שלמי נדרים/נדרים/סב/א
שלמי נדרים 
נדרים סב א
ד' סב בהרא"ש ד"ה שרו לי תגראי ברישא כו' כדי שלא אתבטל מלימודי כתב בשיטה מקובצת דהכא מיירי אפי' באתרא דידעין ליה דהוא צורבא מרבנן וכדי שלא יתאחר ויבטל מלימודו שרי ליה למימר הכי ולכאורה קשה כיון דהב"ד יודעים בעצמם דהוא ת"ח אמאי צריך למימר הא על הדיין בעצמו חובה להקדים דינו נגד שארי בעלי דינים אחרים ועיין כתובות (דף ק"ו) דהוה קאים דינא דיתמי קמי' דר"נ ואקדמי' לדינא דההוא גברא דשלח ליה רב ענן דסבר דקרובו הוא. דאמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף. ואף שהיה רק קרובו של ת"ח מכ"ש דינא דת"ח גופיה בודאי קודם לשארי בע"ד וע' בח"מ סי' ט"ו סעי' א' ובתומים שם ובתוס' שבועות (דף ל'.) ד"ה למישרי ליה תיגרא שכתבו שתי לשונות בזה ללשון ראשון מיירי כשבאו שניהם בבת א' וללשון שני אפי' אם בא הדין של האחר תחלה מ"מ עשה דכבוד תורה עדיף ועל לשון ראשון ק"ק הא מגמ' דכתובות הנ"ל משמע דאפי' אם בא הדין האחר תחלה מקדימין הדין דת"ח משום עשה דכבוד תורה ומדברי התוס' שכתבו בזה שתי לשונות משמע שנסתפקו בזה ואפשר לומר ע"פ מה שראיתי בס' ידות נדרים ביד שאול הביא קושיא בשם הגאון מו"ה צבי הירש זצוק"ל אב"ד דק"ק ברלין על מה דאמרו עשה דכבוד תורה עדיף הא אמרינן בכתובות (דף מ.) היכי אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומי לעשה אבל הכא (גבי אונס אם לא היתה ראוי לו) אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל. ולפ"ז הכי נמי הא קיי"ל רב שמחל על כבודו כבודו מחול א"כ כיון שיכול למחול על כבודו ודין האחר בא מקודם ויש בו מ"ע דכקטן כגדול תשמעון יש להקדים לדון מי שבא בראשונה (ויש לו למחול על כבודו) דהא עשה שלו קיל והמחבר הנ"ל מחלק בין כבוד לבזיון דאף דיכול למחול על כבודו אבל על בזיונו אינו יכול למחול ובמעשה דכתובות שם דשלח ליה רב ענן והוא חשב שרב ענן שלח לו משום שהוא קרובו א"כ יהיה בזיון לרב ענן כל שכבר שלח ליה [וטפי ה"ל לומר דהא רב ענן לא היה שם למחול על כבודו והקרוב אינו בגדר מחילה למחול על כבודו של רב ענן ולפענ"ד נראה ליישב קושית הגאון הנ"ל בפשיטות דכשם דאמרינן דהת"ח יכול למחול ע"כ שידינו דינו של הבא ראשונה מקודם כן יכול הבע"ד הראשון למחול ולתת כבוד להת"ח שידונו דינו של ת"ח מתחלה ודין שלו באחרונה וכשם שאמרו בכה"ג בדוכתא אחריתי כולכם חייבים בכבודי כן הבע"ד הראשון מחוייב ג"כ בכבוד הת"ח ולכן ל"ש לומר דעשה דכבוד תורה קיל לגבי ההיא עשה דכקטן כגדול תשמעון משום דאי אמר לא בעינא לההוא כבוד דאין בו עשה דהא גם העשה דכקטן כגדול כו' כה"ג הוא דאי אמר לא בעינא לדון תחלה מי איתא לההיא עשה כלל וכיון דשניהם בגדר זה עשה דכבוד תורה עדיף. אמנם לפ"ז אם הבע"ד הראשון הוא דינא דיתמי דיתמי לאו בני מחילה נינהו והת"ח יכול למחול מהראוי שהת"ח ימחול. ואזיל ליה העשה דכבוד תורה דקיי"ל כבודו מחול דתורה דיליה היא כדאיתא בקדושין ויש להקדים דינא דיתמי אבל בכדי שלא יתבטל מלימודו שרי לצורבא מרבנן למימר שרו לי תגראי ברישא אפי' בכה"ג ובזה באנו על הישוב על מה שהערנו בריש דברינו דאם מיירי במקום שיודעין שהוא צורבא מרבנן למאי צריך הוא למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא. הא הדיין בעצמו יעשה כתורה וכהלכה להקדים דינו תחילה די"ל כגון שיש לפניו דין יתום הבא מקודם דלאו בני מחילה נינהו והדיין יחשוב להקדים דין היתום תחילה שרי ליה למימר צורבא מרבנן בכדי שלא יתבטל מלימודו שרו לי תגראי ברישא ועי' בט"ז שם ובביאורי הגר"א שם ס"ק ד' הראה מקום להגמ' דב"ב (ד' כ"ב) דרבא שרי להו לרב יאשי' ולר"ע לאקבועי (למכור סחורתם) דלא כהלכתא מ"ט כיון דרבנן נינהו אתו לטרודי מגירסייהו ויתבטלו מלימודם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |