תולדות יצחק/במדבר/כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק במדבר כה

ז

פינחס בן אלעזר בן אהרן וגו' לפי שמתו במגפה ארבעה ועשרים אלף ותעצר המגפה יהיו חושבים ישראל שלפי שמתו כ"ד אלף נעצרה המגפה לכן אמר הקב"ה למשה לא יחשבו כן שלא נעצרה אלא בעבור פינחס שבעבורו לא כליתי את ישראל בקנאתי. ואמר בן אלעזר בן אהרן הכהן לפי שיותר שכר ראוי מי שאינו רגיל במלחמה ולא בכלי המלחמה ולוקח הכלים ההם והורג לאויבי המלך ממי שרגיל ולז"א פינחס שהוא תלמיד חכם בן ת"ח בנו של ת"ח השיב את חמתי בשלקח רומח שלא היה מורגל לקחתו ואמר שנתן לו שני מיני שכר בעבור שתי דברים שעשה א' בקנאו את קנאתי בנקמו את נקמתי. הב' ולא כליתי בעבור הראשונה שעשה בעבודתי הנני נותן לו את בריתי שלום שהקב"ה נקרא שלום שנא' ויקרא לו ה' שלום וכנגד הטוב שעשה לישראל שלא כליתי אותם ראוי שיהיה כהן לעולם שבכהונה מכפר הכהן על ישראל עוד לפי שראה מרע"ה בישראל ע"ז וגלוי עריות ע"ז ויצמד ישראל לבעל פעור. עריות בבנות מדין שדומה לעריות עתה בא פינחס ושפך דמי' אולי יחשוב מרע"ה או ישראל שלא תהיה תקומה לישראל בשלשה עבירות היותר חמורות שבכל התורה לזה הודיע הקב"ה למשה ולישראל שלא נקרא זה שפיכות דמים אלא לדם קרבן והיה זה כפרה לע"ז וגילוי עריות שעשו. ואחשוב עוד שהטעם שנתן לו שלום לפי ששמעון ולוי היו אחים זה לזה יותר משאר האחים שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ואמר שמעון ולוי אחים ועתה בא פינחס שהוא משבט לוי ושבר האחוה שהרג לנשיא שמעון א"כ מכאן ואילך יהיה מלחמה גדולה בין שמעון ולוי לזה אמר הנני נותן לו את בריתי שלום וזהו טעם בריתי שבין שמעון ולוי היתה אחוותם וחברתם ואהבתם גדולה מאד עד שנראה כאלו ברית כרותה ביניהם:

יג

ברית כהונת עולם כתב ר"א כי הכהנים הגדולים היו מבני פנחס ומלת אחריו לאות שמת ואינו אליהו ע"כ ואינה ראיה שאחריו ר"ל אחרי הסתלקותו:

יד

ושם איש ישראל המוכה נתן עוד טעם למה נתן לו ברית שלום לפי שהיו המוכים גדולים וממשפחה גדולה והיה איפשר שיבא לידי סכנה וזהו שאמר ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני ושם האשה המוכה וגו' ראש אומות בית אב וא"ת כבר מת ולא יירא ממנו במדין הוא:

יח

כי צוררים הם לכם בנכליהם מה נכלים הם אלו והטעם לפי שארז"ל בכל אסור להתלוצץ חוץ מע"ז שנאמר וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תיקרי כבודו אלא כבדו והפוער לפעור נראה שמבזה אותו ולכן אמרו המדינים אם נשלח להם ע"ז אחרת לא יעבדוה נשלח להם ע"ז שיהיה נראה להם שעבודתה בזיון ויעבדוה. ואחשוב עוד לפי שאמרו ז"ל שהמן נבלע באיברים ולזה אמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל שלא היו צריכים לנקבים וחשבו כי הנה ימים באים וצבתה בטנם ויהיה להם חולי קולנ"ג וכן פירש רש"י שאמרו עתיד המן הזה ליפח במעיהם כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא ולפי שפעור יש לו סגולה שמי שפוער לפניו בא לו שלשול ויאמרו ישראל רופא גדול בא לנו לכן שלחו להם פעור שודאי יתחברו ישראל עמו וזהו ויצמד ישראל לבעל פעור וזהו בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.