שפת אמת/עירובין/ו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש שיח השדה |
בגמ' איבעיא להו לחנניא כו' צריך לנעול כו'. נראה דבעיא זו נ"מ נמי אפי' אי הלכה כת"ק מ"מ היכא דליכא צוה"פ אלא דלת דודאי מהני גם בלי משקוף אע"ג דלא הוי צוה"פ דמ"מ סתום הוא ובזה יש להסתפק אי צריך לנעול ולכך כל הני אמוראי ור"נ דאמר פניוהו לעפרייהו מצי סברי כת"ק דסגי בצוה"פ אבל כשעושה דלת בלי צוה"פ צריך להיות ראוי' לנעול. מיהו לכאורה יש להוכיח מדברי התוס' לעיל (ב:) ד"ה ואבע"א*) דפתח בלי צוה"פ לא מהני דהא המסך דפתח החצר הי' כמו דלת ע"ש וצ"ע:
בתוס' ד"ה וכ"ת. בסוה"ד דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לי"ו כו'. נראה פי' דבריהם דהכא כיון דרה"ר עוברת בתוכו מדאורייתא אין חילוק דלעולם הוי ר"ה אבל חכמים לא התירו ברוחב יותר מי"ג כו'. וכן נראה כוונת מהרש"א אלא שקיצר בלשונו ושלא כדת השיג עליו בס' פני יהושע בפ"ק דשבת ע"ש [כמ"ש בזה באריכות בשבת (ו.) בביאור דברי התוס' ד"ה יתר ע"ש]:
בד"ה ומי עבדינן כו' וי"ל כו'. ויש להוסיף על דבריהם דהא לא מצינו לשום מ"ד דבמבוי עקום יצטרך דלתות דגם אי תורתו כמפולש מ"מ לא דמי ממש כמפולש. ולכך אף אי מפולש בעי דלתות מ"מ במבוי עקום י"ל דמהני צוה"פ [ומ"מ שפיר מתרצינן בגמ' דכיון דלא סתרי אהדדי אפשר להחמיר גם במבוי עקום להצריך דלתות]:
בד"ה כאן כו' ועוד דהתם היתה כנגד רבים כו'. קצת קשה דכיון דלולי הבת קול דהלכה כב"ה הו"א דחריפי טפי עדיף א"כ י"ל נמי דר"א הוי חריף טפי כמו שיצא הב"ק שהלכה כמותו בכל מקום. ואפשר דוקא ב"ש במקום ב"ה דלא הוי יחיד נגד רבים כל כך היו מסופקים דחריפי טפי מהני אע"ג דב"ה היו מרובין מב"ש. אבל לא ביחיד נגד רבים. או דכיון דכבר יצא ב"ק דהלכה כב"ה הוכיח לן דרבים עדיף מחריפות:
הגה"ה
*) אבל י"ל דמסך שאני כדמשמע לעיל (ב.) בתוס' ד"ה אשכחן בשם הר"נ דפרוכת לא הוי כדלתות. וכ"מ בזבחים (נה:) דוילון לא הוי סתימה דלצניעותא בעלמא הוא. אך לפי' התוס' שם ד"ה הוא י"ל דהיכא דאיכא פרוכת לבד בלא דלת הוי סתימה. וכ"מ לקמן (פו:) דפרוכת הוי מחיצה וכמ"ש ברמ"א (סי' שט"ו סעי' א') ובמג"א שם אך לקמן (ח.) במבוי עקום דהוי בסורא דכרוך בודיא כו' משמע דפתח בלי צוה"פ לא הוי פתח ע"ש. ועי' בב"י (סי' שס"ד) מ"ש לדעת הרמב"ם דאיכא נ"מ בהאיבעיא דהכא גם לת"ק. אכן הרשב"א הוכיח דהלכה כחנניא מדבעי הכא אליבי' כמ"ש הכ"מ (פי"ז מהל' שבת הל' י') בשמו ע"ש: