שיירי קרבן/קידושין/א/ה

שיירי קרבן קידושין א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חוץ משקלי עפרון. בבבלי דף כו דגרסי' בכסף מנ"ל אמר חזקיה דכתיב שדות בכסף יקנו וכתבו תוס' הא דלא מייתי קרא דכתיב גבי עפרון משום דדלמא ה"מ מעכו"ם שכל קנינו בכסף ע"כ ולפום סוגיין י"ל דאי מעפרון ה"א בקנטירין דוקא דומיא דעפרון. והירושלמי לית ליה גז"ש דקיחה קיחה משדה עפרון כמש"ל בריש מכלתין בתו' בד"ה כסף וכו'. מיהו להבבלי דאית ליה הך גז"ש ליכא לשנויי הכי דא"כ קשיא לב"ה דאמרי קידושי אשה בפרוטה. ניליף מעפרון דבעינן שקל אבל לתירוץ תוס' ל"ק דאע"ג דבעכו"ם איירי יליף מיניה גז"ש כמ"ש המהרש"א. אך קשה לי הא כתבו תוס' דף ב' ע"ב בד"ה א"נ וכו' וי"ל מההוא ליכא למידק די"ל השדה אשר קנה אברהם בחזקה או בשטר דהא לא כתיב השדה אשר קנה בכסף ע"כ א"כ ליכא למילף כלל מעפרון וצ"ע וראיתי להסמ"ע שכתב ריש סי' ק"צ דכשנתן לו פרוטה לקיום המקח לאו כלום הוא דקנין כסף נלמד משדה עפרון ושם נתן כל דמי שיווי השדה ע"כ ע"ש. ואינו נכון דהא לאו משדה עפרון ילפי' אלא מדכתיב שדות בכסף יקנו. ואין לו' ה"ל לתוס' לתרץ כן. דודאי עדיפא מיניה משני דאפי' נתן לו כל דמי הכסף ליכא למילף מעפרון וצ"ע:

הכל מודין במוכר שביל וכו'. בבבלי בב"ב דף ק' גרסי' מ"ט דר"א דכתיב קום התהלך בארץ ורבנן התם משום חביבותא דאברהם היא דקא"ל הכי כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו. ופי' הרשב"ם כדי שיהא נוח וכו'. דה"ל כיורשין ולא כגזלנין ולא יהיה רשות לשטן לקטרג ע"כ. וקשה כיון דלרבנן לא קנה בהילוך א"כ לא ה"ל כיורשין גם לשון הש"ס דחוק. והיה נ"ל לפרש דאף לרבנן דרך מיהא קני (ועיי' בדרישה סי' קצ"ב) וכיון דקנה מקצת ה"ל כמוחזק בכולה דאף לר"א צ"ל כן דהא גם לדידיה לא קנה אלא מקום הילוך כמפורש שם בבבלי. מיהו אין לשון הש"ס משמע כן. לכן נ"ל דה"פ בשכר שיקיים אברהם מצוה זו שילך בארץ לארכה ולרחבה תהיה הארץ נוחה לכבוש לפני בניו ומצינו כיוצא בזה בבבלי בב"מ ובחולין:

אין תימר כשנתן וכו'. וא"ת דלמא רישא איירי בשלא נתן לו אלא דמי אחת מהן וכתב לו שטר על כולן וסיפא בשנתן לו דמי כולן ולא כתב לו שטר אלא על אחת מהן ובתרווייהו לא קנה וי"ל כסף לחד לכ"ע קנה מיהו קשה הא א"ר בא בסמוך בכסף ע"מ שיכתוב לו אונו לא קנה עד שיכתוב אונו. וי"ל דקאמר מתני' מסייעא לדר"י ור"י לשיטתא דפליגי בסמוך וקסברי דלעולם כסף לחוד קונה:

אתיא דר' בא כשמואל. וקשה הא אפי' כרב הונא נמי מצי סבר אלא דהכא שאני דאמרי' מעיקרא היה דעתו ליתן לו המתנה בלא שטר והא דכתב לו שטר לייפות כחו וי"ל אס"ד דאם אמר ע"מ לכתוב שטר לא קנה כר' בא מנ"ל לומר דכתב בלשון מכר לייפות כחו דלמא משטה הוא וחוזר ממתנתו ודוחק:

תיפתר שהיו שם עדים. וקשה פשיטא היו שם עדים דאל"כ מנ"ל דאמר ינתנו כל נכסי לפלוני וי"ל דאיירי בשהעידו עדותן והלכו למדינת הים:

ובנכסי הגר לא קנה אפי' מיצר בנתיים. בבבלי ב"ב דף נג גרסי' אר"י ב' שדות ומיצר ביניהן החזיק לקנות אותה ואת חברתה אותה קנה חברתה לא קנה והקשו הרשב"ם ותו' משמואל דאמר גבי עשר שדות בעשר מדינות דקנה כולן ומוקי לה בנכסי הגר ע"כ. ולא היו צריכין להביא מדשמואל דגברא אגברא קרמית אלא בסוגיין מפורש דר"י בנסי הגר הוא דקאמר הכי:

ופטור מן המעשרות. וקשה דגרסי' ספ"ק דפאה תני לא נחלקו ר"י הנשיא ור' על הלוקח פירות מחוברין מן העכו"ם שהוא חייב במעשרות א"כ למה יגרע זוכה זה מן הלוקח מן העכ"ם וי"ל דברייתא דהתם אתיא כמ"ד אין קנין לעכו"ם להפקיע מן המעשרות והכא פטור דנכסי גר הפקר נינהו והפקר פטור מן המעשרות שנאמר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שידך וידו שוין בו. וא"ת א"כ יפטור נמי מלקט שכחה ופאה שהרי תנן בפ"ק דפאה כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר לאפוקי הפקר דפטור וי"ל דכיון דזכה בה קודם שנקצרה התבואה חייב בפאה כדתנן פ"ד דפאה הקדש קמה ופדה קמה חייב וה"ה בהפקר ודוקא פאה דכתיב בה תעזוב יתירא אבל ממעשרות פטור וכן תניא בברייתא המפקיר כרמו וחזר וזכה בו חייב בלקט שכחה ופיאה ופטור מן המעשרות ומייתי לה בבבלי בב"ק פ' הגוזל ומסיק דחייב בפאה דכתיב תעזוב יתירא. וע"ש בתו' דכתבו דהך ברייתא אליבא דכ"ע נשנית. אך קשה דבירושלמי פ"ק דמעשרות גרסינן ר"ז ר"י בשם ר"ל הזורע שדה הפקר חייב במעשרות ר' יונה מפיק לישנא בזכה בשדה הפקר וגידוליה חייב במעשרות וקשיא עליה ברייתא דהכא בשלמא הך ברייתא דהמפקיר כרמו לא קשיא די"ל דקסבר כשהמפקיר עצמו חוזר וזוכה בו קיל לענין מעשרות משא"כ כשזוכה מאחרים. אך הסברא נותנת בהיפך. וז"ל הרמב"ם ספ"ה מה' מתנות עניים המפקיר את כרמו והשכים בבקר וזכה בו לעצמו ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ופאה שהרי שדך וכרמך אני קורא בו מפני שהיה שלו והרי הוא שלו אבל אם זכה מן ההפקר בשדה של אחרים ה"ז פטור מן הכל ובין כך ובין כך פטור מן המעשרות ע"כ. מבואר מדבריו דטפי איכא לחייב הזוכה בהפקר של עצמו מן הזוכה בהפקר של אחרים. ועיי' בנדרים ספ"ד בבבלי ובירושלמי אך קשה לי על דבריו חדא דבבבלי ב"ק ובחולין מפורש דכתיב תעזוב יתירא בלקט מרביין כהאי גוונא אבל לאו משום דמקרי שדך וכרמך דא"כ אף במעשרות ליחייב. וע"ק דבסוגיין מפורש בברייתא דאף הזוכה מן ההפקר בשדה של אחרים חייב בלקט. והרב בכ"מ לא הראה לנו מקום מוצא הדין אלא שכתב וז"ל אבל אם וכו' כן פירש"י שם ע"כ. וגם על רש"י קשה מסוגיין. ואין לומר דדייק להו מדנקט בברייתא המפקיר כרמו וכו' משמע דוקא בכה"ג דהמפקיר עצמו זוכה בו דאל"כ לישמעינן רבותא טפי דאפי' בזוכה מהפקר אחרים חייב דאיכא למימר דקמ"ל דאפי' בכה"ג פטור ממעשרות דלא קרינן ביה כרמך וצ"ע. ועיי' בירושלמי פ"ק דמעשרות. ועמ"ש בסמוך:

ואין אויר מפסיק וכו'. וקשה הא גם לר' יוחנן דאמר בסמוך ובנכסי הגר לא קנה אפי' מיצר בנתיים קשיא הך ברייתא דשמעינן מינה דאין אויר מפסיק וי"ל דמיצר שאני שהיא גבוה או נמוך הלכך מפסיק אבל סתם אויר אינו מפסיק. מיהו מברייתא דמייתי לעיל דתני בה מכר לו עשר שדות כאחת וכו' החזיק בכולן אבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן וכו' לא קנה אלא אותה שהחזיק בה בלבד. ומייתי לה נמי בבבלי בפרקין ונכסי הגר כאלו לא נתן לו דמי כולן הוא וכ"כ הרשב"א בב"ב דף נג. ושמעינן מינה דאויר מפסיק וליתא להך ברייתא דמשבשתא היא ועלה סמיך הרמב"ם שהבאתי לעיל בסמוך. אך עדיין אין ראיה זו מבוררת די"ל דברייתא דלעיל איירי בשיש הפסק ביניהן מצר או מחיצה אבל אויר לחוד אינו מפסיק:

לא קנה אלא אותו קלח בלבד. כתב הרמב"ם פ"ק מה' מכירה דאכילת פירות הוי חזקה לקנות השדה וע"ש בהה"מ. וכ"כ בש"ע ח"מ סי' קצב. וקשה דמפורש כאן שאין זה חזקה. וא"ל דשמואל איירי לענין חזקת שלש שנים דא"כ קשיא מהא דתנן אם היה מחובר לקרקע וכו' דהתם איירי בחזקה לקנות וצ"ע. מיהו לקמן פ' האומר גרסי' תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך לאחר ל' יום וכו' משמע דתלישה קונה ודוחק לומר דאיירי בענין שמתקן גוף הקרקע בתלישה זו:

נשמעינה מן הדא אמן וכו' ארוסה ושומרת יבם וכו'. וא"ת מנ"ל דקרא איירי בארוסה ושומרת יבם הא איכא לאוקמי קרא אמן מאיש זה ואמן מאיש אחר כבר הקשו כיוצא בזה בתוס' בפרקין דף כו ותירצו דאיש זה ואיש אחר מחד קרא נפקי ואמן שני איצטרך לארוסה ושומרת יבם דלא כתיבו בפרשה. ועיין מ"ש בסוטה פ"ב בתוס' בסוגיא זו באריכות ליישב קושית הש"ס:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף