שיירי קרבן/כתובות/יג/יא

שיירי קרבן כתובות יג יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היא רוצה והוא אינו רוצה אין כופין אותו לעלות. כתב הר"מ ההיא פליג אבבלי דקתני התם היא אומרת לעלות והוא אינו רוצה כופין אותו ואם לאו יוציא ויתן כתובה ופירש דירושלמי איירי בזמן הזה ומתני' דקתני כופין איירי בזמן הבית. וכתב הטור אה"ע סי' ע"ה ואין תירוץ זה מספיק דאי איירי בזמן הזה למה כופין אותה ע"כ. ולפמ"ש בקונטרס לק"מ דהא דקאמר בבבלי כופין היינו או שיעלה או שיוציא ויתן כתובה ובירוש' קאמר אין כופין היינו שאין כופין אותו להפסיד משלו כמו שכופין את האשה שתצא בלא כתובה נמצא ששני התלמודים שוין:

הדא מסייעא וכו'. כתב בהגהת מרדכי בפרקין ובירושלמי משמע להדיא דאף ת"ק ס"ל כתובת אשה דאורייתא דקאמר אמילתיה דת"ק הדא אמרה וכו' ומסייעא למ"ד מטבע היוצא פי' דבהגוזל בעי רבא מר"ח המלוה לחבירו מטבע והוסיף עליו מהו א"ל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה פי' עד חומש' מלבר וא"ת ולפי הירושלמי מ"ט דר"ג וא"ל משום דקסבר כתובה דרבנן הא בהדיא תני בפ"ק ארשב"ג כתובת אשה דאורייתא י"ל אע"ג דסבר דאורייתא מ"מ לא עדיפא ממלוה בשטר דאזלינן בתר שעבודא וכו' השתא לפי הירושלמי ת"ק ורשב"ג ס"ל דאורייתא ואמרי' פ' זה בורר ארבב"ח אר"י כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וכו' וע"כ ליכא דפליג אהא דרבב"ח דהא גבי האי דצידן פריך והא קי"ל בהא דאין הלכה כרשב"ג משמע אבל בכולהו קי"ל דהלכה ע"כ הנה מדבריו משמע שהיתה לו גירסא אחרת בירושלמי דבגירסא שלפנינו ליתא הא מסייעא למ"ד מטבע היוצא. ומ"ש וא"ל משום דקסבר כתובה דרבנן וכו' משמע דסובר דאף להירושלמי קסבר ר"ג כתובה דאורייתא וכן מפורש בסוף דבריו שכתב השתא לפי הירוש' ת"ק ורשב"ג ס"ל דאורייתא. תימא הא מפורש מסיק הירושלמי ודלא כרשב"ג דקסבר כתובת אשה מד"ס. ואף דבבלי פ"ק דמכלתין מוקי לה בכתובת אלמנה מ"מ הירוש' לית ליה הך סברא. גם מ"ש וע"כ ליכא דפליג אהא דרבב"ח וכו' תימא דהא מפורשת בבבלי פ' המדיר דף ע"ז ע"א דאמוראי נינהו אליבא דר"י וצ"ע:

ודלא כרשב"ג. כתב הריטב"א בחידו' ותוספות פסקו הלכה כרשב"ג אבל הרמב"ם וכל הגאונים פסקו כרבנן דהא סוגיא דאמוראי בכל דוכתא כתובה דרבנן וכו' ובירוש' פסקו ג"כ כרבנן וכן עיקר ע"כ וקשה אדרבא בסוגיין מפורש דרבנן קסברי כתובה דאורייתא. וא"ל דמייתי ראיה דפסק כרבנן ולא חש לדברי רשב"ג במשנתינו מנ"ל דפסק הירושלמי כרבנן דהא דאמר ודלא כרשב"ג י"ל דבא לפרש משנתינו ולומר דטעמא דרשב"ג משום דקסבר כתובה דרבנן אבל לעולם הלכתא כוותיה וצ"ע:

הדרן עלך פרק שני דייני גזילות וסליקא לה מסכת כתובות.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמתמעבר לתחילת הדף