נמצא עליו עדים שיודעין יתקיים בחותמי' למר כדא"ל ולמר כדא"ל לרבה אם יש עליו עדים דיודעין שהחתומים הם בקיאין לשמה. ולרבא אם יש עליו עדים המכירין רק החתימות יתקיים בחותמיו וכיון דנתקיים בב"ד שהגט כשר בלשמה ואינו מזויף ע"כ נתקיים השליחות שלו על יד ב"ד וע"כ שוב אצ"ל בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני. ומה לן אם מחזירו למקומו ועושה עליו ב"ד שם מפני שבחו"ל אין מצוין לקיימו. וע"כ מחזירו למקומו כדי שימצא מי שיקיימו כההיא תוספתא הנ"ל שאומר שליח ב"ד אני ודי לההיא שנמצא בהזדמנות עדים בכאן כדתנן אם יש עליו עדים וע"כ פטור מלומר בפ"נ ובפ"נ כיון דנתברר בב"ד שהגט הוא כשר ואינו מזויף א"כ נעשה השליח שליח ע"י ב"ד וא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני. ולפיכך לא נקט במתניתין גבי אי"ל בפ"נ ובפ"נ אם נתקיים בחותמיו כשר כמו בברייתא דתני לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ אם נתקיים בחותמיו כשר משום דלרבה בעינן גם לשמה ע"כ לא מהני קיום חותמיו כמו בעלמא משטר אחר משום דבעינן לשמה ע"כ נקט אם יש עליו עדים פי' על הגט עדים שיודעין את טיב הגט יתקיים בחותמיו והעיקר הוא הקיום חותמיו דע"י הקיום חותמיו נתקיים השליחות ע"י ב"ד. וע"כ לא הי' קשה על רבה מהא מתניתין כמו דלא קשה מההיא דתוספתא הנ"ל ע"כ הקדים מאי וא"י לומר אילימא חרש כו' ואמר רב יוסף הכא במ"ע כגון שנתנו לה כשהוא פיקח ולא הספיק למימר בפ"נ ובפ"נ עד שנתחרש וכיון דמיירי בחרש א"כ אינו יכול למימר שליח ב"ד אני ומאי מהני בשנתברר לב"ד שהגט כשר בלשמה ואינו מזויף הא השליח צריך לומר בשעת הנתינה או בפ"נ ובפ"נ או שליח ב"ד אני:

ועי"ז יתבאר הירושלמי דהירושלמי לא מוקי לה בחרש אלא מוקי לה שאינו יכול למימר דלא נכתב ונחתם לפניו וברישא דמתניתין תנינן המביא גט מא"י א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ. אם יש עליו עוררין והוא ערר דמזויף יתקיים בחותמיו. ובסיפא גרסינן המביא גט ממדה"י וא"י לומר בפ"נ ובפ"נ אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו אפילו בלא ערר צריך קיום בחותמיו ומהני אם יבא ויערר הבעל אח"כ. וע"ז שאל ר' יודן עד כדון דמהני בשיערר הבעל על עירר שחוץ לגופו דיטעון מזויף. עירר שבגופו אם יערר על לשמה אם הקיום בחותמיו דסיפא הוי כמו הקיום בחותמיו דרישא דהיא רק על זויף. או דהקיום בחותמיו דהסיפא הוא על הכל והפי' אם יש עליו עדים דנמצא עדים שיכולין להכשיר הגט על הכל ואז אפילו כשיערר אח"כ על לשמה נמי לא מהני. וקפשיט דתלי בפלוגתא דרבנן דתמן ור' יוחנן דהכא דלרבנן דתמן דהיא לריב"ל. דס"ל דבפ"נ ובפ"נ היא להחמיר וצריך דווקא לומר. בפ"נ ובפ"נ א"כ ע"כ דצריכין העדים שידעו הכל לשמה ואינו מזויף ואף דלא מהני ידענו אבל כשנתקיים בב"ד ונעשה שליח בב"ד אומר השליח שליח ב"ד אני ודי וכיון דע"כ דצריך כן ע"כ לא מהני אז עירר הבעל ל"ש עירר שחוץ לגופו ועירר שבגופו. אבל לר' יוחנן דא"צ למיחש בחו"ל רק על קיום דלהקל התקינו חכמים בפ"נ ובפ"נ א"כ ע"כ דמפרש להמתניתין דלא נתקיים רק על עירר דמזויף אבל באם יבא הבעל ויערר על עירר דבגופו עיררו קיים. ומסיק כהדא דתני המביא גט ממדה"י ולא נכתב לפניו ולא נחתם לפניו כו' ואומר שליח ב"ד אנו וא"כ לר' יוחנן דס"ל בשיטת רבא מהני מה שאומר שליח ב"ד אני על ידעתי דהא לא מהני ידעתי בשליח אפילו לרבא עד שיאמר בפ"נ ובפ"נ והכא בתוספתא כשאומר שליח ב"ד אני מהני וכמו כן לרבנן דתמן מהני מה שאומר שליח ב"ד אני כיון דנתברר לב"ד ע"י העדים שהגט כשר ואינו מזויף וממילא נעשה שליח ע"י ב"ד מהני מה שאומר שליח ב"ד אני כמו שהגיד בפ"נ ובפ"נ ואז מהני גם אף על עירר דלשמה לרבנן דתמן ומביא הך דתני לפרש האיך מהני לרבנן דתמן על כל העיררים הא לא אמר בפ"נ ובפ"נ. ע"ז מביא הברייתא דאומר שליח ב"ד אני ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף