שפת אמת/חנוכה/תרמז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת חנוכה תרמז

תרמ"ז

ב"ה

איתא כי היונים רצו לבטל חודש מילה שבת. והוא האותות שנבדלו בני ישראל להיות להם הנהגה מיוחדת בעולם שנה נפש. כי המילה היא אות בנפש והשבת במעשה בראשית שכל הנהגת השפע לבני ישראל היא למעלה מהנהגת ימי המעשה. והחודש הוא הזמן שבנ"י מונין ללבנה וניתן להם סדר זמנים מיוחד שלא כמו מנין האומות:

ענין מה שהיה הנס בדרך זה להיות שמן על לילה אחת ולעשות בו נס. להודיע כי לעולם נשאר נקודה אחת בנפשות בנ"י אשר עי"ז יכולין להיות נושע בהשי"ת. ואמו"ז ז"ל אמר פך אחד חתום בחותמו של כה"ג הוא הנקודה שנאמר עלי' אנכי מגן לך שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שנק' כהן אתה כהן לעולם ונק' אדם הגדול בענקים. וי"ל עוד כי הוא אהרן הכה"ג כדאיתא ברמב"ן בשם המדרש שלך לעולם קיימת. כי מדת אהרן הוא ג"כ חסד ואהבה. וכ' מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה ואהרן הכהן נטע אהבתו ית' בלבות בנ"י להיות נשאר פך אחד חתום כנ"ל. [וי"ל קבעום ועשאום הוא על ב' אלו להיות מתעורר בימים אלו בכל שנה ושנה פתיחת הנקודה והתפשטותה לח' ימים] וזה מתחדש בכל חנוכה שנפתח אותה הנקודה ובהדלקת הנרות זוכין להרחיב ולהתפשט זאת הנקודה ולכן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין כו' שכפי מצב האדם יוכל להרחיב הארה זו יותר ויותר:

מה שהיה הנס בנרות ואיתא נמי במדרש וחושך על פני תהום זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל ע"ש פרשת בראשית. וקשה דבכל גלות נמי הרשעים מחשיכין. אבל משום שזה הי' בזמן הבית ומביהמ"ק יצא אורה לכל העולם. ואותן הרשעים החשיכו שלא הי' יכול להתגלות הארת ביהמ"ק. לכן כאשר זכינו לצאת מתחת ידם שילם לנו הקב"ה שהאור מביהמ"ק האיר עוד בפסיעה יתירה גם מבחוץ והוא כמ"ש גולל אור מפני חושך והוא לטובה כדי שלא יתערב סט"א בהאור ואח"כ כשמתגבר האור גולל חושך מפני אור כנ"ל:

במצות נר חנוכה מתנוצץ הארה מנרות המנורה. שבימים הללו הדליקו עפ"י נס וכל נס הוא למעלה מהטבע ואין לו מקום וזמן מיוחד א"כ הוא מאיר בכל מקום ובכל עת. אך למה דוקא בימים אלו כיון שהוא למעלה מן הזמן. אך כי לא כל הזמנים מוכנים לקבל הארות שהמה למעלה מן הזמן אך בימים אלו שנעשה בהם הנס הוכנו הימים לקבל ההארות וזה פי' בימים ההם בזמן הזה כי ההם לשון נסתר והמה הארות הנסים המתגלים בזמן הזה שנזדכך זמן הזה שנעשה בו הנסים כנ"ל:

ושם חנוכה מלשון התחדשות וכן איתא שהיה אז חנוכת המזבח. והענין הוא דאיתא קבעום בהלל והודאה. ואיתא במדרשים לא כל מי שרוצה לומר שירה אומר רק מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שנמחלו לו עונותיו ונעשה ברי' חדשה ע"ש בשירת דבורה בשופטים. וכמו כן בימים אלו שזכו להלל ולהודות על הנס נמצא בו התחדשות וזה ההתחדשות נשאר לעולם. והטעם שע"י השירה יש ההתחדשות כי הנס הוא פתיחת השורש שלמעלה מן הטבע ושם יש תמיד התחדשות דאין כל חדש תחת השמש ולמעלה מן השמש יש. ומי שאומר שירה על הנס הוא הוראה שיש לו שייכות ודביקות אל הנס ולכן נמצא בו ההתחדשות. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל עד שתכלה רגל מן השוק שעל ידי נר חנוכה מתבטל הרגילות ויכולין לצאת מן ההרגל והטבע לבוא להתחדשות: עוד בשם חנוכה שהוא על שם החינוך כי הוא הכנה וחינוך לגאולה העתידה. כי בזמן הזה קיבלו בני ישראל המלכות ממלכות יון הרשעה מה שלא הי' בכל הד' מלכיות. רק מדי מבבל. ויון ממדי. ומיון קבלו בנ"י המלכות רק שהי' לשעה. והוא חינוך על מה שעתיד להחזיר המלכות לבני ישראל בשלימות. ולכן קבעו ההלל כדאיתא הללו עבדי ה' ולא עבדי יון. ולכך בפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי אחשורוש אנן אבל בחנוכה קיבלו בני ישראל המלכות כנ"ל:

בנוסח על הנסים מסרת גבורים ביד חלשים כו'. החמשה ידות בכאן בודאי הם חמשה מיני כחות התורה שיש לבני ישראל כי גם חלשים ומעטים הם כחות עובדי ה' כענין שנאמר אתם המעט ממעטים עצמיכם. ויתכן כי החמשה ידות אלו הם רומזים לחמשה חומשי תורה [כי ה' הוא יד והיא הה"א שהכל נברא בה כמ"ש בהבראם. והיא כפולה ה' פעמים ה'. וגם בשמות הויה ואהיה ואדני כלולין ה' ידות הנ"ל. וגם יש לרמוז גבורים ביד חלשים ספר בראשית שמקודם היו גבורים אנשי שם ונתקן אח"כ ע"י החלשים שאחר המבול נתקטנו ונחלשו הדורות. רבים ביד מעטים ספר שמות במתי מעט ירדו כו'. ביד טהורים תורת כהנים שיש בו טהרתן של ישראל. רשעים ביד צדיקים ספר במדבר שנמסרו הרשעים כדתן ואבירם. ומרגלים. ומעשה זמרי ומדינים. סיחון ועוג. ביד הצדיקים. וביד עוסקי תורתך הוא משנה תורה] ובכחות אלו מן התורה עמדו בני ישראל נגד ע' אומות כי ה"פ יד הוא ע' שיש ע' לשונות וע' פנים לתורה ובשורש כלולים בה' ידות. והוא אות הה' שכ' ז"ל שנתוסף ליוסף לשלוט על ע' לשונות כמ"ש במ"א מזה [והם נגד ה' מוצאות הפה] והנה מלכות יון הרשעה בקשו להשכיחם תורתך היינו תורה שבכתב ועי"ז להעבירם מעל חוקי רצונך הוא תורה שבע"פ שיש חקיקה ורשימה בלב בנ"י לכוין לרצון השי"ת. והכל בכח הדביקות בתורה שבכתב ולכן ע"י השכחה רצו להעבירם. ואח"כ כשגברו בנ"י הוחזר להם הכחות שנמצאים בתורה כנ"ל. ועל זה כתיב כח מעשיו הגיד כו':

בנוסח דעל הנסים ואח"כ באו בניך כו' והדליקו נרות. נראה דהוא נרות המנורה א"כ משמע שבהתלהבות לבות בני ישראל לחזור לעבודת המקדש. בכח זה הדליקו מפך ח' ימים. וכמו כן גם עתה צונו להדליק נר חנוכה שהמצוה מסייע שיכולין בימים הללו להבעיר ולהדליק הארות הללו ובכח הלל והודאה. ויתכן לפרש קבעום בהלל והודאה על הארת הנרות שיאירו בכל שנה בכח הלל והודאה והתלהבות בנ"י להשי"ת כמו שהדליקו אז מרוב התשוקה כנ"ל:

בענין שם חנוכה ואיתא דהי' אז חנוכת המזבח. והענין הוא דדרשו חז"ל ובאו בה פרוצים וחיללוה כיון שבאו בה פרוצים נעשית חולין. דבודאי כששיקצו מלכי יון ימ"ש המזבח לע"ז. בודאי נסתלקה השכינה וכמו כן האש שירד מן השמים כדאמרינן ביומא דבבית שני נמי הוי אש מן השמים רק סיוע לא מסייע ע"ש. ונסתלק אז. א"כ אח"כ כשנעשה הנס בודאי חזר האש בנס דנרות וחזרה הקדושה למקומה ונתחנך הבית. וכמו כן ממש בנפשות בנ"י דעיקר המקדש הוא אות על אור הקדושה שבנפשות בני ישראל כדדרשו חז"ל ושכנתי בתוכו לא נאמר רק בתוכם. והיונים טמאו נפשות בנ"י ואח"כ נעשו כברי' חדשה. וכתיב ועם נברא יהלל כי בודאי לא לחנם קבעוהו בהלל והודאה רק לשנה הרגישו בנפשותם הארת הקדושה ונתמלא פיהם שירות ותשבחות דכ' עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. לכן בכל עת שנפשות בנ"י מתבררין ונבדלין מתערובות האומות ונעשין מיוחדין לעבודתו ית' הם מספרים כבודו ית'. אח"ז מצאתי ביוסיפון כי בא להם אש עפ"י נס:

בפסיקתא ובמדרש נשא דברי חכמים כדרבונות כו' שיהי' מצות זקנים חביב ע"ש. והענין הוא דמצות חנוכה הוא תורה שבע"פ ממש כדאיתא בגמ' דפורים סוף הנסים והאיכא חנוכה ניתן ליכתוב קאמרינן ע"ש. ולכן תיקנו בהלל והודאה כי בפה יכולין לעורר הארת הימים והנסים דחנוכה ואיתא בחנוכה מהדרין והמהדרין מן המהדרין. שכפי רוב היגיעה והחיפוש בנס זה יכולין למצוא בכל שנה התחדשות שזה ענין היגיעה בתורה בכח הפה שניתן לבנ"י. כענין שאמרו אין דומה שונה פרקו מאה פעמים כו' וזה כח תורה שבע"פ כשחוזר ושונה וחוזר ושונה מוצא בה טעמים חדשים וזה רמז מהדרין:

איתא בגמרא מחוץ לפרוכת העדות יערוך כו' וכי לאורה צריך והלא כל מ' שנה לא הלכו אלא לאורו אלא עדות הוא לכל באי עולם כו'. ע"ש. ותמוה כמ"ש התוספות שם דלעולם לאורו אנו הולכין. ויש לפרש הענין כי המנורה וכל כלי המשכן היו הכל רמזים להמשיך הארות שלמעלה על ידיהן. אכן באמת דור המדבר אשר עין בעין נראה כו' לא היו צריכין לכלים אלו וכביכול לאורו ית' היו הולכין בלי אמצעי כלל. אך השי"ת צוה במלאכת המשכן להיות עדות לבאי עולם לדורות שהשכינה שורה בישראל. ואדרבה ע"י שדור המדבר היו למעלה מהטבע ממש. נתן להם הקב"ה אלה הכלים כדי שיתקשרו כלים תחתונים באורות עליונים להיות הכנה לדורות. והמשכן הי' הכנה לבית ראשון ושני. וגם בדורות הללו עדיין נמצא מזה העדות כמ"ש הרמב"ן על המד' שלך לעולם קיימת שהוא רמז לנרות חנוכה כי האחרית דבוק בראשית כדכ' טוב אחרית דבר מראשיתו ולכן לפי חינוך הראשון במשכן כך נמצא קיים אותו העדות לדורות ואדרבא עיקר העדות הוצרך בדורות השפלים כי בדור המדבר הי' התגלות לעין כל:

בענין מ"ש להשכיחם תורתך. יובן עפ"י מ"ש בזוה"ק סוף פ' וישב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. דמיותר. ופי' ע"י שאמר יוסף זכרתני עשה פגם גם בזכירת יוסף ונפל למדריגת השכחה ע"ש. וכמו כן נאמר ע"י שהתערבו בלשונם לפרש להם התורה יונית כאלו הי' להם שייכות אל התורה ומצד זה היו מבטלין הזכירה מבנ"י כי זכירה היא דביקות בנפש. ובאמת התורה אינה חכמה בעלמא כשאר החכמות רק היא אלקיות ממש. והיונים ימ"ש רצו לעשות ממנה חכמה בעלמא. וזהו נקרא להשכיחם תורתך דייקא ולהעבירם מעל חוקי רצונך שהוא עסק התורה לשמה. כמו שהוא רצונו ית' ולא לשם חכמה בעלמא כמ"ש:

בענין מ"ש קבעום בהלל והודאה. וגם בכלל שתקנו ב' המצות הלל. ונרות. כי הלל ביום כדאיתא בגמ' דאיתא ולך עשית שם גדול כו' ואח"כ באו בניך כו'. פי' דעיקר הישועה הי' מקודם בשורש העליון ואח"כ גם נפשות בני ישראל למטה נושעו. ועל שניהם נשאר לדורות. וזהו הלל והודאה כאשר שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי המה בחי' יוסף ויהודה כי הלל הוא מלשון בהלו נרי שהוא התגלות האור. ולבאר הענין כי הנה השבטים המה עמודים שכל העולם עומד עליהם והמה מקבלים השפע מלמעלה כמ"ש במ"א. אך יוסף הוא פתיחת המעין להוריד השפע דאיתא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. והכל נעשה ע"י כללות בנ"י ובמקדש הי' מתקיים בפועל ממש. וכ' בבוקר בהיטיבו את הנרות ובהעלות כו' הנרות בין הערבים. דבוקר הוא בחי' יוסף והלל ביום והוא התגלות אור הגנוז שנקרא טוב. ולכן אפילו למ"ד שגם ביום הי' מדליק המנורה מ"מ לא נזכר בתורה רק בהיטיבו דשרגא בטיהרא מה מהני ובמקום שיש התגלות הטוב הפנימיות הדלקת הנרות לא סליק בשמא. רק בלילה הוא העלאת הנרות היינו מצד המקבלים השפע. והנסים היו בב' המדריגות שנפתחו למעלה שערי הקדושה וכמו כן למטה בנפשות בני ישראל כמ"ש לעיל בענין חנוכת המזבח. ועל ב' אלו תקנו הלל והודאה. הלל על התגלות בשמים. והודאה על הנוגע לנפשות בני ישראל למטה. ועפי"ז יש לרמז בפ' וישב בחלומו של יוסף. קמה אלומתי וגם נצבה. לפי מ"ש כי מדריגת יוסף היא בחלק שלמעלה בשמים. לכן הוא עולה על כל השבטים שהם מצד חלק שלמטה. עכ"ז הכל תלוי בו וז"ש וגם נצבה כמו נצב מלך. שהוא למטה. והראה להם כי אדרבא ע"י שמעלה הכל אל השורש נמשך ממילא ברכה וקיום עד למטה. ובמ"א יבואר עוד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.