שיירי קרבן/גיטין/ו/א

שיירי קרבן גיטין ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

האומר. בכל אתר אמר התקבל כזכה וכו'. ונרא' דקאי אהא דתניא לעיל ספ"ק זכה מנה זה לפלוני קבל מנה זה לפלוני וכו' אם רצה לחזור לא יחזיר. ועמש"ל שם בתר בד"ה אין וכו' שיש לתמוה על הרשב"א שכ' וצריך לדקדק אי התקבל הוה כזכה. ואיהו גופי' מייתי בחידושיו בסוגיין הא דאמרי' הכא בכל אתר וכו'. בבבלי גרסי' אמתני' א"ל רב אתא ברי' דרב אויא לרב אשי טעמא דלא שויתי' איהי שליח לקבלה הא שויתיה איהי שליח לקבלה רצה לחזור לא יחזיר ש"מ הולך כזכי דמי ע"כ. וקשה אמאי לא דייק מרישא דהתקבל לאו כזכי כדאמרי' כאן וכ"ש הולך דהא התקבל עדיף מה לך כדמוכח מסוגיין וכן משמע מדברי הפוסקי' לעיל ספ"ק וי"ל דקים לי' לרב אחא כתירוצא דירושלמי דהתקבל דהכא לא הוי כזכה דאין חבין לאדם שלא בפניו. אך קשה א"כ מנ"ל לרב אחא דהולך דמתני'. בדלא שויתי' איהי שליח לקבלה איירי ואי משום דאייתר לי' התקבל וכמ"ש תוס' בד"ה הא וכו' ע"ש. הא ודאי איצטרך לאשמועינן התקבל אם רצה לחזור יחזיר דחוב הוא לה ואפילו צווחת להתגרש וכדמסיק. והמהרש"א כ' דרש"י מפרש שמכח דומיא פריך דהוליך דומיא דהתקבל ע"ש. דברי תימא הם שהרי דברי רש"י מורים בהיפך שכ' בד"ה לא לעולם וכו' והאי דנקט מתני' בדלא שוית' שליח משום התקבל נקט לה דהתקבל איצטריכא לי' וכו' ע"ש משמע דמעיקרא הוה ס"ל דהתקבל מיותר לאשמועינן דהולך נמי בדלא שוי' שליח איירי אבל השתא דאיצטרך התקבל לגופי' ליכא למשמע מהולך דיוקא דבשויתי' שליח אינו יכול לחזור ואי משום דומיא מ"מ איכא למשמע מיני' דהולך נמי דוקא בדלא שויתיה שליח איירי ונרא' דקשי' לרב אחא הא דגט חוב הוא לה לא איצטריך לאשמועינן כאן דכבר תני לה לעיל פ"ק דבין לר"מ בין לרבנן גט אשה חוב הוא לה אלא ודאי ללמד דהולך דומיא דהתקבל בדלא שויתיה שלית איירי:

התיב רבי שמי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש. משמע דס"ל דמתני' בכל ענין איירי ואפ"ה משני אני אומר שמא חזרה בה. וקשה דלעיל פ"א ה"ה אמרינן חברייא אמרו בעי' ר"י הגע עצמך שהיתה אשתו של מוכי שחין הרי זכות הוא לאישה לית לך אלא כהדא אלו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור והמגרש את אשתו שלא מדעתה שמא מגורשת היא. הרי דבאשת מוכי שחין אמרי' דזכות הוא לה ולעולם לא תחזור וי"ל לפמ"ש שם בתו' בד"ה לית לך וכו' היינו טעמא דאינה מגורשת שלא מדעתה דשמא ניחא לה אפי' במוכי שחין א"כ ה"ל כתירוצא דהכא שמא חזרה בה מיהו מדברי הר"ן במתני' משמע דדייק הירושלמי ממשנתינו דאפי' צווחת להתגרש יכול לחזור שכ' הא דתנן לפיכך אם אמר הבעל וכו' ארישא קאי וקמ"ל אפילו אמר הבעל הריני מזכה לה על ידיך ואע"ג דגליא דעתה דניחא לה שהית' צווחת להתגרש אפ"ה אם רצה לחזור יחזיר. ומה שנראה מדבריו דאפילו אמר בפירוש זכה לה אם רצה לחזור יחזיר וכ"כ בפירוש במשנתינו ע"ש. חולק עליו בעה"ע וז"ל הטור א"ע סי' קמ"א ומדברי בעה"ע יראה היכא דא"ל זכה לה והתקבל לה והיא רצה בו שנתגרשה מיד בקבלתו אפילו לא עשעתו שליח לקבלה שכתב על שם הגאונים א"ל זכי לה בגט זה ובא לחזור אינו יכול ופי' הוא דבריהם כיון דא"ל זכה לה והיא רצתה בו מתגרשת אבל בע"כ אינה מתגרשת ואין נראה אלא כל זמן שלא עשתה אותו שליח אין יכול לזכות לה שחוב הוא לה וא"כ יכול לחזור בו ע"כ. וכ' הב"י ודעת רבי' כדאמרי' בירוש' שאפי' צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה וכו' ע"ש. וקשיא לי לפי מה שפי' הטור דברי בעה"ע עדיפא מיניה איכא לאקשויי' מהא דתנן פ"ק דמכילתין האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן יחזור דר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין וכו'. ואמרי' התם בגמרא וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכו. הרי דאפי' בזכו בגיטי נשים בין לר"מ בין לרבנן אם רצה לחזור יחזור. וזה ודאי לא נעלם מעיני בעה"ע שהרי בדף כ"ט עמוד ד' כ' משנה זו וכתב עלה ואנן כתבינן לעיל היכא דאמר הבעל זכה אינו יכול לבטלו אם האשה רוצה לקבלו. אלא ודאי אף בעה"ע לא קאמר אלא בשידוע שנתרצית בשעת נתינת הגט ומתני' לא איירי אלא בסתם א"כ גם הירושל' איכא לפרושי כהאי גוונא וכמ"ש הרב"י שם בעצמו ואפשר אם יש עדים שנתרצי' בשעת נתינת הגט שהיא מגורשת ע"כ. ומ"ש שהיא מגורשת לאו דוקא דודאי אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה. ומהא דקאמר בירוש' לעיל פ"א ה"ה הגע עצמך שהיא אשת מוכי שחין נמי ל"ק לבעה"ע כמ"ש בסמוך. אך קשה א"כ אמאי תני בברייתא דלקמן דפליגי ר' ור' נתן התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי וכו' לישמועינן בהבא לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי אם אמר אחד מהנך לשונות שהן לשון זכיה אם רצה לחזור לא יחזור דהא בכה"ג ודאי נתרצית שהרי שלחה שליח והבעל אמר לשליח זכי. והא ודאי שהאשה עושה שליח הולכה וכמ"ש הרמב"ם והרמב"ן ועיי' בב"י סי' ק"מ ואף שהר"ן נמי כתב בשעשתה היא שליח הולכה כיון דשלוחו של אדם כמותו ה"ל כאלו היא קיבלתו אלא שהתנה עמה. שלא תתגרש עד שיגיע הגט לידה ל"ק ליתני באומרת הבא לי די"ל סובר הר"ן אפי' בכה"ג יכול לחזור בו. מיהו אין לשון הר"ן משמע כן וצ"ע:

הא תנינן היא עצמה מביאה גיטה וכו'. וא"ת תיקשי ליה מכל שליחות לקבלה דעבדה איהי נימא שמא חזרה לאחר שהלך השליח ממנה וי"ל סובר הש"ס אין אדם מבטל שליחותו בדברים וצריך עדים שביטל שלוחי' ואי איכא עדים שבטלה השליחות ודאי דבטל אבל בשליחות דעצמה ודאי יכולה לחזור בלא עדים:

שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת וכו'. מסוגיין משמע דאפי' לא אמר הילך כמו שאמרה נמי אינה מתגרשת והרשב"א כ' בשם בעה"ע אם אמר הבעל הולך ולא אמר כמו שאמרה מכי מטי גיטא לידה מיהו מתגרשת דשליח הולכה שוויה ע"ש. לא תיקשי ליה מסוגיין דהכא כיון ששתק מסתמא אמרינן אדיבורא דידי' קסמיך ואיהו הטעה הבעל ואין כאן שליחות כלל אבל באומר הולך סתם דעקר שליחות השליח ה"ל שליח להולכה ומכי מטי גיטא לידה מגורשת. ולפ"ז ניחא דלא פליגי הירושלמי והבבלי. אע"ג דבבבלי ר"פ השוכר את האומנין איבעיא לן אי אדיבורא דידיה קסמוך או אדיבורה דידה ולא איפשיטא ובסוגיין משמע דפשיטא דאדיבורא דידיה קסמיך דקאמר שהוא סבור מדעת השלית מתגרשה וכו'. למ"ש י"ל דאף הבבלי מודה בהיכא דשתק ולא אמר מידי דאדיבורא דידיה סמיך ולא קמיבעיא ליה אלא בא"ל התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי ואמר הילך כמו שאמרה. ולא ראיתי להפוסקים שביארו דין זה בשנתן בסתם אי מתגרשת בשהגיע הגט לידה או לא. ונ"ל ראיה דאינה מתגרש' דאדיבורא דידי' סמיך ואין כאן שליחות דגרסי' בבבלי ר"פ האומנין ואבע"א לעולם דא"ל בעה"ב בארבעה ואזל איהו וא"ל בתלתא ודקאמר' סבור וקבול דא"ל לית לך אל תמנע וגו'. הרי אע"ג דא"ל בעה"ב בארבעה כיון ששתקי אמרינן אדיבורא דידיה סמוך. ומהא דגרסי' בבבלי בסוגיין איבעיא להו הילך לר' נתן מהו וכו' האשה שאמרה התקבל לי גיטי רצה לחזור לא יחזיר מאי לאו בהילך ור' נתן לא בהולך לפום ריהטא יש להביא ראיה מכאן שהבעל צריך לפרש דבריו דאל"כ מאי ס"ד למפשט ממתני' דלמא לא קאי הך סיפא האשה שאמרה התקבל ארישא אלא בשגם השליח אמר כמו שאמרה היא והבעל שתק קמ"ל דאינו יכול לחזור אך נראה דבכה"ג ששתק הבעל מלתא דפשיטא היא ולא צריך התנא לאשמועינן. וא"ת משום סיפא איצטרך ליה לאשמועי' לפיכך וכו' וי"ל למפ"ש לעיל בד"ה התיב וכו' דלשיטת הר"ן לא קאי לפיכך דמתני' אסיפא אלא ארישא. אך הא קשיא לי דמשני בבבלי שאני הכא דעקר שליח לשליחותי' וכו' לישני שאני גט דאמרינן דלמא קפיד הבעל דדוקא תתגרש מיד בקבלת השליח ואי לאו לא ליהוי גיטא וכיון דהטעה אותו השליח כדאמרי' בסוגיין איני גט וכה"ג תנן לקמן בפרקין האומר תן גט לאשתי במקום פלוני ונתנו במקום אחר אינו גט וי"ל דוקא כדשמעינן דקפיד הוא דאמרי' דאינו גט אבל אי לא שמעינן דקפיד אמרי' כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכא דמיגרשה וצ"ע. ויהא דכתבינן לעיל בשם בעה"ע אם אמר הבעל הולך ולא אמר כמו שאמרה מכי מטי גיטא לידה מיגרשא. הקשה עליו הרשב"א אמאי לא משנינן בבבלי בסוגיין אהא דפריך מברייתא הבא לי גיטי וכו' שאני התם דלא קאמר כמו שאמרה וכו' ע"ש. נ"ל דאפשר לומר דקסבר הבעה"ע הא דמשני הש"ס הכי השתא התם קא"ל הילך כמו שאמרה וכו' קאי נמי אקושיא הראשונה והמ"ל אלא הכי השתא וכו' אך מצינו הרבה כיוצא בזה. ועיי' ברש"י בסוגיא דת"ש הבא לי גיטי וכו':

מעתה אפי' הגיע גט לידה וכו'. כ' הרשב"א מאי קושיא דילמא שאני הכא דקא עקר שליח שליחותיה וכדרב אשי ע"ש. ונ"ל ודאי מסתמא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו דליקיים שליחותו יהיה באיזה ענין שיהיה וכיון דהתקבל לא מהני מימר אמר כל היכא דמהני שליחות בעינא למיעבד והא דמשני רב אשי שאני הכא וכו' היינו טעמא כיון דחזינה דשינה בשליחות ואמר שקר ודאי דעקר שליחותיה ובעי להקל מעליו עול השליחות:

אין האשה עושה שליח וכו'. בקונטרס פירשתי שני טעמים. וכן מפורש בבבלי אבל מסוף סוגיין דקאמר אליבא דרב אני אומר אחר הדלת עמד ושמע את קולה משמע מפורש דטעם הראשון עיקר וכמ"ש שם בקונ'. ובבבלי איתא דר"ת פליג ארב ואמר אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה. ופסקו הרי"ף ורבי' האי גאון כר"ת ובעל הלכות ור"ש בן חפני פסקו כרב. ונ"ל דסמכו אסוגיין דאמרי' שמואל תני מיניה דרב ארבעים זימני וכיון דרב ושמואל בחדא שיטתא קיימי רבי' נינהו נגד ר"ת. ומה שהשיב הרמב"ן אראיית הרי"ף דאיכא לאוקמי בדשמעו דלא קפיד הבעל וקדמה איהי ושויה שליח לקבלה ועי' ברשב"א. נ"ל דאי אפשר לומר כן דהא מעשה דרב נחמן ודאי לאו בכה"ג איירי כמפורש בש"ס ועוד הא קאמר אי איתא לדר"ח. וכיון דהש"ס סתמא קאמר הוה עובדא ואצרכה רב יצחק גט וחליצה משמע דהאי עובדא הוה דומיא לעובדא דרב נחמן. וכן פירש' האי עובדא כי האי גוונא. מיהו הכא איכא לאקשויי דלמא אף עובדא דר"נ הוה בדשמע' דלא קפיד הבעל ואפ"ה אר"נ אי איתא לדר"ת משום דר"נ סובר טעמא דרב משום גזירה דחצרה הבא לאחר מכאן אבל רב יצחק סובר טעמא דרב משום בזיון והכא לא שייך בזיון משום דלא קפיד ואין כאן ספק אלא משום שלא חזרה שליחות אצל הבעל. ואף תירוצו של הרשב"א ליתא לפום קושיתינו ואל תתמה דאמינא דפליגי ר"נ ור"י בטעמא דרב. דהכא מפורש לעיל בבבלי ס"פ המביא בתרא הניחא למ"ד משום בזיון דבעל וכו' ש"מ דאמוראי נינהו אליבא דרב. גם בסוגיין מוכח דלית ליה טעמא דחצרה הבאה לאחר מכאן וכמ"ש למעלה ועמש"ל בסוגיין בד"ה אני אומר וכו':

עד כדון וכו'. עיין פי' בקונטרס. וקשה א"כ אין דברי הש"ס אמורים על הסדר דבעי' דר"ז ה"ל לסדר קודם לדרב וע"ק הא דקאמר דמצא ברייתא בתרווייהו אם רצה לחזור לא יחזור הא ודאי ליתא דבשאמרה היא שיהא שליח להולכ' ודאי דמצי לחזור מיהת והל"ל בתרווייהו משהגיע הגט לידה מגורשת. לכך נ"ל דר"ז אדרב קאי. וה"נ עד כדון בשאמר הבא לי ואמרה לו התקבל לי וכו'. וה"פ כיון דקדים הבעל ושלח שלוחו ואח"כ שלחה היא שלוחה ודאי איכא למימר דלבזיון הבעל עשתה אבל בשקדמה איהי ושלחה שלוחה לקבלה ואח"כ עשה הבעל שליח להולכה ומסר שליח הבעל הגט ליד שלוחה מהו דאיכא למימר אין כאן בזיון הבעל שלא היה כוונתה אלא למהר קבלת הגט. ופשיט דמצא ברייתא דמייתי בסמוך דמרבינן מונתן דבשניהם הוי גט כשר הלכך אם רצה לחזור לא יחזור וזה ברור. ואם תאמר מנ"ל לר"ז דברייתא איירי בסתם דלמא איירי בדשמע הבעל ולא קפיד ובהא אפילו רב מודה דהוה גט כדמוכח בסוף סוגיין וא"ל קסבר ר"ז טעמא דרב משום חצרה הבאה לאחר מכאן ופשיט שפיר מברייתא דאם כן מאי קמיבעיא ליה בששלחה היא שלוחה תחילה פשיטא דמגורשת כמפורש בבבלי בסוגיין. ויש לומר אס"ד בדשמע הבעל ולא קפיד איירי מאי קמ"ל היינו ביד שלוחה ועמ"ש בסמוך:

ת"ל ונתן ונתן. וקשה הא לקמן ר"פ הזורק תניא ונתן בידה אין לי אלא בידה בגינתה בחצירה מניין תלמוד לומר ונתן ונתן. ודוחק לומר דתרתי שמעינן מינה דמרבינן מונתן יתירא כל מילי דהא לאו כי הדדי נינהו חצר משום ידה איתרבאי והני משום שליחות איתרבאי. ונראה שזהו כוונת רש"י. שפי' בב"מ סוף דף י' ת"ל ונתן מכל מקום מדלא כתיב ובידה יתנהו דרוש ונתן אוכתב לה ונתן אלמא משום ידה איתרבאי דאי משום שליחות הא כתיב הכא וכו' ע"כ והקשו עליו המפרשים אמאי לא קאמר דמכפילות ונתן דריש כדמשמע בירוש' ולפמ"ש ניחא דסובר רש"י כהרי"ף דהלכתא בר חנינא ויליף מדכתיב ונתן תרי זימנא דאפי' משלוחו לשלוחה ומשלוחה לשלוחו הוי גט והשתא ליכא למידרש מיניה חצר וצריך לפרש דיליף ליה מדלא כתיב ובידה יתנהו. אבל הירוש' נקט הדרשא הפשוטה אבל לעולם מבידה יתנהו יליף. ומצינו כיוצא בזה בהרבה מקומות בבבלי. וכמ"ש תו' פ"ק דמ"ק ע"ש ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה אין האשה כו':

וקשיא על דר' וכו'. פי' הרא"פ בסוגיא זו אינו מחוור בעיני שפי' וקשיא על דר' הולך מן דיבורי כלומר שילך מן דיבורא דידה דהיינו שלא יהא שליח לקבלה ולר"נ קשיא דלמא הולך לדיבורה קאמר כלומר כמו שאמרה. ופי' זה לדברי ר' פי' מחודש הוא ואפי' משהגיע גט לידה אינה מגורשת דהא איהו הולך מדבריה קאמר ולא שויה כלל לשליח. ואפי' לר"נ דהא מודה ר"נ משהגיע גט לידה מגורשת. ומ"ש עוד דקושית הש"ס דה"ל לר' למימר הלכה כר' יוסי ור"נ יאמר הל' כר' יהודה. תימא וכי לא מצינו פעמים רבות דקאמר הני תנאי כהני תנאי ולא פריך הש"ס בשום מקום להתנאים שיאמרו הלכה כפלוני ולא פריך הש"ס הכי אלא לאמוראים. ומ"ש עוד דרב הונא מילתא באנפי נפשא היא ע"ש אין נראה שיפסיק הש"ס מענינו באמצע הקושיא בדבר שאין צורך לגוף הקושיא. ומ"ש עוד בד"ה ועוד מן הדא וכו'. כ"ש דנאמר שאין לפרש דבריו דהולך דאמר זכי לו כמו שאמר הוא ע"כ. לא ידעתי מאי ק"ו הוא זה ודאי אם חזר בו בפירוש ודאי חזרה היא אבל מן הסתם אמרינן כוונתו לקיים דיבורו והולך כזכי הוא. ועוד נמצא בפירושו בהך סוגיין דברים שאינן מבוררים ופירוש בקונטרס נראה עיקר:

אף לענין מתנה כן. עי' פי' בקונטרס. ואין לפרש דמיבעיא ליה אפי' באומר הנותן התקבל או זכי אם אינו יכול לחזור דממתני' דפ"ק שמעי' דאינו יכול לחזור דתנן האומר תן שטר שחרור זה לעבדי וכו' וחכ"א אינו יכול לחזור שזכות הוא לו. ועד כאן לא פליג ר"מ אלא בעבד אבל במתנה לכ"ע זכה. ומיהו קשיא דגרסי' לעיל ספ"ק א"ר אילא מתנה כתוב וכו' הולך מנה זה לפלוני אם רצה לחזור לא יחזור. אך כבר כתבתי שם בד"ה הולך וכו' דגירסת הרשב"א והרא"ש אם רצה לחזור יחזור. ולפמ"ש שם דמדאמר ר' אילא מתנה כתוב ש"מ דגירסתינו עיקר דאם רצה לחזור לא יחזור וצ"ל דר' אילא ס"ל כר' דהולך כזכה אינו אלא לענין שאינו יכול לחזור אבל מתנה לא הוי עד דמטי לידיה. ואיפשיטא לן בהא ספיקו של הרשב"א שכתב בפירקין דף ס"ג בד"ה הולך ותן וכו' ומסופק אני למ"ד הולך כזכה אי זכה מיד או עד דמטי לידיה ע"ש. דממ"ש מוכח דלא הוה כזכה עד דמטי לידיה. וכן יש להוכיח מדברי הרי"ף שהבאתי לעיל פ"א ה"ה בתוס' בד"ה כל וכו' דאפילו בתן לא זכה מיד אפי' למ"ד תנו כזכי כ"ש בהולך דהא תן עדיף מהולך דהא ר' יוחנן אמר תנו כזכי ואלו בהולך פלוגתא דר' ור' נתן:

א"ל הולך גט אשתי וכו'. לא מצאתי דין זה מבואר בפוסקים מיהו פשטא דכולא מתנייתן משמעין דבעינן שיאמר לאשתי גם מהא דמסיק ר' שמי דחכ"א דה"ל כאומר יהא לי בידך משמע דהכי הלכתא דלעולם אינו גט אפי' תבעו השליח וצ"ע ועמ"ש לקמן בסמוך בד"ה הדא אמרה וכו' דכאן מפורש דקרוב כשר לשליח וי"ל דניחא ליה להביא ראיה ממתני' אני אומר אחורי הדלת היה עומד וכו'. כ' הגמי"י פ"ו מה"ג מסוגיין מוכח דטעמא דרב משום בזיון דבעל ע"ש. ואינו מוכרח די"ל דמעשה היה שקדמה איהי ושויה שליח קבלה דמשום חצרה הבאה לאחר מכאן ליכא כמפורש. בבבלי בסוגיין ומשום בזיון דבעל איכא וקאמר דגם לבזיון דבעל ליכא למיחש דאחורי הדלת היה עומד. אבל לעולם דרב פוסל אפי' במקום דליכא בזיון דבעל אי איכא למיחש לגזרה דחצרה הבאה לאחר מכאן. וא"ת א"כ מאי פריך דרב אדרב הא איכא לשנויי שאני הבא דקדמה איהי ורב לא חייש לבזיון דבעל י"ל קים להו דרב אפי' בחששא חדא מינייהו פוסל וצ"ע ועמש"ל בר"פ ונראה דאיירי שידעו בודאי שהיה עומד אחורי הדלת דמספק ודאי אין להכשיר הגט דא"כ מאי קאמר רב אין אשה עושה שליח וכו' הא לעולם איכא למימר דלא קפיד הבעל אלא ודאי בסתמא אמרי' דקפיד הבעל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף