שיירי קרבן/נזיר/ו/ב

שיירי קרבן נזיר ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וחייב על היין בפני עצמו כו'. לשון ראשון שבקונט' הוא פי' תו' ול"ב נ"ל לשיטת הרמב"ם דקמ"ל דאינו חייב אלא חמשה מלקיות וענבים דקחשיב הם שנים לחים ויבישים. וכ"נ דבריו בסמ"ק סי' הנ"ל ותו' לשיטתייהו ועמ"ש בסמוך:

ממשמע שנאמר ענבים אין אנו יודעין שהן לחים כו'. ותוס' כתבו בסוגיין בד"ה ועל זה בעצמו לחים ויבשים קרא יתירא הוא ולכתוב ענבים והוו לחים ויבשים במשמע כו' ע"ש. וסוגיין מפורש שאינו כן וענבים לחים משמע ולא יבשים וכ"נ דבכל המקרא לא קאמר ענבים אלא על הלחים. והא דצריך חזקיה לק"ו נראה דסובר אי לא כתיב אלא וענבים ישתה לא מוקמינן קרא אלא ביבשים:

לחים לרבות את הבוסר. וקשה הא אפיקתיה לחייב ע"ז בפני עצמו כו' וא"ל דסובר השתא וענבים גופייהו מיותר דאיכא למילף בק"ו השתא על היוצא מן הפרי חייבים על הפרי עצמו לא כ"ש ומוקמי' ענבים לחלק ואייתר לחים לבוסר דהא אמרו בספרי אם אמרת כן למילף ענבים בק"ו ענשת מן הדין ת"ל ענבים ללמדך שאין עונשין מן הדין. וא"ל הירושלמי סובר בכה"ג עונשין מן הדין שכבר הוזכר הלאו בקרא דמכל אשר יעשה מגפן היין אע"ג דהוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו מ"מ אהני לאו דידיה לענשו מן הדין וכמ"ש בספר הליכות עולם בשם המפרשים ע"ש דהא דרשא זו לחים להביא את הבוסר תניא בספרי. (ומזה תשובה על המפרשים הנ"ל וצ"ע) ונראה הך ברייתא דספרי פליג אדרשא דלעיל לחייב ע"ז בפני עצמו כו'. אך קשה בוסר הא כבר שמעינן מכלל ופרט כמפורש בבבלי ריש פרקין גם בספרי תניא הך ברייתא דדרשי' בכלל ופרט וצ"ע:

לחים לרבות את הסמדר. וא"ת מנ"ל למדרש מחד קרא בוסר וסמדר דהא ודאי סמדר גרע מבוסר דהא פליגי חכמים אסמדר ומודו בבוסר וכ"פ הרמב"ם פ"ה מה"נ. והרא"פ כ' פ"ק דערלה חדא כרבנן וחדא כר' יוסי ע"ש. ועדיין קשה לר' יוסי סמדר מנ"ל וי"ל סובר ר' יוסי בוסר מכלל ופרט שמעינן וכמ"ש בסמוך ואייתר לחים לסמדר. אך קשה למאי דמוקמי' הך ברייתא כר' יוסי קרא ל"ל דהא קאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי ואתרבי מכלל ופרט וי"ל הא דקאמר מפני שהוא פרי לאו פרי גמור קאמר דהא אפי' בוסר אמרי' בבבלי ובספרי דלאו פרי גמור הוא אלא דדמיא לפרי לכך מרבינן אותו מלחים. אבל קשה דגרסי' בירושלמי פ"ק דערלה רי"א סמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי וקשיא אם אסור בנזיר ל"ל פרי אם פרי הוא יהא אסור בכל כו' ע"ש. מאי פריך דלמא ה"ק סמדר אסור מפני שהוא פרי אע"פ שאינו גמר פרי מרבי' ליה מלחים ואי לא הוה פרי כלל היינו ממעטין אותו מפרט כי היכי דממעטינן עלין ולולבין וצ"ע:

והתרו בו משום מכל אשר יעשה כו'. עיי' בקונטרס. ואין לפרש דחדא מילתא קאמר סחטו לשם יין והתרו בו משום מכל אשר יעשה לוקה דא"כ למה לא קחשיב לאו דיין ועוד אפי' לא סחטו לילקי אף מענבים משום מכל אשר יעשה וגו'. מיהו בבבלי בסוגיין פליגי אי לוקה אלאו דמכל אשר יעשה ולרבא הוה ליה לאו שבכללות ואין לוקין עליו ולאביי לוקין:

משום בריה. כ' התוי"ט ומ"ש הר"ב ואין הלכה כראב"ע אלא האוכל מן החרצן והזג אינו לוקה עד שיאכל כזית אע"ג דלשון המשנה משמע דלחלק אתא שאם אכל כזית מן החרצנים פטור כו' נראה שסובר שיש בדראב"ע להחמיר שאם אכל שני חרצנים וזג חייב אע"ג שאין בהן כזית כו' ע"ש ותימא מהתי"ט שלא ביאר מנ"ל להר"ב הא שראב"ע להקל בא ולי נראה שיצא לו להר"ב מסוגיין וא"ת מנ"ל לר' בא הא דטעמו דראב"ע משום בריה ונראה דקשיא לר' בא למה לא מפרש ראב"ע מחרצנים ועד זג לחלק לחייב על כ"א בפני עצמו ואי משום דכתיב ועד והתני בסמוך דאצטריך ועד לרבות השלש שבינתים אלא ודאי טעמו דראב"ע כיון דכתיב חרצנים לשון רבים וזג לשון יחיד לאשמועינן דחייב עלייהו משום בריה שכן דרך ברייתו להיות שני חרצנים וזג. ונראה שכן דעת תוס' במתניתין ע"ש:

להביא את השלש שבינתים. עי' בקונט'. ולפמ"ש בתוס' בסמוך אין ברייתא זו קושי' אלא סייעתא לר' בא. ופי' בקונט' קשה שכ' הלח"מ פ"ה מה"נ סוף הלכה ה' כיון דמפיק ליה לבין הבינים מיתורא דועד אין בו לאו כיון דאתי מדרשא ע"כ אך דברי הלח"מ קשיא להולמם. דא"כ מאי פריך בבלי והא שייר בין הבינים הא תני ואכל ענבים דמשמע אפי' בין הבינים על כרחך לומר לאו דידיה שייר דא"כ לילקי שש וכ"כ תוס' ש"מ שלוקין אלאו דידיה. וא"ל אף שאין לוקין עליו מ"מ ה"ל למיתני בהדי אחרינא די"ל דלא קחשיב אלא הנך דאית בהו מלקות וצ"ע. ומלשון הירושלמי דקאמר להביא את השלש שבינתים נראה דהא דקאמר הבבלי בין הבינים היינו המאכל שבין חרצנים לזג וקאמר השלש שבין החרצן והזג וכן פירש"י ודלא כמ"ש תוספות דהיינו ענבים קטנים וא"ת היינו גוף הענב ממש כבר תירצו תוספות דאיירי במלקט האוכל מבין החרצן ע"ש:

אף עלין ולולבין במשמע. עי' בקונט'. וקשה לל"ק הא כבר חשיב לעיל בברייתא ללאו מכל אשר יעשה וגו' ולל"ב קשה הא בין הבינים מועד מרבינן ולא מכל אשר יעשה לכך נראה דגרסי' תני בשם ר"א כו' ול"ג והא. וקשיא ליה על דר"א הא כתיב יין ושכר וכמ"ש בקונט' לכך קאמר ר"א כר"י וא"ל דגרסי' והא תני וקושית הש"ס ל"ל עד להביא השלש הא כבר שמעינן מדכתיב חרצנים וזגים וכדדייק בסמוך דהא ודאי לראב"ע אין חרצנים וזג מיותר דהא איצטרך ללמד דבעינן שני חרצנים וזג. אך נראה דיש לקיים הגירסא שלפנינו דתני בברייתא חרצנים וזג להביא השלש שבינתים ולא מועד יליף וקאמר והתני בניחותא שכן תני בשם ר"ל וכדמסיק דלדידיה אייתר חרצנים וזג. וא"ת הא איצטרך חרצנים וזג לחלק וי"ל א"כ ה"ל לכתוב חרצן וזג וכ"כ תוס':

רבי ליעזר כר"י כו'. וא"ת הא אמרינן פי"א דתרומות א"ר פריגודי דקסרין ר"א כר"י ולא רובה מיניה וי"ל סובר ר' פריגודי ר"א מיעט וריבה דריש ומחרצנים ועד זג דריש כראב"ע כדאמרינן בבבלי בסוגיין וא"ת כיון דחרצנים ועד זג לר"א לא הוי פרטא נימא דר"א דריש ליה בפרט וכלל יין ושכר פרט מכל אשר יעשה כלל ונעשה כלל מוסיף על הפרט ומרבינן כל מילי אפילו עלין ולולבין וקושיא וו קשיא טפי על הבבלי ויש לומר היינו ממעטינן מפרט דבר דלא דמי כלל לפרטא דהיינו עלין ולולבין ומרבי' מה דדמי ליה בחד צד דהיינו ענבים שהתליעו שהיו פרי מעיקרא:

אכל חצי זית חרצנים וזגין מענבה אחת כו'. וקשה מ"ש ענבה אחת הא קרא סתמא כתיב מחרצנים ועד זג ומשמע אפי' משתי ענבים וי"ל דמשמע ליה שיהיה הזג משני החרצנים וא"ת מנ"ל דלא מיחייבי רבנן אבריה שלימה דלמא הא דקתני ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית היינו בשנתרסקו אבל בשלימים אפי' על אחת חייב וכמש"ל הלכה א' בד"ה ענבה כו וי"ל ודאי אף רבנן מודו דחייב על בריה אלא דסברי שני חרצנים וזג לאו בריה היא:

אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות כו'. בקונט' פירשתי דאיירי בשיש בכל אחד מהן כזית וקשה ל"ל משתי ענבות הא אפילו מענבה אחת לראב"ע אינו חייב אלא אחת ולרבנן חייב שתים משום חרצן ומשום זג ועוד הא גם לר' יוסי איכא נמי הך חילוקא בין לראב"ע ורבנן ועוד לשון הש"ס משמע שבין חרצנים וזגים אין בהן אלא כזית וא"ל דאיירי בכזית אחד כפשטא דשמעתא ולראב"ע אינו חייב אלא אחת שהרי אין כאן אלא שני חרצנים ולרבנן חייב שתים אחת משום חרצן ואחת משום זג. ולר' יוסי בכה"ג אף לראב"ע חייב שתים על כל שני חרצנים וזג אחת דה"ל בריה דא"כ הל"ל אכל כזית חרצנים וזגים מענבה אחת לראב"ע פטור לגמרי משום שאין כאן שני חרצנים ולרבנן חייב ועוד כיון שאין כאן אלא כזית אחד מחרצנים וזגין אע"ג שחלוקין הן בלאו מ"מ בעינן שיהיה בכל אחד מהן כזית והא דתנן ומצטרפין זה עם זה היינו ללאו אחד וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף