תוספות/סנהדרין/ג/א

תוספות סנהדרין ג א

שנאמר משפט אחד וגו'. ואם תאמר ת"ל דעיקר דרישה וחקירה בעדים זוממין כתיב בפרשת שופטים בדיני ממונות ובדיני נפשות וי"ל דמכל מקום לא הוה מצרכינן דרישה וחקירה בשאר דיני ממונות אלא דווקא בעדים זוממין אי לאו דכתיב משפט אחד:

שלא תנעול דלת בפני לווין כו'. גזילות וחבלות וכתובת אשה וירושות ומתנות בכולהו נמי לא בעינן דרישה וחקירה כדי שתנעול דלת בפני גזלנין ואם תאמר מהאי טעמא לא ניבעי מומחין בגזילות וחבלות כמו בהודאות והלואות ויש לומר דלגבי מומחים לא שייך למיחש ביה כמו זה דבחששא מועטת אדם נמנע מלהלוות לחבירו אם לא ימצא דיינין מזומנים לגבות חובו אבל גזילות וחבלות יודע הגזלן שיטריח הנגזל אחר המומחין עד שימצא לדון עם הגזלן ועי"ל דגזילות וחבלות נמי בעו דרישה וחקירה ולא ממעטינן אלא הודאות והלואות והא דמוקי בריש אחד דיני ממונות (לקמן דף לב:) מתניתין דמצרכה דרישה וחקירה בדיני קנסות לאו דווקא דיני קנסות קאמר דגזילות וחבלות קרי להו נמי קנסות כדאשכחן לקמן (דף יג:) גבי שאלמלא הוא בטלו דיני קנסות דמיירי בכל הנהו דבעי שלשה מומחין מיהו כתובת אשה וירושות ומתנות ונזקי שור בשור הוי בכלל הודאות והלואות וכל הנהו דמסקינן בהחובל (ב"ק דף פד:) דעבדינן שליחותייהו וגובין אותו בבבל ולא בעי מומחין ואם תאמר והא אשכחן בכמה דוכתין שהיו דנין בבבל גזילות וחבלות בפ"ב דב"ק (דף כא.) גבי ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי וחנן בישא (שם דף לז.) דתקע ליה לחבריה וכן בכמה מקומות ויש לומר דבכל הנהו אפשר שדחקו זה את זה ע"י דתפסי או דאמר אקבעיה לדינא בארץ ישראל כדאיתא בסוף פרק קמא דב"ק (דף טו.) וי"מ דוקא גזילות שעל ידי חבלות כמו דמינצו בי תרי ומחו אהדדי עד שתוקף אחד וגוזל את חבירו דכי האי גוונא לא שכיח ולא עבדינא שליחותייהו^[1] וא"ת והיאך היו דנין דיני גזילות ובאיזהו נשך (ב"מ דף סא:) היאך היו דנין דיני ריבית הא אמרינן ריש הגוזל קמא (דף צד:) הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהם וי"ל דהא אמרינן בימי רבי נשנית משנה זו ומפרש רבינו תם דווקא בימיו ולא לפניו ולאחריו משום עובדא דהתם ולהכי לא פריך התם מכמה משניות אלא מברייתות ששנאן רבי לרבי חייא^[2]:

אלא מעתה טעו לא ישלמו. פירש בקונטרס כיון דברשות קא עבדי הוי שאינו מומחה כמומחה ולשון כ"ש שאתה נועל כו' אין מתיישב דלא ה"ל למימר כ"ש אלא ה"ל למימר א"כ אתה כו' אלא משמע מלשון כ"ש דמכח נעילת דלת הוה פריך וה"פ כיון דחיישת לנעילת דלת הוה לן למימר טעו לא ישלמו דאי מחייבת להו לשלם לא יתרצו להתמצע בדין ואם תאמר מאי קושיא הא לא מחייב לשלם אא"כ נטל ונתן ביד כדאמר באחד דיני ממונות (לקמן דף לג.) ויש לומר דפריך למאן דמחייב בלא נטל ונתן:

ועוד שלשה שלשה למה לי. איכא דוכתי דדייק הכי ואיכא דוכתי דלא דייק^[3]:

ומדאורייתא חד נמי כשר. פירש בקונטרס דקסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן וקשה דא"כ בצדק תשפוט למה לי לכך נראה דאפי' למאן דאית ליה עירוב פרשיות קאמר:

אי אפשר דלית בהו חד דגמיר. דמאן דלא גמיר פסול לדינא כדמוכח בזה בורר (לקמן דף כג.) דתנן זה פוסל דיינו של זה ופריך בגמרא כל כמיניה דפסיל לדיינים ומשני בערכאות דסוריא ופירש שם בקונטרס שהם יושבי קרנות ואע"ג דפליגי רבנן ואמרי אימתי בזמן שמביא עליהם ראיה שהם קרובים או פסולים הא לאו הכי לא מצי פסיל היינו דווקא בערכאות שנתמנו להיות דיינים:

כ"ש דנפישי יושבי קרנות. גם כאן פריך מכח זה כיון דחיישת ליושבי קרנות הוה לן למימר טעו לא ישלמו כדי שלא יתרחקו הנהו דגמירי ואז אי אפשר דליכא חד דגמיר ומשני כ"ש דנפישי לכן ישלמו כדי שילמדו דיני ממונות שלא יטעו פן יתחייבו לשלם:

לרבא לית ליה דשמואל. בה"ג פוסק כשמואל אע"ג דרבא פליג עליה משום דרב נחמן קאי כוותיה לקמן (דף ה.) והא דאמר בפרק ב' דכתובות (דף כב. ושם) גבי ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דמשמע דאין הלכה כשמואל ה"פ כשמואל בעלמא סבירא להו בקיום ובזה אין הלכה כמותם דאפילו רב נחמן דקאי כשמואל דשנים שדנו דיניהם דין מודה דקיום שטרות בג' כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף מ. ושם) וכן הא דאמר בזה בורר (לקמן דף ל. ושם) גבי אודיתא ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו התם נמי ה"פ כשמואל בעלמא סבירא להו באודיתא וכתבו בהודאה בפני שנים בלא קנין ובזה אין הלכה כמותו כדאמר התם בפני שנים וקנו מידו כותבין ובפני שלשה כותבין ואפילו לא קנו מידו וכדמפרש התם דקבעי דוכתא ושלחי ומזמני ליה:

נזק היינו חבלות. לאו בשור שהזיק שור קאמר דהא איתא בהחובל (ב"ק דף פד: ושם) דגובין אותו בבבל ולא בעי מומחין אלא בשור שהזיק אדם והא דקאמר משום דקבעי למיתני ח"נ דלא כר"ע דקאמר (שם לג.) אף תם שחבל באדם משלם במותר נ"ש ומיהו נראה דאיירי בכל ענין אף בשור דאזיק שור דהא מסיק בהחובל (שם דף פד:) דהא דגובין בבבל נזקי שור בשור היינו דווקא נזקי שן ורגל דמועדין מתחלתן אבל נזקי קרן אמרינן התם דאין מועד בבבל:

אין

שולי הגליון

↑ במהרש"א פירש בכוונתם שבכל מקום בתלמוד שנזכר גזילות וחבלות פירושו גזילות שע"י חבלות, אך במתני' בודאי הכוונה גזילות וחבלות ממש וכדאמרינן לעיל (ב:) גזילות דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים כו'. ובתומים (סימן א סק"ב) ביאר דבריו שבזמן המשנה היה נעילת דלת בפני גזלין על ידי שחששו שמא יתבעם לדין בארץ ישראל שעדיין סמוכים היו בה, ורק בזמן הזה שאין סמוכים אם בארץ ישראל הוצרכו לתקן שבמידי דשכיח ויש בו חסרון כיס עבדינן שליחותייהו, וכן ביאר הקצות החושן (שם סק"ג), והוסיף שכן מבואר בר"ן לקמן בפרק זה בורר^[^{השלם מקור}^] וברמב"ן שם^[^{השלם מקור}^]. עי"ש שיישב בזה הקושיא דכאן נקטה הגמרא בטעם הדבר שהפקיעו מומחין משום נעילת דלת, ואילו בבבא קמא (פד:) ובגיטין (פח:) נקטה הגמרא הטעם דשליחותייהו קעבדינן, ולהמתבאר י"ל שגמרא דידן איירי בזמן המשנה שהיה מומחין ולכן לא הפקיעו מומחין אלא רק מהודאות והלואות משום נעילת דלת, מה שאין כן בב"ק ובגיטין איירינן בזמן הזה דליכא מומחין והפקיעו חכמים תורת מומחין כלל ועל זה נתנו הטעם משום דשליחותייהו קעבדינן. אמנם הקשה הקצות החושן שאין לפרש כן בדעת התוס' שהרי בבבא קמא (יד: ד"ה פרט) הקשו התוס' על הא דממעטת המשנה שם שאין דנים דיני נזיקין בבית דין של הדיוטות, שהרי למאן דאמר תני שור לרגלו ומבעה לשינו אין המשנה מדברת בקנסות ומדוע צריך סמוכים, ולדברי מהרש"א הרי בזמן המשנה אף במידי דשכיח ואית ביה חסרון כיס בעינן מומחין אף שאין זה קנס. ומכח זה הכריח הקצות החושן כדעת הש"ך (שם סק"ט) דכוונת התוס' שאף המשנה איירי בגזילות שעל ידי חבלות ודלא כדעת מהרש"א.
↑ [וע"ע תוספות ב"ק צד: ד"ה בימי]. גליון ש"ס וילנא
↑ [ועי' תוספות בכורות לא: ד"ה א"כ]. גליון ש"ס וילנא

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

[1] במהרש"א פירש בכוונתם שבכל מקום בתלמוד שנזכר גזילות וחבלות פירושו גזילות שע"י חבלות, אך במתני' בודאי הכוונה גזילות וחבלות ממש וכדאמרינן לעיל (ב:) גזילות דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים כו'. ובתומים (סימן א סק"ב) ביאר דבריו שבזמן המשנה היה נעילת דלת בפני גזלין על ידי שחששו שמא יתבעם לדין בארץ ישראל שעדיין סמוכים היו בה, ורק בזמן הזה שאין סמוכים אם בארץ ישראל הוצרכו לתקן שבמידי דשכיח ויש בו חסרון כיס עבדינן שליחותייהו, וכן ביאר הקצות החושן (שם סק"ג), והוסיף שכן מבואר בר"ן לקמן בפרק זה בורר^[^{השלם מקור}^] וברמב"ן שם^[^{השלם מקור}^]. עי"ש שיישב בזה הקושיא דכאן נקטה הגמרא בטעם הדבר שהפקיעו מומחין משום נעילת דלת, ואילו בבבא קמא (פד:) ובגיטין (פח:) נקטה הגמרא הטעם דשליחותייהו קעבדינן, ולהמתבאר י"ל שגמרא דידן איירי בזמן המשנה שהיה מומחין ולכן לא הפקיעו מומחין אלא רק מהודאות והלואות משום נעילת דלת, מה שאין כן בב"ק ובגיטין איירינן בזמן הזה דליכא מומחין והפקיעו חכמים תורת מומחין כלל ועל זה נתנו הטעם משום דשליחותייהו קעבדינן. אמנם הקשה הקצות החושן שאין לפרש כן בדעת התוס' שהרי בבבא קמא (יד: ד"ה פרט) הקשו התוס' על הא דממעטת המשנה שם שאין דנים דיני נזיקין בבית דין של הדיוטות, שהרי למאן דאמר תני שור לרגלו ומבעה לשינו אין המשנה מדברת בקנסות ומדוע צריך סמוכים, ולדברי מהרש"א הרי בזמן המשנה אף במידי דשכיח ואית ביה חסרון כיס בעינן מומחין אף שאין זה קנס. ומכח זה הכריח הקצות החושן כדעת הש"ך (שם סק"ט) דכוונת התוס' שאף המשנה איירי בגזילות שעל ידי חבלות ודלא כדעת מהרש"א.

[2] [וע"ע תוספות ב"ק צד: ד"ה בימי]. גליון ש"ס וילנא

[3] [ועי' תוספות בכורות לא: ד"ה א"כ]. גליון ש"ס וילנא

[1]

[2]

[3]