תוספות/ברכות/ג/א
קשיא דר' מאיר אדר' מאיר. דלא מצי למימר בשעה שבני אדם נכנסין וכהן חד שעורא הוא דאם כן רבי מאיר היינו רבי אחאי לפי' רש"י שפי'[1] שרוב בני אדם נכנסין להסב דהיינו בע"ש. [וגם כן][2] לא מסתברא למימר דבני אדם ממהרין כל כך בערבי שבתות כמו בזמן שהכהנים טובלין דהיינו מבעוד יום קודם הערב שמש:
קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר. דלא מצי למימר משקדש היום וכהנים נכנסין לאכול בתרומתן חד שעורא הוא[3] דא"כ ר' אליעזר היינו ר' יהושע:
למאן דגני בבית אפל. וא"ת והלא רבי אליעזר בעי (לקמן ד' ט:) עד שיכיר בין תכלת לכרתי בק"ש של שחרית. וי"ל מ"מ כיון שידע מתי יעלה עמוד השחר. קודם שיקום ויזמן עצמו כבר הגיע אותו עת:
היה לך להתפלל תפילה קצרה. לכאורה משמע שאין זה הביננו. דהא קא בעי לקמן (ד' ל.) מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. א"כ לפי' הקונ' שפי' בכאן[4] דהיינו הביננו קשה. אלא ע"כ היינו תפלה אחרינא כדמפרש לקמן[5] צרכי עמך מרובים וכו'. וגם על זה קשה דלקמן אמירנן שאין לומר תפלת של צרכי עמך אלא במקום סכנה. ורבי יוסי לא הוה במקום סכנה פי' במקום לסטים. [6]מדהשיב לו שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ולא השיב שמא יהרגוני לסטים. ונראה לי[7] כפ"ה תפלה קצרה דהכא היינו הביננו. ואע"ג דלייט עלה אביי [8]אמאן דמתפלל הביננו. היינו דוקא בעיר אבל בשדה מותר. והא דאמרי' לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. הכי קאמר בין תפלה קצרה דאמר בפ' תפלת השחר (דף כט:) כגון צרכי עמך וכו'. אבל ודאי תפלה קצרה דהכא צ"ל הביננו[9]:
ועונין יהא שמיה[10] הגדול מבורך. מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזו תפלה שאנו מתפללין שימלא שמו כדכתיב (שמות יז) כי יד על כס יה שלא יהא שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק ופירושו כך יהא שמי"ה שם יה רבא כלומר שאנו מתפללין שיהא שמו גדול ושלם ומבורך לעולם הוי תפלה אחרת כלומ' ומבורך לעולם הבא. וזה לא נראה מדקאמר הכא יהא שמיה הגדול מבורך משמע דתפלה אחת היא ואינו רוצה לומר שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך[11] וגם מה שאומרי' העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפלה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון תרגום [12]שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו וזה אינו נראה שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט.) אין העולם מתקיים אלא אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם:
- ↑ בחד לישנא, וכמפורש בתוס' הרא"ש.
- ↑ גי' מהרש"ל. ורש"א גריס אי נמי. מסורת הש"ס. דהיינו בע"ש. אי נמי לא מסתברא (הגהות הב"ח). בדפו"ר וא"כ, ונראה דצ"ל אי נמי (כהב"ח ומהרש"א), וכן הובא כתירוץ נוסף בתוס' הרא"ש ותוס' רבינו יהודה, ובתוס' רבינו פרץ לא מופיע תירוץ זה בכלל.
- ↑ צל"ח, מצפה איתן, לחם סתרים ועטרת ראש הקשו איך אפשר שיהיו שעה שקידש היום ושעה שכהנים נכנסין לאכול בתרומתן חד שיעורא, הלא קידש היום הוא בשעת בין השמשות וכהנים נכנסין לאכול בצאת הכוכבים, כמו שכתב רש"י לעיל (ב: ד"ה משעה שקדש).
ובמצפה איתן יישב שרבי אליעזר סובר דתרומה בזמן הזה דרבנן, כמו שכתבו התוס' בשבועות (טז.) וביבמות (פב: ד"ה ירושה), ומשום כך אפשר שמיקל אף באכילת תרומה שתהא משעת בין השמשות כדין ספק דרבנן. וכן כתב בבאר אברהם. ובאור החמה כתב שדוחק לומר בדעת רבי אליעזר שמשעת בין השמשות יוכלו כהנים לאכול בתרומתן נגד כל סתמא דמשנה ולא מצינו בשום מקום שיסבור כך רבי אליעזר. ולכאורה קשה אם כן מה יישבו התוס' ר"א היינו ר"י הרי י"ל שכוונת רבי יהושע לצאת הכוכבים, וכתב בבכורי ציון (מערכה א פרח ראשון) שדעת רבי יהושע אף היא שתרומה בזמן הזה דרבנן כמו שכתבו התוס' ביבמות שם ואם כן אף הוא ע"כ קאי אזמן בין השמשות כדעת רבי אליעזר. ובעיקר הסברא שמותרים לאכול משעת בין השמשות כדין ספק דרבנן לקולא. עי' שו"ת שערי ציון (ח"ג סימן א) שכתב שהוא דבר שיש לו מתירין על ידי טבילה ולכן אף בתרומה בזמן הזה דרבנן יהיו אסורים באכילתה בשעת בין השמשות. אך עיין ביכורי ציון (מערכה א' פרח שני) שדחה ע"פ דברי הרמ"א (יו"ד סימן קד) שבדבר שהוא רק טעם ולא ממשו של איסור אין אומרים בו דינא דדבר שיש לו מתירין, ודימו האחרונים זאת למקום שהספק הוא בדבר שאינו ניכר הוי כספק בטעם, ואם כן אף הכא שאין הפסק על התרומה אלא על הכן אם הוא עדיין טמא או טהור הוי ספק בדבר שאינו ניכר ולא שייך בכהאי גוונא להחמיר מטעם דבר שיש לו מתירין.
ובצל"ח כתב שאין לומר בכוונת התוס' שהכהנים נכנסים קודם צאת הכוכבים ובעוד שמכינים להם האכילה יהיה צאת הכוכבים, על דרך מה שכתבו התוס' לעיל (ב: ד"ה משהעני) לענין ק"ש בשעה שהעני אוכל, שהרי בכהנים לא שייך סברא זו (עי"ש הטעם) ועוד שאם כך לא יישבו התוס' כלום, כי לשונו של רבי יהושע 'משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומה' מורה בודאי על צאת הכוכבים, ואם כן לאו היינו רבי אליעזר.
ובאופן אחר פירש הצל"ח שכוונת התוס' לומר שדעת רבי אליעזר כדעת רבי יוסי שבין השמשות כהרף עין, ולכן זמן קידוש היום שהוא כהרף עין קודם צאת הכוכבים חד זימנא הוא עם שעת צאת הכוכבים עצמה.
ובעוד יוסף חי ובאור החמה פירשו קושיית התוס' שנפרש לשון רבי אליעזר משעה שקידש היום דהיינו בתורת ודאי ולא בתורת ספק וכוונתו לשעת צאת הכוכבים ולא לשעת בין השמשות. - ↑ אין זה ברש"י לפנינו אלא ביומא פז: ד"ה שבע.
- ↑ [ דף כ"ט:]. מסורת הש"ס.
- ↑ מדהשיב וכו' לסטים ליתא בדפו"ר ותוס' רבינו פרץ, ונוסף מד' וינציא ואילך.
- ↑ בתוס' רבינו פרץ וצ"ל (ובאמת בכתב היד אות צ' דומה מאד לאות נ'), וכ"ה בתוס' הרא"ש
- ↑ [לקמן כ"ט. וע"ש תוס' ד"ה לייט]. מסורת הש"ס.
- ↑ ובטעם שנקראת תפילה קצרה, כתב הרשב"א שאף היא נתקנה להתפלל בדרך וכדמשמע לקמן (ל.) דאמרינן התם מאי איכא בין הביננול תפילה קצרה כו' וכי אתא לביתיה לא הדר ומצלי.
- ↑ בתוס' רבינו פרץ ותוס' הרא"ש ותוס' רבינו יהודה כ"י נ"י שמו (ובאמת בדפו"ר כתוב "שמי'", ונ' טעות קל), וכ"ה בכת"י הגורסים כן בגמ' ונוסחת הדפוס וכת"י גניזה לקמן, ראה מהרש"א המובא בהערה להלן בסמוך. ובתוס' הרא"ש הביא גי' זו מ'כל הספרים הישנים'.
- ↑ המהרש"א מבאר שהתוס' לגירסתם מפרשים שאי אפשר לפרש כדעת המחזור ויטרי כיון שתיבת "הגדול" כתובה בה"א הידיעה, אך כתב שנראה לגרוס "שמו הגדול מבורך" בלשון הקודש, וכ"ה לקמן (כא:), ולפי זה יש טעם נוסף שאי אפשר לפרש כפירוש מחזור ויטרי, יהא שם י-ה מבורך. ויש לציין דמתיבות "ופירושו כך" ועד כאן ליתא בתוס' רבינו פרץ. ובתוס' הרא"ש שכאמור גורס "שמו" כתב דמבואר מגי' זו "דהכא משמע שאינו אלא תרגום של שמו הגדול", ומבואר מזה דגם לגי' זו פשוט דבקדיש עצמו אמרי' יהא שמיה רבא ורק דהגמ' כתבו בלשה"ק ומתרגומו ללשה"ק מבואר דלא כמחזור ויטרי. ובתוס' רבינו יהודה כ' כעין ד' תוס' הרא"ש אבל שם "כי אם תרגום של שמו", ובהערה שם כ' דצ"ל שמו הגדול, אבל באמת אין צריך לזה דהרי מזה שהתרגום הוא שמו מבואר שכך פירושו וכנ"ל (וע"ש שלשון תוס' ר"י בהעתיקו המחז"ו "שם יהא מבורך לעולם" בהשמטת תיבת "רבא", ובהע' העיר בזה וחשב להגיהו, אמנם ממה שלא התייחס אליו תוס' ר"י כמו בתוס' שלנו נ' שאין להוסיפו). ובהע' לתוס' ר"י הביא שבמחזור ויטרי עצמו סי' ט' גורס ועונין יהא שמיה רבא.
- ↑ [כדאיתא שבת י"ב: ול"ג.]. מסורת הש"ס.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |