שיירי קרבן/שבועות/ד/ו

שיירי קרבן שבועות ד ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאנס איש פלוני ופתה את בתו. כתב או' פי' בקונט' י"מ בתו של עצמו כו' ונראה דלק"מ דאיכא לאוקמי בנערה שנתארסה ונתגרשה שיש לה קנס וקנסה לעצמה לר"י הגלילי (צ"ל לר"ע) כו' וכן צ"ל מתני' דהתם דבא על בתו פטור מפני שמתחייב בנפשו ע"ש וכ"כ הר"ן ותימא הרי מפורש בר"ן פרק אלו נערות דאפי' לר"ע דאמר קנסה לעצמה מודה דבשת ופגם הוא לאביה ע"ש וכ"כ הרמב"ם. ומתני' בשת ופגם הוא דקתבע דאלו קנס פטורים כמפורש בבבלי בסוגיין. מיהו קושיא זו לא קשיא לתו' די"ל דסברי אפי' בשת ופגם לעצמה וכ"כ הרא"ש פ' אלו נערות ע"ש. אך גם לתו' קשיא הא קאמר הבבלי שם סיפא חדא קמ"ל ושהדליק את גדישו לאפוקי מדר"נ בן הקנה כו' טפי הל"ל ושאנס את בתי לאפוקי מדר"י הגלילי וע"ק רב חסדא דמוקי רישא כר"י הגלילי כדאמר בבבלי בפרקין (דף ל"ב) קשיא רישא ר"י הגלילי וסיפא דלא כר' יוסי הגלילי. גם מ"ש וכן צ"ל מתני' דהבא על בתו כו'. אינו מוכרח דאיכא לאוקמי עד שלא בגרה ובגרה כמ"ש תו' ר"פ אלו נערות (דף כ"ט) בד"ה ועל כו'. ומ"ש עוד תו' וא"ת מפתה מדעתה עביד י"ל בקטנה דפתויה אונס היא ע"כ קשה א"כ תרתי ל"ל דהא היינו אונס מאי קאמרת הא גופה קמ"ל פתוי קטנה אונס א"כ קשיא הא דקאמר חדא קמ"ל שהדליק כו' הא קמ"ל נמי הך פיתוי קטנה אונס לכך נראה פירוש רש"י עיקר ודברי תו' י"ל שסוברים אף בשת ופגם שלה וכ"נ מדברי הרא"ש שם אבל דברי הר"ן צ"ע. והרמב"ם כתב פ"י מה"ש ושאנס פלוני את בתו המאורסה פטורין שהם העידו במיתה ואין כאן תשלומין וכתב הלח"מ ולא הוי כחד מפירושי רש"י כו' ואולי לאו דינא דמתני' נקט אלא מלתא אחריתי קאמר מנפשיה דומה למתני' ע"ש ותימא שאין זה מדרך הרמב"ם והנכון שכוונת הרמב"ם לומר שבא על בתו המאורסה שנתגרשה דבסתם בתו קנסה לאביה וכיון למ"ש תו' לתרץ קושית רש"י וזה ברור. אך צ"ע הרי מפורש בדבריו פ"ב מה' נערה בתולה שהקנס לבדו הוא שלה אבל הבשת ופגם של אביה אע"פ שנתארסה ונתגרשה וצ"ע:

שאמר איש פלוני ליתן לי כו'. עי' בקונט'. וכתב התי"ט ואפי' הוא עני איני חייב לו אלא מטעם נדר נמצא שאין עליו חיוב ממון בשום צד שאין ב"ד יורדין לנכסיו אם אינו רוצה לקיים נדרו אלא שמנדין [אתו] או מכין אותו (עד שתצא נפשו) עד שיקיים מוצא שפתיו נ"ל ע"כ. דברי הרב אלו תימא הם הא קיי"ל ממשכנין על הצדקה א"כ למה לא ירדו ב"ד לנכסיו וכ"ש לפוסקים דמדמין צדקה להקדש כמ"ש בש"ע ח"מ סי' רי"ב דודאי כי היכי דיורדין לנכסי המקדיש לבדק הבית ה"נ בצדקה. ועוד אף אם נאמר שאין ב"ד יורדין כו' מ"מ כיון דמנדין ומכין מיקרי הפסד ממון דאפי' גורם לממון ע"י שבועה דספק הוא איכא מ"ד בבבלי בפרקין (דף ל"ה) דחייב כ"ש בכה"ג דחייב לדברי הכל. לכך נראה דאף בעני יכול לחזור במתנה מרובה ומאתים זוז מתנה מרובה היא לכך תנן במתני' דהעדים פטורין דלא סמכא דעתיה דהמקבל והנותן וה"ל כנדרי הבאי אבל לא במתנה מועטת ובעשיר אפי' במתנה מועטת יכול לחזור לרב. ואפי' לר' יוחנן איכא בין עני לעשיר דבעני אינו יכול לחזור מטעם נדר וחייב לשלם אבל בעשיר אע"ג שהחוזר הוא ממחוסרי אמנה מ"מ אין כופין אותו לשלם וכ"כ הע"ש ועי' סמ"ע סי' רמ"ג ס"ק ה'. ואף שלשון הפוסקים משמע כסמ"ע וכ"מ בג"י פ' הזהב במתנה מרובה דאמרינן דיכול לחזור בו ולא מיקרי מחוסר אמנה פי' בירושלמי דוקא בעשיר אבל בעני נעשה נדר כו' ע"ש. ואין מהירושלמי שום הוכחה דהא בירושלמי מפורש דרב ור"י לא פליגי ואף ר"י סובר דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ואפי' במתנה מועטת יכול לחזור בעשיר וצ"ע לדינא:

לית הדא פליגא כו'. עי' בקונט'. וקשה לפ"ז צ"ל מתני' איירי בעני דבעשיר לא שייך נדר א"כ אין כאן מלקות שיורדין לנכסיו ומוציאין ממנו כמ"ש בסמוך ואינו עובר אלאו דבל יחל. וכ"ת מ"מ עובר אלאו דבל תאחר דהא קיים העני י"ל הא מיהת הוי דבל יחל ובל תאחר לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו. וע"ק מאי קושיא הא איכא לאוקמי מתני' בעשיר מיהו הא איכא לשנויי מתני' סתמא תנן משמע דאיירי בין בעני בין בעשיר אבל קושיא הראשונה קשיא וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף