שיירי קרבן/פסחים/א/א

שיירי קרבן פסחים א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אור לי"ד בודקין את החמץ. בקונטרס פירשתי דמדאורייתא בעינן בדיקה וביטול וכו'. נראה דעת רש"י והרמב"ם כפי הגירסא שלפנינו וכמ"ש הב"י בסי' תל"א וכ"נ מהא דאמרינן לקמן בשמעתין ובספק אבל בודאי אפילו מר"ה הרי מבואר דלודאי לא מהני הביטול ועוד דדריש בסמוך מקרא דמבערין מי"ד בערב ש"מ דבדיקה מדאורייתא ונ"ל טעמו של דבר דכיון דכתיב לא יראה לך ודרשינן בספרי בטל בלבך ותשביתו היינו הבערה הרי לביטול ולביעור מן התורה מיהו ביטול זה שהוא מדין הפקר אין ראוי שיועיל דהפקר בלב לאו הפקר הוא וכמ"ש הר"ן אלא כיון דאינו אלא מספק הקיל הכתוב דמהני מיהו גם לחמץ ידוע מהני הביטול דאינו עובר על בל יראה לאחר הביטול דהא גבי לא יראה כתיב לך וכיון שביטל לאו שלך הוא אלא כשנודע לו צריך לשרפו ולבערו ואין החיוב לבערו מיד כשרואה אותו דהאי עשה כעשה דוהשיב את הגזלה היא שאין זמן להשבתו וכ"נ קצת מדברי תוספות סוף דף כ"ט והיינו דוקא כשביטלו אבל אם לא ביטלו מיד כשרואה עובר עליו על בל יראה ובל ימצא ובזה כל הסוגיות שבבבלי בפ"ק ובפ"ב ופ' אלו עוברין יבואו על נכון ואין בהן ספק וזהו כוונת רש"י בכמה מקומות אך הא דפירש"י בדף ד' ע"ב בד"ה בביטול בעלמא דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא השבתה ע"כ קשה דא"כ ל"ל לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה השתא דידיה אם הפקירו בלב מותר להשהותו בביתו של אחרים מיבעיא ויש ליישב ואין כאן מקומו ובחידושי פוסקים הארכתי:

ואם לומר שמתחיל בי"ד והכתיב עד יום האחד ועשרים לחדש. וקשה דלמא עד ולא עד בכלל ומליל י"ד מתחילין לאכול מצות עד יום כ"א שהן שבעת ימים ובמכילתא פ' בא תניא שבעת ימים עם יו"ט ראשון אתה אומר כן או אינו אלא חוץ ליו"ט ראשון ת"ל עד יום האחד ועשרים אי עד יום האחד ועשרים אוציא סמוך לעשרים ת"ל שבעת ימים ע"כ הרי מפורש דאיכא למימר עד יום וכו' עד ולא עד בכלל ומאי דדייק המכילתא מז' ימים לאו דיוקא הוא כדכתיבנא דעם יום י"ד הוא שבעה וי"ל דא"כ עד יום האחד ועשרים ל"ל ממילא הוה אמרי' הכי אלא ודאי לגלות עד ועד בכלל ובהכי ניחא מאי דמקשי תוס' בברכות דף ח' ע"ב בד"ה כאלו התענה תשיעי ועשירי והקשה רשב"א ומאי קושיא והא כתיב בראשון בי"ד יום לחדש בערב תאכלו מצות ואותו ערב ר"ל ערב של ט"ו ה"נ נימא מאי ערב ערב של עשירי וע"ש תירוצם. אבל לפי סוגיא זו לק"מ דהאי בערב נמי קאי אי"ד שמתחילין לבער ולבדוק בערב של ארבעה עשר אך קשה לי ומאי סלקא אדעתיה דש"ס שבערב תאכלו מצות קאי אערב של י"ד הא כתיב בפרשת אמור ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו הרי מפורש דמתחילין לאכול מצות ביום ט"ו ולא ביום י"ד וי"ל דסד"א שבעת ימים חוץ ליו"ט הראשון אבל השתא דכתיב עד יום הכ"א ללמד שבעת ימים ולא יותר דאל"כ עד יום ל"ל א"נ מדסמיך ליה שבעת ימים בקרא דבתריה ואין להאריך:

וכי יש חמה בלילה וכו'. הרא"ש גורס וכי יש חמה בלילה תיפתר כשלא בדק כדתנן לא בדק אור י"ד בודק י"ד שחרית הדא אמרה אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר ואפילו בבית שיש בו אורה ע"כ והגירסא שלפנינו הוא מכוונת יותר:

לא סוף דבר בית שאין בו אורה אלא אפילו בית שיש בה אורה אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר בבבלי דף ח' גרסינן אמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת וכאן אמרינן דאפילו בית שיש בה אורה אינו נבדק אלא בנר וי"ל דהיינו דדייק בית שיש בו אורה ולא קאמר מקום שיש בו אורה לומר דדוקא בית אבל אכסדרה אינה צריכה נר ביום והיינו בעי' דרבי ירמיה בסמוך:

כמ"ד לא שימשו המזלות בשנת המבול. וקשה א"כ מנ"ל שלקח אבנים טובות לידע יום ולילה דלמא להאיר להם דהא לא שימשו המזלות וע"ק א"כ דלא האירו המזלות א"כ לא היה אורן של האבנים טובות כהות כבלילה שעיקרן שהן כהות היינו מטעם שנצוצי היום מכהים אורן אפילו הן באפילה וכיון שלא שימשו המזלות ודאי שלא הוכהה מאורן וי"ל שלא שימשו המזלות היינו שלא שימשו כסדרן אלא כלם שימשו כאחת והיה אור החמה והלבנה והכוכבים בין ביום בין בלילה וניחא נמי הא דמקשי בי"מ איך יצוייר שביתת הגלגל אפילו רגע אחד וכו' ולפמ"ש לק"מ דמעולם. לא עמדו הגלגלים:

בתי כנסיות וב"מ מהו שיהו צריכין בדיקה וכו'. כתב המרדכי בפרקין בירושלמי ב"כ וב"מ מהו שיהו וכו' מהו שיהא צריך לבדקן בתחלה ביום לאור הנר ומסיק שלא לחלוק בין ביעור לביעור צריך לבדוק בלילה לאור הנר וכו' רבי מנא בעי חצירות שבירושלים וכו' והלא כבר בדקן מן הנותר ומשני שלא לחלוק בין ביעור לביעור מיהו בתלמוד שלנו יש אכסדרה לאורה נבדקת ע"כ ותימא הא לא מסיק הירושלמי אהא דמיבעיא לרבי ירמיה בב"ב וב"מ שאורן רב שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה אלא אהא דחצירות וכו' וטעם גדול יש לחלק בשלמא גבי חצירות של חלות תודה הרואה לא ידע שהן חצירות של חלות תודה ורואה אותו בודק ביום בלא נר או שאינו בודק כלל יחשדהו או יטעה בבדיקה וכן לא חילקו בנרות שהרואה לא ידע שכהנת היא ויסבור שנדה אינה צריכה חפיפה וסריקה מה שא"כ באכסדרה שניכר לכל שאורן רב ואפשר לבודקן בלא נר לכ"ע אין צריכה נר ולא שייך בה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה וכן מבואר בש"ס דלא מייתי הא דתני רבי זכריה אאיבעיא דרבי ירמיה:

והיציע בבבלי גרסינן וגג היציע וגג המגדל ופירש"י אף על פי שהוא נמוך הואיל ומשופע א"צ לבדוק אבל שאר גגין שלהן לא היו משופעין ע"כ וקשה אם אינן ראויין לתשמיש מאי קמ"ל פשיטא ובסמוך משמע דגג המגדל שוה הוא וראוי לתשמיש דהא קאמר ובאותו שלא נשתמש בו חמץ אבל באותו שנשתמש בו חמץ וכו' לכן נראה דהטעם הוא מפני שאינן גבוהין כדמשמע בסוגיין וגם אין דרך להשתמש עליהן לכך ה"ל כמקום שאין מכניסין בו חמץ מיהו הא דבסמוך אפשר לפרש דה"ק ובאותו מגדל שלא נשתמש בו חמץ הוא דגגו א"צ בדיקה אבל אם נשתמש במגדל אף הגג צריך בדיקה אך לא ראיתי לאחד מן הפוסקים שכתב כן:

היוצא לפרש וכו'. כתב הר"ן בפירקין פירש"י שאין דעתו לחזור בתוך הפסח אבל דעתו לחזור בתוך הפסח אפי' קודם ל' יום זקוק לבער כדי שכשיחזור בימי הפסח לא ימצא חמץ בתוך ביתו ולפ"ז איכא למימר דלא פליג אירושלמי דאמר לא אמרן אלא בשדעתו לחזור וכו' וה"ק לא שנו שאין זקוק לבער אלא בשדעתו לחזור קודם הפסח אבל אין דעתו לחזור עד תוך הפסח אפי' קודם ל' יום זקוק לבער ואחרים פירשו דשאין דעתו לחזור היינו שאין דעתו לחזור כלל עד אחר הפסח אבל דעתו לחזור בין בתוך הפסח בין קודם הפסח צריך לבער שמא יחזור ע"פ בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהלכות חמץ ובירושלמי לא משמע הכי ע"כ ונראה שהם מפרשים דברי הירושלמי בשאין דעתו לחזור כלל ואינו יכול לקיים כלל מצות ביעור שהרי בספינה הוא הלכך צריך לבער אפילו מר"ה וכה"ג כתב הטור בסימן תל"ו בשם אבי העזרי ואף על גב דאבי העזרי לא כתב אלא במפרש בתוך ל' יום הירושלמי מחמיר דאפילו קודם ל' יום מיהו הפוסקים לא פסקו כוותיה דבבבלי לא משמע הכי דהא קאמר רבא בשאין דעתו לחזור (שלשים יום:

לית כאן אפילו נשים נשים עצמן הן נאמנות וכו'. כתב הרא"ש ובירושלמי פליגי איכא מ"ד לא תתני נשים לפי שהן עצלניות והן בודקות כל שהן ע"כ וקשה מ"ד לא תתני נשים הרי סיים שהן עצמן נאמנות וצ"ל שהיה לו גירסא אחרת בירושלמי אבל הר"ן כתב והכי איתא בירושלמי דאיכא מ"ד התם דלית כאן נשים דהן עצמן נאמנות ואיכא מ"ד מתוך שהן עצלניות בודקות כל שהו והיינו כמו שפירשתי בקונטרס:

אבל בחצירות חשודין הן דאינון דרשין לא ימצא בבתיכם לא בחצרותיכם. וקשה הא כתיב לא יראה לך שאור בכל גבולך ז' ימים וי"ל דדרשי לא יראה ממש וכל שהטמין אינו עובר משא"כ לא ימצא משמע להו אפילו אחר החיפוש:

קולפו כמין גם וכו'. וא"ת וכי טעמא דב"ש אתו לאשמועינן וגם בבבלי פליגי אמוראי בהכי וי"ל דנ"מ אליבא דב"ה דלא נימא שתי שורות החיצונות שהן עליונות דקאמר ב"ה היינו כמין גם ולבר קפרא אפשר לומר דב"ה שתי שורות כמין גם קאמר ובודק כל השורות החיצונות והעליונות:

תני ושלמטה ממנה. כתב הרא"ש בה"א שתי שורות החיצונות שהן עליונות אמר רב עליונה ושלמטה ממנה ושמואל אמר החיצונה ושלפנים ממנה תני ר' חייא כרב וכולהו תנאי כוותיה דשמואל ויש מן הגאונים שפסקו כשמואל דכולהו תנאי כוותיה ס"ל והרמב"ם פסק כרב דכל ברייתא דלא מיתני בי ר"ח ורבי אושעיה לאו דסמכא נינהו וכו' ואפילו תימא דר"א הוא בכלל דכולהו תנאי ה"ל ר"ח ור"א חד לגבי חד והדרינן לכללא דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ע"כ הנה מסוגיין נראה דלא הוה רבי אושעיה בכלל שאר תנאים דא"כ למה תפס הש"ס דברי רבי חייא בלשון ברייתא ואס"ד דרבי יוחנן מיתני בי רבי חייא ה"ל למימר אית תניי תני וכו' כדרכו בכל מקום אלא ודאי כיון דלא מיתני בי רבי אושעיה לא תפס כ"א ברייתא דר' חייא אבל מ"ש הרא"ש דהדרינן לכללא וכו' קשה קצת כיון דאמרינן הכא דרבי יוחנן כשמואל א"כ ה"ל למפסק כשמואל לא כרב דהא קי"ל רב ור"י הלכה כרבי יוחנן:

מ"ד שלפנים הימנה כ"ש שלמטה ממנה לפ"ז מתני' אתיא כפשטא שתי שורות החיצונות הוא בודק ואף שתי שורות העליונות דאותה שורה הרואה את הפתח ואת הקורה מצטרפת לכאן ולכאן ולפ"ז שמואל דסובר בבבלי כר' יוחנן נמי הכי מפרש למתני' ודלא כמ"ש תוספות דף ח' ) צ"ל קודם שלשים ע"ב בד"ה רב וכו' ושמואל סבר דמעליונות וכו' ע"ש דלדבריהם קשה לשמואל הל"ל שתי שורות החיצונות שבעליונות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף