שפת אמת/פסחים/קא/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י רשב"ם תוספות תוספות רי"ד ריטב"א מהר"ם חלאווה מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
בגמ' ולשמואל למה להו לקדושי בבי כנישתא. לולי דברי התוס' נ"ל דלרב ל"ק די"ל דמקדש בביהכ"נ בציבור*) משום ברוב עם הדרת מלך [והא עדיף טפי מלקדש כ"א לעצמו כדאמרי ב"ה בברכות (נג.) גבי ברכת האור במו"ש] ואע"ג דאח"כ מקדש בביתו מ"מ כיון דשם קידוש עלי' הוי הידור אבל לשמואל דלאו קידוש הוא כלל לא הוי הידור:
שם בגמ' זימנין סגיאין כו' והדר מקדש. משמע דלכתחילה עשה כן שקידש באיגרא והדר מקדש כי נחית. ולכאורה אסור לעשות כן דאפי' אם נאמר דלא הוי ברכה לבטלה מה שמקדש שלא במקום סעודה [כיון דעכ"פ מהני הקידוש שלא במקום סעודה להתיר לו לשתות הכוס לדעת השר מקוצי שהביא המרדכי] מ"מ גורם ברכה שא"צ לקדש שנית. וצ"ל דקידש מקודם להוציא אחרים האוכלים שם והדר מקדש לעצמו. ויותר נראה דלא קידש רק פ"א. וה"ק והדר מקדש דאע"ג שהי' לו הכל מוכן למעלה מ"מ לא קידש כיון שלא הי' בדעתו לאכול שם עד דנחית מאיגרא ואח"כ מקדש:
שם בגמ' כחומרי דרב כו' כקולי דרב לא עביד. לכאורה הא דרב הוי ג"כ חומרא דלדידי' אם קידש שלא במקום סעודה אסור לקדש שנית כיון דכבר יצא חובתו. ורבה עביד כשמואל דמתיר לקדש שנית וא"כ הוי חומרי דרב ולא עביד כוותי'. וצ"ל דבאמת לא סבר רבא כשמואל לגמרי דמצריך לקדש שנית אלא לכתחילה חש לדבריו. ולפ"ז מ"ש התוס' דהלכה כשמואל משום דר"ה ורבה ואביי סברי כוותי'. אין ראי' מרבה אלא לכתחילה דחש לדברי שמואל אבל להצריך לקדש שנית עביד כחומרי דרב. [אכן לפמ"ש התוס' בעירובין (צג:) דמה דהוי לפעמים קולא לא חשיב מחומרי דרב א"ש]. עוד קשה דילמא רב נמי מודה היכא דלא הי' בדעתו בשעת קידוש לאכול במקום אחר לא הוי קידוש רק באותם שמקדשין בביהכנ"ס דדעתם מיד לאכול בביתם הוא דמהני כמ"ש התוס' לחלק בהכי. וא"כ אין ראי' דאיהו הוא דחש שמא לא יאכלו כלל כשיכבה הנר כמ"ש רש"י ובכה"ג גם רב מודה אך לפי' התוס' שהיו אוכלים בלא נר אלא דחשש שמא לא יהי' להם שם יין אפשר כיון דה"נ הי' דעתם לאכול בביתם ואפ"ה אמר רבה דאין יוצאין ידי קידוש ע"כ דלא ס"ל כרב:
*) אבל קשה לפמ"ש הדגמ"ר באו"ח (סי' רע"א) להסתפק דהא דקיי"ל בכל המצות דאע"פ שיצא מוציא היינו דוקא להוציא אנשים אבל לא להוציא נשים שאינם בכלל ערבות ובצל"ח בברכות (כ:) פשיטא לי' הכי דאין האנשים ערבים לנשים ע"ש א"כ היכי אמרי' הכא אליבא דרב דאע"ג דכבר יצא בקידוש שבבהכנ"ס הדר מקדש בביתו כדי להוציא בניו וב"ב כיון דאשתו בכלל ב"ב כמ"ש רש"י שם (כד.) וכ"מ בחלה (פ"ד מי"א) ע"ש בר"ש ולגבי דידה ל"א אע"פ שיצא מוציא וע"כ צ"ל כמ"ש בתוס' רעק"א במגילה (פ"ב מ"ד) דבמצות דנשים חייבות גם הם בכלל ערבות ושייך בהו דינא דאם יצא מוציא או כנראה מדברי האוה"ח (ריש פ' נצבים) דנשים אינם ערבים לאנשים אבל אנשים ערבים להם אכן בס' מוצל מאש (סי' י"ב) מסיק כשיטת הצל"ח ולדבריהם קשה כנ"ל וצ"ע: