שיירי קרבן/נזיר/ו/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png נזיר TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חומר בטומאה כו' דכתיב כל ימי הזירו. עיין בקונטרס. ועדיין תקשי לן איך שמעינן מהך קרא דתגלחת סותר ונראה דדריש הכי קדש יהיה גדל פרע שער ראשו כל ימי הזירו לה' ש"מ כל שאינו גדל פרע אינו בכלל נזיר ואין הימים האלה נחשבין ככלל הנזירות וכדעת הרמב"ם כמ"ש לעיל בתו' בד"ה אבל יסתרו כו':

הוון כעיי מימר בד' כוסות כו' וא"ת השתא דס"ד דלאסור דבר דרבנן קאמר התנא טפי ה"ל למימר ביין דקידושא ואבדלתא וכס"ד דבבלי וי"ל הא פשיטא ליה דהוא דרבנן אלא בארבע כוסות דפסח טעה וסבר שהן דאורייתא:

אלא כדי ליתן סימן לנאקו. כ' הבה"ז בסוף ספרו שהרב מהרי"ב תמה על הרמב"ם שכתב טעם דתגלחת מצורע דחי נזיר משום דימי חלוטו אינן עולין לו ואזדא ליה מצוות עשה דקדש יהיה שהרי או נתבטלה קדושתו. וקשיא תינח ימי חלוטו אבל סימן לנתק אינו אלא בימי הסגרו ועולין כדתנן לקמן במתני' ותירץ דגילוח סימן הנתק בנזיר אינו מעיקרו אלא משייר כדי לכוף ראשו לעיקרו נמצא שאין כאן איסורא ע"ש. וקשה הרימפורש כאן דאיכא איסורא שהרי אני לא סוף דבר כו' ש"מ דתרווייהו בחד גוונא איירי ועוד מי לא עסקינן ששערות ראשו אינו אלא כדי לכוף ראשן לעיקרן וסתמא אמרינן ואפי' היה נזיר מגלח לכך נראה כמ"ש המ"ל ריש פ"ח מהטמ"צ מקרא דדרשינן דדחי דכתיב והתגלח ודרשו בת"כ אפי' נזיר מגלח. וסד"א דוקא לידע סימן הנתק אבל גילוח דטהרה לא דחי לכך איצטרך הדמב"ם לטעמא דידיה. ומ"ש המ"ל שם לטעמא דהראב"ד דעשה ולא אעשה דנזיר קילי דאיתנהו בשאלה לכן נדחין א"כ ל"ל קרא לתגלחת סימן הנתק ע"שדדחק הרבה. ול"נ דודאי קרא דוהתגלח איצטריך לדרשא טובא כמפורש בת"כ ומביאו הכ"מ שם והך דרשא לדחות איסורא דנזיר אינו אלא אסמכתא בעלמא א"נ לפמ"ש הרב במ"ל פ"ב מה' נזירות הלכה יג שהבן אינו יכול לשאול על נזרו שהדירו אביו אפי' כשנעשה גדול ע"ש ע"כ איצטריך קרא לכה"ג דליתא בשאלה. הדא היא דתנינן היו מהלכין כו'. וקשה ה"ל לאתויי רישא דמתני' דתנן כה"ג ונזיר אין מטמאין לקרוביהן אבל מטמאין למת מצוה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף