שיירי קרבן/יבמות/ה/ד

שיירי קרבן יבמות ה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בלא כך אינה פסולה מן הכהונה. וקשה הא חלוצה אינה פסולה לכהונה אלא מדרבנן משא"כ זו שבא עליה החלוץ מחייבי לאוין מיהת הויא דכתיב לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה וכל שנבעלת לאסור לה אפי' מחייבי לאוין ה"ל זונה וזונה אסורה לכהן ונפקא מינה אי פסולה מדרבנן אם אכלה תרומה אינה חייבת מלקות ופטורה מחומש א"נ אם ניסת לכהן וילדה בן ועבר ועבד עבודתו כשרה משא"כ בפסול דאורייתא א"נ נ"מ בספק אי מדאורייתא אזלינן לחומרא ובדרבנן אזלינן להקל. ואפי' לשיטת תוס' דסברי אין זונה אלא מחייבי כריתות ופליגי ארש"י והרמב"ם דאמרי דמחייבי לאוין הוי זונה מ"מ מודו דביאת חייבי לאוין פוסלתה מתרומה כדאמרי' בבבלי דף סח וכיון דנפסלה מתרומה ממילא שמעינן דפסולה לכהונה מק"ו מגרושה כמפורש שם בבבלי וי"ל כשבא על החלוצה לא פסלה מתרומה דבעינן שיהא זר אצלה מעיקרא וזו אינו זר אצלה מעיקרא וכיון דאינה נפסלה לתרומה אף לכהונה אינה נפסלת אלא מדרבנן. אך קשה הא אמרי' לעיל פ"ד הי"ד המחזיר גרושתו משניסת פסלה מלאכול בתרומה ש"מ דסובר דלא בעינן זר אצלה מעיקרא והדרא קושיא לדוכתה וי"ל דסוגיא דהכא אזלי למ"ד בעינן זר אצלה מעיקרא כשיטת הבבלי. וכן משמע בסמוך דפריך הבא על חלוצתו פסלה מלאכול בתרומה וכדפי' בקונט'. והרמב"ם כ' פי"ח מהא"ב וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה. וכ' הה"מ גם זה בכלל נבעלה בעילת זנות וכ"ש הוא משאר חייבי לאוין וכו' ע"כ. ותימא הא יבמה לשוק לאו זר אצלה מעיקרא היא וכמ"ש רש"י דף טו ע"ב. ונראה שראיית הרמב"ם מהך סוגיא גופא שכתבו תוס' שם בד"ה למאי נ"מ וכו' וקשה אמאי נקט ולד מחזיר גרושתו ה"ל למפשט ולד יבמה גמורה לשוק לב"ה דקאי בה ותירוצם דחוק ע"ש. לכך סובר הרמב"ם דולד יבמה לשוק ודאי פסול דזונה היא דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק וכ"כ הה"מ שם אך קשה הא פסק הרמב"ם פ"ד מהל' אישות כשמואל דמספקא לן אי קידושין תופסין ביבמה לשוק. ודברי הה"מ צ"ע. ועמש"ל פ"ד הי"ד בתוס' בד"ה המחזיר גרושתו ועמש"ל פרק האשה רבה מה שיש לדקדק במ"ש בתוס' הנ"ל ועמ"ש בסמוך וצ"ע:

הבא על חלוצתו וכו'. עיי' פי' בקונטרס מיהו לשיטת הירושלמי לעיל ס"פ החולץ ולשיטת הרמב"ם דלא בעינן זר אצלה מעיקרא צ"ל דס"ל לש"ס דחלוצה וצרותיה אינם אסורים ליבם אלא מדרבנן וקרא דלא יבנה אסמכתא בעלמא וכ"כ הרמב"ם פ"ק מהל' חליצה ויבום ע"ש. ובהכי ניחא גם מה שהקשיתי בתוס' בסמוך. אך קשה הא תנן ס"פ החולץ הנושא חלוצתו הולד ממזר לר"ע ש"מ דמחייבי לאוין הוא דאי מד"ס הוא לא ה"ל למיתני הולד ממזר וכן מוכח התם בבבלי דף מד דמסיק קרובת חלוצתו הוי דאורייתא לר"ע מדתנא התם והנושא קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר ונ"ל ודאי איכא פלוגתא דאמוראי הך סוגיא דף מד דפליג אר"ל וסובר דקרובת חלוצתו דאורייתא כ"ש חלוצה אבל ר"ל דאמר קרובת חלוצתו דרבנן ה"ה חלוצה עצמה דרבנן ופסק הרמב"ם כר"ל חדא דבבבלי דף מ' פריך הש"ס ותסברא אחות חלוצה דאורייתא וכו' ועוד לר"ל לא פליגי סתמי אהדדי. ובזה יתיישב כל מה שתמהו המפרשים עליו ועיי' בהה"מ שם:

ברם כמ"ד הוא אינו חייב לא על החלוצה ולא על הצרה. וקשה מי איכא למ"ד דהוא אינו חייב על הצרה והאחין חייבין דכולהו אמוראי דפ"ק דף ב' ליכא מ"ד הכי וכן הסברא נותנת דמ"ט הוא אינו חייב דאמרי' איהי שליחות דצרה עבדי א"כ האחין נמי פטורין דאיהו שליחותא דאחין קעביד. וליכא למימר דה"ק למ"ד בין הוא בין האחין אינן חייבין על הצרה דא"כ מאי קאמר אלא בשבאו אתין עליה הא שניהן פטורין והיינו קושית הש"ס בסמוך. גם הא דקאמר בסמוך ניחא כמ"ד בין הוא בין אחין וכו' אבל חייבין על הצרה. קשה א"כ איכא לאוקמי שבא החולץ עצמו על הצרה:

אלא כר"ע וכו'. מדדחיק סתמא דש"ס ור' יוסי לאוקמי הך ברייתא כמ"ד בין הוא בין האחין אינן חייבין לא על החלוצה ולא על הצרה משמע דהכי הלכתא וכ"פ הרמב"ם. ולעיל פ"א ה"א בד"ה אבל חייבין וכו' כתבתי דסמיך אהא דרבא ע"ש מיהו הרשב"א כ' בחי' דף מ' ע"ב דהלכתא כרבינא נגד רב אשי ע"ש:

יש ממזר בחלוצה. עיי' פירושי בקונט'. וא"ת מה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת תאמר בחלוצה שאין היא מתחללת דהא פסולה וקיימא משעת חליצה וכה"ג פריך בבבלי דף מד ע"ב אהך ק"ו וי"ל היא עצמה נמי מתחללת שמתחלה לא היתה אסור' לכהן אלא מד"ס והשתא נאסרה מדאורייתא ועי"ל בדרכים אחרים:

ולא כבר תנינן וכו'. נראה דקושייתו סיפא חלץ ועשה מאמר וכו' למה לי כיון דתנא נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום דה"ל חליצה פסולה כ"ש דאין אחר חליצה כשרה כלום אלא בשביל סיפא אחת יבמה אחת וכו' הדר ותני לה. ועיי' בתוס' בבבלי בד"ה חלץ וכו':

תיפתר או כר' וכו'. בבבלי משני מתני' ר"ע וכו' עי"ש. ומסוגיא זו קשיא לשיטת הרמב"ם דחלוצה וצרותיה אינה אלא מד"ס. ולפמש"ל בסמוך בתוס' בד"ה הבא על חלוצתו וכו' ניחא. ואי קשיא למ"ד חלוצה דרבנן מתני' כמאן י"ל כמו דמשני כאן דמתני' אתיא כרבנן ושלא לדעת או לדעת וכו'. ונ"ל דהא דמייתי בבבלי בפרקין דף נב ע"ב תניא אידך החולץ ליבמתו וכו' דנראה כמיותר לא בא אלא לתרוצי מתני' דאיירי שלא לדעת ואין צריכין לדחוק דמתני' ר"ע כדמשני מעיקרא ע"ש. מיהו הא קשיא לי אחרי שאמוראי טובא דחקו לפרושי הך ברייתא למה לא פירשו הא דקא"ר אם קידשה לשום אישות היינו מדעת' צריכה גט לשום יבמות היינו שלא מדעתה א"צ גט. וא"ל דלית ליה לבבבלי הך סברא הא פלוגתייהו דר' ורבנן שנויות בבבלי דף יט ע"ב ע"ש. והא ודאי ליכא למימר א"כ תרתי דר' למה לי שכן דרך הברייתות שחכמים רבים סדרו הברייתות וכל אחד שנאה בלשון אחר:

מה ביאה קונה בין לדעת וכו'. משמע דסבר ר' מאמר דאורייתא. וכ"מ בבבלי דף יט ע"ב דגרסי' שם מ"ט דר' גמר מביאה דיבמה שהי' בע"כ אף קידושין בע"כ. מדקאמר גמר משמע דאורייתא הוא. אבל תוס' כ' שם אע"ג דמאמר אינו אלא מדרבנן מ"מ מר מסתבר ליה דעשאו חכמים כביאה וכו' וכה"ג איכא פ"ק דב"מ דקאמר מר יליף מציאה מגט וכו' ע"כ. לא ידעתי למה דחקו לומר דר' סובר מאמר דרבנן הא איכא תנאי טובא דסברי מאמר דאורייתא כדא"ר יוחנן דף נב ע"ב ועמש"ל פ"ה ה"א בתוס' בד"ה ר"ג. גם ראיי' תוס' מפ"ק דב"מ כבר תמה עליהם הש"ך בח"מ סי' רמ"ג ע"ש ומ"ש בחי' ב"מ ואין כאן מקומו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף