שער המלך/תרומות/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ תרומות א

יא

פירות

הגוי שגדלו כו'. כתב מרן כתב הא"ח משם הראב"ד ואם קנה מהגוי שיבולים לצורך מצוה ומירחן גוי בשביל ישראל חייב בתרומה דשלוחו של אדם כמותו אבל אם המוכר גוי ומרחו פטור ותמה עליו מרן דהא קי"ל דאין שליחות לגוי וראיתי להפר"ח בס' מים חיים ובחידושיו על הרמב"ם דכ"ה ע"ב שכתב וז"ל ונראה לע"ד דאברא ודאי דמן התורה אין שליחות לגוי אפי' לחומרא מיהו מדרבנן איכא שליחות לגוי כמ"ש המ"מ בפ"ד מהלכות מו"ל דין ה' עכ"ד: ואחרי המחילה אין דבריו נראין לי שהרי לדעת הראב"ד כפי מ"ש מרן הכ"מ שם והסכים הוא לדעתו סמוך ונראה שמירוח הגוי חייב מדרבנן ואפי' היה מתחילתו של גוי כמ"ש בפי"א מה' מעשר ושלא כדעת רבינו ואם כן ע"כ צ"ל שמ"ש האורחות חיים משם הראב"ד דאם המוכר גוי מירחו פטור מדאורייתא קאמר אבל מדרבנן מיהא חייב ואם כן מינה נשמע שמ"ש אם מירחן גוי בשביל ישראל חייב מד"ת קאמר ואם כן שפיר ק"ל למרן דהא קי"ל דאין שליחות לגוי מדאוריי' אפי' לחומרא והרב מ"א בהלכות שלוחין סי' י"א תירץ דאפשר דהראב"ד איירי כשמרחן ע"י פועלים כותים דנהי דאין כותים נעשה שליח לישראל מ"מ פועלים שאני דידו כיד בעל הבית וכאילו מרחן ב"ה דמים וכתב שכן משמע מהירושלמי יע"ש: ולע"ד ק"ל עלה מההיא דשור שנגח את הפרה דנ"ג ע"א דפריך בגמ' התם בור של שני שותפין היכי משכחת לה אי השוו שליח אין שליח ל"ע וכתב הרשב"א שם בחידושיו וק"ל דלמא דשוו שליח גוי וי"ל דאין שליחות לגוי ואפי' אינהו לדידן כדאמרינן באז"נ עכ"ל והשתא אם איתא כמו שכתב הרב דאע"ג דאין שליחות לגוי מ"מ פועל שאני דידו כיד ב"ה דמי אכתי קשה למה לא משני דמשכחת לה בששכרו פועל גוי דידו כיד ב"ה דמי אלא משמע ודאי דלא שנא ולכן העיקר כמו שתי' עוד הרב הנזכר דהא דאמרי' אין שליחות לגוי היינו דוקא במידי דבעי שליחות כגון הפרשת תרומה וכיוצא אבל במידי דלא בעי שליחות כגון מירוח שאם בא חבירו ומירחו שלא מדעתו מה שעשה עשוי והוטבלו פירותיו למעשר בהא ודאי לא אמרי' אין שליחות לגוי ועיין בהב"ח י"ד סי' של"א ודוק:
מעשה חושב

(שסו) כתב מרן כ' הא"ח משם הראב"ד ואם קנה מהגוי שבלים לצורך מצוה כו'. לא ידעתי פירושו דמאי נ"מ לאיזה צורך קנאו ובכסף משנה איתא לצורך מצות ועכ"ר דתיבת מצוה ט"ס הוא אבל קשה כיון דקנה שבלים מגוי לצורך מצות תו ליכא שימור משעת קצירה וצ"ל דישראל היה מהפך בכיפי לשם מצוה והיינו דקנה שבלים קודם שעשאן הגוי עמרים:
(שסז) ומירחן גוי בשביל ישראל חייב בתרומה כו'. אבל אם המוכר גוי ומירחו פטור כו'. לענ"ד י"ל דעיקר הדבר תלוי דבשעת המירוח יהיו הפירות של ישראל ואז אפי' אם מירחן גוי חייבין בתרומה משום דהשעה שמתחייבין פירות במעשרות היא גמר מלאכתן ובדגן הוא המירוח ואם היו השבלים של גוי ומירחן גוי פטורים דכתיב דגנך ולא דיגון גוי והיינו כשהפירות שלו אבל כשהפירות של ישראל אין דיגון נכרי פוטרן ובאמת הא דשליחו של אדם כמותו דנקט הא"ח לישנא קיטעא הוא דמה צורך לשליחות בזה דאטו מירוח מצוה היא והמעיין בכסף משנה יראה שלא תמה על הא"ח כמ"ש הגאון המחבר ז"ל בלשונו כאן אך כתב שיש לגמגם בזה וע"ש: ותדע שכן הוא דאין צריך שליחות למירוח דאל"כ הרי פירות של קטן שמירחן אפי' ישראל יהיו פטורין ממעשרות מטעם דאין שליחות לקטן. (והרי אפוטרופוס תורם להאכיל עכ"פ ואמאי הא לפ"ז לא נתחייבו פירות של קטנים במעשרות ואפי' אי נימא דרק מדרבנן חייבין אכתי קשה להפוסקים דס"ל דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן בידים א"כ אמאי האפוטרופוס תורם להאכיל) אע"כ דאין צריך שליחות למירוח: שוב ראיתי שהפר"ח בתי' השני כתב כעין זה אבל לא יכולתי לעמוד על דבריו בראייתו שהביא לזה דלא בעי שליחות במירוח דהרי אם בא חברו ומירחן שלא מדעתו מה שעשה עשוי וע"ש דמזה אין ראיה כלל דהא אפי' במ"ע המוטלת עליו לעשות כגון מעקה וכדומה נמי כן הוא דאם בא חברו או אפי' נכרי ועשה לו מעקה לגגו הרי מה שעשה עשוי ונפטר הישראל בעל הבית מלעשות מעקה וגדולה מזו כתב הגאון בעל מחנה אפרים ז"ל בהלכות שלוחין ומתנה סי' י"א דאם עשה מעקה ע"י נכרי דאינו מברך משום דאין שליחות לנכרי אלא דע"י פועל ואפי' נכרי מצדד שם לומר דמברך משום דידו כידו וא"כ ה"נ לענין מירוח לעולם י"ל דבעי שליחות ואפ"ה אם בא אחר ומירחו שלא מדעת בעליו מה שעשה עשוי וא"כ הרי אין מזה ראיה דלא בעינן שליחות למירוח ואין הספר מחנה אפרים תחת ידי לעיין בו אך כמדומה לי אשר ראיתי בו זה יותר מעשרים שנה שכ"כ כמו שכתבתי בשמו וע"י שהגאון המחבר ז"ל הביא כאן מה דמיישב הגאון בעל מחנה אפרים קושיית הכסף משנה על האורחות חיים הנ"ל ונזכרתי בדבריו מה שכתב לענין ברכה על עשיית מעקה ע"י גוי: ואולם מדברי התוס' בשבועות דף ג' ע"א בד"ה ועל הזקן כו'. שכתבו שם דעשה דגילוח מצורע יכול לקיים ע"י נכרי. הרי מבואר דאפילו מ"ע יכולה להתקיים ע"י נכרי. וכן משמע להדיא בע"ז דף כ"ו וכ"ז לענין מילה בנכרי וע"ש: (מנ"ה עיין בתשובות הרשב"א ח"א סי' י"ב):
(שסח) ולע"ד כו' אכתי ק' למה לא משני דמשכחת לה בששכרו פועל גוי דידו כיד בעה"ב דמי כו'. לא ידעתי: הא המ"מ בפ"ד הלכה ה' מהלכות מלוה ולוה (והביאו המחבר בעצמו לעיל). הוכיח. דלחומרא יש שליחות לנכרי: ולפ"ז הרי גם בלא דברי הרב מחנה אפרים הנ"ל נמי יקשה בגמרא הנ"ל. דאמאי לא משני דמשכחת לה בדשוי לנכרי שליח. וכמו שהקשה באמת הרשב"א ז"ל. וא"כ הרי מה שיתרץ על רבינו המ"מ ז"ל. יתרץ ג"כ על הרב מחנה אפרים הנ"ל:
ואפשר לומר דס"ל להגאון המחבר ז"ל. דכיון דמדאורייתא אין שליחות לגוי אפילו לחומרא א"כ אע"ג דלענין איסור אמרו רבנן לחומרא דיש שליחות לגוי. מ"מ לענין חיוב ממון דבור של שני שותפים. שיתחייבו בתשלומי נזקי הבור. לא אמרו כלל דיש שליחות לגוי:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.